מקרא
בראשית פרק לט
(ז) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף ושמה עליו עיניה וליבה, כי היה יוסף איש תואר, ואנשי הארץ אחיהם של כושיים, ולא הורגלו באדם יפה, ותבער בה אהבתו[1] וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי:
(ח) וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדִי:
(ט) אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים:
(י) וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ אפילו לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לשכב במקום קרוב אליה הוא בבגדו והיא בבגדה לִהְיוֹת עִמָּהּ לדבר איתה שיחה[2] או אפילו להתייחד עמה[3]:
(יא) וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ לבדוק חשבונותיו בשביל אדוניו[4] וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם בַּבָּיִת:
(יב) וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ לכבוד אדונתו לא רצה להוציא מידה, אף כי היה לו כח להוציאו מידה[5] וַיָּנָס מן החדר פן יגבר עליו יצר הרע וַיֵּצֵא הַחוּצָה היותו חוץ מן החדר יצא לאטו בלתי תנועת ניסה שלא ישאלוהו מה לך כי תנוס ומי רודפך[6]:
(יג) וַיְהִי כִּרְאוֹתָהּ כִּי עָזַב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס הַחוּצָה שראתה שיצא מן החדר בתנועת ניסה יראה שמא עשה כך חוץ לחדר ושאלוהו והגיד לפיכך -[7]:
(יד) וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ וַתֹּאמֶר לָהֶם לֵאמֹר רְאוּ הֵבִיא לָנוּ בעלי אִישׁ עִבְרִי כי העברים שנואי המצרים המה, ולא יוכלו לאכל אתם לחם כי תועבה היא להם (להלן מג לב)[8] לְצַחֶק בָּנוּ בעניני צחוק שמתוכם נכר שבא אלי לשכב עמי[9] בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל:
(טו) וַיְהִי כְשָׁמְעוֹ כִּי הֲרִימֹתִי קוֹלִי וָאֶקְרָא וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה:
(טז) וַתַּנַּח בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ עַד בּוֹא אֲדֹנָיו אֶל בֵּיתוֹ:
(יז) וַתְּדַבֵּר אֵלָיו כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי אֲשֶׁר הֵבֵאתָ לָּנוּ לְצַחֶק בִּי ולא אמרה לשכב עמי אלא אמרה כי היקל הרבה בכבודה ונתגרה עמה בצחוק מכאיב לב כאלו רוצה לבא-עליה ופושט בגדו לפניה. והוא קלות ראש באדונו[10]:
(יח) וַיְהִי כַּהֲרִימִי קוֹלִי לא אמרה ואקרא בקול גדול שהרי אין דרך לצעוק מר על דברי ליצנות ובזיון אלא הרימה קול לגעור בו וָאֶקְרָא לבני הבית שיגערו גם המה בו וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס הַחוּצָה:
(יט) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנָיו אֶת דִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר דִּבְּרָה אֵלָיו לֵאמֹר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָשָׂה לִי עַבְדֶּךָ וַיִּחַר אַפּוֹ על שהתרעמה מפני שהביא לה איש עברי לצחק בה כי אמנם לא חרה אפו על יוסף בזה שהאמין יותר לדברי יוסף אבל נתנו בבית הסהר להראות שהאמין לה לכבודה ונשתמש ביוסף בבית הסהר כאמרו ויפקוד שר הטבחים את יוסף אתם[11]:
(כ) וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ וַיִּתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם אֲשֶׁר אסורי אֲסִירֵי הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים עבדיו ומשרתיו החוטאים לו במשפט המלוכה, כי שאר האסורים לעם ביד השופטים והשוטרים בבית סהר אחר ינתנו[12] וַיְהִי שָׁם בְּבֵית הַסֹּהַר כי לא היה דינו ליהרג, שהרי לא היה לה עדים, ואם היתה אומרת שהוא בא לאנסה, הוא אומר שהיא באה לאונסו, ואפילו לדבריה, ביקש לעשות, ולא עשה[13]:
(כא) וַיְהִי יְקֹוָק אֶת יוֹסֵף וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד להחזיק אותו כאיש נקי מפשע[14] וַיִּתֵּן חִנּוֹ בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית הַסֹּהַר:
(כב) וַיִּתֵּן מינה שַׂר בֵּית הַסֹּהַר בְּיַד יוֹסֵף אֵת כָּל הָאֲסִירִם אֲשֶׁר בְּבֵית הַסֹּהַר וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עֹשִׂים שָׁם הוּא על פיו של יוסף הָיָה עֹשֶׂה היה נעשה שהיה הוא מופקד על כולם[15]:
(כג) אֵין שַׂר בֵּית הַסֹּהַר רֹאֶה צורך לשמור על יוסף כדרך ששומרים על שאר האסירים כיון שלא ראה - אֶת כָּל מְאוּמָה בְּיָדוֹ כלומר לא ראה בידו שום דבר פשע או דבר רע[16] בַּאֲשֶׁר יְקֹוָק אִתּוֹ וַאֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה יְקֹוָק מַצְלִיחַ: ס
בראשית פרק מ
(א) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה חָטְאוּ מַשְׁקֵה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְהָאֹפֶה שהם עבדי שר המשקים ועבדי שר האופים וחטאו לַאֲדֹנֵיהֶם שר המשקים והאופים ול -[17] לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם:
(ב) וַיִּקְצֹף פַּרְעֹה עַל שְׁנֵי סָרִיסָיו עַל שַׂר הַמַּשְׁקִים וְעַל שַׂר הָאוֹפִים מכיון שלא השגיחו כראוי על עבדיהם המשקה והאופה[18]:
(ג) וַיִּתֵּן אֹתָם בְּמִשְׁמַר עד שיאספו אליו שריו ועבדיו לדונם על סרחונם ולדעת מה יעשה להם[19] בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים אֶל בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם אֲשֶׁר יוֹסֵף אָסוּר שָׁם:
(ד) וַיִּפְקֹד שַׂר הַטַּבָּחִים אֶת יוֹסֵף אִתָּם וַיְשָׁרֶת אֹתָם כי שרים גדולים היו[20] וַיִּהְיוּ יָמִים שנה[21] בְּמִשְׁמָר:
(ה) וַיַּחַלְמוּ חֲלוֹם שְׁנֵיהֶם אִישׁ חֲלֹמוֹ בְּלַיְלָה אֶחָד אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ שראה כל אחד בחלומו מה שהיה פתרון חלומו, כל מה שאירע לו בעתיד, לומר שהיה חלום אמת[22] הַמַּשְׁקֶה וְהָאֹפֶה אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם אֲשֶׁר אֲסוּרִים בְּבֵית הַסֹּהַר:
נביא
יחזקאל פרק כז
לא. וְהִקְרִיחוּ אֵלַיִךְ קָרְחָה וְחָגְרוּ שַׂקִּים - כדרך שמתאבלים על מת. וּבָכוּ אֵלַיִךְ בְּמַר נֶפֶשׁ מִסְפֵּד מָר - בכו על מפלתך והספידו אותך בקול עצוב.
לב. וְנָשְׂאוּ אֵלַיִךְ בְּנִיהֶם קִינָה וְקוֹנְנוּ עָלָיִךְ - וקוננו והספידו אותך. מִי כְצוֹר כְּדֻמָה בְּתוֹךְ הַיָּם - מי עוד דומה לצור בין כל הארצות של הים.
לג. בְּצֵאת עִזְבוֹנַיִךְ מִיַּמִּים הִשְׂבַּעַתְּ עַמִּים רַבִּים - כאשר היית בגדולתך היית משביעה בסחורותייך את הארצות. בְּרֹב הוֹנַיִךְ וּמַעֲרָבַיִךְ הֶעֱשַׁרְתְּ מַלְכֵי אָרֶץ - ברוב עושרך היית מעשירה את מלכי הארץ .
לד. עֵת נִשְׁבֶּרֶת מִיַּמִּים בְּמַעֲמַקֵּי מָיִם - עכשיו שאת נשברת וטבעת בעומק הים. מַעֲרָבֵךְ וְכָל קְהָלֵךְ בְּתוֹכֵךְ נָפָלוּ - כל הסחורה שיש לך וכל עמך טבעו יחד איתך.
לה. כֹּל יֹשְׁבֵי הָאִיִּים שָׁמְמוּ עָלָיִךְ - כל אנשי ארצות הים השתוממו למפלתך. וּמַלְכֵיהֶם שָׂעֲרוּ שַׂעַר רָעֲמוּ פָּנִים - המלכים של הארצות רעדו מפחד והיו עצובים וכעוסים.
לו. סֹחֲרִים בָּעַמִּים שָׁרְקוּ עָלָיִךְ - הסוחרים של הארצות שרקו ברוב השתוממות על מפלתך. בַּלָּהוֹת הָיִית וְאֵינֵךְ עַד עוֹלָם - בהלה גדולה היתה בך במפלתך ויותר לא תחזור להיות כמו שהיית.
יחזקאל פרק כח
א. וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר
ב. בֶּן אָדָם אֱמֹר לִנְגִיד צֹר - למלך צור. כֹּה אָמַר ה' אלקים יַעַן גָּבַהּ לִבְּךָ וַתֹּאמֶר אֵל אָנִי - התגאית ואמרת על עצמך שאתה אלהים. מוֹשַׁב אֱלֹהִים יָשַׁבְתִּי בְּלֵב יַמִּים - שאתה יושב בים ושולט כמו שה' יושב ושולט בשמים. וְאַתָּה אָדָם וְלֹא אֵל - אבל אתה בסך הכל אדם ולא אל. וַתִּתֵּן לִבְּךָ כְּלֵב אֱלֹהִים - ואיך אתה מעז להשוות עצמך לאלהים.
ג. הִנֵּה חָכָם אַתָּה מִדָּנִיֵּאל - האם אתה יותר חכם מדניאל? כָּל סָתוּם לֹא עֲמָמוּךָ- וכל דבר קשה וסתום לא נסתר ממך?
ד. בְּחָכְמָתְךָ וּבִתְבוּנָתְךָ עָשִׂיתָ לְּךָ חָיִל - אתה אומר על עצמך שבזכות חכמתך העשרת. וַתַּעַשׂ זָהָב וָכֶסֶף בְּאוֹצְרוֹתֶיךָ - והרווחת הרבה זהב וכסף ומלאת את אוצרותיך בהם.
ה. בְּרֹב חָכְמָתְךָ בִּרְכֻלָּתְךָ הִרְבִּיתָ חֵילֶךָ - התגאית שאמרת שבחכמתך במסחר התעשרת וַיִּגְבַּהּ לְבָבְךָ בְּחֵילֶךָ - והתגאית בעושרך ולא תלית שעושרך והצלחתך הם מאת ה'.
ו. לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אלקים יַעַן תִּתְּךָ אֶת לְבָבְךָ כְּלֵב אֱלֹהִים - בגלל שהשווית את עצמך לה'.
ז. לָכֵן הִנְנִי מֵבִיא עָלֶיךָ זָרִים עָרִיצֵי גּוֹיִם - גויים זרים וחזקים. וְהֵרִיקוּ חַרְבוֹתָם עַל יְפִי חָכְמָתֶךָ - ישלפו את חרבותיהם עליך ולא יועילו לך חכמתך ויופיך להנצל. וְחִלְּלוּ יִפְעָתֶךָ - יבזו את יופיך הזוהר.
ח. לַשַּׁחַת יוֹרִדוּךָ וָמַתָּה - לקבר יורידו אותך. מְמוֹתֵי חָלָל בְּלֵב יַמִּים - ותמות כמו מתי חרב למרות שאתה מתגאה בחזקך בין כל ארצות הים.
ט. הֶאָמֹר תֹּאמַר אֱלֹהִים אָנִי לִפְנֵי הֹרְגֶךָ - האם תנסה לומר שאתה אלוהים לפני אלו שירצו להורגך. וְאַתָּה אָדָם וְלֹא אֵל בְּיַד מְחַלְלֶיךָ - הבאים להורגך (לעשותך חלל חרב) מחשיבים אותך כאדם ולא אל.
י. מוֹתֵי עֲרֵלִים תָּמוּת בְּיַד זָרִים - תמות מות רשעים בידי זרים ולא מיתת עצמך מזיקנה. כִּי אֲנִי דִבַּרְתִּי נְאֻם ה' אלקים - ובידי לקיים דברי.
כתובים
עזרא פרק ב
(ג) בְּנֵי פַרְעֹשׁ אַלְפַּיִם מֵאָה שִׁבְעִים וּשְׁנָיִם: ס (ד) בְּנֵי שְׁפַטְיָה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁבְעִים וּשְׁנָיִם: ס (ה) בְּנֵי אָרַח שְׁבַע מֵאוֹת חֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים: ס (ו) בְּנֵי פַחַת מושל מוֹאָב לִבְנֵי יֵשׁוּעַ יוֹאָב אַלְפַּיִם שְׁמֹנֶה מֵאוֹת וּשְׁנֵים עָשָׂר: ס (ז) בְּנֵי עֵילָם אֶלֶף מָאתַיִם חֲמִשִּׁים וְאַרְבָּעָה: ס (ח) בְּנֵי זַתּוּא תְּשַׁע מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה: ס (ט) בְּנֵי זַכָּי שְׁבַע מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים: ס (י) בְּנֵי בָנִי שֵׁשׁ מֵאוֹת אַרְבָּעִים וּשְׁנָיִם: ס (יא) בְּנֵי בֵבָי שֵׁשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה: ס (יב) בְּנֵי עַזְגָּד אֶלֶף מָאתַיִם עֶשְׂרִים וּשְׁנָיִם: ס (יג) בְּנֵי אֲדֹנִיקָם שֵׁשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וְשִׁשָּׁה: ס (יד) בְּנֵי בִגְוָי אַלְפַּיִם חֲמִשִּׁים וְשִׁשָּׁה: ס (טו) בְּנֵי עָדִין אַרְבַּע מֵאוֹת חֲמִשִּׁים וְאַרְבָּעָה: ס (טז) בְּנֵי אָטֵר לִיחִזְקִיָּה תִּשְׁעִים וּשְׁמֹנָה: ס (יז) בְּנֵי בֵצָי שְׁלֹשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה: ס (יח) בְּנֵי יוֹרָה מֵאָה וּשְׁנֵים עָשָׂר: ס (יט) בְּנֵי חָשֻׁם מָאתַיִם עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה: ס (כ) בְּנֵי גִבָּר תִּשְׁעִים וַחֲמִשָּׁה: ס (כא) בְּנֵי בֵית לָחֶם מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה: (כב) אַנְשֵׁי נְטֹפָה חֲמִשִּׁים וְשִׁשָּׁה: (כג) אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה ואפילו שנתקללו ע"י ירמיה שנאמר "כה אמר ה' אל אנשי ענתות הבחורים ימותו בחרב ושארית לא תהיה להם כי אביא רעה אל אנשי ענתות" מקובל שהם חזרו בתשובה ובטלה הגזירה מעליהם: ס (כד) בְּנֵי עַזְמָוֶת אַרְבָּעִים וּשְׁנָיִם: ס (כה) בְּנֵי קִרְיַת עָרִים כְּפִירָה וּבְאֵרוֹת שְׁבַע מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וּשְׁלֹשָׁה: ס (כו) בְּנֵי הָרָמָה וָגָבַע שֵׁשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וְאֶחָד: ס (כז) אַנְשֵׁי מִכְמָס מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁנָיִם: ס (כח) אַנְשֵׁי בֵית אֵל וְהָעָי מָאתַיִם עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה: ס (כט) בְּנֵי נְבוֹ חֲמִשִּׁים וּשְׁנָיִם: ס (ל) בְּנֵי מַגְבִּישׁ מֵאָה חֲמִשִּׁים וְשִׁשָּׁה: ס (לא) בְּנֵי עֵילָם אַחֵר אֶלֶף מָאתַיִם חֲמִשִּׁים וְאַרְבָּעָה: ס (לב) בְּנֵי חָרִם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים: ס (לג) בְּנֵי לֹד חָדִיד וְאוֹנוֹ שְׁבַע מֵאוֹת עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה: ס (לד) בְּנֵי יְרֵחוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה: ס (לה) בְּנֵי סְנָאָה שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים: ס
משנת ההלכה
מטבח מופרד
א. מכיון שכלים בולעים מהמאכלים שמתבשלים או נאפים בהם לכן חובה לדאוג להפרדה בין כלים המשמשים לחלב וכלים המשמשים לבשר
ב. להלן הכלים החייבים הפרדה מן הדין סירים מחבתות תבניות סכו"ם מרדה מצקת מלחיה
ג. צלחות קערות ומגשי הגשה קרש חיתוך
ד. המנהג הוא להפריד כוסות וכן כל כלים המשמשים את המאכלים אע"ג שבדרך כלל משתמשים בהם בצונן.
[1] פי' ר' יוסף בכור שור
[2] אבע"ז רמב"ן
[3] רשב"ם
[4] ת"א
[5] רמב"ן
[6] ספורנו
[7] ספורנו
[8] רמב"ן
[9] ספורנו
[10] העמק דבר
[11] ספורנו
[12] רמב"ן
[13] פי' ר' יוסף בכור שור
[14] מלב"ם
[15] ת"א
[16] ת"י
[17] ספורנו העמק דבר
[18] ספורנו
[19] פי' ר' יוסף בכור שור
[20] פי' ר' יוסף בכור שור
[21] רש"י
[22] אבע"ז
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה