פרשת תולדות יום ג'

מקרא

בראשית פרק כו

(יח) וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו כדי שיוודע שאילו בארות אביו ומירושתו, שאם היה משנה שמם יאמרו לו אחרים הם, ולא של אביך היו[1]:

(יט) וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי יִצְחָק בַּנָּחַל וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים מים נובעים לתוך הבאר[2]:

(כ) וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר לָנוּ הַמָּיִם שטענו שהמים בבאר באו מהנחל וממילא גורמים שיתמעטו מימי הנחל ולכן הקדימה התורה לומר שמצאו באר מים חיים וממילא לא מיעט מהנחל[3] וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר עֵשֶׂק כִּי הִתְעַשְּׂקוּ ערערו עִמּוֹ עליו:

(כא) וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת וַיָּרִיבוּ גַּם עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִׂטְנָה הראשון אמר שמא כדין עירערו וכשראה שהיו מערערין בשני אמר ודאי שטנה ושנאה היא[4]:

(כב) וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ למקום שלא יוכלו לומר שבא מן הנהר שלהם, ומשום הכי לא רבו עליה[5] וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת וַיֹּאמֶר כִּי עַתָּה הִרְחִיב יְקֹוָק לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ:

(כג) וַיַּעַל מִשָּׁם בְּאֵר שָׁבַע כי היה מתיירא מהם ולכן מיד -[6] :

(כד) וַיֵּרָא אֵלָיו יְקֹוָק בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ אַל תִּירָא מן הפלשתים[7] כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי:

(כה) וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ ענין בנין המזבח היה לפרסם הנבואה או הנס אשר על זה בנה המזבח[8]  וַיִּקְרָא ויתפלל[9] בְּשֵׁם יְקֹוָק וַיֶּט שָׁם אָהֳלוֹ וַיִּכְרוּ שָׁם עַבְדֵי יִצְחָק בְּאֵר:

(כו) וַאֲבִימֶלֶךְ הָלַךְ אֵלָיו מִגְּרָר וַאֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ חבורת אוהביו[10] וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ:

(כז) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִצְחָק מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי מגרר לבאר שבע וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי על הצלחתי, ועל רוב המקנה שיש לי וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם מגרר שאמרתם לי לך מעמנו[11]:

(כח) וַיֹּאמְרוּ רָאוֹ בגרר שנתברכה הארץ מאה שערים רָאִינוּ עכשיו מאז שהלכת שפסקה הברכה וא"כ הברכה באה -[12] כִּי הָיָה יְקֹוָק עִמָּךְ וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה שהיתה בֵּינוֹתֵינוּ בין אבותינו שתמשיך גם[13]בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ:

(כט) אִם תַּעֲשֵׂה עִמָּנוּ רָעָה אמרו: - בעבור שהפרנו הברית ושלחנו ליצחק מעלינו, אולי גם הוא יפר בריתו אתנו ויגרשו זרעו את זרענו מן הארץ, לכן באו לפייסו כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ שצוינו עליך כל הנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק טוֹב לשמור את שלך, בצוותינו את העם להשמר מכם וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם כי גם בקנאתינו בך לא לקחנו מכל העושר שעשית עמנו, על כן בוא ונעשה ברית חדשה אַתָּה עַתָּה בְּרוּךְ יְקֹוָק ולכן יש לך סייעתא דשמיא ואין לאל ידינו לעשות עמך רעה, אבל ישתנה העת בעבור החמס שאתה עושה, ותצטרך לשוב אל ארצנו ונשיב לך גמולך[14]:

(ל) וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ כי לפי שראה דבריהם בלתי נכונים, לא רצה להשיבם דבר אלא שאכלו עמו[15]:

(לא) וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיִּשָּׁבְעוּ אִישׁ לְאָחִיו וַיְשַׁלְּחֵם יִצְחָק וַיֵּלְכוּ מֵאִתּוֹ בְּשָׁלוֹם:

(לב) וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי יִצְחָק וַיַּגִּדוּ לוֹ עַל אֹדוֹת הַבְּאֵר אֲשֶׁר חָפָרוּ הוא הבאר שכרה אברהם ונתן לו שבע כבשות לעדה (לעיל כא ל), כי סתמוהו פלשתים עם האחרים, וישב יצחק ויחפור אותו ויקרא לו גם הוא שם כשם אשר קרא לו אביו, ועל כן שם העיר באר שבע[16] וַיֹּאמְרוּ לוֹ מָצָאנוּ מָיִם:

(לג) וַיִּקְרָא אֹתָהּ שִׁבְעָה עַל כֵּן שֵׁם הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע עַד הַיּוֹם הַזֶּה על שם הבאר אשר קראוהו כן האב והבן, כי שם נשבעו שניהם[17]: ס

(לד) וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת היא עדה[18] בַּת אֵילֹן הַחִתִּי:

(לה) וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה: ס          

נביא

יחזקאל פרק יח

א. וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר

ב. מַה לָּכֶם אַתֶּם מֹשְׁלִים אֶת הַמָּשָׁל הַזֶּה עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי הַבָּנִים תִּקְהֶינָה - האבות חוטאים והבנים נענשים בעוונות אביהם. (בוסר - פרי לא בשל.) (תקהינה - טעם חמיצות על השיניים.)

ג. חַי אָנִי נְאֻם ה' אלקים אִם יִהְיֶה לָכֶם עוֹד מְשֹׁל הַמָּשָׁל הַזֶּה בְּיִשְׂרָאֵל - אני נשבע שלא תמשלו את המשל הזה.

ד. הֵן כָּל הַנְּפָשׁוֹת לִי הֵנָּה - הרי כל בני האדם שייכים לי. כְּנֶפֶשׁ הָאָב וּכְנֶפֶשׁ הַבֵּן לִי הֵנָּה - גם האב וגם הבן שייכים לי. הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת - ורק מי שחוטא יענש וימות.

ה. וְאִישׁ כִּי יִהְיֶה צַדִּיק וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה.

ו. אֶל הֶהָרִים לֹא אָכָל - לא עבד ע"ז. וְעֵינָיו לֹא נָשָׂא אֶל גִּלּוּלֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל - לא פנה לעבוד ע"ז. וְאֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא טִמֵּא וְאֶל אִשָּׁה נִדָּה לֹא יִקְרָב - לא עבר על איסור אשת איש ואשה נדה.

ז. וְאִישׁ לֹא יוֹנֶה - לא הונה ולא רימה. חֲבֹלָתוֹ חוֹב יָשִׁיב - מה שלקח משכון על חוב החזיר. גְּזֵלָה לֹא יִגְזֹל לַחְמוֹ לְרָעֵב יִתֵּן וְעֵירֹם יְכַסֶּה בָּגֶד- נתן צדקה מממונו.

ח. בַּנֶּשֶׁךְ לֹא יִתֵּן וְתַרְבִּית לֹא יִקָּח - לא הלווה בריבית. מֵעָוֶל יָשִׁיב יָדוֹ - מלעשות רשע השיב ידו. מִשְׁפַּט אֱמֶת יַעֲשֶׂה בֵּין אִישׁ לְאִישׁ.

ט. בְּחֻקּוֹתַי יְהַלֵּךְ וּמִשְׁפָּטַי שָׁמַר לַעֲשׂוֹת אֱמֶת צַדִּיק הוּא חָיֹה יִחְיֶה נְאֻם ה' אלקים.

י. וְהוֹלִיד בֵּן פָּרִיץ שֹׁפֵךְ דָּם - רשע רוצח. וְעָשָׂה אָח מֵאַחַד מֵאֵלֶּה - עשה לאחיו מישראל מאחת העבירות הנזכרות לעיל.

יא. וְהוּא אֶת כָּל אֵלֶּה לֹא עָשָׂה - הטובות שעשה אביו לא עשה. כִּי גַם אֶל הֶהָרִים אָכַל וְאֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּא.

יב. עָנִי וְאֶבְיוֹן הוֹנָה גְּזֵלוֹת גָּזָל חֲבֹל לֹא יָשִׁיב וְאֶל הַגִּלּוּלִים נָשָׂא עֵינָיו תּוֹעֵבָה עָשָׂה

יג. בַּנֶּשֶׁךְ נָתַן וְתַרְבִּית לָקַח וָחָי - האם מגיע לו לחיות? לֹא יִחְיֶה אֵת כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה עָשָׂה מוֹת יוּמָת דָּמָיו בּוֹ יִהְיֶה - הוא לא יחיה כי עשה כאלו תועבות.

יד. וְהִנֵּה הוֹלִיד בֵּן וַיַּרְא אֶת כָּל חַטֹּאת אָבִיו אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּרְאֶה וְלֹא יַעֲשֶׂה כָּהֵן - כאלו חטאים.

טו. עַל הֶהָרִים לֹא אָכָל וְעֵינָיו לֹא נָשָׂא אֶל גִּלּוּלֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא טִמֵּא.

כתובים

דניאל פרק ה'

(יח) אתה המלך! האלוקים העליון נתן לנבוכדנצר אביך (סבך) מלכות וגדולה, כבוד ותפארת. (יט) גדולה זו כללה שכל העמים, האומות והלשונות היו מזדעזעים ומפחדים מלפניו, את שהיה רוצה היה הורג, או מחייה משפיל או מרומם. (כ) וכאשר הוא התגאה, הוא הורד מכסא מלכותו וגאוותו הושפלה. (כא) הוא הורחק למשך שבע שנים בהם חי כחיית השדה והערודים, אכל עשב והיה הולך ערום ויחף עד שהכיר במלכות הקב"ה והוא שולט במלכות האנשים. (כב) ואתה בלטשאצר, לא השפלת את לבבך למרות שידעת מכל זה. (כג) ועל אדון השמים והבאת את כלי המקדש ושתית בהם אתה, אשתך וכל עבדיך ופילגשותיך לכבוד אלהי כסף, זהב, נחושת וברזל, עץ ואבן אשר לא יראו ולא ישמעו ולא ידעו – להם שיבחת ולאלהים אשר נשמתך בידו וכל דרכיך מסורים לו, אותו לא פארת. (כד) ובכן, באה היד וכתבה את הכתב הזה. (כה) וזהו הכתב הרשום: מ מ ת ו ס נ נ ק פ י א א ל ר ן  מנא מנא תקל ופרסין (הקריאה מצד ימין במאונך) (כו - כח) והפירוש הוא: מנא מנא – מנה האלוקים את שנות מלכותך ומצא שכבר נשלמו (זה נכתב פעמיים לומר שאז נסתיימו שבעים שנות מלכות בבל כמו שנתנבא ירמיהו בפרק כה, יב) תקל – מעשיך נשקלו ונמצאו חסרים, ולכן פרסין – נשתברה מלכותך וניתנה למדי ופרס. (כט) המלך שהבין שדבריו של דניאל הם הפיתרון האמיתי לכתב משמים, התרשם מאוד וצווה להלבישו בבגדי ארגמן ולשים רביד זהב על צווארו והכריז עליו שישלוט בשליש מלכותו. (ל) באותו לילה קיבץ בלטשאצר את כל חייליו וצווה עליהם שישמרו עליו וכך אמר להם: כל מי שתראו הלילה הזה, אפילו יאמר לכם "המלך אני" לא תשמעו לו, אלא כרתו את ראשו מיד, שין דרך מלכים להתפנות מחוץ לארמון שלהם. באותו לילה נשתלשלו מעיו של המלך, והוא יצא להתפנות. כשבא לחזור לארמון, הרגישו בו החיילים ושאלו אותו: מי אתה? ענה להם אני המלך. אמרו לו: וכי לא כך צווה לנו המלך שכל מי שנראה הלילה אפילו יאמר "המלך אני" לא ישגיחו בו, ויסירו את ראשו? מיד נטלו בסיס של מגורה, פצעו את ראשו והרגוהו. ואמרו חז"ל שאלו שהרגו אותו היו כורש הפרסי ודריוש המדי איתם עשה מלחמה. כך נהרג הכשדי האחרון.

(יח) אנתה אַנְתְּ מַלְכָּא אֱלָהָא עליאעִלָּאָה מַלְכוּתָא וּרְבוּתָא וִיקָרָא וְהַדְרָה יְהַב לִנְבֻכַדְנֶצַּר אֲבוּךְ: (יט) וּמִן רְבוּתָא דִּי יְהַב לֵהּ כֹּל עַמְמַיָּא אֻמַיָּא וְלִשָּׁנַיָּא הֲווֹ זאעין זָיְעִין וְדָחֲלִין מִן קֳדָמוֹהִי דִּי הֲוָה צָבֵא הֲוָא קָטֵל וְדִי הֲוָה צָבֵא הֲוָה מַחֵא וְדִי הֲוָה צָבֵא הֲוָה מָרִים וְדִי הֲוָה צָבֵא הֲוָה מַשְׁפִּיל: (כ) וּכְדִי רִם לִבְבֵהּ וְרוּחֵהּ תִּקְפַת לַהֲזָדָה הָנְחַת מִן כָּרְסֵא מַלְכוּתֵהּ וִיקָרָה הֶעְדִּיוּ מִנֵּהּ: (כא) וּמִן בְּנֵי אֲנָשָׁא טְרִיד וְלִבְבֵהּ עִם חֵיוְתָא שוי שַׁוִּיו וְעִם עֲרָדַיָּא מְדוֹרֵהּ עִשְׂבָּא כְתוֹרִין יְטַעֲמוּנֵּהּ וּמִטַּל שְׁמַיָּא גִּשְׁמֵהּ יִצְטַבַּע עַד דִּי יְדַע דִּי שַׁלִּיט אֱלָהָא עליאעִלָּאָה בְּמַלְכוּת אֲנָשָׁא וּלְמַן דִּי יִצְבֵּה יְהָקֵים עליה עֲלַהּ: (כב) ואנתה וְאַנְתְּ בְּרֵהּ בֵּלְשַׁאצַּר לָא הַשְׁפֵּלְתְּ לִבְבָךְ כָּל קֳבֵל דִּי כָל דְּנָה יְדַעְתָּ: (כג) וְעַל מָרֵא שְׁמַיָּא הִתְרוֹמַמְתָּ וּלְמָאנַיָּא דִי בַיְתֵהּ הַיְתִיו קדמיך קָדָמָךְ ואנתה וְאַנְתְּ ורברבניך וְרַבְרְבָנָךְ שֵׁגְלָתָךְ וּלְחֵנָתָךְ חַמְרָא שָׁתַיִן בְּהוֹן וְלֵאלָהֵי כַסְפָּא וְדַהֲבָא נְחָשָׁא פַרְזְלָא אָעָא וְאַבְנָא דִּי לָא חָזַיִן וְלָא שָׁמְעִין וְלָא יָדְעִין שַׁבַּחְתָּ וְלֵאלָהָא דִּי נִשְׁמְתָךְ בִּידֵהּ וְכָל אֹרְחָתָךְ לֵהּ לָא הַדַּרְתָּ: (כד) בֵּאדַיִן מִן קֳדָמוֹהִי שְׁלִיחַ פַּסָּא דִי יְדָא וּכְתָבָא דְנָה רְשִׁים: (כה) וּדְנָה כְתָבָא דִּי רְשִׁים מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין: (כו) דְּנָה פְּשַׁר מִלְּתָא מְנֵא מְנָה אֱלָהָא מַלְכוּתָךְ וְהַשְׁלְמַהּ: (כז) תְּקֵל תְּקִילְתָּה בְמֹאזַנְיָא וְהִשְׁתְּכַחַתְּ חַסִּיר: (כח) פְּרֵס פְּרִיסַת מַלְכוּתָךְ וִיהִיבַת לְמָדַי וּפָרָס: (כט) בֵּאדַיִן אֲמַר בֵּלְשַׁאצַּר וְהַלְבִּישׁוּ לְדָנִיֵּאל אַרְגְּוָנָא והמונכא וְהַמְנִיכָא דִי דַהֲבָא עַל צַוְּארֵהּ וְהַכְרִזוּ עֲלוֹהִי דִּי לֶהֱוֵא שַׁלִּיט תַּלְתָּא בְּמַלְכוּתָא: (ל) בֵּהּ בְּלֵילְיָא קְטִיל בֵּלְאשַׁצַּר מַלְכָּאכשדיא כַשְׂדָּאָה: פ

משנת ההלכה

איסור חנופה

       א.       נאמר בתורה בפרשת מסעי[19] "ולא תחניפו את הארץ אשר אתם בה[20] ואמרו בספרי[21] הרי זו אזהרה לחנפים[22]. חלק ממוני המצוות מנו מצווה זאת בין מצוות הלא תעשה שבתורה[23]  והיראים[24] כתב שהמחניף עובר בשני לאוין, שנקרא מטמא את הארץ וגורם לשכינה שתסתלק מישראל[25]. והרמב"ם והחינוך לא מנו מצוה זאת בספר המצוות שלהם. גם הסמ"ק[26] כתב שאיסור זה אינו לאו בפני עצמו אלא שלדעתו נכלל הוא בכלל הלאו של[27] "ולא תהדר פני גדול"[28].

        ב.        השומע או רואה בחברו דבר עוול, או דבר שאינו הגון, ואומר שהמעשה שעשה טוב הוא[29], הרי הוא בכלל מחזיק ידי עוברי עבירה[30]. ועובר על איסור חנופה[31], והרי הוא נותן מכשול לפני החוטא, כי אינו ניחם על רעתו ושונה באולתו,  ועל זה נאמר[32] "וחזקו ידי מרעים לבלתי שבו איש מרעתו וגו' כי מאת נביאי ירושלם יצאה חנפה לכל הארץ"[33] וכל שכן אם העוול גלוי לרבים, שהמצדיקו חילל וביזה דת ודין[34], והרי זה בכלל חלול-השם[35].

         ג.         אף מי שאינו מוחה בידי חברו העושה דבר עוול, או דבר שאינו הגון, לא מתוך יראה מגופו או מממונו, אלא מתוך רשעות לבבו, נקרא חונף[36].

---

[1] רשב"ם פי' ר' יוסף בכור שור

[2] אבע"ז

[3] רמב"ן

[4] חזקוני

[5] פי' ר' יוסף בכור שור

[6] רשב"ם

[7] רמב"ן חזקוני

[8] משך חכמה

[9] ת"י

[10] רשב"ם

[11] רבינו בחיי

[12] חזקוני

[13] ת"א רשב"ם

[14] רמב"ן

[15] צרור המור

[16] רמב"ן

[17] רמב"ן ודעת הרשב"ם שאין זו אותה באר שבע של אברהם אלא זאת סמוכה לחברון ושני באר שבע היו

[18] אבע"ז

[19] במדבר לה לג-לד, בענין רוצח בשוגג ובמזיד, אחרי שנאמר האיסור לקחת מהם כופר [שוחד] ולבטל עונשם

[20] כי הדם הוא יחניף את הארץ ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שפכו", "ולא תטמא את הארץ אשר אתם ישבים בה אשר אני שכן בתוכה, כי אני ה שכן בתוך בני ישראל". ראה כעין זה פסוק בתהילים (קו לח) המוכיח את ישראל.

[21] שם פיסקא קסא

[22] כמשמעות הפסוק "לא תהיו חנפים" - רבינו הלל שם

[23] יראים השלם סי' רמח, רמב"ן בהשגות לסהמ"צ סוף שורש ה בדעת הבה"ג בהקדמתו (קסז), אזהרות לר"ש בן גבירול ל"ת שז, חרדים ל"ת פ"ד סי' מח, פסקי ריקנטי סי' תקעב, והאריכו בענין חנופה בספרי המוסר –רבינו יונה בשערי תשובה שער ג אותיות קפז-קצט, ריט. אורחות צדיקים -שער החניפות, השער העשרים ושתים.

[24] סי' רמט

[25] עי"ש שלמדו מסמיכות הפסוקים הנ"ל ולא תחניפו וגו', ולא תטמא את הארץ

[26] סי' רכט

[27] ויקרא יט טו

[28] ועי' כתובות סג: משום דרב זביד גברא רבה מחנפיתו ליה, ושם פד: משום דבי נשיאה נינהו כו'. ועי"ש ברבינו יונה שחילק ענין זה לתשע חלקים

[29] מלבד שביטל מצות עשה של מצות תוכחה

[30] [דאסור משום לפני עור] -תוס' סוטה שם סוטה מא: במעשה דאגריפס ד"ה אותו וד"ה כל

[31] יראים סי' רמח ע"פ סוטה מא: באגריפס, וכעי"ז בשערי תשובה לרבנו יונה ח"ג סי' קפד ומאירי סוטה שם

[32] ירמיה כג יד - טו

[33] שע"ת שם, עי"ש שהביא רק את תחילת הפסוק, [ומלבד זה הוא נושא בעונש על הנזק שהזיק החוטא לשכנגדו, כענין שנאמר (משלי יז טו) "מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה' גם שניהם" -שע"ת שם.]

[34] שע"ת שם

[35] יד הקטנה הל' דעות פ"י, [ועוד שהרי השומעים סומכים עליו ונגררים אחרי מעשה הרשעים -מאירי סוטה שם].

[36] יראים שם ע"פ הגמרא בקדושין ע: דלא לימרו קא מחנפי כו', שע"ת שם סי' קצה - קצז, עי"ש כמה אופנים בזה, מאירי סוטה שם. ועי' מו"ק יז. לא חניפי ליה, ובסנהדרין קא: בירבעם מפני שהוכיח לשלמה. ובשערי קדושה לר' חיים ויטאל ח"ב שער ה, ובראשית חכמה שער הקדושה פי"ב הביאו על שלא החניף לשלמה