פרשת בשלח יום א'

מקרא

שמות פרק יג

(יז) וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם נחה אותם הנהיג אותם[1] אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי אשר קָרוֹב הוּא והיה טוב לנחותם בדרך ההיא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה כי פלשתים לא יתנום לעבור בשלום וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה אבל בדרך המדבר לא יראו מלחמה עד היותם בארצם בארץ סיחון ועוג מלכי האמורי שהיא נתונה להם ורחוקים הם ממצרים בעת ההיא ומלחמת עמלק ברפידים לא היתה ראויה לשוב בעבורה, כי הם לא יעברו עליהם, והוא שבא מארצו ונלחם בהם לשנאתו אותם, ואם יתנו ראש לשוב למצרים לא יועיל כי ילחם בהם בדרך, וגם רחוקים היו ממצרים בדרך העקום אשר הלכו בה ולא ידעו דרך אחרת[2]:

(יח) וַיַּסֵּב סובב והזיז אותם מהדרך הפשוטה לדרך העקומה[3] אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר שעל שפת[4] יַם סוּף מכיון שבאותו הדרך לא יבאו מגידים ממצרים ולא ידעו ברדיפת פרעה עד שהשיג אותם, כאמרו וישאו בני ישראל את עיניהם[5] וַחֲמֻשִׁים בכלי זיין כבני חורין ולא כעבדים[6] עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:

(יט) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ שביום הראשון לקחו עצמות כל השבטים ביחד, וכשחנו בסוכות הבדילום כל אחד ואחד לבד, ולקח משה עצמות יוסף עמו[7] כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל את אחיולֵאמֹר לבניהם אחריהם דור אחר דור[8] פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם:

(כ) וַיִּסְעוּ מִסֻּכֹּת ביום השני[9] וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר:

(כא) וַיקֹוָק הֹלֵךְ הכתוב ידבר כלשון בני אדם בעבור כי כח השם הולך עם ישראל[10] לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לא היה כדמות העבים. רק כדמות עמוד נטוי מן השמים על הארץ[11] לַנְחֹתָם להנחותם[12]הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה מרוב חפצם וזריזותם לקבל התורה ביום חמישים היו ממהרים את דרכם והיו הולכים ביום ובלילה לא כשאר הולכי דרך שהם יגעים ביום ונחים בלילה[13]:

(כב) לֹא יָמִישׁ הקב"ה את עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם[14] וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה לִפְנֵי הָעָם מגיד שעמוד הענן משלים לעמוד האש ועמוד האש משלים לעמוד הענן (שבת כג) שעד שלא ישקע זה עולה זה[15]: פ

שמות פרק יד

(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֻׁבוּ לאחוריהם לכיוון מצרים היום השלישי וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת הוא פיתום בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן נִכְחוֹ למולו[16] תַחֲנוּ עַל הַיָּם:

(ג) וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי על בני[17] יִשְׂרָאֵל נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ בעבור שאמר משה לפרעה דרך שלשת ימים נלך במדבר. נראה לפרעה מדבריו כי ידע משה הדרך אשר ילכו בה אל המקום אשר יזבחו שם. וכאשר שמע פרעה שישראל החלו ללכת דרך המדבר ואחר שהרחיקו שבו אחורנית ללכת דרך אחרת. אז חשב פרעה כי כל מה שדבר משה בערמה היה כי אין דעתו לזבוח כי אם לברוח. כי הבורח ישתבש עליו הדרך ולא ידע אי זה דרך ילך סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר נסגרו עליהם דרכי המדבר ולא ידעו אנה ילכו ואנה יצאו כמו הבורחים[18]:

(ד) וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה כי כל כך נכנע לבו מכובד המכות עד שלא היה בלבו לרדוף אחריהם, אף אם יברחו, ועל כן הוצרך השם לחזק את לבו[19] וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם וְאִכָּבְדָה ייראה כבודי במה שיקרה -[20]בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי יְקֹוָק וַיַּעֲשׂוּ כֵן:

(ה) וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם שהם יוצאים בכלי זין וביד רמה כדרך היוצאים מעבדות לחירות[21] וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם לחשוב עליהם רעה[22] וַיֹּאמְרוּ מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ:

(ו) וַיֶּאְסֹר אֶת רִכְבּוֹ וְאֶת עַמּוֹ לָקַח עִמּוֹ:

(ז) וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר מובחרים במרכבותיו מכל רכב שהיו לו[23] וְכֹל שאר רֶכֶב מִצְרָיִם וְשָׁלִשִׁם שרים ממונים[24] עַל כֻּלּוֹ:

(ח) וַיְחַזֵּק יְקֹוָק אֶת לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה שעשו להם דגל ונס להתנוסס, ויוצאים בשמחה ובשירים בתוף ובכנור כדמות הנגאלים מעבדות לחירות, לא כעבדים העתידים לשוב לעבודתם[25]:

(ט) וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל הַיָּם כָּל סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ והיו עם גדול מאד ולפי המדרש היה על כל ישראלי שלשה מצריים עַל פִּי הַחִירֹת לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן:

(י) וּפַרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד והיו שני כיתות כת אחת יראי ה'[26] וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְקֹוָק:

(יא) וכת אחרת מכחשת בנביאו ואינה מודה בישועה הנעשית להם - וַיֹּאמְרוּ אותם רשעים[27] אֶל מֹשֶׁה הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר מכיון שאפילו אם לא נלחם עם המצריים אין לנו דרך חזרה להשיג מזון ומחיה[28] מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם:

(יב) הֲלֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם שאמרנו ירא ה' עליכם וישפוט וגו'[29] לֵאמֹר חֲדַל מִמֶּנּוּ וְנַעַבְדָה אֶת מִצְרָיִם כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר:

(יג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ הִתְיַצְּבוּ עמדו ואל תעשו מלחמה אלא[30] וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יְקֹוָק אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם ולא תיראו מהם כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם אני מצוה אתכם ש - לֹא תֹסִיפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם מכאן מצוה שלא לשוב לדור במצרים[31]:

(יד) יְקֹוָק יִלָּחֵם לָכֶם עבורכם[32] וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן מלצעוק אל ה' או להתלונן עליו אלא תאמרו שירות ותשבחות ורוממות לה'[33]: פ       

נביא

שופטים פרק טז

(טז) וַיְהִי כִּי הֵצִיקָה לּוֹ בִדְבָרֶיהָ כָּל הַיָּמִים וַתְּאַלֲצֵהוּ וַתִּקְצַר לשון צער נַפְשׁוֹ לָמוּת:

(יז) וַיַּגֶּד לָהּ אֶת כָּל לִבּוֹ וַיֹּאמֶר לָהּ מוֹרָה תער לֹא עָלָה עַל רֹאשִׁי כִּי נְזִיר אֱלֹהִים אֲנִי מִבֶּטֶן אִמִּי אִם גֻּלַּחְתִּי וְסָר מִמֶּנִּי כֹחִי וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּכָל הָאָדָם:

(יח) וַתֵּרֶא דְּלִילָה כִּי הִגִּיד לָהּ אֶת כָּל לִבּוֹ וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים לֵאמֹר עֲלוּ הַפַּעַם כִּי הִגִּיד לה לִי אֶת כָּל לִבּוֹ וְעָלוּ אֵלֶיהָ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וַיַּעֲלוּ הַכֶּסֶף בְּיָדָם:

(יט) וַתְּיַשְּׁנֵהוּ הרדימה אותו עַל בִּרְכֶּיהָ וַתִּקְרָא לָאִישׁ וַתְּגַלַּח אֶת שֶׁבַע מַחְלְפוֹת רֹאשׁוֹ וַתָּחֶל לְעַנּוֹתוֹ וַיָּסַר כֹּחוֹ מֵעָלָיו:

(כ) וַתֹּאמֶר פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן וַיִּקַץ מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אֵצֵא כְּפַעַם בְּפַעַם גם עכשיו, כמו בפעמים הקודמים וְאִנָּעֵר ואתחזק לנעור מהשינה ולהראות גבורות וְהוּא לֹא יָדַע כִּי יְקֹוָק סָר מֵעָלָיו:

(כא) וַיֹּאחֲזוּהוּ פְלִשְׁתִּים וַיְנַקְּרוּ אֶת עֵינָיו וַיּוֹרִידוּ אוֹתוֹ עַזָּתָה וַיַּאַסְרוּהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם שלשלאות נחושת וַיְהִי טוֹחֵן בְּבֵית האסירים הָאֲסוּרִים:

(כב) וַיָּחֶל שְׂעַר רֹאשׁוֹ לְצַמֵּחַ כַּאֲשֶׁר גֻּלָּח כמספר שבע המחלפות אשר גלח: פ

(כג) וְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים נֶאֶסְפוּ לִזְבֹּחַ זֶבַח גָּדוֹל לְדָגוֹן אֱלֹהֵיהֶם וּלְשִׂמְחָה וַיֹּאמְרוּ נָתַן אֱלֹהֵינוּ בְּיָדֵנוּ אֵת שִׁמְשׁוֹן אוֹיְבֵינוּ:

(כד) וַיִּרְאוּ אֹתוֹ הָעָם וַיְהַלְלוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי אָמְרוּ נָתַן אֱלֹהֵינוּ בְיָדֵנוּ אֶת אוֹיְבֵנוּ וְאֵת מַחֲרִיב אַרְצֵנוּ וַאֲשֶׁר הִרְבָּה אֶת חֲלָלֵינוּ:

(כה) וַיְהִי כי טוב כְּטוֹב לִבָּם וַיֹּאמְרוּ קִרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן וִישַׂחֶק לָנוּ וישמח אותנו וַיִּקְרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן מִבֵּית האסירים הָאֲסוּרִים וַיְצַחֵק לִפְנֵיהֶם וַיַּעֲמִידוּ אוֹתוֹ בֵּין הָעַמּוּדִים שהבית נשען עליהם:

(כו) וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל הַנַּעַר הַמַּחֲזִיק בְּיָדוֹ הַנִּיחָה אוֹתִי והימשני וַהֲמִשֵׁנִי שאוכל למשש אֶת הָעַמֻּדִים אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם וְאֶשָּׁעֵן עֲלֵיהֶם:

(כז) וְהַבַּיִת מָלֵא הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְשָׁמָּה כֹּל סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וְעַל הַגָּג כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ וְאִשָּׁה הָרֹאִים בִּשְׂחוֹק שִׁמְשׁוֹן:

(כח) וַיִּקְרָא שִׁמְשׁוֹן אֶל יְקֹוָק וַיֹּאמַר אֲדֹנָי יֱקֹוִק זָכְרֵנִי נָא ששפטתי את ישראל עשרים שנה וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה הָאֱלֹהִים וְאִנָּקְמָה עוד נְקַם אַחַת על ניקור - מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים:

(כט) וַיִּלְפֹּת ויאחוז שִׁמְשׁוֹן אֶת שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ האמצעיים אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם וַיִּסָּמֵךְ עֲלֵיהֶם אֶחָד בִּימִינוֹ וְאֶחָד בִּשְׂמֹאלוֹ:

(ל) וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים וַיֵּט את העמודים בְּכֹחַ וַיִּפֹּל הַבַּיִת עַל הַסְּרָנִים וְעַל כָּל הָעָם אֲשֶׁר בּוֹ וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים אֲשֶׁר הֵמִית בְּמוֹתוֹ רַבִּים מֵאֲשֶׁר הֵמִית בְּחַיָּיו:

(לא) וַיֵּרְדוּ אֶחָיו וְכָל בֵּית אָבִיהוּ וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ וַיַּעֲלוּ וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל בְּקֶבֶר מָנוֹחַ אָבִיו וְהוּא שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים שָׁנָה: פ

כתובים

תהילים פרק עח

(טז) וַיּוֹצִא נוֹזְלִים הוציא מים מתוקים מִסָּלַע שהיו מלוחים וַיּוֹרֶד כַּנְּהָרוֹת מָיִם: (יז) ולמרות כל הנפלאות הללו וַיּוֹסִיפוּ עוֹד לַחֲטֹא לוֹ לַמְרוֹת והמשיכו להקניט את הקב"ה עֶלְיוֹן בַּצִּיָּה בזמן שהיו במדבר: (יח) וַיְנַסּוּ אֵל בִּלְבָבָם בנ"י ביקשו דברים שלא היו צריכים באמת לִשְׁאָל אֹכֶל לְנַפְשָׁם לתאותם אפי' שהיה להם הכל במן שירד: (יט) וַיְדַבְּרוּ בֵּאלֹהִים אָמְרוּ הֲיוּכַל אֵל לַעֲרֹךְ שֻׁלְחָן בַּמִּדְבָּר להאכילם בשר: (כ) הֵן הִכָּה צוּר וַיָּזוּבוּ מַיִם וּנְחָלִים יִשְׁטֹפוּ  והלא ראינו כצד הקב"ה הביא מים הֲגַם לֶחֶם יוּכַל תֵּת אִם יָכִין שְׁאֵר בשר ל- לְעַמּוֹ: (כא) לָכֵן שָׁמַע יְקֹוָק וַיִּתְעַבָּר נתמלא זעם ועברה וְאֵשׁ נִשְּׂקָה מלשון היסק והבערהבְיַעֲקֹב שהוא מה שבערה בהם אש ה' ע"י המתאוננים וְגַם אַף כעס עָלָה בְיִשְׂרָאֵל בקברות התאוה: (כב) כִּי לֹא הֶאֱמִינוּ בֵּאלֹהִים שיוכל למלא את שאלותם וְלֹא בָטְחוּ בִּישׁוּעָתוֹ: (כג) וַיְצַו על ה- שְׁחָקִים שמיםמִמָּעַל וְדַלְתֵי שָׁמַיִם פָּתָח: (כד) וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָן לֶאֱכֹל כלומר הרי ראו שכבר המטיר עליהם מן וא"כ כוח אלוקים בלתי מוגבל הוא וּדְגַן שָׁמַיִם שעדיף הוא מדגן האדמה  נָתַן לָמוֹ: (כה) לֶחֶם אַבִּירִים לחם מן השמים – לחמם של מלאכים אָכַל אִישׁ ומופלא הדבר שהרי אדם נברא מהאדמה והיאך יאכל לחם מן השמים צֵידָה שָׁלַח לָהֶם לָשֹׂבַע בכל מקום שהלכו היתה להם צידה מוכנה: (כו) יַסַּע נשב רוח קָדִים מזרחבַּשָּׁמָיִם וַיְנַהֵג בְּעֻזּוֹ והוביל בחזקו תֵימָן רוח דרומית וכיוון הרוח הייתה דרומית מזרחית: (כז) וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם כֶּעָפָר זה בא לתאר את הרוב והשפע שירד עליהם שְׁאֵר בשר והרבה מאוד וּכְחוֹל יַמִּים עוֹף כָּנָף את השליו: (כח) וַיַּפֵּל בְּקֶרֶב מַחֲנֵהוּ הוריד את השליו קרוב למחנה סָבִיב לְמִשְׁכְּנֹתָיו לאוהליהם כדי שלא יטרחו הגם שטבע העוף להתרחק מבני אדם: (כט) וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׂבְּעוּ מְאֹד וְתַאֲוָתָם יָבִא לָהֶם: (ל) בכל   זאתלֹא זָרוּ מִתַּאֲוָתָם בנ"י כבר לא היו זרים לתאווה שלהם שהרי הקב"ה סיפק להם את זה ו- עוֹד אָכְלָם בְּפִיהֶם הקב"ה כעס עליהם:

משנת ההלכה

המשך פרק לט

דיני תפילת שמונה עשרה

       א.       ברכה רביעית אתה חונן וכו'. צריך לכוין בה כראוי שזה עיקר השאלה שצריך לאדם לשאול מאת הבורא יתברך שמו לכוין לבקש מה', שיתן לו שכל ודעת למאוס ברע, ולבחור בטוב.

        ב.        ויכוין, שיתן לו הקב"ה לב מבין בתורה ופתוח לתורת אמת, ולא של שוא ח"ו לשם גאוה וקנטור חלילה, וישים כונתו על בניו וצאצאיו שיהיו כולם בני תורה. ואם זוכה לתלמידים, יהיה כונתו על התלמידים, שיהיו שלמים במדע ויראה, וישים לבו להתפלל שירבה דעה בעולם, ויהיו בישראל ת"ח רבים, כי זה סימן לביאת משיח

         ג.         ברכה חמישית השיבנו אבינו וכו'. לאחר בקשת הדעת. כי מתוך הדעת נותן לבו על חטאו.

        ד.        וענין כוונת הברכה הזאת, לבקש מאת אלהינו שיכניע וישפיל גאות יצרנו הרע וישעבד אותו לעבודתו, ויקבל בחמלה תשובתינו. ובאומרו אבינו בברכה זו יכניס בליבו שמחה עצומה שה' נקרא אבינו ואנו בניו ודרך האב ללמד בנו דרך התשובה.

       ה.       ברכה שישית סלח לנו אבינו וכו'. סמך סליחה וחטא להשיבנו אבינו, מפני שכל זדונות שעושה הבן דומות לפני האב כשגגות. ואומר סלח לנו כלומר שאף הקפדה מועטת לא תשאר. ולפני מלך דומות שגגות העם כזדונות, לכך סמך מחילה ופשע למלך.

         ו.         בברכה זו צריך להתפלל לה' שירבה לסלוח וימרק עונות, לא ע"י יסורים קשים, כדי שלא יהיה בו ביטול תורה ותפלה וישים ללבו להתחרט בכל לב על עונותיו ופשעיו, ולהצדיק הדין לה' על כל אשר יסרהו.

         ז.         באמירת כי חטאנו, ובאמירת כי פשענו, יכה באגרוף על לבו, חוץ מיום שאין אומרים בו תחנון. וצריך שיעלה על לבו החטאים או הפשעים שעשה בעצמם.

       ח.       ברכה שביעית ברכת הגאולה, ראה (נא[34]) בענינו. יתפלל על גאולת ישראל, למען קדושת שמו הגדול הנקרא עלינו לבל יתחלל בגוים.

        ט.       ברכה שמינית רפאינו. רפואה אחר הגאולה. שכל זמן שאדם בצער אינו עומד על חוליו. ועיקר הכוונה לבקש מאת אלקינו שירפא אותנו בגוף ונפש, כדי שנהיה בריאים וחזקים לעסוק בתורה כראוי, ולשמור כל המצוה.

         י.         אם יש חולה בביתו, או שרוצה להתפלל על חולה, רשאי להתפלל עליו לפני אמירת "כי א-ל מלך נאמן" וכו'. ויאמר: "רפא נא פלונית בן פלונית רפואה שלימה בתוך שאר חולי ישראל". ומקיים בזה מ"ע ואהבת לרעך וכו'. ויש שנהגו לומר היהי רצון הנדפס בסידורים.

      יא.     אם אינו יודע את שם אמו של החולה, יאמר שם אביו ואם אינו יודע שם הוריו, יזכיר רק את שמו, ואם אינו יודע את שמו, ורק יודע את השם שמכנים אותו בו, יזכירו בשם הכינוי.

      יב.      המתפלל על אביו ואמו לא יוסיף תארים, אלא יאמר אבי או אמי פלוני או פלונית בן פלונית וכו'. ואם מתפלל על רב בישראל יאמר רבי פלוני וכו'.

       יג.       המתפלל על החולה בנוכחותו, לא יזכיר את שמו, אלא יאמר: "א-ל נא רפא נא לו" או "לה".

 

---

[1] ת"א ת"י

[2] רמב"ן

[3] ת"א

[4] חזקוני

[5] ספורנו

[6] רשב"ם

[7] מושב זקנים

[8] חזקוני

[9] חזקוני

[10] אבע"ז והרמב"ן כתב, כבר אמרו (ב"ר נא, ב) כל מקום שנאמר "וה"' הוא ובית דינו עמו, ורוצה לומר כי כבוד השם שוכן בענן והולך לפניהם ביום בעמוד הענן, ובלילה בית דינו שוכן בעמוד האש, להאיר להם, ועל ידי אלו שני העננים היו מבדילים בין יום ובין לילה, כי העננים היו מקיפין אותם ולא היו מכירים בין יום ללילה אלא על ידי עמוד האש היו יודעים מתי הוא לילה.

[11] אבע"ז

[12] פי' ר' יוסף בכור שור

[13] רבינו בחיי

[14] לא תמצא תיבת יומם בכל המקרא רק בהיות השמש על הארץ, אבל תיבת יום תמצא בתורה ובנביאים ובכתובים שהוא לילה. בתורה ביום הכותי כל בכור והוא לילה. בנביאים היום יום בשורה ושם כתיב וחכינו עד אור הבקר. בכתובים יום צעקתי בלילה נגדך. אבע"ז חזקוני.

[15] רש"י

[16] רש"י

[17] רש"י ועיין ת"י שאמר פרעה לבני ישראל שנשארו במצרים והם דתן ואבירם.

[18] אבע"ז

[19] רמב"ן

[20] אבע"ז

[21] רמב"ן

[22] ת"י

[23] אבע"ז

[24] ת"א

[25] רמב"ן

[26] רמב"ן וביאר כך כי איננו נראה כי בני אדם הצועקים אל ה' להושיעם יבעטו בישועה אשר עשה להם ויאמרו כי טוב להם שלא הצילם

[27] ת"י רמב"ן

[28] ספורנו

[29] ת"י רש"י

[30] אבע"ז

[31] רמב"ן

[32] אבע"ז

[33] ת"י

[34] כן הוא מנהג הספרדים ונוסח ספרד להוסייף "נא"