מקרא
בראשית פרק יד
(א) וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל הוא נמרוד מֶלֶךְ שִׁנְעָר אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם שהיו גוים - עמים נשמעים לו[1]:
(ב) עָשׂוּ מִלְחָמָה אֶת בֶּרַע רע לשמים ולבריות מֶלֶךְ סְדֹם וְאֶת בִּרְשַׁע שנתעלה ברשעו מֶלֶךְ עֲמֹרָה שִׁנְאָב שונא אביו שבשמים מֶלֶךְ אַדְמָה וְשֶׁמְאֵבֶר שם אבריו למרוד בהקב"ה מֶלֶךְ צביים צְבוֹיִים וּמֶלֶךְהעיר בֶּלַע ש -[2] הִיא צֹעַר וכיון שהיתה עיר קטנה ולא היה שוב כאחרים לא הוזכר שמו[3]:
(ג) כָּל אֵלֶּה אמרפל ושתי הכתות שנלחמו חָבְרוּ ועשו פשרה[4] אֶל עֵמֶק הַשִּׂדִּים עמק שהיו בו הרבה שדות הוּא המקום שבעתיד נהיה[5] יָם הַמֶּלַח:
(ד) ומאז הה' מלכים הנלחצים במלחמה שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָבְדוּ אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר מפשרה שנעשו שם ואח"כ[6] בשנת ה –[7] וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָרָדוּ:
(ה) וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּא כְדָרְלָעֹמֶר וְהַמְּלָכִים ארבעת המלכים אֲשֶׁר אִתּוֹ בפשרת עמק השידים[8] וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים גבורים שכל הרואה אותם רפה ליבו בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם וְאֶת הַזּוּזִים החזקים בְּהָםבשימוש בבהמות וְאֵת הָאֵימִים שמטילים אימה[9] בְּשָׁוֵה קִרְיָתָיִם שהיו כלם עבדים לה' מלכים ונלחמו בעדם:
(ו) וְאֶת הַחֹרִי בְּהַרְרָם בהר שלהם ב - שֵׂעִיר עַד אֵיל מישור[10] פָּארָן אֲשֶׁר עַל הַמִּדְבָּר:
(ז) וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל עֵין מִשְׁפָּט במישור ההוא מעין המשפט ועומק הדין, כי היה מישור נאה מעותד למלכים, שם ישבו לשפוט את כל הגוים בארצות ההם[11] הִוא קָדֵשׁ וַיַּכּוּ אֶת כָּל שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי שדה של עמלק י"א[12] שנקרא על שם העתיד כלומר עמלק של ימי משה רבינו וי"א[13] שהיה אז אדם שנקרא עמלק ומשל בשדה ההיא ועמלק של ימי משה נקרא על שמו וְגַם אֶת הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בְּחַצְצֹן תָּמָר עין גדי[14]:
(ח) וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם וּמֶלֶךְ עֲמֹרָה וּמֶלֶךְ אַדְמָה וּמֶלֶךְ צביים צְבוֹיִם וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִוא צֹעַר וַיַּעַרְכוּ אִתָּם מִלְחָמָה בְּעֵמֶק הַשִּׂדִּים:
(ט) אֵת כְּדָרְלָעֹמֶר מכיון שבגללו היתה המלחמה הזכירו עכשיו תחלה[15] מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם וְאַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר וְאַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר אַרְבָּעָה מְלָכִים אֶת הַחֲמִשָּׁה:
(י) וְעֵמֶק הַשִּׂדִּים בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת שנובעות[16] חֵמָר וַיָּנֻסוּ מֶלֶךְ סְדֹם וַעֲמֹרָה וַיִּפְּלוּ שָׁמָּה וְהַנִּשְׁאָרִים שלושת המלכים הֶרָה אל ההר נָּסוּ:
(יב) וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם וַיֵּלֵכוּ אע"ג ש - וְהוּא יֹשֵׁב בִּסְדֹם ולא היה בעמק השידים במלחמה התאמצו לשבות את לוט מפני שהיה בן אחי אברם שידעו עשרו והיו מצפים שיפדהו אברם בהון רב[18]:
(יג) וַיָּבֹא הַפָּלִיט שברח מן המלחמה[19] וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי ואם תשאל מה יועיל ללוט ומה יוכל לעזור לו, והלא עברי היה שבא מעבר הנהר, ואין לו עוזרים, לכך אמר - וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר וְהֵם בַּעֲלֵי בְרִית אַבְרָם לומר שהיו לו עוזרים כי כרתו לו ברית לעוזרו כאשר יצטרך[20]:
(יד) וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק שנתן להם כלי מלחמה כמו והרק חנית אֶת חֲנִיכָיו שחנכם פעמים רבות במלחמה[21] יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן:
(טו) וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה וכאשר חשך עליהם הלילה ולא היה רואה אי זה דרך אשר יברחו בה, חלק עמו ועבדיו לשנים או שלשה ראשים, ולקח החלק האחד עמו, ורדפו אחריהם בכל הדרכים הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה והכום עד חובה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק ידוע כי מרחק רב מן אלוני ממרא אשר בחברון בארץ יהודה לדמשק אשר הוא חוצה לארץ אם כן רדף אחריהם ימים רבים עד הוציאו אותם מן הארץ, כי הם אל בבל ארצם היו חוזרים או שהיה נס גדול[22]:
(טז) וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת הַנָּשִׁים של לוט וְאֶת הָעָם השבויים מבני סדום ואת אלה בקש מלך סדום מאברהם באמרו תן לי הנפש[23]:
(יז) וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם לִקְרָאתוֹ מן הבארות שנתחבא שם אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר וְאֶת הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶל עֵמֶק שָׁוֵה עמק פנוי מאילנות ומכל מכשול הוּא עֵמֶק המיוחד ל – הַמֶּלֶךְ לנפוש שם[24]:
(יח) וּמַלְכִּי צֶדֶק הוא שם בן נח מֶלֶךְ שָׁלֵם ירושלים[25] הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן לקראת אברהם, להאכיל אנשיו - העייפים מן המלחמה[26] וְהוּא כֹהֵן משרת עובד לְאֵל עֶלְיוֹן והזכיר "כהן" להודיע שאברהם לא היה נותן מעשרותיו אלא לכהן ה', וסימן היה לבניו ששם יהיה בית המקדש ויוציאו בניו המעשר והתרומה[27]:
(יט) וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם ברכו תחילה על שם שהתנדב ללכת להושיע את קרובו לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה ע"י עשייתו קנאם להיות שלו[28] שָׁמַיִם וָאָרֶץ:
(כ) וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן נתן את צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ י"א[29] שמלכי צדק נתן לאברהם וי"א[30] שאברהם נתן למלכי צדק מַעֲשֵׂר מִכֹּל כי היה כהן לאל עליון שאע"פ שלא רצה ליקח לעצמו כלום, חלק הגבוה לא רצה למנוע מליתן, ונתן למלכי צדק המעשר, כי כל מה שהחזיר למלך סדום משלו נתן לו, כי כבר זכה בו מן הדין[31]:
(כא) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ:
(כב) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִימֹתִי יָדִי הפרשתי חלקי[32] אֶל יְקֹוָק אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:
(כג) אִם מִחוּט שממנו תופרים בגדים וְעַד שְׂרוֹךְ העור הקושר את ה -[33] נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם:
(כד) בִּלְעָדַי חוץ ממה שמגיע לי שלא אקח[34] רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם: ס
נביא
יחזקאל פרק ז
ו. קֵץ בָּא בָּא הַקֵּץ הֵקִיץ אֵלָיִךְ הִנֵּה בָּאָה - הסוף, התעורר, שמגיע החרבן.
ז. בָּאָה הַצְּפִירָה אֵלֶיךָ יוֹשֵׁב הָאָרֶץ - תחילת הבוקר, תחילת הצרות והרעות. בָּא הָעֵת קָרוֹב הַיּוֹם - הזמן קרוב מאד. מְהוּמָה וְלֹא הֵד הָרִים - קולות פורענות אמיתית ולא כמו הד הרים שהוא קול לא אמיתי.
ח. עַתָּה מִקָּרוֹב אֶשְׁפּוֹךְ חֲמָתִי עָלַיִךְ וְכִלֵּיתִי אַפִי בָּךְ וּשְׁפַטְתִּיךְ כִּדְרָכָיִךְ וְנָתַתִּי עָלַיִךְ אֵת כָּל תּוֹעֲבוֹתָיִךְ - עכשיו בקרוב אשפוך כעסי.
ט. וְלֹא תָחוֹס עֵינִי וְלֹא אֶחְמוֹל כִּדְרָכַיִךְ עָלַיִךְ אֶתֵּן וְתוֹעֲבוֹתַיִךְ בְּתוֹכֵךְ תִּהְיֶיןָ וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' מַכֶּה.
י. הִנֵּה הַיּוֹם הִנֵּה בָאָה - חוזר במילים שונות על תכיפות הצרות שמתחילות. יָצְאָה הַצְּפִרָה- הבוקר כבר האיר, היינו כבר התחיל הענש. צָץ הַמַּטֶּה פָּרַח הַזָּדוֹן - הפירות של המטה המכה כבר יצאו (והמטה הוא נבוכדנצר.)
יא. הֶחָמָס קָם לְמַטֵּה רֶשַׁע - החמס שעשו גרם למטה שמכה בהם. לֹא מֵהֶם וְלֹא מֵהֲמוֹנָם - לא ישאר מהם ולא מהמון העם. וְלֹא מֶהֱמֵהֶם וְלֹא נֹהַּ בָּהֶם - חוזר על מהם, ולא יוכלו לבכות מרוב רעה.
יב. בָּא הָעֵת הִגִּיעַ הַיּוֹם הַקּוֹנֶה אַל יִשְׂמָח וְהַמּוֹכֵר אַל יִתְאַבָּל- מי שקונה בית שלא ישמח כי תכף הולכים לגלות. כִּי חָרוֹן אֶל כָּל הֲמוֹנָהּ - כעס על כל המון העם.
יג. כִּי הַמּוֹכֵר אֶל הַמִּמְכָּר לֹא יָשׁוּב - לא יחזור למה שמכר כמו שתמיד חוזרים ביובל. וְעוֹד בַּחַיִּים חַיָּתָם - ואע"פ שנפשם תהיה בחיים לא ישובו לבית שמכרו כי הם יהיו בגלות. כִּי חָזוֹן אֶל כָּל הֲמוֹנָהּ -כשנאמרה הנבואה. לֹא יָשׁוּב - לא חזרו בהם. (לא שבו בתשובה) וְאִישׁ בַּעֲוֹנוֹ חַיָּתוֹ - כל איש היתה שקועה נפשו בעוונות. לֹא יִתְחַזָּקוּ - ולא רצו להתחזק ולשוב לה'.
יד. תָּקְעוּ בַתָּקוֹעַ - תקעו בשופר. וְהָכִין הַכֹּל - תתכוננו למלחמה. וְאֵין הֹלֵךְ לַמִּלְחָמָה - אין מי שילך למלחמה מרוב פחד. כִּי חֲרוֹנִי אֶל כָּל הֲמוֹנָהּ - כעס ה' על כל המון העם.
טו. הַחֶרֶב בַּחוּץ - האויב הורג מחוץ לעיר. וְהַדֶּבֶר וְהָרָעָב מִבָּיִת - מגיפה ורעב בתוך העיר. אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בַּחֶרֶב יָמוּת וַאֲשֶׁר בָּעִיר רָעָב וָדֶבֶר יֹאכֲלֶנּוּ.
טז. וּפָלְטוּ פְּלִיטֵיהֶם וְהָיוּ אֶל הֶהָרִים - הפליטים שימלטו ויתפזרו להרים. כְּיוֹנֵי הַגֵּאָיוֹת כֻּלָּם הֹמוֹת אִישׁ בַּעֲוֹנוֹ - ישמיעו קולות המיה ובכי כקול הנשמע מהיונים ויתודו על עונם.
יז. כָּל הַיָּדַיִם תִּרְפֶּינָה - הידים יחלשו, מלשון רפיון. וְכָל בִּרְכַּיִם תֵּלַכְנָה מָּיִם - הברכיים ימסו כמו מים והוא לשון פחד.
יח. וְחָגְרוּ שַׂקִּים - דרך אבלות. וְכִסְּתָה אוֹתָם פַּלָּצוּת - פלצות היא חרדה ואימה גדולה. וְאֶל כָּל פָּנִים בּוּשָׁה וּבְכָל רָאשֵׁיהֶם קָרְחָה - יתלשו שערותיהם מרוב צער.
יט. כַּסְפָּם בַּחוּצוֹת יַשְׁלִיכוּ וּזְהָבָם לְנִדָּה יִהְיֶה - זהבם יהיה לריחוק שלא יהיה בו שום תועלת. כַּסְפָּם וּזְהָבָם לֹא יוּכַל לְהַצִּילָם בְּיוֹם עֶבְרַת ה' - ביום כעס ה'. נַפְשָׁם לֹא יְשַׂבֵּעוּ וּמֵעֵיהֶם לֹא יְמַלֵּאוּ - לא ישבעו מהאוכל. כִּי מִכְשׁוֹל עֲוֹנָם הָיָה - התקלה והמכשול הזה היה בגלל עונם.
כ. וּצְבִי עֶדְיוֹ לְגָאוֹן שָׂמָהוּ - ההדר של התכשיט שה' שם אותו לרומם אותם (והכוונה לביהמ"ק.) וְצַלְמֵי תוֹעֲבֹתָם שִׁקּוּצֵיהֶם עָשׂוּ בוֹ - העמידו בביהמ"ק את הע"ז שלהם. עַל כֵּן נְתַתִּיו לָהֶם לְנִדָּה - שביהמ"ק יורחק מהם, שהם ילכו בגלות וביהמ"ק יחרב.
כתובים
איוב פרק מ
(כא) תַּחַת צֶאֱלִים יִשְׁכָּב בְּסֵתֶר קָנֶה וּבִצָּה שוכב מתחת לצל בסתר של הקנים שליד הביצות: (כב) יְסֻכֻּהוּ צֶאֱלִים צִלֲלוֹ יְסֻבּוּהוּ עַרְבֵי נָחַל ומסוככים עליו צאלים צללו (בא לומר שלמרות ריבוי הצללים אין דבר שיכול להיות לו לצל מפאת גודלו) ומסובבים אותו לצד ערבות הנחל: (כג) הֵן יַעֲשֹׁק נָהָר לֹא יַחְפּוֹז יִבְטַח כִּי יָגִיחַ יַרְדֵּן אֶל פִּיהוּ כביכול עושק את הנהר שמרוב כמות השתיה ששותה גומר את כל מי הנהר ואינו ממהר בשתיתו והוא בטוח שיגיעו אליו מי הירדן ישר לפיהו: (כד) בְּעֵינָיו יִקָּחֶנּוּ בְּמוֹקְשִׁים יִנְקָב אָף שמסתכל על המים וכביכול כבר שתה אותם בעיניו והמוקשים שבתוך המים נוקבים את אפו. או שעושה לעצמו חורים באף כדי שיכניס יותר מים בשתיתו: (כה) תִּמְשֹׁךְ לִוְיָתָן בְּחַכָּה וּבְחֶבֶל תַּשְׁקִיעַ לְשֹׁנוֹ האם אתה יכול למשוך את הלויתן בחכה ובחבל של צייד האם תצליח להשקיע את לשונו ולהעלותו מהים?: (כו) הֲתָשִׂים אַגְמוֹן בְּאַפּוֹ וּבְחוֹחַ תִּקּוֹב לֶחֱיוֹ האם תצליח ללוכדו ע"י אגמון - קנה חד שתתחוב באפו או ע"י חוח - קוץ שתנקב בו את לחייו: (כז) הֲיַרְבֶּה אֵלֶיךָ תַּחֲנוּנִים אִם יְדַבֵּר אֵלֶיךָ רַכּוֹת האם הלויתן ירבה תחנונים לפניך שתניחנו או ידבר איתך רכות?: (כח) הֲיִכְרֹת בְּרִית עִמָּךְ תִּקָּחֶנּוּ לְעֶבֶד עוֹלָם האם הוא יכרות איתך ברית שלום שלא תלחם בו ויסכים שתקח אותו להיות לך לעבד עולם: (כט) הַתְשַׂחֶק בּוֹ כַּצִּפּוֹר וְתִקְשְׁרֶנּוּ לְנַעֲרוֹתֶיךָ התוכל לשחק עם הלויתן עמו עם ציפור ותקשור אותו למשחק לנערות -הילדות שבביתך כמו שרגילים לשחק עם אפרוחים וכדו': (ל) יִכְרוּ עָלָיו חַבָּרִים יֶחֱצוּהוּ בֵּין כְּנַעֲנִים האם יסעדו עליו חברים וידידים ויחצו את בשרו בין סוחרים. (והרי מרוב גודלו אין אפשרות כזאת.): (לא) הַתְמַלֵּא בְשֻׂכּוֹת עוֹרוֹ וּבְצִלְצַל דָּגִים רֹאשׁוֹ האם תוכל לנצחו ע"י שתמלא את עורו בסיכות ובכלי צייד הדיגים שנקרא צלצל האם תצליח ללוכדו?: (לב) שִׂים עָלָיו כַּפֶּךָ זְכֹר מִלְחָמָה אַל תּוֹסַף דרך מליצה אומר לו שנראה אם אתה יכול לשים עליו את ידך כי אז אתה תזכור את המלחמה הזאת ולא תוסף להלחם בו:
משנת ההלכה
דיני גילוח ואיסור השחתת הזקן
א. אינו חייב על השחתת פאת הזקן עד שיגלחנו בתער שנאמר ולא תשחית את פאת זקנך גילוח שיש בו השחתה וזהו תער והמעבירו בתער עובר בחמשה לאוין שיש בו חמש פאות אבל במספרים מותר[35] ואפילו כעין תער[36] וי"א[37] שעכ"פ חייב להשאיר שיער כדי קריצת צפורן ובלא זה הווה השחתה גם במספריים כעין תער ולכן אין לגלח למשעי באופן שהבשר חלק לגמרי בלי חגירת ציפורן וישאיר לפחות 5 מ"מ אורך. (שו"ת חלקת יעקב יו"ד סימן צ)
ב. ומ"מ נזהרים כשמסתפרין במספרים שיעשה היקף הגילוח בלהב העליון של המספריים ולא בתחתון, פן יעשה הכל עם חלק התחתון והוי כתער מיהו נראה דתחת הגרון אין לחוש בזה, הואיל ואינו עיקר מקום הפאות[38] (שם ושם סעי' י) וזה דוקא במספריים חדות אבל אם אינם חדות אין הלהב התחתון יכול לחתוך בלא סיוע דהלהב העליון וא"כ אין חשש של תער (תרומת הדשן סי' רצה)
ג. כל גילוח שיש בו השחתה אסור ולא רק בתער ולפיכך אסור לגלח גם באבן העשויה חידודים חידודים שע"י חידודו משחית השיער (נודע ביהודה תנינא יו"ד סי' פא) וי"א שבאבן אינו דרך גילוח ומותר (שו"ת חיים שאל ח"א סי' נב)
ד. דוקא גילוח שיש בו השחתה אסור אבל השחתה בלא גילוח אינו בכלל האיסור ולפיכך מותר לגלח בסם ששורף את השיער שאע"ג שהוא משחית את השיער מ"מ אינו גילוח אך אחר שמשח הסם אין לגררו בסכין או בשאר דבר חד ואפילו אם אינו רוצה אלא להוריד שאריות המשיחה שיש לו על פניו כיון שבקלות יכולים לבוא לגילוח שיש בו השחתה שע"י הגירור בכח יחתוך הסכין או הדבר חד את השער שנשאר והוי כמו תער לכן יטלו קיסם של עץ או כלי עצם חלק לגרר בו שבזה אין חשש חיתוך שערות כלל או שיורידו שאריות המשיחה ביד (שם)
ה. י"א[39] שאסור לגלח ע"י תלישת השיער בידים וכ"ש שאסור להשחית ע"י מלקט ורהיטני[40] (פינצטה), וי"א[41] שאין בזה איסור כלל
ו. ואין שיעור באורך השיער האסור בגילוח ואפילו קצר ביותר אסור להשחיתו[42] ולפיכך אפילו גילח במספריים כעין תער אסור לחזור ולגלח את אותו המקום בתער[43] (שם סי' פ)
[1] ת"י
[2] רש"י
[3] רמב"ן
[4] ספורנו
[5] רש"י
[6] ספורנו
[7] אבע"ז רבינו בחיי
[8] ספורנו
[9] ת"א ת"י
[10] ת"א ת"י
[11] רמב"ו
[12] רש"י
[13] רמב"ן
[14] ת"א ת"י
[15] חזקוני
[16] ת"א אבע"ז
[17] ת"א ת"י
[18] ספורנו
[19] אבע"ז פי' ר' יוסף בכור שור
[20] פי' הטור
[21] אבע"ז
[22] רמב"ן
[23] ספורנו
[24] רש"י
[25] ת"א ת"י
[26] פי' ר' יוסף בכור שור
[27] רמב"ן
[28] פי' הטור
[29] חזקוני
[30] רש"י
[31] רמב"ן
[32] חזקוני ובת"א פי' שהתפלל שלא יקח ובת"י פי' שהרים ידו בשבועה שלא יקח וברמב"ן פי' שהוא לשון הקדש וחרם שהחרים על עצמו לא ליהנות מהשלל
[33] אבע"ז
[34] ת"א
[35] ודעת החינוך במצוה רנב שפטור אבל אסור מדרבנן במספריים כעין תער וכן דעת מרכבת המשנה שם
[36] ועיין בדרכי תשובה שם ס"ק יח שהביא מאחרונים שעכ"פ ראוי להימנע מלגלח במספרים כעין תער משום חשד ומראית העין ויש בזה משום מדת חסידות
[37] וז"ל שם בענין גילוח במכונה "אבל כשהמתגלח יוצא נקי לגמרי בלי שום שער, ואף חגירת ציפורן אין שם, זה בעצמו מקרי השחתה, וכלשון החת"ס שם בד"ה ואמנם דהרי תער לא כתיב בתורה אלא לא תשחית, וחז"ל אמרו אין גילוח שיש בו השחתה אלא בתער ולא במספרים וכו' עכ"ל. אם כן בשלמא כשנשאר עוד עכ"פ שיעור הזוטא, זה חגירת הציפורן, לא שייך לומר דהנשאר כאילו אינו, וממילא לא נקרא השחתה, אבל כשלא נשאר אף שיעור הזוטא שבכולם, זה בעצמו מיקרי השחתה. נמצינו למידין, במגלח למשעי באופן שהבשר חלק לגמרי בלי חגירת ציפורן, יש חשש דזה בעצמו כבר מקרי השחתה לדעת רש"י וסייעתי' והם רוב הפוסקים, וכמו שביארנו".
[38] ובב"ח כתב שלא יגלח תחת הגרון לא בתער ולא במספריים כעין תער וכתב עליו הש"ך "ולי נראה דעת הרב עיקר כיון דכל הפוסקים כתבו סתמא דבמספרים מותר אם כן הא דתרומת הדשן חומרא היא והבו דלא לוסיף עלה"
[39] שו"ת צמח צדק החדש יו"ד סי' צג אות ז
[41] שו"ת חת"ס יו"ד סי' קלט ונודע ביהודה תנינא יו"ד סי' פא וחיים שאל וכן משמע דעת עוד הרבה אחרונים
[42] וז"ל הפתחי תשובה שם ס"ק ד "עיין בתשובת נו"ב תניינא חי"ד סי' פ' שכתב דלענין גילוח פאת הזקן אפילו אין בהשערות כדי נטילת הזוג חייב דלא קבלו חז"ל שיעור זה רק בפרה ונגעים ובן ובת אבל לא שהוא כלל גדול לכל התורה דלא כרב אחד שר"ל דגם בזה שייך שיעור זה ולכן רצה להתיר לגלח הזקן תחלה במספרים ואח"כ להעביר תער על הבשר במקום שהיה השיער לפי שבתחלה כשהוא לוקח במספרים יש גילוח ואין השחתה ואח"כ בעת העברת התער יש השחתה ואין גילוח והוא ז"ל חלק עליו וכתב דאף לדבריו יש בזה הריסה גדולה ונתת דבריך לשיעורים היום מגלחים במספרים עד העיקר ולמחר יגלחו גלוח כל דהו אחר שהם סומכים על התער הבא אח"כ וישאר שערות שיש בהם כדי נטילת הזוג וגם ישאר שערות שלא הגיע שם המספרים כלל וישחיתו בתער במה שאסור אפילו לפי דעתו"
[43] ועיין בדרכי תשובה שם ס"ק טז הביא בזה כמה דיעות והביא נ"מ באדם שחייב משום רפואה לגלח זקנו בתער שיש לו שם שחין ורק ע"י גילוח בתער יתרפא וכתב בשם המטה לוי שיתלוש שערותיו בצפורן או בצורה שלא ישאר בהם כשיעור דנטילת זוג ואח"כ יגיד לנכרי להשחית זקנו דמתגלח אין בו אלא איסור דרבנן וע"י גוי מצינו בכמה מקומות שהתירו חז"ל בשביל חולה שאין בו סכנה ובייחוד שיש בו משום כבוד הבריות עיי"ש ואכמ"ל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה