מקרא
בראשית פרק לו
(כ) אֵלֶּה בְנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי החרי שם איש היה, אבי אומה קדמונית, תקרא על שמו[1] יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מתחלה, ובני עשו יירשום ככתוב באלה הדברים וישבו תחתם[2] לוֹטָן וְשׁוֹבָל וְצִבְעוֹן וַעֲנָה:
(כא) וְדִשׁוֹן וְאֵצֶר וְדִישָׁן אֵלֶּה אַלּוּפֵי הַחֹרִי בְּנֵי שֵׂעִיר בְּאֶרֶץ אֱדוֹם:
(כב) וַיִּהְיוּ בְנֵי לוֹטָן חֹרִי וְהֵימָם וַאֲחוֹת לוֹטָן תִּמְנָע לפי שהיה גדול שבאחיו קורא לה אחות לוטן. וכן אחות נביות וכן מרים הנביאה אחות אהרן[3]:
(כג) וְאֵלֶּה בְּנֵי שׁוֹבָל עַלְוָן וּמָנַחַת וְעֵיבָל שְׁפוֹ וְאוֹנָם:
(כד) וְאֵלֶּה בְנֵי צִבְעוֹן וְאַיָּה וַעֲנָה הוּא עֲנָה אֲשֶׁר מָצָא אֶת הַיֵּמִם פרדים בַּמִּדְבָּר וזה האיש מצא כי יולידו מין שלא במינו, ואין כן בשאר מיני הכלאים בִּרְעֹתוֹ אֶת הַחֲמֹרִים לְצִבְעוֹן אָבִיו כי היו לו שם במדבר חמורים רבים תובעים אתונות, והרביעם עם הסוסיות והולידו ונראה שנחשב לו בדורו לחכמה כי הכיר במיניהם שהם קרובים בטבע ויולידו, והיה נודע במעשה ההוא, ועל כן יתארהו בו[4]:
(כה) וְאֵלֶּה בְנֵי עֲנָה דִּשֹׁן וְאָהֳלִיבָמָה בַּת עֲנָה:
(כו) וְאֵלֶּה בְּנֵי דִישָׁן הוא דישון הנזכר למעלה בראש הפרשה, והבן החמישי לשעיר, ויקראנו הכתוב פעם דישון פעם דישן אבל כשהם בפסוק אחד יזכיר האחד דישון והאחד דישן כי שני אלופים היו, ועל כן יזכירם בלשון שינוי כדי להפריד בין שניהם[5] חֶמְדָּן וְאֶשְׁבָּן וְיִתְרָן וּכְרָן:
(כז) אֵלֶּה בְּנֵי אֵצֶר בִּלְהָן וְזַעֲוָן וַעֲקָן:
(כח) אֵלֶּה בְנֵי דִישָׁן עוּץ וַאֲרָן:
(כט) אֵלֶּה אַלּוּפֵי הַחֹרִי אַלּוּף לוֹטָן אַלּוּף שׁוֹבָל אַלּוּף צִבְעוֹן אַלּוּף עֲנָה:
(ל) אַלּוּף דִּשֹׁן אַלּוּף אֵצֶר אַלּוּף דִּישָׁן אֵלֶּה אַלּוּפֵי הַחֹרִי לְאַלֻּפֵיהֶם בְּאֶרֶץ שֵׂעִיר: פ
(לא) וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם נכתב זה להודיע כי נתקיימה ברכת אביו (לעיל כז, מ) ועל חרבך תחיה, שנתגבר על בני החרי ומלכו עליהם בארצם, שאלה הערים כולם מדינות הם מארץ אדום, וסיפר הכתוב כי לא היה להם מלך בן מלך כמו בישראל[6] לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לפני משה שהיה מלך בישראל כדכתיב ויהי בישרון מלך על שם שהושיע -[7] לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:
(לב) וַיִּמְלֹךְ בֶּאֱדוֹם בֶּלַע בֶּן בְּעוֹר [8]וְשֵׁם עִירוֹ דִּנְהָבָה:
(לג) וַיָּמָת בָּלַע וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו יוֹבָב בֶּן זֶרַח מִבָּצְרָה:
(לד) וַיָּמָת יוֹבָב וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו חֻשָׁם מֵאֶרֶץ הַתֵּימָנִי:
(לה) וַיָּמָת חֻשָׁם וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַד בֶּן בְּדַד הַמַּכֶּה אֶת מִדְיָן בִּשְׂדֵה מוֹאָב וְשֵׁם עִירוֹ עֲוִית:
(לו) וַיָּמָת הֲדָד וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו שַׂמְלָה מִמַּשְׂרֵקָה:
(לז) וַיָּמָת שַׂמְלָה וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו שָׁאוּל מֵרְחֹבוֹת הַנָּהָר:
(לח) וַיָּמָת שָׁאוּל וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו בַּעַל חָנָן בֶּן עַכְבּוֹר שהיה גם כן מרחובות הנהר והיו לו אויבים רבים והיה מתחבא מפניהם במקומות שונים[9]:
(לט) וַיָּמָת בַּעַל חָנָן בֶּן עַכְבּוֹר וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַר וְשֵׁם עִירוֹ פָּעוּ וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ מזכיר שם אשתו, ללמד שמלך על ידה שהיתה בת גדולים ועשירים[10] מְהֵיטַבְאֵל בַּת מַטְרֵד בַּת מֵי זָהָב כלומר בת עשיר שהיה כל ימיו טרוד לצרף זהב והיה הזהב הולך בביתו כמים[11]:
(מ) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת אַלּוּפֵי עֵשָׂו מתחלה מנה בני בניו שהיו אלופים בדור ההוא, ואחרי כך הצליחו ועלו למלוכה, ואחרי כן פסקה מלכותם ונתנו את אלופיהם לראש, והראשונים היו כל האחים אלופים, יושבים כולם בעיר אחת ומושלים בעם אחד, או שהיו נשיאי שבט, או ראשי בית אב, אבל אלו האחרונים אלופים למשפחותם, שהיה כל אחד אלוף לכל משפחות בני עשו ולכל מקומות מושבותם, ואין אחד בדור אלוף אלא הוא, כי היו כמלכים בארצם, אלא שלא עלו לכסא לקרות בשם מלך לְמִשְׁפְּחֹתָם לִמְקֹמֹתָם כל אחד משל במקומו וממשלת היתה קצרה "כי שנות רשעים תקצורנה" (משלי י, כז)[12] בִּשְׁמֹתָם אַלּוּף תִּמְנָע אַלּוּף עַלְוָה אַלּוּף יְתֵת:
(מא) אַלּוּף אָהֳלִיבָמָה אַלּוּף אֵלָה אַלּוּף פִּינֹן:
(מב) אַלּוּף קְנַז אַלּוּף תֵּימָן אַלּוּף מִבְצָר:
(מג) אַלּוּף מַגְדִּיאֵל אַלּוּף עִירָם אֵלֶּה אַלּוּפֵי אֱדוֹם לְמֹשְׁבֹתָם בְּאֶרֶץ אֲחֻזָּתָם מונה כאן ח' מלכים י"א אלופים. וכנגדן נאמרו בישראל י"א שופטים מיהושע עד שמואל וח' מלכים עד יורם. וזהו ואלכה לנגדך (לעיל לג, יב)[13] הוּא עֵשָׂו אֲבִי אֱדוֹם: פ
סליק פרשת וישלח
נביא
יחזקאל פרק כד
כא. אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר ה' אלקים הִנְנִי מְחַלֵּל אֶת מִקְדָּשִׁי גְּאוֹן עֻזְּכֶם - המקדש שהוא גאות וחוזק ישראל יחולל ע"י הגויים. מַחְמַד עֵינֵיכֶם וּמַחְמַל נַפְשְׁכֶם - שהוא בשבילכם אהוב ביותר.וּבְנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר עֲזַבְתֶּם בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ - שהשארתם את ילדיכם בירושלים מתי שיצאתם לגלות.
כב. וַעֲשִׂיתֶם כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי - שלא תתאבלו על החורבן כמו שאני לא התאבלתי על אשתי. עַל שָׂפָם לֹא תַעְטוּ וְלֶחֶם אֲנָשִׁים לֹא תֹאכֵלוּ - כנ"ל
כג. וּפְאֵרֵכֶם עַל רָאשֵׁיכֶם וְנַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם -כנ"ל. לֹא תִסְפְּדוּ וְלֹא תִבְכּוּ - כנ"ל וּנְמַקֹּתֶם בַּעֲוֹנֹתֵיכֶם - תנמסו ברוב עוונתיכם. וּנְהַמְתֶּם אִישׁ אֶל אָחִיו - תנהמו ותבכו אחד לשני מרוב צער.
כד. וְהָיָה יְחֶזְקֵאל לָכֶם לְמוֹפֵת - שכך יקרה לכם. כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה תַּעֲשׂוּ - כמו שיחזקאל התנהג כך תתנהגו שלא תתאבלו. בְּבֹאָהּ וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אלקים - שתגיע הפורענות תדעו שדברי ה' מתקיימים.
כה. וְאַתָּה בֶן אָדָם הֲלוֹא בְּיוֹם קַחְתִּי מֵהֶם אֶת מָעוּזָּם- את חוזקם. מְשׂוֹשׂ תִּפְאַרְתָּם - הבית שהוא משמח אותם ומפאר אותם. אֶת מַחְמַד עֵינֵיהֶם - שאוהבים אותו. וְאֶת מַשָּׂא נַפְשָׁם בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם -ואת ילדיהם שנפשם יוצאת אליהם מאהבה.
כו. בַּיּוֹם הַהוּא יָבוֹא הַפָּלִיט אֵלֶיךָ לְהַשְׁמָעוּת אָזְנָיִם - יגיע זמן שיבוא אליך פליט מהמלחמה להשמיע לך את הבשורה הרעה שכבשו את ירושלים.
כז. בַּיּוֹם הַהוּא יִפָּתַח פִּיךָ אֶת הַפָּלִיט וּתְדַבֵּר וְלֹא תֵאָלֵם עוֹד - כי עד עכשיו היה כמו אלם שלא קבלו את דבריו ולא האמינו לו. וְהָיִיתָ לָהֶם לְמוֹפֵת וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' - ועכשיו ידעו שכל מה שאמרת אמת ויאמינו בה'.
יחזקאל פרק כה
א. וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר
ב. בֶּן אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ אֶל בְּנֵי עַמּוֹן וְהִנָּבֵא עֲלֵיהֶם - תסתכל לכוון ארצם ותנבא.
ג. וְאָמַרְתָּ לִבְנֵי עַמּוֹן שִׁמְעוּ דְּבַר ה' אלקים כֹּה אָמַר ה' אלקים יַעַן אָמְרֵךְ הֶאָח - בגלל ששמחת לאיד (על השבר שיש לבנ"י) אֶל מִקְדָּשִׁי כִי נִחָל - על ביהמ"קּ שהתחלל ונחרב. וְאֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל כִּי נָשַׁמָּה - ועל השממה בארץ. וְאֶל בֵּית יְהוּדָה כִּי הָלְכוּ בַּגּוֹלָה - ועל גלות יהודה.
ד. לָכֵן הִנְנִי נֹתְנָךְ לִבְנֵי קֶדֶם לְמוֹרָשָׁה - ירשו אותך בבל שנמצאים בצד קדם. וְיִשְּׁבוּ טִירוֹתֵיהֶם בָּךְ - ויכבשו אותך ויגורו בארמנותיך. וְנָתְנוּ בָךְ מִשְׁכְּנֵיהֶם - וישכנו בארצך. הֵמָּה יֹאכְלוּ פִרְיֵךְ - ויאכלו את פריך. וְהֵמָּה יִשְׁתּוּ חֲלָבֵךְ - וישתו את החלב של צאנך.
ה. וְנָתַתִּי אֶת רַבָּה לִנְוֵה גְמַלִּים - עיר הבירה של עמון תהיה חרבה ויהיה מקום משכן לגמלים. וְאֶת בְּנֵי עַמּוֹן לְמִרְבַּץ צֹאן - שאר ארצך יהיה מקום רביצת צאן. וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'
ו. כִּי כֹה אָמַר ה' אלקים יַעַן מַחְאֲךָ יָד וְרַקְעֲךָ בְּרָגֶל - מחאתם כף בשמחה על מפלת ישראל וכן דפקתם ברגליכם לשמחה על שבר ישראל. וַתִּשְׂמַח בְּכָל שָׁאטְךָ בְּנֶפֶשׁ אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל - ושמחת על מפלתם מרוב הבזיון שיש לך על אדמת ישראל.
ז. לָכֵן הִנְנִי נָטִיתִי אֶת יָדִי עָלֶיךָ - להעניש אותך. וּנְתַתִּיךָ לְבַז לַגּוֹיִם - תהיה מבוזה בעמים. וְהִכְרַתִּיךָ מִן הָעַמִּים וְהַאֲבַדְתִּיךָ מִן הָאֲרָצוֹת - תוכרת ותאבד מכל העמים והארצות. אַשְׁמִידְךָ וְיָדַעְתָּ כִּי אֲנִי ה' - תשמד ולא ישאר מעמך כלום.
ח. כֹּה אָמַר ה' אלקים יַעַן אֲמֹר מוֹאָב וְשֵׂעִיר הִנֵּה כְּכָל הַגּוֹיִם בֵּית יְהוּדָה - שכמו שלכל הגוים הע"ז לא מועילה להם כך גם אלקי ישראל לא משגיח על עמו.
כתובים
דניאל פרק יב
(א) ממשיך המלאך גבריאל ומסביר לדניאל מה יהיה באחרית הימים וּבָעֵת הַהִיא בעת המלחמה שתהיה מידת הדין מתוחה יַעֲמֹד מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל לבקש רחמים על ישראל כשיראה את הקב"ה דן בעצמוהָעֹמֵד שרם של ישראל שרגיל בעמידה לטובתם עַל בְּנֵי עַמֶּךָ וְהָיְתָה עֵת צָרָה זהו יום הריגת נחמיה בן חושיאל אֲשֶׁר לֹא נִהְיְתָה מִהְיוֹת גּוֹי עַד הָעֵת הַהִיא והקושי הזה לא היה כמותו וּבָעֵת הַהִיא יִמָּלֵט עַמְּךָ ישראל כָּל הַנִּמְצָא כָּתוּב בַּסֵּפֶר ובזמן היה לא יהיו אלו שישאלו מפני מה צדיק ורע לו ומפני מה רשע וטוב לו. תפקידו של מיכאל יהיה לעזור לאלו שכתובים בספר להמלט:
(ב) וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ ולא נקראו מתים כי הפרידה תהיה זמנית כמו אדם שנפרד לשינה אֵלֶּה שיקומו הם לְחַיֵּי עוֹלָם ולא ימותו לעולם כמו שכתוב בלע המוות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים כי אז היצר הרע יתבטל מהעולם כי העולם יתוקן לדרגה גבוהה יותר משל אדם הראשון שלפני החטא וְאֵלֶּה שלא יקומו זה יהיה לַחֲרָפוֹת חרפה ובושה לְדִרְאוֹן עוֹלָם לעולם כי קברותיהם לא יפתחו כפי שכתוב ביחזקאל שלעתיד לבוא "בפתחי את קברותיכם": ס
(ג) וְהַמַּשְׂכִּלִים אלו התלמידי חכמים ומלמדי התינוקות יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ רמז להארה וזריחה בדרגה רוחנית גבוהה וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים אלו שמלמדים את דרך ה' לרבים הם יאירו כַּכּוֹכָבִים שנראה קטן מרחוק אך כשמתקרבים מגלים שזה גדול יותר מכל דבר לְעוֹלָם וָעֶד : פ
(ד) וְאַתָּה דָנִיֵּאל סְתֹם הַדְּבָרִים גם הנבואות שאתה יודע כתוב אותם כחידות ודברים סתומים שלא יראנו רק מי שראוי לראותו ובאמת דניאל פרסם את הספר רק לפני מותו וַחֲתֹם הַסֵּפֶר עַד עֵת קֵץ יְשֹׁטְטוּ רַבִּים וְתִרְבֶּה הַדָּעַת עד קץ הגאולה שיחפשו כולם לחקור ולהבין את האמת ובבוא העת עיני הרבים יתפקחו להבין את רמזי זמן הגאולה:
(ה) וְרָאִיתִי אֲנִי דָנִיֵּאל וְהִנֵּה שְׁנַיִם אֲחֵרִים מלאכים חוץ מהמלאך גבריאל עֹמְדִים אֶחָד הֵנָּה לִשְׂפַת הַיְאֹר וְאֶחָד הֵנָּה לִשְׂפַת הַיְאֹר משני עברי הנהר:
(ו) וַיֹּאמֶר אחד מהם לָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים המלאך גבריאל שדיבר לפני אֲשֶׁר עמד מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר נהר החידקל עַד מָתַי קֵץ הַפְּלָאוֹת עד מתי כל זה ימשך ומתי יבוא הגאולה:
(ז) וָאֶשְׁמַע אֶת הָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר וַיָּרֶם יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ אֶל הַשָּׁמַיִם וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם בהקב"ה כִּי לְמוֹעֵד מוֹעֲדִים וָחֵצִי שלשה וחצי זמנים וּכְכַלּוֹת נַפֵּץ יַד עַם קֹדֶשׁכשיסתיים ההתרחבות של עם ישראל ואף יתחיל ההצטמקות באחרית הימים וכאשר יקבלו את המלוכה בארץ ישראל תִּכְלֶינָה כָל אֵלֶּה כל זה יגמר:
(ח) אומר דניאל וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי אפילו שאני שמעתי עדיין וְלֹא אָבִין וָאֹמְרָה למלאך אֲדֹנִי מָה אַחֲרִית אֵלֶּה: פ
(ט) וַיֹּאמֶר לֵךְ דָּנִיֵּאל כִּי סְתֻמִים וַחֲתֻמִים הַדְּבָרִים עַד עֵת קֵץ הגאולה ומעבר לזה לא אוכל לפרט ולבאר:
(י) והפרטים שכן אוכל לומר יִתְבָּרֲרוּ וְיִתְלַבְּנוּ מלשון ללבן את הדברים וְיִצָּרְפוּ רַבִּים ויעשו חשבונות בכדי לחשב את הזמן וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים יהיו אנשים שיטעו בחשבונות הללו והם ירשיעו ומצד שני יכול להיות שיכוונו לתאריכים המסוגלים לגאולה אך בשל מצב עם ישראל לא תבוא הגאולה ואז וְלֹא יָבִינוּ כָּל רְשָׁעִים והם יאבדו את האמונה כי הם יגידו שלא תהיה עוד גאולה וְהַמַּשְׂכִּלִים יָבִינוּ אך התלמידים חכמים יבינו שאולי חל טעות או שעמ"י לא היה מוכן:
(יא) וּמֵעֵת הוּסַר הַתָּמִיד מבית המקדש וְלָתֵת שִׁקּוּץ שֹׁמֵם שהוקרבו שם קרבנות טמאים יָמִים אֶלֶף מָאתַיִם וְתִשְׁעִים:
(יב) אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה וְיַגִּיעַ לְיָמִים אֶלֶף שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה מספרים אלו הם מהקץ הסתום:
(יג) וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ זמן הגאולה לא יהיה בזמנך כי עמ"י לא עבר את התהליך עדיין והמשיח יכול לבוא רק באלפיים השנים האחרונות[14] ולכן וְתָנוּחַ אתה עתיד להפטר מהעולם אבל וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ תקום בתחיית המתים לְקֵץ הַיָּמִין הימים:
ה' יתמך גרלנו בגורל הצדיקים שבטו ומשענתי יהיה לנו תנחומין. לעמוד לקץ הימין. תם ונשלם ספר דניאל. שבח לאל אלהי ישראל
כל הנבואות בספר דניאל נכתבו בקצרה ופירוטם נכתבו במקומות רבים בנביאים באריכות.
בחזיונותיו של דניאל מרומזים העתידות לבוא על עם ישראל ועל זמן ביאת המשיח. כשם שנתקיימו חזיונותיו עד כאן, כן במהרה בימינו נזכה לראות בחוש את החזיונות שחזה על ישראל ביאת המשיח.
משנת ההלכה
דיני כשרות
איסור אכילת חֵלֶב ואכילת אחורי הבהמה
א. מלבד איסור גיד הנשה הנמצא בחלק האחורי בבהמה הוזהרנו בתורה (ויקרא צו פ"ז פס' כ"ג) "כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו". וכבר נכפלה "כל חלב וכל דם לא תאכלו" (ויקרא פ"ג פס' י"ז) "וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלהו" (ושם פ"ז פס' כ"ד).
ב. ולכן האוכל כזית חלב מבושל[15] במזיד חייב כרת ואם התרו בו ואכל כזית, לוקה ואם אכל בשוגג, חייב חטאת וחצי שיעור ג"כ אסור מן התורה.
ג. וכתב הרמ"א (יו"ד סי' סד סעי' ז) "ניקור אלו החלבים צריך ראיה מן הבקי בניקור, ואי אפשר לבאר סדר היטב בספר. וכל אלו החלבים אין לחוש להם אלא באחוריים של בהמה, אבל בחצי הבהמה של פנים אין בהם מחלבים אלו, רק קצת מן הקרום שעל חלב הכסלים... וצריך להסיר אותו הקרום משם.. וכתב בספר חכמת אדם (כלל כ"ח סעי' ג) "והמדקדקים אין אוכלים מחלק אחוריים עד שיראה למנקר אחר ויבדוק אם מנוקר כראוי וכן ראוי לנהוג"[16].
ד. ומטעם חומרת הניקור הנהיג המהרש"ל שלא לאכול בשר אחוריים כלל וכתב בדרכי תשובה (סי' סד ס"ק מו "דבארץ הקודש אין אוכלים אחוריים" ועוד כתב (בסי' ס"ה ס"ק מ"ו) שבמקומו נמי לא היו אוכלין אחוריים.
ה. ויש מהאחרונים שכתבו שלכן בדורות האחרונים התקינו בכל מקומות ישוב האשכנזים, ובפרט כאן בארץ ישראל נהגו האשכנזים שלא לנקר מבשר אחוריים כלל, ולא משום טעות או חסרון ידיעה מפאת גודל המכשלה אשר תצא מזה אילו נתיר לנקר האחוריים ועשו סייג וגדר ומשמרת לאיסורי תורה החמורים כי מאד קשה מלאכת הניקור וצריך אימון ובקיאות גדולה ושמוש רב לדבר ונכלל בסוג דבר שנהגו משום גדר ושידעו בו שמותר והחמירו על עצמם כדת וכהלכה[17].
ו. אמנם לעומת זאת יש שכתבו[18] שלא היו צריכים לניקור ולא היו להם מנקרים מומחים שיש לסמוך עליהם ולכן תיקנו לא לאכול אחוריים וא"כ במקום שיש מומחים היודעים לנקר ויש פיקוח מתאים יהיה מותר הניקור וכך פסק ר' משה פיינשטיין באגרות משה (יו"ד ב מב).
ז. ובקהילות הספרדים אין בזה מנהג כלל להחמיר.
ח. ולכן למעשה יינהג כל אחד כמנהג אבותיו ורבותיו בעין אכילת אחוריים כדוגמת "סינטה" (סירלוין) "פילה מיניון" (טנדרלוין) "שייטל" (rumpsteak) "אגוז" שריר אחורי וכדומה וגם הסומכים להתיר ידקדקו לקנות אך ורק מן המוחזק ומומחה בניקור.
[1] רמב"ן
[2] רשב"ם
[3] רשב"ם
[4] ת"י רש"י רמב"ן
[5] רבינו בחיי
[6] רמב"ן
[7] חזקוני
[8] איננו בלעם. גם בלעם איננו בן לבן הארמי. ויתכן שדרך הדרש בעבור היותו מנחש כמוהו. כי לא יפול מדברי רבותינו ז"ל ארצה. גם בלע ארמי היה וזה בלעם אדומי. גם יובב בן זרח איננו איוב כאשר אמר היצחקי המהביל. אבע"ז.
[9] רמב"ן בעל הטורים
[10] בעל הטורים
[11] רבינו בחיי
[12] רמב"ן
[13] בעל הטורים
[14] ועיין במלבי"ם מה שחישב בענין קץ הגאולה
[15] דאם אינו מבושל אינו דרך הנאתו ויהיה פטור וכרמב"ם שם פי"ד ה"י "כל האוכלין האסורין אינו חייב עליהם עד שיאכל אותן דרך הנאה וכו' ובהל' י"א "כיצד הרי שהמחה את החלב וגמעו כשהוא חם עד שנכוה גרונו ממנו או שאכל חלב חי וכו' הרי זה פטור:
[16] ועיין בשו"ת חת"ס וז"ל (יו"ד סי' ס"ח) "אך במקומינו שהאחוריי' אוכלים רק הגויים מפני טורח בניקור א"כ הבשר שבין הצלעות הנ"ל שניקורו קל ואין בו טורח וגם אינו חמור כ"כ והקצבים מנקרים אותו ונאמנים עליו יאכלו ענוים וישבעו"
[17] וז"ל שו"ת יד הלוי (לרי"ד במברגר, יו"ד סי' ל) שכתב בתו"ד כי מה שאבותינו ואבות אבותינו נוחי נפש הרבנים הגדולים שהיו בכל אלה המדינות שנהגו איסור לנקר האחוריים פשיטא שלא משום טעות או חסרון ידיעה נהגו מנהגינו כן אלא שברוחב דעתם וגודל ידיעתם בתלמוד תורה ועוז צדקתם בחנו וראו גודל המכשלה אשר תצא מזה אילו נתיר לנקר האחוריים וכו' וע"כ נסוגו אחור לעשות סייג וגדר ומשמרת לאיסורי תורה החמורים כי מאד קשה מלאכת הניקור וצריך אימון ובקיאות גדולה ושמוש רב לדבר כנודע וכו' אשר על כן זה נכלל בסוג דבר שנהגו משום גדר ושידעו בו שמותר והחמירו על עצמם כדת וכהלכה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה