מקרא
בראשית פרק לב
(ד) וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים שלוחים[1] לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם היות נגב ארץ ישראל על ידי אדום ואביו יושב בארץ הנגב, יש לו לעבור דרך אדום או קרוב משם, על כן פחד אולי ישמע עשו והקדים לשלוח אליו מלאכים לארצו[2]:
(ה) וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי קראו יעקב בפניהם אדני עשו, להזהירם שלא יזכירוהו אפילו שלא בפניו רק דרך כבוד בראותם כי אדונם קורא אותו אדני[3] לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּיכאשר ידעת במצות אבי ואמי שלא יחשוב בשבילו ברח וָאֵחַר ואאחר[4] עַד עָתָּה:
(ו) וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ
ולעשות ככל אשר יצוה אדני ויותר נכון שיוסב למעלה, ואשלחה להגיד לאדני שיש לי עושר ונכסים וכבוד לעשות בו חפצך ורצונך, ירמוז שישלח לו דורון מהם או שיקח הוא משלו מה שיחפוץ[5]:
(ז) וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו ולא רצה לקבל אותנו ולא ענה אותנו דבר ולא שלח לך דברי שלום וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ בזרוע וחיל, ולכך הוסיף לו פחד על פחדו[6]:
(ח) וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד שמא יעמוד לו זכות שקיים מצות כבוד אב ואם[7] וַיֵּצֶר לוֹ כי אמר לא לקח כל אלה רק להלחם בי[8] וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מכיון שעדיין לא היה בטוח אם עשיו בא לרעה או לטובה כי יכול להיות שהשלים איתו ולא בא אלא לכבדו ועכשיו אם יברח יכניס שנאה בליבו לכן נשאר וחצה את אנשיו לשני מחנות[9] וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת:
(ט) וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת השפחות וילדיהן והמחנה אשר עמם וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר הם לאה ורחל ומחנה שעמם[10] לִפְלֵיטָה שהיו רחוקים המחנות זה מזה ואם יראו פורענות יברחו[11] או שתשוב חמתו, או יבא להם הצלה מאת השם[12]:
(י) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק יְקֹוָק הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ:
(יא) קָטֹנְתִּי מהיותי ראוי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת הטובה אשר הבטיחו ואימת לו הבטחתו[13] אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה גם כשיצאתי לא היה לי אלא מקלי וגם כשאני חוזר עברתי את היקדן בנס שהירדן נבקע על ידי מקלי[14] וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת:
(יב) הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ כי אין לו רחמנות[15] פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים:
(יג) וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב עשה למען כבוד שמך שתתקיים הבטחתך כמו שאמר משה להקב"ה כשרצה לכלות את ישראל למה יאמרו מצרים ברעהוגו'[16]:
(יד) וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ שעשה מנחה מאשר עמו, כי עשרו היה צאן ובקר ומהם שלח, כי בדרך היה ואינו מקום לשלוח כסף וזהב ומגדנות[17] מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו:
(טו) עִזִּים נקיבות מָאתַיִם וּתְיָשִׁים זכרים לפי צורך הנקיבות לרבייה וכן כולם עֶשְׂרִים רְחֵלִים מָאתַיִם וְאֵילִים עֶשְׂרִים:
(טז) גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת נקיבות וראויות להניק וּבְנֵיהֶם בחורים זכרים בין הכל שְׁלֹשִׁים הנקיבות עשרים והזכרים עשרה, כדרך ששלח מן החמורים, שבאו כמו כן למניין שלשים, והאחד מפרש את חבירו[18] פָּרוֹת אַרְבָּעִים וּפָרִים עֲשָׂרָה אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים וַעְיָרִם עֲשָׂרָה:
(יז) וַיִּתֵּן בְּיַד עֲבָדָיו עֵדֶר עֵדֶר של כל מין לְבַדּוֹ וַיֹּאמֶר אֶל עֲבָדָיו עִבְרוּ לְפָנַי וְרֶוַח תָּשִׂימוּ בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר כדי שיראה שיש בכל מין מנין זכרים ונקבות כפי הראוי למלאכת המקנה שיוכל לפרות ולרבות[19]:
(יח) וַיְצַו אֶת הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר כִּי יִפְגָשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי וּשְׁאֵלְךָ לֵאמֹר לְמִי אַתָּה עבד של מי אתה[20] וְאָנָה תֵלֵךְ וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ:
(יט) וְאָמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב אני עבד, והבהמות - מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי לְעֵשָׂו ואליו אני הולך[21] צוה שלא יראה השליח את עצמו כמכיר את עשו ושלוח אליו פן יחשוב עשו שידע אחיו שהוא הלך לקראתו ושלח לו דורון מחמת יראה אבל יראה השליח את עצמו כמו שלוח לשעיר וכבלתי מכיר את עשו[22] וְהִנֵּה גַם הוּא יעקב אַחֲרֵינוּ לבא אל אחיו[23]:
(כ) וַיְצַו גַּם אֶת הַשֵּׁנִי גַּם אֶת הַשְּׁלִישִׁי גַּם אֶת כָּל הַהֹלְכִים כי חמש היו שם[24] אַחֲרֵי הָעֲדָרִים לֵאמֹר כַּדָּבָר הַזֶּה תְּדַבְּרוּן אֶל עֵשָׂו בְּמֹצַאֲכֶם אֹתוֹ:
(כא) וַאֲמַרְתֶּם גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹב אַחֲרֵינוּ כִּי אָמַר יעקב בלבו, אלה דברי משה והכתוב מגיד לנו זה[25] אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי וְאַחֲרֵי כֵן אֶרְאֶה פָנָיו אוּלַי יִשָּׂא פָנָי:
(כב) וַתַּעֲבֹר הַמִּנְחָה עַל פָּנָיו לפניו[26] לראות שתהיה על סדר ראוי לתכלית המכוון מאתו[27] וְהוּא לָן בַּלַּיְלָה הַהוּא בַּמַּחֲנֶה שלא בא באהלו בלילה ההוא אבל לן במחנה עם עבדיו ועם הרועים בצאן, ערוך כאיש מלחמה פן יבא אחיו בלילה ויכה בו[28]:
(כג) וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק אין מוקדם ומאוחר בפסוק זה להצלה, אלא אמר שאסף נשיו ושפחותיו וילדיו אל שפת הנחל, ועבר הוא לבדו את מעבר יבק לראות אם גבהו המים ואם יוכל לעבור המים ברגליו, וכאשר ראה כי כן אז -[29] :
(כד) וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל את נשיו ילדיו עבדיו ושפחותיו וַיַּעֲבֵר אֶת אֲשֶׁר לוֹ מקנהו ורכושו[30]:
נביא
יחזקאל פרק כ
כה. קֶשֶׁר נְבִיאֶיהָ בְּתוֹכָהּ - מתחברים נביאי השקר בעצה אחת. כַּאֲרִי שׁוֹאֵג טֹרֵף טָרֶף - והם דומים לאריה שואג שרוצה לטרוף. נֶפֶשׁ אָכָלוּ - רוצחים. חֹסֶן וִיקָר יִקָּחוּ - גוזלים את ממונם של הנרצחים.אַלְמְנוֹתֶיהָ הִרְבּוּ בְתוֹכָהּ - מרבים הרבה אלמנות מרוב רציחות אנשים.
כו. כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי - לא מלמדים תורה ואת הדינים בעם ומחללים את הקרבנות. בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ וּבֵין הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ - שתפקידם להזהיר את העם וללמדם מה קודש וטהור ומה חול וטמא. וּמִשַׁבְּתוֹתַי הֶעְלִימוּ עֵינֵיהֶם - שרואים שמחללים שבת ולא מוחים. וָאֵחַל בְּתוֹכָם - נתחלל שמי.
כז. שָׂרֶיהָ בְקִרְבָּהּ כִּזְאֵבִים טֹרְפֵי טָרֶף - השרים דומים לזאבים טורפים. לִשְׁפָּךְ דָּם לְאַבֵּד נְפָשׁוֹת לְמַעַן בְּצֹעַ בָּצַע - לרצוח כדי לגזול את ממונם.
כח. וּנְבִיאֶיהָ טָחוּ לָהֶם תָּפֵל - נביאי השקר מנבאים נבואות שאין להם קיום כמו טיח חלש שלא יחזיק את הקיר. חֹזִים שָׁוְא וְקֹסְמִים לָהֶם כָּזָב - מנבאים נבואות שווא וקסמי שקר. אֹמְרִים כֹּה אָמַר ה' אלקיםוַה' לֹא דִּבֵּר - אומרים בנבואתם בלשון: שכך ה' דבר.
כט. עַם הָאָרֶץ עָשְׁקוּ עֹשֶׁק וְגָזְלוּ גָּזֵל - גם אנשי הארץ הפשוטים גוזלים. וְעָנִי וְאֶבְיוֹן הוֹנוּ - ומצערים עניים. וְאֶת הַגֵּר עָשְׁקוּ בְּלֹא מִשְׁפָּט - ועושקים את הגרים לא כדין.
ל. וָאֲבַקֵּשׁ מֵהֶם אִישׁ גֹּדֵר גָּדֵר וְעֹמֵד בַּפֶּרֶץ לְפָנַי - חיפשתי בהם מישהו שיעמוד בפירצה להוכיח את העם. בְּעַד הָאָרֶץ לְבִלְתִּי שַׁחֲתָהּ וְלֹא מָצָאתִי - כדי שלא אבוא להשחית בעם.
לא. וָאֶשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם זַעְמִי בְּאֵשׁ עֶבְרָתִי כִּלִּיתִים - שפכתי את כעסי שהוא כמו אש וכיליתים. דַּרְכָּם בְּרֹאשָׁם נָתַתִּי נְאֻם ה' אלקים - מעשיהם הרעים יהפכו עליהם לפורענויות שיגיעו.
יחזקאל פרק כג
א. וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר
ב. בֶּן אָדָם שְׁתַּיִם נָשִׁים בְּנוֹת אֵם אַחַת הָיוּ - שתי אחיות מלכות יהודה ומלכות שומרון.
ג. וַתִּזְנֶינָה בְמִצְרַיִם בִּנְעוּרֵיהֶן זָנוּ - כאשר עם ישראל היו עדיין במצרים הם זנו ועבדו את הע"ז של מצרים. שָׁמָּה מֹעֲכוּ שְׁדֵיהֶן וְשָׁם עִשֹּוּ דַּדֵּי בְּתוּלֵיהֶן - דרך הזנות והכוונה שהמצרים לימדו אותם את תועבותיהם בע"ז.
ד. וּשְׁמוֹתָן אָהֳלָה הַגְּדוֹלָה וְאָהֳלִיבָה אֲחוֹתָהּ - וַתִּהְיֶינָה לִי - לקחתי אותן לנשים. וַתֵּלַדְנָה בָּנִים וּבָנוֹת - וּשְׁמוֹתָן שֹׁמְרוֹן אָהֳלָה וִירוּשָׁלִַם אָהֳלִיבָה - אהלה - האהל שלה בה (כנגד עגלי הזהב של ירבעם).אהליבה - האהל שלי (ביהמ"ק) נמצא בה.
ה. וַתִּזֶן אָהֳלָה תַּחְתָּי - זינתה ועבדה ע"ז. וַתַּעְגַּב עַל מְאַהֲבֶיהָ אֶל אַשּׁוּר קְרוֹבִים - חשקה להתחבר אל אוהביה אשור שהם נמצאים קרוב אליה (שנעזרו בהם)
ו. לְבֻשֵׁי תְכֵלֶת פַּחוֹת וּסְגָנִים - בגדים יקרים ואנשים חשובים (פחות וסגנים - דרגות שררה) בַּחוּרֵי חֶמֶד כֻּלָּם - כולם נחמדים ולכן חשקה בהם. פָּרָשִׁים רֹכְבֵי סוּסִים -
ז. וַתִּתֵּן תַּזְנוּתֶיהָ עֲלֵיהֶם מִבְחַר בְּנֵי אַשּׁוּר כֻּלָּם - זינתה עם הנבחרים והמיוחדים שבאשור. וּבְכֹל אֲשֶׁר עָגְבָה בְּכָל גִּלּוּלֵיהֶם נִטְמָאָה - בכל מה שחשקה הלכה ונטמאה (כל מה שראתה בסוגי הע"ז הלכה ועבדה אותם).
ח. וְאֶת תַּזְנוּתֶיהָ מִמִּצְרַיִם לֹא עָזָבָה - וגם את הע"ז שעשתה במצרים לא עזבה. כִּי אוֹתָהּ שָׁכְבוּ בִנְעוּרֶיהָ - שזכרה שהיתה במצרים (קודם יציאת מצרים) ושם לימדו אותה המצרים את תועבותיהם. וְהֵמָּה עִשֹּוּ דַּדֵּי בְתוּלֶיהָ - דרך זנות. וַיִּשְׁפְּכוּ תַזְנוּתָם עָלֶיהָ - הרבו עליהם כל מיני סוגי ע"ז.
ט. לָכֵן נְתַתִּיהָ בְּיַד מְאַהֲבֶיהָ - לכן נענשה שהם כבשו אותה במלחמה. בְּיַד בְּנֵי אַשּׁוּר אֲשֶׁר עָגְבָה עֲלֵיהֶם - בגלל שחשקה בהם ולא בטחה בה' להיות נאמנה רק אליו.
י. הֵמָּה גִּלּוּ עֶרְוָתָהּ - צבא אשור ביזו אותה. בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ לָקָחוּ - הגלו וְאוֹתָהּ בַּחֶרֶב הָרָגוּ וַתְּהִי שֵׁם לַנָּשִׁים - נהייתה מפורסמת לכל הנשים שתדענה שכך ענשה של מי שמתנהגת כך. וּשְׁפוּטִים עָשׂוּ בָהּ -צרות ופורענויות הביאו עליה.
כתובים
דניאל פרק י
(א) בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס אחר שראה דניאל כי כורש נתן רשות לבנות הבית, ועל ידי שטנה שכתבו צרי יהודה חזר ובטל את הבנין, התאבל על דבר זה, ובא לו הדבור להשקיט המית רוחו דָּבָר נִגְלָה לְדָנִיֵּאל אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמוֹ בֵּלְטְשַׁאצַּר וֶאֱמֶת הַדָּבָר נגלה לו אמיתת הדבר כפי מה שהוא לא ברמז וחידות וְצָבָא גָדוֹל גם נגלה אליו צבא גדול של מלאכי מעלה וּבִין להבין אֶת הַדָּבָר וּבִינָה לוֹ בַּמַּרְאֶהלהבין מה שרה במראה ומראה הזה בא להבין כל המראות הקודמות שהיו בם ב' ענינים דבר ומראה - ר"ל דברים ששמע בנבואה, ומראה שראה בדמיון, כמו האיל והשעיר וכדומה, וכל זאת הבינו לו עתה בפרטות: (ב) בַּיָּמִים הָהֵם אֲנִי דָנִיֵּאל הָיִיתִי מִתְאַבֵּל שְׁלֹשָׁה שָׁבֻעִים יָמִים נגד הג' מלכיות שראה שימשלו עוד בישראל: (ג) לֶחֶם חֲמֻדוֹת לֹא אָכַלְתִּי וּבָשָׂר וָיַיִן לֹא בָא אֶל פִּי שגם בלילה אחר התענית לא אכל לחם סולת נקי ולא שתה יין וְסוֹךְ לֹא סָכְתִּי עַד מְלֹאת שְׁלֹשֶׁת שָׁבֻעִים יָמִים: פ (ד) וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַאֲנִי הָיִיתִי עַל יַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל הוּא חִדָּקֶל: (ה) וָאֶשָּׂא אֶת עֵינַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה אִישׁ אֶחָד לָבוּשׁ בַּדִּים בגדי פשתן לבנים וּמָתְנָיו חֲגֻרִים בְּכֶתֶם כל כתם לשון קבוצת זהב אוּפָז בחגורה של קבוצת מרגליות: (ו) וּגְוִיָּתוֹ גופו כְתַרְשִׁישׁ אבן הנוטה למראה תכלת וּפָנָיו כְּמַרְאֵה בָרָק וְעֵינָיו כְּלַפִּידֵי אֵשׁ וּזְרֹעֹתָיו וּמַרְגְּלֹתָיו רגליו כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל מלוטשת וְקוֹל דְּבָרָיו כְּקוֹל הָמוֹן כקול קבוצת המון רב שקולם נשמע למרחוק: (ז) וְרָאִיתִי אֲנִי דָנִיֵּאל לְבַדִּי אֶת הַמַּרְאָה וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ עִמִּי ארז"ל הם היו חגי זכריה ומלאכי לֹא רָאוּ אֶת הַמַּרְאָה אֲבָל חֲרָדָה גְדֹלָה נָפְלָה עֲלֵיהֶם הרגישו בדבר ונפל עליהם חרדה כי היו נביאים, ובכ"ז לא ראו את המראה שלענין ראיית המלאך פנים אל פנים היה מדרגת דניאל יותר מהם וַיִּבְרְחוּ בְּהֵחָבֵא: (ח) וַאֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי וָאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְלֹא נִשְׁאַר בִּי כֹּחַ וְהוֹדִי נֶהְפַּךְ עָלַי לְמַשְׁחִית תאר מראית פני נהפך עלי להיות נשחת ומרמז הוא לכח השכל שנהפך למשחית וְלֹא עָצַרְתִּי כֹּחַ גם מצד הכחות הנפשיות, שהם יתחזקו בביטול כחות הגוף, ויוכנו אל קבלת הנבואה, אבל פה בטלו גם כחות אלה ולא היה מוכן לקבל הדבור: (ט) וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל דְּבָרָיו וּכְשָׁמְעִי אֶת קוֹל דְּבָרָיו וַאֲנִי הָיִיתִי נִרְדָּם בתרדמת הנבואה עַל פָּנַי וּפָנַי אָרְצָה: (י) וְהִנֵּה יָד נָגְעָה בִּי וַתְּנִיעֵנִי עַל בִּרְכַּי וְכַפּוֹת יָדָי כאדם המניע את הישן להקיצו: (יא) וַיֹּאמֶר אֵלַי דָּנִיֵּאל אִישׁ בעל מעלות חֲמֻדוֹת הָבֵן בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹבֵר אֵלֶיךָ וַעֲמֹד עַל עָמְדֶךְ אשר עמדת קודם לכן כִּי עַתָּה שֻׁלַּחְתִּי אֵלֶיךָ וּבְדַבְּרוֹ עִמִּי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה עָמַדְתִּי מַרְעִיד: (יב) וַיֹּאמֶר אֵלַי אַל תִּירָא דָנִיֵּאל כִּי מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר נָתַתָּ אֶת לִבְּךָ לְהָבִין וּלְהִתְעַנּוֹת לִפְנֵי אֱלֹהֶיךָ נִשְׁמְעוּ דְבָרֶיךָ וַאֲנִי בָאתִי בִּדְבָרֶיךָ בעבור דברי שאלתך באתי הנה ולא לעשות עמך רעה: (יג) וְשַׂר של מעלה מַלְכוּת פָּרַס עֹמֵד לְנֶגְדִּי עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם היה מקטרג על בנין הבית וְהִנֵּה מִיכָאֵל אַחַד הַשָּׂרִים הָרִאשֹׁנִים שהוא גבוה במעלתו על יתר השרים ומשפיע עליהם בָּא לְעָזְרֵנִי וַאֲנִי נוֹתַרְתִּי שָׁם אֵצֶל מענין ואל אצילי בני ישראל, שהם השרים המאצילים מחכמתם על העם, וע"י מיכאל נותרתי - ניתן לי היתרון, להיות אצל - ושר המשפיע של מלכי פרס - בענין שיש בכחי עתה להפך את לבבם לחסד על ישראל, כי השפעת השר הראשון עליהם תרד על ידי מַלְכֵי פָרָס: (יד) אולם הגם שאוכל לנצח שר פרס, באופן שמלכות זה יהיה מלא חסד על ישראל - וּבָאתִי לַהֲבִינְךָ אֵת אֲשֶׁר יִקְרָה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים שעתידים לעמוד מלכיות שלא אוכל לנצחם וירעו לישראל כִּי עוֹד חָזוֹן לַיָּמִים שעוד יש חזון על שעבוד אחר שיבוא בימים הבאים: (טו) וּבְדַבְּרוֹ עִמִּי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה נָתַתִּי פָנַי אַרְצָה וְנֶאֱלָמְתִּי:
משנת ההלכה
דיני כשרות
כשרות המאכלים נובעת ממספר מצוות שנאמרו בתורה חלקם מתייחסים לחי, וחלקם לצומח, בכל מאכל מוטל על האדם היהודי לברר שאין בו משום אחד מאיסורים אלו. כגון באכילת בשר, על האדם לברר שהבהמה נשחטה כראוי ואינה נבילה, שנבדקה שאין בה איסור טריפה, שהוסר ממנה החֵלֶב וגיד הנשה, שהבשר הוכשר מן הדם, שהבהמה אינה בכורה, ושלא נשחטו האם ובנה ביום אחד.
בשבועות הבאים נלמד את מקור האיסורים והיישום המעשי שלהם במטבח, במסעדה, ובמוצרים המוכנים בימינו.
להלן פירוט הלאוים והעשים הנוגעים לדיני כשרות:
א. המצוה הק"א היא שהזהירנו משחוט בהמה ובנה ביום אחד בין בקדשים בין בחולין והוא אמרו יתעלה (ויקרא אמור פ' כב פס' כח) "אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד".
ב. המצוה הקמ"א היא שהזהירנו מאכול מעשר שני של דגן חוץ לירושלים והוא אמרו יתעלה (דברים ראה פי"ב, פס' י"ז) "לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך".
ג. המצוה הקמ"ב היא שהזהירנו מאכול מעשר שני של תירוש חוץ לירושלים
ד. המצוה הקמ"ג היא שהזהירנו מאכול מעשר שני של יצהר חוץ לירושלים והוא אמרו יתעלה "לא תוכל לאכול וכו' ויצהרך".
ה. המצוה הקמ"ד היא שהזהירנו מאכול בכור חוץ לירושלם כשיהיה תמים והוא אמרו יתעלה "לא תוכל לאכול בשעריך וכו' ובכורות בקרך". וכולל אזהרת הזר מאכול בכור תמים ואזהרת הכהן מלאכלו גם כן חוץ לירושלם
ו. המצוה הקנ"ג היא שהזהירנו מאכול טבל והוא הדבר שלא נטלה ממנו תרומה ומעשרות. והוא אמרו יתעלה (ויקרא כב, טו) ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לי"י.
ז. המצוה הקע"ב היא שהזהירנו מאכול בהמה טמאה וחיה טמאה והוא אמרו יתעלה (דברים ראה פ' י"ד פס' ז') "את זה לא תאכלו ממעלי הגרה" וכו' "את הגמל ואת הארנבת ואת השפן ואת החזיר". ואולם שאר בהמה טמאה לא בא עליה לאו בבאור אבל מאמרו (שם פס' ו') "כל בהמה מפרסת פרסה ומעלת גרה בבהמה אותה תאכלו" הנה הודיע שכל מי שאין בו שני הסימנין האלו יחד הוא מוזהר מאכילתו.
ח. המצוה הקע"ג היא שהזהירנו מאכול דג טמא והוא אמרו יתעלה במיני הדגים ההם (ויקרא שמיני פ' י"א פס' י"א) "ושקץ יהיו לכם מבשרכם לא תאכלו ואת נבלתם תשקצו". ומי שאכל מבשרם כזית לוקה
ט. המצוה הקע"ד היא שהזהירנו מאכול עוף טמא והוא אמרו יתעלה במינים ההם (שם) ואת אלה תשקצו מן העוף לא יאכלו.
י. המצוה הקע"ה היא שהזהירנו מאכול שרץ העוף כמו הזבובים והדבורים והצרעה וזולתם ממינם והוא אמרו יתעלה במשנה תורה (ראה יד) כל שרץ העוף טמא הוא לכם לא יאכלו
יא. המצוה הקע"ו היא שהזהירנו מאכול שרץ הארץ כתולעים והדומה להם וזה הוא שנקרא שרץ הארץ והוא אמרו יתעלה (ס"פ שמיני) וכל השרץ השורץ על הארץ שקץ הוא לא יאכל. ומי שאכל כלום מהם חייב מלקות:
[1] ת"א
[2] רמב"ן
[3] רמב"ן
[4] רשב"ם
[5] רמב"ן
[6] רמב"ן
[7] פי' הטור
[8] רמב"ן
[9] פי' ר' יוסף בכור שור חזקוני
[10] רבינו בחיי
[11] רשב"ם
[12] רמב"ן
[13] רמב"ן
[14] רש"י
[15] רבינו בחיי
[16] רשב"ם
[17] רמב"ן
[18] פי' ר' יוסף בכור שור
[19] ספורנו
[20] רשב"ם
[21] פי' ר' יוסף בכור שור
[22] ספורנו
[23] פי' ר' יוסף בכור שור
[24] אבע"ז
[25] רשב"ם אבע"ז
[26] רש"י
[27] ספורנו
[28] רמב"ן
[29] רמב"ן רבינו בחיי
[30] רמב"ן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה