מקרא
בראשית פרק מ
(ו) וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יוֹסֵף בַּבֹּקֶר וַיַּרְא אֹתָם וְהִנָּם זֹעֲפִים:
(ז) וַיִּשְׁאַל אֶת סְרִיסֵי פַרְעֹה אֲשֶׁר אִתּוֹ בְמִשְׁמַר בֵּית אֲדֹנָיו האריך לספר בשבחו של יוסף, שהיה נער עבד לשני סריסים גדולים והם בבית אדוניו, אשר שנא אותו, והיה כל אחד יכול לצוות לשאת ראשו מעליו, ולא פחד מלשאול אותם ולומר להם דעתו בפתרון, כי בטח בחכמתו, שאלו נמלט שר האופים, היה תולה אותו[1] לֵאמֹר מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים הַיּוֹם:
(ח) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו חֲלוֹם חָלַמְנוּ וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ אין בעולם שידע לפתור אותם. אי נמי ששלחו לקצת החרטומים, או ששאלו לאנשים שהיו עמהם בבית הסוהר ואין מי שיפתור להם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים בכל החלומות הנעלמים והסתומים, והוא יכול להודיע פתרון חלומכם, ואם הוא נעלם מכם - סַפְּרוּ נָא לִי אולי יישר בעיניו לגלות לי סודו[2]:
(ט) וַיְסַפֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת חֲלֹמוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה גֶפֶן לְפָנָי:
(י) וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם זמורות ארוכות[3] וְהִיא כְפֹרַחַת מיד כשפרחו בה פרחים עָלְתָה נִצָּהּ כלומר תחילת הפרי הבא אחרי נשירת הפרח ומיד הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים ולא היו בוסר כלל אלא ענבים גמורים ראויים לעשות מהם יין[4]:
(יא) וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי וָאֶקַּח אֶת הָעֲנָבִים וָאֶשְׂחַט ואסחט אֹתָם אֶל תוך[5] כּוֹס פַּרְעֹה וָאֶתֵּן אֶת הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה:
(יב) וַיֹּאמֶר לוֹ יוֹסֵף זֶה פִּתְרֹנוֹ שְׁלֹשֶׁת הַשָּׂרִגִים שְׁלֹשֶׁת יָמִים הֵם:
(יג) בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשֶׁךָ יעלה לפני פרעה זכרונך וירים את ראשך בכבוד וַהֲשִׁיבְךָ עַל כַּנֶּךָ שירותך[6] וְנָתַתָּ כוֹס פַּרְעֹה בְּיָדוֹ כַּמִּשְׁפָּט הָרִאשׁוֹן קודם שעלית להיות שר אֲשֶׁר הָיִיתָ אתה בעצמך מַשְׁקֵהוּ וזה יעשה עתה להראות ולהודיע שהוא מקבל אותך בסבר פנים יפות:
(יד) כִּי כל כך אני בטוח שתשא חן בעיני פרעה ש -[7] אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ להוציא אותי להיות לך משרת כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ ונוסף על כך[8] וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה אינך צריך אלא להזכירני לפניו, כי הוא מכיר אותי מיום היותי עבד לשר הטבחים, והוא יוציאני, שהוא יודע שאין בי עון אשר חטא[9] וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה:
(טו) כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי אל תאמר שנתפסתי על גניבה שגנבתי, כי אדרבה גונבתי משם, ואל תאמר בכאן פשעתי בשום דבר, אלא גם פה לא עשיתי מאומה[10]מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה כִּי שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר בבית הסוהר:
(טז) וַיַּרְא שַׂר הָאֹפִים כִּי טוֹב פָּתָר כי האיש הזה מבזה על יוסף, חושב בו שלא ידע לפתור אותו לעולם, ולא יגיד לו החלום אם לא בראותו כי פתר לחברו יפה וכהוגן או יאמר, וירא שר האופים כי לטובה פתר לו ושמח, והגיד חלומו שהיה מצטער בו יותר מחברו[11] וַיֹּאמֶר אֶל יוֹסֵף אַף אֲנִי בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה סַלֵּי חֹרִי לחם לבן[12] עַל רֹאשִׁי:
(יז) וּבַסַּל הָעֶלְיוֹן מִכֹּל מַאֲכַל פַּרְעֹה מַעֲשֵׂה אֹפֶה לבד לחם היה שם תענוגי מלכים[13] וְהָעוֹף אֹכֵל אֹתָם מִן הַסַּל מֵעַל רֹאשִׁי:
(יח) וַיַּעַן יוֹסֵף וַיֹּאמֶר זֶה פִּתְרֹנוֹ שְׁלֹשֶׁת הַסַּלִּים שְׁלֹשֶׁת יָמִים הֵם:
(יט) בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יִשָּׂא יסיר[14] פַרְעֹה אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ ממש[15] וְתָלָה אוֹתְךָ עַל עֵץ וְאָכַל הָעוֹף אֶת בְּשָׂרְךָ מֵעָלֶיךָ:
(כ) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת פַּרְעֹה וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו וַיִּשָּׂא אֶת רֹאשׁ שַׂר הַמַּשְׁקִים וְאֶת רֹאשׁ שַׂר הָאֹפִים בְּתוֹךְ עֲבָדָיו:
(כא) וַיָּשֶׁב אֶת שַׂר הַמַּשְׁקִים עַל מַשְׁקֵהוּ וַיִּתֵּן הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה:
(כב) וְאֵת שַׂר הָאֹפִים תָּלָה כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָהֶם יוֹסֵף:
(כג) וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף להוציאו מבית אסורים כדי שישרת בפניו וַיִּשְׁכָּחֵהוּ שלא הזכירו לפרעה[16]: פ
סליק פרשת וישב
נביא
יחזקאל פרק כח
יא. וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר
יב. בֶּן אָדָם שָׂא קִינָה עַל מֶלֶךְ צוֹר וְאָמַרְתָּ לּוֹ כֹּה אָמַר ה' אלקים - תספיד את מלך צור. אַתָּה חוֹתֵם תָּכְנִית מָלֵא חָכְמָה וּכְלִיל יֹפִי - אתה שלם בכל החכמות, הכבוד, העושר והיופי
יג. בְּעֵדֶן גַּן אֱלֹהִים הָיִיתָ - היה לך הכל באילו שהיית בגן עדן. כָּל אֶבֶן יְקָרָה מְסֻכָתֶךָ - הגג לביתך היה עשוי מאבנים יקרות. אֹדֶם פִּטְדָה וְיָהֲלֹם תַּרְשִׁישׁ שֹׁהַם וְיָשְׁפֵה סַפִּיר נֹפֶךְ וּבָרְקַת וְזָהָב - סוגי האבנים שגג ביתו היה עשוי. מְלֶאכֶת תֻּפֶּיךָ וּנְקָבֶיךָ בָּךְ - היה אצלך בבית גם כלי ניגון תופים וחלילים (כלי נגינה עשויים נקבים). בְּיוֹם הִבָּרַאֲךָ כּוֹנָנוּ - כאילו הוכנו ביום שנבראת (בא להמשיל את התענוגות וההנאות שהיו לו באופן מושלם).
יד. אַתְּ כְּרוּב מִמְשַׁח הַסּוֹכֵךְ - אתה חשוב מאד (כמו הכרובים שעל ארון הברית שהיו סוככים בכנפיהם) ממשח - גדולה (כמו מי שנמשח בשמן המשחה). וּנְתַתִּיךָ בְּהַר קֹדֶשׁ אֱלֹהִים הָיִיתָ - היה לך את הזכות להשתתף בבנין ביהמ"ק בימי שלמה וחירם מלך צור. בְּתוֹךְ אַבְנֵי אֵשׁ הִתְהַלָּכְתָּ - בין מלכים חשובים כמו דוד ושלמה היית מתחבר.
טו. תָּמִים אַתָּה בִּדְרָכֶיךָ מִיּוֹם הִבָּרְאָךְ - היית בתחילתך תמים וצדיק בדרכיך. עַד נִמְצָא עַוְלָתָה בָּךְ - עד עכשיו שיש בך עוולה של הגאוה.
טז. בְּרֹב רְכֻלָּתְךָ מָלוּ תוֹכְךָ חָמָס וַתֶּחֱטָא - מרוב המסחר והעושר שהרווחת התמלאת בגזל. וָאֲחַלֶּלְךָ מֵהַר אֱלֹהִים - ולכן ארחיק אותך מהזכות שהיתה לך בבנין ביהמ"ק. וָאַבֶּדְךָ כְּרוּב הַסֹּכֵךְ מִתּוֹךְ אַבְנֵי אֵשׁ - אכרית אותך, אתה שהיית כמו כרוב סוכך שלא תהיה בחברת המלכים דוד ושלמה
יז. גָּבַהּ לִבְּךָ בְּיָפְיֶךָ - התגאית ביופיך. שִׁחַתָּ חָכְמָתְךָ עַל יִפְעָתֶךָ - השחתת את מעשיך בעבור חכמתך ויופיך שהתגאית בהם. עַל אֶרֶץ הִשְׁלַכְתִּיךָ לִפְנֵי מְלָכִים נְתַתִּיךָ לְרַאֲוָה בָךְ - תושפל ותרד מגדולתך וכל המלכים יראו אותך במפלתך.
יח. מֵרֹב עֲוֹנֶיךָ בְּעָוֶל רְכֻלָּתְךָ חִלַּלְתָּ מִקְדָּשֶׁיךָ - מריבוי העוונות שעשית ובעוולות שעשית במסחרך גרמת לעצמך שירדת מקדושתך. וָאוֹצִא אֵשׁ מִתּוֹכְךָ הִיא אֲכָלַתְךָ - העוונות שעשית יהפכו לאש שתשרוף אותך (תענש בעבור עוונותיך). וָאֶתֶּנְךָ לְאֵפֶר עַל הָאָרֶץ לְעֵינֵי כָּל רֹאֶיךָ - מושפל, שישאר בך כמו האפר שנשאר משריפת האש.
יט. כָּל יוֹדְעֶיךָ בָּעַמִּים שָׁמְמוּ עָלֶיךָ - אלו שהכירו אותך יתפלאו ויתמהו על מה שקרה לך. בַּלָּהוֹת הָיִיתָ וְאֵינְךָ עַד עוֹלָם - קרו לך דברים מבהילים ויותר לא תשוב להיות מה שהיית.
כ. וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר
כא. בֶּן אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ אֶל צִידוֹן וְהִנָּבֵא עָלֶיהָ - תסתכל לצד צידון ותנבא עליה.
כב. וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר ה' אלקים הִנְנִי עָלַיִךְ צִידוֹן וְנִכְבַּדְתִּי בְּתוֹכֵךְ - להענישך, ועל ידי העונשים אתכבד שיראו את כוחי. וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' בַּעֲשׂוֹתִי בָהּ שְׁפָטִים וְנִקְדַּשְׁתִּי בָהּ - יכירו בי בזכות המכות שאביא עליה ויתקדש שמי.
כג. וְשִׁלַּחְתִּי בָהּ דֶּבֶר וָדָם בְּחוּצוֹתֶיהָ - מגיפות והרג ברחובותיה. וְנִפְלַל חָלָל בְּתוֹכָהּ בְּחֶרֶב עָלֶיהָ מִסָּבִיב - יפלו בחרב בתוכה מהאויב שבא עליה מסביב. וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' - מקיים את דברי.
כד. וְלֹא יִהְיֶה עוֹד לְבֵית יִשְׂרָאֵל - לא יהיו יותר לישראל. סִלּוֹן מַמְאִיר וְקוֹץ מַכְאִב - כמו קוצים דוקרים. מִכֹּל סְבִיבֹתָם הַשָּׁאטִים אוֹתָם - כל העמים שסביבם שהיו מבזים אותם בליבם. וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אלקים
כה. כֹּה אָמַר ה' אלקים בְּקַבְּצִי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל מִן הָעַמִּים אֲשֶׁר נָפֹצוּ בָם - שאקבץ את הגלויות מכל הארצות שישראל היו פזורים. וְנִקְדַּשְׁתִּי בָם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם - אתקדש בזכות ישראל שכל הגויים יראו את כח ה'. וְיָשְׁבוּ עַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב- יחזרו לגור בארץ.
כו. וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ לָבֶטַח - וישבו בארץ בבטחון. וּבָנוּ בָתִּים וְנָטְעוּ כְרָמִים וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח - יפריחו את הארץ משוממותה. בַּעֲשׂוֹתִי שְׁפָטִים בְּכֹל הַשָּׁאטִים אֹתָם מִסְּבִיבוֹתָם - וישבו בבטחון כי ה' יעשה צרות ויעניש את כל הגויים שסביבם שהיו מבזים אותם. וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם
כתובים
עד כאן נמנו בני יהודה ובנימין ומכאן נמנים הכהנים והלווים
(לו) הַכֹּהֲנִים בְּנֵי יְדַעְיָה לְבֵית יֵשׁוּעַ תְּשַׁע מֵאוֹת שִׁבְעִים וּשְׁלֹשָׁה: ס (לז) בְּנֵי אִמֵּר אֶלֶף חֲמִשִּׁים וּשְׁנָיִם: ס (לח) בְּנֵי פַשְׁחוּר אֶלֶף מָאתַיִם אַרְבָּעִים וְשִׁבְעָה: ס (לט) בְּנֵי חָרִם אֶלֶף וְשִׁבְעָה עָשָׂר: ס (מ) הַלְוִיִּם בְּנֵי יֵשׁוּעַ וְקַדְמִיאֵל לִבְנֵי הוֹדַוְיָה שִׁבְעִים וְאַרְבָּעָה: ס (מא) הַמְשֹׁרְרִיםבביהמ"ק בְּנֵי אָסָף מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה: פ (מב) בְּנֵי הַשֹּׁעֲרִים שאף הם נשאו בעבודה בביהמ"ק בְּנֵי שַׁלּוּם בְּנֵי אָטֵר בְּנֵי טַלְמוֹן בְּנֵי עַקּוּב בְּנֵי חֲטִיטָא בְּנֵי שֹׁבָי הַכֹּל מֵאָה שְׁלֹשִׁים וְתִשְׁעָה: פ (מג) הַנְּתִינִים אלו הגבעונים והם נקראים נתינים כי דוד המלך נתנם לעבודת בית ה' לחצוב אבנים ולחטוב עצים בְּנֵי צִיחָא בְנֵי חֲשׂוּפָא בְּנֵי טַבָּעוֹת: (מד) בְּנֵי קֵרֹס בְּנֵי סִיעֲהָא בְּנֵי פָדוֹן: (מה) בְּנֵי לְבָנָה בְנֵי חֲגָבָה בְּנֵי עַקּוּב: (מו) בְּנֵי חָגָב בְּנֵי שמלי שַׁלְמַי בְּנֵי חָנָן: (מז) בְּנֵי גִדֵּל בְּנֵי גַחַר בְּנֵי רְאָיָה: (מח) בְּנֵי רְצִין בְּנֵי נְקוֹדָא בְּנֵי גַזָּם: (מט) בְּנֵי עֻזָּא בְנֵי פָסֵחַ בְּנֵי בֵסָי: (נ) בְּנֵי אַסְנָה בְנֵי מעיניםמְעוּנִים בְּנֵי נפיסים נְפוּסִים: (נא) בְּנֵי בַקְבּוּק בְּנֵי חֲקוּפָא בְּנֵי חַרְחוּר: (נב) בְּנֵי בַצְלוּת בְּנֵי מְחִידָא בְּנֵי חַרְשָׁא: (נג) בְּנֵי בַרְקוֹס בְּנֵי סִיסְרָא בְּנֵי תָמַח: (נד) בְּנֵי נְצִיחַ בְּנֵי חֲטִיפָא: (נה) בְּנֵי עַבְדֵי שְׁלֹמֹה עבדים היו לשלמה המלך ואלו בניהם בְּנֵי סֹטַי בְּנֵי הַסֹּפֶרֶת בְּנֵי פְרוּדָא: (נו) בְּנֵי יַעְלָה בְנֵי דַרְקוֹן בְּנֵי גִדֵּל: (נז) בְּנֵי שְׁפַטְיָה בְנֵי חַטִּיל בְּנֵי פֹּכֶרֶת הַצְּבָיִים בְּנֵי אָמִי: (נח) כָּל הַנְּתִינִים וּבְנֵי עַבְדֵי שְׁלֹמֹה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת תִּשְׁעִים וּשְׁנָיִם: ס (נט) וְאֵלֶּה הָעֹלִים מִתֵּל מֶלַח תֵּל חַרְשָׁא כְּרוּב אַדָּן אִמֵּר וְלֹא יָכְלוּ לְהַגִּיד בֵּית אֲבוֹתָם וְזַרְעָם אִם מִיִּשְׂרָאֵל הֵם כי לא ידעו בני מי הם: (ס) בְּנֵי דְלָיָה בְנֵי טוֹבִיָּה בְּנֵי נְקוֹדָא שֵׁשׁ מֵאוֹת חֲמִשִּׁים וּשְׁנָיִם: ס (סא) וּמִבְּנֵי הַכֹּהֲנִים בְּנֵי חֳבַיָּה בְּנֵי הַקּוֹץ בְּנֵי בַרְזִלַּי אֲשֶׁר לָקַח מִבְּנוֹת בַּרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי אִשָּׁה וַיִּקָּרֵא עַל שְׁמָם: (סב) אֵלֶּה בִּקְשׁוּ כְתָבָם הַמִּתְיַחְשִׂים וְלֹא נִמְצָאוּ וַיְגֹאֲלוּ ונפסלו מִן הַכְּהֻנָּה הם חיפשו את כתב ייחוסם, אל הם לא נזכרו שם ונחמיה אמר להם שלא יתקרבו למזבח ולא יאכלו קדשים עד שיעמוד הכהן וישאל באורים ובתומים האם הם כהנים כשרים או לא: (סג) וַיֹּאמֶר הַתִּרְשָׁתָא נחמיה בן חכליה לָהֶם אֲשֶׁר לֹא יֹאכְלוּ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים עַד עֲמֹד כֹּהֵן לְאוּרִים וּלְתֻמִּים: (סד) כָּל הַקָּהָל כְּאֶחָד כולל הכהנים, הלווים, והנתינים אַרְבַּע רִבּוֹא אַלְפַּיִם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים: (סה) מִלְּבַד עַבְדֵיהֶם וְאַמְהֹתֵיהֶם שלא נמנו בכלל הקהל אֵלֶּה שִׁבְעַת אֲלָפִים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וְשִׁבְעָה וְלָהֶם מְשֹׁרְרִים וּמְשֹׁרְרוֹת מָאתָיִם שהיו עולים בשמחה מבבל לא"י היו צריכים העולים למשוררים שיטיילו בהקל ויעוררו את כולם לשמחה: (סו) סוּסֵיהֶם שְׁבַע מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה פִּרְדֵיהֶם מָאתַיִם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה: (סז) גְּמַלֵּיהֶם אַרְבַּע מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה חֲמֹרִים שֵׁשֶׁת אֲלָפִים שְׁבַע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים: (סח) וּמֵרָאשֵׁי הָאָבוֹת בְּבוֹאָם לְבֵית יְקֹוָק אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם הִתְנַדְּבוּ לבנין לְבֵית הָאֱלֹהִים לְהַעֲמִידוֹ עַל מְכוֹנוֹ מלשון כַּן ובסיס: (סט) כְּכֹחָם כולם כפי כוחם וממונם נָתְנוּ לְאוֹצַר הַמְּלָאכָה זָהָב דַּרְכְּמוֹנִים שם מטבע של זהב שֵׁשׁ רִבֹּאות וָאֶלֶף ס וְכֶסֶף מָנִים חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים וְכָתְנֹת כֹּהֲנִים כדי לשרת בהם מֵאָה: ס (ע) וַיֵּשְׁבוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וּמִן הָעָם בני יהודה ובנימין וְהַמְשֹׁרְרִים וְהַשּׁוֹעֲרִים וְהַנְּתִינִים בְּעָרֵיהֶם שהיו ערי נחלתם עד לפני שגלווְכָל יִשְׂרָאֵל העולים מיתר השבטים בְּעָרֵיהֶם: ס
משנת ההלכה
מטבח מופרד
הדינים המבוארים להלן הנם לכתחילה
כיור
א. ראוי לכתחילה שיהיה במטבח שני כיורים אחד חלבי ואחד בשרי אמנם מי שאין לו אפשרות ויש לו רק כיור אחד צריך לשים לב לכמה דברים
ב. אין להניח ולהדיח כלים חלביים ובשריים בו זמנית בכיור אפילו אם מדיחם במים קרים
ג. יש להניח רשת מתכת או פלסטיק וכדומה בכיור אחת לחלבי ואחת לבשרי כדי שלא ינוחו הכלים ישירות על הכיור
ד. צריך להיזהר לא להדיח את הכלים במים רותחים שהיד סולדת בהם
ה. יש לנקות את הכיור מכל שאריות אוכל ושומן בין הדחת כלים חלביים להדחת כלים בשריים או להיפך
שיש ומשטח עבודה
ו. ראוי לכתחילה שיהיו נפרדים אחד לבשרי ואחד לחלבי, ומי שאין לו צריך להקפיד שלא להשתמש במשטחי העבודה בחם אלא רק בדברים קרים ולנקות היטב בין חלבי לבשרי
ז. וכן צריך להיזהר שלא להניח סירים תבניות או מחבתות חמים ישירות על השיש או משטח העבודה
תנור
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה