מקרא
שמות פרק י
(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה ואל תשתומם בעבור שחזק לבו עד עתה[1] כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו סיבה אחת להכבדת ליבו - לְמַעַן שִׁתִי שאני אשים[2] אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ:
(ב) סיבה שניה - וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בארבה שייך סיפור דברים יותר משאר מכות, שארבה רגיל לבא לעולם, וכשרואין את הארבה מזכירין ארבה משונה שהיה, ואומרים - "אין זה ארבה". אבל אני שמעתי על ארבה אחד שהיה בעולם שאין נראה כמותו. וכן הוא אומר ביואל על הארבה "עליה לבניכם ספרו, ובניכם לבניהם, ובניהם לדור אחר" [3] בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי שחקתי בהם כשעשיתי בהם נקמות גדולות, כלשון יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו (תהלים ב, ד)[4] בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְקֹוָק וכל אשר אחפוץ אעשה בשמים ובארץ[5]:
(ג) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי הָעִבְרִים עַד מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת להיכנע ולהיות עני[6] מִפָּנָי שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי:
(ד) כִּי אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבֻלֶךָ:
(ה) וְכִסָּה אֶת עֵין מראה[7] הָאָרֶץ וְלֹא יוּכַל הרואה[8] לִרְאֹת אֶת הָאָרֶץ וְאָכַל אֶת יֶתֶר הַפְּלֵטָה הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִן הַבָּרָד הברד בחדש אדר בשנה ההיא כי השעורה אביב והחטה אפילה ולא יזיק אליה אם יכה הברד מה שצמח ממנה כי תשוב ותצמיח ועדיין לא פרחה הגפן ולא הנצו האילנות ואמר הכתוב (לעיל ט כה) ואת כל עץ השדה שבר, כי שבר הענפים והפארות ואחרי כן בחדש ימים בניסן צמחה החטה והכוסמת, והיא הפליטה הנשארת להם מן הברד, והתחילו העצים להוציא פרח והנצנים נראו ועל זה אמר - וְאָכַל אֶת כָּל הָעֵץ הַצֹּמֵחַ לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה כי בא הארבה ואכל פרחיהם והשחית הכל אשר לא השאיר להם פרח או ציץ, ובחדש הזה עצמו נגאלו, והכתוב שאמר (להלן פסוק טו) ואת כל פרי העץ, יאמר על הנץ שיעשה פרי, כמו שאמר (שם) כל ירק בעץ[9]:
(ו) וּמָלְאוּ בָתֶּיךָ וּבָתֵּי כָל עֲבָדֶיךָ וּבָתֵּי כָל מִצְרַיִם אֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֲבֹתֶיךָ וַאֲבוֹת אֲבֹתֶיךָ מִיּוֹם הֱיוֹתָם עַל הָאֲדָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיִּפֶן וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה חשב משה שיפחדו גם עתה שימותו ברעב אם יאבדו יתר הפליטה הנשארת להם, ויצא בלא רשותו טרם שיענוהו הן או לאו, כדי שיתיעצו בדבר[10] וכן עשו, נטלו עצה שישלח אותם, ועל כן צוה המלך שישובו, הוא שכתוב ויושב את משה ואת אהרן[11]:
(ז) וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ דבר זה שאתה מעכבם[12] לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם הֲטֶרֶם תֵּדַע - וכי עדיין לא ידעת כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם בדבר ובברד ובשאר מכות[13]:
(ח) וַיּוּשַׁב אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לְכוּ עִבְדוּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם מִי וָמִי הַהֹלְכִים היה פרעה רוצה שילכו ראשיהם זקניהם ושוטריהם, אנשים אשר נקבו בשמות, ומשה ענהו -[14]:
(ט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג יְקֹוָק זה חג שבועות הוא יום מתן תורה שכבר אמר לו בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה[15]לָנוּ ומצוה על כלנו לחוג לפניו[16]:
(י) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יְהִי כֵן יְקֹוָק שאתם אומרים[17] עִמָּכֶם כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם הרעה שאתם סבורים לעשות, שאתם רוצים לברוח מכל וכל מארצי, אינה מסותרת, אלא "נגד פניכם" היא עומדת, ואדם יכול להבינה, ובפניכם היא ניכרת[18]:
(יא) לֹא כֵן כמו שאתם אמרת אלא -[19] לְכוּ נָא הַגְּבָרִים והטף יהיו ערבון עד שתשובו[20] וְעִבְדוּ אֶת יְקֹוָק כִּי אֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים לעבוד את ה' אתם מבקשים פני. וא"כ טף ונשים למה לכם[21] וַיְגָרֶשׁ אֹתָם מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה: פ
(יב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם בשביל שיבא -[22] בָּאַרְבֶּה בצד הארבה, והוא הדרומי, כמו מצוה לארבה שיבא[23] וְיַעַל עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְיֹאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ אֵת כָּל אֲשֶׁר הִשְׁאִיר הַבָּרָד:
(יג) וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיקֹוָק נִהַג רוּחַ קָדִים רוח מזרחית[24] ונקרא כן שממנו תקדים השמש לזרוח[25] בָּאָרֶץ כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלָּיְלָה הַבֹּקֶר הָיָה וְרוּחַ הַקָּדִים לפי שהיא חמה, ודרך הארבה לבא בעת החום, וכשרצה הקב"ה שתסור המכה הביא רוח ים שהיא קרה[26] נָשָׂא אֶת הָאַרְבֶּה ממקומו והניחו בכל ממלכות מצרים[27]:
(יד) וַיַּעַל הָאַרְבֶּה עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיָּנַח בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם כָּבֵד מְאֹד לְפָנָיו לֹא הָיָה כֵן אַרְבֶּה כָּמֹהוּ וְאַחֲרָיו לֹא יִהְיֶה כֵּן בכל גבול מצרים, אבל במקומות אחרים אפשר שיהיה. וכתב ר"ח בפירושו על התורה שמעת תפלת משה ואילך אין ארבה מפסיד בכל גבול מצרים, והוא דבר ידוע ואם יפול בארץ ישראל ויבא ויכנס בגבול מצרים אינו אוכל מכל יבול הארץ כלום עד עכשיו, ואומרים כי זה כבר ידוע הוא לכל[28]:
(טו) וַיְכַס אֶת עֵין כָּל הָאָרֶץ וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ מצל הארבה שהיה פורח עליה[29] וַיֹּאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל פְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד וְלֹא נוֹתַר כָּל יֶרֶק בָּעֵץ וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם:
(טז) וַיְמַהֵר פַּרְעֹה בטרם יאכל הארבה את שרשי החטה והכסמת ושאר העשבים[30] לִקְרֹא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר חָטָאתִי לַיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְלָכֶם לפי שביזה אותם וצוה לגרשם מהיכלו[31]:
(יז) וְעַתָּה שָׂא נָא חַטָּאתִי אַךְ הַפַּעַם כי לא אחטא עוד למרוד פי השם[32] וְהַעְתִּירוּ לַיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְיָסֵר מֵעָלַי רַק אֶת הַמָּוֶת הַזֶּה לימדך שהיו בני אדם מתים במכת הארבה כשם שהיו מתים במכת הברד[33]:
(יח) וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה וַיֶּעְתַּר אֶל יְקֹוָק:
(יט) וַיַּהֲפֹךְ יְקֹוָק רוּחַ יָם רוח מערבית[34] חָזָק מְאֹד וַיִּשָּׂא אֶת הָאַרְבֶּה וַיִּתְקָעֵהוּ יָמָּה סּוּף לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם:
(כ) וַיְחַזֵּק יְקֹוָק אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: פ
נביא
שופטים פרק יב
(א) וַיִּצָּעֵק התאסף ע"י כרוז אִישׁ אנשי אֶפְרַיִם וַיַּעֲבֹר צָפוֹנָה וַיֹּאמְרוּ לְיִפְתָּח מַדּוּעַ עָבַרְתָּ לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן וְלָנוּ לֹא קָרָאתָ לָלֶכֶת עִמָּךְ בֵּיתְךָ נִשְׂרֹף עָלֶיךָ בָּאֵשׁ:
(ב) וַיֹּאמֶר יִפְתָּח אֲלֵיהֶם אִישׁ רִיב הָיִיתִי אֲנִי וְעַמִּי וּבְנֵי עַמּוֹן מְאֹד וָאֶזְעַק אֶתְכֶם וְלֹא הוֹשַׁעְתֶּם אוֹתִי מִיָּדָם:
(ג) וָאֶרְאֶה כִּי אֵינְךָ מוֹשִׁיעַ ואמרתי מה לי לזעוק עוד וָאָשִׂימָה נַפְשִׁי בְכַפִּי וָאֶעְבְּרָה אֶל בְּנֵי עַמּוֹן וַיִּתְּנֵם יְקֹוָק בְּיָדִי וְלָמָה עֲלִיתֶם אֵלַי הַיּוֹם הַזֶּה לְהִלָּחֶם בִּי:
(ד) וַיִּקְבֹּץ יִפְתָּח אֶת כָּל אַנְשֵׁי גִלְעָד וַיִּלָּחֶם אֶת אֶפְרָיִם וַיַּכּוּ אַנְשֵׁי גִלְעָד אֶת אֶפְרַיִם כִּי אָמְרוּ פְּלִיטֵי אֶפְרַיִם אַתֶּם גִּלְעָד בְּתוֹךְ אֶפְרַיִם בְּתוֹךְ מְנַשֶּׁה מה שהגלעדים הרבו להכות בבני אפרים בשטף אף, היה על כי בני אפרים בזו אותם ואמרו להם 'פליטי אפרים' וכו', רצה לומר, כערך הפחותים שבבני אפרים, כן אתם בני גלעד נחשבים בתוך בני אפרים ובתוך בני מנשה, ואפילו המכובדים שבכם נחשבים בעיני כל בני יוסף כהפחותים שבבני אפרים:
(ה) וַיִּלְכֹּד גִּלְעָד אֶת מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן לְאֶפְרָיִם וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ פְּלִיטֵי אֶפְרַיִם אֶעֱבֹרָה וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַנְשֵׁי גִלְעָד הַאֶפְרָתִי משבט אפרים אַתָּה וַיֹּאמֶר לֹא:
(ו) וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֱמָר נָא שִׁבֹּלֶת ביקשו שיאמר אעבור שבולת המים ושבולת פי' מים הרצים במהירות וַיֹּאמֶר סִבֹּלֶת וְלֹא יָכִין לְדַבֵּר כֵּן ולא היה יכול לכוון לדבר כהוגן וכראוי וַיֹּאחֲזוּ אוֹתוֹ וַיִּשְׁחָטוּהוּ אֶל מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן וַיִּפֹּל בָּעֵת הַהִיא מֵאֶפְרַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם אָלֶף:
(ז) וַיִּשְׁפֹּט יִפְתָּח אֶת יִשְׂרָאֵל שֵׁשׁ שָׁנִים וַיָּמָת יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי וַיִּקָּבֵר בְּעָרֵי גִלְעָד צוה שיקברו עצמותיו בכל ערי גלעד קצת פה וקצת פה כדי שיהיה לו זכר באותן המקומות שהציל מיד מלך בני עמון: פ
(ח) וַיִּשְׁפֹּט אַחֲרָיו אֶת יִשְׂרָאֵל אִבְצָן זה בועז המוזכר במגילת רות מִבֵּית לָחֶם:
(ט) וַיְהִי לוֹ שְׁלֹשִׁים בָּנִים וּשְׁלֹשִׁים בָּנוֹת שִׁלַּח הַחוּצָה כלומר חיתן אותם וּשְׁלֹשִׁים בָּנוֹת הֵבִיא לְבָנָיו מִן הַחוּץ להתחתן איתם וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁבַע שָׁנִים:
(י) וַיָּמָת אִבְצָן וַיִּקָּבֵר בְּבֵית לָחֶם: פ
(יא) וַיִּשְׁפֹּט אַחֲרָיו אֶת יִשְׂרָאֵל אֵילוֹן הַזְּבוּלֹנִי וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשֶׂר שָׁנִים:
(יב) וַיָּמָת אֵלוֹן הַזְּבוּלֹנִי וַיִּקָּבֵר בְּאַיָּלוֹן בְּאֶרֶץ זְבוּלֻן: פ
(יג) וַיִּשְׁפֹּט אַחֲרָיו אֶת יִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹן בֶּן הִלֵּל הַפִּרְעָתוֹנִי מהעיר פרעתון:
(יד) וַיְהִי לוֹ אַרְבָּעִים בָּנִים וּשְׁלֹשִׁים בְּנֵי בָנִים רֹכְבִים עַל שִׁבְעִים עֲיָרִם להודיע הצלחתו שראה בנים ובנות ובני בנים גדולים אנשים רוכבים על עיירים כלומר מרוב עשרם וגדולתם לא היו צריכין להתעסק במלאכה אחרת ובעבודת הארץ אלא רוכבים על עיירים ונתמנה שופט ישראל וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל שְׁמֹנֶה שָׁנִים:
(טו) וַיָּמָת עַבְדּוֹן בֶּן הִלֵּל הַפִּרְעָתוֹנִי וַיִּקָּבֵר בְּפִרְעָתוֹן בְּאֶרֶץ אֶפְרַיִם בְּהַר הָעֲמָלֵקִי: פ
כתובים
תהלים פרק עג
(טז) וָאֲחַשְּׁבָה לָדַעַת זֹאת את הצלחת הרשעים עָמָל ויגיעה היא הוּא בְעֵינָי להשיגה: (יז) עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל בירושלים אָבִינָה לְאַחֲרִיתָם לאחר שראיתי את הכהנים החכמים במקדש: (יח) אַךְ בַּחֲלָקוֹת תָּשִׁית לָמוֹ הִפַּלְתָּם לְמַשּׁוּאוֹת: (יט) אֵיךְ הָיוּ לְשַׁמָּה כְרָגַע סָפוּ תַמּוּ נעלמו מִן בַּלָּהוֹת מתוך בהלה: (כ) כַּחֲלוֹם שעובר מֵהָקִיץ אֲדֹנָי בָּעִיר צַלְמָם תִּבְזֶה כך יכלו הרשעים תוך בזיון: (כא) כִּי יִתְחַמֵּץ כעס לְבָבִי וְכִלְיוֹתַי אֶשְׁתּוֹנָן אחדד להרהר: (כב) וַאֲנִי בַעַר וְלֹא אֵדָע מדוע הרשעים מצליחים בְּהֵמוֹת הָיִיתִי עִמָּךְ כהבנת הבהמות נהגתי: (כג) אבל וַאֲנִי תָמִיד עִמָּךְ אָחַזְתָּ בְּיַד יְמִינִי ללכת אחריך: (כד) בַּעֲצָתְךָ תַנְחֵנִי וְאַחַר כָּבוֹד תִּקָּחֵנִי: (כה) מִי לִי בַשָּׁמָיִם רק אתה וְעִמְּךָ שיתפתי כי לֹא חָפַצְתִּי לשתף בָאָרֶץ: (כו) כָּלָה שְׁאֵרִי וּלְבָבִי צוּר לְבָבִי מתוך התאוות לקרבת הקב"ה וְחֶלְקִי אֱלֹהִים לְעוֹלָם: (כז) כִּי הִנֵּה רְחֵקֶיךָ הרחוקים ממך יֹאבֵדוּ הִצְמַתָּה עניין כריתה כָּל זוֹנֶה מִמֶּךָּ: (כח) וַאֲנִי קִרֲבַת אֱלֹהִים לִי טוֹב שַׁתִּי אשים מחסי בַּאדֹנָי יְקֹוִק מַחְסִי לְסַפֵּר כָּל מַלְאֲכוֹתֶיךָ שליחותיך:
משנת ההלכה
פרק לג
א. נאמר בתהלים (צב, ג) "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות" תקנו חז"ל לומר אמת ויציב שחרית על החסד שעשה הקב"ה עם אבותינו ועמנו. שהוציאנו ממצרים, ובקע הים, והעבירנו בו, ושקע צרינו בתוכו. וכתוב בירושלמי שצריך להזכיר באמת ויציב, יציאת מצרים, ומלכות, וקריעת ים סוף, ומכת בכורות, וצור ישראל וגואלו.
ב. אם לא הזכיר אחת מהן לא יצא ידי חובתו, ומחזירין אותו. ואם כבר התחיל שמונה עשרה אומרה אחר שמונה עשרה, ונכון שיאמר שוב ק"ש לפניה.
ג. בסוף הברכה חוזר לגאולת מצרים, כדי לסמוך לגאל ישראל שהוא לשון עבר.
ד. כל מי שלא אמר ברכת אמת ויציב שחרית כמו שתקנוהו, אע"פ שיצא ידי קריאת שמע, שהברכות אינן מעכבות את קריאת שמע אפי' לא אמרן כלל, לא יצא ידי חובת המצוה כתיקונה.
ה. טעה ואמר אמת ואמונה, אם נזכר קודם שסיים הברכה יחזור לתחילת הברכה, ויאמר שוב: אמת ויציב, ואפילו אם אמר: ברוך אתה ה' יסיים למדני חוקיך, ויחזור לתחילת הברכה כנ"ל, ואם סיים הברכה אינו חוזר.
ו. נהגו להחזיק הציציות לפניו עד, לעד ולעולמי עולמים, ואז לנשקם ולהסירם מידו.
ז. כשאומר "תהילות לא-ל עליון" וכו', יעמוד מייד ויפסע ג' פסיעות לאחוריו וימתין לציבור לומר "מי כמוכה" וכו' ולקראת סיום הברכה חוזר ופוסע למקומו.
פרק לד
דיני סמיכת גאולה לתפילה
ח. נאמר בירושלמי "תיכף לגאולה תפלה שנאמר יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי היינו גאולה וסמיך ליה יענך ה' ביום צרה היינו תפלה א"ר אמי כל מי שאינו סומך גאולה לתפלה למה הוא דומה לאוהבו של מלך שבא ודפק על פתחו של מלך יצא המלך לידע מה הוא מבקש ומצאו שהפליג אף הוא מפליג".
ט. לפיכך אין להפסיק בין אמירת ברוך אתה ה' גאל ישראל לתפילת שמונה עשרה, לשום דבר אפילו לעניית קדיש וקדושה[35], ומלבד לאמירת פסוק ה' שפתי תפתח וכו', שנחשב כחלק מהתפילה.
י. גם אם סיים גאל ישראל קודם הש"ץ, כשיסיים הש"ץ לא יענה אמן על ברכתו. ונהגו כל הקהל לסיים יחדיו ברכת גאל ישראל כי שלא יהיה הפסק כלל אפילו בשהייה מועטת בין גאל ישראל לה' שפתי תפתח.
יא. יש שנהגו לסיים גאל ישראל בלחש כדי שלא יבואו לכלל עניית אמן, והרבה מגדולה הפוסקים חלקו על מנהג זה, במיוחד בגלל שמבטל את אפשרות עניית אמן למי שאינו אוחז עדיין בחלק זה של התפילה, ובמקום שכך נהגו יחזיקו במנהגם, אבל מי שאין לו מנהג בזה יסיים בקול רם.
יב. אם זקוק להמתין מעט כדי להתרכז ולכוין את דעתו לצורך תפילת שמונה עשרה, יעשה כן קודם שאומר ה' ימלוך ולא בין גאל ישראל לשמונה עשרה, ואם לא עשה כן רשאי להמתין כדי שיוכל להתפלל בכונה.
[1] אבע"ז
[2] רבינו בחיי
[3] פי' ר' יוסף בכור שור
[4] רבינו בחיי
[5] רמב"ן
[6] רשב"ם
[7] ת"י
[8] רשב"ם
[9] רמב"ן
[10] רמב"ן
[11] רבינו בחיי
[12] חזקוני
[13] רשב"ם
[14] רמב"ן
[15] רבינו בחיי
[16] רמב"ן
[17] אבע"ז
[18] פי' ר' יוסף בכור שור
[19] ת"י
[20] חזקוני
[21] רשב"ם
[22] רש"י אבע"ז
[23] ספורנו
[24] רש"י
[25] חזקוני
[26] פי' הטור
[27] אבע"ז
[28] רמב"ן
[29] פי' ר' יוסף בכור שור
[30] ספורנו
[31] רבינו בחיי
[32] אבע"ז
[33] רבינו בחיי
[34] רש"י
[35] ונחלקו באחרונים אם ישתוק ויכוין לצאת בשמיעת קדיש בין גאל ישראל לשמונה עשרה או שלא ישהה אפילו כדי לשתוק ולכוין אלא ימשיך מיד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה