מקרא
בראשית פרק טו
(א) אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר יְקֹוָק אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה במראה נבואה ביום לֵאמֹר אַל תִּירָא אַבְרָם היה מתירא משני דברים, מן המלכים פן ירבו צבאותם עליו, הם או העומדים תחתם, ובמלחמה ירד ונספה, או יומו יבא למות בלא זרע, והבטיחו - אָנֹכִי מָגֵן לָךְ מהמלכים[1] שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד:
(ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי יֱקֹוִק מַה מועיל לי מה ש - תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ לבית עולמי עֲרִירִי בלא זרע וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר:
(ג) וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי כי הנער שאוליד מכאן ואילך ישאר אחרי מותי קטן ורך ואליעזר יעשה חפצו מהכל[2]:
(ד) וְהִנֵּה דְבַר יְקֹוָק אֵלָיו לֵאמֹר בעוד שהיה בפיו "והנה בן ביתי יורש אותי", בא אליו דבר ה' פתאום לאמר[3] לֹא יִירָשְׁךָ זֶה כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ ויהיה מוחזק בכל בחייך[4]:
(ה) וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה כך נראה לו בחלום כאילו הוציא אותו חוצה כיון שאין דרך אנשים לראות הכוכבים בעודם בביתם[5] וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים ותראה אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ:
(ו) וְהֶאֱמִן בַּיקֹוָק וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה אברהם חשב לו לעצמו שאין הקב"ה נותן לו בזכותו זרע אלא צדקה עושה לו[6]:
(ז) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְקֹוָק מעת אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים היה הרצון לפני לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ:
(ח) וַיֹּאמַר אֲדֹנָי יֱקֹוִק בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה באיזה זמן, ובאיזה דור, ומתי יהיה[7], חשש שמא יש תנאי שצריך לקיים כדי לזכות לירושת הארץ ואם לא יקיימו זרעו התנאי לא יזכו[8]:
(ט) וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי לקרבן והקרב לפני[9] עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת שלוש עגלות וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת שלוש עזים וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ שלושה אילים[10] וְתֹר וְגוֹזָל:
(י) וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה והקריב אותם קרבן וַיְבַתֵּר חילק אֹתָם אחד מכל מין ומין בַּתָּוֶךְ באמצע לשני חלקים וַיִּתֵּן אִישׁ בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ העמיד שניים אחד מול השני ושני החתיכות אחד מול השני וְאֶת הַצִּפֹּר שם כללי לעופות לֹא בָתָר אלא העמיד אחד מול השני[11]:
(יא) וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים לחטוף מן הבשר וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם היה אברהם טורח לנשב ולהניף סודרו עליהם וממתין עד שתעבור השכינה בין הבתרים לקיים הברית[12] רמז שיבואו העמים לבטל הקרבנות, וזרע אברהם יבריחום[13]:
(יב) וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא כלומר עוד היום גדול ולא עת שינה היתה[14] וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה מצא הנביא בנפשו אימה ואחר כך בא בחשכה, ואחר כך חֲשֵׁכָה גְדֹלָה גדלה החשכה כאילו היאנֹפֶלֶת עָלָיו:
(יג) וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע ידוע תדע שאף על פי שאני נשבע לתת הארץ לבניך לא יהיה זה מיד[15] כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם בעבודת פרך ועינוי עד עת קץ אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָהמהיום הזה[16]:
(יד) וכאשר דנתי את בניך בגלות וענוי וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ ויעבידו את ישראל בגזירתי דָּן אָנֹכִי ולא יפטרו בעבור שעשו את גזירתי על החמס אשר יעשו להם[17] וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל:
(טו) וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם ואינך בכלל גזירת העינוי שנגזר על זרעך[18] תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה:
(טז) וְדוֹר רְבִיעִי בעת שיהיה לאמורי דור רביעי כשיתמידו ד' דורות ברעת אבותיהם תתמלא סאתם ואז יָשׁוּבוּ הֵנָּה עם ישראל כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה כי אם ישובו האמורי בתשובה לא יחרימם אבל יהיו למס עובד[19]:
(יז) וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה שקעה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ ראה כאלו תנור עשן כולו ובתוכו לפיד אש בוער והעשן הוא הענן והערפל הנזכר במתן תורה (דברים ד יא), ולפיד האש בתוכו הוא האש האמור שם (ד לו) ודבריו שמעת מתוך האש אֲשֶׁר השכינה[20] עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה:
(יח) בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְקֹוָק אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר הנילוס ב -[21] מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת:
(יט) אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי:
(כ) וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הָרְפָאִים:
(כא) וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי: ס
נביא
יחזקאל פרק ז
כא. וּנְתַתִּיו בְּיַד הַזָּרִים לָבַז וּלְרִשְׁעֵי הָאָרֶץ לְשָׁלָל וְחִלְּלוּהוּ - יבזזו ויקחו את כל כלי ביהמ"ק.
כב. וַהֲסִבּוֹתִי פָנַי מֵהֶם וְחִלְּלוּ אֶת צְפוּנִי - את קדש הקדשים שהוא מוצפן - במקום מוסתר. וּבָאוּ בָהּ פָּרִיצִים וְחִלְּלוּהָ - רשעים שפורצים ונכנסים למקדש.
כג. עֲשֵׂה הָרַתּוֹק - תעשה שלשלות ברזל, והוא סמל לשרשראות שילכו בם לגלות. כִּי הָאָרֶץ מָלְאָה מִשְׁפַּט דָּמִים וְהָעִיר מָלְאָה חָמָס - חייבים ענש מוות.
כד. וְהֵבֵאתִי רָעֵי גוֹיִם וְיָרְשׁוּ אֶת בָּתֵּיהֶם - גויים רעים שיתפסו את בתיהם. וְהִשְׁבַּתִּי גְּאוֹן עַזִּים - אבטל את גאות ישראל שהם עזים וחצופים. וְנִחֲלוּ מְקַדְשֵׁיהֶם - יחללו את המקדש.
כה. קְפָדָה בָא וּבִקְשׁוּ שָׁלוֹם וָאָיִן - כריתה.
כו. הֹוָה עַל הֹוָה תָּבוֹא וּשְׁמֻעָה אֶל שְׁמוּעָה תִּהְיֶה - שבר על שבר, צרה על צרה. וּבִקְשׁוּ חָזוֹן מִנָּבִיא - יבקשו נבואה ולא תהיה. וְתוֹרָה תֹּאבַד מִכֹּהֵן - הכהנים לא יורו המשפטים ליעקב. וְעֵצָה מִזְּקֵנִים -הזקנים לא יכולו לתת עצות מרוב הצרות.
כז. הַמֶּלֶךְ יִתְאַבָּל וְנָשִׂיא יִלְבַּשׁ שְׁמָמָה - כפל לשון למלך, שיהיה לו תמהון לבב. וִידֵי עַם הָאָרֶץ תִּבָּהַלְנָה - יהיו מבוהלים. מִדַּרְכָּם אֶעֱשֶׂה אוֹתָם וּבְמִשְׁפְּטֵיהֶם אֶשְׁפְּטֵם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'- העונש יהיה כפי מעשיהם והדרך שהלכו בה.
יחזקאל פרק ח
א. וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית - לגלות יהויכין. בַּשִּׁשִּׁי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ- בחדש הששי - אלול, וזה היה לאחר ששכב על צידו כל ימי המצור. אֲנִי יוֹשֵׁב בְּבֵיתִי וְזִקְנֵי יְהוּדָה יוֹשְׁבִים לְפָנָי וַתִּפֹּל עָלַי שָׁם יַד ה' אֱלֹקִים- ליד נהר כבר וזקני יהודה שהיו שם בגלות היו לפניו.
ב. וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה דְמוּת כְּמַרְאֵה אֵשׁ מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה אֵשׁ וּמִמָּתְנָיו וּלְמַעְלָה כְּמַרְאֵה זֹהַר כְּעֵין הַחַשְׁמַלָה - שנראית כאש כפי שמתואר בפסוק.
ג. וַיִּשְׁלַח תַּבְנִית יָד - צורת יד. וַיִּקָּחֵנִי בְּצִיצִת רָאשִׁי - בשערות ראשי.
וַתִּשָּׂא אֹתִי רוּחַ בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם וַתָּבֵא אֹתִי יְרוּשָׁלְַמָה בְּמַרְאוֹת אֱלֹקִים - במראה הנבואה ולא במציאות. אֶל פֶּתַח שַׁעַר הַפְּנִימִית הַפּוֹנֶה צָפוֹנָה - החצר הפנימית שהיא העזרה וחיצונית ממנה היא חצר הר הבית. אֲשֶׁר שָׁם מוֹשַׁב סֵמֶל הַקִּנְאָה הַמַּקְנֶה - דמות של פסל שמרגיז את ה' וזהו הקנאה לשון מכעיס, והמקנה - באמת הוא מרגיז ולא רק ששמו כך.
ד. וְהִנֵּה שָׁם כְּבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי בַּבִּקְעָה - ובבקעה ראה כמו שראה כבר את החיות האופנים הכסא וכבוד ה'.
ה. וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם שָׂא נָא עֵינֶיךָ דֶּרֶךְ צָפוֹנָה - לצד צפון.
וָאֶשָּׂא עֵינַי דֶּרֶךְ צָפוֹנָה וְהִנֵּה מִצָּפוֹן לְשַׁעַר הַמִּזְבֵּחַ סֵמֶל הַקִּנְאָה הַזֶּה בַּבִּאָה - הפסל הזה היה בפתח השער שדרכו באים לתוך השער ולכן נקראה בבִאה.
ו. וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם הֲרֹאֶה אַתָּה מָה הֵם עֹשִׂים תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת אֲשֶׁר בֵּית יִשְׂרָאֵל עֹשִׂים פֹּה לְרָחֳקָה מֵעַל מִקְדָּשִׁי וְעוֹד תָּשׁוּב תִּרְאֶה תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת - הע"ז גורם שאתרחק מבית המקדש.
ז. וַיָּבֵא אֹתִי אֶל פֶּתַח הֶחָצֵר וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה חֹר אֶחָד בַּקִּיר - קרב אותו לפתח אותו שער שבצפון והראה לו חור בקיר.
ח. וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם חֲתָר נָא בַקִּיר וָאֶחְתֹּר בַּקִּיר וְהִנֵּה פֶּתַח אֶחָד - חפור בקיר, ומצא שם חדר ובו ע"ז.
כתובים
איוב פרק מא
(א) הֵן תֹּחַלְתּוֹ מה שמקווה הדייג לנצח את הלויתן נִכְזָבָה זה כזב ולא יקום הֲגַם אֶל מַרְאָיו והאם יוכל להראות הדיג את סחורתו שהוא הלויתן יֻטָל ולהטיל אותו לפני שאר הסוחרים: (ב) לֹא אַכְזָר אין אכזריכִּי יְעוּרֶנּוּ שיוכל לעורר אותו וּמִי הוּא לְפָנַי יִתְיַצָּב ומי שמוכן להלחם נגדו שיתיצב לפני: (ג) מִי הִקְדִּימַנִי מי שיקדים אותי ויצליח לנצח את הלויתן וַאֲשַׁלֵּם אני אשלם לו שהרי - תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם לִי הוּא כל מה שתחת השמים שייך לי: (ד) לא לוֹ אַחֲרִישׁ בַּדָּיו לא אשתוק לגבורות הלויתן הזה וּדְבַר גְּבוּרוֹת - לדברי גבורתיו וְחִין עֶרְכּוֹ ולחן שיש לו: (ה) מִי גִלָּה פְּנֵי לְבוּשׁוֹ מי יוכל לגלות את קשקשי עורו שהן לבושובְּכֶפֶל רִסְנוֹ ובכפל שפתיו (במקום ששמים רסן לבהמות) מִי יָבוֹא מי יוכל לבוא ללוכדו בפיו ולמושכו: (ו) דַּלְתֵי פָנָיו שפתיו מִי פִתֵּחַ - מי יכול לפתוח סְבִיבוֹת שִׁנָּיו וסביבות שיניו ישנה - אֵימָה ומי יעיז להתקרב אליו: (ז) גַּאֲוָה מתגאה בחוזקו אֲפִיקֵי מָגִנִּים ובמגינים שעליו - הם הקשקשים ושריונו - סָגוּר ומדובק אחד לשני חוֹתָם צָר חתום וצר ואין רווח בין קשקשיו: (ח) אֶחָד בְּאֶחָד יִגַּשׁוּ דבוקים קשקשיו וְרוּחַ לֹא יָבוֹא בֵינֵיהֶם ואין רווח ביניהם: (ט) אִישׁ בְּאָחִיהוּ יְדֻבָּקוּ דבוקים אחד לשני יִתְלַכְּדוּ וְלֹא יִתְפָּרָדוּ לכודים ולא נפרדים: (י) עֲטִישֹׁתָיו שהלויתן עושה עיטוש תָּהֶל אוֹר - הוא מזריח אור וְעֵינָיו מאירותכְּעַפְעַפֵּי שָׁחַר כעלות השחר: (יא) מִפִּיו לַפִּידִים יַהֲלֹכוּ יוצאות להבות מפיו כִּידוֹדֵי אֵשׁ יִתְמַלָּטוּ ניצוצות של אש נמלטים מפיו: (יב) מִנְּחִירָיו יֵצֵא עָשָׁן כמו כְּדוּד נָפוּחַ סיר רותח וְאַגְמֹן כלי בישול: (יג) נַפְשׁוֹשל הלויתן לוהטת כמו - גֶּחָלִים תְּלַהֵט וְלַהַב מִפִּיו יֵצֵא וכמו להבה יוצאת מפיו: (יד) בְּצַוָּארוֹ יָלִין עֹז יש לו חוזק וּלְפָנָיו תָּדוּץ דְּאָבָה הכאב שבא עליו משמחו: (טו) מַפְּלֵי בְשָׂרוֹ מרוב שומן יש לו כפלים של בשר שנופלים זה על זה דָבֵקוּ יָצוּק עָלָיו ויצוקים ומחוברים חיבור חזק בַּל יִמּוֹט ולא נוטים:
משנת ההלכה
דיני גילוח ואיסור השחתת הזקן
א. אשה שיש לה זקן מותרת להשחית זקנה ואם השחיתה זקן האיש פטורה[22]. (שם ושם סעי' יב) וי"א שאף על פי שמותרת להשחית זקנה, אסורה[23] להשחית זקן האיש ואפילו הוא קטן[24] (שם ה"ה שו"ע שם סעי' ו וסעי' יב) וי"א שאין האיסור אלא מדרבנן (השגת הראב"ד שם)
ב. עבדים כנענים הואיל ויש להם זקן, אסורים בהשחתה, ואף על פי שבכל המצוות אינם מצווים אלא כנשים, בהשחתה חייבים, שהנשים עצמן לא נפטרו אלא מפני שאין להן זקן, ועבדים הרי יש להם זקן (שם ושם סעי' ז).
ג. מכונת גילוח, כשעצם הסכין אינה פוגעת ולא נוגעת בבשר, מפני שיש הפסק דק ביניהם, אין דינה אלא כמספריים כעין תער, ומשום כך מותר (הגהות הר צבי לר' צבי פסח פרנק על טור יו"ד קפא) ובמכונות הגילוח של ימינו רבו הדעות שישנם כאלו שמושכות השערה לתוך הרשת החיצונית והסכין חותך סמוך לבשר והרי הוא ממש תער ולפיכך על מכונה ומכונה צריך לעשות שאלת חכם[25]
עיין שו"ת חלקת יעקב יו"ד סימן צ שסיכם את עיקר הבעיות שישנה במכונת גילוח
ד. וז"ל "והנה מכונה שהעולם ואף החרדים נוהגין היתר עשוי' באופן זה, את הסכין מכסה רשת דק והוא נח, רק הסכין שעל הרשת נע, וע"י שהשער נכנס בתוך הרשת והסכין עובר על גביו נעשה הגילוח, באופן דהוי ממש כמו מספרים כעין תער שהגילוח נעשה רק בחלק העליון, ועדיף עוד יותר, שאין לחשוש פן יעשה הכל עם חלק התחתון, שמטעם זה מבואר ברמ"א קפא סע' י (מתה"ד סימן רצה) שצריכין להיזהר, דבמכונה שהרשת תחת הסכין, אי אפשר להתגלח רק באופן שחלק העליון שמעל הרשת הוא העושה הגילוח, וזה ההיתר שהעולם וגם החרדים נוהגין כן.
החששות
ה. שמא יתמלאו נקבי הרשת עם העור של פאת הזקן, באופן שהסכין שמעל הרשת יחתוך השערות שעל העור בלי שום הפסק בינו להעור[26],
ו. בזמן האחרון במכונות גילוח משוכללים, שהמתגלחים יצאו נקיים, באופן שהבשר חלק לגמרי שלא נשאר עליהם שום רושם של שער, יש לחשוש כי גילוח כזה דין תער יש לו, וכתב בהר צבי הנ"ל "ולכן אני אומר לכל שואל שיזהר שלא להדק המכונה להבשר, דמתוך ההידוק יבא לידי גילוח ממש[27]
ז. אף כשנקבי הרשת הם קטנים למאד, שלראות העין אי אפשר שהעור יכנס לתוך נקבים דקים כאלו, ובפרט אם בשעה שהוא מעביר המכונה על העור הוא מותח היטב להעור, החוש מעיד שאי אפשר שהעור נדחק להנקבים, ונפל החשש שהסכין פגע או נגע להעור עצמו בלי הפסק של הרשת עם כל זאת אם ראינו שהמתגלח יצא נקי לגמרי בלי שום רושם של שער, יש חשש גדול שזה מקרי גילוח ואסור[28]
ח. כמו כן יש לחשוש במכונות בהם יש פעולת "ליפט אנד קט" שעי"כ נכנס העור לתוך הרשת ושהסכין חדה מספיק לחתוך אף ללא עזרת הרשת וממילא הרי הוא תער ממש
ט. ולכן העיקר לדקדק שהרשת תהיה מתחת להסכין, ונקבי הרשת גם כן יהיו קטנים למאד וגם לדקדק למתוח העור של הבשר בשעת הקפה, דבאופן זה החוש מעיד שהעור אינו נדחק להנקבים, וכנפסק מהגאון ר' פסח פרנק ז"ל שלא להדק היטב הדק על הבשר שלא יבא לידי גילוח ממש[29]"
י. וכל זה מצד הדין אבל באמת נכון ליזהר אפילו במספרים כי כבר כתבו המקובלים שבגילוח זקנו עוקר צנורות הקדושה והאר"י הקדוש ז"ל לא היה מגלח כלל לא במספריים ולא בתער בשום מקום זולת השפם בשיער המעכב האכילה[30] מלמעלה וביותר כהיום שנהגו הרבה מפריצי עמנו לפרוץ לאוין אלו לגמרי דהיינו בהשחתת התער, מצונ רבה לכלל ישראל להתחזק בזה ושלא להקטין הזקן אפילו במספריים דהיינו להראות לפני הכל שהמצוות שצותה התורה להצטיין בהם האיש היהודי, חביב אצלנו ואין אנו מתביישים בהם חס ושלום (קונטרס תפארת האדם למרן החפץ חיים זצ"ל)
יא. אסור למכור[31] תער אם יש חשד שעי"כ יקנהו ישראל שחשוד להשחית פאת זקנו (דרכי תשובה שם ס"ק ג)
א.
[1] רמב"ן
[2] חזקוני
[3] רמב"ן
[4] חזקוני
[5] רבינו בחיי חזקוני
[6] חזקוני
[7] פי' ר' יוסף בכור שור
[8] רמב"ן
[9] ת"י
[10] ת"א רמב"ן
[11] פי' הטור
[12] חזקוני
[13] רמב"ן
[14] חזקוני
[15] ספורנו
[16] אבע"ז
[17] רמב"ן
[18] רמב"ן
[19] רמב"ן
[20] רמב"ן
[21] ת"י
[22] ולמתירים לאשה להקיף לאיש מותר לה אף להשחית (ש"ך ס"ק ח)
[23] ואפשר דאסורה משום לפני עור אבל דעת רע"א שם שאין בזה משום לפני עור
[24] ועיין ברע"א שם שמצדד שמותר לאשה להקיף קטן ומסיים שם וצ"ע
[25] ועיין שו"ת אורח משפט להראי"ה קוק או"ח סימן קכח אות נג שכתב נמי "עכ"פ המגלחים ע"י המאשינקע (מכונת גילוח) ראוי להשאיר קצת עקרי השערות שלא יהיה כעין תער, וה"ה המגלחים במספריים" אמנם עיי"ש בחלקת יעקב בהערה מבן המחבר וז"ל "הנה לכאורה מסקנת התשובה לאסור היכא דלא נשאר כדי קריצת ציפורן אחר הגילוח, ורק לסמוך ע"ז שלא יהדק היטב המכונה לבשר. אבל צ"ע מאן מפיס דכה"ג נשאר כדי קריצת ציפורן. וכי באיסור דאורייתא נסמוך על כחוט השערה, שאם יהדק קצת כבר לא ישאר לו כדי קריצה. אמנם דעת הנו"ב בהחלט דחייב אהשחתת זקן אפילו בשער כל דהו כיון דעדיין התער שולט בו, ואם כן לדבריו אין איסור אי מסתפר במכונת גילוח אפילו אם לא נשאר שיעור קריצה. ותהי' זאת המלצה קצת לציבור החרדים שאינם מדקדקים בכך שישאר עכ"פ שיעור קריצה אבל לכתחילה וודאי צריכים לדקדק בזה, וכאמור בדברי אאמו"ר שליט"א בפנים".
[26] וזה הערה נכונה, ובפרט לפי המבואר בב"י סי' קפא שם בשם הסמ"ג ונמו"י ואבי העזרי, והוא מתוספתא, דעל כל פאה חייב בשתי שערות, א"כ קרוב לבא לזה שיחתוך עכ"פ שתי שערות מעל העור בלי שום הפסק. אכן כיון שאין מתכוין לזה, לא גרע מהאי דנזיר חופף ומפספס וכו' בנזיר מ"ב א', דפסקינן דמותר מטעם שאין מתכוין, וכברמב"ם הל' נזירות פ"ה הל' י"ד, אכן מאידך גיסא נמי לא עדיף מהאי דתה"ד ברמ"א סימן קפ"א, דיש ליזהר במספרים שמא יעשה הכל בחלק התחתון, דשם נמי אינו מתכוין וגם אינו פסי"ר והנה כת"ה מביא בשם הגה' "הר צבי" על הטור, הנדפס מחדש, מהגאון ר' צבי פסח פרנק, שכתב דכיון דעצם הסכין אינו פוגע ואינו נוגע הבשר, מפני שיש הפסק דק ביניהם, לא הוי רק כעין תער. והנה יש בידי מכתב מגאון הנ"ל ז"ל מיום י"ח תמוז תשי"ב, שהי' לנו אז חליפת מכתבים, וכתב לי וז"ל בזמן האחרון הובא לפני מכונות גילוח משוכללים, וראיתי שיש ביניהם שהמתגלחים יצאו נקיים, באופן שהבשר חלק לגמרי שלא נשאר עליהם שום רושם של שער, השבתי להשואלים כי גילוח כזה דין תער יש לו, וכמו שכתב הרמ"א סימן קפ"א סעי' י' בגילוח של מספרים דמותר בפשיטות, וז"ל הרמ"א ומ"מ נזהרים כשמסתפרים במספרים שיעשה היקף הגילוח בחלק העליון מן המספרים וכו' פן יעשה הכל עם חלק התחתון והוי כתער
[27] אבל כשאינו מהדק כ"כ אז אינו בגדר פסי"ר שיבא לידי גילוח ושריא עכ"ל המכתב. ולא נתבאר במכתבו בפרטות הדמיון שמדמה להיזהר במגלח למשעי, להאי דתה"ד, דלכאורה יש לחלק, דבשם יש החשש כמבואר פן יעשה הכל עם חלק התחתון והוי ממש כתער, אבל במכונה שיש הפסק, זה הרשת, בין העור להסכין אין חשש זה - אבל להאמור שפיר יש לדמות, דכיון שהנסיון הורה שמגלח למשעי, זאת אומרת מפני שהידק היטב הדק המכונה על העור, נקבי הרשת נתמלאו מהעור והסכין חתך השערות מעל העור בלי שום הפסק, ושפיר הזהיר לכל שואל שלא להדק המכונה להבשר, דמתוך ההידוק יבא לידי גילוח ממש.
[28] נמצינו למידין, במגלח למשעי באופן שהבשר חלק לגמרי בלי חגירת ציפורן, יש לנו שני חששות – א: שמא נדחק הבשר לתוך הנקבים של הרשת והסכין חתך השערות מעל העור בלי שום הפסק של הרשת, ואף רק שני שערות כבר אסור, וחשש השני, אף באופן שאי אפשר שהעור יהי' נדחק לתוך נקבי הרשת, כשאין בשם אף חגירת ציפורן, יש חשש דזה בעצמו כבר מקרי השחתה לדעת רש"י וסייעתי' והם רוב הפוסקים
[30] וכמש"כ בבאר היטב שם ס"ק ה וכתב שם שגם לא היה נוגע בזקן כלל אפילו בידו שמא יעקר ח"ו משערותיו ונמצא פוגם ועוקר צינורות הקדושה אמנם עיין בשו"ת חתם סופר או"ח סי' קנט בסופו שכתב "אשר מלא פיו תוכחות, קדוש יאמר לו, ובודאי כן הוא בכמה מנהגים שנתקלקלו אצל ההמונים ונעשה להם היתר בעו"ה, אבל אשר שם פניו נגד מגולחי הזקן, לא ידעתי מה הרעש הגדול הזה, והוא דבר דלא נמצא בש"ס ופוסקים וגם לא בשום ספר מספרי חצונים שיהיה הפרש בין ישראל לאינו ישראל בגילוח הזקן כי אז גם כל האומות היו מגדלים זקניהם, אבל לא נמצא בשום מקום שיהיה בזה משונה מנהג גוים. ומה שרמז לספרי מקובלים שכתבו שלא להושיט ידים בדקני כלל אין לי עסק בנסתרות, אבל מהם ומהמונם הותרה הרצועה לגמרי בכל ארץ אטליא שכל חכמיה מגולחי זקן ונתלים באילן גדול ר' מנחם עזריה בעל עשרה מאמרות אבי המקובלים שהוא היה מגולח מבלי השאיר שערה אחת, וכן העיד עליו היש"ר מקאנדיא באילים שלו, והיה אומר שעפ"י חכמי המקובלים אין חוץ לארץ ראויה לכך, ומה אאריך במה שאין לי יד ושם בו, אבל אבותינו הנהיגו עצמם כן על צד ההכרח הגדול ולא מקור משחת ח"ו אלא בקדושה יתירה, והוא בימי גזירת תתנ"ו, והרועים וכדומה התירו גדוליהם להמכתתים רגליהם לשנות מלבוש ולגלח זקנם שלא יכירום האויבים כי אז כבר גלחו הגוים זקניהם עפ"י מעשה ממלך פולין אחד שהיה סריס כמבואר בספרי הימים והתירו חז"ל שהיו בימים ההם לעשות כן, ולהיות גלוח הזקן דבר שאי אפשר להשתנות והיו נכלמים מאוד האנשים ההמה בשובם לביתם, על כן נשתרבב המנהג שלא לגדלו כלל רק סימנא בעלמא שזה יגולח ויגדל בקוצר זמן שבן לילה היה ורק אך מופלגי תורה היושבים בביתם הם מגדלים אותו, ואותן שלפני גזירה ההיא שברחו לארץ פולין לא באו לכלל זה. והנה זה ברור ונכון כי אילו היה תחלת מנהגו באיסור היה משום חוקי הגוים, אבל אחר שכבר נהגו ישראל לגלח, תו אין בו שום נדנוד ופקפוק כלל אפילו ריח איסור אין בו" ועיין בדרכ"ת שם ס"ק יז שהרבה להשיג על החתם סופר והוכיח שגם הרמ"ע בעל המאמרות "היה בזקן מלא על גדותיו" ועיי"ש ס"ק יח שהזקן הוא אחד מסימני הטהרה של ישראל ואותן המסיריין פאת הזקן מסירין מפניהם סימן טהרה שלהם
[31] ואפילו לחנוני גוי אסור ואע"ג שהקונה יכול לקנותו במקום אחר וא"כ הווה כחד עברא דנהרא (עיין ל"ת רצט) דחיישינן שלפעמים יכלה הסחורה אצל חנוני אחד ויבוא לקנותו מחנוני זה כדרך הסוחרים ועוד דאיכא ביה משום מסייע ידי עוברי עבירה ולהכי אסור אפילו אם אין ידוע שמוכר להדיא לישראל החשוד על השחת הזקן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה