פרשת ויצא יום ו'

מקרא

בראשית פרק לא

(כה) וַיַּשֵּׂג לָבָן אֶת יַעֲקֹב וְיַעֲקֹב תָּקַע אֶת אָהֳלוֹ בָּהָר וְלָבָן תָּקַע אֶת אֶחָיו בְּהַר הַגִּלְעָד:

(כו) וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב מֶה עָשִׂיתָ וַתִּגְנֹב אֶת לְבָבִי וַתְּנַהֵג אֶת בְּנֹתַי כִּשְׁבֻיוֹת חָרֶב:

(כז) לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ וַתִּגְנֹב אֹתִי וְלֹא הִגַּדְתָּ לִּי וָאֲשַׁלֵּחֲךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁרִים בְּתֹף וּבְכִנּוֹר:

(כח) וְלֹא נְטַשְׁתַּנִי המתנת לי[1] לְנַשֵּׁק לְבָנַי וְלִבְנֹתָי עַתָּה עד עכשיו הייתה חכם, וחכמת גבי עשו בבכורה ובברכה, וגם עמי נהגת בחכמה, אבל עתה הִסְכַּלְתָּ עֲשׂוֹ:

(כט) יֶשׁ לְאֵל כח[2] יָדִי לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רָע וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם וגם אלקיכם יודע כן ומתפחד פן אקח נקמתי מכם ולכך אֶמֶשׁ אָמַר אֵלַי לֵאמֹר להזהיר אותי עליכם[3] הִשָּׁמֶר לְךָ מִדַּבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע:

(ל) וְעַתָּה הָלֹךְ ממני הָלַכְתָּ לארץ ישראל כִּי נִכְסֹף לארץ ישראל ו - נִכְסַפְתָּה לְבֵית אָבִיךָ לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי:

(לא) וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לְלָבָן כִּי יָרֵאתִי כִּי אָמַרְתִּי פֶּן תִּגְזֹל אֶת בְּנוֹתֶיךָ מֵעִמִּי:

(לב) עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה כי חשב שגנב אותם אחד מהעבדים לעבדם ולחזור לסורו[4] נֶגֶד מול ובנוכחות אַחֵינוּ הַכֶּר לְךָ מָה עִמָּדִי משלך וְקַח לָךְ וְלֹא יָדַע יַעֲקֹב כִּי רָחֵל גְּנָבָתַם שאם היה יודע לא היה מעיז פניו לכחש ולא היה אומר לא יחיה[5]:

(לג) וַיָּבֹא לָבָן בְּאֹהֶל יַעֲקֹב וּבְאֹהֶל לֵאָה וּבְאֹהֶל שְׁתֵּי הָאֲמָהֹת כי אהלים היו לכולם כי היה זה מצניעות הצדיק, כי לכל אחת מארבע הנשים היה אהל מיוחד, בעבור שלא תדע האחרת בבאו אל רעותה, גם אסור הוא בדין תורה כמו שהזכירו חכמים במסכת נדה (יז) וליעקב אהל מיוחד ושם תאכלנה על שולחנו עם בניו ועם בני ביתו וְלֹא מָצָא באף אחד מהאהלים ולא מצא באהל רחל משום שישבה עליהם כמו שממשיך הכתוב ללמדינו[6] וַיֵּצֵא מֵאֹהֶל לֵאָה וַיָּבֹא בְּאֹהֶל רָחֵל כלומר אעפ"י שאמרנו למעלה באהל לאה ובאהל שתי השפחות לא כך היה אלא בתחלה כשיצא מאהל לאה נכנס באוהל רחל אבל מפני אורך דברים שאמר לבן לרחל ורחל ללבן לא היה רוצה להפסיק את הפסוק הראשון[7]:

(לד) וְרָחֵל לָקְחָה אֶת הַתְּרָפִים כשיצא מאהל לאה ללכת באהל רחל, לקחתם רחל[8] וַתְּשִׂמֵם בְּכַר הַגָּמָל שנותנים על הגמל לשבת עליהם[9] וַתֵּשֶׁב עֲלֵיהֶם וַיְמַשֵּׁשׁ לָבָן אֶת כָּל הָאֹהֶל וְלֹא מָצָא:

(לה) וַתֹּאמֶר אֶל אָבִיהָ אַל יִחַר בְּעֵינֵי אֲדֹנִי כִּי לוֹא אוּכַל לָקוּם מִפָּנֶיךָ כִּי דֶרֶךְ נָשִׁים לִי אמרה כי ראשה ואבריה כבדים עליה והיא חולה בבא הארח כי כן דרכן, וכל שכן במעטות הלידה כרחל שדמיהן מועטין והארח יכבד עליהם מאד[10] וַיְחַפֵּשׂ וְלֹא מָצָא אֶת הַתְּרָפִים:

(לו) וַיִּחַר לְיַעֲקֹב וַיָּרֶב בְּלָבָן וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לְלָבָן מַה פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי:

(לז) כִּי מִשַּׁשְׁתָּ אֶת כָּל כֵּלַי מַה מָּצָאתָ מִכֹּל כְּלֵי בֵיתֶךָ שִׂים כֹּה נֶגֶד אַחַי בני שאני קורא להם אחי[11] וְאַחֶיךָ וְיוֹכִיחוּ עם מי הדין בֵּין שְׁנֵינוּ:

(לח) זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ לא הפילו וְאֵילֵי צֹאנְךָ לֹא אָכָלְתִּי אף על פי שדרך הרועים לאכול מזכרי הצאן ששומרים עליהם[12]:

(לט) טְרֵפָה שנטרפה על ידי חית השדה  לֹא הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה שאם אנכי חוטא בה מיד  מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה היית תובע אותה גְּנֻבְתִי יוֹם מה שנגנב ביום מבני אדם עלי היה להשלים וּגְנֻבְתִי לָיְלָה ומה שהיה נגנב בלילה מן חיות השדה עלי היה לשלם[13]:

(מ) הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב השרב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי כדי לשמור צאנך כדין[14]:

(מא) זֶה לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּבֵיתֶךָ עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ וַתַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים:

(מב) לוּלֵי אֱלֹהֵי אָבִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק מי שמפחד ממנו יצחק הָיָה לִי בעזרי[15] כִּי עַתָּה רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי אֶת עָנְיִי וְאֶת יְגִיעַ כַּפַּי רָאָה אֱלֹהִים וַיּוֹכַח לפי שידע שהלכתי עמך בנאמנות, ואתה עמי בתרמית, הוכיחך עלי[16] אָמֶשׁ:

(מג) וַיַּעַן לָבָן וַיֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי וְהַצֹּאן צֹאנִי ואם החלפתי משכורתך או שלחתיך ריקם לא הייתי נוטל דבר משלך שהכל שלי ובמרמה בא לידך לא בדין[17] וְכֹל אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לִי הוּא אמר זה כמתנצל על דברי יעקב, כי באתי אחריך לראות בנותי וְלִבְנֹתַי מָה אֶעֱשֶׂה לָאֵלֶּה הַיּוֹם ומה אוכל לעשות להם טובה[18] אוֹ לִבְנֵיהֶן אֲשֶׁר יָלָדוּ:

(מד) וְעַתָּה אטיב להן ש - לְכָה נִכְרְתָה בְרִית אֲנִי וָאָתָּה וְהָיָה הברית לְעֵד כי העובר עליו יקולל בכל אלות הברית בֵּינִי וּבֵינֶךָ שלא תענה אותן ולא תקח עליהן נשים כמש"כ להלן[19]:

(מה) וַיִּקַּח יַעֲקֹב אָבֶן וַיְרִימֶהָ מַצֵּבָה:

(מו) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו לבניו שהיה קורא להם אחיו[20] לִקְטוּ אֲבָנִים וַיִּקְחוּ אֲבָנִים וַיַּעֲשׂוּ גָל שיגולו שם אבנים עד שהתחברו[21] וַיֹּאכְלוּ שָׁם עַל הַגָּל שהוא דרך הבאים בברית לאכול שניהם מלחם אחד לאהבה ולחברה[22]:

(מז) וַיִּקְרָא לוֹ לָבָן בארמית יְגַר שָׂהֲדוּתָא וְיַעֲקֹב קָרָא לוֹ בלשון הקודש[23] גַּלְעֵד:

(מח) וַיֹּאמֶר לָבָן הַגַּל הַזֶּה עֵד בֵּינִי וּבֵינְךָ הַיּוֹם אחרי שקראו יעקב גלעד, דבר לבן בלשון יעקב הגל הזה עד ועל כן נקרא שמו גלעד עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ גַּלְעֵד כי בשם הזה הסכימו שניהם או שדברי לבן מתורגמין ללשון הקדש:

(מט) וְהַמִּצְפָּה היא האבן שהקים יעקב מצבה נקרא כך על שם שאמר[24] אֲשֶׁר אָמַר יִצֶף יראה יְקֹוָק בֵּינִי וּבֵינֶךָ כִּי נִסָּתֵר אִישׁ מֵרֵעֵהוּ אנחנו שיהיה כל אחד ממנו רחוק מחברו ולא יראנו השם רואהו[25]:

(נ) אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנֹתַי וְאִם תִּקַּח נָשִׁים עַל בְּנֹתַי אֵין אִישׁ עִמָּנוּ שיוכל לדון אותנו[26] רְאֵה אֱלֹהִים עֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ:

(נא) וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הִנֵּה הַגַּל הַזֶּה וְהִנֵּה הַמַּצֵּבָה אֲשֶׁר יָרִיתִי הקמתי בֵּינִי וּבֵינֶךָ:

(נב) עֵד הַגַּל הַזֶּה וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה אִם אָנִי לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת הַגַּל הַזֶּה לעזרך בעת רעתך, שנשבע לו לעזרו בעת צרה, כדרך השרים שכורתים ברית לסייע זה את זה מאויביו וְאִם אַתָּה לֹא תַעֲבֹר אֵלַי אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאֶת הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת לְרָעָהלסייע לי[27]:

(נג) אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי נָחוֹר יִשְׁפְּטוּ בֵינֵינוּ אֱלֹהֵי אֲבִיהֶם וַיִּשָּׁבַע יַעֲקֹב בְּפַחַד אָבִיו יִצְחָק:

(נד) וַיִּזְבַּח יַעֲקֹב זֶבַח בָּהָר כדרך כורתי ברית[28] וַיִּקְרָא לְאֶחָיו של לבן[29] לֶאֱכָל לָחֶם וַיֹּאכְלוּ לֶחֶם וַיָּלִינוּ בָּהָר:

בראשית פרק לב

(א) וַיַּשְׁכֵּם לָבָן בַּבֹּקֶר וַיְנַשֵּׁק לְבָנָיו נכדיו[30] וְלִבְנוֹתָיו וַיְבָרֶךְ אֶתְהֶם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לָבָן לִמְקֹמוֹ:

(ב) וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים לשומרו כדכתיב והנה אנכי עמך[31]:

(ג) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה המחנה שלי שפגעו בו מלאכי אלהים אין ספק שהוא מחנה אלהים וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם שתי מחנות אלהים של מלאכים ושלו[32]: פ

חסלת פרשת ויצא

נביא

יחזקאל פרק כב

ט. אַנְשֵׁי רָכִיל הָיוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ דָּם - מדברים לשון הרע כדי שהדיבורים יגרמו לכעס ולרצח. וְאֶל הֶהָרִים אָכְלוּ בָךְ - עובדים ע"ז במקומות הגבוהים. זִמָּה עָשׂוּ בְתוֹכֵךְ - גילוי עריות (ועכשיו מפרט את עבירות העריות שעשו)

י. עֶרְוַת אָב גִּלָּה בָךְ - אשת אביו. טְמֵאַת הַנִּדָּה עִנּוּ בָךְ - איסור נדה.

יא. וְאִישׁ אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ עָשָׂה תּוֹעֵבָה - אשת איש וְאִישׁ אֶת כַּלָּתוֹ טִמֵּא בְזִמָּה - אשת בנך. וְאִישׁ אֶת אֲחֹתוֹ בַת אָבִיו עִנָּה בָךְ - ערות  אחותך.

יב. שֹׁחַד לָקְחוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ דָּם - לוקחים שוחד במשפט והדין נפסק להרג בחינם. נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית לָקַחַתְּ - ריבית בהלוואות. וַתְּבַצְּעִי רֵעַיִךְ בַּעֹשֶׁק - גוזלים ועושקים. וְאֹתִי שָׁכַחַתְּ נְאֻם ה' אלקים - ואת ה' שכחת.

יג. וְהִנֵּה הִכֵּיתִי כַפִּי אֶל בִּצְעֵךְ אֲשֶׁר עָשִׂית - הצטערתי על הגזילות שעשית (הגזל קשה מן הכל) וְעַל דָּמֵךְ אֲשֶׁר הָיוּ בְּתוֹכֵךְ - ועל השפיכות דם.

יד. הֲיַעֲמֹד לִבֵּךְ אִם תֶּחֱזַקְנָה יָדַיִךְ - האם תצליחי להתחזק בליבך ובכוחך. לַיָּמִים אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה אוֹתָךְ - ביום שיבוא עליך האויב. אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי - מה שדיברתי אקיים.

טו. וַהֲפִיצוֹתִי אוֹתָךְ בַּגּוֹיִם וְזֵרִיתִיךְ בָּאֲרָצוֹת - אפזר אתכם בארצות הגולה. וַהֲתִמֹּתִי טֻמְאָתֵךְ מִמֵּךְ - ותפסיק ותתבטל הטומאה שיש בך.

טז. וְנִחַלְתְּ בָּךְ לְעֵינֵי גוֹיִם - תהיי מחוללת ומבוזה בעיני הגויים. וְיָדַעַתְּ כִּי אֲנִי ה'.

יז. וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר

יח. בֶּן אָדָם הָיוּ לִי בֵית יִשְׂרָאֵל לְסִיג - פסולת של מתכות. כֻּלָּם נְחֹשֶׁת וּבְדִיל וּבַרְזֶל וְעוֹפֶרֶת בְּתוֹךְ כּוּר - סוגים של מתכות והכוונה דרגות ליראת השם. (כור - כבשן אש לצרוף מתכות). סִגִים כֶּסֶף הָיוּ - בתחילה היו צדיקים. (כמו שהכסף הוא המתכת היותר יקרה מביניהם).

יט. לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אלקים יַעַן הֱיוֹת כֻּלְּכֶם לְסִגִים - שיש בהם בעם הרבה רשעים כמו הפסולת שבכסף. לָכֵן הִנְנִי קֹבֵץ אֶתְכֶם אֶל תּוֹךְ יְרוּשָׁלִָם - אאסוף את כל העם לירושלים שהיא תהיה כמו הכור.

כ. קְבֻצַת כֶּסֶף וּנְחשֶׁת וּבַרְזֶל וְעוֹפֶרֶת וּבְדִיל אֶל תּוֹךְ כּוּר - אאסוף את כל סוגי העם לתוך הכור. לָפַחַת עָלָיו אֵשׁ לְהַנְתִּיךְ - לנפוח באש כדי שתגדל ותתיך - תמיס את כל המתכות ותשרוף את הפסולת - הסיגים. כֵּן אֶקְבֹּץ בְּאַפִּי וּבַחֲמָתִי - כך אאסוף אתכם בכעסי. וְהִנַּחְתִּי וְהִתַּכְתִּי אֶתְכֶם - אניח אתכם בתוך הכור ואתיך אתכם שיבואו עליכם הפורענויות וצרות מהאויב.

כא. וְכִנַּסְתִּי אֶתְכֶם וְנָפַחְתִּי עֲלֵיכֶם בְּאֵשׁ עֶבְרָתִי וְנִתַּכְתֶּם בְּתוֹכָהּ - אכנוס ואאסוף אתכם לתוך ירושלים ואגדיל את האש בכעסי שתהיה פורענות חזקה ותהיו נמסים בתוכה.

כב. כְּהִתּוּךְ כֶּסֶף בְּתוֹךְ כּוּר כֵּן תֻּתְּכוּ בְתוֹכָהּ- כמו שהכסף ניתך ונמס בכור כך יקרה לכם.

 וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' שָׁפַכְתִּי חֲמָתִי עֲלֵיכֶם - בסוג הפורענות תדעו שרק ה' מביא עליכם צרה כזאת ותאמינו בו.

כג. וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר

כד. בֶּן אָדָם אֱמָר לָהּ אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא - לא טהרת וניקית את עצמך מטומאה שלא חזרת בתשובה. לֹא גֻשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם - ולכן לא ירד הגשם ביום זעם ה' עליך.

כה. קֶשֶׁר נְבִיאֶיהָ בְּתוֹכָהּ - מתחברים נביאי השקר בעצה אחת.

כתובים

דניאל פרק ט

(טז) אֲדֹנָי כְּכָל צִדְקֹתֶךָ שעשית לנו מקודם הגם שלא היינו ראויים, רק עשית מצד הצדקה העליונה, שגדרה שלא תשקיף על המעשים והזכות, כן - יָשָׁב נָא אַפְּךָ וַחֲמָתְךָ מֵעִירְךָ יְרוּשָׁלִַם הַר קָדְשֶׁךָ תעשה זאת למען ירושלים והר ציון כִּי בַחֲטָאֵינוּ וּבַעֲוֹנוֹת אֲבֹתֵינוּ יְרוּשָׁלִַם וְעַמְּךָ לְחֶרְפָּה לְכָל סְבִיבֹתֵינוּ ויש חילול השם: (יז) וְעַתָּה שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תַּחֲנוּנָיו וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם לְמַעַן אֲדֹנָי ששכן שמו בבית הזה ויש חילול השם: (יח) הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ וּשֲׁמָע פקחה פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵינוּ וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶיהָ כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים: (יט) אֲדֹנָי שְׁמָעָה אֲדֹנָי סְלָחָה אֲדֹנָי הַקֲשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר את הזמן הקבוע מפי ירמיה לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ: (כ) וְעוֹד אֲנִי מְדַבֵּר וּמִתְפַּלֵּלתפילות אחרות שלא נזכר פה שפיכת הנפש והדבקה באלהים וּמִתְוַדֶּה חַטָּאתִי וְחַטַּאת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּמַפִּיל תְּחִנָּתִי לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהַי עַל הַר קֹדֶשׁ אֱלֹהָי: (כא) וְעוֹד אֲנִי מְדַבֵּר בַּתְּפִלָּה הנזכרת וְהָאִישׁ גַּבְרִיאֵל אֲשֶׁר רָאִיתִי בֶחָזוֹן בַּתְּחִלָּה מֻעָף בִּיעָף נֹגֵעַ אֵלַי כְּעֵת מִנְחַת עָרֶב פרח בפריחה ובטיסה ונגע אלי בעת זמן הקרבת מנחת הערב והוא תמיד של בין הערבים: (כב) וַיָּבֶן שעף בעפיפה לדרכו כאילו אינו יודע מקומו של דניאל, רק כשנגע בו הבין שדניאל עומד שם, והתעכב שם לדבר עמו וַיְדַבֵּר עִמִּי וַיֹּאמַר דָּנִיֵּאל עַתָּה יָצָאתִי לְהַשְׂכִּילְךָ בִינָה נגד מ"ש דניאל בינותי בספרים, אמר לו המלאך שלא הבין הדבר כראוי והוא ישכילהו איך יבין לפי האמת: (כג) בִּתְחִלַּת תַּחֲנוּנֶיךָ בל תאמר שנשתנה הדבר ע"י תפלתך, כי תיכף בתחלה - יָצָא דָבָר וַאֲנִי בָּאתִי לְהַגִּיד כִּי חֲמוּדוֹת אָתָּה על שאתה בעל מעלות חמודות לזה שלח ה' להגיד לך וּבִין בַּדָּבָר תבין היטב דברי ירמיה שלא הבנת אותם כראוי, שהוא דבר הנבואה וְהָבֵן בַּמַּרְאֶה מה שאראך עוד נוסף על זה: (כד) שָׁבֻעִים שִׁבְעִים שהגזר שנחתך ונגזר על ישראל שיהיו בגלות שבעים שנה, הם שבעים שמטות, כי השבעים שנה היו בעון השמטות, כמ"ש אז תרצה הארץ את שבתותיה ואתם בארץ אויביכם וגו' (ויקרא כ"ו) ששיבת בית שני לא נחשב לגאולה המיועדת, כי הגלות הוחל מזמן גלות הראשון בימי נבוכדנצר וימשך עד הגאולה העתידה, ושיבת ישראל בימי בית שני וישיבתם שם נחשב מן הגלות, שלא היה להם נביאים ושכינה ואורים ותומים ומלך מבית דוד ולא התקבצו האובדים והנדחים, כי כל משך בית שני נדחו ונתפזרו עוד יותר בארצות שבים נֶחְתַּךְ עַל עַמְּךָ וְעַל עִיר קָדְשֶׁךָ לְכַלֵּא הַפֶּשַׁע שהוא פשע בין אדם לחבירו וחטא לה' ולחתם וּלְהָתֵם חטאות חַטָּאת שהוא החטא ע"י התאוה שהוא גילוי עריות שחטאו במשך זמן בית ראשון וּלְכַפֵּר עָוֹן העון הוא על ידי עוות השכל והכפירה שהוא חטא עבודה זרה וּלְהָבִיא צֶדֶק עֹלָמִים שאם היו שבים בתשובה והיה בא זמן הגאולה בסוף הת"ץ שנים היה מביא צדק עולמים, שכל בני העולם יכירו את האמונה האמתית ויצדקו בצדק ובמשפט וְלַחְתֹּם חָזוֹן וְנָבִיא שאז היו מקויימים נבואת כל הנביאים והחזון אשר חזו על הגאולה העתידה, והיו כולם מחותמים בטבעת המלך בחותמו של אמת וְלִמְשֹׁחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוא הבנין השלישי שימשח ע"פ נביא שהמשיחה מורה על רוב קדושתו: (כה) וְתֵדַע וְתַשְׂכֵּל מִן מֹצָא דָבָר לְהָשִׁיב וְלִבְנוֹת יְרוּשָׁלִַם מן החורבן עד זמן שינתן להם רשות שישובו ויבנו את ירושלים, שזה היה בשנה הראשונה שמלך כורש שנתן רשות ע"ז שישובו בני הגולה, ושבו מהם רבים, ומבם - עַד מָשִׁיחַ נָגִיד על משך הזמן שמהשיח יהיה נגיד ומושל, ר"ל כל ימי בנין הבית שהיה להם משיח, כ"ג שנמשח בשמן או נשיא ומלך שנקראו משיח, והוא יהיה נגיד ומצוה, הזמן הזה יתארך - שָׁבֻעִים שִׁבְעָה שבועים שבעה שהם שבעה שמטות ימשכו עד להשיב ולבנות ירושלים, היינו מזמן חורבן הבית עד שנתן כורש הפקודה להשיב ולבנות ירושלים שהיה בשנת אחת למלכו ואז נתקיים מ"ש ירמיה שבמלאות שבעים של בבל אפקד אתכם, שזה היה הפקודה הראשונה בימי כורש תיכף כשנחרבה בבל וְשָׁבֻעִים שִׁשִּׁיםבית שני עמד ארבע מאות ועשרים שנים, שהם ששים שבועים שעז"א עד משיח נגיד שמשל על ישראל משיח ומושל מקרבם, כלומר ת"כ שנה יתארכו עד משיח נגיד, ר"ל עד זמן החורבן שעד שם המשיח מישראל יהיה נגיד ומושל בם וּשְׁנַיִם שבועים יתארכו כלומר ב' שתי שמטות (ועוד איזה שנים שלא חשב שהם פחות משבוע), עד שהתחילו שנית לבנות ממש בימי דריוש, ובזה נתקיימה הנבואה השניה שמצא דניאל בספרים שכתוב למלאת לחרבות ירושלים שבעים שנה, שזה נחשב מגלות צדקיהו שהיה י"ח שנה אחר גלות יהויקים עד ש - תָּשׁוּב וְנִבְנְתָה רְחוֹב וְחָרוּץ ר"ל מן הזמן שבטל הבנין בשנה הא' של כורש שכתבו שטנה ונבטל הבנין עד שתים לדריוש, שהגם שהיו י"ח שנה הלא לא חשיב רק מנין שמטות, ולא היה שם יותר מב' שמטות, לכן לא נמנה רק לשתים  וּבְצוֹק הָעִתִּים שכל זמן בית שני יהיו בצוק העתים, כי היו תחת המלכיות, והיה להם צרות וצוקות לכלא פשע ולכפר עון מבית ראשון: (כו) וְאַחֲרֵי הַשָּׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם יִכָּרֵת מָשִׁיחַ וְאֵין לוֹ שהמלך האחרון שהוא אגריפס נהרג ברומי, וכן הכ"ג האחרון נהרג ולא היה לו עוד מלך וכ"ג מעמווְהָעִיר וְהַקֹּדֶשׁ יַשְׁחִית עַם נָגִיד הַבָּא שהוא עם הרומיים, כי השחתת המקדש לא היה ברצון טיטוס רק עם הרומיים עשו זה מעצמם, כמ"ש ביוסיפון וְקִצּוֹ בַשֶּׁטֶף ע"י השטף הזה יהיה קץ להקדש, שיהיה הבהמ"ק חרב וְעַד קֵץ מִלְחָמָה כלומר עד שיגיע עת מלחמת גוג ומגוג נֶחֱרֶצֶת שֹׁמֵמוֹת עד העת שנחרץ ונגזר שיהיה שומם וחרב: (כז) ועתה מספר איך יהיה ענין החורבן וְהִגְבִּיר בְּרִית לָרַבִּים שָׁבוּעַ אֶחָד ששבוע אחד בקש טיטוס מהן שישלימו אתו ורצה לכרות עמהם ברית ושלא יקבל מהם אף מס, בלבד שיכנסו עמו בברית שלום וַחֲצִי הַשָּׁבוּעַ ג' שנים קודם החורבן יַשְׁבִּית זֶבַח וּמִנְחָה וְעַל כְּנַף שִׁקּוּצִים מְשֹׁמֵם ע' שנה אחר החורבן העמיד אדיאנוס את צלמו במקום המקדש, על כנף של שקוצים, וזה ימשך עד - וְעַד כָּלָה וְנֶחֱרָצָה תִּתַּךְ עַל שֹׁמֵם היינו על המחריב ששומם אותו והחריבו: פ

משנת ההלכה

הנהגת פועל או שכיר במקום עבודתו

       א.       כתב הרמב"ם "כדרך שמוזהר בעל הבית שלא יגזול שכר העני ולא יעכבנו כך מוזהר העני שלא יבטל מלאכת בעל הבית אלא חייב לדקדק על עצמו שהרי דקדקו חכמים בזימון שלא יעשה בשעת מלאכתו ועל ברכה רביעית שלא יברכו ברכה רביעית בברכת המזון וכן חייב הפועל לעבוד בכל כחו שכן יעקב אמר (בראשית ל"א) בכל כחי עבדתי את אביכן לפיכך נטל שכר בעוה"ז על כך שנאמר (שם ל') "ויפרוץ האיש מאד מאד":

        ב.        לפיכך אין שכיר או פועל רשאי להתפלל על חשבונו של בעל הבית ללא הסכמתו ולכן אם איחר לקום ועדיין לא התפלל שחרית אינו רשאי להתפלל על חשבון בעה"ב אלא יחתים את כרטיס הנוכחות לאחר שסיים להתפלל או ינכה משעות עבודתו את זמן התפילה

         ג.         וכן לענין תפילת מנחה או ערבית אינו רשאי להתפלל על חשבון מעסיקו אלא יתפלל בשעת ההפסקה אם יש לו כזאת ואם לאו יחשיב את זמן התפילה כהפסקה פרטית וממנה ינוכה משכרו

        ד.        ולכן רצוי להגיע לסיכום עם בעל הבית או המעסיק שזמן התפילה לא ינוכה משעות העבודה ושרשאי להתפלל על חשבון המעסיק

       ה.       ואם יש מנהג קבוע באותו מקום עבודה בהסכמת בעה"ב מותר לו להתפלל בזמן עבודתו

         ו.         ומזה נלמד מכל שכן שאין לאדם לעשות את צרכיו הפרטיים על חשבון זמן עבודתו אלא חייב להתאמץ בכל כוחו למלאות את זמן העסקתו לטובת בעל הבית וע"ז יתברך במה שהתברך יעקב "ויפרוץ האיש מאד מאד" (ועיין החי' הגרי"פ לסה"מ לרס"ג ל"ת רסז (שכה א –ג) שמשמע מדבריו שאיסור זה נכלל בלא תעשה שנאמר וחרמש לא תניף וגו' (ל"ת רס"ז בסה"מ להרמב"ם) וכ"ש שאסור לו לשבות והרי זה גזל גמור אם יגרום הפסד לבעה"ב ע"י השביתה וכן אינו רשאי להוציא דמי השביתה מבעה"ב ועיין פתחי חושן פ"ז הערה כד ועיין אגרות משה חו"מ א סי' נח נט באופנים שמותר לעשות שביתה)

שימוש ברכוש העסק או המשרד

         ז.         אין הפועל רשאי להשתמש ברכושו ובממונו של המעביד לצרכיו האשיים ללא קבלת רשות מפורשת של המעביד לפיכך אין להשתמש בטלפון, במכונת הצילום, במחשב, או ברכב של העסק, וכן בכל ציוד אחר לצרכיו הפרטיים

       ח.       אמנם אם ידוע בודאות לפועל שהמעביד מרשה זאת למרות שלכתחילה היה המעביד מעדיף שלא ישתמשו ברכושו מותר לפועל להשתמש

        ט.       אפילו במקום שעובדים אחרים משתמשים ברכוש המעביד ואפילו אם כל הפועלים עושים כן אם אינו יודע בודאות שהמעביד נתן רשותו לכך אסור להשתמש ברכוש המעביד לצרכיו או לצרכי חבירו (ואפילו אם חבירו בלאו הכי יעשה זאת אסור) ואין הנהגה זאת של הרבים יוצרת מנהג המדינה להתיר את השימוש

         י.         אם הפועל מסופק מה דעת המעביד הדין הוא שאם הוא מוכן להשתמש ברכוש המעביד לצרכיו הפרטיים אף בנוכחותו ואינו מסתיר זאת ממנו מותר לו להשתמש ברכוש זה אבל אם חושש הוא מלהשתמש ברכוש המעביד בנוכחות המעביד או שישנם דברים שחושש להשתמש (אע"ג שברכוש אחר אינו חושש) אסור לו להשתמש ברכוש זה עד שיברר בבירור את דעת המעביד

      יא.     כיון שחייב הפועל לעבוד בכל כוחו את מעסיקו לפיכך אסור לו לעבוד בעבודות נוספות אם כתוצאה מכך עלולה להיפגע עבודתו את מעסיק זה וכ"ש שאסור לו לעסוק בפעילו גופנית או בכל דבר אחר כיו"ב העלולה לפגוע בעבודתו במשך היום ולפיכך חייב הפועל לישן את כמות השינה הנדרשת כדי שיוכל לתפקד כראוי בשעות עבודתו

      יב.      פועל העושה מלאכה לבעל הבית ומבטל ממלאכתו כדי לאכול אפילו אם עוסק בדבר מאכל או שאכל שלא בשעת גמר מלאכה הרי זה עובר בל"ת לדעת הרמב"ם שנאמר וחרמש לא תניף וגו' שכתב "מפי השמועה למדו שכל זמן שהוא עוסק בקצירה לא יניף חרמש לאכילתו" אמנם אם אוכל תוך כדי מלאכתו ואין מלאכתו נפגעת מכך מותר וחייב המעביד לתת לפועליו הפסקה כדי לאכול והכל כמנהג המדינה

---

[1] ת"י

[2] ת"א

[3] חזקוני

[4] ספורנו

[5] ספורנו

[6] רמב"ן

[7] רשב"ם

[8] חזקוני

[9] רשב"ם

[10] רמב"ן ועיי"ש שכתב "והנכון בעיני כי היו הנדות בימי הקדמונים מרוחקות מאד, כי כן שמן מעולם "נדות" לריחוקן, כי לא יתקרבו אל אדם ולא ידברו בו כי ידעו הקדמונים בחכמתם שהבלן מזיק, גם מבטן מוליד גנאי ועושה רושם רע כאשר בארו הפילוסופים, עוד אני עתיד להזכיר נסיונם בזה (ויקרא יח יט), והיו יושבות בדד באהל לא יכנס בו אדם, וכמו שהזכירו רבותינו בברייתא של מסכת נדה, תלמיד אסור לשאול בשלמה של נדה, רבי נחמיה אומר אפילו הדבור היוצא מפיה הוא טמא, אמר רבי יוחנן אסור לאדם להלך אחר הנדה ולדרוס את עפרה שהוא טמא כמת כך עפרה של נדה טמא, ואסור ליהנות ממעשה ידיה, ולכך אמרה רחל ראויה הייתי לקום מפני אדוני לנשק ידיו, אבל דרך נשים לי ולא אוכל להתקרב אליך, וגם לא ללכת באהל כלל שלא תדרוך אתה עפר רגלי" וכ"כ רבינו בחיי

[11] ת"י פס' מו

[12] פי' ר' יוסף בכור שור

[13] ת"י

[14] ת"א

[15] ת"א רבינו בחיי

[16] פי' ר' יוסף בכור שור

[17] ספורנו

[18] רמב"ן

[19] רמב"ן

[20] ת"י

[21] אבע"ז

[22] רמב"ן

[23] פי' ר' יוסף בכור שור

[24] רמב"ן

[25] אבע"ז

[26] ת"א ת"י

[27] חזקוני

[28] פי' ר' יוסף בכור שור

[29] ספורנו

[30] אבע"ז

[31] רשב"ם

[32] ספורנו