פרשת מקץ יום ג'

מקרא

בראשית פרק מא

(נ) וּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן:

(נא) וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה כִּי נַשַּׁנִי השכיחני[1] אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי כל הצער והעמל שהיה לי עד כה בהיותי בעבדות וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי האלהים הוא העושה זאת, הוא הוא המסייעני לבלתי חשבי כבוד אבי ולהיותו כאילו הוא שכוח מלבי ולכן איני מודיע לו כי חי אני כדי שתתקיים הנבואה שחלם בחלומו[2]:

(נב) וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי עם כל הגדולה והתפארת והכבוד שהיו לו, ועם עושר התבואה שהיה בידו בכל זאת היה מצרים בעיניו ארץ עניי להיותו מרוחק מבית אביו ונפרד מארץ הקדושה[3]:

(נג) וַתִּכְלֶינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע אֲשֶׁר הָיָה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם בלבד ולא בשאר הארצות כי לא היה כן בכל הארצות שבעולם, שאם כן ימותו ברעב[4]:

(נד) וַתְּחִלֶּינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב לָבוֹא כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף וַיְהִי רָעָב בְּכָל הָאֲרָצוֹת אשר סביב ארץ מצרים[5] וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם הָיָה לָחֶם כי נתן יוסף אוכל בערים[6]:

(נה) וַתִּרְעַב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם בשנה השנית[7] וַיִּצְעַק הָעָם אֶל פַּרְעֹה לַלָּחֶם וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לְכָל מִצְרַיִם לְכוּ אֶל יוֹסֵף אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ:

(נו) וְהָרָעָב הָיָה עַל כָּל פְּנֵי הָאָרֶץ וַיִּפְתַּח יוֹסֵף אֶת כָּל האוצרות ואת -[8]  אֲשֶׁר בָּהֶם וַיִּשְׁבֹּר לְמִצְרַיִם לשון קנין מאכל ומשתה[9] ולמצרים מכר תחלה, קודם שמכר לאחרים[10] וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם שאף על גב שקיבלו ממנו מאכל בכל זאת לא שבעו מכך[11]:

(נז) וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה לִשְׁבֹּר לקנות אֶל מן[12] יוֹסֵף כִּי חָזַק הָרָעָב בְּכָל הָאָרֶץ ולא מכר להם עד שנתחזק הרעב, ולא מיד כאשר צעקו אל פרעה, אלא כאשר נתברר לו שחזק עליהם הרעב[13]:

בראשית פרק מב

(א) וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר מכירה[14] בְּמִצְרָיִם וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאוּ רזים בגלל הרעב אם תתכחשו ברעב יהיו הכל מביטים בכם ותומהים - הראיתים בני יעקב שהם עשירים ויפים איך נשחרו ברעב? כמו "אל תראוני שאני שחרחרת"[15]:

(ב) וַיֹּאמֶר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ לָנוּ מִשָּׁם וְנִחְיֶה אע"פ שלא יהיה לשבע נשיג די מחיתנו ובאופן זה - וְלֹא נָמוּת ברעב:

(ג) וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָיִם:

(ד) וְאֶת בִּנְיָמִין אֲחִי יוֹסֵף לֹא שָׁלַח יַעֲקֹב אֶת אֶחָיו כִּי אָמַר פֶּן יִקְרָאֶנּוּ אָסוֹן יותר מאחרים מחמת שאמו ואחיו אירע להם רע בדרך[16]:

(ה) וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים הטמינו עצמן שלא יכירו בהן כמו שצוה להם אביהם למה תתראו[17] כִּי הָיָה הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן ולכן היו הרבה אנשים שבאים[18]:

(ו) וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ ואף על פי כן הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ שהוא בעצמו מקבל את הכסף מכל הבאים כדי שאם יבואו אחיו יבואו לפניו ואם אחרים יקבלו את הכסף לא ידע כשיבואו אחיו[19]וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה:

(ז) וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּרֵם ופחד אולי יכירוהו וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם ששם המצנפת על מצחו וקצת הפנים ושנה עצמו[20] וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת כשהיה אחד מהם שואל לו תבואה למכור, היה גוער בו ועונה אותו בקושי כאדם שאומר - "אין לי פנאי" ו"לא אמכור לכם", "כל היום אתם צועקים, אנשים קשים וצועקים אתם" וכשהיה גוער באחד מהם היו אחיו עונים בשבילו - "למה לא תמכור לנו, ולמה תגער בנו יותר מכל הבאים"? ואמר להם - "למה אתם עונים בשבילו?" והלא כשאני גוער באחד מן הקונים, אין העומדים עונין בשבילו, אלא הוא מדבר על ידי עצמו, וכל אחד מכם מבקש עשר משואות למכור, כמדומה אני שכולכם בקשר אחד ולמה נקשרתם יחד, ודאי מרגלים אתם, ולחפור את הארץ באתם[21] וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֵאַיִן בָּאתֶם וַיֹּאמְרוּ מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר אֹכֶל:

(ח) וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ כי בא עתה לפניהם בחתימת זקן ועוד שראוהו מושל בכל המלכות בבגדי מלכות וגם מן הקול לא היו מכירים אותו כי ע"י מתורגמן היה מדבר עמהם כדכתיב כי המליץ בינותם[22]:

(ט) וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם ולפי שהיו בעלי קומה וכולם עשרה היו כל שעה ביחד ולא היו נפרדים אלו מאלו כשאר בני אדם הבאים משאר מקומות לשבור בר אמר להם מרגלים אתם[23] לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ פרצות החומות ומאיזה מקום נוחה ליכבש[24] ונקרא ערוה בעבור היות הערוה נסתרת כך אתם באים לראות את סוד הארץ[25] בָּאתֶם:

(י) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו לֹא אֲדֹנִי לא תאמר כן שהרי - וַעֲבָדֶיךָ בָּאוּ לִשְׁבָּר אֹכֶל:

(יא) כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ ולכן באנו יחד ולא נפרדנו איש מחבירו כי רצון אבינו שנהיה יחד[26] כֵּנִים נאמנים[27] אֲנַחְנוּ לֹא הָיוּ עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים:

(יב) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לֹא שאם כן איך לא נשאר אחד מכם את אביכם. כלומר אצלו ולדעת אם בנימין קיים אמר להם כן[28] כִּי עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם לִרְאוֹת ונועצתם לומר שאתם אחים כדי לבא יחדיו ולראות ערות הארץ[29]:

(יג) וַיֹּאמְרוּ שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְהִנֵּה הַקָּטֹן אֶת אָבִינוּ הַיּוֹם וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ הנה מה שאמרנו יתברר כי אמנם אבינו עודנו חי בארץ כנען ויגיד הוא ושכניו שהיינו י"ב בניו וחסר אחד והקטן נשאר לכלכל ובכל אלה הפרטים יתברר האמת אצלך[30]:

(יד) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף הוּא אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵכֶם לֵאמֹר מְרַגְּלִים אַתֶּם מתוך דבריכם אתם נתפשים שאם לא מרגלים אתם, למה לא הבאתם את הקטן, כי בן שלשים הוא ויכול לבוא עמכם, אם לא באתם כי אם לשבר בר. אבל בשביל שבאתם לרגל, לא הבאתם אותו, כי עדיין אינו בעל תחבולות כל כך[31]:

(טו) בְּזֹאת תִּבָּחֵנוּ שאם אינכם אחים לא יסכן הקטן את עצמו לבא עמכם לשקר ולהיות בן מות עמכם[32] חֵי פַרְעֹה אִם תֵּצְאוּ מִזֶּה כִּי אִם בְּבוֹא אֲחִיכֶם הַקָּטֹן הֵנָּה:

(טז) שִׁלְחוּ מִכֶּם אֶחָד וְיִקַּח אֶת אֲחִיכֶם וְאַתֶּם הֵאָסְרוּ וְיִבָּחֲנוּ דִּבְרֵיכֶם הַאֱמֶת אִתְּכֶם וְאִם לֹא חֵי פַרְעֹה כִּי מְרַגְּלִים אַתֶּם:

(יז) וַיֶּאֱסֹף אֹתָם אֶל מִשְׁמָר שְׁלֹשֶׁת יָמִים להפחידם עשה כן, ושיאמינו כי את האלהים הוא ירא, ומפני מוראו הוא מוציא אותם שלא ימותו אנשי ביתם ברעב. ועוד, כי לא ישמעו לו להניח שם אחד, כי אם להצלת כולם[33]:      

(יח) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי זֹאת עֲשׂוּ וִחְיוּ אֶת הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא איני רוצה לעכב אתכם עד שילך ויחזור אחד מכם, כי שמא אין תבואה בבתיכם, ואחד אינו יכול להוליך כל הצורך לבתיכם, אלא כולכם לכו ותוליכו שבר, והאחד ישאר בערבות[34]:

(יט) אִם כֵּנִים אַתֶּם אֲחִיכֶם אֶחָד יֵאָסֵר בְּבֵית מִשְׁמַרְכֶם וְאַתֶּם לְכוּ הָבִיאוּ שֶׁבֶר רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם:

(כ) וְאֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם וְלֹא תָמוּתוּ כי גם בארץ כנען אוכל להמיתכם אם לא תבאו[35] וַיַּעֲשׂוּ כֵן:      

נביא

יחזקאל פרק ל

(יא) הוּא וְעַמּוֹ אִתּוֹ - פרעה ועמו יחד איתו. עָרִיצֵי גוֹיִם מוּבָאִים לְשַׁחֵת הָאָרֶץ - אביא עליהם גויים - חזקים - להשחית את ארצם. וְהֵרִיקוּ חַרְבוֹתָם עַל מִצְרַיִם - ישלפו חרבות  וּמָלְאוּ אֶת הָאָרֶץ חָלָל:

(יב) וְנָתַתִּי יְאֹרִים חָרָבָה - היאורים במצרים יִתְּיַבְּשוּ. וּמָכַרְתִּי אֶת הָאָרֶץ בְּיַד רָעִים - אנשים רעים (הם הכשדים). וַהֲשִׁמֹּתִי אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ בְּיַד זָרִים - ארצם וכל מה שבה אעשה שממה ביד עם זר.(בבל) אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי:

(יג) כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹהִים וְהַאֲבַדְתִּי גִלּוּלִים - אבטל הע"ז שבמצרים. וְהִשְׁבַּתִּי אֱלִילִים מִנֹּף -אבטל הע"ז מִנוֹף שבמצרים.  וְנָשִׂיא מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יִהְיֶה - שלא יהיה מלך -  עוֹד וְנָתַתִּי יִרְאָה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם-יהיה פחד במצרים

(יד) וַהֲשִׁמֹּתִי אֶת פַּתְרוֹס וְנָתַתִּי אֵשׁ בְּצֹעַן וְעָשִׂיתִי שְׁפָטִים - עונשים  בְּנֹא - פַּתְרוֹס, צֹעַן, נֹא - שמות של מקומות:

(טו) וְשָׁפַכְתִּי חֲמָתִי עַל סִין מָעוֹז מִצְרָיִם - אשפוך כעסי על העיר סִין שהיא החוזק של מצרים.

וְהִכְרַתִּי אֶת הֲמוֹן נֹא - אשמיד את המון העם שבנֹא:

(טז) וְנָתַתִּי אֵשׁ בְּמִצְרַיִם חוּל תָּחוּל סִין - פחד גדול יהיה בסִין. וְנֹא תִּהְיֶה לְהִבָּקֵעַ - יהיה קל לשבור את החומה שלה -  וְנֹף צָרֵי יוֹמָם - אוֹיְיבֵי נֹף יבואו ביום -:

(יז) בַּחוּרֵי אָוֶן וּפִי בֶסֶת - הבחורים - של אָוֶן וּפִי בֶסֶת יפלו בחרב  בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ וְהֵנָּה בַּשְּׁבִי תֵלַכְנָה - וְהַנָשִים - שלהם ילכו בשבי:

(יח) וּבִתְחַפְנְחֵס - שם מקום. חָשַׂךְ הַיּוֹם - יִמָנַע" היום. (שיהיה רק "לילה" -. רק צרות) בְּשִׁבְרִי שָׁם אֶת מֹטוֹת מִצְרַיִם - כשאשבור בתחפנחס את שלטון מצרים. וְנִשְׁבַּת בָּהּ גְּאוֹן עֻזָּהּ - יתבטל בתחפנחס גדולת חוזקה של מצרים. הִיא עָנָן יְכַסֶּנָּה - חושך, צרות רבות. וּבְנוֹתֶיהָ בַּשְּׁבִי תֵלַכְנָה - והנשים ילכו בַּשֶבִי:

(יט) וְעָשִׂיתִי שְׁפָטִים בְּמִצְרָיִם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה':

(כ) וַיְהִי בְּאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה - לגלות יהויכין. בָּרִאשׁוֹן - היא גם שנת החורבן וסוף מלכות צדקיהו. - בחודש הראשון. בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר:

(כא) בֶּן אָדָם אֶת זְרוֹעַ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם שָׁבָרְתִּי - שפעם אחת כבר נכבש ביד נבוכדנצר מלך בבל (בזמן יהויקים מלך יהודה; מלכים ב', כג'; דהי"ב פרק לה')  וְהִנֵּה לֹא חֻבְּשָׁה - לא חבשו את הזרוע (שלא חזרו לחָזְקם הראשון)  לָתֵת רְפֻאוֹת לָשׂוּם חִתּול לְחָבְשָׁהּ - לא שמו בֶּגֶד לַחְבוֹש המַכָּה. לְחָזְקָהּ לִתְפֹּשׂ בֶּחָרֶב - להיות חזקה כדי שתחזיק חרב.

(כב) לָכֵן כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹהִים הִנְנִי אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְשָׁבַרְתִּי אֶת זְרֹעֹתָיו - עכשיו אשבור לו שתי ידיו. אֶת הַחֲזָקָה וְאֶת הַנִּשְׁבָּרֶת וְהִפַּלְתִּי אֶת הַחֶרֶב מִיָּדוֹ - אחר שאשבור שתי ידיו החרב כבר תפול (שירד מכוחו לגמרי):

(כג) וַהֲפִצוֹתִי אֶת מִצְרַיִם בַּגּוֹיִם וְזֵרִיתִם בָּאֲרָצוֹת - וַהֲפִצוֹתִי, וְזֵרִיתִם - אפזר אותם בין הגויים:

(כד) וְחִזַּקְתִּי אֶת זְרֹעוֹת מֶלֶךְ בָּבֶל וְנָתַתִּי אֶת חַרְבִּי בְּיָדוֹ וְשָׁבַרְתִּי אֶת זְרֹעוֹת פַּרְעֹה וְנָאַק נַאֲקוֹת חָלָל לְפָנָיו - יֶאַנַח אַנָחוֹת של חלל לפני נבוכדנצר:

(כה) וְהַחֲזַקְתִּי - אַחַזֵק (את בבל) אֶת זְרֹעוֹת מֶלֶךְ בָּבֶל וּזְרֹעוֹת פַּרְעֹה תִּפֹּלְנָה וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' בְּתִתִּי חַרְבִּי בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל וְנָטָה אוֹתָהּ אֶל אֶרֶץ מִצְרָיִם:

(כו) וַהֲפִצוֹתִי אֶת מִצְרַיִם בַּגּוֹיִם וְזֵרִיתִי אוֹתָם בָּאֲרָצוֹת וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה':

כתובים

בשלב זה כורש מורה זמנית להפסיק את העבודה וכותב מענה לשולחי המכתב (יז) מכתב המלך: אל רחום בעל טעם ושמשי הסופר ושאר חבורותיהם היושבים בשומרות ושאר עבר הנהר, שלם וכענת: (יח) האגרת ששלחתם לפני נקראה לפני: (יט) ממני ניתנה ההוראה ובדקו ומצאו שהעיר הזו מימים קדמונים הייתה מתנשאת על מלכים ומרד וסרבנות תמיד היו מנת חלקה: (כ) ומלכים חזקים היו על ירושלים ושלטו בכל עבר הנהר ומלכי המדינות היו מביאים להם מיסים: (כא) עכשיו, הכריזו דבר חק לבטל את האנשים ההם בני ישראל מן הבנייה והעיר החדשה לא תבנה עד שתבוא הודעה חדשה ממני: (כב) ותהיו זהירים שלא לעבור על הפקודה הזו כדי שלא יגדל מעשה החבלה בעיר הזאת לגרום לנזק ושלא ילמדו מהם אחר זאת שאר המלכים אשר תחת ממשלתי: עד כאן מכתב התשובה של כורש. (כג) מיד כשהוקרא תוכן מכתב המלך בפני רחום ושמי הסופר וחבורותיהם, הם הלכו במהירות לירושלים לומר ליהודים לבטל את המלאכה והם הפסיקו את המלאכה בכח הזרוע ובחזקה: (כד) ובכן, הופסקה עבודת הבנייה של בית אלוקינו וההפסקה נמשכה עד השנה השניה של מלכות דריוש (השני) מלך פרס. משך הפסקת הבנייה הייתה שמונה עשרה שנה, ובשנת שמונה עשרה לדריוש השני נשלמו שבעים שנה לחרבות ירושלים מזמן שגלה צדקיהו. אמנם, בשנה הראשונה למלכות כורש נשלמו שבעים שנה לפקידת גלות בבל מיום שגלה יהויקים מלך יהודה ואז חזרו לירושלים.

(יז) פִּתְגָמָא שְׁלַח מַלְכָּא עַל רְחוּם בְּעֵל טְעֵם וְשִׁמְשַׁי סָפְרָא וּשְׁאָר כְּנָוָתְהוֹן דִּי יָתְבִין בְּשָׁמְרָיִן וּשְׁאָר עֲבַר נַהֲרָה שְׁלָם וּכְעֶת: ס (יח) נִשְׁתְּוָנָא דִּי שְׁלַחְתּוּן עֲלֶינָא מְפָרַשׁ קֱרִי קָדָמָי: (יט) וּמִנִּי שִׂים טְעֵם וּבַקַּרוּ וְהַשְׁכַּחוּ דִּי קִרְיְתָא דָךְ מִן יוֹמָת עָלְמָא עַל מַלְכִין מִתְנַשְּׂאָה וּמְרַד וְאֶשְׁתַּדּוּר מִתְעֲבֶד בַּהּ: (כ) וּמַלְכִין תַּקִּיפִין הֲווֹ עַל יְרוּשְׁלֶם וְשַׁלִּיטִין בְּכֹל עֲבַר נַהֲרָה וּמִדָּה בְלוֹ וַהֲלָךְ מִתְיְהֵב לְהוֹן: (כא) כְּעַן שִׂימוּ טְּעֵם לְבַטָּלָא גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ וְקִרְיְתָא דָךְ לָא תִתְבְּנֵא עַד מִנִּי טַעְמָא יִתְּשָׂם: (כב) וּזְהִירִין הֱווֹ שָׁלוּ לְמֶעְבַּד עַל דְּנָה לְמָה יִשְׂגֵּא חֲבָלָא לְהַנְזָקַת מַלְכִין: ס (כג) אֱדַיִן מִן דִּי פַּרְשֶׁגֶן נִשְׁתְּוָנָא דִּיארתחששתא אַרְתַּחְשַׁשְׂתְּ מַלְכָּא קֱרִי קֳדָם רְחוּם וְשִׁמְשַׁי סָפְרָא וּכְנָוָתְהוֹן אֲזַלוּ בִבְהִילוּ לִירוּשְׁלֶם עַל יְהוּדָיֵא וּבַטִּלוּ הִמּוֹ בְּאֶדְרָע וְחָיִל: ס (כד) בֵּאדַיִן בְּטֵלַת עֲבִידַת בֵּית אֱלָהָא דִּי בִּירוּשְׁלֶם וַהֲוָת בָּטְלָא עַד שְׁנַת תַּרְתֵּין לְמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מֶלֶךְ פָּרָס: פ

עזרא פרק ה

אחרי המלך אחשורוש מלך דריוש השני בן אחשורוש ואסתר המלכה (א) ובשנת שתים למלכות דריוש השני התנבאו חגי הנביא וזכריה בן עדוא הנביא אל היהודים אשר בארץ יהודה ובירושלים בשם אלהי ישראל, שעליהם לבנות את בנין ביהמ"ק בלא לבקש את רשותו של המלך דריוש: (הנבואה נמצאת בחגי פרק א' פסוק ג' עד פרק ב' פסוק ב') (ב) קמו זרובבל בן שאלתיאל ויהושע בן יהוצדק והתחילו לבנות את בית ה' אשר בירושלים ועמהם היו נביאי ה' שעזרו להם: (ג) ואז בא אליהם תתני המושל של עבר נהר הירדן (בצד של א"י) שהיה ממונה מטעם המלך דריוש וּשְׁתַר בּוֹזְנַי וחבורתם וכך אמרו להם: מי נתן לכם רשיון לבנות את הבית הזה ולשכלל את החומות הללו?: (ד) ובכן, אמרו לנו מה שמות האנשים שבונים את הבנין הזה: (ה) ועין ה' הייתה לטובה על זקני היהודים והם השפיעו על המושל שלא יסיק אותם מן הבנייה מיד אלא יחכה עד שיגיע המכתב לדריוש ואז יהיה על היהודים להשיב את תשובתם על כך: (ו) המושל של עבר הנהר ואנשיו הכינו את הנוסח של האגרת שהם שלחו לדריוש: (ז) את האיגרת שלחו אליו וכך היה כתוב בה: לדריוש המלך! כל השלום יהיה לו!:

(א) וְהִתְנַבִּי חַגַּי נביאה נְבִיָּא וּזְכַרְיָה בַר עִדּוֹא נביאיא נְבִיַּיָּא עַל יְהוּדָיֵא דִּי בִיהוּד וּבִירוּשְׁלֶם בְּשֻׁם אֱלָהּ יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהוֹן: ס (ב) בֵּאדַיִן קָמוּ זְרֻבָּבֶל בַּר שְׁאַלְתִּיאֵל וְיֵשׁוּעַ בַּר יוֹצָדָק וְשָׁרִיו לְמִבְנֵא בֵּית אֱלָהָא דִּי בִירוּשְׁלֶם וְעִמְּהוֹן נביאיא נְבִיַּיָּא דִי אֱלָהָא מְסָעֲדִין לְהוֹן: פ (ג) בֵּהּ זִמְנָא אֲתָא עֲלֵיהוֹן תַּתְּנַי פַּחַת עֲבַר נַהֲרָה וּשְׁתַר בּוֹזְנַי וּכְנָוָתְהוֹן וְכֵן אָמְרִין לְהֹם מַן שָׂם לְכֹם טְעֵם בַּיְתָא דְנָה לִבְּנֵא וְאֻשַּׁרְנָא דְנָה לְשַׁכְלָלָה: ס (ד) אֱדַיִן כְּנֵמָא אֲמַרְנָא לְּהֹם מַן אִנּוּן שְׁמָהָת גֻּבְרַיָּא דִּי דְנָה בִנְיָנָא בָּנַיִן: (ה) וְעֵין אֱלָהֲהֹם הֲוָת עַל שָׂבֵי יְהוּדָיֵא וְלָא בַטִּלוּ הִמּוֹ עַד טַעְמָא לְדָרְיָוֶשׁ יְהָךְ וֶאֱדַיִן יְתִיבוּן נִשְׁתְּוָנָא עַל דְּנָה: פ (ו) פַּרְשֶׁגֶן אִגַּרְתָּא דִּי שְׁלַח תַּתְּנַי פַּחַת עֲבַר נַהֲרָה וּשְׁתַר בּוֹזְנַי וּכְנָוָתֵהּ אֲפַרְסְכָיֵא דִּי בַּעֲבַר נַהֲרָה עַל דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא: (ז) פִּתְגָמָא שְׁלַחוּ עֲלוֹהִי וְכִדְנָה כְּתִיב בְּגַוֵּהּ לְדָרְיָוֶשׁ מַלְכָּא שְׁלָמָא כֹלָּא: ס

 

משנת ההלכה

מקום ההדלקה

       א.       תקנו חכמים להניח נרות חנוכה בפתח ביתו הסמוך לרשות הרבים מבחוץ, ובצד שמאל של הפתח, מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל. וכשהוא מניחם - לא יניחם למטה משלשה טפחים (24 ס"מ ולחזו"א 28.8 ס"מ) סמוך לקרקע ולא למעלה מעשרה טפחים. (80 ס"מ) ואם הניחם למעלה מעשרה טפחים - יצא ידי חובתו.

        ב.        ומדליק בטפח (בין 8-10 ס"מ) הסמוך לפתח. ואם רבים המדליקים בפתח אחד רשאים להניח את הנרות זה בצד זה אף על גב שרק נרותיו של הראשון הם בטפח הסמוך לפתח הואיל וניכר שכולם שייכים לפתח זה.

         ג.         ובדורות האחרונים נהגו רוב העולם להניח נרות חנוכה על החלון הפונה לרשות הרבים ויניח בחלון שיש בו הכי הרבה פרסום לעוברים ושבים. ורשאי להניחם על הסורגים הקבועים בחלון אע"פ שהם מחוץ לכתלי הבית, אבל לא יניחם על שלחנו ולא על כיוצא בו לפי שאין בזה פרסום הנס, שכן נראה שהדליק את הנר למאור וכדומה.

        ד.        אם יש לו מרפסת הפונה לרשות הרבים אינו חייב להניח בפתח המרפסת אלא רשאי להניח הנרות על מעקה המרפסת

       ה.       מי שדירתו בקומה עליונה ומחלון ביתו עד לקרקע רשות הרבים יותר מעשרים אמות (16 מטר ולחזו"א 19.2 מטר), טוב יותר להניח נרות חנוכה בפתח דירתו אפילו אם אין לו שכנים נוספים. ואם הדבר קשה לו למשל שחושש שתיגנב לו החנוכייה וכיו"ב ידליק בחלון.

 

החייבים בהדלקה

         ו.         הכל חיָּבים בנר חנוכה אנשים ונשים. קטן בהגיעו לגיל חינוך, אם אין מדליקין עליו, אף הוא חיָּב בהדלקת הנר.

         ז.         והמנהג הוא שאשה נשואה יוצאת בהדלקת בעלה ובנות יוצאות בהדלקת אביהן , אמנם אם רוצות הן להדליק יכולות להדליק ולברך

       ח.       נשים חייבות בהדלקת נרות חנוכה ואשה נשואה מנהג הספרדים ורבים  מהאשכנזים שיוצאת בהדלקת בעלה וטפילה לו. ושאר הבנות בבית מנהג הספרדים וחלק מהאשכנזים שאינם מדליקות ויוצאות בהדלקת בעל הבית ויש שנהגו שהבנות מדליקות ויש שנהגו שרק בנות עד גיל מצוה (12) מדליקות.

        ט.       בן אצל אביו, מדליק בפני עצמו, ויתן כל אחד נרותיו במקום מיוחד. ונהוג בקהילות הספרדים שאינו מדליק אלא ראש המשפחה עבור כל המשפחה.

 

---

[1] פי' ר' יוסף בכור שור

[2] הכתב והקבלה

[3] הכתב והקבלה

[4] מלבי"ם

[5] רמב"ן

[6] רשב"ם

[7] רבינו בחיי

[8] אבע"ז

[9] רשב"ם

[10] פי' הטור

[11] רבינו בחיי

[12] חזקוני

[13] פי' בטור

[14] רבינו בחיי

[15] פי' ר' יוסף בכור שור

[16] משכיל לדוד

[17] חזקוני

[18] פי' ר' יוסף בכור שור

[19] חזקוני

[20] רמב"ן

[21] פי' ר' יוסף בכור שור

[22] רשב"ם

[23] רשב"ם

[24] רשב"ם

[25] אבע"ז

[26] רמב"ן

[27] אבע"ז

[28] רשב"ם

[29] ספורנו

[30] ספורנו

[31] פי' ר' יוסף בכור שור

[32] ספורנו

[33] רמב"ן

[34] פי' ר' יוסף בכור שור

[35] ספורנו