מקרא
בראשית פרק לה
(כב) וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו
ולא כתיב עם בלהה, אלא ששם מטתו אצל מטתה למנוע מאביו מלבוא אליה, וזהו שאמר (להלן מט, ד) אז חללת יצועי עלה, ולא אמר מטתי אלא יעקב הציע המטה וראובן בלבלה וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל וירע לו ויאמר אוי שמא יצא ממני פסול כמו שיצא מאברהם ישמעאל ומאבא יצא עשו פ וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר משיבה רוח של קודש, וכן אמרה לו, לא תירא שכולם צדיקים ואין בהם פסול שאחרי שנולד בנימין היו בני יעקב שנים עשר[3]:
(כג) בְּנֵי לֵאָה בְּכוֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשכָר וּזְבוּלֻן:
(כד) בְּנֵי רָחֵל יוֹסֵף וּבִנְיָמִן:
(כה) וּבְנֵי בִלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל דָּן וְנַפְתָּלִי:
(כו) וּבְנֵי זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה גָּד וְאָשֵׁר אֵלֶּה בְּנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ בְּפַדַּן אֲרָם ואע"פ שנולד בנימין בארץ ישראל, רובם נולדו בפדן ארם[4]:
(כז) וַיָּבֹא יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו מַמְרֵא קִרְיַת הָאַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן אֲשֶׁר גָּר שָׁם אַבְרָהָם וְיִצְחָק:
(כח) וַיִּהְיוּ יְמֵי יִצְחָק מְאַת שָׁנָה וּשְׁמֹנִים שָׁנָה:
(כט) וַיִּגְוַע יִצְחָק וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עֵשָׂו וְיַעֲקֹב בָּנָיו מנהג הכתוב בכל הדורות שמספר ענין האדם ותולדותיו ומיתתו, ואחר כך מתחיל הדור האחר, והיה ראוי להקדים מיתת יצחק לתולדות יעקב, כאשר עשה באברהם ובשאר הדורות, אלא שהמתין עד כאן לומר שמת בשיבה טובה זקן ושבע ימים, ושב אליו בנו המבורך הנוחל מעלתו, וקברוהו עשו ויעקב בניו[5]: פ
בראשית פרק לו
(א) וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם:
(ב) עֵשָׂו לָקַח אֶת נָשָׁיו מִבְּנוֹת כְּנָעַן אֶת עָדָה היא בשמת בַּת אֵילוֹן הַחִתִּי וְאֶת אָהֳלִיבָמָה היא יהודית[6] בַּת עֲנָה בַּת נכדת צִבְעוֹן הַחִוִּי ונקראת בת שבני בנים הרי הם כבנים[7]:
(ד) וַתֵּלֶד עָדָה לְעֵשָׂו אֶת אֱלִיפָז וּבָשְׂמַת יָלְדָה אֶת רְעוּאֵל:
(ה) וְאָהֳלִיבָמָה יָלְדָה אֶת יעיש יְעוּשׁ וְאֶת יַעְלָם וְאֶת קֹרַח אֵלֶּה בְּנֵי עֵשָׂו אֲשֶׁר יֻלְּדוּ לוֹ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:
(ו) וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת כָּל נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ וְאֶת מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל בְּהֶמְתּוֹ וְאֵת כָּל קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ שעיר[9] מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו כי יעקב קנה את הבכורה ודינו היה לירש את יצחק לכך ישב בארץ מגורי אביו[10]:
(ז) כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב מִשֶּׁבֶת יַחְדָּו וְלֹא יָכְלָה אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם עיר מגוריהם, היא חברון אשר גר שם אברהם ויצחק, כי ארץ כנען תשא כזה וכזה אלף פעמים, אבל עשו בראותו כי לא יוכל לעמוד בעירו ובמקומו עזב את כל הארץ לאחיו והלך לו[11] לָשֵׂאת אֹתָם מִפְּנֵי מִקְנֵיהֶם:
(ח) וַיֵּשֶׁב עֵשָׂו בְּהַר שֵׂעִיר עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם:
(י) אֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי עֵשָׂו אֱלִיפַז בֶּן עָדָה אֵשֶׁת עֵשָׂו רְעוּאֵל בֶּן בָּשְׂמַת אֵשֶׁת עֵשָׂו:
(יא) וַיִּהְיוּ בְּנֵי אֱלִיפָז תֵּימָן אוֹמָר צְפוֹ וְגַעְתָּם וּקְנַז:
(יב) וְתִמְנַע הָיְתָה פִילֶגֶשׁ לֶאֱלִיפַז בֶּן עֵשָׂו וַתֵּלֶד לֶאֱלִיפַז אֶת עֲמָלֵק אֵלֶּה בְּנֵי עָדָה אֵשֶׁת עֵשָׂו:
(יג) וְאֵלֶּה בְּנֵי רְעוּאֵל נַחַת וָזֶרַח שַׁמָּה וּמִזָּה אֵלֶּה הָיוּ בְּנֵי בָשְׂמַת אֵשֶׁת עֵשָׂו:
(יד) וְאֵלֶּה הָיוּ בְּנֵי אָהֳלִיבָמָה בַת עֲנָה בַּת צִבְעוֹן אֵשֶׁת עֵשָׂו וַתֵּלֶד לְעֵשָׂו אֶת יעיש יְעוּשׁ וְאֶת יַעְלָם וְאֶת קֹרַח:
(טו) אֵלֶּה אַלּוּפֵי בְנֵי עֵשָׂו היו נשיאים וראשים כל אחד מהם על משפחה אחת, לא שמהם נולדו המשפחות בְּנֵי אֱלִיפַז בְּכוֹר עֵשָׂו אַלּוּף תֵּימָן אַלּוּף אוֹמָר אַלּוּף צְפוֹ אַלּוּף קְנַז:
(טז) אַלּוּף קֹרַח אַלּוּף גַּעְתָּם אַלּוּף עֲמָלֵק אֵלֶּה אַלּוּפֵי אֱלִיפַז בְּאֶרֶץ אֱדוֹם אֵלֶּה בְּנֵי עָדָה:
(יז) וְאֵלֶּה בְּנֵי רְעוּאֵל בֶּן עֵשָׂו אַלּוּף נַחַת אַלּוּף זֶרַח אַלּוּף שַׁמָּה אַלּוּף מִזָּה אֵלֶּה אַלּוּפֵי רְעוּאֵל בְּאֶרֶץ אֱדוֹם אֵלֶּה בְּנֵי בָשְׂמַת אֵשֶׁת עֵשָׂו:
(יח) וְאֵלֶּה בְּנֵי אָהֳלִיבָמָה אֵשֶׁת עֵשָׂו אַלּוּף יְעוּשׁ אַלּוּף יַעְלָם אַלּוּף קֹרַח אֵלֶּה אַלּוּפֵי אָהֳלִיבָמָה בַּת עֲנָה אֵשֶׁת עֵשָׂו:
(יט) אֵלֶּה בְנֵי עֵשָׂו וְאֵלֶּה אַלּוּפֵיהֶם הוּא אֱדוֹם: ס
נביא
יחזקאל פרק כד
ו. לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אלקים אוֹי עִיר הַדָּמִים - ירושלים שנעשים בה מעשי רצח. סִיר אֲשֶׁר חֶלְאָתָה בָהּ - ירושלים היא כמו סיר שכאשר מבשלים בו צף למעלה הלכלוך של הבשר. וְחֶלְאָתָהּ לֹא יָצְאָה מִמֶּנָּה- ולא הוציאו ממנה את הלכלוך. לִנְתָחֶיהָ לִנְתָחֶיהָ הוֹצִיאָהּ לֹא נָפַל עָלֶיהָ גּוֹרָל - תוציא את התיכות הבשר חתיכה אחר חתיכה. לא עשו גורל איזה חתיכה תצא קודם.
ז. כִּי דָמָהּ בְּתוֹכָהּ הָיָה עַל צְחִיחַ סֶלַע שָׂמָתְהוּ - לא הסתירו את מעשי הרצח שלהם השאירו את הדם ששפכו בגלוי על סלע יבש. לֹא שְׁפָכַתְהוּ עַל הָאָרֶץ לְכַסּוֹת עָלָיו עָפָר - לא שפכו את הדם על האדמה כדי שבלע ויוסתר מעשיהם.
ח. לְהַעֲלוֹת חֵמָה לִנְקֹם נָקָם נָתַתִּי אֶת דָּמָהּ עַל צְחִיחַ סָלַע לְבִלְתִּי הִכָּסוֹת - הדם נשאר גלוי כדי שיזעק לפני ויעלה בי כעס להענשם.
ט. לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אלקים אוֹי עִיר הַדָּמִים גַּם אֲנִי אַגְדִּיל הַמְּדוּרָה - שהאש תגדל ותתחזק.
י. הַרְבֵּה הָעֵצִים הַדְלֵק הָאֵשׁ הָתֵם הַבָּשָׂר - אשים הרבה עצים כדי שהמדורה תדלק היטב ותשרוף את הבשר. וְהַרְקַח הַמֶּרְקָחָה וְהָעֲצָמוֹת יֵחָרוּ - כמו שמערבבים תבלינים בבישול, והבישול יהיה עד שגם העצמות יתייבשו מרוב חום הבישול.
יא. וְהַעֲמִידֶהָ עַל גֶּחָלֶיהָ רֵקָה - הסיר יעמד על האש עד שכל מה שנמצא בו ישרף והוא ישאר ריק. לְמַעַן תֵּחַם וְחָרָה נְחֻשְׁתָּהּ - עד שהסיר יתחמם וישרף אפילו הנחושת שהסיר עשוי ממנו. וְנִתְּכָה בְתוֹכָהּ טֻמְאָתָהּ תִּתֻּם חֶלְאָתָהּ - תינמסו בתוך ירושלים (כל מעשי הטומאה שעשיתם יגמרו).
יב. תְּאֻנִים הֶלְאָת - עוונות שקר הרבתם לעשות עד שהתעייפתם. וְלֹא תֵצֵא מִמֶּנָּה רַבַּת חֶלְאָתָהּ בְּאֵשׁ חֶלְאָתָהּ - ולכן לא יצליחו להנצל מהפורענות כל הרשעים שבתוך ירושלים.
יג. בְּטֻמְאָתֵךְ זִמָּה - בגלל הטומאות של הזנות והע"ז שעשיתם אתם תיכלו. יַעַן טִהַרְתִּיךְ וְלֹא טָהַרְתְּ - שלחתי נביאים להוכיחך לשוב אלי ולא רצית. מִטֻּמְאָתֵךְ לֹא תִטְהֲרִי עוֹד - לכן ודאי שלא תרצי להטהר מטומאתך. עַד הֲנִיחִי אֶת חֲמָתִי בָּךְ - עד שאענישך ברוב כעסי.
יד. אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי בָּאָה וְעָשִׂיתִי - מה שדברתי יבוא ויתקיים. לֹא אֶפְרַע וְלֹא אָחוּס וְלֹא אֶנָּחֵם - לא אבטל את גזירתי ולא ארחם ואתחרט על מחשבתי. כִּדְרָכַיִךְ וְכַעֲלִילוֹתַיִךְ שְׁפָטוּךְ נְאֻם ה' אלקים -יבואו עליך עונשים על כל דרכיך הרעים.
טו. וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר
טז. בֶּן אָדָם הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ אֶת מַחְמַד עֵינֶיךָ בְּמַגֵּפָה - אשתו שהיא אהובה עליו תמות במגיפה. וְלֹא תִסְפֹּד וְלֹא תִבְכֶּה וְלוֹא תָבוֹא דִּמְעָתֶךָ - אסור לך להתאבל ולהצטער.
יז. הֵאָנֵק דֹּם - תשתוק מלהאנח ולבכות. מֵתִים אֵבֶל לֹא תַעֲשֶׂה - לא תעשה אבילות על מת. פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ - תמשיך ללבוש את כובעך המפואר. וּנְעָלֶיךָ תָּשִׂים בְּרַגְלֶיךָ - ותנעל נעלים. וְלֹא תַעְטֶה עַל שָׂפָם - דרך האבלים שמכסים את הפה (כמו המצורע "ועל שפם יעטה") וְלֶחֶם אֲנָשִׁים לֹא תֹאכֵל - דרך האבלים שמכינים להם אוכל אנשים אחרים (סעודת הבראה)
יח. וָאֲדַבֵּר אֶל הָעָם בַּבֹּקֶר וַתָּמָת אִשְׁתִּי בָּעָרֶב - נבאתי את הדברים בבקר והם התקיימו בערב. וָאַעַשׂ בַּבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי - בבקר למחרת.
יט. וַיֹּאמְרוּ אֵלַי הָעָם הֲלֹא תַגִּיד לָנוּ מָה אֵלֶּה לָּנוּ כִּי אַתָּה עֹשֶׂה - מה דבר זה מרמז אלינו.
כ. וָאֹמַר אֲלֵיהֶם דְּבַר ה' הָיָה אֵלַי לֵאמֹר.
כתובים
דניאל פרק יא
(לה) וּמִן הַמַּשְׂכִּילִים יִכָּשְׁלוּ בימי בן כוזיבא, ואז נלוו עליהם רבים לפרוק עול הרומיים וגם מן המשכילים יכשלו כמו ר' עקיבא שנשא כליו של בן כוזיבא לִצְרוֹף בָּהֶם שעל ידם נצרפו חטאת ישראל וּלְבָרֵר וְלַלְבֵּןעונותיהם, וכן יהיה עַד עֵת קֵץ שנהרגו חסידי עליון וכפרו על עונות הדורות כִּי עוֹד לַמּוֹעֵד עוד יהיה כן פעמים רבות עד שיבא מועד הגאולה, שבכל גזרת השמד נהרגו קדושי עליון ותמיד נעזרו עזר מעט בל יכלו ישראל לגמרי:
(לו) וְעָשָׂה כִרְצוֹנוֹ הַמֶּלֶךְ הידוע שנאמר עליו עז פנים ומבין חידות שבא אחר החורבן וזהו שראהו כבר במחזה הראשונה והשניה ומרמז על מוחמד וְיִתְרוֹמֵם וְיִתְגַּדֵּל עַל כָּל אֵל שמחמד נותן דת הישמעאלים שינה את הדתות, וביטל עבודת האלילים שעבדו קודם לכן והעביר את המועדות וְעַל אֵל אֵלִים יְדַבֵּר נִפְלָאוֹת שהשריש שרשים באמונת האל, שהם נפלאים מן השכל, ויאמר שהם פלאות וְהִצְלִיחַ באמונה זו עַד כָּלָה זַעַם יצליח עד אשר יכלה זעמו של מקום מעל ישראל כִּי כאשר נֶחֱרָצָה נֶעֱשָׂתָה הרעה שנחרצה על ישראל נעשתה מכבר בגזרת עליון:
(לז) וְעַל אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו לֹא יָבִין לא יתן לב להתבונן לעבוד את אלהי אבותיו שאבותיו היו עובדים לצדק ונוגה וְעַל חֶמְדַּת נָשִׁים לא יבין על מעלת ישראל הנקראת היפה בנשים (שיר השירים ה) וְעַל כָּל אֱלוֹהַּ לֹא יָבִין לא יתבונן לכבד שום אלוה כִּי עַל כֹּל יִתְגַּדָּל שיאמר שהוא נביא האל בארץ ומושפע ממנו ומכחו:
(לח) וְלֶאֱלֹהַּ מָעֻזִּים עַל כַּנּוֹ שיהיה עומד על כנו ובמקומו שיאמר שהוא שלוחו בארץ ועומד בשמו ובמקומו במלכות שמים יְכַבֵּד בכל זאת יכבד לאלהי מעוזים, שיאמר שיש לו עוז מאביו שבשמים וְלֶאֱלוֹהַּ שהואאלהי מעזים אֲשֶׁר לֹא יְדָעֻהוּ אֲבֹתָיו יְכַבֵּד בְּזָהָב וּבְכֶסֶף וּבְאֶבֶן יְקָרָה וּבַחֲמֻדוֹת:
(לט) וְעָשָׂה יעשה ויבנה לְמִבְצְרֵי מָעֻזִּים מבצרים חזקים וגבוהים עִם אֱלוֹהַּ נֵכָר אֲשֶׁר הכיר יַכִּיר יַרְבֶּה כָבוֹד ר"ל לאנשי מבצרי מעוזים יעשה כבוד עם אלוה העכו"ם ודומה לו וכ"ז להחניף ולרעות למען יכבשם תחתיו וְהִמְשִׁילָם בָּרַבִּים שכולם יתנו מס אל המבצרים האלה וַאֲדָמָה יְחַלֵּק בִּמְחִיר במחיר החזקת טובה וגניבת דעת וזה היה לו למחיר בעבור אדמתו:
(מ) עתה ניבא מה שיהיה באחרית הימים וּבְעֵת קֵץ בעת בוא קץ וסוף ימי הגאולה יִתְנַגַּח עִמּוֹ מֶלֶךְ הַנֶּגֶב וְיִשְׂתָּעֵר עָלָיו על מלך הנגב מֶלֶךְ הַצָּפוֹן בְּרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים וּבָאֳנִיּוֹת רַבּוֹת וּבָא בַאֲרָצוֹת אח"כ יבא בארצות של ארץ ישמעאל וְשָׁטַף וְעָבָר שם בחיילותיו. מלך הנגב יהיה להם אז מלחמה עם גוג ומגוג הבא מצפון, לכבוש ירושלים, ומלך הנגב יהיה כנגדו:
(מא) וּבָא בְּאֶרֶץ הַצְּבִי היא ארץ ישראל החמודה וְרַבּוֹת ארצות רבות יִכָּשֵׁלוּ עד שיבא לארץ המזרח יהיו נכשלים וחלשים מלעמוד לפניו, רק - וְאֵלֶּה יִמָּלְטוּ מִיָּדוֹ אֱדוֹם וּמוֹאָב וְרֵאשִׁית בְּנֵי עַמּוֹן:
(מב) וְיִשְׁלַח יָדוֹ בַּאֲרָצוֹת לשלול שלל ולבוז בז וְאֶרֶץ מִצְרַיִם יכבוש גם כן ו - לֹא תִהְיֶה לִפְלֵיטָה:
(מג) וּמָשַׁל בְּמִכְמַנֵּי אוצרות המוסתרים של - הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף וּבְכֹל חֲמֻדוֹת מִצְרָיִם וְלֻבִים וְכֻשִׁים בְּמִצְעָדָיו שאנשי כוש הוא אביסיאניאן יעזרו לבני אדום, ולפי הנראה מיחזקאל סי' ל"ח, נראה שמלת במצעדיו מוסב על כולם ומשל במצעדיו בכל חמודות מצרים ולובים וכושים שישלול את כולם, והם יהיו בעזרת בני המזרח:
(מד) וּשְׁמֻעוֹת יְבַהֲלֻהוּ מִמִּזְרָח וּמִצָּפוֹן שאח"כ יתעוררו חיילות לנקום נקמת אחיהם, כמ"ש ביחזקאל וְיָצָא בְּחֵמָא גְדֹלָה לְהַשְׁמִיד וּלְהַחֲרִים רַבִּים:
(מה) וְיִטַּע אָהֳלֵי אַפַּדְנוֹ בֵּין יַמִּים לְהַר צְבִי קֹדֶשׁ שיטע אהל כללי בין הים ובין הר ציון, מבאר כי במקום ההוא ימצא קבר לכלל מחנהו וּבָא עַד קִצּוֹ וְאֵין עוֹזֵר לוֹ שם יבוא עד סופו כי תכלה מלכותו ואין מי יעזור לו לשוב ולהתחזק עוד:
משנת ההלכה
א. אינו נוהג בשליל (עובר שנמצא במעי הבהמה) כל שאינו טעון שחיטה. וי"א שנוהג בו אם שלמו לו חדשיו (דהיינו בן שמונה או תשעה חדשים) ומצאו חי. ונהגו להחמיר כסברא האחרונה[13] (שו"ע שם סעי' ז')
ב. גיד הנשה לוקה על אכילתו בכל שהוא אם הוא כברייתו ואם לאו רק בכזית (מאכ"א פ"ח ה"ב) ודוקא באכלו בבת אחת אבל אכלו מעט מעט אע"ג דאכלו בכדי אכילת פרס[14] אינו לוקה (משב"ז ס"ה ס"ק ד') וי"א דלוקה גם בכה"ג (ערוה"ש שם סעי'כ"ז)
ג. האוכל גיד עובר גם משום חילול ה' כיון שאין לו הנאה בזה[15] (מנ"ח שם אות י"ב)
ד. שולח אדם או מוכר לנוכרי ירך וגיד הנשה בתוכה בין שלימה בין חתוכה[16] שאין לחוש שהישראל יקנה מהנוכרי[17]. (שו"ע שם סעי' י"א)
ה. ואם נותנה או מוכרה לו בפני ישראל ואומר בפניו שהיא כשרה, לא יתננה לו כשהיא חתוכה אלא אם כן ניטל הגיד השומן והקנוקנות[18]. (שם) וי"א שאפי' מוכר בסתם ולא אמר לו שהיא כשירה לא ימכרנה חתוכה[19] (ט"ז שם ס"ק ה')
[1] רבינו בחיי
[2] רשב"ם
[3] ת"י
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] רמב"ן
[6] רש"י
[7] חזקוני
[8] רש"י
[9] רמב"ן
[10] רשב"ם
[11] רמב"ן
[12] רמב"ן
[13] ועיין מנ"ח אות ד' ובופסקים בפרטי דין זה ואכמ"ל
[14] דכיון דגיד הנשה איסורו חידוש הוא אין לך בו אלא חידושו ונ"מ לפסולי עדות וקידושי אשה [ולכאורה נ"מ נמי בנתערב כזית בכא"פ דהיינו בד' ביצים דאינו בטל ולוקה מן התורה כביו"ד צ"ח עיי"ש בב"י הכא מדאו' יבטל דאין שייך צירוף ואין שייך טעכ"ע ונ"מ בנשפך וכעין מש"כ הט"ז יו"ד ק' ס"ק ה' וצ"ב] ועיי"ש במשב"ז דהסתפק דאפשר דאין חצי שיעור אסור בגיה"נ דסברת איסור חצי שיעור הוא משום דחזי לאיצטרופי כשישלים לכזית והכא גם אם ישלים אינו חייב אלא דווקא באוכלו בב"א אמנם אפשר דחזי לאצטרופי הפירוש דראוי לאכול כל השיעור בבת אחת, על כן גם כאן אסור חצי שיעור. ועיין מנ"ח אות ח' דבשו"ת שאגת אריה הל' חמץ סוף סי' פ"א מבואר מדבריו דחצי שיעור דוקא אם חזי לאיצטרופי בכדי אכילת פרס אסור
[15] וכתב שם "אך פעם ראשונה יכול לומר דטעם איסור בעי למיטעם, אבל פעם שניה לא שייך זה והוי ליה להכעיס והוא חילול השם, ובחילול השם אין תשובה ויום הכיפורים מכפרין, רק תשובה ויוה"כ תולין ומיתה ממרקת"
[16] ואפי' חתוך כדרך שישראל חותכים כדמשמע בגמ' חולין דלהלן
[17] שהרי אסור לקנות מגוי מחמת חשש טריפות (מעדני השולחן ס"ק צ"ז וכדמוכח חולין צ"ג ב'-צ"ד א')
[18] דיש לחוש שיקנה הישראל כיון ששמע שהיא כשירה ויחשוב שכבר הוציאו הגיד כיון שהיא חתוכה משא"כ בשלימה מקום הגיד ניכר וליכא למיחש (ערוה"ש שם ס"ק כ"ה)
[19] דיש לחוש שמא יודע הישראל שהבהמה כשירה ויבוא לאוכלה כיון שהיא חתוכה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה