מקרא
בראשית פרק טז
(א) וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית בת פרעה היתה והתגיירה[1] וּשְׁמָהּ הָגָר:
(ב) וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי יְקֹוָק מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה יהיה לי בן מִמֶּנָּה בגללה[2] וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי לא נתכוון שיבנה הוא מהגר ויהיה זרעו ממנה, אלא שיהיה לשרי נחת רוח בבני שפחתה[3]:
(ג) וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן שאם היה אדם עם אשתו בחוצה לארץ חמש או עשר שנים ובאו לארץ ישראל, שנותנין להם זמן עשר שנים מעת ביאתם לארץ אולי בזכות הארץ יבנו וכן עשו אברהם ושרה, מנו מעת בואם שם וכשלא זכו -[4] וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה:
(ד) וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ כי חשבה שאחר שהרתה יצאה מרשותה, וגם נדמה לה שהיא צדקת יותר משרה אחר שהרתה תיכף[5]:
(ה) וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי שעושה לי שפחתי שאינה רוצה לשמשני עָלֶיךָ על ידך הוא שאינך מוחה על כבודי ואין אני רוצה לענותה הואיל ונזדווגה לך אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט יְקֹוָק בֵּינִי וּבֵינֶיךָ שאני חוששת לכבודך ואינך חושש לכבודי[6] ובכן יתגלה עלבוני לפני ה' ותתמלא הארץ מאיתנו ולא נצטרך לבניה של הגר[7]:
(ו) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ ואינה משוחררת בעקבות כך שהרתה עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי כדי שתכיר שהיא משועבדת ולא תבזה עוד את גברתה[8] וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ חטאה אמנו בענוי הזה, וגם אברהם בהניחו לעשות כן, ושמע ה' אל עניה ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני הענוי[9]:
(ז) וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ יְקֹוָק מצא אותה מוכנה למראות אלוקים עַל עֵין הַמַּיִם מתפללת בַּמִּדְבָּר עַל הָעַיִן על אם הדרך[10] בְּדֶרֶךְ שׁוּר:
(ח) וַיֹּאמַר הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי אֵי מִזֶּה בָאת הביטי וראי מאיזה מקום נסעת כי היית במקום קדוש ובבית צדיקים וְאָנָה תֵלֵכִי הנך הולכת בח"ל אל מקום טמא ואנשי רשע וַתֹּאמֶר מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַתאיני הולכת אל מקום מכוון מאתי אלא יצאתי כדי לברוח[11]:
(ט) וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְקֹוָק שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ רמז כי לא תצא לחפשי, כי בני שרה ימשלו בה ובזרעה עד עולם[12]:
(י) וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְקֹוָק הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב:
(יא) וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְקֹוָק הִנָּךְ הָרָה הרי את מעוברת[13] וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי שָׁמַע יְקֹוָק אֶל עָנְיֵךְ:
(יב) וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם בני ישמעאל סוחרים והולכי מדברות, ולכך קורא לו "פרא", כדכתיב "פרא למוד מדבר" יָדוֹ בַכֹּל שיקנה סחורה מכל המקומות, ומוליך ממקום למקום וְיַד כֹּל בּוֹ והכל קונין ממנו וכן מצינו בישמעאלים[14] שרובן סוחרים ויש מפרשים שיהיה איש פרא למוד מדבר, יצא בפועלו משחר לטרף, ויטרוף הכל והכל יטרפוהו, והענין על זרעו שיגדל ויהיו כפראים במדבר ויהיו להם מלחמות עם כל אדם[15]וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן נחלותיו יתפשטו בין כל אחיו מרוב עושר[16]:
(יג) וַתִּקְרָא שֵׁם יְקֹוָק ותודה ותתפלל לפני ה' הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ שמאמרו מדבר לה אַתָּה אֵל רֳאִי אתה הוא חי וקיים הרואה ואינו נראה בכל מקום לא רק בביתו של אברהם כִּי אָמְרָה הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי הנה אך כאן נִתגלה כבוד שכינתו של ה' אַחֲרֵי רֹאִי אחרי שהתגלה אלי[17]:
(יד) עַל כֵּן קָרָא לַבְּאֵר בְּאֵר לַחַי רֹאִי באר שהתגלה עליה מלאך ה'[18] הִנֵּה בֵין קָדֵשׁ וּבֵין בָּרֶד:
(טו) וַתֵּלֶד הָגָר לְאַבְרָם בֵּן וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם בְּנוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר יִשְׁמָעֵאל:
(טז) וְאַבְרָם בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּלֶדֶת הָגָר אֶת יִשְׁמָעֵאל לְאַבְרָם: ס
בראשית פרק יז
(א) וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא יְקֹוָק אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי ללכת בדרך אשר אורה אותך[19] וֶהְיֵה תָמִים קנה השלימות האפשר למין האנושי השכל וידוע אותי בידיעת דרכי ובהדמותך אלי כפי האפשר אצלך[20]:
(ב) וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד:
(ד) אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ ברית המילה ואחרי הברית וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם:
(ה) וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ:
(ו) וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם עם ישראל[22] וּמְלָכִים ששולטים בעמים[23] מִמְּךָ יֵצֵאוּ:
נביא
יחזקאל פרק ח
ט. וַיֹּאמֶר אֵלָי בֹּא וּרְאֵה אֶת הַתּוֹעֵבוֹת הָרָעוֹת אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים פֹּה.
י. וָאָבוֹא וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה כָל תַּבְנִית רֶמֶשׂ וּבְהֵמָה שֶׁקֶץ וְכָל גִּלּוּלֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל - צורות של רמש ובהמה וכל גלולי בית ישראל, כל מיני סוגים של ע"ז שבנ"י היו עובדים מְחֻקֶּה עַל הַקִּיר סָבִיב סָבִיב - חקוק על הקיר מסביב לכל החדר.
יא. וְשִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי בֵית יִשְׂרָאֵל וְיַאֲזַנְיָהוּ בֶן שָׁפָן עֹמֵד בְּתוֹכָם - החשוב שבהם. עֹמְדִים לִפְנֵיהֶם וְאִישׁ מִקְטַרְתּוֹ בְּיָדוֹ - מחתה עם קטורת. וַעֲתַר עֲנַן הַקְּטֹרֶת עֹלֶה - והרבה ענן של קטורת.
יב. וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲרָאִיתָ בֶן אָדָם אֲשֶׁר זִקְנֵי בֵית יִשְׂרָאֵל עֹשִׂים בַּחשֶׁךְ אִישׁ בְּחַדְרֵי מַשְׂכִּיתוֹ - בחדר שמכוסה באבן, כמו אבן משכית. כִּי אֹמְרִים אֵין ה' רֹאֶה אֹתָנוּ עָזַב ה' אֶת הָאָרֶץ - כך הם אומרים, ולכן אפשר לעבוד ע"ז.
יג. וַיֹּאמֶר אֵלָי עוֹד תָּשׁוּב תִּרְאֶה תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת אֲשֶׁר הֵמָּה עֹשִׂים.
יד. וַיָּבֵא אֹתִי אֶל פֶּתַח שַׁעַר בֵּית ה' אֲשֶׁר אֶל הַצָּפוֹנָה וְהִנֵּה שָׁם הַנָּשִׁים ישְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז - תמוז הוא שם של ע"ז. והיו לו עינים מעופרת ומדליקים בתוכו אש והעופרת ניתכת ונוזלת ונראה כאילו הוא בוכה, וזהו מבכות, גורמות לו לבכות.
טו. וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲרָאִיתָ בֶן אָדָם עוֹד תָּשׁוּב תִּרְאֶה תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת מֵאֵלֶּה.
טז. וַיָּבֵא אֹתִי אֶל חֲצַר בֵּית ה' הַפְּנִימִית וְהִנֵּה פֶתַח הֵיכַל ה' בֵּין הָאוּלָם וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ כְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ אֲחֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה' וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה וְהֵמָּה מִשְׁתַּחֲוִיתֶם קֵדְמָה לַשָּׁמֶשׁ- וזו תועבה יותר גדולה כי זה עוד יותר קרוב להיכל ה'.
יז. וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲרָאִיתָ בֶן אָדָם הֲנָקֵל לְבֵית יְהוּדָה מֵעֲשׂוֹת אֶת הַתּוֹעֵבוֹת אֲשֶׁר עָשׂוּ פֹה - זה קל בעיניהם לעבד ע"ז. כִּי מָלְאוּ אֶת הָאָרֶץ חָמָס וַיָּשֻׁבוּ לְהַכְעִיסֵנִי - מעשים רעים. וְהִנָּם שֹׁלְחִים אֶת הַזְּמוֹרָה אֶל אַפָּם - זמורה הוא ריח רע שנודף מאדם ועושה לו בזיון לעצמו, וזהו מעשיהם הרעים שהם עושים וזהו קלון ובזיון לעצמם.
יח. וְגַם אֲנִי אֶעֱשֶׂה בְחֵמָה לֹא תָחוֹס עֵינִי וְלֹא אֶחְמֹל - אעשה בכעס. וְקָרְאוּ בְאָזְנַי קוֹל גָּדוֹל וְלֹא אֶשְׁמַע אוֹתָם - יקראו לה' שיצילם ולא אשמע בקולם.
יחזקאל פרק ט
א. וַיִּקְרָא בְאָזְנַי קוֹל גָּדוֹל לֵאמֹר - הנביא שמע קול קורא באזניו. קָרְבוּ פְּקֻדּוֹת הָעִיר - יתקרבו המופקדים להשחית את העיר. וְאִישׁ כְּלִי מַשְׁחֵתוֹ בְּיָדוֹ- כל אחד כלי ההרס וההרג שלו בידו.
ב. וְהִנֵּה שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים בָּאִים מִדֶּרֶךְ שַׁעַר הָעֶלְיוֹן אֲשֶׁר מָפְנֶה צָפוֹנָה - ראה ששה אנשים משער שנקרא שער העליון. וְאִישׁ כְּלִי מַפָּצוֹ בְּיָדוֹ - כלי שמשבר ומנפץ. וְאִישׁ אֶחָד בְּתוֹכָם לָבֻשׁ בַּדִּים - עוד איש אחד לבוש בדים, בגדי פשתן. וְקֶסֶת הַסֹּפֵר בְּמָתְנָיו - כלי של דיו שכותבים אתו, קשור במתניו.
וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ אֵצֶל מִזְבַּח הַנְּחשֶׁת - ליד מזבח העלה שהוא במקום מזבח הנחשת שהיה במשכן.
ג. וּכְבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נַעֲלָה מֵעַל הַכְּרוּב אֲשֶׁר הָיָה עָלָיו - השכינה הסתלקה מהכרובים שעל הכפורת.אֶל מִפְתַּן הַבָּיִת - לפתח הבית וזהו תחלת סלוק השכינה מבית המקדש. וַיִּקְרָא אֶל הָאִישׁ הַלָּבֻשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר קֶסֶת הַסֹּפֵר בְּמָתְנָיו.
ד. וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו עֲבֹר בְּתוֹךְ הָעִיר בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם - האיש לבש הבדים יעבור בעיר.
וְהִתְוִיתָ תָּו - תסמן סימן על המצח. עַל מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים הַנֶּאֱנָחִים וְהַנֶּאֱנָקִים עַל כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הַנַּעֲשׂוֹת בְּתוֹכָהּ - הצדיקים שכואב להם שעובדים ע"ז.
ה. וּלְאֵלֶּה אָמַר בְּאָזְנַי עִבְרוּ בָעִיר אַחֲרָיו וְהַכּוּ אַל תָּחֹס עֵינְכֶם וְאַל תַּחְמֹלוּ - לששה אנשים.
ו. זָקֵן בָּחוּר וּבְתוּלָה וְטַף וְנָשִׁים תַּהַרְגוּ לְמַשְׁחִית - תהרגו את כולם להשחיתם מן העולם. וְעַל כָּל אִישׁ אֲשֶׁר עָלָיו הַתָּו אַל תִּגַּשׁוּ וּמִמִּקְדָּשִׁי תָּחֵלּוּ וַיָּחֵלּוּ בָּאֲנָשִׁים הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר לִפְנֵי הַבָּיִת - תתחילו בבית המקדש באלו שעבדו ע"ז בבית המקדש.
כתובים
איוב פרק מא
(טז) לִבּוֹ יָצוּק כְּמוֹ אָבֶן הלב שלו חזק כמו אבן וְיָצוּק כְּפֶלַח תַּחְתִּית וחזק כמו הפלח של אבן הריחיים: (יז) מִשֵּׂתוֹ יָגוּרוּ אֵלִים מגדולתו ורוממותו מפחדים כל החזקים מִשְּׁבָרִים יִתְחַטָּאוּוכאשר הוא שט בים הגלים נשברים לפניו ונחסרים: (יח) מַשִּׂיגֵהוּ חֶרֶב בְּלִי תָקוּם הנלחמים נגדו בחרבם לא תקום ותצליח המלחמה בידם ולא יצליחו לפגוע בו גם עם חֲנִית מַסָּע וְשִׁרְיָה שמות של כלי זיין: (יט) יַחְשֹׁב לְתֶבֶן בַּרְזֶל הברזל נחשב לו כתבן לְעֵץ רִקָּבוֹן נְחוּשָׁה והנחשת חשובה לו כעץ רקוב: (כ) לֹא יַבְרִיחֶנּוּ בֶן קָשֶׁת לא מבריח אותו חץ מקשת לְקַשׁ נֶהְפְּכוּ לוֹ אַבְנֵי קָלַעוכל אבני הקלע נהפכים להיות עליו כמו קש: (כא) כְּקַשׁ נֶחְשְׁבוּ תוֹתָח התותח נחשב לו גם כמו קש וְיִשְׂחַק לְרַעַשׁ כִּידוֹן והוא צוחק לרעש הכידון: (כב) תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָרֶשׂ יִרְפַּד החודים והחריצים של הסלעים וכדו' מרופדים בשבילו חָרוּץ עֲלֵי טִיט כמו לשכב על טיט: (כג) יַרְתִּיחַ כַּסִּיר מְצוּלָה מרתיח את המעמקים בים כמו סיר שרותח יָם יָשִׂים כַּמֶּרְקָחָה ורוקח את המים ומערבבם כמו שעושים תבשיל של מרקחה שמערבבים אותו: (כד) אַחֲרָיו יָאִיר נָתִיב מרוב מהירותו משאיר אחריו שובל של אור יַחְשֹׁב תְּהוֹם לְשֵׂיבָה מחשיב את התהום לזקן שאין בו פחד מהתהום: (כה) אֵין עַל עָפָר מָשְׁלוֹ אין מי שדומה לו בממשלתו שחי על האדמה הֶעָשׂוּ לִבְלִי חָת שעשה בלי פחד: (כו) אֵת כָּל גָּבֹהַּ יִרְאֶה מעל כל הגבוהים הוא נמצא ו- הוּא מֶלֶךְ עַל כָּל בְּנֵי שָׁחַץ על כל הגאותנים: ס
משנת ההלכה
דיני אמירת ותן טל ומטר
א. תיקנו חז"ל לבני א"י[24] לומר מליל ז' מר חשון (אור ליום שישי השבוע) "ותן טל ומטר לברכה" בברכת השנים. ובני חו"ל מתחילים לומר בליל חמישי אור לב' טבת. (הלילה שבין הרביע לחמישי בדצמבר[25]).
ב. אם אמר "ותן ברכה" במקום "ותן טל ומטר", ואפילו אם אמר "ותן טל" אבל לא הזכיר מטר, אם נזכר קודם שאמר "שומע תפילה", יאמר בקשת ותן טל ומטר לפני שאומר "כי אתה שומע" וכו' וממשיך כסדר ואינו חוזר
ג. ואם נזכר לאחר שאמר "כי אתה שומע", אפילו אם סיים התפילה אבל עדיין לא עקר רגליו לפסוע וגם לא אמר "יהיו לרצון אמרי פי" שאומרים לפני עקירת רגליו, חוזר לברכת השנים וממשיך כסדר.
ד. ואם עקר רגליו או אמר "יהיו לרצון אמרי פי" הנאמר קודם עקירת רגליו, חוזר לראש התפילה.
ה. נזכר קודם שסיים ברכת השנים יאמר "ותן טל" וכו' במקום שנזכר, ואם סיים ברוך אתה ה' יאמר "למדני חוקיך" ויחזור ויאמר ותן טל ומטר וכו', ויחזור ויאמר וברך שנתינו כשנים הטובות ויסיים הברכה וימשיך כסדר, וטוב יותר שיאמר ותן טל וכו' וימשיך הברכה כולה כסדר. וכן הדין אם נזכר אחר שאמר וברך שנתינו כשנים הטובות וכו'.
ו. אם סיים הברכה, אפילו לא התחיל ברכת "תקע בשופר", יאמר ותן טל וכו' בברכת שומע תפילה כנ"ל.
ז. המסופק אם אמר ותן טל וכו' דינו כמי שלא אמר, כיון שאנו תולים שעל הרגל לשונו הוא הולך והוא רגיל לומר ותן ברכה וכנ"ל, אמנם לאחר שלושים יום אינו חוזר כיון שהתרגל לומר ותן טל ומטר.
ח. גם מי שנאנס, שגג או פשע, והפסיד יומיים או שלושה מתוך השלושים יום, בכל זאת אינו חוזר, ויש מפקפקים בזה.
ט. אפילו לא עברו שלושים יום, אם אמר 90 פעם ברך עלינו וכו' ותן טל וכו' דינו כמו שעברו שלושים יום ואינו חוזר.
י. בן ארץ ישראל היוצא לחו"ל אחר ז' מר חשון, כיון שכבר התחיל לשאול בארץ ישראל ממשיך לשאול גם בהיותו בחו"ל. ואם נוסע ליותר משנה ולקח את אשתו ובניו עמו, מפסיק לשאול ונוהג כמנהג אנשי חו"ל.
יא. ואם יצא קודם ז' מר חשון יאמר ותן ברכה כמנהג אנשי חו"ל וישאל על הגשמים בברכת שומע תפילה, ויש נוהגים לכתחילה שאם חוזר בתוך השנה יאמר כמנהג א"י[26].
יב. בן חו"ל הנמצא בארץ ישאל על הגשמים כבן ארץ ישראל וכשחוזר לחו"ל, אם עדיין לא התחילו לשאול יפסיק.
יג.
[1] ת"א
[2] אבע"ז
[3] רמב"ן
[4] רמב"ן
[5] מלבי"ם
[6] חזקוני
[7] ת"י
[8] ספורנו
[9] רמב"ן
[10] וכשיש שני דרכים יקראו עינים ומקום התחלת השני דרכים יקרא פתח עינים והוא הנקרא אצל רבותינו זכרונם לברכה פרשת דרכים. ספורנו
[11] ספורנו
[12] רמב"ן
[13] ת"י
[14] חזקוני
[15] רמב"ן
[16] חזקוני
[17] ת"י ספורנו
[18] ת"א
[19] רמב"ן
[20] ספורנו
[21] רמב"ן
[22] רמב"ן
[23] ת"א
[24] והגרים בגולן או באילת ובסיני יש להם גם כן לומר מז' במר חשון אמנם אם טעו אינם חוזרים עד הגיע יום התקופה כלומר היום שבו מתחילים לומר בחו"ל ועיין שו"ת יחווה דעת ח"ב סי' י
[25] ובשנה שחודש פברואר 29 יום מתחילים לומר בחו"ל בלילה שבין החמישי לשישי בדצמבר (קיצושו"ע סי' יט סעי' ה)
[26] ואם נוסע למקום ללא ישוב יהודי ודעתו לחזור בתוך השנה אומר כמנהג א"י.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה