פרשת מקץ יום ב'

מקרא

בראשית פרק מא

(כה) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל פַּרְעֹה חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא ובזה טעו החרטומים שחשבו שהוא שני חלומות[1] אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה מה שרוצה לעשות בעולמו[2] ומה שעתיד לעשות[3] הִגִּיד לְפַרְעֹה כדי שיבקש תקנה על זאת, כי הוא מלך ובידו לעשות[4]:

(כו) שֶׁבַע פָּרֹת הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה חֲלוֹם אֶחָד הוּא:

(כז) וְשֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעֹת הָעֹלֹת אַחֲרֵיהֶן שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הָרֵקוֹת שְׁדֻפוֹת הַקָּדִים יִהְיוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב בעבור שהשבע בארץ מצרים איננו חדוש גדול כי הוא כגן ה' (לעיל יג י), הזכיר תחילה פתרון הרעות, כי הוא החדוש ותועלת החלום, כי האלהים ברחמים הראה לפרעה הרעב להחיות לפליטה גדולה[5]:

(כח) הוּא הַדָּבָר ענין שני הרעב אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל פַּרְעֹה כדי שלא תכרת הארץ ברעבאֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה שני השבע הֶרְאָה אֶת פַּרְעֹה להודיעו במה יושיע את עמו מן הרעב[6]:

(כט) הִנֵּה שֶׁבַע שָׁנִים בָּאוֹת[7] שָׂבָע גָּדוֹל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם בלבד[8]:

(ל) וְקָמוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב אַחֲרֵיהֶן וְנִשְׁכַּח כָּל הַשָּׂבָע בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְכִלָּה הָרָעָב אֶת יושבי[9] הָאָרֶץ:

(לא) וְלֹא יִוָּדַע הַשָּׂבָע בָּאָרֶץ מִפְּנֵי הָרָעָב הַהוּא אַחֲרֵי כֵן כִּי כָבֵד הוּא מְאֹד:

(לב) וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל פַּרְעֹה פַּעֲמָיִם על שנשנה שתי פעמים בלילה אחד, כי היה אפשר שיראנו בחלום אחד הפרות והשבלים, ועשה ממנו שני חלומות זה אחר זה בלילה אחד, ואין דרך החולמים כן, להודיע -[10] כִּי נָכוֹן מזומן[11] הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹהִים וּמְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשֹׂתוֹ:

(לג) וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן שידע לנהל עם ארץ מצרים בלחם לפי הטף מידו, ולתת להם כדי חיותם, וימכור המותר לארצות האחרות לאסוף עושר וממון לפרעה וְחָכָם שידע לקיים התבואה שלא תרקב, לערב עם כל מין ומין דבר המקיימו, וישליטנו על כל הארץ[12] וִישִׁיתֵהוּ וימנה אותו[13] עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם:

(לד) יַעֲשֶׂה פַרְעֹה חוץ מן האמור לעיל וְיַפְקֵד וימנה תחת שליטתו של אותו איש פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ כי האיש הנבון השליט לא יוכל ללכת בכל הארץ. ואמר כל זה כדי שיבחרו בו, כי החכם עיניו בראשו[14] וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם שהממונים יגבו חומש כל התבואות לצורך המלך אשר משפטו בשאר שנים לעשר כדכתיב בשמואל את שדותיכם יעשר עתה יטול פי שנים וכמו כן הנהיג יוסף לבסוף על אדמת מצרים לפרעה לחומש[15] בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע:

(לה) וְיִקְבְּצוּ ויגבו אֶת כָּל אֹכֶל את החומש הנ"ל הַשָּׁנִים הַטֹּבֹת הַבָּאֹת הָאֵלֶּה ע"י הפקידים וְיִצְבְּרוּ יאספו לאחסון באוצרותיו של פרעה[16] בָר תבואה שנבררה כבר[17] תַּחַת יַד פַּרְעֹה אֹכֶל בֶּעָרִים כל מאכל הנצבר יהיה מצניעו באותה העיר שלא יצטרכו להביאו ממקום למקום ולהוציא עליו יציאות, וגם אנשי כל מקום ומקום יתישבו דעתם כשידעו שיש להם תבואה במקומם[18] וְשָׁמָרוּ והוא שיהיה דבר המשתמר לאכילה זמן מרובה[19]:

(לו) וְהָיָה הָאֹכֶל ביד פקידי פרעה לצורך לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם ולא יוציאו ממנו לדבר אחר כדי ש -[20] וְלֹא תִכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב:

(לז) וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי כָּל עֲבָדָיו:

(לח) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אם נחפש הנוכל למצוא - אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ בעבור שהיה עברי והם שנואי נפש המצריים, לא יאכלו מגעם ולא יתחברו עמהם, כי טמאים הם אצלם, על כן לא רצה למנותו משנה בלא רשותם, ולכך אמר להם שלא ימצאו מצרי כמוהו[21]:

(לט) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת בעבור שהיה הפתרון טוב ונכון בעיני פרעה והיה נראה כאלו כבר בא, אמר כן[22] אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ:

(מ) אַתָּה תִּהְיֶה שר[23] עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק יתפרנס[24] וכולם יבואו לנשק ידך[25] כָּל עַמִּי רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ הכל יעשו מצותיך כמצותי, אלא שאקרא מלך[26]:

(מא) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ ראה והתבונן היטב להנהיג בתכלית הטוב כי דבר גדול נתתי בידך[27] עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם:

(מב) וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף שטבעת המלך היא חותמו, כענין וחתמו בטבעת המלך (אסתר ח ח), והנה נתן לו החותם להיות נגיד ומצוה בכל המלכות, ויחתום בטבעת המלך כל אשר יחפוץ[28] וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב ענק ועל שהוא רצוף בטבעות קרוי רביד[29] עַל צַוָּארוֹ:

(מג) וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת של הַמִּשְׁנֶה למלך[30] אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ את הברך, אותיות אהו"י מתחלפות[31] שהיו כולם כורעים על ברכיהם ומשתחוים לו[32] וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם כך היו מכריזין לפניו, זהו שנתנו מלך על כל ארץ מצרים[33]:

(מד) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אֲנִי פַרְעֹה הוא דוגמא רק הכסא אגדל ממך אלא שהוצרך לחזור ולכתבו בשעת נתינת הטבעת[34] הכל תחת רשותך וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יהא רשות ולא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ להחזיק בכלי זיין וְאֶת רַגְלוֹ לרכוב על סוס בלא רשותך[35] בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם:

(מה) וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ מגלה צפונות, ואין לו חבר במקרא, אבל מצינו בתפילת יוצר המפענח נעלמים[36] וַיִּתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע הוא פוטיפר כֹּהֵן המשרת ל - אֹן שם עבודה זרהלְאִשָּׁה ולא נתן לו אשה מבנות השרים הגדולים, לפי שפוטיפרע קנאו להיות עבדו והיה חושש שמא יערער עליו לומר עבדי אתה, אבל עתה יתבייש לומר לחתנו עבדי אתה[37] וַיֵּצֵא יוֹסֵף עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם יצא ועבר על כל מקום והכריזו עליו כדי שיכירוהו[38]:

(מו) וְיוֹסֵף בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם ובשנה ההיא[39] וַיֵּצֵא יוֹסֵף מִלִּפְנֵי פַרְעֹה וַיַּעֲבֹר בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם ממקום למקום להפקיד פקידים בכל עיר ועיר, ושכבר הוחל החלום להתקיים, שהארץ עשתה בשבע שני השבע תבואה רבה[40]:

(מז) וַתַּעַשׂ הָאָרֶץ הוציאה הרבה תבואה בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע לִקְמָצִים בקנה אחד מלא קומץ שבלים ולכך היה השבע גדול[41]:

(מח) וַיִּקְבֹּץ יוסף אֶת כָּל אֹכֶל שֶׁבַע שָׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם תחת ידו וַיִּתֶּן אֹכֶל בֶּעָרִים בכל שנה כדי פרנסתם שלא יבזבזוהו[42] אֹכֶל שְׂדֵה הָעִיר אֲשֶׁר סְבִיבֹתֶיהָ נָתַן בְּתוֹכָהּ בכל עיר ועיר נתן בתוכה התבואה שגדלה בכל גבוליה וסביבותיה להיות בה למשמרת ולאוצר[43]:

(מט) וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם הַרְבֵּה מְאֹד עַד כִּי חָדַל לִסְפֹּר כִּי אֵין מִסְפָּר:

נביא

יחזקאל פרק כט

טז. וְלֹא יִהְיֶה עוֹד לְבֵית יִשְׂרָאֵל לְמִבְטָח מַזְכִּיר עָוֹן - שישראל לא יבטחו בהם ולא יזכירו את העוון שבטחו בהם במקום בה'. בִּפְנוֹתָם אַחֲרֵיהֶם - כאשר הם פנו לבטוח בהם. וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אלקים

יז. וַיְהִי בְּעֶשְׂרִים וָשֶׁבַע שָׁנָה - למלכות נבוכדנצר בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ - א' ניסן. הָיָה דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר

יח. בֶּן אָדָם נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הֶעֱבִיד אֶת חֵילוֹ עֲבֹדָה גְדֹלָה אֶל צֹר - שנלחמו עליה. כָּל רֹאשׁ מֻקְרָח - שנתלשו שערות חיילי בבל מרוב עבודה. וְכָל כָּתֵף מְרוּטָה - וכתפם נמרטה - נחתכה. וְשָׂכָר לֹא הָיָה לוֹ וּלְחֵילוֹ מִצֹּר עַל הָעֲבֹדָה אֲשֶׁר עָבַד עָלֶיהָ - לא קבלו שכר על כיבוש צור כי כל עושרה ירד לים.

יט. לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אלקים  הִנְנִי נֹתֵן לִנְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם - וְנָשָׂא הֲמֹנָהּ וְשָׁלַל שְׁלָלָהּ וּבָזַז בִּזָּהּ - יקבלו את שלל מצרים. וְהָיְתָה שָׂכָר לְחֵילוֹ - וזה יהיה השכר לחיליו על כיבוש צור.

כ. פְּעֻלָּתוֹ אֲשֶׁר עָבַד בָּהּ נָתַתִּי לוֹ אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם - על העבודה שעבד בצור יקבל את שכרו במצרים. אֲשֶׁר עָשׂוּ לִי נְאֻם ה' אלקים

כא. בַּיּוֹם הַהוּא אַצְמִיחַ קֶרֶן לְבֵית יִשְׂרָאֵל - יקום מלך לישראל שיגאלם ויוציאם מגלות בבל. וּלְךָ אֶתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה בְּתוֹכָם - ליחזקאל יהיה למי לדבר שיקשיבו לו כי יראו שנבואותיו מתקיימות. וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'

יחזקאל פרק ל

(א) וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר:

(ב) בֶּן אָדָם הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹהִים הֵילִילוּ - יללה .הָהּ לַיּוֹם - תאמרו: "אהה" על שבא יום פורענות:

(ג) כִּי קָרוֹב יוֹם - יום הפורענות.וְקָרוֹב יוֹם לה’ - והיום שבא - מה' בא עלינו.יוֹם עָנָן - יום חושך.(מָשָל לפורענות שתבוא.) עֵת גּוֹיִם יִהְיֶה - זמן הפורענות לגויים.

(ד) וּבָאָה חֶרֶב בְּמִצְרַיִם, וְהָיְתָה חַלְחָלָה בְּכוּשׁ - פחד גדול. בִּנְפֹל חָלָל בְּמִצְרָיִם - מת במלחמה נקרא חלל. וְלָקְחוּ הֲמוֹנָהּ - יקחו בשבי את המון העם שבמצרים. וְנֶהֶרְסוּ יְסוֹדֹתֶיהָ - - יֶהַרְסוּ החומות של מצרים. (החומות הן כאילו היסודות של הארץ):

(ה) כּוּשׁ וּפוּט וְלוּד וְכָל הָעֶרֶב - תערובת גויים שהלכו עם מצרים  וְכוּב - שם מקום. וּבְנֵי אֶרֶץ הַבְּרִית - אלו שכרתו ברית עם מצרים. אִתָּם בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ:

(ו) כֹּה אָמַר ה' וְנָפְלוּ סֹמְכֵי מִצְרַיִם - העוזרים של מצרים - (שבפסוק ה') -  וְיָרַד גְּאוֹן עֻזָּהּ - גדוּלת חוזקה. מִמִּגְדֹּל סְוֵנֵה - שם מקום בגבול מצרים. בַּחֶרֶב יִפְּלוּ בָהּ נְאֻם ה’ אֱלוֹהִים:

(ז) וְנָשַׁמּוּ בְּתוֹךְ אֲרָצוֹת נְשַׁמּוֹת - יהיו שממה כמו שאר ארצות שוממות. וְעָרָיו בְּתוֹךְ עָרִים נַחֲרָבוֹת תִּהְיֶינָה - וְעָרֵי מצרים יֶחְרֶבוּ כמו שאר ערים חָרֵבוֹת: (ח) וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' בְּתִתִּי אֵשׁ בְּמִצְרַיִם וְנִשְׁבְּרוּ כָּל עֹזְרֶיהָ - של מצרים:

(ט) בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַלְאָכִים מִלְּפָנַי - אוייבי מצרים שהם שְלִיחֵי ה'. בַּצִּים - בספינות. לְהַחֲרִיד אֶת כּוּשׁ בֶּטַח - לעשות חרדה בְּכּוּש שישבה תמיד בבטחה. וְהָיְתָה חַלְחָלָה בָהֶם כְּיוֹם מִצְרַיִם - יֶחְרֶדוּ, כמו שנחרדו ביום ששמעו על הפורענות שהיתה במצרים  כִּי הִנֵּה בָּאָה - הפורענות גם עליהם:

(י) כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹהִים וְהִשְׁבַּתִּי אֶת הֲמוֹן מִצְרַיִם - אבטל אותם מהעולם ביד בבל.  בְּיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל:

כתובים

עזרא פרק ד

(א) וַיִּשְׁמְעוּ צָרֵי יְהוּדָה וּבִנְיָמִן אלו הם העכו"ם שהושיב מלך אשור בערי ישראל כִּי בְנֵי הַגּוֹלָה בּוֹנִים הֵיכָל לַיקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: (ב) וַיִּגְּשׁוּ אֶל זְרֻבָּבֶל וְאֶל רָאשֵׁי הָאָבוֹת וַיֹּאמְרוּ לָהֶם נִבְנֶה עִמָּכֶם כִּי כָכֶם נִדְרוֹשׁ לֵאלֹהֵיכֶם ולא וְלוֹ אֲנַחְנוּ זֹבְחִים הם רצו להתחבר עם היהודים כדי לדעת מהם תכניותיהם וכך יוכלו לחבל ולהשבית את בניית הבית מִימֵי אֵסַר חַדֹּן בנו של סנחריב מֶלֶךְ אַשּׁוּר הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ פֹּה: (ג) וַיֹּאמֶר לָהֶם זְרֻבָּבֶל וְיֵשׁוּעַ וּשְׁאָר רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל לֹא לָכֶם וָלָנוּ היינו לשנינו ביחד לִבְנוֹת בַּיִת לֵאלֹהֵינוּ כִּי אֲנַחְנוּ יַחַד ולבד נִבְנֶה לַיקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ הַמֶּלֶךְ כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרָס ולא צווה אתכם: (ד) וַיְהִי עַם הָאָרֶץ הלא אלו צרי יהודה ובנימין מְרַפִּים הביאו מורך בלבבם כדי להפסיק את יְדֵי עַם יְהוּדָה ומבלהים וּמְבַהֲלִים והיו מפחידים אוֹתָם מ- לִבְנוֹת: (ה) וְסֹכְרִים והם היו שוכרים עֲלֵיהֶם יוֹעֲצִים לְהָפֵר עֲצָתָם כדי לבטל את המלאכה כָּל יְמֵי כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וכן מלכות אחשורוש שמלך אחרי כורש וְעַד מַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מֶלֶךְ פָּרָס שמלך אחרי אחשורוש אביו: (ו) וּבְמַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בִּתְחִלַּת מַלְכוּתוֹ כָּתְבוּ שִׂטְנָה מכתב קטרוג עַל יֹשְׁבֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם כדי להפסיק את בניית הבית: ס

(ז) ובימי המלך ארתחששתא (כנוי לכל מלכי פרס) הוא כורש כתבו מכתב בדברי שלום שלושה אנשים אדם בשם בִּשלם ומתרדת וטבאל וחבריו מכתב למלך. המכתב היה כתוב בכתב ארמי:  (ח) רחום שהיה מכונה "בעל הטעם" שהיה יודע לסדר דברי הכתב במליצה נאותה ושמשי הסופר הוא שמשי בנו של המן כתבו את אגרת ההשמצה על אודות בנין בית המקדש בירושלים למלך כורש כמו שיאמר להלן: (ט - י) בדבר המכתב הזה השתתפו רחום בעל טעם, שמשי הסופר ושאר חבורותיהם הלא אלו אומות ששמם ששמה דיניא, וַאֲפַרְסַתְכָיֵא, טַרְפְּלָיֵא, פרסיים, בני ארך, בני בבל בני שושן, בני עילם, עמים ואומות שהגלה סנחריב שהיה מלך מכובד והושיב אותם בארץ שומרון, ויתר האומות אשר בעבר הנהר ואנשי כענת - עד כאן כתבו על המכתב להודיע שם המבקשים, שהם עמים רבים: (יא) וזהו תוכן האיגרת ששלחו אליו: אל כורש המלך! מאת עבדיך אנשי עבר הנהר ויושבי העיר כענת:  (יב) ידוע יהיה למלך שהיהודים שעלו ממך באו אלינו לירושלים והם בונים עיר מורדת וחוטאת והם עומדים בשלב ייסוד החומות והשלמת הקירות. (יג) ובכן, ידוע יהיה למלך שאם העיר הזו תבנה והחומות ייתחזקו, הרי שהם לא יתנו שום תשלומי מיסים ודמי מעבר ובשל כך ייגרם נזק לגביית המיסים בכללית שהמלך מקבל מהמלכים השונים: (יד) ועכשיו כפי שאנו מבקשים שההיכל החרב ישאר בחורבנו ולא הגון לנו לראות את בזיונו של המלך ולכן שלחנו והודענו למלך: (טו) חפש בספר הזכרונות של אבותיך ותמצא שהעיר הזו מרדנית ומביאה נזק למלכים ולמדינות ומימים קדמונים עושים בעיר זו מרד ולכן העיר הזו חרבה כיום: (טז) ובכן מודיעים אנו למלך: אם העיר הזו תבנה והחומות השתכללו הרי שאחרי זה שום חלק לא יהיה לך בכל מדינות עבר הנהר (בצד של ארץ ישראל): בשלב זה כורש מורה זמנית להפסיק את העבודה וכותב מענה לשולחי המכתב משך הפסקת הבנייה הייתה שמונה עשרה שנה, ובשנת שמונה עשרה לדריוש השני נשלמו שבעים שנה לחרבות ירושלים מזמן שגלה צדקיהו. אמנם, בשנה הראשונה למלכות כורש נשלמו שבעים שנה לפקידת גלות בבל מיום שגלה יהויקים מלך יהודה ואז חזרו לירושלים.

(ז) וּבִימֵי אַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא כָּתַב בִּשְׁלָם מִתְרְדָת טָבְאֵל וּשְׁאָר כנותו כְּנָוֹתָיו עַלארתחששתא אַרְתַּחְשַׁשְׂתְּ מֶלֶךְ פָּרָס וּכְתָב הַנִּשְׁתְּוָן כָּתוּב אֲרָמִית וּמְתֻרְגָּם אֲרָמִית: פ (ח) רְחוּם בְּעֵל טְעֵם וְשִׁמְשַׁי סָפְרָא כְּתַבוּ אִגְּרָה חֲדָה עַל יְרוּשְׁלֶם לְאַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא מַלְכָּא כְּנֵמָא: (ט) אֱדַיִן רְחוּם בְּעֵל טְעֵם וְשִׁמְשַׁי סָפְרָא וּשְׁאָר כְּנָוָתְהוֹן דִּינָיֵא וַאֲפַרְסַתְכָיֵא טַרְפְּלָיֵא אֲפָרְסָיֵא ארכוי אַרְכֳּוָיֵא בָבְלָיֵא שׁוּשַׁנְכָיֵא דהוא דֶּהָיֵא עֵלְמָיֵא: (י) וּשְׁאָר אֻמַּיָּא דִּי הַגְלִי אָסְנַפַּר רַבָּא וְיַקִּירָא וְהוֹתֵב הִמּוֹ בְּקִרְיָה דִּי שָׁמְרָיִן וּשְׁאָר עֲבַר נַהֲרָה וּכְעֶנֶת: (יא) דְּנָה פַּרְשֶׁגֶן אִגַּרְתָּא דִּי שְׁלַחוּ עֲלוֹהִי עַל אַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא מַלְכָּא עבדיך עַבְדָךְ אֱנָשׁ עֲבַר נַהֲרָה וּכְעֶנֶת: פ (יב) יְדִיעַ לֶהֱוֵא לְמַלְכָּא דִּי יְהוּדָיֵא דִּי סְלִקוּ מִן לְוָתָךְ עֲלֶינָא אֲתוֹ לִירוּשְׁלֶם קִרְיְתָא מָרָדְתָּא וּבִאישְׁתָּא בָּנַיִן ושוריוְשׁוּרַיָּא אשכללו שַׁכְלִילוּ וְאֻשַּׁיָּא יַחִיטוּ: (יג) כְּעַן יְדִיעַ לֶהֱוֵא לְמַלְכָּא דִּי הֵן קִרְיְתָא דָךְ תִּתְבְּנֵא וְשׁוּרַיָּה יִשְׁתַּכְלְלוּן מִנְדָּה בְלוֹ וַהֲלָךְ לָא יִנְתְּנוּן וְאַפְּתֹם מַלְכִים תְּהַנְזִק: (יד) כְּעַן כָּל קֳבֵל דִּי מְלַח הֵיכְלָא מְלַחְנָא וְעַרְוַת מַלְכָּא לָא אֲרִיךְ לַנָא לְמֶחֱזֵא עַל דְּנָה שְׁלַחְנָא וְהוֹדַעְנָא לְמַלְכָּא: (טו) דִּי יְבַקַּר בִּסְפַר דָּכְרָנַיָּא דִּי אֲבָהָתָךְ וּתְהַשְׁכַּח בִּסְפַר דָּכְרָנַיָּא וְתִנְדַּע דִּי קִרְיְתָא דָךְ קִרְיָא מָרָדָא וּמְהַנְזְקַת מַלְכִין וּמְדִנָן וְאֶשְׁתַּדּוּר עָבְדִין בְּגַוַּהּ מִן יוֹמָת עָלְמָא עַל דְּנָה קִרְיְתָא דָךְ הָחָרְבַת: (טז) מְהוֹדְעִין אֲנַחְנָה לְמַלְכָּא דִּי הֵן קִרְיְתָא דָךְ תִּתְבְּנֵא וְשׁוּרַיָּה יִשְׁתַּכְלְלוּן לָקֳבֵל דְּנָה חֲלָק בַּעֲבַר נַהֲרָא לָא אִיתַי לָךְ: פ

משנת ההלכה

חנוכה

בעשרים וחמשה בכסלו מתחילים שמונת ימי חנוכה ומדליקין נרות בכניסת הערב שלפניו, וכך גם בכל שמונת הימים

עיקר תקנת חכמים בהדלקת נרות חנוכה הוא כדי להודות על ידי זה על הנסים הגדולים שעשה הקדוש ברוך הוא לאבותינו בימים ההם בנצחון המלחמות ולכן כוונת הלב בשעת ההדלקה להודות ולהלל לה' על כך היא מעיקר המצוה ועל כך נתקנה ברכת על הנסים ואמירת הנרות הללו ולא על מציאת פך השמן

שעת ההדלקה

       א.       זמן הדלקת נר חנוכה נחלקו בו הפוסקים י"א שזמנו אחר צאת הכוכבים. ולשיטה זו יתפלל ערבית קודם מיד בצאת הכוכבים ואחר כך ידליק. וי"א שזמנו תיכף בתחילת השקיעה. ונהגו הרבה מגדולי ישראל להדליק בין 15 – 20 דקות אחר השקיעה.

        ב.        ואולם בדיעבד כל הלילה כשר להדלקה, כל זמן שבני ביתו נעורים. נאנס ולא הדליק עד שעה מאוחרת מאד והכל ישנים, ואי אפשר להקיצם, וכבר אין פרסום הנס - מדליק ואינו מברך. עבר הלילה ולא הדליק, אין לו תשלומין, ומדליק למחר כשאר כל אדם.

         ג.         מעיקר הדין הנרות צריכים שיהו דולקים חצי שעה. לפיכך צריך בשעת ההדלקה לתת כמות שמן שתספיק כדי חצי שעה. והמדליקים עם שקיעת השמש צריכים ליתן שמן כדי הדלקה לחמשים דקות לפחות, דהיינו חצי שעה אחרי צאת הכוכבים.

        ד.        אמנם בזמנינו שזמן כלות רגל מן השוק הוא מאוחר מבזמן חז"ל נכון ליתן שמן בנר שיידלק עד זמן סגירת החנויות באותו מקום וכל מקום כפי מה שהוא. וברוב המקומות הוא עד השעה תשע בערב (21:00)

במה מדליקים נרות חנוכה

       ה.       מצוה מן המובחר להדליק נרות חנוכה בשמן זית זך או בשמן זית מוצק, ובפתילות של צמר גפן, מפני שאורם זך, והוא זכר לנר המנורה שהדליקוהו בשמן זית. אבל גם כל שאר השמנים והפתילות כשרים להדלקה. וכן כשר הנר שעושים משעוה, מחֵלב או מפרפין.

         ו.         "פתיל צף" אף שהפתילה כרוכה בשעוה וכדומה כשר להדלקה לכתחילה ומקיים בכך מצוה מן המובחר. ויש שדקדקו לטבול הפתילה בשמן קודם ההדלקה.

         ז.         המנורה (חנוכיה) שנותן בה השמן והפתילה צריך שתהיה מהודרת, וראוי שתהיה משל מתכת או משל זכוכית, מצוחצח ונקי.

       ח.       פתילה שהדליק בה לילה אחד, מותר מן הדין להדליק בה גם למחר, ולפעמים עדיפה על תילה חדשה מכיון שדולקת טוב יותר וכן הדין במה שנותר מן השמן או מנר השעוה והפרפין, שמותר להשתמש בהם לנר חנוכה של מחר. אמנם יש מהדרים להניח פתילות חדשות בכל לילה זכר להטבת הנרות במנורה שבמקדש.

כיצד מדליקים

        ט.       מעיקר הדין מספיק נר אחד בכל לילה לכל בני הבית והמהדרים כל אחד מבני הבית מדליק נר אחד והמהדרים מן המהדרים מדליקים בלילה הראשון נר אחד, ומוסיף בכל לילה נר אחד, עד שבלילה השמיני מדליק שמונה נרות. וכן המנהג

         י.         הספרדים נוהגים כדעת השו"ע שרק בעל הבית מדליק וכל שאר בני הבית יוצאים בהדלקתו והאשכנזים נהגו כדעת הרמ"א שכל אחד מבני הבית מדליק במנורה לעצמו.

      יא.     המדליק בחנוכיה של שמונה נרות, בלילה הראשון מדליק את הנר הקיצוני שבצד ימין. למחרת מוסיף עליו נר משמאל ומדליק אותו תחילה, מפני שהנר הנוסף הוא חביב יותר כי הוא זכר להתגברות הנס שנראתה באותו היום, לכן מדליק בו תחילה, ופונה לימין ומדליק זה של אתמול. שכל פינות (פניות) שפונים - אין פונים אלא לצד ימין, וכן בכל לילה, שמוסיף תמיד מצד שמאל ובו מדליק תחילה והולך ומדליק משמאל לימין.

      יב.      הנרות יהיו דולקים בשורה אחת בשוה, לא אחד גבוה ואחד נמוך, אחד נכנס ואחד יוצא. ולא יהיו בעיגול.

---

[1] ספורנו

[2] חזקוני

[3] רשב"ם

[4] פי' ר' יוסף בכור שור

[5] רמב"ן

[6] ספורנו

[7] וא"ת והלא חלומותיו של יוסף עצמו נשנו ולא נתקיימו עד לאחר עשרים ושתים שנה אלא י"ל שחלום זה היה בלילה אחד, ושל יוסף בכמה לילות. חזקוני.

[8] מלבי"ם

[9] ת"י

[10] רמב"ן

[11] ת"א

[12] רמב"ן

[13] ת"א ת"י

[14] רבינו בחיי

[15] רשב"ם

[16] רשב"ם

[17] אבע"ז

[18] פי' הטור

[19] רבינו בחיי

[20] רמב"ן

[21] רמב"ן

[22] רמב"ן

[23] אבע"ז

[24] רבינו בחיי

[25] פי' הטור

[26] פי' ר' יוסף בכור שור

[27] ספורנו

[28] רמב"ן

[29] רש"י

[30] רמב"ן

[31] רבינו בחיי

[32] פי' ר' יוסף בכור שור

[33] רבינו בחיי

[34] חזקוני

[35] רבינו בחיי

[36] רמב"ן

[37] פי' ר' יוסף בכור שור

[38] אבע"ז

[39] העמק דבר

[40] מלבי"ם

[41] רשב"ם

[42] רמב"ן

[43] חזקוני