פרשת וישב יום ב'

מקרא

בראשית פרק לז

(יט) וַיֹּאמְרוּ שמעון ולוי[1] אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא:

(כ) וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו אחרי מותו אם נשתחוה לו כי אם יצילוהו מידינו מלוך ימלוך עלינו[2]:

(כא) וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ לא נכה אותו מכה שעל ידי זה תנטל נפשו כדי שלא נהיה שופכי דמים[3]:

(כב) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן דברים אחרים אמר להם מתחילה שלא קבלו ממנו, כמו שאמר להם (להלן מב כב) הלא דברתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד ולא שמעתם, וכאשר ראה שלא שמעו לעזבו אמר להם, אם כןאַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר ועמוק ולא יוכל לצאת הימנו והוא במדבר, ואם יצעק אין מושיע לו כי אין עובר לידו[4]  וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ והפסוק מעיד שכונתו של ראובן  היתה -[5] לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו:

(כג) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף אֶת כֻּתָּנְתּוֹ החלוק שעליו וגם -[6] אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו:

(כד) וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם שאם היה בו מים לא היו משליכין אותו שם שאם כן היו מטביעין אותו וממיתין אותו בידם והם אמרו ויד אל תשלחו בו וידינו אל תהי בו לגרום לו מיתה[7]:

(כה) וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם מכיון שסברו שיוסף היה רודף שכל הקודם להרגו זכה כשאין דרך להציל הנרדף ולכן לא ראו שהשלכתו לבור ימנעם מלקבוע סעודתם כמו שהיה ראוי לצדיקים כמותם כשאירעה תקלה על ידם[8] וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת שיירת[9] יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד הכירו כי ישמעאלים הם כיון שרכבו על גמלים וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת שעוה וּצְרִי שרף היוצא מעץ הקטף[10] וָלֹט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה כי כן דרך להביא הצרי והנכאת למצרים[11]:

(כו) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע תועלת לנו[12] כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ ראובן למד להם שלא ישפכו דם בידם אבל ישליכוהו בבור וימות שם, שאין עונש הגורם כעונש השופך דם, ובא יהודה עתה ואמר גם זה יחשב לנו לרציחה כאלו אנחנו הרגנוהו וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ כי מנהג רוצחי מסתרים להרוג הנרצח ולקברו ולכסות דמו בעפר, כענין שנאמר (שמות ב יב) ויטמנהו בחול[13]:

(כז) לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים הנה האנשים האלה מארץ רחוקה באו ולארץ רחוקה ילכו, נמכרנו להם ולא יודע הדבר[14] וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו וקיבלו דבריו[15]:

(כח) וַיַּעַבְרוּ כאשר קרבו להם מצאו כי בעלי הסחורה אשר להם הצרי והנכאת - אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים ששכרו הגמלים מהישמעאלים, ומכרו את יוסף למדינים שקנו אותו לסחור בו וַיִּמְשְׁכוּ האחים וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ האחים אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף לישמעאלים עשו את המכר בעד המדינים הסוחרים כי האורחת הישמעאלים משכירי הגמלים לא יקנו הם הסחורה לעצמם ולא רצו לדבר עם הסוחרים פן יכירום בשבתם לפעמי' בעירות למכור אבל דברו עם בעלי הגמלים שאינם מתעכבים בעירות אבל עוברים בהם דרך העברה בלבד ועל ידם עשו המכר וזהו "מיד הישמעאלים אשר הורידוהו שמה" (להלן לט, א) כי היה בידם, אבל המדינים היו בעליו אבל הקונים היו המדינים סוחרים והם סחרו בו, וזהו "והמדנים מכרו אותו" (פסוק לו)[16] וַיָּבִיאוּ אֶת יוֹסֵף מִצְרָיְמָה:

(כט) וַיָּשָׁב מבין שני הרים שישב שם בצום ותענית לעשות תשובה על מה שבלבל יצועי אביו[17] רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר וְהִנֵּה אֵין יוֹסֵף בַּבּוֹר וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו:

(ל) וַיָּשָׁב אֶל אֶחָיו וַיֹּאמַר הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא לבקשו, ואיך אשוב לראות ברע אשר ימצא את אבי[18]:

(לא) וַיִּקְחוּ אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים שדמו דומה לדם אדם[19] וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם:

(לב) וַיְשַׁלְּחוּ ביד בני בלהה ובני זלפה[20] אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא:

(לג) וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ שאם הרגוהו לסטים היו נוטלין הכתונת[21] טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף:

(לד) וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק אזור של מין אריגה נקרא שק שממנו היו עושים השקים לעביו בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים שבעת ימי אבילות[22] וי"א 22 שנה[23]:

(לה) וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו זו דינה וסרח בת אשר[24] וייתכן שגם כלותיו בכלל בנותיו [25]לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה אבל בקבר, שלא אתנחם כל ימי חיי וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו אחר הנחמה, שלא קבל תנחומין[26]:

(לו) וְהַמְּדָנִים כי המדינים היו בעליו ומכרו אותו על ידי הישמעאלים שהחזיקו בו[27] מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל מִצְרָיִם במצרים[28] לְפוֹטִיפַר סְרִיס שר של פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים רב הממונה מאת המלך על המחויבים מיתה להרגם בדין שנפסק עליהם[29]: פ

נביא

יחזקאל פרק כו

ז. כִּי כֹה אָמַר ה' אלקים הִנְנִי מֵבִיא אֶל צֹר נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל מִצָּפוֹן מֶלֶךְ מְלָכִים - מלך גדול שמושל על מלכים רבים. בְּסוּס וּבְרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים וְקָהָל וְעַם רָב - צבא גדול.

ח. בְּנוֹתַיִךְ בַּשָּׂדֶה בַּחֶרֶב יַהֲרֹג - אנשי הישובים שסביבה יהרגו בחרבו. וְנָתַן עָלַיִךְ דָּיֵק - מגדל מול החומה לירות חיצים ואבנים לתוכה. וְשָׁפַךְ עָלַיִךְ סֹלְלָה - ערימת עפר ליד החומה כדי לטפס עליה. וְהֵקִים עָלַיִךְ צִנָּה - חיילים לבושי מגן.

ט. וּמְחִי קָבָלּוֹ יִתֵּן בְּחֹמוֹתָיִךְ - ישליכו אבנים (כמו "פגזים") להרוס את החומה. וּמִגְדְּלֹתַיִךְ יִתֹּץ בְּחַרְבוֹתָיו - מגדלי העיר ישבור בחרבו.

י. מִשִּׁפְעַת סוּסָיו יְכַסֵּךְ אֲבָקָם - מרוב סוסי צבא בבל יעלה אבק ברגלם שיכסה את צור. מִקּוֹל פָּרַשׁ וְגַלְגַּל וָרֶכֶב תִּרְעַשְׁנָה חוֹמוֹתַיִךְ - תהיה רעידה חזקה מריבוי כלי המלחמה. בְּבֹאוֹ בִּשְׁעָרַיִךְ כִּמְבוֹאֵי עִיר מְבֻקָּעָה - כאשר יבואו על שעריך לכבשך, יכנסו לתוכך כמו שבאים על עיר שנבקעה חומתה.

יא. בְּפַרְסוֹת סוּסָיו יִרְמֹס אֶת כָּל חוּצוֹתָיִךְ - הסוסים ירמסו ברגליהם ברחובות העיר את אנשיך. עַמֵּךְ בַּחֶרֶב יַהֲרֹג וּמַצְּבוֹת עֻזֵּךְ לָאָרֶץ תֵּרֵד - כל חוזקך ירד לארץ ותהיי חלשה ומושפלת.

יב. וְשָׁלְלוּ חֵילֵךְ וּבָזְזוּ רְכֻלָּתֵךְ - יבזזו את כל עושרך וסחורתך. וְהָרְסוּ חוֹמוֹתַיִךְ וּבָתֵּי חֶמְדָּתֵךְ יִתֹּצוּ - את כל בתי האוצרות ישברו. וַאֲבָנַיִךְ וְעֵצַיִךְ וַעֲפָרֵךְ בְּתוֹךְ מַיִם יָשִׂימוּ - ואת כל שברי החורבן ישימו בתוך מי הים.

יג. וְהִשְׁבַּתִּי הֲמוֹן שִׁירָיִךְ - שהיתה בתפארתה היה נשמע בעיר קולות שירים ועכשיו יפסיקו לשיר. וְקוֹל כִּנּוֹרַיִךְ לֹא יִשָּׁמַע עוֹד - וגם קול ניגון הכינור לא ישמע.

יד. וּנְתַתִּיךְ לִצְחִיחַ סֶלַע - חריבה, שמכל יופיך ישאר הסלע שעליו היית בנויה. מִשְׁטַח חֲרָמִים תִּהְיֶה - מבוזה שדייגים ישטחו את רשתות הדייג עליך. לֹא תִבָּנֶה עוֹד כִּי אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי נְאֻם ה' אלקים - לא תחזרי להיות בנויה.

טו. כֹּה אָמַר ה' אלקים לְצוֹר הֲלֹא מִקּוֹל מַפַּלְתֵּךְ בֶּאֱנֹק חָלָל - מקולות המפלה וצעקות מתיך בחרב. בֵּהָרֵג הֶרֶג בְּתוֹכֵךְ יִרְעֲשׁוּ הָאִיִּים - כל יושבי הארצות שבים ישמעו ויקבלו רעד ותמהון על מה שקרה לך.

טז. וְיָרְדוּ מֵעַל כִּסְאוֹתָם כֹּל נְשִׂיאֵי הַיָּם - לסימן של צער ואבילות. וְהֵסִירוּ אֶת מְעִילֵיהֶם וְאֶת בִּגְדֵי רִקְמָתָם יִפְשֹׁטוּ - יורידו את בגדי מלכותם. חֲרָדוֹת יִלְבָּשׁוּ - ישימו על עצמם חרדה ובהלה. עַל הָאָרֶץ יֵשֵׁבוּ - וישבו באבילות על הארץ. וְחָרְדוּ לִרְגָעִים וְשָׁמְמוּ עָלָיִךְ - תהיה להם חרדה על שברך ומפלתך ויתמהו על מה שקרה לך.

יז. וְנָשְׂאוּ עָלַיִךְ קִינָה וְאָמְרוּ לָךְ - יקוננו עליך ויספידוך. אֵיךְ אָבַדְתְּ נוֹשֶׁבֶת מִיַּמִּים - איך קרה לך כזה חורבן, את צור שהיית נחשבת המיושבת בחוזק ובעושר מכל ארצות הים. הָעִיר הַהֻלָּלָה - העיר שהיו משבחים אותה. אֲשֶׁר הָיְתָה חֲזָקָה בַיָּם הִיא וְיֹשְׁבֶיהָ- מול ארצות הים היתה הכי חזקה. אֲשֶׁר נָתְנוּ חִתִּיתָם לְכָל יוֹשְׁבֶיהָ - הטילו פחד על כל ארצות הים.

יח. עַתָּה יֶחְרְדוּ הָאִיִּן יוֹם מַפַּלְתֵּךְ - כל הארצות שבים יקבלו פחד על המפלה שקרתה לך. וְנִבְהֲלוּ הָאִיִּים אֲשֶׁר בַּיָּם מִצֵּאתֵךְ - ויבהלו מזה שיצאת בגולה (שחושבים - שאם כך קרה לצור ודאי שכך יקרה להם).

יט. כִּי כֹה אָמַר ה' אלקים בְּתִתִּי אֹתָךְ עִיר נֶחֱרֶבֶת כֶּעָרִים אֲשֶׁר לֹא נוֹשָׁבוּ - אני אעשה אותך עיר חריבה כמו שמעולם לא גרו בך. בְּהַעֲלוֹת עָלַיִךְ אֶת תְּהוֹם וְכִסּוּךְ הַמַּיִם הָרַבִּים - שמי הים יכסוך.

כ. וְהוֹרַדְתִּיךְ אֶת יוֹרְדֵי בוֹר אֶל עַם עוֹלָם - לקבר להיות כמו כל המתים שלפנייך שקבורים בבור (הקבר) וְהוֹשַׁבְתִּיךְ בְּאֶרֶץ תַּחְתִּיּוֹת - בתחתית האדמה (קבר) כָּחֳרָבוֹת מֵעוֹלָם אֶת יוֹרְדֵי בוֹר - תהיי ביחד עם הארצות שנחרבו לפני זמן רב והם קבורים בבור האדמה. לְמַעַן לֹא תֵשֵׁבִי - שלא תחזרי להיות מיושבת. וְנָתַתִּי צְבִי בְּאֶרֶץ חַיִּים - אבל לארץ ישראל שנקראת ארץ החיים אחזיר את יופיה ותפארתה.

כא. בַּלָּהוֹת אֶתְּנֵךְ וְאֵינֵךְ - אביא עליך בהלה עד שלא תהיי יותר בעולם. וּתְבֻקְשִׁי וְלֹא תִמָּצְאִי עוֹד לְעוֹלָם - מי שיחפש אותך לא ימצאך לעולם. נְאֻם ה' אלקים.

כתובים

כתבו הגאונים שסתם תקנות שמוזכרות בש"ס הנם תקנות עזראוכשעזרא עמד בראש אנשי כנסת הגדולה (כמו שיבואר להלן) הוא ובית דינו תקנו הרבה תקנות שחלקם נשתמרו עד היום ומובא בב"ק ומגילה עשרה תקנות שתיקן עזרא:

א)    שיהיו קוראים בתורה בכל שני וחמישי כדי שלא יהיו ג' ימים בלא תורה. והקריאה בשבת במנחה הוא בשביל יושבי קרנות שאינם יכולין לבוא לשמוע הקריאה בימי החול בשני וחמישי, ובשבת הם בטלין ממלאכה כל היום.

ב)    שיהיו קוראים בתורה במנחה.

ג)      שיהיו בי"ד דנים בשני וחמישי. אמנם גם בימות עזרא היו מקומות שדנו בכל יום[30] (ולכן גם היום יכולים אנו לדון בכל יום ואינו סתירה לתקנת עזרא)

ד)     שיהיו מכבסים לכבוד שבת כדי שיהיו בגדיהם נקיים לכבוד שבת ומכבסים ביום חמישי לכבוד שבת כי בערב שבת הם טרודים להכנת השבת[31].

ה)     שיהיו אוכלים שומין בליל שבת מפני שהוא יום עונה והשום מרבה הזרע.

ו)       שתהא האשה משכמת ואופה ביום שישי לכבוד שבת וכדי שתהא פת מצויה לעניים.

ז)       שתהא האשה חוגרת בסינר מפני הצניעות.

ח)    שתהא האשה חופפת שערותיה וטובלת כדי להעביר הלכלוך ולא תהיה חציצה, ומשום מיאוס.

ט)    שיהיו רוכלין מחזירין בעיירות, כדי למכור תכשיטי נשים ולא יתגנו על בעליהן.

י)       טבילה לבעלי קריין לדברי תורה

בנוסף תיקן, שיהיו קוראים את הקללות בחומש ויקרא לפני שבועות והקללות בחומש דברים לפני ראש השנה הטעם, כדי שתכלה השנה וקללותיה, ועצרת כלומר שבועות גם היא ר"ה לפירות האילן, ועוד כמה תקנות יבוארו להלן.

משנת ההלכה

דיני כשרות המטבח

יסודות דיני בשר בחלב

       א.       י"א[32] שאין בישול אחר בישול בב"ח ולפיכך בב"ח שנתבשלו יחד, מותר לחזור ולבשלם אחר כך, שכבר הוא מבושל, אלא אם כן קודם לכן לא נתבשלו כל צרכם ועתה הוא חוזר ומבשלם  כל צרכם. וי"א[33] שבבשר בחלב יש בישול אחר בישול[34], ולכן אם נתבשל מקודם כל אחד מהם בפני עצמו, אסור לחזור ולבשלם יחד, שיש בישול אחר בישול בבשר בחלב, אבל אם נתבשלו מקודם ביחד אין איסור שוב לחזור ולבשלם, שכבר נתנו טעם  אחד בשני, וי"א[35] שבין שנתבשלו מקודם הבשר והחלב ביחד, ובין שנתבשל הבשר בפני עצמו  והחלב בפני עצמו, יש איסור מן התורה לחזור ולבשלם יחד.

        ב.        המבשל בשר בחלב בכלי ראשון שהעבירוהו מעל האש, (כלומר שנשאר החלב בכלי בו בישלוהו על האש ועדיין רותח הוא בשיעור חום שהיד סולדת בו) י"א[36] שאינו עובר מן התורה, שאין בישול גמור אלא כל שהאור מהלך תחתיו, וי"א[37] שבכלי  ראשון יש איסור בישול מן התורה, ובכלי שני, שאינו מבשל בכל מקום, הוא שאין בו איסור בישול גם בבשר בחלב, ויש שכתב[38] בבשר שור שבישלו בחלב בכלי  ראשון שאינו עובר על בישולו, שבשר שור בכלי ראשון הוא מבליע ומפליט בלבד אבל לא מבשל. 

         ג.          עירוי מכלי ראשון, כגון שמערה חמאה רותחת וניתכת על גבי בשר, להסוברים שאין בישול אלא כשהאש מהלכת תחתיו אינו חייב משום מבשל, אבל להסוברים שבכלי ראשון חייב משום מבשל, יש אומרים שאף בעירוי יש בו משום איסור בישול מן התורה, והוא שלא נפסק הקילוח, שאז הוא מבשל על כל  פנים "כדי קליפה" (כדי כמות של קליפה בעובי הבשר)[39], אבל נפסק הקילוח החם שעירו על הצונן, אינו אסור מן התורה, ויש אומרים[40]שאף כשלא נפסק הקילוח מותר מן התורה, שכיון שאינו מבשל  אלא כדי קליפה אין זה דרך בשול. 

        ד.        צלי אש, כגון שצלו בשר בחמאה על האש, יש אומרים[41] שאינו בכלל בישול, ואין לוקים על צלייתו משום בישול בשר בחלב[42] ויש אומרים[43]שהצלי בכלל בישול ואסור מן התורה[44], ובמקום הפסד מרובה יש להקל דאינו אלא אסור מדרבנן[45]

       ה.       בטיגון בשר בחלב, כגון שטיגנו במחבת בשר בחמאה, יש אומרים[46] שמותר מן התורה, שדרך בישול אמרה תורה ולא דרך טיגון, ויש אומרים[47] שטיגון בכלל בישול, ואסור מן התורה לטגנו ובמקום הפסד מרובה יש להקל דאינו אסור מן התורה ומותר בהנאה[48]

         ו.         המעושן שנתחממו בשר בחלב בעשן, או  שנשרה הבשר בחלב ואחר כך תלאו בעשן[49] ספק הוא אם יש בו מן התורה משום איסור בישול בשר בחלב[50],  ולכן אין לוקים עליו, שספק של תורה אסור, אבל אין לוקים מספק[51]. ועכ"פ אסור בהנאה מלבד בהפ"מ אף המבשל  בחמי טבריה, אין לוקים עליו, שאף הוא ספק[52]. וי"א[53] שהעישון אסור מן  התורה ולוקים עליו, אבל הבישול בחמי טבריה אינו אסור מן התורה[54].

---

[1] ת"י

[2] רמב"ן

[3] ת"י אבע"ז

[4] רמב"ן

[5] רשב"ם

[6] רש"י

[7] רשב"ם

[8] ספורנו

[9] ת"א

[10] ת"י

[11] רמב"ן

[12] אבע"ז

[13] רמב"ן

[14] רמב"ן

[15] רש"י

[16] רמב"ן ספורנו

[17] ת"י

[18] פי' ר' יוסף בכור שור

[19] רש"י

[20] ת"י

[21] רבינו בחיי

[22] רבינו בחיי

[23] רש"י

[24] רבינו בחיי

[25] רמב"ן

[26] פי' ר' יוסף בכור שור

[27] רמב"ן לעיל כח

[28] חזקוני

[29] ת"א

[30] חי' חת"ס כתובות סוף דף ג.

[31] מ"ב רמב ס"ק ה וכתב שלפי"ז יש להזהר שלא ללכת כמה שבתות בחלוק אחד בכדי שלא לעבור על תקנת עזרא

[32] פמ"ג סי' קה משבצות ס"ק ב חי' רעק"א ליו"ד סי' פז ס"א.

[33] פמ"ג סי' קה משבצות ס"ק ב ואו"ח סי' תרעג אשל אברהם ס"ק א; שו"ת חת"ס חיו"ד סי' פב. ועי' שו"ת נפש חיה חיו"ד סי' ל שהוכיח כן בארוכה. ועי' שדי חמד פאת השדה כללים מערכת א אות ס ודרכי  תשובה סי' פז ס"ק ד מכמה אחרונים מחלוקת באריכות אם אומרים בבשר בחלב אין בישול אחר בישול, ושם אם יש הבדל בין נצטנן לפני הבישול השני או לא

[34] ואפילו להאומרים שבשבת אין בישול אחר בישול, הרי זה לפי שבשבת העיקר תלוי במלאכה,  וכשכבר הוא מבושל ואינו צריך לבישול אין זו מלאכה, מה שאין כן בבשר בחלב

[35] שו"ת שבות יעקב ח"א סי' לח; יד אפרים סו"ס פז. ועי' פמ"ג סי' פז שפ"ד ס"ק ב וס"ק יח.

[36] ירושלמי מעשרות פ"א ה"ד. ועי' צפנת פענח על הרמב"ם מאכ"א פ"ט ה"א שסובר כן אף בדעת הבבלי חולין קד ב: אתי לאסוקי כו' ומיכל בב"ח כו' ולא חששו  ללאו של מבשל גופו.

[37] מאירי חולין קח ב. ועי' גמ' קד ב: סוף סוף כלי שני הוא כו', ואם איסור אכילה מן התורה תלוי באיסור בישול מוכח שבכלי ראשון עובר על הבישול, פר"ח ס"ק ב' ובשניהם גושים אם הוא בכ"ש דעת היד אפרים בקיצור הל' בב"ח ס"ק ג' דהווה איסור תורה אם היס"ב אבל בפמ"ג בפתיחה לבב"ח ד"ה והנה ס"ל דכיון דהוא בכ"ש ובלי רוטב לא הווה דרך בישול ואינו אסור מן התורה

[38] חי' רעק"א ליו"ד סו"ס צא ע"פ שבת מב ב.

[39] ועי' פר"ח סי' פז ס"ק ב שכ' לענין איסור אכילה מן התורה שנקרא כדרך בישול. ועי' פמ"ג בפתיחה ד"ה עוד אדבר שהוא ספק איסור תורה

[40] יד אברהם על השו"ע סי' פז לענין אכילה, ע"פ הר"ן חולין סופ"ח בחם לתוך צונן שאינו דרך בישול.

[41] פרי תואר ס"ק ג וחוו"ד ס"ק א באכילתו

[42] אם משום שהצלי אינו מבליע טעם של  זה בזה, אלא כדי קליפה, ואין זה דרך בישול, או שדרך בישול אמרה תורה ולא דרך צלי שם

[43] פר"ח פז ס"ק ב; פמ"ג סי' פז משבצות ס"ק א. ועי' דרכי תשובה שם ס"ק יג, ושם שיש מחלקים בין צלי אש לצלי  קדר, שנצלה בלי מים בקדירה

[44] כדרך שמצינו  בקרבן פסח: דברים ט"ז ז'. "ובשלת ואכלת", וכן: דבה"י ב' ל"ה י"ג "ויבשלו את הפסח", והוא אינו אלא צלי, וכן בלשון חכמים: ברייתא בחולין ק"ט ב' הלב קורעו לאחר בישולו, והיינו לאחר צלייתו, ואף לא תבשל  האמור בבשר בחלב כולל גם צלי שם

[45] כף החיים ס"ק נ"ג

[46] רש"י סנהדרין ד סוע"ב ותוס' שם; מאירי חולין קח ב בשם גדולי הרבנים, והוא רש"י. וכ"כ מהר"ם שי"ף בסוף חולין ופמ"ג סי' פז משבצות ס"ק א ובפתיחתו  לאו"ח בהנהגת הנשאל סדר ב אות יט

[47] מאירי חולין שם; פר"ח פז ס"ק ב; פליתי שם. ועי' מחלוקת אחרונים בדרכי תשובה ס"ק יח. 

[48] פמ"ג משב"ז ס"א ד"ה והנה

[49] פרישה סי' פז אות ט

[50] בעיא שלא נפשטה בירושלמי נדרים פ"ו ה"א.

[51] רמב"ם ומ"מ שם ה"ו טוש"ע שם ו'

[52] רמב"ם שם; טוש"ע שם. מ"מ שם, ע"פ משמעות ירושלמי שם שבישול בחמי טבריה שוה לעישון

[53] . פר"ח ס"ק ב, ע"פ ירושלמי שבת פ"ז ה"ב בעישון בשבת שחייב, והוא הדין לבשר בחלב; באור הגר"א ס"ק יג. ועי' פליתי ס"ק יב שדחה, שי"ל שמ"מ אינו דרך  בישול ולכן אינו דומה לשבת

[54] פר"ח שם, ע"פ שבת מ ב שהמבשל בשבת פטור. ועי' לבוש שם ו ובחגורת שמואל שם ס"ק טו בדעתו שר"ל שהעישון אינו אסור אלא  מדרבנן, ועי"ש בחגו"ש שדחה וכן לא הובאה דעה זו בפוסקים