מקרא
בראשית פרק ל
(כה) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף אבל קודם שנולד יוסף לא נטל יעקב רשות אמר שמא לא יתן לנו רשות ולא יניחנו ללכת עמו, כי ירא לאמר ישנאנה ויגרשנה לפי שהיא עקרה[1] וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן מכיון שנשלמו שבע שנות עבודתו עבור רחל[2] שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה אֶל מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי:
(כו) תְּנָה אֶת נָשַׁי וְאֶת יְלָדַי אֲשֶׁר עָבַדְתִּי אֹתְךָ בָּהֵן בעבור הנשים ודינם כקנין כספי שרשות בידי להוליכם לכל מקום אשר אחפוץ גם אם לא תרצה ובכל זאת אני מבקש רשות[3] וְאֵלֵכָה כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת עֲבֹדָתִי אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ:
(כז) וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָבָן אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ נִחַשְׁתִּי ניסיתי והבנתי כי בשבילך ברכני ה'[4] וי"א[5] שהיה מנחש בתרפים וַיְבָרֲכֵנִי יְקֹוָק בִּגְלָלֶךָ:
(כט) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ בכל כוחי לא תיחס תוספת המקנה אל הניחוש הנמשך אחר המזל אבל תיחס לשלמות עבודתי שהיתה עם בקיאות והשתדלות רב במלאכת מרעה הצאן וְאֵת אֲשֶׁר הָיָה מִקְנְךָ אִתִּי ימים רבים שהיו בו נשברות וחולות וחבשתי את הנשברת ורפאתי לחולה כראוי לרועי הבקר[7]:
(ל) כִּי מְעַט אֲשֶׁר הָיָה לְךָ לְפָנַי לפני שבאתי וַיִּפְרֹץ לָרֹב שלא כדרך כל הארץ, רק - וַיְבָרֶךְ יְקֹוָק אֹתְךָ ברכת ה' היא אשר באה לְרַגְלִי מעת בא רגלי בביתך וְעַתָּה מָתַי אֶעֱשֶׂה גַם אָנֹכִי לְבֵיתִי כמו שעשיתי בשבילך הרי גם אני זקוק לפרנסה[8]:
(לא) וַיֹּאמֶר מָה אֶתֶּן לָךְ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לֹא תִתֶּן לִי מְאוּמָה מכל אשר יש לך היום, ולא אחסירך כלום שהרי עבדתיך בשביל בנותיך ולא תקנה לי אלא דבר שלא בא לעולם[9] אִם תַּעֲשֶׂה לִּי הַדָּבָר הַזֶּה אָשׁוּבָה אֶרְעֶה צֹאנְךָ אֶשְׁמֹר:
(לב) אֶעֱבֹר בְּכָל צֹאנְךָ הַיּוֹם הָסֵר מִשָּׁם כָּל שֶׂה תיש זכר נָקֹד מנומר בנקודות וְטָלוּא טלאים רחבים וְכָל שֶׂה חוּם דומה לאדום בַּכְּשָׂבִים וְטָלוּא וְנָקֹד בָּעִזִּים עז נקבה[10] וְהָיָה שְׂכָרִי שלשת המראות בכשבים והשנים בעזים[11]:
(לג) וְעָנְתָה בִּי צִדְקָתִי בְּיוֹם מָחָר לאחר זמן כִּי תָבוֹא עַל שְׂכָרִי לְפָנֶיךָ כשתבוא על שכרי לראות מה לקחתי בשכרי כֹּל אֲשֶׁר תמצא ש -[12] אֵינֶנּוּ נָקֹד וְטָלוּא בָּעִזִּים וְחוּם בַּכְּשָׂבִים גָּנוּב הוּא אִתִּי:
(לה) וַיָּסַר לבן בַּיּוֹם הַהוּא הערים לבן. ובין כה וכה הסיר את השייך ליעקב. ועד הוסיף להסיר העקודים[14] אֶת הַתְּיָשִׁים זכרים והפריש אפילו הָעֲקֻדִּים אשר להם לובן מעט ברגליהם במקום העקידה כלומר במקום שקושרים את רגליהם וְהַטְּלֻאִים וְאֵת כָּל הָעִזִּים נקבות הַנְּקֻדּוֹת וְהַטְּלֻאֹת כֹּל אֲשֶׁר לָבָן בּוֹ כל אשר היתה בו חברבורות לבנות וְכָל חוּם בַּכְּשָׂבִים וַיִּתֵּן לבן בְּיַד בָּנָיו:
(לו) וַיָּשֶׂם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בֵּינוֹ וּבֵין יַעֲקֹב הרחיקם כ"כ לבן כדי שהצאן הנשארות ביד יעקב לא יראו את העקוד והנקוד והטלוא שהיה בצאנו, ולא יהיו נזקקים אלו לאלו באופן שלא יולדו בצאן יעקב שום נקוד וטלוא, ועי"ז יצא יעקב בידים ריקניות. וכאשר ראה יעקב כוונת לבן הרעה בזה, השתדל לתקנו מצד המקלות, ולולי תחבולות מרמה של לבן לא היה עושה יעקב תחבולת המקלות[15] וְיַעֲקֹב רֹעֶה אֶת צֹאן לָבָן הַנּוֹתָרֹת:
(לז) וַיִּקַּח לוֹ יַעֲקֹב מַקַּל מעץ לִבְנֶה והוא ארז מארזי הלבנון[16] לַח ולא יבש כיון שכשהוא מתייבש איננו לבן מתחת לקליפתו[17]. ועוד מקל מעץ וְלוּז עץ שקדים. ומעץ וְעַרְמוֹן וכולם עצים שקליפתן שחורהוַיְפַצֵּל בָּהֵן פְּצָלוֹת לְבָנוֹת קילף באותם המקלות מקצת הקליפות שהם שחורות ובמקום הקלף נראה לבן מַחְשֹׂף החשוף הוא[18] הַלָּבָן אֲשֶׁר עַל הַמַּקְלוֹת:
(לח) וַיַּצֵּג העמיד אֶת הַמַּקְלוֹת אֲשֶׁר פִּצֵּל בָּרֳהָטִים מקום שהמים רצים ונוזלים בְּשִׁקֲתוֹת הַמָּיִם אֲשֶׁר תָּבֹאןָ הַצֹּאן לִשְׁתּוֹת לְנֹכַח למול עיני הַצֹּאן וַיֵּחַמְנָה הנקבות בְּבֹאָן לִשְׁתּוֹת:
(לט) וַיֶּחֱמוּ הַצֹּאן הזכרים אֶל מראה הַמַּקְלוֹת וַתֵּלַדְןָ הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּטְלֻאִים:
(מ) וְהַכְּשָׂבִים הִפְרִיד יַעֲקֹב מן העזים ועשה מהן עדר מיוחד, והנה היו לו עדר כשבים ועדר עזים[19] וַיִּתֵּן פְּנֵי בראש הַצֹּאן אֶל את כל[20] עָקֹד וְכָל חוּם בְּצֹאן לָבָן והנהיגם לפני העזים והתיישים, ועדר כבשים ממראה חום והנהיגו לפני הכבשים וַיָּשֶׁת לוֹ עֲדָרִים לְבַדּוֹ וְלֹא שָׁתָם שם אותם בערבוב[21] עַל צֹאן לָבָן ר"ל בעלי המראות השונות לא שם בתוך הצאן בעלי מראות הלובן בתערובות רק נוכחם ונגדם[22]:
(מא) וְהָיָה בְּכָל יַחֵם הַצֹּאן הַמְקֻשָּׁרוֹת בימי ניסן כל אשר תלדנה אז הצאן יהיו בריאות וחזקות, ופירוש "מקושרות" מרוב חזקם ובריאותם יש בהם רוב תאוה ונכרכים אחר הנקבה[23] וְשָׂם יַעֲקֹב אֶת הַמַּקְלוֹת לְעֵינֵי הַצֹּאן בָּרֳהָטִים לְיַחְמֵנָּה בַּמַּקְלוֹת:
(מב) וּבְהַעֲטִיף הַצֹּאן בימי תשרי שאין בהם כל כח לא ישים, וזה עשה יעקב כדי שלא ירגיש לבן בדבר המקלות[24] לֹא יָשִׂים וְהָיָה הָעֲטֻפִים לְלָבָן וְהַקְּשֻׁרִים לְיַעֲקֹב:
(מג) וַיִּפְרֹץ פרץ את גבול ההצלחה המורגלת במלאכת מרעה הצאן הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד וַיְהִי לוֹ צֹאן רַבּוֹת וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים שור וחמור מן הצאן, מן החלב ומן הצמר ומן הגבינה היה מוכר ולוקח כל זה:
נביא
יחזקאל פרק כא
טז. וַיִּתֵּן אֹתָהּ לְמָרְטָה לִתְפֹּשׂ בַּכָּף - שייף אותה והבריקה כדי שתהיה נוחה להתפש ולהחזיק בה. הִיא הוּחַדָּה חֶרֶב וְהִיא מֹרָטָּה לָתֵת אוֹתָהּ בְּיַד הוֹרֵג- חדדו אותה והבריקו אותה כדי שתהיה נוחה באחיזת ההורג שיוכל להרוג בקלות (שנבוכדנצר יהרוג את ישראל בקלות).
יז. זְעַק וְהֵילֵל בֶּן אָדָם כִּי הִיא הָיְתָה בְעַמִּי הִיא בְּכָל נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל - תבכה ותזעק על הצרה שהולכת לבוא על עמי ועל מלכיה. מְגוּרֵי אֶל חֶרֶב הָיוּ אֶת עַמִּי - שיתאספו הגויים למלחמה על עמי. לָכֵן סְפֹק אֶל יָרֵךְ - תדפוק עם ידך על הירך של הרגל לסימן של צער ואבילות.
יח. כִּי בֹחַן - כי כבר הרבה בחינות של פורענויות הגיעו על עמי ולא נעשתה בהם כליה.
וּמָה אִם גַּם שֵׁבֶט מֹאֶסֶת - אז מה יקרה אם גם השבט הזה שזו החרב שהיא מואסת את עמי תצטרף לבחינות של הפורענויות שהיו להם. לֹא יִהְיֶה - אבל באמת השבט המואסת הזו (חרב נבוכדנצר) תגרום שלא יהיה יותר עם ישראל ולכן תזעק ותילל על הפורענות הזו. נְאֻם ה' אלקים.
יט. וְאַתָּה בֶן אָדָם הִנָּבֵא וְהַךְ כַּף אֶל כָּף - תתנהג בצער. וְתִכָּפֵל חֶרֶב שְׁלִישִׁתָה חֶרֶב חֲלָלִים - על החרב הכפולה שנבאת קודם (חרב נבוכדנצר וגדליה) תהיה חרב משולשת שג' חרבות יבואו שהחרב הג' תהיה אכזרית ותפיל הרבה חללים (מתים) הִיא חֶרֶב חָלָל הַגָּדוֹל הַחֹדֶרֶת לָהֶם - ותחדור ותכנס לכל מקומות המסתור ותהרוג.
כ. לְמַעַן לָמוּג לֵב - החרב הזו תבוא כדי שינמסו הלבבות ויהיה פחד גדול בלבות ישראל. וְהַרְבֵּה הַמִּכְשׁוֹלִים - שיהיה להם הרבה מכשולים. עַל כָּל שַׁעֲרֵיהֶם נָתַתִּי אִבְחַת חָרֶב - בכל עריהם אתן טביחת(שחיטת חרב). אָח עֲשׂוּיָה לְבָרָק מְעֻטָּה לְטָבַח - אוי על הצרה הזו שהחרב הזו עשו אותה מבריקה לגרום פחד והיא מכוסה כרגע עד שיגיע זמן הטבח ואז תתגלה.
כא. הִתְאַחֲדִי הֵימִנִי הָשִׂימִי הַשְׂמִילִי - החרב של נבוכנדצר תבחרי לך מקום אחר ללכת או לצד ימין - ליהודה או לשמאל - עמון. אָנָה פָּנַיִךְ מֻעָדוֹת - להיכן הפנים שלך מופנות ומזומנות.
כב. וְגַם אֲנִי אַכֶּה כַפִּי אֶל כַּפִּי - גם אני ה' אצטער ואכה בכפי כדרך האבלים על הפורענות שתבוא. וַהֲנִחֹתִי חֲמָתִי אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי - אבל אחר כך תנוח חמתי מכעסי על ישראל.
כג. וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר
כד. וְאַתָּה בֶן אָדָם שִׂים לְךָ שְׁנַיִם דְּרָכִים - תעשה שתי דרכים. לָבוֹא חֶרֶב מֶלֶךְ בָּבֶל מֵאֶרֶץ אֶחָד יֵצְאוּ שְׁנֵיהֶם - שמתי שתבוא חרב נבוכדנצר מארצו בבבל תגיע חרבו לפרשת הדרכים. וְיָד בָּרֵא בְּרֹאשׁ דֶּרֶךְ עִיר בָּרֵא - ושם הוא צריך לבחור באיזו דרך ללכת לאיזו עיר להכנס עם החרב, לירושלים או לעמון. (יד - מקום. ברא - תבחר. בראש דרך -במקום שהדרך מתפצלת לשני כוונים)
כה. דֶּרֶךְ תָּשִׂים לָבוֹא חֶרֶב אֵת רַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן - דרך אחת תהיה לכוון עמון שלשם יכולה לבוא החרב. וְאֶת יְהוּדָה בִירוּשָׁלִַם בְּצוּרָה - ודרך שניה שהחרב תוכל לבוא לעיר ירושלים שהיא בצורה מפני האויב.
כו. כִּי עָמַד מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל אֵם הַדֶּרֶךְ בְּרֹאשׁ שְׁנֵי הַדְּרָכִים - כאשר יגיע מלך בבל אל ראש הדרך למקום שהדרך מתפצלת לשני הכוונים. לִקְסָם קָסֶם קִלְקַל בַּחִצִּים שָׁאַל בַּתְּרָפִים רָאָה בַּכָּבֵד - יעשה שם קסמים וגם ילטש ויבריק את החצים, וישאל בתרפים ויסתכל בכבד (הכל מעשה קסמים וכישוף) כדי להחליט לאיזה כוון עליו לפנות לעמון או לירושלים.
כז. בִּימִינוֹ הָיָה הַקֶּסֶם יְרוּשָׁלִַם - יצא לו בקסמים לבחור בצד ימין לכוון ירושלים. לָשׂוּם כָּרִים - אילי ברזל לנגח החומה. לִפְתֹּחַ פֶּה בְּרֶצַח - דרך החילים שצורחים צרחות על רצונם לרצוח. לְהָרִים קוֹל בִּתְרוּעָה - תוקעים בשופרות וחצוצרות. לָשׂוּם כָּרִים עַל שְׁעָרִים - אילי ברזל לנגח את השערים. לִשְׁפֹּךְ סֹלְלָה - ערימת חול לפני החומה כדי לטפס עליה. לִבְנוֹת דָּיֵק - מגדלים מחוץ לחומה כדי לירות בחיצים ואבנים לתוך העיר.
כח. וְהָיָה לָהֶם כִּקְסָם שָׁוְא בְּעֵינֵיהֶם - בני ישראל לא התייחסו ברצינות לקסמים של נבוכדנצר וזה היה להם כקסמים של שוא. שְׁבֻעֵי שְׁבֻעוֹת לָהֶם - אבל באמת נבוכדנצר עשה את קסמיו שבע פעמים שבע (49 פעמים) לראות להיכן ללכת, ויצא לו לירושלים. וְהוּא מַזְכִּיר עָוֹן לְהִתָּפֵשׂ - ונבוכדנצר היה מזכיר את עוונות ישראל בזמן הקסמים כדי שהם יצליחו להיות לרעת ישראל שיתפסו בידיו.
כט. לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אלקים יַעַן הַזְכַּרְכֶם עֲוֹנְכֶם - בגלל שאתם מזכירים את עוונותיכם הראשונים. בְּהִגָּלוֹת פִּשְׁעֵיכֶם לְהֵרָאוֹת חַטֹּאותֵיכֶם בְּכֹל עֲלִילוֹתֵיכֶם - על ידי שאתם מגלים ולא מסתירים את עוונותיכם וחוזרים על החטאים והפשעים הללו שעשו אבותיכם. יַעַן הִזָּכֶרְכֶם בַּכַּף תִּתָּפֵשׂוּ - ובגלל זה נבוכדנצר יתפוס אתכם בידו.
ל. וְאַתָּה חָלָל רָשָׁע נְשִׂיא יִשְׂרָאֵל - צדקיהו המלך שברוב רשעותך מגיע לך להיות חלל - מת. אֲשֶׁר בָּא יוֹמוֹ בְּעֵת עֲוֹן קֵץ - שהגיע זמנו להיות מוסר מן המלוכה בזמן שיתמלא ויגמר הצרות למלכותו מרוב עוונות.
כתובים
דניאל פרק ח
(יא) וְעַד וכל זה ימשך עד שַׂר הַצָּבָא הִגְדִּיל שיגדל שר הצבא, שהוא מתתיהו הכהן ובניו המכביים, שהיה שר ישראל, מזה הצד שהם צבא ה', הגדיל עליו ונצחו וּמִמֶּנּוּ ומן השר הצבא הזה הרים הוּרַם הַתָּמִידבסבתו נתרומם התמיד, שהתמיד שהיה בטל עד הנה על ידי היונים נתרומם ע"י כח החשמונאים ובזכותו והוחזר עבודת ה' על מכונו וְהֻשְׁלַךְ מְכוֹן מִקְדָּשׁוֹ הוא חזון אחר, שמע בחזון שאחר שנתרומם התמיד והוקם המקדש על מכונו בימי החשמונאים, הושלך שנית מכון ממקדשו של התמיד ויובטל שנית ע"י הרומיים בעת החורבן: (יב) שמע בחזון שאז וְצָבָא שהם ישראל תִּנָּתֵן עַל עם הַתָּמִיד ביד צר וזה יהיה - בְּפָשַׁע ע"י הפשעים שפשעו הפריצים בימי בית שני וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה ומלכות הרומיים תשלך את האמת שהוא דת ישראל ותורת אמת לארץ בכמה גזירות ושמדות שגזרו להפר את הדת וְעָשְׂתָה וְהִצְלִיחָה: (יג) וָאֶשְׁמְעָה אֶחָד קָדוֹשׁ כלומר אחד מהמלאכים מְדַבֵּר ואחרי זה שמע וַיֹּאמֶר אֶחָד קָדוֹשׁ לַפַּלְמוֹנִי להמלאך הנעלם שדבר את החזון הנזכר הַמְדַבֵּר ושאל אותו עַד מָתַי יתארך הֶחָזוֹן הַתָּמִיד וְהַפֶּשַׁע שֹׁמֵם תֵּת שדברתוְקֹדֶשׁ וְצָבָא יהיו ל - מִרְמָס: (יד) וַיֹּאמֶר אֵלַי עַד עֶרֶב בֹּקֶר אַלְפַּיִם וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת כלומר זמן עד שיהיה ערב דהיינו עד החורבן, שיבא ע"י הרומים, ועד שיהיה שנית בקר, היינו עד הגאולה העתידה, יתארך אלפים ושלש מאות שנים, ואז - וְנִצְדַּק קֹדֶשׁ יחזור הקדש אל צדקו כמקדם, דהיינו הבית המקדש וקדושת ישראל: (טו) וַיְהִי בִּרְאֹתִי אֲנִי דָנִיֵּאל אֶת הֶחָזוֹן אשר ראה לא הבין, שהוא מי הוא האיל והצפיר ויתר הדברים שראה בחזון וָאֲבַקְשָׁה בִינָה להבין וְהִנֵּה עֹמֵד לְנֶגְדִּי כְּמַרְאֵה גָבֶר שהוא גבריאל בפסוק הבא: (טז) וָאֶשְׁמַע קוֹל אָדָם בֵּין אוּלָי הקול יוצא מבין מי נהר וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר גַּבְרִיאֵל הָבֵן הסבר שיביןלְהַלָּז דניאל אֶת הַמַּרְאֶה: (יז) וַיָּבֹא אֵצֶל עָמְדִי וּבְבֹאוֹ נִבְעַתִּי מלשון בעתה וחרדה וָאֶפְּלָה עַל פָּנָי וַיֹּאמֶר אֵלַי הָבֵן בֶּן אָדָם כִּי לְעֶת קֵץ הֶחָזוֹן הודיעו שהוא חזון לימים רבים ולעתים רחוקות וכל שהדבר רחוק בזמן הוא נעלם יותר מעין החוזה וצריך בינה יתירה: (יח) וּבְדַבְּרוֹ עִמִּי נִרְדַּמְתִּי מושכב עַל פָּנַי אָרְצָה וַיִּגַּע בִּי וַיַּעֲמִידֵנִי כאדם הנוגע בחברו לעוררו מן השינה עַל עָמְדִי: (יט) וַיֹּאמֶר הִנְנִי מוֹדִיעֲךָ אֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּאַחֲרִית ימי הַזָּעַם כִּי לְמוֹעֵד קֵץ: (כ) הָאַיִל אֲשֶׁר רָאִיתָ בַּעַל הַקְּרָנָיִם מַלְכֵי מָדַי וּפדָרָס: (כא) וְהַצָּפִיר הַשָּׂעִיר מֶלֶךְ יָוָן וְהַקֶּרֶן הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר בֵּין עֵינָיו הוּא הַמֶּלֶךְ הָרִאשׁוֹן דהיינו למלכות הכללי שמלכו בכפה, כי כבר קדמו מלכים ליון קודם: (כב) וְהַנִּשְׁבֶּרֶת ומה שראית כי נשברה הקרן הגדולה וַתַּעֲמֹדְנָה אַרְבַּע תַּחְתֶּיהָ אַרְבַּע מַלְכֻיוֹת מִגּוֹי יַעֲמֹדְנָה וְלֹא בְכֹחוֹ לא יהיו בניו או יורשי עצר רק יתחזקו אח"כ מעצמם, כי זה היה ימים רבים אחרי מותו: (כג) וּבְאַחֲרִית מַלְכוּתָם כְּהָתֵם כשיכלו הַפֹּשְׁעִים פושעי ישראל יַעֲמֹד מֶלֶךְ עַז פָּנִים שלא יעוז בחרב ובגבורה רק בעזות וּמֵבִין חִידוֹת כי יהיו חכמים גדולים ומבינים חדות של כתבי הקדש: (כד) וְעָצַם מלשון עצמה והתחזקות כֹּחוֹ שיהיה לו כח גדול וְלֹא יהיה זה בְכֹחוֹ כח וגבורה למלחמה רק בפיו, ובזה - וְנִפְלָאוֹת יַשְׁחִית האמתיות הנמצאים בתורה ואשר עשו הנביאים לקיום הדת וְהִצְלִיחַ וְעָשָׂה ובזה יצליח עד וְהִשְׁחִית עֲצוּמִים וְעַם קְדֹשִׁים הם ישראל: (כה) וְעַל שִׂכְלוֹ הכל יעשה על ידי שכלו ותחבולותיו לא ע"י נבואה או רוה"ק, שהנפלאות שייחסם לעצמו יהיה בהמצאת שכלו, ובכל זאת - וְהִצְלִיחַ מִרְמָה בְּיָדוֹ וּבִלְבָבוֹ יַגְדִּיל לאמר אני ואפסי עוד וּבְשַׁלְוָה יַשְׁחִית רַבִּים שלא ילחם כלל רק בדבור פיו ישחית כל המתקומם כנגדו ובלתי נכנע למצותיו וְעַל שַׂר שָׂרִים יַעֲמֹד יעמוד ימים רבים למעלה מהשרים וּבְאֶפֶס יָד יִשָּׁבֵר יכלה כחו, ואז ישבר ויכלה כח ממשלתו, ובזה קצר פה כי כבר אמרו באורך במראה הקודמת:(כו) וּמַרְאֵה הָעֶרֶב וְהַבֹּקֶר אֲשֶׁר נֶאֱמַר מה שנאמר בסוף החזון שיהיה עוד ערב [שהוא גלות] ואחריו בקר שהוא הגאולה שאחריה, והגביל זמנו אֱמֶת הוּא וא"צ לפרש כי הוא אמת כפי פשוטו, עד שיבא הערב והבקר שאחריו ימשכו אלפים ושלש מאות שנה מיום החזון, ואתה סתום החזון - ויכשלו בגלותם וְאַתָּה סְתֹם הֶחָזוֹן שלא תגלהו כִּי לְיָמִים רַבִּים וכשישמעו שהגלות יארך כ"כ יתיאשו מן הגאולה: (כז) וַאֲנִי דָנִיֵּאל נִהְיֵיתִי וְנֶחֱלֵיתִי יָמִים וָאָקוּם וָאֶעֱשֶׂה אֶת מְלֶאכֶת הַמֶּלֶךְ וָאֶשְׁתּוֹמֵם עַל הַמַּרְאֶה וְאֵין מֵבִין: פ
משנת ההלכה
כתובת קעקע
א. אם עושה כן על בשר חבירו, העושה חייב ואותו שנעשה לו פטור, אלא אם כן סייע בדבר כדי שיעשה מעשה אבל אם לא עשה כלום אינו לוקה אבל איסור יש אע"ג שאינו מסייע (שם ושם סעי' ב וש"ך ס"ק ד)
ב. המקעקע לקטן חייב (דרכי תשובה שם ס"ק ז)
ג. אסור לומר לגוי לקעקע על בשרו ואפילו אם לא יהיה הישראל מסייע כלל אמנם במקום מכשול דרבים מותר לומר לגוי[25] ובלבד שלא יסייע ישראל בדבר (דרכי תשובה שם ס"ק א וס"ק ג)
ד. מותר ליתן אפר על מכתו ואפילו אפר כירה שהוא קשה ומקעקע את מקום המכה והרושם נראה שם אחר זמן מותר כיון שמכתו מוכיח עליו שלא קעקע[26] משום חוקות הגוי אלא רק לרפואה. (שם סעי' ג ובט"ז) ועפר סתם מותר ליתן אפילו שלא במקום מכתו (ב"ח שם ד"ה ומותר וכו')
ה. מותר לקעקע על בשר גוי (נודע ביהודה תנינא אבהע"ז סי' קלה)
[1] חזקוני
[2] רשב"ם
[3] מלבי"ם
[4] רמב"ן
[5] אבע"ז
[6] ת"א
[7] ספורנו
[8] ת"י רמב"ן
[9] רש"י פי' ר' יוסף בכור שור
[10] רש"י
[11] רמב"ן
[12] פי' ר' יוסף בכור שור
[13] ת"א ת"י
[14] העמק דבר
[15] הכתב והקבלה
[16] רבינו בחיי
[17] פי' ר' יוסף בכור שור
[18] רבינו בחיי
[19] רמב"ן
[20] ת"א ת"י
[21] ת"א ת"י
[22] הכתב והקבלה
[23] אבע"ז
[24] אבע"ז
[25] בדרכ"ת שם הביא משו"ת זרע אמת ח"ג יו"ד סי' קיא "שהסכים לדברי השואל לעשות תקנה שכל ממזר שנולד אשר בעוה"ר רבה המכשלה כי אף אם קורין שמו מלידה כידוע הנה כאשר גדל הולך למקום שאין מכירין אותו מפני הבושה ומשנה שמו ויכשלו בו בלאו דלא יבא ממזר ואין עצה רק לחקוק בחרט על מצחו תיבת ממזר ע"י גוי ולא יסייע ישראל כלל ואע"ג דאמירה לגוי שבות בכל איסורים, דבכה"ג אמרינן לכו"ע דניחא ליה לחבר למיעבד וכו' ובפרט באיסור חמור כזה להסיר מכשול מדרך עמנו"
[26] ואפילו שנשאר רושם אחר שהבריאה המכה עכ"פ נשאר גם רושם המכה ומכתו מוכיחה עליו ועיין מנחת חינוך רנג אות ד שהקשה "ולכאורה לפי מאי דפסקינן שאף רשם קודם הקעקוע ג"כ הוי איסור דאורייתא, אם כן הוי זה כתובת קעקע גמור, ולמה אמרו שם דנראה ככתובת קעקע, וגם רב אשי למה מתיר. ואפשר לומר דהוי דבר שאינו מתכוין כי הוא עושה זאת רק למכה, ופסיק רישיה לא הוי דאפשר שלא יקעקע, אם כן אינו אסור רק משום מראית עין, ורב אשי סובר דמכתו מוכיח עליו וליכא משום מראית עין"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה