מקרא
בראשית פרק כד
(יט) וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ המתינה לדבר עד שיכלה לשתות כאמרם ז"ל אין משיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט[2] וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם אשר כִּלּוּ לִשְׁתֹּת:
(כ) וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת דרך ארץ עשתה שלא הערתה תוך המעין מה שהותיר אליעזר[3] וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו הגבורה הזאת לרבקה לשאוב לכל גמליו לא היה בחוק האפשרות כי אם בסיוע אלהי[4]:
(כא) וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ משתומם על רוב הזריזות לעשות חסד מַחֲרִישׁ ולא אמר לה אל תטרחי כל כך כמו שהיה ראוי בחק המוסר. לדעת להכיר מתוך אופן חסידותה וזריזותה[5] לָדַעַת הַהִצְלִיחַ יְקֹוָק דַּרְכּוֹ אִם לֹא:
(כב) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם יש נזם שהוא באף גם באזן ושעל האף ירד מעל פתיל קשור במצח[6] זָהָב בֶּקַע חצי שקל מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים שיהיו עַל יָדֶיהָ אם היא מקרובי אברהם[7] עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם:
(כג) וַיֹּאמֶר בַּת מִי אַתְּ הַגִּידִי נָא לִי הֲיֵשׁ בֵּית אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין י"מ[8] שללין הוא לינת לילה אחוד להבדיל מלון שהוא כמה לילות וי"מ[9] שהוא שם דבר כלומר מקום שמיועד ללינה "בית לין" כמו "בית דין":
(כד) וַתֹּאמֶר אֵלָיו בַּת בְּתוּאֵל אָנֹכִי בֶּן מִלְכָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר:
(כה) וַתֹּאמֶר אֵלָיו גַּם מה שלא שאלת תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ גַּם מה ששאלת מָקוֹם לָלוּן יש לנו[10] ואז לקח אליעזר הנזם ובצמידים הנ"ל ושם על אפה ועל ידיה כמבואר לקמן פסוק מז[11]:
(כו) וַיִּקֹּד הָאִישׁ וַיִּשְׁתַּחוּ לַיקֹוָק זהו כלל בכל מקום דכתיב במקרא השהתחואה לה' היינו בברכה או תפלה שמקדים לשון ברכה[12]:
(כז) וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי אָנֹכִי בזכותו[13] בַּדֶּרֶךְ המתוקנת והישרה שהייתי צריך[14] נָחַנִי הנחה אותי יְקֹוָק בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי:
(כח) וַתָּרָץ הַנַּעֲרָ וַתַּגֵּד לְבֵית אִמָּהּ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה:
(כט) וּלְרִבְקָה אָח וּשְׁמוֹ לָבָן וַיָּרָץ לָבָן אֶל הָאִישׁ הַחוּצָה אֶל הָעָיִן והסיבה שבגללה רץ -[15]:
(ל) וַיְהִי כִּרְאֹת אֶת הַנֶּזֶם וְאֶת הַצְּמִדִים עַל יְדֵי אֲחֹתוֹ אמר עשיר הוא זה ונתן עיניו בממון[16] וּכְשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי רִבְקָה אֲחֹתוֹ לֵאמֹר כֹּה דִבֶּר אֵלַי הָאִישׁ וַיָּבֹא אֶל הָאִישׁ כדי להכניסו לביתו[17] וְהִנֵּה עֹמֵד עַל ליד[18] הַגְּמַלִּים עַל הָעָיִן:
(לא) וַיֹּאמֶר בּוֹא בְּרוּךְ יְקֹוָק י"מ[19] שכונתו היתה לאליעזר ונקרא ברוך אע"ג שהיה מזרע כנען שנקרא ארור כיון ששימש את אברהם באמונה וי"מ[20] שחשב שהוא אברהם ולכן קראו ברוך לָמָּה תַעֲמֹד בַּחוּץששאלת מקום ללין את הגמלים בלבד למה תחפוץ לעמוד בחוץ אתה ואנשיך וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת מעבודת אלילים וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים:
(לב) וַיָּבֹא הָאִישׁ הַבַּיְתָה וַיְפַתַּח לבן הַגְּמַלִּים שפתח מוסרי צוארם כי המנהג להוליכם קשורים, או שהיו הולכים חגורים במושב המרכבה אשר עליהם[21] וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא לַגְּמַלִּים וּמַיִם לִרְחֹץ רַגְלָיו וְרַגְלֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ:
(לג) ויישם וַיּוּשַׂם לְפָנָיו לֶאֱכֹל וַיֹּאמֶר לֹא אֹכַל עַד אִם דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי להודות לקב"ה בברכה לפני האכילה שכל הנהנה מעולם הזה בלא ברכה כאילו מעל[22] וַיֹּאמֶר דַּבֵּר:
(לד) וַיֹּאמַר עֶבֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי:
נביא
יחזקאל פרק טז
א. וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר
ב. בֶּן אָדָם הוֹדַע אֶת יְרוּשָׁלַם אֶת תּוֹעֲבֹתֶיהָ- תודיע לאנשי ירושלים את מעשיהם הרעים.
ג. וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר ה' אלקים לִירוּשָׁלִַם מְכֹרֹתַיִךְ וּמֹלְדֹתַיִךְ מֵאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי - מקום מגוריך ומקום הולדתך. אָבִיךְ הָאֱמֹרִי וְאִמֵּךְ חִתִּית - התנהגותך נראית כמו שאביך ואמך מהאמורי והחיתי.
ד. וּמוֹלְדוֹתַיִךְ בְּיוֹם הוּלֶּדֶת אֹתָךְ לֹא כָרַֹת שָׁרֵֹךְ - לא חתכו את חבל הטבור. וּבְמַיִם לֹא רֻחַצְתְּ לְמִשְׁעִי - לא רחצו אותך להחליק את עורך. וְהָמְלֵחַ לֹא הֻמְלַחַתְּ - לא שמו עליך מלח. (לחזק את הגוף) וְהָחְתֵּל לֹא חֻתָּלְתְּ - לא כיסו אותך בבגדים.
ה. לֹא חָסָה עָלַיִךְ עַיִן לַעֲשׂוֹת לָךְ אַחַת מֵאֵלֶּה לְחֻמְלָה עָלָיִךְ - לא ריחמו עליך. וַתֻּשְׁלְכִי אֶל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בְּגֹעַל נַפְשֵׁךְ בְּיוֹם הֻלֶּדֶת אֹתָךְ - עם כל הלכלוך של הלידה עליך.
ו. וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ - שקועה ומגולגלת בתוך דם. וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי - מתוך הדם את תחיי (וכפל כדי לחזק הענין).
ז. רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ - גדלת והתרבית כמו צמח שדה. וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים - גדלת והגעת לגיל שבנות מתקשטות בתכשיטים. שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה - הגוף שלך גדל להיות כמו אשה ועדיין את ערומה.
ח. וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים - הגעת לגיל ולזמן שאת ראויה להתחתן. וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ - פרשתי את בגדי עליך וכיסיתי את מערומיך. וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ נְאֻם ה' אלקים וַתִּהְיִי לִי - נשבעתי והתחייבתי לקחתך לאשה ונהיית אשתי.
ט. וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ וָאֲסֻכֵךְ בַּשָּׁמֶן - מרחתי עליך שמן לעדן את הבשר.
י. וָאַלְבִּישֵׁךְ רִקְמָה וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ וָאֶחְבְּשֵׁךְ בַּשֵּׁשׁ וַאֲכַסֵּךְ מֶשִׁי - הלבשתיך בגדי רקמה ונעלים מעור תחש וחבשתי לראשך כובע פשתן וכסיתי אותך בבגדי משי.
יא. וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי וָאֶתְּנָה צְמִידִים עַל יָדַיִךְ וְרָבִיד עַל גְּרוֹנֵךְ - שמתי עלייך תכשיטים וצמידים ושרשרת על צווארך.
יב. וָאֶתֵּן נֶזֶם עַל אַפֵּךְ וַעֲגִילִים עַל אָזְנָיִךְ וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּרֹאשֵׁךְ - כתר מפואר נתתי בראשך (כמו מלכה)
יג. וַתַּעְדִּי זָהָב וָכֶסֶף וּמַלְבּוּשֵׁךְ שֵׁשׁ וָמֶשִׁי וְרִקְמָה - תכשיטי זהב וכסף שמתי עליך ובגדי פשתן ומשי ובגדים מרוקמים וצבעוניים. סֹלֶת וּדְבַשׁ וָשֶׁמֶן אָכָלְתְּ וַתִּיפִי בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּצְלְחִי לִמְלוּכָה - נהיית יפה מאד וראויה למלוכה
יד. וַיֵּצֵא לָךְ שֵׁם בַּגּוֹיִם בְּיָפְיֵךְ כִּי כָּלִיל הוּא - התפרסם שמך בגוים בזכות יפיך שהוא מושלם. בַּהֲדָרִי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי עָלַיִךְ נְאֻם ה' אלקים - על ידי ההדר ששמתי עליך.
טו. וַתִּבְטְחִי בְיָפְיֵךְ - בטחת ביפיך. וַתִּזְנִי עַל שְׁמֵךְ וַתִּשְׁפְּכִי אֶת תַּזְנוּתַיִךְ עַל כָּל עוֹבֵר לוֹ יֶהִי - וזנית בשם המפורסם שלך והרבית זנות (כמו ששופכים מכלי כמות גדולה) עם כל אחד והסכמת לזנות איתו.
כתובים
פרק ג
| |
(יב) יש אנשים יהודים שאתה מינית אותם על בבל ושמם שדרך, מישך ועבד נגו (חנניה מישאל ועזריה. ואת דניאל פחדו להזכיר מחמת חביבותו אצל המלך) והאנשים הללו לא פוחדים ממך ולא השתחוו לפסל שהקמת.
יג) ברוגז ובכעס פקד נבוכדנצר להביא את שדרך, מישך ועבד נגו.
(יד) פתח נבוכדנצר ואמר להם, כיצד אינכם מקיימים את צו המלכות. וכי לא כתב ירמיה "והיה הגוי והממלכה אשר לא יעבדו אותו ואת נבוכדנצר וכו' בחרב וברעב ובדבר אפקוד על הגוי ההוא (ירמיה כז, ח) או שאתם מקיימים תחילתו של פסוק, או שאני מקיים את סופו.
(טו) עכשיו תהיו מוכרחים לקיים שבזמן שתשמעו את כלי הזמר תשתחוו לפסל שעשיתי, ואם לא תושלכו מיד לכבשן האש. ומי יהיה זה שיציל אתכם? אמרו לו במיסים וארנוניות אתה מלך עלינו אבל לדבר הזה שאתה אומר, אתה נבוכדנצר ונבוכדנצר והכלב שווים בעינינו.
(טז) ענו חנניה מישאל ועזריה למלך נבוכדנצר ואמרו אין אנו מהססים כלל מה לענות לך על הדברה הזה.
(יז) הרי ישנו את אלוקינו שאנו עובדים, הוא יכול להצילנו מכבשן האש הבוער ומידך.
(יח) ואם הוא לא יציל אותנו, בכל זאת ידוע יהיה לך המלך כי לפסל שהקמת אין אנו משתחווים.
(יט) מיד נתמלא נבוכדנצר כעס גדול, ופרצוף פניו השתנה ופקד להצית ולחמם את הכבשן פי שבע מהחום הרגיל ששורר בו.
(כ) ולגיבורים שבחייליו ציווה לכפות את חנניה מישאל ועזריה כדי להשליך אותם לכבשן האש.
(כא) מיד נכפתו האנשים בבגדיהם החשובים. כשירדו לכבשן, פתח חנניה ואמר: לא לנו ה' לא לנו. אמר מישאל: כי לשמך תן כבוד. אמר עזריה: על חסדך ועל אמיתך. המשיכו כולם ואמרו: ואמת ה' לעולם הללוי-ה. והיו משגרים סימן זה בפיהם כל הלילה עד שהטילו אותם לכבשן שהוסק עוד יותר לפי פקודת המלך.
(כב) ובעבור זאת מן אשר דבר המלך היתה ממהרת והתנור הוסק בהסקה מרובה. לכן האנשים האלה אשר העלו את חנניה מישאל ועזריה אל פה התנור להשליכם בו. המית אותם הנצוצות של האש כי היו מרובות ועשו בבהלה ולא היו נשמרים ונזהרים שאם לא היה הדבר נעשה בנחיצה כ"כ היו נזהרים, וכן אם לא היה החום גדול כ"כ לא היו נשרפים, אבל בצירוף רוב תבערת האש וחסרון הזהירות נשרפו המשליכים
(כג) אחר שנשרפו המשליכים לא יכלו להפיל את חנניה מישאל ועזריה אל תוך הכבשן, ונשארו מונחים על שפת הכבשן, ומשם נפלו מעצמם אחר שהיו כפותים ולא יכלו לרדת
|
(יב) אִיתַי גֻּבְרִין יְהוּדָאיִן דִּי מַנִּיתָ יָתְהוֹן עַל עֲבִידַת מְדִינַת בָּבֶל שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ לָא שָׂמוּ עליך עֲלָךְ מַלְכָּא טְעֵם לאלהיך לֵאלָהָךְ לָא פָלְחִין וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵימְתָּ לָא סָגְדִין: ס
(יג) בֵּאדַיִן נְבוּכַדְנֶצַּר בִּרְגַז וַחֲמָה אֲמַר לְהַיְתָיָה לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ בֵּאדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ הֵיתָיוּ קֳדָם מַלְכָּא:
(יד) עָנֵה נְבֻכַדְנֶצַּר וְאָמַר לְהוֹן הַצְדָּא שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ לֵאלָהַי לָא אִיתֵיכוֹן פָּלְחִין וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵימֶת לָא סָגְדִין:
(טו) כְּעַן הֵן אִיתֵיכוֹן עֲתִידִין דִּי בְעִדָּנָא דִּי תִשְׁמְעוּן קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא קיתרס קַתְרֹס שַׂבְּכָא פְּסַנְתֵּרִין וְסוּמְפֹּנְיָה וְכֹל זְנֵי זְמָרָא תִּפְּלוּן וְתִסְגְּדוּן לְצַלְמָא דִי עַבְדֵת וְהֵן לָא תִסְגְּדוּן בַּהּ שַׁעֲתָה תִתְרְמוֹן לְגוֹא אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא וּמַן הוּא אֱלָהּ דִּי יְשֵׁיזְבִנְכוֹן מִן יְדָי:
(טז) עֲנוֹ שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ וְאָמְרִין לְמַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר לָא חַשְׁחִין אֲנַחְנָה עַל דְּנָה פִּתְגָם לַהֲתָבוּתָךְ:
(יז) הֵן אִיתַי אֱלָהַנָא דִּי אֲנַחְנָא פָלְחִין יָכִל לְשֵׁיזָבוּתַנָא מִן אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא וּמִן יְדָךְ מַלְכָּא יְשֵׁיזִב:
(יח) וְהֵן לָא יְדִיעַ לֶהֱוֵא לָךְ מַלְכָּא דִּי לאלהיך לֵאלָהָךְ לָא איתינא אִיתַנָא פָלְחִין וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵימְתָּ לָא נִסְגֻּד: ס
(יט) בֵּאדַיִן נְבוּכַדְנֶצַּר הִתְמְלִי חֱמָא וּצְלֵם אַנְפּוֹהִי אשתנו אֶשְׁתַּנִּי עַל שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ עָנֵה וְאָמַר לְמֵזֵא לְאַתּוּנָא חַד שִׁבְעָה עַל דִּי חֲזֵה לְמֵזְיֵהּ:
(כ) וּלְגֻבְרִין גִּבָּרֵי חַיִל דִּי בְחַיְלֵהּ אֲמַר לְכַפָּתָה לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ לְמִרְמֵא לְאַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא:
(כא) בֵּאדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ כְּפִתוּ בְּסַרְבָּלֵיהוֹןפטישיהון פַּטְּשֵׁיהוֹן וְכַרְבְּלָתְהוֹן וּלְבֻשֵׁיהוֹן וּרְמִיו לְגוֹא אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא:
(כב) כָּל קֳבֵל דְּנָה מִן דִּי מִלַּת מַלְכָּא מַחְצְפָה וְאַתּוּנָא אֵזֵה יַתִּירָא גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ דִּי הַסִּקוּ לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ קַטִּל הִמּוֹן שְׁבִיבָא דִּי נוּרָא:
(כג) וְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ תְּלָתֵּהוֹן שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ נְפַלוּ לְגוֹא אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא מְכַפְּתִין: פ
|
משנת ההלכה
א. אין אומרים בפני המת אלא דבריו של מת כגון צרכי קבורה והספד[23] אבל דברי תורה אסור אפילו חוץ לד' אמות דהוי כלועג לרש כיון שהוא אינו יכול לדבר תורה אבל לכבוד המת אפילו דברי תורה ואפילו תוך ד' אמות מותר ולכן נהגו לדרוש באגדות ופסוקים ואפילו תוך ד' אמות ויוצא מענין לענין עד שמגיע לספר שבחו של מת מעשה תורתו ומדות טובות שהיו בו דכל מה שעושה לכבוד המת הוי דברים של מת (חכמ"א קנ"ה סעי' ט"ו)
ב. מילי דעלמא יש אומרים דאפילו תוך ד' אמות מותר (שו"ע שם סעי' ט"ז) ויש אומרים דתוך ד' אמות אסור אפילו מילי דעלמא וכל אותו חדר שהמת מונח בתוכו חשוב כד' אמות (ש"ך שם ס"ק י"א)
ג. כל סתם הספד הוא קודם קבורה ומותר להספיד בלילה (גשה"ח פי"ג אות ה' שו"ת האלף לך שלמה או"ח קצ"ב)
ד. אין מספידין בימים שאין אומרים בהם תחנון ולכן אין מספידין בר"ח ובע"ש ויו"ט אחר חצות[24] (או"ח ת"כ) ובחול המועד (תקמ"ז סעי' א') ובכל חודש ניסן (תכ"ט סעי' ב') ובפסח שני (גשה"ח פי"ג אות ט') ובחנוכה (תר"ע סעי' ג') ופורים יום י"ד וט"ו (תרצ"ו סעי' ג') ופורים קטן י"ד וט"ו (תרצ"ז סעי' א') ובתשעה באב[25] (מ"ב תקנ"ט ס"ק י"ז) אבל לפני חנוכה ופורים מותר (תרפ"ו מ"ב ס"ק א') ויש מחמירין לפניהם (מ"ב תר"ע ס"ק י"ב) ויש מחמירין לא להספיד גם בד' ימים שבין יוה"כ לסוכות, ט"ו בשבט, ט"ו באב, ל"ג בעומר, ואסרו חג. (גשה"ח שם)
ה. וזה דווקא לסתם אדם אבל לת"ח בפניו מספידין אף בימים אלו (יו"ד ת"א סעי' ה') י"א דבזה"ז אין לנו ת"ח לענין זה[26] (מג"א סי' תקמ"ז ס"ק ח' ומ"ב שם ס"ק י"ב וכ"ד חיי"א קי"ח סעי' ז') וי"א דכל מי שהוא ממונה לדון ולהורות באיזה עיר וכפר כיון שהוא בתור רב העיר יש לדונו כת"ח[27] (שו"ת שואל ונשאל או"ח סימן נ"ה א"ר ת"כ ס"ק ב' שו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' ר"ז) והמנהג[28] כדיעה אחרונה ועכ"פ יש לקצר בהספד מלבד בחוה"מ די"א דאין להקל בזה (גשה"ח שם אות י')
ו. אין מנהג ולא דרך ארץ להזכיר המת אחר שנים עשר חודש וכל שאין מגעת שמועה אלא לאחר שנים עשר חודש פטורים מהספד ואין חודש העיבור בכלל כי לא הוזכר שנה רק שנים עשר חודש[29]
[1] רש"י
[2] ספורנו
[3] חזקוני
[4] רבינו בחיי
[5] ספורנו
[6] אבע"ז
[7] רמב"ן
[8] רש"י
[9] חזקוני
[10] חזקוני
[11] רמב"ן
[12] העמק דבר
[13] ת"י
[14] רש"י
[15] פי' הטור
[16] רש"י
[17] ספורנו
[18] חזקוני
[19] חזקוני
[20] ת"י
[21] רמב"ן
[22] פי' הטור
[23] דהמת שומע כל מה שמדברים (ערוה"ש שם ס"ק י"ג) וכדלעיל סעי' ד'
[24] משום התחלת קדושת השבת (שו"ת האלף לך שלמה או"ח קצ"ב)
[25] עיין גל' מהרש"א יו"ד שד"מ ריש הסימן שהביא מדבר שמואל דמותר הספד בת"ב ובר"ח וצ"ע
[26] אמנם בע"ש ועיו"ט אין להחמיר בזה בה"ל שם ד"ה שמותר ועיין תקנ"ט מ"ב ס"ק י"ז דלא חילק בין בזה"ז או לאו וצ"ע
[27] וכתב שם עוד וז"ל " ומ"מ נלע"ד דמי שהוא בתור ת"ח של זמנינו והוא בר אבהן וזקן וישיש וירא ה' ורוב ימיו על התורה אפי' בפשט התנ"ך ומשניות וזוהר יש לכבדו לדרוש עליו בבהכ"נ דרוש שבחיו ומדותיו ומוסרים שאין מזה כ"ך התעוררות בכי והספד" ועיין מהרי"ט חו"מ סי' מ"ז
[28] וכן נהגו שהספידו הגר"מ פיינשטיין בעל האגרות משה בפניו ביום הפורים
[29] בט"ז שד"מ ס"ק ה'
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה