מקרא
שמות פרק ד
(יח) וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב מן המדבר[1] אֶל יֶתֶר חֹתְנוֹ להביא לו צאנו שלא היה יודע מתי ישוב[2] וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלֲכָה נָּא וְאָשׁוּבָה אֶל אַחַי אֲשֶׁר בְּמִצְרַיִם וְאֶרְאֶה הַעוֹדָם חַיִּים ואשוב אליך והוא חשב שיילך רק לבקר את אחיו[3] וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה לֵךְ לְשָׁלוֹם:
(יט) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְיָן קום צא מן הארץ הזאת ו - לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם ותהיה שם עם העם עד שתוציאם משם כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים מת פרעה ועבדיו שהיו יודעים דבר המצרי. הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ וזהו וימת מלך מצרים. כי כל הימים שהיה חי לא היה נכון להיות משה שליח אל פרעה[4]:
(כ) ומכיון שהלך למצרים מבלי שוב לארץ מדין לכן -[5] וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר וַיָּשָׁב אַרְצָה מִצְרָיִם הוא לבדו שב כי כאשר פגש השם את משה נימול אליעזר. ובהתרפאו שבה צפורה עם בניה אל אביה ומשה הניחם ושב למצרים[6] וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ עדיין לא נקרא המטה על שמו של משה לפי שעד אותו זמן לא עשה בו נס[7]:
(כא) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בְּלֶכְתְּךָ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה רְאֵה כָּל הַמֹּפְתִים אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ וַעֲשִׂיתָם לִפְנֵי פַרְעֹה שבתחילה לא צוה לו לעשותם רק בפני העם, כדי שישמעו לו, ועכשיו אומר לו לעשותם לפני פרעה, לא מפני שישמעו לכם, אלא כדי להתרות בו[8] וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת לִבּוֹ וְלֹא יְשַׁלַּח אֶת הָעָם:
(כב) וְאָמַרְתָּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר יְקֹוָק בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל:
(כג) וָאֹמַר אֵלֶיךָ שַׁלַּח אֶת בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי וַתְּמָאֵן לְשַׁלְּחוֹ הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ:
(כד) וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יְקֹוָק המלאך וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ את משה שחלה עד המות[9] על שלא מל את בנו והוא היה סבור שבגלל הליכתו וטורח הדרך לא ימול עכשיו אלא רק בבואו למצרים[10] היה לו למולו מיד ולא יוליכנו עמו בדרך, אלא יניחנו עם אמו[11]:
(כה) וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר אזמל חד וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו של משה כי בדם המצוה יסתלק לו הנגף כמו שמצינו במצרים שדם הפסח לא היה נותן המשחית לבא וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִיבשבילי. מה שבקש המלאך להרגך הוא בשביל שנתחתנת בי שאנכי מדינית ואתה עברי ואין אני ראויה לך[12]:
(כו) וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ אז הקל חוליו מעליו[13] אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת הבינה שעל המילה היה ואמרה חתן דמים למולת מה שהיה משה חתן של דמים היינו למולות בשביל מילת בנו ולכך לא אמרה למולות אלא לאחר וירף ממנו[14]: פ
(כז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל אַהֲרֹן לֵךְ לִקְרַאת מֹשֶׁה הַמִּדְבָּרָה וַיֵּלֶךְ וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹהִים הר סיני[15] וַיִּשַּׁק לוֹ:
(כח) וַיַּגֵּד מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן אֵת כָּל דִּבְרֵי יְקֹוָק בסנה ואת[16] אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ וְאֵת כָּל הָאֹתֹת אֲשֶׁר צִוָּהוּ:
(כט) וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל זִקְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הם היועצים בכל דור ודור. כי לא יוכלו לדבר עם שש מאות אלף איש. רק הזקנים ידברו להם[17]:
(ל) וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת הנחש, ידו שנצטרעה וחזרה, והמים שנהפכו לדם, לְעֵינֵי הָעָם:
(לא) וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד יְקֹוָק אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ:
שמות פרק ה
(א) וְאַחַר שעשה אהרון את האותות בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לזבוח זבחים כמו אסרו חג בעבותים[18] לִי בַּמִּדְבָּר:
(ב) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי יְקֹוָק אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת יְקֹוָק וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ:
(ג) וַיֹּאמְרוּ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים על שאמרת מי הוא זה, הנה הוא אלהי העברים המפורסמים המחזיקים בדעות עֵבר[19] נִקְרָא שמו[20] עָלֵינוּ נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַיקֹוָק אֱלֹהֵינוּ פֶּן יִפְגָּעֵנוּ כולנו אנחנו עם ישראל ואתה ומצרים[21] בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב:
(ד) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לָמָּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן תַּפְרִיעוּ אֶת הָעָם מִמַּעֲשָׂיו לְכוּ לְסִבְלֹתֵיכֶם כלומר לעשות חפצכם ומה שאתם צריכים לעשות[22]:
(ה) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה הֵן רַבִּים עַתָּה עַם הָאָרֶץ וְהִשְׁבַּתֶּם אֹתָם מִסִּבְלֹתָם כלומר מלאכה גדולה אתם מבקשים להשבית[23]:
(ו) וַיְצַו פַּרְעֹה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַנֹּגְשִׂים המצריים הממונים על השוטרים בָּעָם וְאֶת שֹׁטְרָיו הישראלים[24] לֵאמֹר:
(ז) לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם הֵם יֵלְכוּ וְקֹשְׁשׁוּ לָהֶם תֶּבֶן:
(ח) וְאֶת מַתְכֹּנֶת כמות סכום[25] הַלְּבֵנִים אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם תָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם לֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ כִּי נִרְפִּים הֵם רפה עליהם המלאכה, וחושבים איך יבטלוה לגמרי, שאם הייתה העבודה כבידה עליהם, לא היו שמים לב על הדברים הללו ו -[26] עַל כֵּן הֵם צֹעֲקִים לֵאמֹר נֵלְכָה נִזְבְּחָה לֵאלֹהֵינוּ:
(ט) תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ וְאַל יִשְׁעוּ יתעסקו וישענו[27] בְּדִבְרֵי שָׁקֶר של לצאת לחוג במדבר:
נביא
(כו) וַיְהִי מִשְׁקַל נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר שָׁאָל אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת זָהָב לְבַד מִן הַשַּׂהֲרֹנִים וְהַנְּטִפוֹת שם תכשיט נוטף ותלוי מול הלב וּבִגְדֵי הָאַרְגָּמָן שֶׁעַל מַלְכֵי מִדְיָן וּלְבַד מִן הָעֲנָקוֹת תכשיטים ששמים סביב הצואר אֲשֶׁר בְּצַוְּארֵי גְמַלֵּיהֶם:
(כז) וַיַּעַשׂ אוֹתוֹ משקל הזהב מהנזמים עשה גִדְעוֹן לְאֵפוֹד מלבוש בצורת אפוד להיות לזכרון וַיַּצֵּג אוֹתוֹ בְעִירוֹ בְּעָפְרָה וַיִּזְנוּ כָל יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיו שָׁם במקום עמדו עבדוהו, כי הם עשאוהו לאחר זמן לעבודה זרה והלכו שם לעבדו וַיְהִי לְגִדְעוֹן וּלְבֵיתוֹ לְמוֹקֵשׁ על שבאה התקלה על ידי גדעון נהרגו בניו:
(כח) וַיִּכָּנַע מִדְיָן לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יָסְפוּ לָשֵׂאת רֹאשָׁם וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה בִּימֵי גִדְעוֹן: פ
(כט) וַיֵּלֶךְ יְרֻבַּעַל בֶּן יוֹאָשׁ וַיֵּשֶׁב בְּבֵיתוֹ לא טרח הרבה בהנהגת העם, כי ישב בביתו במנוחה, ולזה הרבה נשים ובנים:
(ל) וּלְגִדְעוֹן הָיוּ שִׁבְעִים בָּנִים יֹצְאֵי יְרֵכוֹ כִּי נָשִׁים רַבּוֹת הָיוּ לוֹ:
(לא) וּפִילַגְשׁוֹ אשה המיוחדת לאיש בלא כתובה ובלא קדושין אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם יָלְדָה לּוֹ גַם הִיא בֵּן וַיָּשֶׂם אֶת שְׁמוֹ אֲבִימֶלֶךְ:
(לב) וַיָּמָת גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ בְּשֵׂיבָה טוֹבָה וַיִּקָּבֵר בְּקֶבֶר יוֹאָשׁ אָבִיו בְּעָפְרָה אֲבִי הָעֶזְרִי: פ
(לג) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר מֵת גִּדְעוֹן וַיָּשׁוּבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּזְנוּ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים וַיָּשִׂימוּ לָהֶם בַּעַל בְּרִית שם עבודה זרה לֵאלֹהִים:
(לד) וְלֹא זָכְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם הַמַּצִּיל אוֹתָם מִיַּד כָּל אֹיְבֵיהֶם מִסָּבִיב:
(לה) וְלֹא עָשׂוּ חֶסֶד עִם בֵּית יְרֻבַּעַל גִּדְעוֹן שהרגו את בניו, כמו שכתוב להלן פרק ט פסוק ה כְּכָל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה עִם יִשְׂרָאֵל: פ
שופטים פרק ט
(א) וַיֵּלֶךְ אֲבִימֶלֶךְ בֶּן יְרֻבַּעַל שְׁכֶמָה אֶל אֲחֵי אִמּוֹ וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם וְאֶל כָּל מִשְׁפַּחַת בֵּית אֲבִי אִמּוֹ לֵאמֹר:
(ב) דַּבְּרוּ נָא בְּאָזְנֵי כָל בַּעֲלֵי שְׁכֶם מַה טּוֹב לָכֶם הַמְשֹׁל אם למשול בָּכֶם שִׁבְעִים אִישׁ כֹּל בְּנֵי יְרֻבַּעַל אִם מְשֹׁל בָּכֶם אִישׁ אֶחָד וּזְכַרְתֶּם כִּי עַצְמְכֶם וּבְשַׂרְכֶם אָנִי:
(ג) וַיְדַבְּרוּ אֲחֵי אִמּוֹ עָלָיו בעבורו בְּאָזְנֵי כָּל בַּעֲלֵי שְׁכֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּט לִבָּם אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ כִּי אָמְרוּ אָחִינוּ הוּא:
(ד) וַיִּתְּנוּ לוֹ שִׁבְעִים כֶּסֶף מִבֵּית בַּעַל בְּרִית וַיִּשְׂכֹּר בָּהֶם אֲבִימֶלֶךְ אֲנָשִׁים רֵיקִים וּפֹחֲזִים מהירים במעשיהם מבלי דעת וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו:
(ה) וַיָּבֹא בֵית אָבִיו עָפְרָתָה וַיַּהֲרֹג אֶת אֶחָיו בְּנֵי יְרֻבַּעַל שִׁבְעִים אִישׁ עַל אֶבֶן אֶחָת וַיִּוָּתֵר יוֹתָם בֶּן יְרֻבַּעַל הַקָּטֹן כִּי נֶחְבָּא: ס
(ו) וַיֵּאָסְפוּ כָּל בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְכָל בֵּית מִלּוֹא וַיֵּלְכוּ וַיַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ לְמֶלֶךְ עִם אצל אֵלוֹן מֻצָּב מישור שהציבו שם אבן אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם:
כתובים
(ד) וְצַדִּיקִים יִשְׂמְחוּ יַעַלְצוּ לִפְנֵי אֱלֹהִים וְיָשִׂישׂוּ בְשִׂמְחָה בחדוות הנפש: (ה) תהיו בטוחים בתשועה ולכן שִׁירוּ לֵאלֹהִים זַמְּרוּ שְׁמוֹ סֹלּוּ שבחו לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת שוכן שמים בשם הקרוי בְּיָהּ שְׁמוֹ וְעִלְזוּ לְפָנָיו: (ו) אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת אֱלֹהִים בִּמְעוֹן קָדְשׁוֹ אפי' שה' שוכן בעליונים הוא משגיח בתחתונים על עמ"י שנקראו יתומים וירושלים שנקראת אלמנה: (ז) אֱלֹהִים מוֹשִׁיב מחזיר יְחִידִים עמ"י שהיו מפוזריםבַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת שעת כושר היינו הוציא את ישראל ממצרים בחודש ניסן כשאין חמה ואין צנה ו- אַךְ סוֹרֲרִים מצרים שָׁכְנוּ צְחִיחָה נשארה צחיחה ויבשה:
(ח) אֱלֹהִים בְּצֵאתְךָ בעמוד ענן להורות הדרך לִפְנֵי עַמֶּךָ בְּצַעְדְּךָ בִישִׁימוֹן במדבר סֶלָה: (ט) אֶרֶץ רָעָשָׁה אַף שָׁמַיִם נָטְפוּ מים מִפְּנֵי אֱלֹהִים זֶה סִינַי הר סיני שעלה עשנו כעשן הכבשן מִפְּנֵי אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: (י) גֶּשֶׁם נתת אפילו אם לא הגיע לנו אלא נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים נַחֲלָתְךָ וְנִלְאָה עייפה אַתָּה כוֹנַנְתָּהּ הכנת: (יא) חַיָּתְךָ שארית עדתך יָשְׁבוּ בָהּ בארץ ישראל תָּכִין בְּטוֹבָתְךָ לֶעָנִי שנשארו בלי עשרת השבטים אֱלֹהִים: (יב) אֲדֹנָי יִתֶּן אֹמֶר הַמְבַשְּׂרוֹת צָבָא רָב הגיע לחנות על ירושלים: (יג) מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן מלשון נידוי וּנְוַת בַּיִת עדת ישראל תְּחַלֵּק את שָׁלָל הגוים: (יד) אפילו אִם תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם החלק התחתון של הסיר עדיין תהיו נאים כמו כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה מכוסה בַכֶּסֶף וְאֶבְרוֹתֶיהָ כנפיה בִּירַקְרַק חָרוּץ זהב משובח הנוטה לירוק: (טו) בְּפָרֵשׂ מלשון לפזר שַׁדַּי מְלָכִים את מלכי האומות בָּהּבארץ ישראל תַּשְׁלֵג בְּצַלְמוֹן ילבין כשלג את העם היושב בחושך: (טז) הַר אֱלֹהִים סיני הַר בָּשָׁן דשן ושמן הַר גַּבְנֻנִּים הר המוריה גם הוא הַר בָּשָׁן: (יז) לָמָּה על מה תְּרַצְּדוּן תרקדון הָרִים גַּבְנֻנִּים שרשרת הרים וגבעות הרי את הָהָר חָמַד אֱלֹהִים כבר בחר לְשִׁבְתּוֹ אַף מעכשיו יְקֹוָק יִשְׁכֹּן לָנֶצַח: (יח) רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם רבבות אַלְפֵי שִׁנְאָן שמות מלאכים אֲדֹנָי בָם שוכן עמם כב- סִינַי בַּקֹּדֶשׁ: (יט) עָלִיתָ לַמָּרוֹם משה רבינו שָׁבִיתָ שֶּׁבִי את התורה מידי המלאכים לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם וְאַף ואפילו שעמ"י היו סוֹרְרִים עדיין הסכים הקב"ה לִשְׁכֹּן יָהּ אֱלֹהִים:
משנת ההלכה
א. כתב בספר הזיכרונות כשיאמר מארבע כנפות הארץ יניח כנפי הטלית שעל כתפיו לפול למטה, ומנהג העולם שלא לעשות כן. ויש שכתבו שיש בזה טעם ע"פ קבלה שלא לעשות כן.
ב. נוהגים לקבץ ארבע הציציות בעת שאומרים והביאנו לשלום מארבע כנפות הארץ ולהחזיקם ביד שמאל, בין קמיצה לזרת כנגד ליבו, ויש נוהגים ליטול רק השני ציציות שלפניו, וכל אלו הדברים לחיבוב מצוה ומדינא אינו מעכב.
ג. י"א שאין לענות אמן אחר אוהב עמו ישראל כיון שהיא ברכת המצוה על קריאת שמע הנאמרת אחריה, ואין להפסיק בין הברכה למצוה. וי"א שעונה אמן אחר הברכה, והמנהג לסיים את הברכה עם הש"ץ. אמנם אם סיים קודם הש"ץ עונה אמן אחר הברכה, ואפילו אם שמע מאחר המברך עונה אמן.
ד. אין לענות אמן על ברכות אחרות ששומע בין הברכה לקריאת שמע, אמנם אמן יהא שמיה וכו', אמן אחר דאמירן בעלמא, אמן של הקל הקדוש ושומע תפילה, ברכו, קדוש קדוש וכו', וברוך כבוד ה' וכו' שבקדושה, צריך לענות.
ה. כתב בספר סדר היום "וצריך לכוין בברכה הזאת הרבה מאד שכוללת דברים הרבה ובפרט בענין נתינת הדת והחקים והמשפטים אשר צונו אלהינו ובחר בנו מכל האומות וקדשנו מכל הלשונות בתת ה' לנו כלי חמדת וחשק שעשועיו תורה תמימה וקדושה מרוב אהבתו אותנו ובחמלתו עלינו בעבור שמו הגדול ובעבור אבותינו שבטחו בו. ואנו מתפללים בה לאל ית' וית' יפתח לבנו בתלמוד תורתו להבין ולהשכיל שלא ניגע לריק ח"ו ולא נלד לבהלה ויטע אהבתו ויראתו בלבנו ולעבודתו יקרבנו. ומגודל מעלת ברכה בענין למוד התורה. אמרו רז"ל כי מי שלא בירך ברכת התורה ואמר אהבת עולם נפטר בה אותה הפעם מברכת התורה שגדולה היא כברכת התורה שכוללת ברכה והודאה לאל ית' על נתינת התורה ותפלה שידריכנו בה. ולכן צריך האדם שיכוין בה לשני ענינים ויועיל הרבה ללמודו ולפתיחת לבו. ומסיים בה (הבוחר בעמו ישראל באהבה) כי לא מצדקותינו ויושר לבבנו זכינו לכל הכבוד הזה ולכל הגדולה הזאת כי אם מצד אהבתו וחמלתו הגדולה".
ו. צריך אדם לכוין בכל כוחו בברכה זו כדי לכוין לאמיתה של תורה ושיהיה זרעו לומד תורה לשמה וכתוב בספרים שאי אפשר לחדש לאמיתות התורה בלא לכוין בברכה זו.
[1] רשב"ם
[2] חזקוני
[3] רמב"ן
[4] רמב"ן
[5] רמב"ן
[6] אבע"ז ספורנו
[7] חזקוני
[8] פי' ר' יוסף בכור שור
[9] פי' ר' יוסף בכור שור
[10] אבע"ז
[11] חזקוני
[12] חזקוני
[13] פי' ר' יוסף בכור שור
[14] חזקוני
[15] אבע"ז
[16] רבינו בחיי
[17] אבע"ז
[18] אבע"ז
[19] ספורנו
[20] ת"י
[21] אבע"ז
[22] רבינו בחיי
[23] אבע"ז
[24] אבע"ז
[25] רש"י
[26] פי' ר' יוסף בכור שור
[27] ת"א ת"י
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה