פרשת וישב יום א'

מקרא

בראשית פרק לז

 (א) וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן כי אמר שאלופי עשו ישבו בארץ אחוזתם, כלומר הארץ שלקחו להם לאחוזת עולם, אבל יעקב ישב גר כאביו בארץ לא להם אלא לכנען והכונה להגיד כי הם בוחרים לגור בארץ הנבחרת, ושנתקיים בהם כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם (לעיל טו יג), ולא בעשו, כי ביעקב לבדו יקרא להם זרע[1]:

(ב) אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוסף ואחיו, אשר אירע להם ככה ואחז הכתוב דרך קצרה בשמותם, שכבר הזכירם למעלה[2] יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת עם אֶחָיו בני לאה בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר ובשמחת נערותו היה נבדל מהם ורגיל עם בני השפחות ולא עמהם, כמו נער אֶת עם בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם של אחיו בני לאה רָעָה אֶל אֲבִיהֶם אמר לאביו כך מבזים הם בני השפחות אבל אני מכבדם ואני רגיל אצלם[3]:

(ג) וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ כי מנהג הזקנים שיקח אחד מבניו הקטנים להיות עמו לשרתו, והוא נשען על ידו תמיד, והוא נקרא לו "בן זקונים" בעבור להיותו משרת לזקוניו, והנה לקח יעקב ליוסף לדבר הזה, ועל כן לא הלך עם הצאן ברעותם במקום רחוק[4] וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים כתונת מרוקמת בבדים יקרים[5]:

(ד) וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לדבר עמו לְשָׁלֹם:

(ה) וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ:

(ו) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי:

(ז) וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים אוספים עומרי תבואה[6] בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה  ענין החלום באלומות, כי הראוהו שעל ידי אלומות ותבואה ישתחוו לו וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה כי יקיפו אותו כמל[7]ך אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי אות הוא כי העולם יצפו לתבואתו כי הוא משביר לכל עם הארץ[8]:

(ח) וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ האם ניתן לך למלוך עלינו שמלוכה היא ברצון אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ בחזקה שלא ברצוננו[9] וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ  האחד עַל חֲלֹמֹתָיו והשני וְעַל דְּבָרָיו על סיפור שהיה מספר אותו להם והיה מתהלל בו[10]:

(ט) וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו זהו מעשה נערות, שראה שקנאו וכעסו על הראשון, וסיפר להם השני[11] וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי שהייתי עומד לצד מזרח העולם, אל קצה המזרח, וכל הכוכבים הולכים לצד המערב כדרכם, והשמש והירח וי"א כוכבים חזרו לאחוריהם לצד המזרח, וירדו כנגדי בקו אופק הרקיע, והיה נראה שלהשתחות לי שינו המהלך כנגדי, כלומר - מזלכם כפוף למזלי, וכן היה שכולם נפלו לפניו, ונצטרכו לו[12]:

(י) וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל בפני אֶחָיו וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו רצה לבטל החלום בפני אחיו, ועל כן גער בו לשכך חמתם מעליו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ והלא אמך כבר מתה, ואין אלו אלא דברים בטלים, והוא לא היה יודע שהדברים מגיעים לבלהה שגדלתו כאמו[13] וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה:

(יא) וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר בליבו[14] אֶת הַדָּבָר:

(יב) וַיֵּלְכוּ אֶחָיו לִרְעוֹת אֶת צֹאן אֲבִיהֶם בִּשְׁכֶם:

(יג) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם במקום סכנה שהרי הרגו אנשי המקום[15] לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם לראות ששלומם טוב[16] וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּנִי:

(יד) וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן העיר יושבת בהר ויעקב ליווהו עד העמק[17] וַיָּבֹא שְׁכֶמָה ולא מצאם[18]:

(טו) וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה מן הדרך ולא ידע לאן ללכת בַּשָּׂדֶה כי במקום המרעה ובסוכות הרועים היה מבקש אותם[19] וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה תְּבַקֵּשׁ:

(טז) וַיֹּאמֶר אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים:

(יז) וַיֹּאמֶר הָאִישׁ כאן רעו אלא  ש- נָסְעוּ מִזֶּה מכאן כִּי שָׁמַעְתִּי שהם אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה לעיר דותן וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן:

(יח) וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ חשבו מחשבות היאך יהרגו אותו טרם יקרב אליהם, בחצים וכיוצא בזה, שלא יצטרכו לשלוח בו יד, ובבראשית רבה (פד, יד) יש ששסו בו הכלבים, וכאשר קרב אליהם, ולא יכלו להרגו בנכליהם, אמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא ועתה נהרגהו[20] לַהֲמִיתוֹ להרגו[21]: 

נביא

יחזקאל פרק כה

ט. לָכֵן הִנְנִי פֹתֵחַ אֶת כֶּתֶף מוֹאָב מֵהֶעָרִים מֵעָרָיו מִקָּצֵהוּ - אפתח את גבולות ארצו שיבואו דרכם האויבים לכובשו. צְבִי אֶרֶץ בֵּית הַיְשִׁימֹת בַּעַל מְעוֹן וְקִרְיָתָיְמָה - הערים היפות שלו.

י. לִבְנֵי קֶדֶם עַל בְּנֵי עַמּוֹן וּנְתַתִּיהָ לְמוֹרָשָׁה - אפתח את ארץ עמון בפני בבל שבאים מצד קדם והם ירשו אותה. לְמַעַן לֹא תִזָּכֵר בְּנֵי עַמּוֹן בַּגּוֹיִם - שלא יזכר שמה בארצות הגויים.

יא. וּבְמוֹאָב אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' - גם על מואב אביא פורענות.

יב. כֹּה אָמַר ה' אלקים יַעַן עֲשׂוֹת אֱדוֹם בִּנְקֹם נָקָם לְבֵית יְהוּדָה - אנקום באדום על מה שעשו ליהודה. וַיֶּאְשְׁמוּ אָשׁוֹם וְנִקְּמוּ בָהֶם - שיש לאדום אשמה על התנהגותם שנקמו בישראל.

יג. לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אלקים וְנָטִתִי יָדִי עַל אֱדוֹם וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה - אענישה ואכריתה. וּנְתַתִּיהָ חָרְבָה מִתֵּימָן - תהיה חרבה מצידה הדרומי עד סוף ארצה. וּדְדָנֶה בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ - אנשי דדן (עיר באדום) ימותו בחרב.

יד. וְנָתַתִּי אֶת נִקְמָתִי בֶּאֱדוֹם בְּיַד עַמִּי יִשְׂרָאֵל וְעָשׂוּ בֶאֱדוֹם כְּאַפִּי וְכַחֲמָתִי - לעתיד ישראל ינקמו באדום נקמה גדולה כגודל כעסו של ה' עליהם. וְיָדְעוּ אֶת נִקְמָתִי נְאֻם ה' אלקים - ואדום ידעו שהפורענות באה עליהם בנקמה על מעשיהם.

טו. כֹּה אָמַר ה' אלקים יַעַן עֲשׂוֹת פְּלִשְׁתִּים בִּנְקָמָה - עשו צרות לישראל כמו שהם נוקמים בהם. וַיִּנָּקְמוּ נָקָם בִּשְׁאָט בְּנֶפֶשׁ - והנקמה שעשו היא מרוב הבזיון שביזו את ישראל. לְמַשְׁחִית אֵיבַת עוֹלָם -השחיתו בישראל כאילו היתה להם שנאת עולם למרות שישראל לא עשו להם רעה.

טז. לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אלקים הִנְנִי נוֹטֶה יָדִי עַל פְּלִשְׁתִּים וְהִכְרַתִּי אֶת כְּרֵתִים - אעניש את פלישתים ואכרית את אנשי כרתים. וְהַאֲבַדְתִּי אֶת שְׁאֵרִית חוֹף הַיָּם - אהרוג את יושבי חוף הים בארץ פלשתים.

יז. וְעָשִׂיתִי בָם נְקָמוֹת גְּדֹלוֹת בְּתוֹכְחוֹת חֵמָה - העונשים שאביא עליהם הם חזקים ברוב כעסי עליהם. וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' בְּתִתִּי אֶת נִקְמָתִי בָּם - וידעו שאני ה' המענישם.

יחזקאל פרק כו

א. וַיְהִי בְּעַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה - לצדקיהו. בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ - לא כתוב באיזה חדש (אולי מדובר על חדש אב שנחרב הבית) הָיָה דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר

ב. בֶּן אָדָם יַעַן אֲשֶׁר אָמְרָה צֹּר עַל יְרוּשָׁלִַם הֶאָח - שמחה על מפלת ירושלים. נִשְׁבְּרָה דַּלְתוֹת הָעַמִּים נָסֵבָּה אֵלָי - נשבור את שעריה של ירושלים (שכל העמים היו באים לסחור איתה) ונעביר את המסחר לצור.אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה - אתמלא ואעשיר מחורבן ירושלים.

ג. לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אלקים הִנְנִי עָלַיִךְ צֹר - אבוא להענישך. וְהַעֲלֵיתִי עָלַיִךְ גּוֹיִם רַבִּים כְּהַעֲלוֹת הַיָּם לְגַלָּיו - הרבה גוים יבואו להשחיתך (מרובים כמו גלי הים.)

ד. וְשִׁחֲתוּ חֹמוֹת צֹר וְהָרְסוּ מִגְדָּלֶיהָ - יהרסו חומותיך וגם את מגדלי השמירה יהרסו. וְסִחֵיתִי עֲפָרָהּ מִמֶּנָּה - יעקרו את עפר ארצה וישפך אל הים. וְנָתַתִּי אוֹתָהּ לִצְחִיחַ סָלַע - וישאירו אותה על סלע יבש בלי אדמה (צור בנויה על סלע בתוך הים)

ה. מִשְׁטַח חֲרָמִים תִּהְיֶה בְּתוֹךְ הַיָּם - תהיה בזויה ומושפלת שישטיחו עליה הדיגים את רשתות הדיג שלהם. כִּי אֲנִי דִבַּרְתִּי נְאֻם ה' אלקים וְהָיְתָה לְבַז לַגּוֹיִם - מבוזה בעמים.

ו. וּבְנוֹתֶיהָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בַּחֶרֶב תֵּהָרַגְנָה - כל הישובים שסביבה יהרגו. וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'

כתובים

בס"ד אנו מתחילים בלימוד ספר עזרא

תולדות ימי עזרא

עזרא בן שריה היה מזרעו של פנחס בן אהרן הכהן ונמנה עם מנהיגי היהודים בבבל, ובסדר הדורות בשם הנשמת אדם מובא שהיה גלגולו של אהרן הכהן. יש אומרים שעזרא זה מלאכי הנביא "דברי ר' יהושע בן קרחא מלאכי זה עזרא, דכתיב בגדה יהודה וגו' אשר אהב ובעל בת אל נכר (מלאכי ב), ומאן אפריש נשים נכריות? עזרא, דכתיב ויאמר לעזרא אנחנו מעלנו באלהינו ונושב נשים נכריות (עזרא י', מגילה ט"ו)"  וי"א שזהו מרדכי היהודי אך בהקדמה ליד החזקה מובן מהרמב"ם כי עזרא היה אדם בפני עצמו. עזרא היה "סופר מהיר בתורת משה" על שם שהיה סופר בדברי תורה ובדברי חכמים. מורו ורבו היה ברוך בן נריה משנת ג' ש"ע ומקבל כ"ב ממשה רבינו בהעברת המסורה . תפקיד אותו נשא היה ראש אנשי כנסת הגדולה.

"רבי יוסי אמר ראוי היה עזרא שתנתן תורה על ידו לישראל אילמלא קדמו משה. במשה מה הוא אומר?  "ומשה עלה אל האלהים" (שמות י"ט) בעזרא הוא אומר ? "עזרא עלה מבבל" (עזרא ז), מה עליה האמור כאן תורה, אף עליה האמור להלן תורה

; במשה מאי הוא אומר "? ואותי ציווה ה' בעת ההיא ללמד אתכם חקים ומשפטים" (דברים ד)  ובעזרא הוא אומר "? כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת ה' ולעשות וללמד בישראל חוק ומשפט" (עזרא ו)  ואע"פ שלא ניתנה תורה על ידו, נשתנה על ידו הכתב. וכמו שאמר מר זוטרא ואיתימא מר עוקבא:  בתחלה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקדש, חזרה וניתנת להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמי. ביררו להם לישראל כתב אשורית ולשון הקדש" (סנהדרין כ"א)

עזרא הנהיג את ישראל יחד עם נחמיה בן חכליה כשהיה עדיין בבבל וכן לאחר שעלה לארץ ישראל המשיך להנהיג בתחילת בנינו של ביהמ"ק השני. לפני בנין הבית נחמיה עלה לא"י ללא עזרא שנשאר להנהיג את הציבור בבבל ומובא בגמ' במגילה שרבו ברוך בן נריה עדיין היה חי והוא עדיין היה מברר את תלמודו ממנו. אמרו חכמים: ראוים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון, אלא שגרם החטא (ברכות ד), ולא הלכו אלא ברשות כורש, וכל ימי מלכי פרס נשתעבדו להם לכורש ולאחשורוש ודריוש האחרון (רש"י), החטא היה, שלא עלו כולם יחד, וזה גרם שלא שרתה שכינה בבית השני.  בשנת ג' תי"ג קיבל עזרא רשות בכתב מהמלך הפרסי דריוש לעלות לא"י. לפני שעלה ידע שהרבה מישראל התערבו בגויים ונשאו נשים נכריות והיו כאלה שלא היה בידם כתב יחוס שהם מזרע ישראל, ועזרא פחד שאחרי שכל הת"ח יעלו איתו מבבל, לא יהיה מי שישמור על הייחוס בבבל. לכן, הלך עזרא ובירר את כל הייחוס של כולם וכן את של עצמו ולא עלה עד שייחס את ספר דברי הימים אליו ומובא בגמ' בקידושין שלא עלה מבלל עד שעשאה כסולת נקיה, ובכל זאת לא עלו איתו כל יהודי הגולה לא"י. בין הקהילות שלא עלו ניתן לציין את הקהילות באלכסנדריה, תימן, ויהודי ג'רבה שבתוניס בטענה כי אין זו גאולה אלא רק פקידה כמובא בסדר בדורות.

משנת ההלכה

דיני כשרות

כשרות המטבח

ההקפדה על כשרות בביתו של היהודי מורכבת מחלקים שונים חלק אחד הוא הקפדה על המוצרים המוכנסים הביתה שיהיו בכשרות הראויה.

חלק אחר הינו ההקפדה על הכנת המוצרים בצורה הכשרה והראויה.

בשונה ממוצרים מוכנים המיוצרים תעשייתית, בעיות הכשרות בהכנה הביתית הינם פחות מורכבים. בשבועות הקרובים נעסוק בכשרות הבית ונתחיל בלימוד על הקפדה נכונה על פי ההלכה של מוצרי מאכל.

מטבח יהודי מתאפיין בראש ובראשונה בהקפדה על הפרדה בין בשר לחלב להלן יפורטו דיני בשר וחלב.

       א.       אסור לבשר בשר בחלב[22], שנאמר לא תבשל גדי בחלב אמו ג' פעמים; אחד לאיסור בישול, ואחד לאיסור אכילה, ואחד לאיסור הנאה. ומי שיבשל משניהם עד שנתבשל שליש בישולו[23] כזית יחד ואפי' אין בבשר לחוד והחלב לחוד כזית[24] אלא רק בצירוף שניהם עובר בלא תעשה ולוקה[25][יו"ד פ"ז סעי' א' מנ"ח צ"ב]

        ב.        גדי, לאו דוקא, והוא הדין שור, שה ועז. ולא שנא בחלב אם, ולא שנא בחלב אחרת, אלא שדבר הכתוב בהווה[26] [שם סעי' ב']

         ג.         בשר חיה ועוף, אפילו בחלב טהורה, מותר[27] בבישול, ובהנאה; ואף באכילה אינו אסור, אלא מדרבנן.  אבל דגים וחגבים, אין בהם איסור, אפילו מדרבנן. אמנם הלן יבואר שיש קהילות שנהגו שלא לאכול דגים עם חלב משום סכנה. שם [סעי' ג']

        ד.        חלב של חיה מותר בבישול והנאה בבשר בהמה, ודינו כבשר חיה בחלב בהמה שבאכילה אסור מדרבנן.  [פ"ת ס"ק ז' ערוה"ש ס"ק ט"ו]

       ה.       חלב אשה אינו בכלל חלב לאיסור בשר בחלב, שנאמר במקרא השלישי: בחלב אמו, ולא בחלב אדם. אבל מפני מראית העין אסור לבשל בשר בחלב אשה,  וכל שכן לאכלו, ואם נפל לתוך התבשיל בטל, ואין צריך שעור, ובלבד שלא יהיה ניכר בתבשיל מראה חלב[28]. [שם סעי' ד']  לרפואה, אפילו לחולה שאין בו סכנה,  מותר. [ש"ך ס"ק ז']

         ו.         כל בשר בחלב שאינו אסור מן התורה, מותר בהנאה [רמ"א סעי' א']

---

[1] רמב"ן

[2] רמב"ן

[3] רשב"ם

[4] רמב"ן

[5] אבע"ז

[6] ת"א

[7] רמב"ן

[8] חזקוני

[9] אבע"ז העמק דבר

[10] רבינו בחיי

[11] פי' ר' יוסף בכור שור

[12] פי' ר' יוסף בכור שור

[13] רמב"ן רבינו בחיי

[14] ת"י

[15] זה שמעתי מר' יוסף קרא חברינו והנאה לי. רשב"ם.

[16] העמק דבר

[17] חזקוני

[18] רשב"ם

[19] רמב"ן

[20] רמב"ן

[21] פי' ר' יוסף בכור שור

[22] ברע"א בשו"ת סי ר"ז כתב שבשר בחלב, כיון שכל אחד מהם בפני עצמו הוא היתר, וכל זמן שלא נתנו טעם זה בזה לא בא עדיין לידי איסור כלל, אין בו מצד עיקר הדין  האיסור של אין מבטלין איסור לכתחילה, שהרי כשמבטל הבשר או החלב עד שאינו נותן טעם, הרי לא הגיע לכתחילה לידי איסור כלל, אלא שכדי שלא לחלק בין  זה לשאר איסורים נזרו חכמים אף כאן שלא לבטל לכתחילה

[23] חוו"ד סי' צ"א ס"ק ז' ובפמ"ג בפתיחה לבב"ח ועיי"ש דלרש"י אפשר דבעי' בישול כל צרכו

[24] ושיעור איסור הנאה עיין בפ"ת ס"ק ב' הביא פוסקים שהוא בכזית ולרע"א הוא בשווה פרוטה ועיין פמ"ג בפתיחה גבי חצי שיעור

[25] ובחצי שיעור עיין פמ"ג בפתיחה להלכ' בב"ח אי יש בבישול חצי שיעור אסור מן התורה או דילמא בבישול אינו אלא איסור דרבנן ומטעם זה בב"ח חמור משאר איסורים דאיסור שנפל להיתר לרוב ראשונים אינו הופך את ההיתר לאיסור מן התורה [חננ"נ] ובב"ח כיון שכ"א היתר בפנ"ע חידוש הוא שחידשה תורה וכשאסרה תורה נאסרו שניהם ונהפכו להיות איסור ונ"מ לחתיכה הראויה להתכבד שאינה בטילה ודוקא באסורה מחמת עצמה ובב"ח אוסרת אפי' בבלוע כגון בשר שבלע מחלב מטעם הנ"ל וכן יש עוד נ"מ בזה ואיכמ"ל  

[26]  דהיינו כמש"כ רבינו בחיי שמות פ' כ"ג פס' י"ט "הרמב"ם ז"ל כתב בזה טעם בטעמי המצות, כי מפני שהיה מנהג עובדי אלילים שהיו אוכלים בשר בחלב בבית תועבותם בימי חגיהם על כן באה התורה לאסור אותו, ויאמר הכתוב כשתבא שלש פעמים בשנה לבית ה' אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו כענין מנהגי עו"ג שעושים כך, ולכך נזכר הכתוב הזה בשני מקומות בכלל החגים, כי כן דרך התורה לאסור הדברים שהם לאלילים ותצוה עלינו לעשות ההפך כדי לעקור שורש אלילים מן העולם. זה כתב הרב ז"ל בטעם המצוה הזאת, ואע"פ שאין זה לשונו זה כונתו: ומן הנראה כי הטעמים האלה בלתי מספיקים ואינם עקר בטעם המצות אלא לדחות את השואל שהרי מצוה זו מכלל החקים היא" ועיין חכמ"א כלל מ' סעי' 'א'

[27] ודעת הב"ח סי' פ"ז ויש"ש חולין פ"ח סי' ק' דחיה ועוף אסורים מן התורה ואף לאוסרים רק מרבנן עכ"פ הבישול אסור

[28] לבוש שם