מקרא
בראשית פרק לח
(יט) וַתָּקָם וַתֵּלֶךְ וַתָּסַר צְעִיפָהּ מֵעָלֶיהָ וַתִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ:
(כ) וַיִּשְׁלַח יְהוּדָה אֶת גְּדִי הָעִזִּים בְּיַד רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי לָקַחַת הָעֵרָבוֹן מִיַּד הָאִשָּׁה וְלֹא מְצָאָהּ:
(כא) וַיִּשְׁאַל אֶת אַנְשֵׁי מְקֹמָהּ לֵאמֹר אַיֵּה הַקְּדֵשָׁה מיועדת ומזומנת לזנות[1] הִוא בָעֵינַיִם עַל הַדָּרֶךְ וַיֹּאמְרוּ לֹא הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה:
(כב) וַיָּשָׁב אֶל יְהוּדָה וַיֹּאמֶר לֹא מְצָאתִיהָ וְגַם אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם אָמְרוּ לֹא הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה ואין מה לחקור עוד והם כמשחקים עליך וקלון הוא על כבודך[2]:
(כג) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה תִּקַּח לָהּ הקדשה את הערבון לעצמה ויהיה שייך לה הטבעת הפתילים והמטה פֶּן נִהְיֶה לָבוּז בכך שאנו מחפשים אחריה יתפרסם הדבר וגם יתפרסם שעבור דבר קטן כזה נתתי חותם פתיל ומטה[3] הִנֵּה שָׁלַחְתִּי הַגְּדִי הַזֶּה וְאַתָּה לֹא מְצָאתָהּ וא"כ אני את חובתי מלאתי[4]:
(כד) וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים שהוא זמן הכרת העובר וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ כי כל זמן שהיתה שומרת יבם היו מחשבין אותה כאשת איש[5] וְגַם הִנֵּה הָרָה לִזְנוּנִים ולא השתדלה לכסות קלון לכבודך[6] וַיֹּאמֶר יְהוּדָה הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף שהיה יהודה קצין שוטר ומושל בארץ, והכלה אשר תזנה עליו איננה נדונת כמשפט שאר האנשים, אך כמבזה את המלכות, ועל כן כתוב ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף, כי באו לפניו לעשות בה ככל אשר יצוה, והוא חייב אותה מיתה למעלת המלכות, ושפט אותה כמחללת את אביה לכבוד כהונתו[7]:
(כה) הִוא מוּצֵאת להשרף[8] וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר שהשליחים יאמרו לו לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ כי הם עצמם לא היו יודעים מה שבידה, ועשתה כן כדי שלא יתבייש אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר וכאשר ראתה שלא הודה בזה וחשבה אולי שכח הענין אמרה לו היא בעצמה פנים בפנים[9] הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה:
(כו) וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי יותר ממני שאני צויתיה לשבת בית אביה עד יגדל שלה היא השלימה תנאי שצויתיה אבל אני לא השלמתי לה תנאי שהתניתי לה[10] כִּי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי וְלֹא יָסַף עוֹד לְדַעְתָּהּ ולא פסק עוד מלבא אליה, שמותרת היא לו ואשה הקנו לו מן השמים[11]:
(כח) וַיְהִי בְלִדְתָּהּ וַיִּתֶּן יָד הוציא ידו מחוץ לשליה ולרחם[13] וַתִּקַּח הַמְיַלֶּדֶת וַתִּקְשֹׁר עַל יָדוֹ שָׁנִי חוט צמר צבוע אדום לֵאמֹר זֶה יָצָא רִאשֹׁנָה:
(כט) וַיְהִי כְּמֵשִׁיב כאשר השיב[14] יָדוֹ וְהִנֵּה יָצָא אָחִיו וַתֹּאמֶר מַה פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ כל עובר גבול נקרא בלשון הקודש פורץ, כמו ופרצת ימה וקדמה (לעיל כח, יד), ולכך אמרה, כשהראשון השיב ידו והוא מיהר לצאת, מה פרצת עליך פרץ, פי' גבול, למהר ולצאת ממנו, ואמר לשון "עליך", לפי שהיה הגדר עליו והוא כלוא בתוכו[15] וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פָּרֶץ:
(ל) וְאַחַר יָצָא אָחִיו אֲשֶׁר עַל יָדוֹ הַשָּׁנִי וַיִּקְרָא שְׁמוֹ זָרַח על שם השני שהוא אדום. וזרח לשון אדמומית הוא כדכתיב והצרעת זרחה במצחו וכן כל זריחת שמש בבקר ובערב אדום הוא וכתיב ויהי בבקר והשמש זרחה על המים ויראו מואב מנגד את המים אדומים כדם[16]: ס
בראשית פרק לט
(א) וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה בזמן אחד בעצמו ירד יהודה מאת אחיו וקרה לו כל מה שכתב למעלה ובאותו הזמן בעצמו יוסף הורד[17] וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים על ידו נידונין הנרצחים והאסורים בבית הסוהר שלו[18] אִישׁ מִצְרִי מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה שהיו בעלי הגמלים הנושאים והם בעצמם היו המתווכים[19]:
(ב) וַיְהִי יְקֹוָק אֶת יוֹסֵף הוצרך סיוע וסעד כדי שלא יטמע לבין הגוים[20] וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי עומד לשרת בחדר אדניו[21]:
(ג) וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי יְקֹוָק אִתּוֹ כי יצליחו מעשיו בכל עת יותר מכל אדם וידע כי מאת אלהים הוא לו[22] וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה יְקֹוָק מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ בהתחלה היה סבור כי דרך חכמת הכשפים הוא, כמעשה ארץ מצרים שהם נהוגים בהם, עד שראה שהיה מאת עליון במראה שנראית לו בחלום או בעמוד ענן לכבוד יוסף[23]:
(ד) וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ וַיַּפְקִדֵהוּ אפוטרופוס[24] עַל בֵּיתוֹ וְכָל אשר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ:
(ה) וַיְהִי מֵאָז הִפְקִיד אֹתוֹ בְּבֵיתוֹ וְעַל כָּל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ וַיְבָרֶךְ יְקֹוָק אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף וַיְהִי בִּרְכַּת יְקֹוָק בְּכָל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ בַּבַּיִת בימות החורף וּבַשָּׂדֶה בימות הקיץ ושנה עמד בבית המצרי[25]:
(ו) וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל לא היה מעיין ומביט כלל בכל צרכי ביתו מהיכן בא לו ולא היה יוסף מתייעץ או מבקש רשות ממנו מלבד במטעמי סעודתו[26] וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה הוא הקדמה לסיפור הבא שלכן אירע מה שאירע עם אשת אדוניו[27]:
נביא
יחזקאל פרק כט
טז. אֲרָם סֹחַרְתֵּךְ מֵרֹב מַעֲשָׂיִךְ - שידעו שיש לך עושר גדול. בְּנֹפֶךְ אַרְגָּמָן וְרִקְמָה וּבוּץ וְרָאמוֹת וְכַדְכֹּד נָתְנוּ בְּעִזְבוֹנָיִךְ - באבנים יקרות וסוגי בד יקר סחרו איתך.
יז. יְהוּדָה וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵמָּה רֹכְלָיִךְ - סחרו איתך. בְּחִטֵּי מִנִּית וּפַנַּג וּדְבַשׁ וָשֶׁמֶן וָצֹרִי נָתְנוּ מַעֲרָבֵךְ - בחיטים שמגיעים ממקום ששמו מינית ובפנג שהוא שמן אפרסמון סחרו איתך.
יח. דַּמֶּשֶׂק סֹחַרְתֵּךְ בְּרֹב מַעֲשַׂיִךְ - ברוב עשרך רצו לסחור איתך. מֵרֹב כָּל הוֹן בְּיֵין חֶלְבּוֹן וְצֶמֶר צָחַר - יין משובח ולבן (כמו חלב) ובצמר לבן.
יט. וְדָן וְיָוָן מְאוּזָּל בְּעִזְבוֹנַיִךְ נָתָנּוּ - באו בשיירות לסחור איתך. בַּרְזֶל עָשׁוֹת קִדָּה וְקָנֶה בְּמַעֲרָבֵךְ הָיָה - ברזל נוצץ ובסוגי בושם סחרו איתך.
כ. דְּדָן רֹכַלְתֵּךְ בְבִגְדֵי חֹפֶשׁ לְרִכְבָּה - בבגדים יקרים לריפוד המרכבה לאנשים בני חורין (עשירים.)
כא. עֲרַב וְכָל נְשִׂיאֵי קֵדָר הֵמָּה סֹחֲרֵי יָדֵךְ - סוחרים במקום שלך. בְּכָרִים וְאֵילִים וְעַתּוּדִים בָּם סֹחֲרָיִךְ - כבשים שמנים.
כב. רֹכְלֵי שְׁבָא וְרַעְמָה הֵמָּה רֹכְלָיִךְ - סוחרים איתך. בְּרֹאשׁ כָּל בֹּשֶׂם - בבשמים החשובים. וּבְכָל אֶבֶן יְקָרָה וְזָהָב נָתְנוּ עִזְבוֹנָיִךְ - סחרו איתך.
כג. חָרָן וְכַנֵּה וָעֶדֶן רֹכְלֵי שְׁבָא - כולם מקומות שסחרו עם צור. אַשּׁוּר כִּלמַד רֹכַלְתֵּךְ - אשור ומדי היו סוחרים איתך.
כד. הֵמָּה רֹכְלַיִךְ בְּמַכְלֻלִים - בכל הדברים המושלמים ביופי. בִּגְלוֹמֵי תְּכֵלֶת וְרִקְמָה וּבְגִנְזֵי בְּרֹמִים - גלימות עשויות מתכלת ורקמה ובתכשיטים יקרים שגונזים ומסתירים אותם בארגזים מיוחדים. בַּחֲבָלִים חֲבֻשִׁים וַאֲרֻזִים בְּמַרְכֻלְתֵּךְ - הארגזים היו מעץ ארז (-ארוזים) וקשורים בחבלים יפים.
כה. אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ שָׁרוֹתַיִךְ מַעֲרָבֵךְ - באו בשיירות של אניות רבות לסחור איתך. וַתִּמָּלְאִי וַתִּכְבְּדִי מְאֹד בְּלֵב יַמִּים - התעשרת מאד מכל ארצות הים.
כו. בְּמַיִם רַבִּים הֱבִיאוּךְ הַשָּׁטִים אוֹתָךְ - המשיטים את הספינה הביאו אותך למקום מים עמוקים. רוּחַ הַקָּדִים שְׁבָרֵךְ בְּלֵב יַמִּים - ושם רוח מזרחית שברה את האוניה שהיתה באמצע הים.
כז. הוֹנֵךְ וְעִזְבוֹנַיִךְ מַעֲרָבֵךְ - כל הסחורות שהיו באניה והעושר הרב שהחזיקה. מַלָּחַיִךְ וְחֹבְלָיִךְ מַחֲזִיקֵי בִדְקֵךְ - כל אנשי הספינה שמוליכים אותה ומתקנים את מה שצריך בה. וְעֹרְבֵי מַעֲרָבֵךְ וְכָל אַנְשֵׁי מִלְחַמְתֵּךְ אֲשֶׁר בָּךְ וּבְכָל קְהָלֵךְ אֲשֶׁר בְּתוֹכֵךְ - וכל הסוחרים והחילים ושאר האנשים שבתוכך. יִפְּלוּ בְּלֵב יַמִּים בְּיוֹם מַפַּלְתֵּךְ - טבעו בים ביום שפגעה בך הפורענות.
כח. לְקוֹל זַעֲקַת חֹבְלָיִךְ יִרְעֲשׁוּ מִגְרֹשׁוֹת - שנשמע קולות הזעקה של מנהיגי הספינה רעדו מגרשי הערים והמקומות שסמוכים לספינה הטובעת.
כט. וְיָרְדוּ מֵאֳנִיּוֹתֵיהֶם כֹּל תֹּפְשֵׂי מָשׁוֹט - כל המשיטים את ספינותיהם ירדו מאוניותם. מַלָּחִים כֹּל חֹבְלֵי הַיָּם אֶל הָאָרֶץ יַעֲמֹדוּ - וכל עובדי האוניות ומפקדיהם ירדו מהאניה ונעמדו על הארץ.
ל. וְהִשְׁמִיעוּ עָלַיִךְ בְּקוֹלָם וְיִזְעֲקוּ מָרָה - וזעקו בקול מר על שברך. וְיַעֲלוּ עָפָר עַל רָאשֵׁיהֶם בָּאֵפֶר יִתְפַּלָּשׁוּ - התאבלו.
כתובים
עזרא פרק א
(א) וּבִשְׁנַת אַחַת הראשונה לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס לִכְלוֹת דְּבַר יְקֹוָק מִפִּי יִרְמְיָה על דבר החורבן היינו בסוף השבעים שנה מזמן שנבוכדנצר כבש את יהויקים בפעם הראשונה הֵעִיר יְקֹוָק אֶת רוּחַ רצון כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וַיַּעֲבֶר קוֹל בְּכָל מַלְכוּתוֹ וְגַם בְּמִכְתָּב לֵאמֹר: (ב) כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס בכרוז ובמכתב כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי יְקֹוָק אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם ומכיוון שהוא נתן לי את ממלכות הארץ, ראוי שאני אעשה את מצוותו וְהוּא פָקַד צווה עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה: (ג) מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ של הקב"ה יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל לִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וְיִבֶן אֶת בֵּית יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם והרשות ממני נתונה לעלות לירושלים: (ד) וְכָל יהודי הַנִּשְׁאָר מִכָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר הוּא גָר שָׁם והוא לא יעלה כי אין לו את האמצעים הכספיים ומצווה אני ש- יְנַשְּׂאוּהוּ אַנְשֵׁי מְקֹמוֹ בְּכֶסֶף וּבְזָהָב וּבִרְכוּשׁ כדי שהוא יוכל לעלות לירושלים ויתנו לו וּבִבְהֵמָה עִם הַנְּדָבָה שהם יתנו לְבֵית הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם שאף האומות היו בהם מתנדבים נדבה לבנין הבית: (ה) וַיָּקוּמוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹתאשר לִיהוּדָה וּבִנְיָמִן וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְכֹל אותם ש- הֵעִיר הָאֱלֹהִים אֶת רוּחוֹ לַעֲלוֹת לִבְנוֹת אֶת בֵּית יְקֹוָק אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם: (ו) וְכָל סְבִיבֹתֵיהֶם העמים שהיו שכיניהם של ישראל סייעו ו- חִזְּקוּ בִידֵיהֶם בִּכְלֵי כֶסֶף בַּזָּהָב בָּרְכוּשׁ וּבַבְּהֵמָה וּבַמִּגְדָּנוֹת המעולה שבנכסיהם לְבַד עַל כָּל הִתְנַדֵּב חוץ ממה שכל אחד תרם בעצמו לבניין הבית, הם עזרו גם לשכנים היהודים שעלו ליהודה: ס (ז) וְהַמֶּלֶךְ כּוֹרֶשׁ הוֹצִיא אֶת כְּלֵי בֵית יְקֹוָק אֲשֶׁר הוֹצִיא נְבוּכַדְנֶצַּר מִירוּשָׁלִַם וַיִּתְּנֵם בְּבֵית אֱלֹהָיו שנבוכדנצר שם בבית ע"ז שלו ומשם הוציאם כורש: (ח) וַיּוֹצִיאֵם כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס עַל יַד מִתְרְדָת כך שמו של הַגִּזְבָּר וַיִּסְפְּרֵםמסרם במספר לְשֵׁשְׁבַּצַּר הַנָּשִׂיא לִיהוּדָה כדי שיוליכם לירושלים: (ט) וְאֵלֶּה מִסְפָּרָם אֲגַרְטְלֵי זָהָב שְׁלֹשִׁים אֲגַרְטְלֵי כֶסֶף אָלֶף מַחֲלָפִים סכינים תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים: ס (י) כְּפוֹרֵי זָהָב מזרקים שְׁלֹשִׁים כְּפוֹרֵי כֶסֶף מִשְׁנִים מזרקים שניים אַרְבַּע מֵאוֹת וַעֲשָׂרָה ו- כֵּלִים אֲחֵרִים אָלֶף: ס (יא) כָּל ה-כֵּלִים בין לַזָּהָב ובין וְלַכֶּסֶף חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת זה היה כל הכלים הקטנים עם הגדולים הַכֹּל הֶעֱלָה שֵׁשְׁבַּצַּר עִם הֵעָלוֹת הַגּוֹלָה מִבָּבֶל לִירוּשָׁלִָם: פ
עזרא פרק ב
(א) וְאֵלֶּה בְּנֵי הַמְּדִינָה שהיו גרים בארץ ישראל לפני הגלות ועתה הם הָעֹלִים מִשְּׁבִי הַגּוֹלָה מבבל אֲשֶׁר הֶגְלָה נבוכדנצור נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל לְבָבֶל וַיָּשׁוּבוּ לִירוּשָׁלִַם וִיהוּדָה אִישׁ לְעִירוֹ שהיה גר שם לפני הגלות: (ב) אֲשֶׁר בָּאוּ עִם זְרֻבָּבֶל יֵשׁוּעַ זהו יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול נְחֶמְיָה בן חכליה שְׂרָיָה רְעֵלָיָה מָרְדֳּכַי בִּלְשָׁן זה מרדכי היהודי דודה של אסתר המלכה ונקרא כך על שם שידע שבעים לשונותמִסְפָּר בִּגְוַי רְחוּם בַּעֲנָה מִסְפַּר מספרם של אַנְשֵׁי עַם יִשְׂרָאֵל: ס
משנת ההלכה
א. מדרבנן בב"ח אסור בכל ענין בין במליחה בין בכבישה בין בכל דבר שבלע או נתערב אחד בשני [שם סעי' א']
ב. בשר שנאסר ע"י כבישה בחלב ימכרנו כמו שהוא לנכרי ולא יבשלנו שאם יבשלו יאסר עתה בהנאה מן התורה ויהיה חייב גם משום בישול [פ"ת ס"ק ג']
ג. י"א דמותר להניח או לבשל בשר עוף[28] בחלב שקדים ואין בו משום מראית העין כיון שבשר עוף אינו אלא מדרבנן [רמ"א סעי' ג'] וי"א דגם בכה"ג אסור ודינו כבשר בהמה לקמן [ט"ז ס"ק ד' ש"ך ס"ק ו']
ד. ובבשר בהמה צריך להניח שקדים בתוך חלב השקדים משום מראית העין וכן כשמבשל יניח שקדים מלמעלה [רמ"א שם] ובדיעבד שלא שם ובישל אין לאסור האכילה בשביל זה [ט"ז ס"ק ד']
ה. מרגרינה אין לחשוש בה משום מראית העין ומותר לאכלה עם בשר וכן ה"ה נקניק צמחי מותר לאוכלו עם חלב ואין בו משום חשש מראית העין[29]
ו. בשר עוף בחלב אשה יש מתירים, שכיון שכל האיסור אינו אלא מדרבנן אין חוששים בו למראית העין, וכנ"ל גבי חלב שקדים [רמ"א שם] ויש אוסרים[30]. [ש"ך ושפ"ד ס"ק ח'] אף חלב זכר של אדם אינו חלב כלל, ואם נפל לתוך קדרה של בשר אינו אוסר, שלא גרע מחלב אשה. [ש"ך ס"ק ט"ז]
ז. יש אומרים דאסור לחתות האש תחת קדירה של עו"ג, לפי שהם מבשלים בהם פעמים חלב פעמים בשר, והמחתה תחת קדירה שלהם בא לידי בישול בשר בחלב עוד כתבו דאין לערב מים שהדיחו בהם כלי בשר עם מים שהדיחו בהם כלי חלב, וליתן לפני בהמה, דאסורים בהנאה ובדיעבד אין לחוש בכל זה. ואף לכתחלה אין בזה אלא חומרות בעלמא, והמיקל לא הפסיד רמ"א סעי' ו'
ח. צריך להיזהר לא להעמיד קדירה בשרית או חלבית ע"ג הכיריים אם הם חמים שיש לחשוש שניתז שם חלב או בשר אלא ינקה שם היטב או ידליק האש בלהבה גדולה קודם לכן כדי שישרף האיסור שישנו שם ואז יניח [אחרונים ע"פ דברי הרמ"א שם]
[1] רש"י
[2] ספורנו העמק דבר
[3] רש"י אבע"ז
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] פי' ר' יוסף בכור שור
[6] ספורנו
[7] רמב"ן
[8] רש"י
[9] רבינו בחיי
[10] רשב"ם
[11] רבינו בחיי
[12] פי' ר' יוסף בכור שור
[13] אבע"ז
[14] ת"א
[15] רמב"ן
[16] רשב"ם
[17] ספורנו
[18] רשב"ם
[19] ספורנו
[20] חזקוני
[21] ספורנו
[22] רמב"ן
[23] רבינו בחיי
[24] ת"י
[25] חזקוני
[26] רשב"ם
[27] מלבי"ם
[28] ובשר חיה ביד אברהם ס"ל דאף הרמ"א מודה כיון שדומה לבשר בהמה ובדרכ"ת ס"ק מ"ו ס"ל דחיה ועוף שוים לכל דיניהם ולרמ"א מותר אף בבשר חיה ועיין דרכ"ת סי' ס"ו ס"ק ס"ב דמה שהתיר הרמ"א הוא דוקא כיון שניכר שאין בבשר איסור דאו' אבל אם אין ניכר אסור וכמש"כ בל"ת קפ"ד ונ"מ בבשר חיה טחון שאינו ניכר בינו לשל בהמה דיהיה אסור אף לרמ"א וצל"ב
[29] שו"ת חשב האפוד ח"א סי' כ' מובא במעדני השלחן שם ס"ק כ' וסברתו כיון דדברים אלה שכיחים והרואה לחם מרוח מיד נופל ספק בלבו אם הוא חמאה או מרגרינה וכן הרואה נקניק מסתפק מעצמו אם הוא צמחי או בשרי א"כ אין בו משום מרה"ע משא"כ חלב שקדים אינו שכיח כחלב סתם
[30] ובבשר בהמה ודאי אסור משום מראית העין כחלב שקדים כמש"כ במחבר בסעי' ד' ולהניח בו שקדים בחגורת שמואל ס"ק ג' כתב דמהני ובאחרונים השיגו עליו דכיון שיטעם אדם ויראה שאינו חלב שקדים א"כ יבוא שוב למראית העין אמנם יש לדחות דאם יטעם כבר יידע שאינו חלב בהמה וכל חשש מראית העין אינו אלא משום מראיתו אע"ג שאפשר לברר בטעימתו וצ"ע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה