פרשת ויצא יום ב'

מקרא

בראשית פרק כט

(יג) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת שֵׁמַע גבורותיו וחסידותו של יַעֲקֹב בֶּן אֲחֹתוֹ איך לקח את הבכורה ואת סדר הברכות מיד אחיו ואיך התגלה לו יי בבית אל ואיך הוריד את האבן ואיך שפעה הבאר ועלתה לפניו[1] וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק לוֹ וַיְנַשֶּׁק לוֹ וַיְבִיאֵהוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיְסַפֵּר לְלָבָן אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שאביו ואמו שלחוהו אל אנשי משפחתו[2] שלא יתמה - גדול כמותו איך בא במקלו ובתרמילו בלא שום דבר, והגיד לו כי ברח הוא ונס לנפשו:

(יד) וַיֹּאמֶר לוֹ לָבָן אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה וטוב עשית שבאת אלי[3] וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ חֹדֶשׁ יָמִים:

(טו) וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הֲכִי וכי בגלל ש -[4] אָחִי אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם לבן דבר עמו בערמה, מתחלה אמר לו כי הוא עצמו ובשרו ויפרנסנו, וכאשר ראה שנתעכב שמה ומתפרנס משלו, אמר הכי אחי אתה וגו'. כי מעתה תעבוד אותי, כי איש מוסר אתה ולא תתפרנס משל אחרים בחנם, וגם אני איני רוצה שתהיה העבודה שתעבדני בלא משכורת שלמה, ו -[5] הַגִּידָה לִּי מַה מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ:

(טז) וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל:

(יז) וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת נאות[6] כלומר שהיתה נראית יפה מתוך שהיו עיניה יפות ונראית רכה וילדה אבל רחל היתה משובחת ביפיה אלא שהיו עיניה כואבות מן הבכי לפי שראתה שתפול לגורלו של עשו לפי שהיתה עקרה ויגרשנה יעקב וישאנה עשו[7] וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה:

(יח) וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל והבין את דעתו של לבן במה שאמר לו לעבוד לו כנ"ל ולכן -[8] וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה:

(יט) וַיֹּאמֶר לָבָן ברמאות[9]  טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ מִתִּתִּי אֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר שְׁבָה עִמָּדִי:

(כ) וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים דבר מועט היה בעיניו לעבוד בשבילה ז' שנים מרוב בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ ואילו היה לבן שואל יותר היה יעקב עובד[10]:

(כא) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן הָבָה אֶת אִשְׁתִּי כִּי מָלְאוּ יָמָי ימי עבודתי[11] היו קרובים להמלא וחשובים כמלאים[12] וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ נעשה נישואים ולא רק אירוסים[13] לא שתתן אותה ואלכה, אבל שאשאנה ואשלים מעט הימים אשר עלי, כי מעתה לא תירא ממני שאעזבך[14]:

(כב) וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה כדי שלא יחשוד יעקב כי יאמר לעצמו בטח לא ירמה אותי במעמד רבים אבל לבן שיכנע את אנשי המקום להסכים על הרמאות כדי שלא לבטל המנהג שלא לתת הצעירה לפני הבכירה[15]:

(כג) וַיְהִי בָעֶרֶב וַיִּקַּח אֶת לֵאָה בִתּוֹ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו וַיָּבֹא אֵלֶיהָ:

(כד) וַיִּתֵּן לָבָן לָהּ אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתוֹ זלפה ובלהה בנותיו היו אלא כתוב היה בנימוסי הארץ בנותיו מפלגשיו נקראות שפחותיו[16] לְלֵאָה בִתּוֹ שִׁפְחָה:

(כה) וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִוא לֵאָה וַיֹּאמֶר אֶל לָבָן מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ וְלָמָּה רִמִּיתָנִי:

(כו) וַיֹּאמֶר לָבָן לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לא הניחוני אנשי המקום לעשות כן[17] לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה:

(כז) מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת שבעת ימי המשתה[18] וְנִתְּנָה לְךָ בהסכמת אנשי המקום[19] גַּם אֶת זֹאת בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת:

(כח) וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב כֵּן וַיְמַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וַיִּתֶּן לוֹ אֶת רָחֵל בִּתּוֹ לוֹ לְאִשָּׁה:

(כט) וַיִּתֵּן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתוֹ לָהּ לְשִׁפְחָה:

(ל) וַיָּבֹא גַּם אֶל רָחֵל וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל אע"פ שמטבע האדם לאהוב את האשה שידע בראשונה, אף על פי כן אהב לרחל יותר[20] מִלֵּאָה כלומר - לאה אהב, ורחל יותר מלאה[21] וַיַּעֲבֹד עִמּוֹ עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת:

(לא) וַיַּרְא יְקֹוָק כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה חס ושלום שישנא יעקב את לאה אבל יאמר עליה שנואה בערך רחל שהיתה אהובה ביותר והכתוב מוכיח שהרי לעיל אמר שאהב גם את לאה[22] וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה מהראוי עפ"י טבע נשים הצדקניות להיותן עקרות כי ה' מתאוה לתפלתן [כיבמות ס"ד.], והכא פתח ה' רחם לאה, בלא תפלה להסר שנאתה ורחל היתה עקרה כראוי לה עד שהתפללה כי איוה ה' לתפלתה[23]:

(לב) וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָמְרָה כִּי רָאָה יְקֹוָק בְּעָנְיִי בעלבוני שהיה בעלי חושדני שהסכמתי להטעותו ותמורת החשד נתן האל יתעלה לי זרע[24] כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי:

(לג) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר כִּי שָׁמַע יְקֹוָק את תפילתי[25] כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן:

(לד) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים עַל כֵּן קָרָא יעקב את[26] שְׁמוֹ לֵוִי:

(לה) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְקֹוָק עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת כנותן הודאה למקום שנתן לה כל חלקה, ולא בקשה על יותר, ולכך עמדה מלדת[27]:

נביא

יחזקאל פרק כ

לא. וּבִשְׂאֵת מַתְּנֹתֵיכֶם בְּהַעֲבִיר בְּנֵיכֶם בָּאֵשׁ אַתֶּם נִטְמְאִים לְכָל גִּלּוּלֵיכֶם עַד הַיּוֹם - ואת המתנות שהייתם צריכים להרים לפני (קדושת הבכורים) אתם מעביירם באש למולך.  וַאֲנִי אִדָּרֵשׁ לָכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל - ועכשיו אתם רוצים שאדרש ואקבל את בקשותיכם.  חַי אָנִי נְאֻם ה' אלקים אִם אִדָּרֵשׁ לָכֶם - אני נשבע שלא אקבל את תפילתכם ובקשתכם.

לב. וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה - והמחשבות הרעות שעולות בכם לא יתקיימו. אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן - שאתם רוצים להיות כמו הגויים לעבוד ע"ז.

לג. חַי אָנִי נְאֻם ה' אלקים אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטויָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֱמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם - אני נשבע שבלי שתרצו אמלוך עליכם אכריח בכח ידי ובעונשים שאביא עליכם שתקבלו את מלכותי ותעבדו אותי.

לד. וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפוֹצוֹתֶם בָּם - אפדה אתכם מהגלות שתהיו ואאסוף אתכם מכל הארצות שפוזרתם. בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה.

לה. וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל מִדְבַּר הָעַמִּים וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתְּכֶם שָׁם פָּנִים אֶל פָּנִים - מקום פני מכל הגויים ושם אשפוט ואעניש אתכם ונהיה רק אני ואתם שם בלי הגויים שלא יראו במפלת הרשעים שבכם וישמחו.

לו. כַּאֲשֶׁר נִשְׁפַּטְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם בְּמִדְבַּר אֶרֶץ מִצְרָיִם - כמו שהענשתי והוכחתי את אבותיכם במדבר בצאתכם ממצרים. כֵּן אִשָּׁפֵט אִתְּכֶם נְאֻם ה' אלקים - ככה אשפוט אתכם.

לז. וְהַעֲבַרְתִּי אֶתְכֶם תַּחַת הַשָּׁבֶט - ואעביר אתכם כמו שמעבירים את הבהמות אחת אחת תחת המקל והאיש שלא ירצה לקבל מלכותי אענישו. וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם בְּמָסֹרֶת הַבְּרִית - ואביא אתכם שוב בברית שאמסור לכם.

לח. וּבָרוֹתִי מִכֶּם הַמֹּרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי - אנקה ואסלק מכם את הרשעים. מֵאֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם אוֹצִיא אוֹתָם וְאֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֹא יָבוֹא וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' - שהם יצאו מהגלות אבל יענשו בדרך ולא במקום גלותם כדי שלא ישמחו הגויים במפלתם.

לט. וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר ה' אלקים אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ - יותר טוב שתעבדו ע"ז לבד בלי לעבוד אותי כלל וְאַחַר אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי - אחרי שאתם לא שומעים אלי. וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ עוֹד בְּמַתְּנוֹתֵיכֶם וּבְגִלּוּלֵיכֶם - ותפסיקו לחלל את שמי במתחנות שאתם מקריבים את בניכם למולך.

מ. כִּי בְהַר קָדְשִׁי בְּהַר מְרוֹם יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה' אלקים - בירושלים במקדש שהוא המקום הגבוה בכבוד בארץ ישראל. שָׁם יַעַבְדֻנִי כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה בָּאָרֶץ - באחרית הימים. שָׁם אֶרְצֵם וְשָׁם אֶדְרוֹשׁ אֶת תְּרוּמֹתֵיכֶם וְאֶת רֵאשִׁית מַשְׂאוֹתֵיכֶם בְּכָל קָדְשֵׁיכֶם - ואז אקבל את תפילתם ובקשתם וארצה לקבל את קרבנותיהם ברצון ואת הביכורים והפרשת חלה והתרומות.

מא. בְּרֵיחַ נִיחֹחַ אֶרְצֶה אֶתְכֶם - הריח של הקטורת והקרבנות יתקבלו לפני ברצון. בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפֹצֹתֶם בָּם - כאשר אוציא אתכם מהגלות ואאסוף אתכם מכל הארצות שפוזרתם בהם. וְנִקְדַּשְׁתִּי בָכֶם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם - ושמי יקודש על ידכם שיראו הגויים את כוחי.

מב. וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' בַּהֲבִיאִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל - תדעו שאני מקיים את הבטחתי להחזיר אתכם לארץ ישראל. אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אוֹתָהּ לַאֲבוֹתֵיכֶם - שנשנבעתי לתת אותה.

מג. וּזְכַרְתֶּם שָׁם אֶת דַּרְכֵיכֶם - בגלות. וְאֵת כָּל עֲלִילוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר נִטְמֵאתֶם בָּם - מעשיכם הרעים. וּנְקֹטֹתֶם בִּפְנֵיכֶם בְּכָל רָעוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם - ותאשימו את עצמכם על הרעות שעשיתם.

מד. וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' בַּעֲשׂוֹתִי אִתְּכֶם לְמַעַן שְׁמִי- תדעו שאני ה' מקיים את דברי למען כבוד שמי. לֹא כְדַרְכֵיכֶם הָרָעִים וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם הַנִּשְׁחָתוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה' אלקים - וזה לא בזכות מעשיכם כי הם רעים ומושחתים.

כתובים

דניאל פרק ז

(יט) אז רציתי לדעת האמת על החיה הרביעית שקץ הימין יהיה אחר בטול החיה הרביעית שהיא משונה מכולם, ועל אימתה היתירה, והשנים של ברזל והצפרנים של נחשת אכלה ושחקה הדק והנשאר רמסה ברגלה (כ) ושאלתי על העשר קרנות שבראשונה, ועל הקרן שעלה ונפלו מפניה שלשה קרנות והקרן הזאת עינים לה ופה מדבר גדולות ונראית גדולה מחברותיה (כא) ספר עוד שנזכר שראה בעת חלומו שהקרן הזה עשתה מלחמה עם קדישי עליונים ונצחה אותם ורמז על שהכריחו את ישראל בימי קדם בעת רדיפת הדת, אם ע"י וכוחים אם ע"י גזרות קשות לעזוב את דתם, ויכלו להם בזה (כב) עד שבא עתיק יומין ונתן דין לקדושי עליונים, והזמן הגיע והקדושים יירשו את מלכות שמים לרמז כי הגאולה תלויה או בכלות הזמן המיועד, או בעת רצון גם לפני הזמן, על העת רצון שהוא אם יתקדשו בקדושה יתירה עד שיתקרב ה' אליהם, ואז יגאלו מצד הדין והמשפט ועל צד הב' שיגאלו ע"י שיגיע הזמן אז יקחו מלכות שמים מצד שהיא נחלתם אף שלא יהיו קדישי עליונים, רק קדושים יהיו לאלהיהם (כג) והשיב לו המלאך, החיה הרביעית - מורה על מלכות רביעית שתהיה בארץ שתהיה משונה מכל המלכיות ותחריב כל הארץ ותדוש אותה ותשחק אותה הדק (כד) ועשר הקרנות מורים שמלכות זה תכלול בתוכה עשר מלכיות שיקומון ממנה בסוף, ואחרן - הוא  הקרן זעירא שיקום אחרי שתעמוד מלכות רומי ותתפשט על כל העמים ותהיה שונה מכל המלכיות שהיו עד ימיה, ע"י שלא יעבדו עוד עבודת אלילים כמו שעבדו בימי כל המלכיות, ושלשה מן הקרנות שהם מן המלכים העתידים לישא קרן במלכות רומי הכלליית, יפרקו עול ממשלת האפיפיור מעליהם, ואם תבקשם תמצא שלשה מלכים אדירים חכמים ונבונים התפרדו מממשלת האפיפיור זה כמה מאות שנה, והיינו שנעקרו מממשלתו (כה)  והוא ידבר דברי חרוף מול העליון ואת ישראל קדישי עליונים. ויחשב לשנות מישראל זמן המועדים ומשפט התורה ויהיו מסורים בידו עד עת שתי שנים וחצי שנה יהיו מסורים בידוורמז שבימי רדיפת הדת, וכאשר עמד הקרן זעירא נביא הישמעאלים, כלו כמה צדיקים וקדושי עליון, ומחמד נותן דת הישמעאלים שינה את הדתות, והעביר את המועדות. עד זמן "העדן" שהוא הוא ת"י שנה כזמן עמידת בית ראשון, שלשה עדנים הם אלף ר"ל שנה, וחצי עדן הוא תרט"ו, סה"כ אלף שמונה מאות מ"ה שנה, ויגיע זמן הקץ בשנת תרע"ג (כו) אח"ז בזמן הדין הגדול ישב ה' על כסא דין, ויסירו ממשלתו להשמידו ולהאבידו עד סופו ותכליתו (כז) והמלכות והממשלה והגדולה של מלכיות העכו"ם אשר תחת כל השמים יהיה נתון לעם קדושי עליונים והם ישראל. ומלכותו תהיה מלכות עולם וכל המושלים יעבדו אותו ואליו ישמעו לכל אשר יצוה (כח) עוד אמר המלאך, שא"ל שעד שתעמוד מלכות שמים מלכות הנצחי אז יהיה סוף כל הדברים, ותכלית מעשה ה' בעולמו, שכל הגליות והד' מלכים היו הכנה ואמצעיים אל התכלית הזה הנשגב שהוא סוף כל המעשיםואני דניאל רעיוני מאד הבהלוני וזיוי השתנה - כי היה החזון בהתפעלות גדול יתר מאד באשר היה חזון נורא הצופה לזמן רחוק עד אחרית הימים, ובא עליו בכח גדול מאד, ומאז שמר הדבר בלבו ולא גלה הדבר לשום אדם, באשר נודע לו, כי עוד יבא לילה ארוכה ואפילה

(יט) אֱדַיִן צְבִית לְיַצָּבָא עַל חֵיוְתָא רְבִיעָיְתָא דִּי הֲוָת שָׁנְיָה מִן כלהון כָּלְּהֵין דְּחִילָה יַתִּירָה שניה שִׁנַּהּ דִּי פַרְזֶל וטפריהוְטִפְרַהּ דִּי נְחָשׁ אָכְלָה מַדֲּקָה וּשְׁאָרָאברגליה בְּרַגְלַהּ רָפְסָה: (כ) וְעַל קַרְנַיָּא עֲשַׂר דִּי בְרֵאשַׁהּ וְאָחֳרִי דִּי סִלְקַת ונפלו וּנְפַלָה מִן קדמיה קֳדָמַהּ תְּלָת וְקַרְנָא דִכֵּן וְעַיְנִין לַהּ וְפֻם מְמַלִּל רַבְרְבָן וְחֶזְוַהּ רַב מִן חַבְרָתַהּ: (כא) חָזֵה הֲוֵית וְקַרְנָא דִכֵּן עָבְדָה קְרָב עִם קַדִּישִׁין וְיָכְלָה לְהוֹן: (כב) עַד דִּי אֲתָה עַתִּיק יוֹמַיָּא וְדִינָא יְהִב לְקַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין וְזִמְנָא מְטָה וּמַלְכוּתָא הֶחֱסִנוּ קַדִּישִׁין: (כג) כֵּן אֲמַר חֵיוְתָא רְבִיעָיְתָא מַלְכוּ רביעיא רְבִיעָאָה תֶּהֱוֵא בְאַרְעָא דִּי תִשְׁנֵא מִן כָּל מַלְכְוָתָא וְתֵאכֻל כָּל אַרְעָא וּתְדוּשִׁנַּהּ וְתַדְּקִנַּהּ: (כד) וְקַרְנַיָּא עֲשַׂר מִנַּהּ מַלְכוּתָה עַשְׂרָה מַלְכִין יְקֻמוּן וְאָחֳרָן יְקוּם אַחֲרֵיהוֹן וְהוּא יִשְׁנֵא מִן קַדְמָיֵא וּתְלָתָה מַלְכִין יְהַשְׁפִּל: (כה) וּמִלִּין לְצַד עליא עִלָּאָה יְמַלִּל וּלְקַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין יְבַלֵּא וְיִסְבַּר לְהַשְׁנָיָה זִמְנִין וְדָת וְיִתְיַהֲבוּן בִּידֵהּ עַד עִדָּן וְעִדָּנִין וּפְלַג עִדָּן: (כו) וְדִינָא יִתִּב וְשָׁלְטָנֵהּ יְהַעְדּוֹן לְהַשְׁמָדָה וּלְהוֹבָדָה עַד סוֹפָא: (כז) וּמַלְכוּתָה וְשָׁלְטָנָא וּרְבוּתָא דִּי מַלְכְוָת תְּחוֹת כָּל שְׁמַיָּא יְהִיבַת לְעַם קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין מַלְכוּתֵהּ מַלְכוּת עָלַם וְכֹל שָׁלְטָנַיָּא לֵהּ יִפְלְחוּן וְיִשְׁתַּמְּעוּן: (כח) עַד כָּה סוֹפָא דִי מִלְּתָא אֲנָה דָנִיֵּאל שַׂגִּיא רַעְיוֹנַי יְבַהֲלֻנַּנִי וְזִיוַי יִשְׁתַּנּוֹן עֲלַי וּמִלְּתָא בְּלִבִּי נִטְרֵת: פ

משנת ההלכה

       א.       י"א[28] שאסור מן התורה לקרוא או לכתוב את שמו של אברהם אברם כשכוונתו על אברהם אבינו והעושה כן עובר בלאו ועשה וי"א[29] שאין האיסור אלא מדרבנן וי"א[30] שאינו אלא מנהג טוב שלא לעשות כן וי"א[31] שאין בו איסור כלל

        ב.        י"א[32] שלאדם ששמו אברהם מותר לקרוא אברם ויש אוסרים אם נקרא כן על שם אברהם אבינו ובסתמא שאין ידוע על שם מי נקרא אומרים אנו שנקרא על שם אברהם אבינו ואסור  לקוראו אברם לשיטה זו אבל אם אינו על שם אברהם אבינו או מאיזה סיבה שינו שמו לאברם מותר לכו"ע[33]

         ג.         בלשון לע"ז אין להקפיד אם הכתב בצורה שבה מושמט הה"א ונקרא אברם[34] (שו"ת מנחת יצחק חלק ד סימן ל)

---

[1] ת"י

[2] רשב"ם

[3] רשב"ם

[4] ת"א ת"י

[5] רמב"ן

[6] ת"א רשב"ם

[7] דעת זקנים מבעלי התוספות

[8] רמב"ן

[9] ת"י

[10] חזקוני

[11] ת"א ת"י

[12] רמב"ן

[13] ספורנו

[14] רמב"ן

[15] מלבי"ם

[16] חזקוני

[17] רמב"ן

[18]  ת"י אבע"ז

[19] רמב"ן

[20] רמב"ן

[21] פי' ר' יוסף בכור שור

[22] רבינו בחיי פי' ר' יוסף בכור שור

[23] חתם סופר

[24] ספורנו

[25] העמק דבר

[26] רשב"ם וברבינו בחיי כתב על כן קרא שמו הקב"ה כי הוא יתברך הקורא והמחברו לעבודתו ועיי"ש עוד

[27] פי' הטור

[28] בגמ' ברכות יג ע"א איתא "תני בר קפרא כל הקורא לאברהם אברם - עובר בעשה, שנאמר: והיה שמך אברהם. רבי אליעזר אומר: עובר בלאו, שנאמר: ולא יקרא עוד [את] שמך אברם. אלא מעתה הקורא לשרה שרי הכי נמי - התם, קודשא בריך הוא אמר לאברהם: שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה. - אלא מעתה, הקורא ליעקב יעקב הכי נמי - שאני התם, דהדר אהדריה קרא, דכתיב ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב. מתיב רבי יוסי בר אבין ואיתימא רבי יוסי בר זבידא: (נחמיה ט) אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם - אמר ליה: התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא מאי דהוה מעיקרא" והכי איתא נמי בירושלמי שם פ"א ה"ו בשם בר קפרא ואיתא התם "רבי לוי אמר בעשה ולא תעשה ולא יקרא עוד את שמך אברם הרי בלא תעשה והיה שמך אברהם הרי בעשה" ולכאורה איכא פלוגתא אי עבר בעשה או בלאו או בשניהם והמג"א סי' קנו ס"ק ב לכאורה פסק כדברי רבי לוי בירושלמי שעובר בעשה ובלאו (ואיתא התם בירושלמי דביעקב שם ישראל ניתוסף לו וכן בב"ר פ' עח פי' ג תני לא שיעקר שם יעקב אלא כי אם ישראל יהיה שמך, ישראל יהיה עיקר ויעקב טפילה, ר' זכריה בשם ר' אחא מכל מקום יעקב שמך אלא כי אם ישראל יהיה שמך, יעקב עיקר וישראל מוסיף עליו) וכ"כ בחיזקוני עה"ת שם "הקורא לאברהם אברם עובר בעשה לפי שנתלוה עמו בגיות ואין לפרוך מאשר בחרת באברם דהתם קרא הוא דקא מסדר שבחיה דאברהם מאי דהוה מעיקרא ופירוש אשר בחרת בהיות שמו אברם, ושמת שמו אברהם" וכן כתב בחזקוני שם פל"ה פס' י

^[29] , כן פשיטא ליה להפר"ח (סוס"י ס"ז) דהוי אסמכתא ובכפתור ופרח פמ"ב כתב "ומיהו הר"ם לא מנאם בספר המצות שלו ולא רבי שלמה בחרוזותיו. וכבר אמרו ז"ל ראויה היתה התורה להתחיל מהחדש הזה. ואם היה כן היה ראוי למנות ישיבה בארץ ישראל מצות עשה משום שנאמר (בראשית כו, ב) שכן בארץ אשר אומר אליך, קראי דבר קפרא ורבי אלעזר ורבי לוי לא אלימי במילתייהו משכן בארץ במילתיה, אלא אם כן שתבא מכח קבלה" וכן בבאר שבע סוף פ"ק דתמיד ד"ה הכי קאמר לא תטע ובשו"ת פנים מאירות (לרבי מאיר איזנשטט) ח"א סי' כו (ד"ה ובסמ"ג ראיתי) הוכיחו ממה שלא נמנה איסור זה ע"י מוני המצוות ללאו או עשה שאין איסורו אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא (ועיי"ש בפנים מאורות שהוסיף "ולא מלקינן עליהו" וודאי אין כוונתו על לאו זה שהרי בלא"ה לא ילקה עליו דלאו שאין בו ממעשה הוא אלא כוונתו ללאוים אחרים שהוזכרו שם) ואע"ג שבשיירי כנה"ג בכללים נפרדים אות כ"ה מביא מהרא"ם [פרשת שופטים] בפסוק לא תטע לך אשרה כל עץ דהיכא דאמרינן עובר בלא תעשה היינו מדאורייתא וא"כ ה"ה הכא עיין בשו"ת טוב עין לחיד"א סימן יח אות נ שהביא ממהר"ש לאנייאדו בספר הבהיר לחם שלמה דכי אמרו עובר בלאו אסמכתא אבל לשון עובר בלא תעשה הוא לאו גמור ואפשר לומר שגם הרא"ם מודה דכשאומר בש"ס עובר בלאו אפשר דהוא אסמכתא אבל לשון עובר בלא תעשה נראה שהוא מדאורייתא והחיד"א גופיה לא ס"ל חילוק זה אלא גם לשון לא תעשה אפשר דהוא אסמכתא בעלמא ואפשר דלא קאמר הרא"ם אלא על הספרי דרגיל לומר זה עשה וזה לא תעשה ומשמע להרא"ם דבספרי [דנחית תדיר להכי לומר זה עשה ולא תעשה א"כ] כי קאמר הספרי עובר בלא תעשה הוא מדאורייתא כי כן ארחות הספרי אבל בש"ס אינו מוכרח (וחילוק זה מוכרח הוא שהרי בירושלמי הנ"ל כתב להדיא עובר בלא תעשה)

[30] שו"ת יביע אומר חלק ב - יו"ד סימן טז ד"ה (ז) ובעצם בשם שו"ת פני מבין (חיו"ד סי' שכט) אמנם היבע אומר עצמו ס"ל דיש בזה איסור גמור

[31] ברשב"ץ בזוהר הרקיע מצוה פה כתב "וכמו שלא מצינו במנין המצות מצות שהם מדברי קבלה לפי שלא נאמרו למשה בסיני בפירוש כן אין ראוי למנות מה שנאמר קודן נתינת התורה כיון שלא נאמר בסיני על כן לא נכניס במנין המצות מה שאמר בראשון בברכות כל הקורא לאברהם אברהם עובר בעשה שנאמר והיה שמך אברהם שהרי עם אברהם היה מדבר ואין ספק שלא נאמר בסיני וכו' ובפ' מי שמתו (כד ע"ב) גם כן על כל העולה מבבל לא"י עובר בעשה שנאמר (ירמיה כז פס' י) בבלה יבואו ושמה יהיו והיא מצוה מדברי קבלה" משמע שליכא איסור כלל שהרי עם אברהם היה מדבר ועוד שרק גבי האסור לעלות מבבל לא"י כתב שהוא איסור מדברי קבלה (ובר קפרא בברכות דס"ל שעובר בעשה ע"כ צ"ל דס"ל שמונים אף מה שנצטוינו קודם מתן תורה אמנם עיין ספר קהלת יעקב בחלק מענה לשון ח"ב אות צט שמה שאין למידין קודם מתן תורה היינו דוקא בדבר שנכתב כסיפור דברים אבל דבר שנכתב בלשון ציווי למידים ממנו ודלא כהרשב"ץ הכא ועיין מכתב לחזקיהו לבעל השד"ח על פסחים דף ד (בשד"ח ח"י) וצ"ע) וכן במהרש"א בחידושי אגדות (ברכות י"ג ע"א ד"ה עובר) וכן עיין בדגול מרבבה על המג"א שם (שהעיר על מה שהעתיק איסור הנ"ל, בזה"ל, "לא מצאתי זה במנין המצות, ועי' בשיורי כנה"ג" (בסוף הספר בכללים נפרדים אות כ"ה) עכ"ד, ולא נודע אם כוונתו להשיג על ההלכה למעשה בזה, או רק להערה בעלמא, במה דלא הוזכר במנין המצות, - אבל דבריו מבוארים ביתר שאת בצל"ח ברכות שם דחולק על עיקר ההלכה דכתב דדין זה דבר קפרא הוא משום דס"ל דבזה שקראו הקב"ה אברהם נעקר ממנו שם אברם אבל חכמים דאמרו שם גבי זכירת יציאת מצרים "לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה ס"ל נמי דלא נעקר שם אברם אלא ניתוסף שם אברהם ואברם נשאר במקומו ונקרא כן על שם שהוא אב לארם וס"ל שאינו עובר בזה כלל בלאו ועשה ומשמע שם מדבריו שאין בו איסור כלל והביא ראיה מתוספתא דברכות פ"א הי"ב – הי"ד "כיוצא בהן לא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם כתחלה הרי את אב לארם עכשיו הרי את אב לכל העולם כולו שנ' כי אב המון גוים נתתיך כיוצא בו שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה בתחלה הרי היא שרי על עמה עכשיו הרי היא שרה על כל באי עולם שנ' כי שרה שמה אע"פ שחזר וקרא את אברהם אברם אינו לגנאי אלא לשבח ליהושע הושע אינו לגנאי אלא לשבח הוא אברם עד שלא נדבר עמו והוא אברהם משנדבר עמו" וכן עיין בשו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר ח"א יו"ד סי' קנ ועיין בשו"ת מהרי"ל דסקין (בקונט' אחרון סי' יט) בהערה, דהני מילי בחייו של אברהם, משא"כ לאחר מיתה. (וקצת צ"ע דלא משמע כן מברכות שם דפריך על איסור זה מדכתיב אשר בחרת באברם)

[32] בכף החיים או"ח סי' קנו אות יד בשם דברי מנחם אות טו

[33] עיין בית שמואל שמות אנשים אות א שכתב "אברהם כן יש לכתוב מן הסתם שכולם נקראים על שם אברהם אבינו שאמר הקב"ה ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך לאברהם. וכתב מהרש"ל אם לא שיש לו קבלה שאותו משפחה נקראו בשם אברם על איזה סיבה כי לפעמים אביו חי ונקרא אברהם ושם אבי אשתו ג"כ אברהם ומת ורוצה לקרות בנו אחריו לכך נקרא שמו אברם" ומשמע מכך שמותר לקרוא אברם למי שאינו נקרא על שם אברהם אבינו או נקרא אברם באיזה סיבה אבל אם נקרא בסתם אברהם א"כ הוא על שם אברהם אבינו ולדיעה זו אסור לקוראו אברם וכ"כ להדיא במהר"ץ חיות גיטין נ  ע"א ד"ה והתני אברם חוזאה וכן עיין בשדי חמד כללים מערכת כ אות פ"ג (ח"ג עמ' 257) ובמערכת ל כלל קלז (ח"ד עמ' 107 ב) ובשו"ת מנחת יצחק חלק ד סימן ל

[34] והביא שם מחי' והגהות מבעל מלא הרועים (ברכות) שם, דמפרש על מה דאיתא בתוספתא שם, ואע"פ שחוזר וקורא לאברהם אברם, אינו לגנאי אלא לשבח, נ"ל, דהאיסור להקורא אברהם אברם, שמזלזל בו, שנקרא אברהם לחשיבות, שנעשה אב המון גוים, וגם שניתנו לו ה' אברים, שאינן בידו של כל אדם, וכמ"ש רז"ל, אבל כאן קורהו לשבח אברם וכו', ובכה"ג אינו עובר, דעיקר האיסור הוא הזלזול וכו' עיי"ש ומדברי מלא הרועים יצא לנו קולא, דלא מיבעי' היכא דאינו קורא לזלזול, וכגון בלשונות, שאין להם האות ה"ה בכתב לטיני דאז בודאי לא שייך זלזול, - אבל גם בלשונות שיש להם האות ה"ה בכתב לטיני כיון דאות זה אין לו שום חשיבות בקדושה, ממילא גם אם מחסרו, אינו לגנאי, ובודאי אין להרעיש ע"ז