מקרא
בראשית פרק לח
(א) וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא אותו הזמן שנמכר יוסף למצרים בסבת עצת יהודה שאמר למכרו ולא אמר להשיבו ושכל את אביו, חל על יהודה פרי מעלליו והוליד שני בני מות ונשאר שכול משניהם[1] וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו כיון שראה צערו של אביו ובכיותיו לא היה יכול לסבול[2] וַיֵּט פרש מאת אחיו[3] עַד אל[4] אִישׁ עֲדֻלָּמִי מעדולם[5] וּשְׁמוֹ חִירָה:
(ב) וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ סוחר[6] שעשה את מסחרו עם ה - כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ וַיִּקָּחֶהָ גייר אותה ונשאה[7] וַיָּבֹא אֵלֶיהָ:
(ד) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אשתו אֶת שְׁמוֹ אוֹנָן מלשון ויהי העם כמתאוננים (במדבר יא א), מה יתאונן אדם חי (איכה ג לט), כמו בן אוני דרחל (לעיל לה יח)[10]:
(ה) וַתֹּסֶף עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁלָה והטעם שקראתו שלה כי כאילו שכח אותה בעלה שהוא שם בלתי נאות מפני שיהודה אז - וְהָיָה בִכְזִיב בְּלִדְתָּהּ אֹתוֹ בכזיב ותוחלתה נכזבה מראות פני אישה בעת לדתה והוא אם היה שם לא היה מסכים בקריאת שם בלתי נאות[11]:
(ו) וַיִּקַּח יְהוּדָה אִשָּׁה לְעֵר בְּכוֹרוֹ וּשְׁמָהּ תָּמָר:
(ז) וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק כרעתו של אונן משחית זרעו שנאמר באונן וימת גם אותו כמיתתו של ער מיתתו של אונן ולמה היה ער משחית זרעו כדי שלא תתעבר ויכחיש יפיה[12] וַיְמִתֵהוּ יְקֹוָק:
(ח) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן בֹּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ כי כך היה מנהג הקדמונים קודם שניתנה תורה ליבם האח, ואחריו כל הקרוב אליו ממשפחתו, וכשניתנה תורה אסרה קצת הקרובים והתירה איסור אשת אח מפני היבום, ולא רצתה שידחה מפניו איסור אשת אחי האב וזולתם[13] וְהָקֵם זֶרַע לְאָחִיךָ כאילו המת הוא אביו[14]:
(ט) וַיֵּדַע אוֹנָן כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע וְהָיָה אִם בָּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיו וְשִׁחֵת אַרְצָה לְבִלְתִּי נְתָן זֶרַע לְאָחִיו:
(יא) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלָּתוֹ שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית אָבִיךְ התאבלי ולבשי בגדי אבל ואל תסוכי שמן כאשה חגורת שק על בעל נעוריה עד שיגדל שלה וייבם אותך, כי כן המנהג במתיבמת, כי היוצאת וחפצה להנשא לאיש זר לובשת בגדי אבל ימים מעט כפי המנהג, ומתנחמת ולובשת שנים, ותכס בצעיף ותתעלף עד שתנשא לאיש[16] עַד יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי ויהיה חכם וישמור עצמו מעון גדול כזה[17] כִּי אָמַר פֶּן יָמוּת גַּם הוּא כְּאֶחָיו וכאשר יגדל וישמע למוסר אביו יתננה לו, וכאשר ראתה כי גדל שלה (פסוק יד) בעיניה, והוא עודנו נער בעיני אביו, כי אין לו עשר שנים, והיה אביו ממתין לו עוד, אז מיהרה תמר מרוב תאותה להוליד מזרע הקדש[18] וַתֵּלֶךְ תָּמָר וַתֵּשֶׁב בֵּית אָבִיהָ:
(יב) וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים וַתָּמָת בַּת שׁוּעַ אֵשֶׁת יְהוּדָה וַיִּנָּחֶם יְהוּדָה היה לו להכניס את כלתו לביתו תחת אשתו כמו שעשה אברהם כאמרו ויביאה יצחק האהלה שרה אמו ולכן נואשה תמר שיכניסה להיות עוד כלתו[19]וַיַּעַל עַל עם[20] גֹּזֲזֵי צֹאנוֹ הוּא וְחִירָה רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי תִּמְנָתָה:
(יג) וַיֻּגַּד לְתָמָר לֵאמֹר הִנֵּה חָמִיךְ עֹלֶה תִמְנָתָה לָגֹז צֹאנוֹ בשעה שהיו גוזזים צאנם היו שמחים ועושים סעודות גדולות, כדכתיב באבשלום ובנבל, ובשעה שאדם שמח יצרו מתגבר עליו, ולכך בחרה לה בשעת גזיזת הצאן. ובדין עשתה, כי קודם מתן תורה כל הקרובים מייבמין, ואפילו אביו של מת, ומשלא ייבם שלה, היה על יהודה ליבם[21]:
(יד) וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף התעטפה והסתירה פניה[22] וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם יש מפרשים בשער של פרשת דרכים שהכל עוברים ונראים לעינים דרך שם[23] ויש מפרשים כי שני מעיינות מים היו בדרך ויש להם כדמות פתח ומשם יעבור יהודה בשובו אל מקומו[24] אֲשֶׁר עַל דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה כִּי רָאֲתָה כִּי גָדַל שֵׁלָה וְהִוא לֹא נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה:
(טו) וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה בגלל שישבה על אם. הדרך ולא הכיר אותה -[25] כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ כי כן דרך הזונות לשבת בפתח עינים מעולפת הצעיף, מכסה קצת השער וקצת הפנים, ומשקרות קצת העינים ושפתים, ומגלה הגרון והצואר, כי בעבור שתעיז פניה ותאמר לו ותחזיק בו ונשקה לו, תכסה קצת הפנים, ועוד בעבור שתזנינה גם עם הקרובים, מכסות פניהם, ובשובם לעיר לא יכירוה[26]:
(טז) וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל הַדֶּרֶךְ וַיֹּאמֶר הָבָה נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ אפשר לומר שביקש אותה שתכין עצמה שיבוא אליה לביתה שודאי לא היה בא אליה על אם הדרך כִּי לֹא יָדַע כִּי כַלָּתוֹ הִוא וַתֹּאמֶר מַה תִּתֶּן לִּי כִּי תָבוֹא אֵלָי:
(יז) וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֲשַׁלַּח גְּדִי עִזִּים מִן הַצֹּאן וַתֹּאמֶר אִם תִּתֵּן עֵרָבוֹן עַד שָׁלְחֶךָ אז אסכים שתבוא אלי:
(יח) וַיֹּאמֶר מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן לָּךְ וַתֹּאמֶר חֹתָמְךָ טבעת שאתה חותם בה כי היה ליהודה חותם כצורת אריה וּפְתִילֶךָ צעיף שאתה מתכסה בו[27] או חגורה שאתה חגור בה[28] וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לָּהּ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַתַּהַר לוֹ:
נביא
יחזקאל פרק כז
א. וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר
ב. וְאַתָּה בֶן אָדָם שָׂא עַל צֹר קִינָה - תרים את קולך בקינה והספד על צור.
ג. וְאָמַרְתָּ לְצוֹר הַיֹּשֶׁבֶת עַל מְבוֹאֹת יָם - את שיושבת במקום הנמל שספינות מגיעות לשם. רֹכֶלֶת הָעַמִּים אֶל אִיִּים רַבִּים - סוחרת עם ארצות רבות. כֹּה אָמַר ה' אלקים צוֹר אַתְּ אָמַרְתְּ אֲנִי כְּלִילַת יֹפִי- את מתגאה ואומרת על עצמך שכל היופי נמצא בך.
ד. בְּלֵב יַמִּים גְּבוּלָיִךְ - את מוקפת במי הים. בֹּנַיִךְ כָּלְלוּ יָפְיֵךְ - הבונים את העיר השלימו את יופייך שתראי העיר היפה ביותר.
ה. בְּרוֹשִׁים מִשְּׂנִיר בָּנוּ לָךְ אֵת כָּל לֻחֹתָיִם - (מדמה את צור לספינה ומתאר מכאן והלאה את הספינה) לחתים - דפנות האניה עשויות מעץ ברוש שמגיע משניר. אֶרֶז מִלְּבָנוֹן לָקָחוּ לַעֲשׂוֹת תֹּרֶן עָלָיִךְ - עמוד בספינה שעליו תולים את המפרשים.
ו. אַלּוֹנִים מִבָּשָׁן עָשׂוּ מִשּׁוֹטָיִךְ - להשיט את הספינה. קַרְשֵׁךְ עָשׂוּ שֵׁן בַּת אֲשֻׁרִים מֵאִיֵּי כִּתִּיִּים - קרש שאיתו קובעים את כיוון הספינה עשוי משן של פיל שהביאו אותו האשורים מאיי כיתים.
ז. שֵׁשׁ בְּרִקְמָה מִמִּצְרַיִם הָיָה מִפְרָשֵׂךְ לִהְיוֹת לָךְ לְנֵס - פשתן רקום ממצרים עשו את מפרשיך שיהיו נראים למרחוק. תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן מֵאִיֵּי אֱלִישָׁה הָיָה מְכַסֵּךְ - הכיסויים לאהל על הגג של הספינה. (לצל מהשמש)
ח. יֹשְׁבֵי צִידוֹן וְאַרְוַד הָיוּ שָׁטִים לָךְ - הם היו האוחזים במשוטים. חֲכָמַיִךְ צוֹר הָיוּ בָךְ הֵמָּה חֹבְלָיִךְ - מפקדי הספינה.
ט. זִקְנֵי גְבַל וַחֲכָמֶיהָ הָיוּ בָךְ מַחֲזִיקֵי בִּדְקֵךְ - אומנים בתיקון הספינה. (בודקים מה לחזק) כָּל אֳנִיּוֹת הַיָּם וּמַלָּחֵיהֶם הָיוּ בָךְ לַעֲרֹב מַעֲרָבֵךְ - לסחור איתך בסחורה.
י. פָּרַס וְלוּד וּפוּט הָיוּ בְחֵילֵךְ אַנְשֵׁי מִלְחַמְתֵּךְ - הצבא היה מחילים שהגיעו מארצות אחרות. מָגֵן וְכוֹבַע תִּלּוּ בָךְ הֵמָּה נָתְנוּ הֲדָרֵךְ - הדר של יראה וגבורה שכלי המלחמה תלויים במקום בולט.
יא. בְּנֵי אַרְוַד וְחֵילֵךְ עַל חוֹמוֹתַיִךְ סָבִיב - שומרים את ומות צור. וְגַמָּדִים בְּמִגְדְּלוֹתַיִךְ הָיוּ - אנשים נמוכי קומה היו השומרים במגדלי השמירה של צור. שִׁלְטֵיהֶם תִּלּוּ עַל חוֹמוֹתַיִךְ סָבִיב מגינים. הֵמָּה כָּלְלוּ יָפְיֵךְ - גם המגינים עשו רושם של חוזק גבורה מלאי יופי.
יב. תַּרְשִׁישׁ סֹחַרְתֵּךְ מֵרֹב כָּל הוֹן - מרוב עושרך רצו סחור איתך. בְּכֶסֶף בַּרְזֶל בְּדִיל וְעוֹפֶרֶת נָתְנוּ עִזְבוֹנָיִךְ - סחרו איתך בחפצים אלו.
יג. יָוָן תֻּבַל וָמֶשֶׁךְ הֵמָּה רֹכְלָיִךְ - סחרו איתך. בְּנֶפֶשׁ אָדָם וּכְלֵי נְחֹשֶׁת נָתְנוּ מַעֲרָבֵךְ - בעבדים ונחושת סחרו איתך.
יד. מִבֵּית תּוֹגַרְמָה סוּסִים וּפָרָשִׁים וּפְרָדִים נָתְנוּ עִזְבוֹנָיִךְ - שילמו במסחר איתך.
טו. בְּנֵי דְדָן רֹכְלַיִךְ אִיִּים רַבִּים סְחֹרַת יָדֵךְ - סחרו איתך. קַרְנוֹת שֵׁן וְהָבְנִים הֵשִׁיבוּ אֶשְׁכָּרֵךְ - קרני יעלים ושיני פיל וטווסים הביאו לך במתנה.
כתובים
לא עלה עזרא מבבל עד שמת ברוך רבו כדאיתא במגילה (דף טז ב). וברוך בן נריה מת ג' אלפים תי"ג ועזרא עלה בשנת הז' לארתחשסתא. ולדעת המפרשים הוא דריוש בן אסתר כי כל מלכי פרס נקראו ארתחשסתא, ולפ"ז לא שהה עזרא מלעלות לארץ ישראל כי בשנה ו' נשלם הבית ובשנה ז' עלה,
אחר שנבנה בית שני על ידי זרובבל ויהושע כהן גדול, ונשלם בניינו בשנה ששית לדריוש בחדש אדר. ובשנה האחרת עלה עזרא אחר תשלום שבעים שנה לחרבות ירושלים, ועזרא היה חסיד מאד ועניו כמשה, כך אמרו (סנהדרין דף יא א) על הלל אי עניו אי חסיד תלמידו של עזרא. והיה ראוי שתנתן תורה על ידו ולא החזיק טובה לעצמו מהטוב שעשה עם ישראל כדאיתא בפרק חלק (סנהדרין דף צד ב), ולכן נקרא ספר עזרא על שמו, ולא על נחמיה בן חכליה ואמרו במסכתא מגלה פרק ד' שהוא מלאכי שניבא על ענין הנשים הנכריות, ר"ל עזרא.
בגמ' מסכת קידושין (דף סט:) אמר ר' אלעזר: לא עלה עזרא מבבל - עד שעשאה כסולת נקיה ועלה. ופירש"י שם עזרא לנקות את בבל נתכוון לפי שראה אותם (את פסולי החיתון ואת המשפחות שלא היה להם ייחוס ברור) שנתערבו בהן (בציבור הכשר המיוחס) וראה שהיו חכמי הדור עולין עמו ואין עוד בבבל שיתעסק לבדוק בהן לייחסן עמד והפריש פסוליהן והוליכן עמו והדור שראו הפרשתם הכירו בהם ולא חשש שיתערבו בהן אלו הפסולין העולים ומבואר בתוספות הרא"ש שכל הכשרים לפי שהיו בפחד ובדאגה וצער בבנין בית שני לא רצו לעלות.
עוד כתב רש"י שם סבור היה עזרא שהיו שם לוים כשרים ולא מצא ראויים לעבודה אלא מאותן שקצצו בהונות ידיהם בשיניהם ואמרו איך נשיר את שיר ה' וגו' במזמור על נהרות בבל (תהלים קלז) שאמר להם נבוכד נצר שירו לנו משיר ציון עמדו וקצצו בהונות ידיהם בשיניהם ואמרו לו איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר לא נשיר לא נאמר אלא איך נשיר אין לנו במה למשמש בנימי הכנורות מאותן עלו ומן הכשרים לא מצא לפי שהיו יושבים בבבל בשלוה והעולים בירושלים היו בעוני ובטורח המלאכה ובאימת כל סביבותיה
בסדר מסירת התורה מסר זכריה לעזרא. עד כאן היתה רוח הקודש ובימיו פסקה הנבואה ומכאן ואילך היו משתמשים בבת קול. ועזרא מסרה לאנשי כנסת הגדולה ובית דינו של עזרא הוא הנקרא כנסת הגדולה שהחזירו העטרה ליושנה ועזרא ראש לכלם ויסדה ונשארה ביד שמעון הצדיק. וכן אמרו נשתכחה מישראל ועלה עזרא מבבל וייסדה
כשעלה עזרא קנס ללוים שלא יתנו להם מעשר מפני שלא עלו שנאמר ומבני לוי לא מצאתי שם (עזרא ח, טו), ואם היו עולין כלם היה הקב"ה עושה להם נסים כמו שאמר ריש לקיש אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף. ובעבור שנתעצלו כעס הקב"ה על ישראל והיו כל דברי בית שני חלושים.
הדור השני מאנשי כנסת הגדולה שמעון הצדיק ושמו עדו בן יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול בימיו נשמדה מלכות פרס על ידי אלכסנדרוס מלך יון ובא אלכסנדרוס זה לירושלים לאחר שהשמיד מלכות פרס והוא שנת אלף לצאתם ממצרים והיא שנת ג' אלפים ות"ג ליצירה ובאותו הזמן נפטר עזרא הסופר וחגי זכריה ומלאכי ונסתלקה נבואה מישראל. ונעשה להם זה הנס הגדול ע"י שמעון הצדיק. לא נעשה כן לענן ולא לקרקסנאי ראשי הצדוקין שר"י. ומצא אלכסנדר המלך כותיים הרבה שהיו מימי סנחריב וראשיהם סנבלט החורני ומקצת ישראל ומבני יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול נתחתנו בהם. והבריחם עזרא הכהן ונחמיה התרשתא מבית ה'. וכבא המלך אלכסנדר אל ארץ ישראל סר אל משמעתו סנבלט החורני וראשי הכותים ושאלו ממנו שיבנו הכהנים חתניו (וכל אשר הושיבו נשים נכריות ולא אבו לשלחם) בית המקדש אחד בהר גריזים וצוה המלך להעשות כן ובנו את הבית. אז יחלק עם ישראל לחצי. חצי העם היה אחרי שמעון הצדיק ואנטיגנוס תלמידו וסיעתו וכפי מה שקבלו מעזרא. וחצי אחרי סנבלט וחתניו. הקריבו עולות וזבחים חוץ לבית ה' וחקקו חוקים ומשפטים כאשר בדו מלבם. ובבית זה כיהן מנשה בן יהושע בן יהוצדק וצדוק עם ביתוס חביריו היו לראש זאת היתה תחלת הצדוקין
בנין בית שני:
התחלתו שנת ג' אלפים ת"ח שנה ב' לדריוש, והוא שנת שבעים לחורבן (שהיה של"ח). כ"ד אלול התחילו להכין צרכי הבנין ובכ"ד כסליו התחילו לבנות (שלשלת הקבלה כ"א). וד' שנים עסקו בבנינו (צמח דוד). בזוהר פרשת פקודי שאבני יסוד ירושלים ויסוד בית המקדש נגנזו ולא יתראו עד ביאת משיח. וחסרו אלו הענינים שהיו בבית ראשון. והם ארון כרובים אורים ותומים אש מן השמים שירד בימי שלמה ועמד על המזבח רבוץ כאריה עד מנשה ונגנז, ובפ"ק דיומא נראה שבבית שני היו רואים אש מן השמים רבוץ ככלב שכינה ורוח הקודש מנורה שלחן וכל כלי המשכן, צנצנת המן מקלו של אהרן שמן המשחה, כולם נגנזו לפי שאין להשתמש בהם זולת בהיות כל ישראל על אדמתם, וחצוצרות משה נגנזו בימיו.
עזרא הבדיל נשים נכריות ואח"כ בנה הוא ונחמיה חומות ירושלים ועשה תקנות. ובירושלמי ראש השנה, מסופר שהעלו עמהם מבבל שמות המלאכים כמו מיכאל גבריאל ושמות החדשים כמו ניסן אייר.
חורבן בבל ותקומת יוון:
בסוף ימי עזרא נחרבה בבל מחיל פרס ובלילה אחד נהפכה העיר ולא נשאר רק קצת חומה מצד המלך והיה נמנע להחריבה בידי אדם אלא בדרך נס, ובבל שנראית היום היא כמו שישים מילין רחוק מהישנה כי הישנה כלה חרבה ומלאה נחשים ועקרבים ושרפים ומזמן זה התחיל תהליך חדש בהיסטוריה של עם ישראל.
חגי זכריה ומלאכי יש אומרים שמתו תמ"ח (ע"ל תמ"ב) ופסקה הנבואה. וכן עזרא מת אז
מהרמב"ם משמע שעזרא שימש בכהונה גדולה לאחר שעלה לא"י שהרי במסכת פרה מובא שעזרא הקריב את פרה האדומה השניה לאחר משה רבינו שהייתה קריבה רק ע"י כהן גדול. כנראה שלא האריך ימים בכהונה גדולה כי לא נמנה בין הכהנים ששמשו בבית שני.
בסוף ימיו עזרא הסופר חזר לבבל בשנת ג' שצ"ב ובדרך נפטר בגיל 120 ביום עשרה בטבת וי"א בתשעה בו.
יוסיפוס אומר כי מת בירושלם ונקבר שם (קדמוניות סי"א פ"ה ה), אך לפי מסורת העם מת בבבל ונקבר במקום שנקרא שאט-אל-ערב, בשפך נהר חדקל לנהר פרת.
בסליחות בצום עשרה בטבת אומרים בנוסח אשכנז "וזעמתי בתשעה בו וכלימה וחפר, חשך מעלי מעיל הוד וצפר, טרוף טורף בו הנותן אמרי שפר הוא עזרא הסופר".
משנת ההלכה
דיני כשרות המטבח
יסודות דיני בשר בחלב
א. כבישה של בשר בחלב אינה אסורה מן התורה, והוא הדין מליחת בשר בחלב, ואף על פי שבכל האיסורים כבוש הרי הוא כמבושל ומליח הרי הוא כרותח של , בבשר בחלב לא אסרה תורה אלא דרך בישול[29].
ב. המבשל בשר בכלי חלב שהוא בן יומו שלא עבר עליו מעת לעת (כלומר שעדיין לא עברו 24 שעות מאז השימוש האחרון בחלב) עובר על איסור בישול בב"ח וכן המשל חלב בכלי בשרי בן יומו[30]
ג. לפיכך חמאה שנתבשלה בקדירה של בשר בת יומא אסור להדליק[31] בה להאיר את הבית שכיון שנאסרה מן התורה אסורה בהנאה [פ"ת ס"ק ד']
ד. בב"ח שנאסר בהנאה צריך לאבדו בידים שיקברנו או שיזרקנו במקום מאוס או לנהר שאין בו דגים וכיו"ב ואסור להאכילו לבהמה חיה ועוף וכו' ואפי' אינם שלו[32] כיון שיש לו הנאה במה שמשביע רצונו להשביע לבהמה[33] וי"א[34] שמותר להאכילם לבע"ח שאינו שלו
ה. וכן אסור להריח בו וכ"ש ליתנו לגוי במתנה דהווה כמכרו לו אבל למוכרו לגוי חוץ מדמי איסור שבו מותר באופן שאין חשש שיחזור וימכרנו לישראל[35]
ו. ובב"ח אסור אפי' שלא כדרך הנאתו[36] ולכן אסור לעשות ממנו רפואה אפי' שלא ע"י אכילה [כגון תחבושת] לחולה שאין בו סכנה או לערב בו דבר מר שלא יהנה ואפי' הסריח אסור בהנאה[37] וי"א שאם הסריח עד שנפגם מאכילת כלב פקע ממנו שם בב"ח ואינו אסור בהנאה[38] אבל אם בשלו מתחילה ע"י דברים פגומים שעירב בהם או שהם עצמם היו פגומים קודם הבישול אינו אסור מן התורה ומותר בהנאה[39]
ז. אף בשר בחלב הבלוע בקדרה אסור בהנאה, ולכן אסור לבשל שום דבר בקדרה שבישלו בה בשר בחלב, אפילו כדי ליתן התבשיל לעכו"ם או לכלב[40] אבל הקדרה עצמה מותר ליהנות בה, כיון שאינו נהנה מגוף האיסור [סי' צ"ד סעי' ג']
ח. קדירה שנאסרה משום בב"ח אם אפשר להגעילה מותר להשתמש בה באופן עראי בצונן אם ניקו הכלי היטב מכל שמץ ממשות שנדבק בה[41] אבל לא בדבר חריף אבל אם א"א להגעילה ככלי חרס[42] אף באופן עראי אסור שמא ישתמש בחם[43]
ט. י"א שמותר לבשל בשר לגוי בקדירה חלבית שאינה בת יומא, (כלומר שעברו 24 שעות מאז שבישלו בה חלב) כיוון שאסור רק מדרבנן (ואין מראית עין, כי מי יודע אם הקדירה חלבית או בשרית) (פת"ש ס"ק ח'] בשם חמודי דניאל) וי"א[44] דאסור [שם]
[1] ספורנו
[2] פי' ר' יוסף בכור שור
[3] רש"י
[4] ת"י
[5] פי' ר' יוסף בכור שור
[6] ת"א
[7] ת"י ת"א
[8] דעת זקנים
[9] רמב"ן
[10] רמב"ן
[11] ת"י ספורנו
[12] רש"י
[13] רמב"ן
[14] שפתי חכמים
[15] רבינו בחיי
[16] רמב"ן
[17] חזקוני
[18] רמב"ן
[19] ספורנו
[20] חזקוני
[21] פי' ר' יוסף בכור שור
[22] ת"י אבע"ז
[23] רשב"ם
[24] אבע"ז
[25] רמב"ן
[26] רמב"ן
[27] רמב"ן
[28] רשב"ם ספורנו
[29] פסחים מד ב ורש"י ד"ה תרי ליה: מותר לשרותו בחלב ואינו עובר עליו. פר"ח סי' פז ס"ק ב. ועי' ש"ך שם ס"ק א בשר בחלב שהיו מעורבים בהם דברים מרים, או שהבשר היה סרוח ונפסל מאכילת אדם, כתבו אחרונים שאם בישלם אין זה דרך בישול שאסרה תורה פמ"ג בפתיחה ד"ה ודע דאף
[30] יד אפרים שם ומסתמא אין במה שנתבשל בתוך הכלי ס' כנגד גוף הכלי ומשערין הבלוע בכל הכלי ולהכי נאסר מלבד היכא שנוחשתו דק עיין ש"ך סי' צ"ג ס"ק א'
[31] ואם בישל בב"ח בקדירה ובתוך מעל"ע בישל דבר אחר לדעת הפמ"ג שפ"ד ס"ק י"ח לא נאסר בהנאה אע"ג דהבב"ח הבלוע בו אסור בהנאה אבל בשל' מהרש"א סעי' ו' הוכיח מהש"ך דאף בכה"ג אסור בהנאה וצ"ע
[33] מ"ב תמ"ח ס"ק ח'
[34] פ"ת ס"ק ה' בשם המקור חיים או"ח תמ"ח ס"ק י' דדוקא חמץ בפסח אסור גם לשאינו שלו וכן בביאור הגר"א שם ס"ק ז' ועיין שעה"צ שם ס"ק ע"ה
[36] רמב"ם מאכ"א פי"ד הי"א
[37] פמ"ג בפתיחה ד"ה הנאה
[38] חוו"ד סי' ק"ג בביאורים ס"ק א' ובשד"ח כללים מע' הב' ס"ק כ"ה
[39] פמ"ג בפתיחה ד"ה והנה
[44] דיש להחמיר בגלל מה שכתב הרמ"א לגבי חיתוי תחת קדירה של גוי. וכתב הפת"ש, שיתכן והחמיר בגלל שמתחילה היה חלב גמור שם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה