מקרא
שמות פרק יב
(נא) וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצִיא יְקֹוָק אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם זה הפסוק דבק עם הפסוק הבא אחריו שדבר השם למשה לקדש הבכורים. ובחצי הלילה היתה מכת בכורים. ובצאת ישראל ביום צוה השם מיד לקדש בכורי ישראל ובכורי בהמתם[1]: פ
שמות פרק יג
(ב) קַדֶּשׁ לִי לשון הזמנה שיהיו מקודשים לי משאר בני ישראל שהוספתי להם נס להצילם מן מכת בכורות[3] שיתחייבו כלם בפדיון כשאר כל הקדש, למען יהיו מותרים בעבודת חול, שלולי הפדיון היו אסורים לעשות כל מלאכת חול, כענין לא תעבוד בבכור שורך ופדיון נפשם הוא הערך המפורש לבן חדש בפרשת ערכין, בהיות אז זמן פדיונו, כאמרו ופדויו מבן חדש תפדה[4] כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל בכור שפתח את ה - רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל כלומר בכור האם אבל לא בכור האב[5] בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי שלי[6] הוּא:
(ג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים הוא מצות עשה לזכור יציאת מצרים בכל יום[7] כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא יְקֹוָק אֶתְכֶם מִזֶּה וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ:
(ד) הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים וככה יעשו לדורות [כאשר עשיתם] ביום שיצאתם, וכאשר היה זה בזמן שהאביב נמצא, כן תעשו בכל שנה בעת שנמצא אביב בארץ ישראל[8] בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב ביכור ובישול תבואה. כמו עודנו באבו לא יקטף[9]:
(ה) וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ יְקֹוָק אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ דוקא חמש אלו היתה ארצם זבת חלב וכו' ולא השנים הנותרים הפריזי הגרגשיוְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת של הפסח בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה:
(ו) שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַיקֹוָק שיביאו חגיהם ביום השביעי, ולא יאחרו עוד, שאין לו תשלומין אחר כך אבל הראשון יש לו תשלומין כל שבעה לענין החג[10]:
(ז) מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ:
(ח) וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה שאני עושה ועובד לפניו באכילת פסח ומצה עָשָׂה יְקֹוָק לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם אותות עד שהוציאני[11]:
(ט) וְהָיָה לְךָ יציאת מצרים לְאוֹת שתכתוב ותניח עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ והם התפילין ותזכור תמיד את יצאית מצרים לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְקֹוָק בְּפִיךָ לשמור מצותיו ותורותיו כי הוא אדוניך הפודך מבית עבדים כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ יְקֹוָק מִמִּצְרָיִם:
(יא) וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ יְקֹוָק אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ וּנְתָנָהּ לָךְ שמצות פטר רחם אינה נוהגת אלא משנכנסו לארץ[13]:
(יב) וְהַעֲבַרְתָּ והפרשת, שתעבירנו מן העדר להיות לה', וחזר ופירש מה היא העברה זו ש-[14] כָל פֶּטֶר רֶחֶם לַיקֹוָק וְכָל פֶּטֶר שֶׁגֶר שמשוגר מן הבטן של -[15] בְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לַיקֹוָק:
(יג) וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה מצוה זו לא נהגה עד לאחר שנתקדשו הלויים בשנה שניה תחת כל בכור בבני ישראל[16]:
(יד) וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת לפי שהוא רואה בן נכר ערל תושב ושכיר לא יאכל בו מה שאין כן במועדים אחרים וכן ישאל על פסח ועל מצה כבר שמענו טעם, אבל על פדיית הבן והבהמה לא שמענו[17] וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְקֹוָק מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים ומה הוא החוזק יד -[18]:
(טו) תאמר לבנך -[19] וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ וַיַּהֲרֹג יְקֹוָק כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה והיו בכורי ישראל ראוים ללקות עמהם על דרך פן תספה בעון העיר והצילם במה שהקדישם לו, באופן שהיו בכורי האדם בישראל כמו נזירים או יותר, מיוחדים לעבודת האל יתברך, ואסורים בעבודת הדיוט עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַיקֹוָק כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים בבכור בהמה וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה כדי שיהיו מותרים בעבודת חול[20]:
(טז) וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה יד כהה כלומר חלשה יד שמאל בכל אדם ויד ימין באיטר[21] וּלְטוֹטָפֹת תפילין המונחים על הראש ואמר "טוטפות" ולא אמר "טוטפת" בעבור שהם בתים רבים כאשר קבלנו צורתם מן האבות הקדושים שראו הנביאים והקדמונים עושים כן עד משה רבינו[22] בֵּין עֵינֶיךָ כנגד בין העיניים כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְקֹוָק מִמִּצְרָיִם: ס
סליק פרשת בא
נביא
שופטים פרק טו
(טז) וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן בִּלְחִי הַחֲמוֹר חֲמוֹר מלשון חמרים – ערימות כלומר ערמתי חֲמֹרָתָיִם ערימות בִּלְחִי הַחֲמוֹר הִכֵּיתִי אֶלֶף אִישׁ:
(יז) וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר וַיַּשְׁלֵךְ הַלְּחִי מִיָּדוֹ וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא רָמַת לֶחִי:
(יח) וַיִּצְמָא מְאֹד וַיִּקְרָא אֶל יְקֹוָק וַיֹּאמַר אַתָּה נָתַתָּ בְיַד עַבְדְּךָ אֶת הַתְּשׁוּעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְעַתָּה אָמוּת בַּצָּמָא אם אשב פה וְנָפַלְתִּי בְּיַד הָעֲרֵלִים:
(יט) וַיִּבְקַע אֱלֹהִים אֶת הַמַּכְתֵּשׁ אֲשֶׁר בַּלֶּחִי כי סלע היה תחת הלחי והיה הסלע עשוי כמו מכתש לפיכך קראו מכתש וַיֵּצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וַיֵּשְׁתְּ וַתָּשָׁב רוּחוֹ וַיֶּחִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ עֵין הַקּוֹרֵא אֲשֶׁר בַּלֶּחִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה לזכר שהקורא לה' יענהו בנס, ונס של אדם מצויין חייבים לברך כשמגיע למקום ההוא:
(כ) וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל בִּימֵי פְלִשְׁתִּים בימים שמשלו פלשתים בישראל עֶשְׂרִים שָׁנָה: פ
שופטים פרק טז
(א) וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן עַזָּתָה וַיַּרְא שָׁם אִשָּׁה זוֹנָה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ:
(ב) לַעַזָּתִים הוגד לֵאמֹר בָּא שִׁמְשׁוֹן הֵנָּה וַיָּסֹבּוּ וַיֶּאֶרְבוּ לוֹ כָל הַלַּיְלָה בְּשַׁעַר הָעִיר וַיִּתְחָרְשׁוּ והחרישו כלומר שתקו כָל הַלַּיְלָה לֵאמֹר עַד אוֹר הַבֹּקֶר נמתין וַהֲרַגְנֻהוּ:
(ג) וַיִּשְׁכַּב שִׁמְשׁוֹן עַד חֲצִי הַלַּיְלָה וַיָּקָם בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּאֱחֹז בְּדַלְתוֹת שַׁעַר הָעִיר וּבִשְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת העמודים המחזיקים את השער וַיִּסָּעֵם עקרם ממקומם עִם הַבְּרִיחַ שנעל את הדלתות וַיָּשֶׂם עַל כְּתֵפָיו וַיַּעֲלֵם אֶל רֹאשׁ הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי חֶבְרוֹן: פ
(ד) וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיֶּאֱהַב אִשָּׁה בְּנַחַל שֹׂרֵק וּשְׁמָהּ דְּלִילָה:
(ה) וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וַיֹּאמְרוּ לָהּ פַּתִּי אוֹתוֹ וּרְאִי בַּמֶּה כֹּחוֹ גָדוֹל וּבַמֶּה נוּכַל לוֹ וַאֲסַרְנֻהוּ לְעַנֹּתוֹ וַאֲנַחְנוּ נִתַּן לָךְ כל אִישׁ מאיתנו אֶלֶף וּמֵאָה כָּסֶף:
(ו) וַתֹּאמֶר דְּלִילָה אֶל שִׁמְשׁוֹן הַגִּידָה נָּא לִי בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָדוֹל וּבַמֶּה תֵאָסֵר לְעַנּוֹתֶךָ:
(ז) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ שִׁמְשׁוֹן אִם יַאַסְרֻנִי בְּשִׁבְעָה יְתָרִים חבלים דקים לַחִים אֲשֶׁר לֹא חֹרָבוּ שמעולם לא יובשו וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּאַחַד הָאָדָם:
(ח) וַיַּעֲלוּ לָהּ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים שִׁבְעָה יְתָרִים לַחִים אֲשֶׁר לֹא חֹרָבוּ וַתַּאַסְרֵהוּ בָּהֶם:
(ט) וְהָאֹרֵב יֹשֵׁב לָהּ בַּחֶדֶר וַתֹּאמֶר אֵלָיו פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן וַיְנַתֵּק אֶת הַיְתָרִים כַּאֲשֶׁר יִנָּתֵק פְּתִיל הַנְּעֹרֶת בַּהֲרִיחוֹ אֵשׁ וְלֹא נוֹדַע כֹּחוֹ:
(י) וַתֹּאמֶר דְּלִילָה אֶל שִׁמְשׁוֹן הִנֵּה הֵתַלְתָּ בִּי וַתְּדַבֵּר אֵלַי כְּזָבִים עַתָּה הַגִּידָה נָּא לִי בַּמֶּה תֵּאָסֵר:
(יא) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אִם אָסוֹר יַאַסְרוּנִי בַּעֲבֹתִים חבלים עבים חֲדָשִׁים אֲשֶׁר לֹא נַעֲשָׂה בָהֶם מְלָאכָה וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּאַחַד הָאָדָם:
(יב) וַתִּקַּח דְּלִילָה עֲבֹתִים חֲדָשִׁים וַתַּאַסְרֵהוּ בָהֶם וַתֹּאמֶר אֵלָיו פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן וְהָאֹרֵב יֹשֵׁב בֶּחָדֶר וַיְנַתְּקֵם מֵעַל זְרֹעֹתָיו כַּחוּט:
(יג) וַתֹּאמֶר דְּלִילָה אֶל שִׁמְשׁוֹן עַד הֵנָּה הֵתַלְתָּ בִּי וַתְּדַבֵּר אֵלַי כְּזָבִים הַגִּידָה לִּי בַּמֶּה תֵּאָסֵר וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אִם תַּאַרְגִי אֶת שֶׁבַע מַחְלְפוֹת תלתלי רֹאשִׁי כי נזיר היה וגידל שערות ראשו עִם הַמַּסָּכֶת הוא השתי כשהוא מסודר וערוך על יתד האריג:
(יד) וַתִּתְקַע בַּיָּתֵד אחר שארגה המחלפות אשר חשבה שבזה יותש כחו, בקשה לנסות הדבר, ותקעה המחלפות כשהם ארוגים עם המסכת, לתחבם בחוזק רב סביב יתד הארג לראות אם יוכל לשמטם וַתֹּאמֶר אֵלָיו פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן וַיִּיקַץ מִשְּׁנָתוֹ וַיִּסַּע עקר אֶת הַיְתַד הָאֶרֶג וְאֶת הַמַּסָּכֶת:
(טו) וַתֹּאמֶר אֵלָיו אֵיךְ תֹּאמַר אֲהַבְתִּיךְ וְלִבְּךָ אֵין אִתִּי זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים הֵתַלְתָּ בִּי וְלֹא הִגַּדְתָּ לִּי בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָדוֹל:
כתובים
תהילים פרק עז
(טז) גָּאַלְתָּ בכח בִּזְרוֹעַ עַמֶּךָ בְּנֵי יַעֲקֹב וְיוֹסֵף הזכיר את יעקב שהולידם ויוסף שכלכלם סֶלָה: (יז) רָאוּךָ מַּיִם כשנגלית על הים אֱלֹהִים רָאוּךָ מַּיִם יָחִילוּ אַף יִרְגְּזוּ תְהֹמוֹת גם המים והתהומות פחדו ממך: (יח) זֹרְמוּ מַיִם עָבוֹת ירדו גשמים עבים קוֹל נָתְנוּ שְׁחָקִים רעמים אַף חֲצָצֶיךָ ברקים יִתְהַלָּכוּ: (יט) קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל בגלגלים של מרכבות פרעה הֵאִירוּ בְרָקִים והם היו כ"כ חזקים ומאירים שהאירו את כל ה- תֵּבֵל רָגְזָה וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ: (כ) בַּיָּם בקעת את דַּרְכֶּךָ ושביליך וּשְׁבִילְךָ בְּמַיִם רַבִּים וְעִקְּבוֹתֶיךָ לֹא נֹדָעוּ כמו שאין הפסיעות ניכרות על המים: (כא) נָחִיתָ כַצֹּאן עַמֶּךָ ע"י בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן:
תהלים פרק עח
(א) מַשְׂכִּיל לְאָסָף הַאֲזִינָה עַמִּי תּוֹרָתִי הַטּוּ אָזְנְכֶם לְאִמְרֵי פִי: (ב) אֶפְתְּחָה בְמָשָׁל פִּי אַבִּיעָה חִידוֹת על מה שנעשה מִנִּי קֶדֶם מה שנעשה מימי קדם: (ג) אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ מבני הדור הקודם וַנֵּדָעֵם שכך האמתוַאֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ: (ד) הנה הבלי היונים וחדותיהם הם מכחידים אותם מבניהם, כי לא ימסרו אותם רק לזקניהם וכהניהם אבל משלי התורה לֹא נְכַחֵד מִבְּנֵיהֶם מבני אבותינו שלא קיבלו מהאבות כדי שיספרולְדוֹר אַחֲרוֹן כי אנחנו מְסַפְּרִים תְּהִלּוֹת יְקֹוָק וֶעֱזוּזוֹ וחוזקו וְנִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה ואילו הבלי היונים יספרו דופי אליליהם ומעשים מגונים קנאה תאוה ואכזריות: (ה) וַיָּקֶם עֵדוּת בְּיַעֲקֹב ספורי התורה הפשוטים נקראים עדות - שהם מעידים על דברים אמתיים שהיו במציאות, כמו הבריאה והמבול ועונש סדום והפלגה וספורי האבות וספורי גאולת מצרים וְתוֹרָה שָׂם בְּיִשְׂרָאֵל ותחת הספורים האלה נצפנים ענינים נשגבים מסודות הבריאה והאלהות ממעשה בראשית ומרכבה וכדומה והם הנקראים תורה אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבוֹתֵינוּ לְהוֹדִיעָם לִבְנֵיהֶם: (ו) לְמַעַן יֵדְעוּ דּוֹר אַחֲרוֹן בָּנִים יִוָּלֵדוּ יָקֻמוּ וִיסַפְּרוּ לִבְנֵיהֶם ע"י העדות האלה שיעידו בם מעונשי ה' והשגחתו יקום דור אחרון שישמרו העדות האלה ולא יבגדו עוד: (ז) וְיָשִׂימוּ בֵאלֹהִים כִּסְלָם בטחונם וְלֹא יִשְׁכְּחוּ מַעַלְלֵי אֵל מדותיו שהוא רחום וחנון ולכן וּמִצְוֹתָיו יִנְצֹרוּ ישמרו בשמחה: (ח) וְלֹא יִהְיוּ כַּאֲבוֹתָם דור המדבר ודור השופטים דּוֹר סוֹרֵר וּמֹרֶה דּוֹר לֹא הֵכִין לִבּוֹ לדרוש את ה' וְלֹא נֶאֶמְנָה ולא האמינו אֶת אֵל רוּחוֹ שרוחו הפנימי המעלה הציורים על הלב היה מעלה ציורים רעים לכל חטאת עד שלא יכול לעמוד באמונה בעבודת האל: (ט) בְּנֵי אֶפְרַיִם נוֹשְׁקֵי רוֹמֵי קָשֶׁת שיצאו ממצרים בזרוע לפני הקץ ובטחו בגבורתם ובחציהם וסופם הָפְכוּ לנוס בְּיוֹם קְרָב והרגום אנשי גת הנולדים בארץ: (י) עם כל זאת לֹא שָׁמְרוּ אנשי דור המדבר בְּרִית אֱלֹהִים וּבְתוֹרָתוֹ מֵאֲנוּ לָלֶכֶת ולא לקחו מוסר מבני אפרים: (יא) וַיִּשְׁכְּחוּ עֲלִילוֹתָיו וְנִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר הֶרְאָם: (יב) נֶגֶד אֲבוֹתָם אותם שנולדו במדבר שלא ראו בנפלאות שעשה האל יתברך במצרים שמעו מאבותם ש- עָשָׂה פֶלֶא בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׂדֵה צֹעַן: (יג) בָּקַע יָם וַיַּעֲבִירֵם וַיַּצֶּב מַיִם כְּמוֹ נֵד כחומה: (יד) וַיַּנְחֵם בֶּעָנָן יוֹמָם וְכָל הַלַּיְלָה בְּאוֹר אֵשׁ: (טו) יְבַקַּע צֻרִים בַּמִּדְבָּר להוציא מים להשקות עמו וַיַּשְׁקְ כִּתְהֹמוֹת רַבָּה אף כשהיו הולכים בתוך הים שמימיו מלוחים המתיק להם מעיינות בתוך התהום:
משנת ההלכה
המשך פרק לח
ג' ברכות ראשונות
א. בברכת אתה גיבור בקיץ באמירת מוריד הטל, ובחורף באמירת מוריד הגשם, יש אומרים[23] שאומר הטָל והגָשֶם בקמ"ץ, כיון שהוא סוף ענין. ויש אומרים[24] שאומר הטַל בפת"ח, והגֶשֶם בסגו"ל, כדי לחברו עם המשך הברכה "שצריך גשמי רחמים ורצון להחיות וגם לבד אין בו תמיד ברכה".
ב. ג' ברכות ראשונות חשובות כאחת, הואיל וענינם אחד לסדר שבחו של מקום קודם שאלות צרכיו, כעבד שמסדר שבח לפני רבו קודם שמבקש פרס ממנו. לפיכך בכל מקום שטעה בג' ראשונות טעות שצריך לחזור בגללה חוזר לראש התפלה.
פרק לט
דיני תפילת שמונה עשרה
ג. המתפלל צריך שיכוין בלבו פירוש המילות שמוציא מפיו, ויחשוב שכינה כנגדו ויסיר וידחה כל מחשבות הטורדות אותו, עד שתשאר כונתו ומחשבתו זכה בתפלתו, כיון שהתפילה היא במקום הקרבן ומחשבה זרה פוסלת בקדשים,
ד. אם רואה עצמו מכוין יפה בתפלתו, אל יחשוב שבעבור זה ראוי שתעשה בקשתו, כי זה נקרא עיון תפלה, ונזכרים עונותיו. אלא יחשוב אולי ישמע השם יתברך בקראו אליו, בעבור עוצם רחמיו וגודל חסדיו, ששומע תפלת כל פה במדת החסד והרחמים.
ה. לפי דברי רבינו האר"י ז"ל, צריך שיכוין כך: "ידענו ה' שאין אנחנו ראויים והגונים להתפלל לפניך, אבל סמכנו על רחמיך הרבים וחסדיך הגדולים, כי חפץ חסד ומרבה להיטיב אתה, וככתוב טוב ה' לכל, ורחמיו על כל מעשיו, ואתה צויתנו להתפלל אליך, כי אתה אלהינו ואנחנו עבדיך, ועינינו לך תלויות כעיני עבדים אל יד אדוניהם" עד כאן דבריו, וצריך כל אדם להזהר לכוין בכך. ו
ו. בטור כתב בשם הרב רבי אליעזר (הרוקח) "שירגיל אדם עצמו שיכוין לפחות בחתימה של כל ברכה, שיש בהן מאה ושלש עשרה תיבות כמו שיש בתפלת חנה, ומאה ושלש עשרה פעמים לב בחומש, לומר שצריך בהן כוונת הלב".
ז. כתב האבודרהם (בפי' שמונה עשרה ד"ה וכתב עוד) "ודע כי כל ברכה הקודמת לחברתה מעולה ממנה והצורך אליה גדול מאשר לחברתה, לכן תחלה חונן הדעת וכו'".
ח. כתב החפץ חיים (בספר שם עולם חלק ב' - בהשמטות בסופו) "ראשית לכל צריך שיתפלל מתוך הסידור, ועל כל פנים תפלת שמונה עשרה. ומכל מקום גם בזה איננו משומר עדיין מכל וכל מעורמת היצר, שמפיל טרדות על האדם כדי שלא יוכל לכוין".
ט. צריך להתבונן מתחילה מה הוא רוצה לבקש מה', ועל מה יברכנו, ואחר כך יאמר אותה הברכה, ויהיה הסידור פתוח כנגד עיניו, ויתבונן רק איזה רגעים אחדים קודם כל ברכה.
י. למשל, קודם ברכה ראשונה יתבונן שרוצה לומר שבח לפני המקום שהוא אלהינו ואלהי האבות, וקונה הכל, ולברך אותו על שהגין על אברהם, וכן קודם ברכה שניה יתבונן שרוצה לברכו על תחית המתים, וקודם ברכה ג' לברכו שהוא אל קדוש, וכן קודם רביעית לבקשו על הדעה ולברכו על זה, וכן קודם החמישית לבקשו על התשובה ולברכו על זה, וכן בכל הי"ח ברכות.
[1] אבע"ז
[2] רבינו בחיי
[3] פי' ר' יוסף בכור שור
[4] ספורנו
[5] רבינו בחיי
[6] ת"א ת"י
[7] רבינו בחיי
[8] אבע"ז
[9] רשב"ם
[10] רמב"ן
[11] אבע"ז
[12] רש"י
[13] רמב"ן
[14] רמב"ן
[15] רשב"ם
[16] חזקוני
[17] חזקוני
[18] פי' הטור
[19] רשב"ם
[20] ספורנו
[21] פי' ר' יוסף בכור שור
[22] רמב"ן
[23] וכן נהג בעל הקהילות יעקב הסטייפלע"ר זצ"ל ועיין שו"ת אגר"מ או"ח ד סי' מ.
[24] ומקובל בשם הגר"א שכך נהג לומר וכן הוא גם דעת הבעל התניא וכ"כ בתשובות והנהגות פ"א
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה