מקרא
בראשית פרק לב
(כה) וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק מלשון אבק שעלה אבק מביניהם[1] או מלשון חיבור שהמתאבק מחבק חבירו להפילו[2] אִישׁ מלאך[3] עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר:
(כו) וַיַּרְא המלאך[4] כִּי לֹא יָכֹל לוֹ יכול היה, אלא שלא הורשה על יותר אלא להקע כף ירכו[5] וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ כדי להפילו כדרך שנים שמאבקין יחד[6] וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ:
(כז) וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי שתשלחני מאתך בשלום שלא אהיה נזוק כמה שנתאבקתי עמך כִּי עָלָה הַשָּׁחַר אז ידע יעקב שהוא מלאך[7] וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי:
(כח) וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב:
(כט) וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים נעשית שווה למלאכים בשררה וממשלה אבל לא עליהם[8] וְעִם אֲנָשִׁים לבן ועשו[9] וַתּוּכָל:
(ל) וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי אין לך בידיעת שמי תועלת, כי אין הכח והיכולת בלתי לה' לבדו, אם תקראני לא אענך וגם מצרתך לא אושיעך אבל עתה אברך אותך כי כן צוותי[10] וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם הודה לו על הברכות והסכים עליהן. ובמדרש ויברך אותו שם ברכת כהנים ברכו[11]:
(לא) וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים נלחמתי עם מלאך, כי על הראייה לא היה תוהה, כי דרכו של יעקב לראות מלאכים תדיר, אבל להלחם לא נמצא רק בו[12] וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי:
(לב) וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ שזרחה השמש קודם שעבר את פניאל, ולמה איחר כל כך, בשביל שהוא צולע על ירכו[13]. ויש מפרשיםויזרח לו השמש [וגו'] והוא צולע, שאין אדם יכול להכיר בו שהוא צולע, כי היה כל כך מעט עד שזרח השמש וניכר באור זריחת השמש[14]:
(לג) עַל כֵּן לזכרון גבורתו של יעקב ונס שעשה לו הקב"ה שלא מת[15] לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ של בהמות וחיות שלהם צורת הירך היא כף אבל לא בעופות כיון שאינו עגול ככף[16] עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה:
בראשית פרק לג
(א) וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ שרי חילות[17] וַיַּחַץ אֶת הַיְלָדִים עַל לֵאָה וְעַל רָחֵל וְעַל שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת לכל אחת אמר קח את ילדיך, ואם תצטרך תנוסו עם הילדים[18]:
(ב) וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה וְאֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף אַחֲרֹנִים:
(ג) וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו:
(ד) וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ:
(ה) וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הַיְלָדִים וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה הילדים האלה בניך הם או בני ביתך הם או עבדיך הם[19] לָּךְ עמך[20] וַיֹּאמַר הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן אֱלֹהִים אֶת עַבְדֶּךָ:
(ו) וַתִּגַּשְׁןָ הַשְּׁפָחוֹת הֵנָּה וְיַלְדֵיהֶן וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ השפחות אבל ילדיהם לא השתחוו אמרו דין אמותינו להשתחוות יען כי הם שפחות ואנחנו בני יעקב[21]:
(ז) וַתִּגַּשׁ גַּם לֵאָה וִילָדֶיהָ וַיִּשְׁתַּחֲווּ כשראו אמותם הגבירות משתחוות השתחוו גם הם עמהם[22] וְאַחַר נִגַּשׁ יוֹסֵף וְרָחֵל וַיִּשְׁתַּחֲווּ:
(ח) וַיֹּאמֶר מִי לְךָ הוא זה האדם הגדול ששיגרת לו כל המנחה הזאת[23] כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי הנה עבדי יעקב עשו כאשר צוה אותם ולא רצה לקבל מהם או שהוא בגאותו ועברתו לא דבר עמם ולא שאלם למי אתה ואנה תלך, והם יראו מגשת אליו, ואמר עתה מי לך כל המחנה הזה וַיֹּאמֶר לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי כלומר אתה הוא הגדול בעיני[24]:
(ט) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ לִי רָב דיבר בגאוה ובגודל לבב. ואם תסתכל בכתובים תמצא כי יעקב מאריך בדבריו עמו והוא מקצר בהם, והנה זה יורה על גאותו וגאונו. מלבד שתמצא ביעקב שהזכיר ה' יתברך בכל דבריו, ולא תמצא בעשו שיזכיר את ה' יתברך כלל[25] אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ:
(י) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל נָא יאמר אדוני כן[26] אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ שהרי בשביל כן שתקבל את מנחתי אימצתי את עצמי לראות פניך[27] כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי בקבלת המנחה, כאשר האלהים רוצה את יראיו בקבלת מנחתם וקרבנם[28]:
(יא) קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי המנחה שהבאתי שיש בה ברכה כיון שיכולה להתרבות ולגדול שלכן שלח זכרים ונקיבות[29] אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ שמוליכי המתנה נצטוו להוליך לשדה אדום אפי' לא יקבלום בדרך. ועשו כן וכבר הובאת לשם[30] כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל ואיני חסר בכך כלום[31] וַיִּפְצַר בּוֹ וַיִּקָּח נתרצה לקבלם ולא ישיב בחזרה[32]:
(יב) וַיֹּאמֶר נִסְעָה וְנֵלֵכָה לשעיר כמו שהורו נושאי המנחה באמרם גם הנה עבדך יעקב אחרינו[33] וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ למולך ובשוה לך[34] שלא יפרד ממנו עד שובו אל אביו לעשות לו כבוד בבואו אל ארצו[35]:
(יג) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי הַיְלָדִים רַכִּים צעירים שהגדול רק בן שתים עשרה[36] וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת מעוברות ומניקות ו- עָלָי לטפל בהם[37] וּדְפָקוּם ואם ידחקום למהר יוֹם אֶחָד וָמֵתוּ כָּל הַצֹּאן אבל הבקר והילדים לא ימותו אבל יזיק להם הדרך[38]:
(יד) יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ ואל תאריך ימי הליכתך וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה לפי הליכת רגלי המלאכה כלומר הצאן שעלי להוליך אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים ולפי רגליהם של הילדים[39]ואדני ישוב אל עיר ממשלתו עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה אם אשוב דרך עירו של עשו יכבדני וילך עמי כאשר יחפוץ לכבד את אבינו ולא היה זה נדר שיבא אליו[40]:
(טו) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אַצִּיגָה נָּא עִמְּךָ מִן הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תציג עמי אנשים די לי ש -[41] אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי:
(יז) וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת אפשר שלא היה שם עיר והוצרך לבנות לו בית. אי נמי שבנה לו בית חזק ומגדל עז מפני עשו אחיו[43] וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם סֻכּוֹת: ס
נביא
יחזקאל פרק כא
יא. וַתֵּרֶא אֲחוֹתָהּ אָהֳלִיבָה - ירושלים. וַתַּשְׁחֵת עַגְבָתָהּ מִמֶּנָּה - השחיתה לעבוד ע"ז יותר ממנה. וְאֶת תַּזְנוּתֶיהָ מִזְּנוּנֵי אֲחוֹתָהּ - הרבתה יותר תועבות מאחותה.
יב. אֶל בְּנֵי אַשּׁוּר עָגָבָה - הלכה לעבוד את הע"ז של אשור. פַּחוֹת וּסְגָנִים קְרֹבִים לְבֻשֵׁי מִכְלוֹל - שרי אשור היו מלובשים יפה בכל הבגדים היפים. פָּרָשִׁים רֹכְבֵי סוּסִים בַּחוּרֵי חֶמֶד כֻּלָּם - נחמדים.
יג. וָאֵרֶא כִּי נִטְמָאָה דֶּרֶךְ אֶחָד לִשְׁתֵּיהֶן - שתיהן הלכו באותה דרך רעה.
יד. וַתּוֹסֶף אֶל תַּזְנוּתֶיהָ - הוסיפה עוד תועבות. וַתֵּרֶא אַנְשֵׁי מְחֻקֶּה עַל הַקִּיר - שאפילו שראתה צורות חקוקות על הקיר. צַלְמֵי כַשְׂדִּים חֲקֻקִים בַּשָּׁשַׁר - את הצלמים של הכשדים (בבל) חקוקים על הקיר בכל מיני ציורים ודמויות התאותה לעובדם.
טו. חֲגוֹרֵי אֵזוֹר בְּמָתְנֵיהֶם - הדמויות החקוקות על הקיר היו נראים כמו שיש להם חגורות במתניהם. סְרוּחֵי טְבוּלִים בְּרָאשֵׁיהֶם - וכובעים גדולים (שיש להם סרח - יתרון) שטבולים בצבעים. מַרְאֵה שָׁלִשִׁים כֻּלָּם -כל הדמויות הללו נראו כמו שרים חשובים. דְּמוּת בְּנֵי בָבֶל כַּשְׂדִּים אֶרֶץ מוֹלַדְתָּם - כדמות הבבלים בארצם.
טז. וַתַּעְגְּבָה עֲלֵיהֶם לְמַרְאֵה עֵינֶיהָ - רצתה לעבוד אותם אפילו שהם לא ממשיים אלא רק חקיקות על הקיר. וַתִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֲלֵיהֶם כַּשְׂדִּימָה - ולכן שלחה שליחים לבבל שיבואו אליה.
יז. וַיָּבֹאוּ אֵלֶיהָ בְנֵי בָבֶל לְמִשְׁכַּב דֹּדִים - והם הגיעו כדי לזנות איתה. וַיְטַמְּאוּ אוֹתָהּ בְּתַזְנוּתָם - וטימאו אותה בעבודות זרות שלימדו אותה. וַתִּטְמָא בָם וַתֵּקַע נַפְשָׁהּ מֵהֶם - שהיתה מחוברת לבבל עד שרצתה להסיר את עצמה מהם (בקשה למרוד)
יח. וַתְּגַל תַּזְנוּתֶיהָ וַתְּגַל אֶת עֶרְוָתָהּ - כאשר היתה מגלה בפרסום את תזנותיה ואת ערותה (שהיתה עובדת ע"ז בגלוי) וַתֵּקַע נַפְשִׁי מֵעָלֶיהָ - הסרתי את עצמי - שכינתי ממנה. כַּאֲשֶׁר נָקְעָה נַפְשִׁי מֵעַל אֲחוֹתָהּ -כמו שהסרתי את שכינתי מעל שומרון אחותה.
יט. וַתַּרְבֶּה אֶת תַּזְנוּתֶיהָ לִזְכֹּר אֶת יְמֵי נְעוּרֶיהָ - הרבתה לזנות עם מצרים כמו שזכרה את הנאתה בימי נעוריה במצרים. אֲשֶׁר זָנְתָה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם - שזנו בע"ז כאשר בנ"י היו במצרים.
כ. וַתַּעְגְּבָה עַל פִּלַגְשֵׁיהֶם - הסכימה מרוב תאותה אליהם להיות למצרים כמו פלגש (בא להגיד את תאות הע"ז שהיה להם) אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם - בשר המצרים כמו בשר חמור ואעפ"כ התאותה אליהם. וְזִרְמַת סוּסִים זִרְמָתָם - שהסוסים ידועים בתור בעלי תאוה.
כא. וַתִּפְקְדִי אֵת זִמַּת נְעוּרָיִךְ - זכרת את הזימה שעשית בנעורייך. בַּעְשׂוֹת מִמִּצְרַיִם דַּדַּיִךְ - כאשר המצרים לימדו אותך את תועבותיהם. לְמַעַן שְׁדֵי נְעוּרָיִךְ - בשביל ההנאה שהיתה לך מהמצרים, זכרת עכשיו לעשות את התועבות שלהם.
כב. לָכֵן אָהֳלִיבָה כֹּה אָמַר ה' אלקים הִנְנִי מֵעִיר אֶת מְאַהֲבַיִךְ עָלַיִךְ - מעורר את אלה שעבדת את אלוהיהם לבוא עליך למלחמה. אֵת אֲשֶׁר נָקְעָה נַפְשֵׁךְ מֵהֶם - אלה שהסרת מהם את עצמך (שמרדת בהם)וַהֲבֵאתִים עָלַיִךְ מִסָּבִיב - יבואו עליך למצור ולמלחמה.
כג. בְּנֵי בָבֶל וְכָל כַּשְׂדִּים פְּקוֹד וְשׁוֹעַ וְקוֹעַ כָּל בְּנֵי אַשּׁוּר אוֹתָם - יבואו איתם כל מיני עמים ומדינות לעשות איתך מלחמה. בַּחוּרֵי חֶמֶד פַּחוֹת וּסְגָנִים כֻּלָּם - אותם בחורים נחמדים וחשובים ששמחת לזנות איתם. שָׁלִשִׁים וּקְרוּאִים רֹכְבֵי סוּסִים כֻּלָּם - שרים ואנשים גדולים וחשובים.
כד. וּבָאוּ עָלַיִךְ הֹצֶן רֶכֶב וְגַלְגַּל וּבִקְהַל עַמִּים - יבואו עליך בחוזק במרכבות ובגלגליהם ובהרבה עמים.
צִנָּה וּמָגֵן וְקוֹבַע יָשִׂימוּ עָלַיִךְ סָבִיב - כל מיני כלי מלחמה ישימו עליך למצור סביבך. וְנָתַתִּי לִפְנֵיהֶם מִשְׁפָּט וּשְׁפָטוּךְ בְּמִשְׁפְּטֵיהֶם - אתן להם לשפוט אותך שהם יהיו שליחי להענישך.
כה. וְנָתַתִּי קִנְאָתִי בָּךְ - אתן בך את כעסי. וְעָשׂוּ אוֹתָךְ בְּחֵמָה - והם ילחמו ויענישו אותך בכעס. אַפֵּךְ וְאָזְנַיִךְ יָסִירוּ וְאַחֲרִיתֵךְ בַּחֶרֶב תִּפּוֹל - ישפילו אותך שיקחו ממך את תכשיטייך ויהרגוך בחרב. הֵמָּה בָּנַיִךְ וּבְנוֹתַיִךְ יִקָּחוּ וְאַחֲרִיתֵךְ תֵּאָכֵל בָּאֵשׁ - יקחו לגלות את בנייך ובנותייך ואת ארצך ישרפו.
כתובים
דניאל פרק י
(טז) וְהִנֵּה כִּדְמוּת בְּנֵי אָדָם נֹגֵעַ עַל שְׂפָתָי וָאֶפְתַּח פִּי וָאֲדַבְּרָה וָאֹמְרָה אֶל הָעֹמֵד לְנֶגְדִּי הוא המלאך הנהפך לדמות בן אדם אֲדֹנִי בַּמַּרְאָה נֶהֶפְכוּ צִירַי עָלַי הוא המלאך הנהפך לדמות בן אדם וְלֹא עָצַרְתִּי כֹּחַ: (יז) וְהֵיךְ יוּכַל עֶבֶד אֲדֹנִי זֶה על עצמו אמר שהוא עבד לזה האדון והוא המלאך הדובר בו וכאומר איך אוכל לדבר וכחי הלך ממני מאז לְדַבֵּר עִם אֲדֹנִי זֶה וַאֲנִי מֵעַתָּה עם שעתה אני רואה אותך בדמות בן אדם עכ"ז גם מעתה לא יעמוד בי כח מן החרדה אשר מאז ולא נשארה בי נשמה לֹא יַעֲמָד בִּי כֹחַ וּנְשָׁמָה לֹא נִשְׁאֲרָה בִי: (יח) וַיֹּסֶף וַיִּגַּע בִּי כְּמַרְאֵה אָדָם וַיְחַזְּקֵנִי בדברים האמורים במקרא של אחריו: (יט) וַיֹּאמֶר אַל תִּירָא אִישׁ חֲמֻדוֹת שָׁלוֹם לָךְ חֲזַק וַחֲזָק וּבְדַבְּרוֹ עִמִּי הִתְחַזַּקְתִּי וָאֹמְרָה יְדַבֵּר אֲדֹנִי כִּי חִזַּקְתָּנִי: (כ) וַיֹּאמֶר הֲיָדַעְתָּ לָמָּה בָּאתִי אֵלֶיךָ שלא באתי בעבור דבר זה שהתענית בעבורו לבד אלא -וְעַתָּה אָשׁוּב לְהִלָּחֵם עִם שַׂר פָּרָס כמו שפי' שעוד יעמדו שלשה מלכים לפרס ואצטרך להלחם עמו להפך לב כל מלך לטובה על ישראל, באשר נותר אצל מלכי פרס להשפיע עליהם כנ"ל, אבל כי וַאֲנִי יוֹצֵא וְהִנֵּה שַׂר יָוָן בָּא ושם לא אוכל להפך לבבם לטוב ולנצח שר יון: (כא) אֲבָל אַגִּיד לְךָ אֶת הָרָשׁוּם בִּכְתָב אֱמֶת את הגזרה שנרשמה מלמעלה בכתב אמת, וכמ"ש חז"ל אמת משנגזרה גזירה, וזאת לא אוכל לבטל וְאֵין אֶחָד מִתְחַזֵּק עִמִּי עַל אֵלֶּה נגד שר יון לא יש מי שיתן לי חוזק נגד השר שלו לנצחו ושאהיה אני המאציל על המלכים האלה, אחר שהגזירה גזורה ויש לו סיוע מלמעלה כִּי אִם מִיכָאֵל שַׂרְכֶם שהוא בעצמו מצד שהוא שר ישראל יוכל להשגיח שלא יכלו ישראל ולהושיע בדרך נסיי שלא באמצעות המלך ונצחון השר שלו להפך לבבו לטוב, רק על ידי נס ופלא, שבעת שישראל עומדים בצרה גדולה וקרובים אל הכליון יתעורר שר ישראל מצד ההשגחה הנסיית: פ
דניאל פרק יא
(א) וַאֲנִי הוא דברי המלאך בִּשְׁנַת אַחַת לְדָרְיָוֶשׁ הַמָּדִי עָמְדִי לְמַחֲזִיק וּלְמָעוֹז לוֹ לדריוש שהוא היה לבו טוב על ישראל, וכמ"ש ביוסיפון שנודע לדריוש מענין המכתב של המלאך ופתר של דניאל שנענש על ששלח יד בכלי המקדש, ונדר ליתן רשות לבנות הבית, ובזה היה המלאך למעוז לו להוציא הדבר מכח אל הפועל ע"י כורש חתנו: (ב) וְעַתָּה אֱמֶת אַגִּיד לָךְ את אשר נגזר עוד על ישראל הִנֵּה עוֹד שְׁלֹשָׁה מְלָכִים עֹמְדִים לְפָרַס חוץ מכורש וְהָרְבִיעִי עם כורש יַעֲשִׁיר עֹשֶׁר גָּדוֹל מִכֹּל וּכְחֶזְקָתוֹ בְעָשְׁרוֹ כלומר על ידי עשרו יָעִיר הַכֹּל יעיר כל חיילותיו להלחם אֵת מַלְכוּת יָוָן: (ג) וְעָמַד מֶלֶךְ גִּבּוֹר הוא אלכסנדר המוקדוניוּמָשַׁל מִמְשָׁל רַב וְעָשָׂה כִּרְצוֹנוֹ: (ד) וּכְעָמְדוֹ תִּשָּׁבֵר מַלְכוּתוֹ שמת בקוצר ימים וְתֵחָץ מלכותו לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמָיִם שממנו יצאו ארבע מושלים כמבואר לעיל וְלֹא לְאַחֲרִיתוֹ ולא תשאר המלכות לבניו אחריו וְלֹא כְמָשְׁלוֹ אֲשֶׁר מָשָׁל שלא מלכו בכפה בכל העולם כמוהו כִּי תִנָּתֵשׁ מַלְכוּתוֹ שהמלכות תעקר מביתו וְלַאֲחֵרִים מִלְּבַד אֵלֶּה שחוץ מד' המלכים יהיו מושלים קטנים: (ה) מן הארבע מלכים שמלכו אחר אלכסנדר, התחזקו אח"כ שנים לבד. מלך הנגב שהוא מלך מצרים הדרומי לא"י, ומלך הצפון הוא מלך אשור ובבל הצפוני לא"י, שפילקוס שמלך באשור ובבל ובנה אנטוכיא הוא ובניו כבשו פרס ורוב אסיאה ויון וכולם נקראים בשם אנטיכיוס, וממנו יצא אנטיכיוס הרשע שהצר לישראל, ומלכי הנגב נקראים בשם תלמי (פטאלעמיאוס) ע"ש תלמי הראשון שמלך אחר אלכסנדר והוא הרע לישראל, ובנו הנקרא תלמי פולידיפוי, הוא אשר צוה להעתיק התורה ע"י שבעים זקנים והיה אוהב ישראל ושלח רצוצים חפשים, ועל תלמי הראשון אמר - וְיֶחֱזַק מֶלֶךְ הַנֶּגֶב וּמִן שָׂרָיו הוא סילייקוס ניקאטער, שהיה תחלה שר הצבא תחת תלמי והחזיק אח"כ במלוכה וְיֶחֱזַק עָלָיו וּמָשָׁל מִמְשָׁל רַב מֶמְשַׁלְתּוֹ:
משנת ההלכה
דיני כשרות
המשך פירוט הלאוים בכשרות המאכלים
א. המצוה הקע"ח היא שהזהירנו מאכול התולעים המתילדים בפירות ובזרעים ומעת שיצאו וילכו על שטח אותן הזרעים או אותן הפירות ואפילו מצאנו אותם אחר כן תוך הזרע או הפרי אינו מותר לאכול אותם ומי שאכלם לוקה. והוא אמרו (שם) לכל השרץ השורץ על הארץ לא תאכלום כי שקץ הם.
ב. המצוה הקע"ט היא שהזהירנו מאכול אי זה שרץ שיהיה מבלתי יחוד בין שרץ העוף בין שרץ המים בין שרץ הארץ. והוא אמרו ית' (שם) אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם ונטמתם בם. זה לאו בפני עצמו ולוקין עליו.
ג. המצוה הק"פ היא שהזהירנו מאכול המתה והוא אמרו (דברים ראה פ' י"ד פס' כ"א) "לא תאכלו כל נבלה". ומי שאכל מבשר נבלה כזית לוקה
ד. המצוה הקפ"א היא שהזהירנו מאכול הטרפה והוא אמרו (משפטי' כב) ובשר בשדה טרפה לא תאכלו.
ה. המצוה הקפ"ב היא שהזהירנו מאכול אבר מן החי. והוא שנחתך ממנו אבר והוא חי ואכל אותו האבר כברייתו כזית ואפילו היה בו מן הבשר כל שהוא מי שאכלו לוקה.
ו. המצוה הקפ"ג היא שהזהירנו מאכול גיד הנשה והוא אמרו (בראשית וישלח פ' ל"ב פס' ל"ב) "על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה". ומי שאכלו כלו ואפילו היה קטן מאד או שאכל ממנו כזית לוקה
ז. המצוה הקפ"ד היא שהזהירנו מאכול דם והוא אמרו יתעלה (ויקרא פ' ג', פס' י"ז) "וכל דם לא תאכלו".
ח. המצוה הקפ"ה היא שהזהירנו מאכול חלב בהמה טהורה. והוא אמרו יתעלה (ויקרא צו פ"ז פס' כ"ג) "כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו".
ט. המצוה הקפ"ו היא שהזהירנו מבשל בשר בחלב והוא אמרו יתעלה (שמות משפטים פ' כ"ג פס' י"ט) "לא תבשל גדי בחלב אמו". ומי שבשלו לוקה ואף על פי שלא אכלו
י. המצוה הקפ"ז היא שהזהירנו מאכול בשר בחלב והוא אמרו גם כן (שם כי תשא פ' ל"ד פס' כ"ו) "לא תבשל גדי בחלב אמו" פעם שניה. רוצה בו איסור אכילה.
יא. המצוה הקפ"ט היא שהזהירנו מאכול הלחם העשוי מתבואה חדשה קודם שישלם יום ששה עשר מניסן והוא אמרו יתעלה (ויקרא אמור פ' כג פס' יד) "ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו".
יב. המצוה הק"צ היא שהזהירנו מאכול קלי מתבואה חדשה קודם כלות יום ששה עשר מניסן והוא אמרו (שם) "ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו". ומי שאכל ממנו כזית לוקה:
יג. המצוה הקצ"א היא שהזהירנו מאכול כרמל מן החדש קודם כלות יום ששה עשר בניסן והוא אמרו יתעלה (שם) "ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו" עד עצם היום הזה.
יד. המצוה הקצ"ב היא שהזהירנו מאכול ערלה והוא אמרו יתעלה (ויקרא יט, כג) שלוש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל. ומי שאכל ממנו כזית לוקה. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת ערלה. ואיסור אכילת ערלה בחוצה לארץ הלכה למשה מסיני (סוף ערלה), אמנם לשון התורה (שם)הנה הוא בארץ ישראל לבד (קדושין לח ע"ב):
טו. המצוה הקצ"ג היא שהזהירנו מאכול כלאי הכרם בלבד. והוא אמרו יתעלה בהם (תצא כב) פן תקדש המלאה הזרע וכו'. ובאה הקבלה פן תקדש פן תוקד אש. ר"ל שאינו מותר ליהנות בו.
טז. המצוה הקצ"ד היא שהזהירנו מלשתות יין נסך[44]. וזה לא בא בו כתוב נגלה בבאור, אבל אמרו בע"ז (כט ע"ב) אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם, מה זבח אסור אף יין אסור. ואתה יודע שאסור הוא בהנאה ולוקין עליו כמו שהתפרסם בכל התלמוד.
[1] אבע"ז
[2] רמב"ן
[3] ת"י
[4] אבע"ז
[5] רמב"ן
[6] חזקוני
[7] רשב"ם
[8] חזקוני
[9] רש"י
[10] רמב"ן
[11] רמב"ן
[12] פי' ר' יוסף בכור שור
[13] פי' ר' יוסף בכור שור
[14] רשב"ם
[15] רשב"ם
[16] ת"י
[17] ת"י
[18] פי' ר' יוסף בכור שור
[19] חזקוני
[20] אבע"ז
[21] חזקוני
[22] חזקוני
[23] אבע"ז
[24] רמב"ן
[25] רבינו בחיי
[26] אבע"ז
[27] חזקוני
[28] רמב"ן
[29] הכתב והקבלה
[30] העמק דבר
[31] פי' ר' יוסף בכור שור
[32] העמק דבר
[33] ספורנו
[34] ת"א ת"י
[35] רמב"ן
[36] אבע"ז
[37] פי' ר' יוסף בכור שור
[38] רמב"ן
[39] רש"י
[40] רמב"ן
[41] רבינו בחיי
[42] ת"י
[43] רמב"ן
[44] בזאת המניעה של יין נסך הרמב"ם זכרונו לברכה [בספר המצוות] והרמב"ן זכרונו לברכה [בהשגותיו] שניהם יודו שיש בזה לאו, ושהוא נמנה בחשבון הלאוין. אמנם נחלקו בו בענין זה, כי הרמב"ם זכרונו לברכה יוציא איסור יין נסך מן המקרא שכתוב בפרשת האזינו שנאמר [דברים ל"ב, ל"ח] ישתו יין נסיכם, ואיסור שאר תקרובת עבודה זרה מלא ידבק בידך מאומה מן החרם [שם י"ג, י"ח], ומלא תביא תועבה [שם ז', כ"ו]. והרמב"ן זכרונו לברכה כתב, כי מפסוק זה דהשמר לך וגו' [שמות ל"ד, י"ב] נלמד איסור כל תקרובת עבודה זרה ויין נסך בכלל. (חינוך מצוה קיא).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה