מקרא
בראשית פרק כ
(א) וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב וַיֵּשֶׁב בֵּין קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר וַיָּגָר בִּגְרָר:
(ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל על[1] שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֲחֹתִי הִוא וַיִּשְׁלַח אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר וַיִּקַּח אֶת שָׂרָה:
(ג) וַיָּבֹא מלאך ה -[2] אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ וְהִוא בְּעֻלַת בָּעַל:
(ד) וַאֲבִימֶלֶךְ לֹא קָרַב אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר אֲדֹנָי הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג הרגת גוי רע על רשעו, אנשי סדום ועמורה. תהרוג כמו כן גוי צדיק שלא פשע[3]:
(ה) הֲלֹא הוּא אָמַר לִי אֲחֹתִי הִוא וְהִיא גַם הִוא אָמְרָה שלא בפני אברהם[4] אָחִי הוּא בְּתָם לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי עָשִׂיתִי זֹאת:
(ו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאֱלֹהִים בַּחֲלֹם גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי כִּי בְתָם לְבָבְךָ עָשִׂיתָ זֹּאת וָאֶחְשֹׂךְ גַּם אָנֹכִי אוֹתְךָ מֵחֲטוֹ לִי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיךָ לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ:
(ז) וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא ויודע שלא קרבת אליה[5] וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וֶחְיֵה וְאִם אֵינְךָ מֵשִׁיב דַּע כִּי מוֹת תָּמוּת אַתָּה וְכָל אֲשֶׁר לָךְ:
(ח) וַיַּשְׁכֵּם אֲבִימֶלֶךְ בַּבֹּקֶר וַיִּקְרָא לְכָל עֲבָדָיו וַיְדַבֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאָזְנֵיהֶם וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים מְאֹד:
(ט) וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם וַיֹּאמֶר לוֹ מֶה עָשִׂיתָ לָּנוּ וּמֶה חָטָאתִי לָךְ כִּי הֵבֵאתָ עָלַי וְעַל מַמְלַכְתִּי חֲטָאָה גְדֹלָה מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא יֵעָשׂוּ עָשִׂיתָ עִמָּדִי:
(י) וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם מָה רָאִיתָ כִּי עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה:
(יא) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה אורח שבא לעיר על עסקי אכילה ושתיה שואלין אותו או על עסקי אשתו שואלין אותו אשתך היא או אחותך היא? וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּילכך אמרתי "אחותי היא", כי מוטב לי שיקחוה ולא אמות, משאמות ויקחוה[6]:
(יב) וְגַם אָמְנָה אמנם אֲחֹתִי בַת אָבִי הִוא ולא היתה בת אביו אלא בת הרן היתה שהיה בנו של תרח שנאמר (בראשית יא, כט) בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה, ויסכה זו שרי, ובני בנים הרי הן כבנים, ומזה אמר בת אבי כלומר בת בן אבי[7] אַךְ לֹא בַת אִמִּי לא נולדנו מכרס אחד, שאינה אחותי ממש, רק קרובתי, ולכך - וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה כיון שהיא מותרת לי[8]:
(יג) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְעוּ אֹתִי אֱלֹהִים שאמר לי הקב"ה ללכת מבית אבי למקום אחר שאינו ידוע כמו תועה בשדה[9] מִבֵּית אָבִי וָאֹמַר לָהּ זֶה חַסְדֵּךְ אֲשֶׁר תַּעֲשִׂי עִמָּדִי אֶל כָּל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָבוֹא שָׁמָּה אִמְרִי לִי עלי אָחִי הוּא:
(יד) וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ צֹאן וּבָקָר וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַיִּתֵּן לְאַבְרָהָם וַיָּשֶׁב לוֹ אֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ:
(טו) וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ בַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ שֵׁב:
(טז) וּלְשָׂרָה אָמַר הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְ במה שהוצרכתי לפייסו בממון רב - הִנֵּה הוּא לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם לְכֹל אֲשֶׁר אִתָּךְ שיכסו פניהם מלהביט בך ובכל אשר אתך, אפילו בנערותיך ובשפחותיך, כשיראו שהוצרכתי לרצותו בממון, ידעו שלא נגעתי בך ובעל כרחי החזרתיך וְאֵת כֹּל וגם לעיני כל העולם וְנֹכָחַת תהיה זאת הוכחה שלא נגעתי בך שהרי הוצרכתי לפייסו ונתפייס[10]:
(יז) וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו וַיֵּלֵדוּ:
(יח) כִּי עָצֹר עָצַר יְקֹוָק בְּעַד כָּל רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ להמית התולדות אם לא היה אבימלך שב בתשובה כמו שהתרה בו באמרו דע כי מות תמות אתה וכל אשר לך[11] עַל דְּבַר שָׂרָה אֵשֶׁת אַבְרָהָם: ס:
בראשית פרק כא
(א) וַיקֹוָק פָּקַד זכר והשגיח אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ יְקֹוָק לְשָׂרָה נס[12] כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר:
(ב) וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים:
(ג) וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת שֶׁם בְּנוֹ הַנּוֹלַד לוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ שָׂרָה יִצְחָק:
(ד) וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים:
(ה) וְאַבְרָהָם בֶּן מְאַת שָׁנָה בְּהִוָּלֶד לוֹ אֵת יִצְחָק בְּנוֹ:
(ז) וַתֹּאמֶר מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם מי בכל השומעים שאמר לאברהם תחלה ש - הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה כִּי יָלַדְתִּי בֵן לִזְקֻנָיו אין בעולם מי שיאמר אליו כן, אפילו לנחמו, כי לא עלה זה על לב מעולם:
נביא
יחזקאל פרק יב
ו. לְעֵינֵיהֶם עַל כָּתֵף תִּשָּׂא בָּעֲלָטָה תוֹצִיא - שיראו אותך מוציא את כלי הגולה ונושאם על כתפך ובחושך תעשה זאת. פָּנֶיךָ תְכַסֶּה וְלֹא תִרְאֶה אֶת הָאָרֶץ - תכסה את הפנים כמו אדם שמתבייש שיראו אותו(ככה יצאו בנ"י לגלות בבושה) כִּי מוֹפֵת נְתַתִּיךָ לְבֵית יִשְׂרָאֵל - אתה תֵרָאֶה להם בתור דוגמא שכך יקרה להם.
ז. וָאַעַשׂ כֵּן כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי כֵּלַי הוֹצֵאתִי כִּכְלֵי גוֹלָה יוֹמָם - עשיתי מה שה' ציווה אותי הוצאתי את כלי הגולה ביום. וּבָעֶרֶב חָתַרְתִּי לִי בַקִּיר בְּיָד - ולא ע"י כלים כדי שלא ישמע קול השבירה (כך גם צדקיהו ימלט לו במסתור ובשקט שלא יתפס) בָּעֲלָטָה הוֹצֵאתִי עַל כָּתֵף נָשָׂאתִי לְעֵינֵיהֶם - בחשכה הוצאתי את כלי על הכתף באופן שיראו אותי.
ח. וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי בַּבֹּקֶר לֵאמֹר
ט. בֶּן אָדָם הֲלֹא אָמְרוּ אֵלֶיךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בֵּית הַמֶּרִי מָה אַתָּה עֹשֶׂה - שאלו אותך על מעשיך המשונים.
י. אֱמֹר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר ה' אלוקים - תענה להם בשמי תשובה לשאלתם. הַנָּשִׂיא הַמַּשָּׂא הַזֶּה בִּירוּשָׁלִַם וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵמָּה בְתוֹכָם - הנבואה הזאת שעשיתי היא על הנשיא (- המלך) מה שיקרה לו בירושלים ולכל בית ישראל שנמצאים בתוך ירושלים.
יא. אֱמֹר אֲנִי מוֹפֶתְכֶם- תגיד לעם שאני הנביא עושה לכם מעשים של מופת שכך יקרה. כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי כֵּן יֵעָשֶׂה לָהֶם - כמו שעשיתי פעולות משונות שנראות כהולך בגלות כך יקרה לכם. בַּגּוֹלָה בַשְּׁבִי יֵלֵכוּ -שילקחו בשבי ויצאו לגלות.
יב. וְהַנָּשִׂיא אֲשֶׁר בְּתוֹכָם אֶל כָּתֵף יִשָּׂא בָּעֲלָטָה וְיֵצֵא - שהמלך יצא לגלות כדרך הגולים עם כלי גלות שישא על כתפו ויצא בחשיכה. בַּקִּיר יַחְתְּרוּ לְהוֹצִיא בוֹ - יעשו לו חור בקיר שינסה לברוח דרכו. פָּנָיו יְכַסֶּה יַעַן אֲשֶׁר לֹא יִרְאֶה לַעַיִן הוּא אֶת הָאָרֶץ - יכסה את פניו מרוב בושה כדי שלא יראה את הארץ שהוא בורח ממנה.
יג. וּפָֹרַשְׂתִּי אֶת רִשְׁתִּי עָלָיו וְנִתְפַּשׂ בִּמְצוּדָתִי - שילכד על ידי האויב במלכודת שיניחו לתופשו שהאויב ירדוף אחריו ויתפשהו. וְהֵבֵאתִי אֹתוֹ בָבֶלָה אֶרֶץ כַּשְׂדִּים וְאוֹתָהּ לֹא יִרְאֶה וְשָׁם יָמוּת - צדקיהו לא יוכל לראות את בבל כי נבוכדנצר יעוור את עיניו.
יד. וְכֹל אֲשֶׁר סְבִיבֹתָיו עֶזְרוֹ וְכָל אֲגַפָּיו אֱזָרֶה לְכָל רוּחַ - כל מי שנמצא סביבו כדי לעזור לו וכל חיילו ושריו יברחו ויתפזרו. וְחֶרֶב אָרִיק אַחֲרֵיהֶם - ואשלוף את חרבי להכות בהם בבריחתם.
טו. וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' בַּהֲפִיצִי אוֹתָם בַּגּוֹיִם וְזֵרִיתִי אוֹתָם בָּאֲרָצוֹת - אפזרם בארצות הגולה.
טז. וְהוֹתַרְתִּי מֵהֶם אַנְשֵׁי מִסְפָּר - ישארו מעט אנשים. מֵחֶרֶב מֵרָעָב וּמִדָּבֶר - שינצלו מהפורענויות הללו. לְמַעַן יְסַפְּרוּ אֶת כָּל תּוֹעֲבוֹתֵיהֶם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' - שיספרו בארצות גלותם על מה ה' הענישם.
יז. וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר
יח. בֶּן אָדָם לַחְמְךָ בְּרַעַשׁ תֹּאכֵל - תראה את עצמך כאוכל ברעדה ופחד. וּמֵימֶיךָ בְּרָגְזָה וּבִדְאָגָה תִּשְׁתֶּה - גם תשתה בדאגה ופחד.
יט. וְאָמַרְתָּ אֶל עַם הָאָרֶץ - אל אנשי הגולה שבבבל. כֹּה אָמַר ה' אלקים לְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל - הנבואה נאמרת ליושבים עדיין בירושלים על אדמת ארץ ישראל ועוד לא גלו ממנה. לַחְמָם בִּדְאָגָה יֹאכֵלוּ וּמֵימֵיהֶם בְּשִׁמָּמוֹן יִשְׁתּוּ - בפחד ובתמהון מרוב דאגה. לְמַעַן תֵּשַׁם אַרְצָהּ מִמְּלֹאָהּ - דאגתם היא בגלל שהארץ תהיה שוממה מכל מה שהיא מליאה. מֵחֲמַס כָּל הַיּשְׁבִים בָּהּ - מהגזל של יושביה היא תיעשה שממה.
כ. וְהֶעָרִים הַנּוֹשָׁבוֹת תֶּחֱרַבְנָה וְהָאָרֶץ שְׁמָמָה תִהְיֶה וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' - הערים המיושבות באנשים יחרבו וייעשו שממה.
כתובים
דניאל פרק א
(יא) וַיֹּאמֶר דָּנִיֵּאל אֶל הַמֶּלְצַר שמסדר את מנות האוכל אֲשֶׁר מִנָּה שַׂר הַסָּרִיסִים עַל דָּנִיֵּאל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה: (יב) נַס תנסה נָא אֶת עֲבָדֶיךָ יָמִים עֲשָׂרָה וְיִתְּנוּ לָנוּ מִן הַזֵּרֹעִים מן קטניות וזה בדרגה פחותה מהפת בג שקיבלו שאר הנערים וְנֹאכְלָה וּמַיִם וְנִשְׁתֶּה: (יג) ולאחר עשרה ימים וְיֵרָאוּ לְפָנֶיךָ מַרְאֵינוּ וּמַרְאֵה הַיְלָדִים הָאֹכְלִים אֵת פַּתְבַּג הַמֶּלֶךְ וְכַאֲשֶׁר תִּרְאֵה ולפי מה שתראה עֲשֵׂה עִם עֲבָדֶיךָ ואם נראה פחות טוב, אז נאכל את פת בג המלך ונשתה את יין המלך: (יד) וַיִּשְׁמַע לָהֶם לַדָּבָר הַזֶּה וַיְנַסֵּם יָמִים עֲשָׂרָה: (טו) וּמִקְצָת יָמִים עֲשָׂרָה נִרְאָה מַרְאֵיהֶם טוֹב וּבְרִיאֵי בָּשָׂר יותר מִן כָּל הַיְלָדִים הָאֹכְלִים אֵת פַּתְבַּג הַמֶּלֶךְ: (טז) וַיְהִי הַמֶּלְצַר נֹשֵׂא אֶת פַּתְבָּגָם וְיֵין מִשְׁתֵּיהֶם הוא היה לוקח את מנתם לעצמו וְנֹתֵן לָהֶם זֵרְעֹנִים: (יז) וְהַיְלָדִים הָאֵלֶּה אַרְבַּעְתָּם נָתַן לָהֶם הָאֱלֹהִים מַדָּע וְהַשְׂכֵּל ידיעה והשכלה בְּכָל סֵפֶר וְחָכְמָה וְדָנִיֵּאל הֵבִין יותר משאר הנערים שהיה גם מבין בְּכָל חָזוֹן ופתרון וַחֲלֹמוֹת: (יח) וּלְמִקְצָת הַיָּמִים אֲשֶׁר אָמַר הַמֶּלֶךְ לַהֲבִיאָם לפניו וַיְבִיאֵם שַׂר הַסָּרִיסִים לִפְנֵי נְבֻכַדְנֶצַּר: (יט) וַיְדַבֵּר אִתָּם הַמֶּלֶךְ וְלֹא נִמְצָא מִכֻּלָּם כְּדָנִיֵּאל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ: (כ) וְכֹל דְּבַר חָכְמַת בִּינָה אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ מֵהֶם הַמֶּלֶךְ וַיִּמְצָאֵם עֶשֶׂר יָדוֹת חכמים פי עשרהעַל כָּל הַחַרְטֻמִּים אלו ששואלים במתים הָאַשָּׁפִים אלו שדוחקים במזל אֲשֶׁר בְּכָל מַלְכוּתוֹ: (כא) וַיְהִי דָּנִיֵּאל בגדולה בבל עַד שְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ הַמֶּלֶךְ:
משנת ההלכה
מצוות הכנסת אורחים
א. מצווה על האדם לחנך בניו במצוות הכנסת אורחים[14] (שם)
ב. ראוי לאשה המכנסת אורחים ליטול קודם לכן רשות מבעלה[15] (זוהר פ' נח) אבל בשלה יכולה לעשות כל מה שתירצה[16]
ג. אם אין לו בית או ממון לקיים מצוות הכנס"א מצווה עכ"פ לדאוג לאורחים ולהראות להם איה יש מקום שמכניסין אורחים וידבר עם בעה"ב בשבילם ויסייע לו לדאוג לכל צרכם[17] ספר הברית - חלק ב מאמר י"ב דרך הקודש - פרק ח)
[1] ת"א ת"י
[2] אבע"ז
[3] פי' ר' יוסף בכור שור
[4] חזקוני
[5] פי' ר' יוסף בכור שור
[6] פי' ר' יוסף בכור שור
[7] רבינו בחיי
[8] פי' ר' יוסף בכור שור
[9] אבע"ז
[10] רמב"ן פי' ר' יוסף בכור שור
[11] ספורנו
[12] ת"י
[13] ת"א
[17] וז"ל שם "ויחשב לך זה כאלו הכנסתם לביתך והם מאוכלי שלחנך כי יש תקוה לעני כמו לעשיר, ולא תאמר העני במה יזכה את ארחו, כי אף הוא יוכל לקיים מצוה זו לכשירצה אם יהיה איש בעל שער וירא את האיש האורח בא בשער העיר לקבל פניו ולרוץ לפניו לתור לו מנוחה ובנוחו יאמר אשרת אותך במה שצריך לך, ויהי בנסוע האורח ילך עמו ללותו חוץ לשער העיר ולהראות לו הדרך ילך בה, כי לכל מצוה יש תחבולה לעני כמו לעשיר"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה