מקרא
בראשית פרק יג
(א) וַיַּעַל הלך צפונה[1] אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ להודיע שלא גזלו ממנו דבר מכל המתנות הגדולות שנתנו לו בעבור שרה שתהיה למלך, ולא אמרו רמיתנו ומתנה בטעות היא וזה מעשה נס[2]וְלוֹט עִמּוֹ הַנֶּגְבָּה הלך לדרומה של א"י[3]:
(ב) וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד שיש לו כבודה רבה ומי שיש לו כן תנועתו כבדה[4] בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב והוצרך להתנהל לאטו אע"פ שהיה חפץ לשוב מהרה אל מקום המזבח להבין ולהורות כראשונה ולפיכך -[5]:
(ג) וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו שתכלית הליכתו לא היה לשכון במקום מיוחד רק לנסוע ממקום למקום לאסוף אנשי המקום ולדרוש לפניהם יחוד ה' ופנות האמונה[6] מִנֶּגֶב וְעַד בֵּית אֵל עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיָה שָׁם אָהֳלֹה בַּתְּחִלָּה בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעָי:
(ד) אֶל מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁם בָּרִאשֹׁנָה וַיִּקְרָא התפלל[7] שָׁם אַבְרָם בְּשֵׁם יְקֹוָק:
(ה) וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם כמו אברם הגיע לזה. בשביל חכמתו דכל אדם באו לשאול לו בעצה או בתפלה או דבר חכמה[8] הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים:
(ו) וְלֹא נָשָׂא לא סיפקה[9] אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו:
(ז) וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט כאשר היה מקנה אברם רועה באחו, היו רועי לוט באים בגבולם ורועים שם והנה אברם ולוט היו גרים ותושבים בארץ - וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץשהיו עמים רבים יושבים בארץ ההיא, ולהם ולמקניהם אין מספר, ולא ישא אותם הארץ ואת אברם ולוט ופחד אברם פן ישמע הכנעני והפריזי יושב הארץ כובד מקניהם ויגרשום, או יכו אותם לפי חרב ויקחו להם מקניהם ורכושם, כי ישיבת הארץ עתה להם לא לאברם[10]:
(ח) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ:
(ט) הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל אם אתה לצפון וְאֵימִנָה אני לדרום וְאִם הַיָּמִין אבל אם תרצה להדרים וְאַשְׂמְאִילָה אותך כלומר תצטרך בכל זאת ללכת לצפון כיון שפני מועדות דרומה[11]:
(י) וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר מישור[12] הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה הירדן היה משקה אותו ככר עד צוער לִפְנֵי שַׁחֵת יְקֹוָק אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה כְּגַן יְקֹוָק שאינו צריך להשקות. כדכתיב ונהר יוצא מעדן כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם כארץ מצרים שנילוס משקה[13] בֹּאֲכָה צֹעַר:
(יא) וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן התנה עם אברם שלא יבא בכל הככר[14] וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם לא נסע לימין ולא לשמאל שהם צפון ודרום אבל נסע מן המזרח למערב להתרחק מאברהם שהיה מושבו במזרחה של ארץ ישראל קרוב לעי ששם עלו שבטים באי הארץ ראשונה בבואם מעבר הירדן מזרחה וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו לא במרעה לבד אבל גם בדירתם[15]:
(יב) אַבְרָם יָשַׁב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן שלא יעמוד במקום אחד, אבל בכל ארץ כנען יגור וְלוֹט יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר פעם בזו ופעם בזו מפני כובד המקנה[16] וַיֶּאֱהַל עַד סְדֹם ולא בסדום, לפי שהיו רעים וחטאים[17]:
(יג) וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים בממונם לבני אדם וְחַטָּאִים בגופם בגילוי עריות ורציחה וע"ז ומורדים[18] לַיקֹוָק מְאֹד:
(יד) וַיקֹוָק אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ ולא אמר זה בהיות לוט עמו פן בכבודו יתימרו ויתגאו לוט ורועיו ויתאמצו לגזול שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה:
(טו) כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם:
(טז) וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ כשם שאי אפשר לעפר להמנות כך גַּם זַרְעֲךָ לא יִמָּנֶה:
(יז) קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ רצה הקב"ה שיהיה אברהם מחזיק בארץ הקדושה אשר יתן לו ולזרעו מעתה, ואמר שיתהלך בה לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כאדם הנותן לחבירו קרקע במתנה ומראה לו מצריו ואומר לו שיחזיק בהכִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה להנחילה לזרעך[19]:
(יח) וַיֶּאֱהַל אַבְרָם עשה וסדר אהלי מקנהו אנה ואנה ואח"כ וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן בא וקבע דירתו באלוני ממרא[20] וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק: פ
נביא
יחזקאל פרק ו
ו. בְּכֹל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם הֶעָרִים תֶּחֱרַבְנָה וְהַבָּמוֹת תִּישָׁמְנָה - בכל המקומות שתהיו שם. לְמַעַן יֶחֶרְבוּ וְיֶאְשְׁמוּ מִזְבְּחוֹתֵיכֶם וְנִשְׁבְּרוּ וְנִשְׁבְּתוּ גִּלּוּלֵיכֶם וְנִגְדְּעוּ חַמָּנֵיכֶם וְנִמְחוּ מַעֲשֵׂיכֶם - כל הע"ז יושמדו וימחקו כל המעשים הרעים שעשיתם.
ז. וְנָפַל חָלָל בְּתוֹכְכֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'.
ח. וְהוֹתַרְתִּי בִּהְיוֹת לָכֶם פְּלִיטֵי חֶרֶב בַּגּוֹיִם בְּהִזָּרוֹתֵיכֶם בָּאֲרָצוֹת - אשאיר לכם קצת שיתפזרו בגויים.
ט. וְזָכְרוּ פְלִיטֵיכֶם אוֹתִי בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר נִשְׁבּוּ שָׁם - אלו שישארו יזכרו בה' שממנו כל הענשים. אֲשֶׁר נִשְׁבַּרְתִּי - כמו אשר שברתי. אֶת לִבָּם הַזּוֹנֶה אֲשֶׁר סָר מֵעָלַי וְאֵת עֵינֵיהֶם הַזֹּנוֹת אַחֲרֵי גִּלּוּלֵיהֶם - הלב שהלך מה'. וְנָקֹטּוּ בִּפְנֵיהֶם אֶל הָרָעוֹת אֲשֶׁר עָשׂוּ לְכֹל תּוֹעֲבֹתֵיהֶם - יתקוטטו בינם לבין עצמם, היינו שייסרו את עצמם על הצרות שבאו.
י. וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' לֹא אֶל חִנָּם דִּבַּרְתִּי לַעֲשׂוֹת לָהֶם הָרָעָה הַזֹּאת - לא דבר בחנם ומקיים את הנבואות.
יא. כֹּה אָמַר ה' אלקים הַכֵּה בְּכַפְּךָ וּרְקַע בְּרַגְלְךָ וֶאֱמָר אָח - קריאת צער. אֶל כָּל תּוֹעֲבוֹת רָעוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדֶּבֶר יִפֹּלוּ .
יב. הָרָחוֹק בַּדֶּבֶר יָמוּת וְהַקָּרוֹב בַּחֶרֶב יִפּוֹל וְהַנִּשְׁאָר וְהַנָּצוּר בָּרָעָב יָמוּת וְכִלֵּיתִי חֲמָתִי בָּם- מי שבורח מן המלחמה ימות בדבר.
יג. וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' בִּהְיוֹת חַלְלֵיהֶם בְּתוֹךְ גִּלּוּלֵיהֶם סְבִיבוֹת מִזְבְּחוֹתֵיהֶם - כשיהיו המתים במקום הע"ז תדעו שה' העניש אתכם. אֶל כָּל גִּבְעָה רָמָה בְּכֹל רָאשֵׁי הֶהָרִים - גבעה גבוהה (וגבעה היא פחות מהר). וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן וְתַחַת כָּל אֵלָה עֲבֻתָּה - עץ אלה, שענפיו קלועים וסבוכים. מְקוֹם אֲשֶׁר נָתְנוּ שָׁם רֵיחַ נִיחֹחַ לְכֹל גִּלּוּלֵיהֶם - שהקריבו שם לע"ז.
יד. וְנָטִיתִי אֶת יָדִי עֲלֵיהֶם וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ שְׁמָמָה וּמְשַׁמָּה - כל הארץ תהיה שממה והכל יתמהו על החרבן. מִמִּדְבַּר דִּבְלָתָה בְּכֹל מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'- שם תתחיל הגלות.
יחזקאל פרק ז
א. וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר
ב. וְאַתָּה בֶן אָדָם כֹּה אָמַר ה' ה' לְאַדְמַת יִשְׂרָאֵל קֵץ בָּא הַקֵּץ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ - בא הסוף לישוב הארץ.
ג. עַתָּה הַקֵּץ עָלַיִךְ - עכשיו הסוף עליך. וְשִׁלַּחְתִּי אַפִּי בָּךְ וּשְׁפַטְתִּיךְ כִּדְרָכָיִךְ וְנָתַתִּי עָלַיִךְ אֵת כָּל תּוֹעֲבֹתָיִךְ - עונש כנגד כל תועבותיך.
ד. וְלֹא תָחוֹס עֵינִי עָלַיִךְ וְלֹא אֶחְמוֹל כִּי דְרָכַיִךְ עָלַיִךְ אֶתֵּן וְתוֹעֲבוֹתַיִךְ בְּתוֹכֵךְ תִּהְיֶיןָ וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'- העונש בתוכך יהיה לפי התועבות שעשו.
ה. כֹּה אָמַר ה' אלקים רָעָה אַחַת רָעָה הִנֵּה בָאָה - רעה אחת גדולה מאד והכונה לחרבן ביהמ"ק.
כתובים
איוב פרק מ
(ו) וַיַּעַן יְקֹוָק אֶת אִיּוֹב מנסערה מִן סְעָרָה וַיֹּאמַר: (ז) אֱזָר נָא כְגֶבֶר חֲלָצֶיךָ אֶשְׁאָלְךָ וְהוֹדִיעֵנִי חגור את חלציך - לשון התחזקות וזריזות ותענה לי על מה שאשאלך: (ח) הַאַף תָּפֵר מִשְׁפָּטִי תַּרְשִׁיעֵנִי לְמַעַן תִּצְדָּק האם אתה חושב לבטל את משפטי ולהגיד שאני לא צודק: (ט) וְאִם זְרוֹעַ כָּאֵל לָךְ וּבְקוֹל כָּמֹהוּ תַרְעֵם האם יש לך זרוע וחוזק כמו לה'? והאם בקול כמוהו אתה יכול להרעים?: (י) עֲדֵה נָא גָאוֹן וָגֹבַהּ וְהוֹד וְהָדָר תִּלְבָּשׁ שים עליך גאוה והוד כמו לה' ותעשה מעשים נפלאים כמוהו: (יא) הָפֵץ עֶבְרוֹת אַפֶּךָ וּרְאֵה כָל גֵּאֶה וְהַשְׁפִּילֵהוּ עשה כמו ה', תפזר את כעסך וכל גאה תשפיל: (יב) רְאֵה כָל גֵּאֶה הַכְנִיעֵהוּ וַהֲדֹךְ רְשָׁעִים תַּחְתָּם כל גאה תכניעו, וכתוש את הרשעים תחת מקומם: (יג) טָמְנֵם בֶּעָפָר יָחַד פְּנֵיהֶם חֲבֹשׁ בַּטָּמוּן את הרשעים תטמון בעפר ואת פניהם תחבוש - תאסור ותסגור במקום טמון: (יד) וְגַם אֲנִי אוֹדֶךָּ כִּי תוֹשִׁעַ לְךָ יְמִינֶךָ ואז גם אני ה' אודה לך ואצדיקך כאשר תושיע לך יד ימינך: (טו) הִנֵּה נָא בְהֵמוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמָּךְ חָצִיר כַּבָּקָר יֹאכֵל דוגמא אחת אביא לך על גדולתי, יש בע"ח בשם "בהמות" והוא מתנהג כמו בקר רגיל ואוכל חציר כמותם: (טז) הִנֵּה נָא כֹחוֹ בְמָתְנָיו וְאֹנוֹ בִּשְׁרִירֵי בִטְנוֹ אבל יש לו כח במתניו ובשרירי בטנו: (יז) יַחְפֹּץ זְנָבוֹ כְמוֹ אָרֶז גִּידֵי פחדו פַחֲדָיו יְשֹׂרָגוּ לשון חפזון, שמקשקש בזנבו במהירות וזנבו חזק כמו עץ ארז וביציו סבוכים כמו שריגים של גפן: (יח) עֲצָמָיו אֲפִיקֵי נְחוּשָׁה גְּרָמָיו כִּמְטִיל בַּרְזֶל עצמותיו כמו מגיני נחושת וכמו מטיל ברזל - ברזל כבד: (יט) הוּא רֵאשִׁית דַּרְכֵי אֵל הָעֹשׂוֹ יַגֵּשׁ חַרְבּוֹ הבהמות נבראו בתחילת העולם ורק העושה אותו שהוא ה' יכול להגיש חרב ולפגוע בו (מרוב גודלו): (כ) כִּי בוּל הָרִים יִשְׂאוּ לוֹ וְכָל חַיַּת הַשָּׂדֶה יְשַׂחֲקוּ שָׁם יבול ההרים הם מזונו (שצריך כ"כ הרבה מזון) ולמרות גודלו וחוזקו החיות משחקות לידו ולא פוחדות:
משנת ההלכה
דיני גילוח ואיסור השחתת הזקן
א. דרך כהני עובדי כוכבים היה להשחית זקנם לפיכך אסרה תורה להשחית הזקן בין זקנו ובין זקנו של חבירו[21] ואין המתגלח לוקה עד שיסייע (רמב"ם עבודת כוכבים פי"ב ה"ז)
ב. פאות הזקן הם ה', ולוקה על כל פאה ופאה ואם נטלן כולן כאחת לוקה חמש ורבו בהם הדעות[22], לפיכך ירא שמים יצא את כולם ולא יעביר תער על כל זקנו כלל. ואפילו על השפה העליונה[23] או תחת הגרון (שם ושו"ע יו"ד קפא סעי' יא וחכמ"א כלל פט סעי' יד)
[1] רא"ם
[2] רמב"ן
[3] רש"י
[4] אבע"ז
[5] ספורנו
[6] מלבי"ם
[7] ת"א ת"י
[8] העמק דבר
[9] ת"א ת"י
[10] רמב"ן
[11] רבינו בחיי
[12] ת"א
[13] פי' ר' יוסף בכור שור חזקוני
[14] רמב"ן
[15] ספורנו
[16] רמב"ן
[17] חזקוני
[18] ת"א ת"י
[19] רמב"ן רבינו בחיי
[20] ת"י ספורנו
[21] ואף על פי שבהקפת הראש ילפינן שאף הניקף חייב מפני שכתוב לא תקיפו בלשון רבים והכא כתיב לא תשחית בלשון יחיד, כתב ברמב"ן מכות כא ע"א שמכל מקום כיון שבכהנים כתוב ופאת זקנם לא יגלחו בלשון רבים, ילפינן בגזרה שוה ישראל מכהנים, או לפי שאף בהקפה לא מלשון רבים למדנו ששניהם חייבים, אלא שמשמעותו של לא תקיפו היא לא תניחו להקיף שהמניח להקיף כמקיף, ולכן אף בלא תשתית פירושו לא תניח להשחית. וכ"כ בריטב"א שם בשם הראב"ד
[22] דבמשנה מכות כ ע"א איתא על הזקן שתים מכאן ושתים מכאן ואחת מלמטה ועיי"ש בפירוש המשניות דשתים מכאן וכו' היינו מצד ימין ומצד שמאל ואחת למטה הוא כדאיתא בגמ' שם ע"ב תנו רבנן פאת זקנו סוף זקנו ואיזהו סוף זקנו שבולת זקנו ועיין בב"י כאן שפי'"ולפיכך נקרא שבולת הזקן לפי שבאנשים שאינם ממולאים בזקן הרבה בולט הזקן במקום ההוא כמין שבולת" ונחלקו הראשונים בביאור ארבע הפיאות שמכאן ומכאן לר"ח מקום חיבור הלחי לצדעים מימין ומשמאל ושני גבולי השפה מימין ומשמאל ואחת למטה
ולרש"י שם במשנה (מובא ברא"ש ובטור) אחת מקום חיבור הסנטר לעצם מימין ואחת כנגדו משמאל ואחת מקום חיבור הלחי לצדעים מימין וכנגדו משמאל
ברמב"ם שם כתב "וחמש פאות יש בו לחי העליון ולחי התחתון מימין וכן משמאל ושבולת הזקן" ועיין במאירי שם בסוגיא שפירש שהלחי העליון הוא צד הלחי שמן הפה ולמעלה, והפאה היא החידוד הבולט בלחי העליון, ומקום בליטתו הוא סמוך לאוזן, כנגד הנקב מצד הפנים מתחת העיניים והוא תחילת הזקן והלחי התחתון היינו מקום בליטת הלחי התחתון, והוא תחת לאוזן נוטה מעט לצד אחוריה פאה שבלחי העליון היא במקום פרק, ובצ"צ למשניות מכות פ"ג סוף אות ג, ע"פ ריטב"א מכות שם בדעת הרמב"ם כתב. שכל אורך הלחי הוא בכלל האיסור, ולא שסוף הלחי, או קרן זוית שבו, בלבד הוא שנקרא פאה, ואין היתר אלא בשער של שפה בלבד
ברש"י בריש מסכת שבועות (ג ע"א ד"ה ועל הזקן) ובפרשת קדושים (ויקרא שם) שעצם הלחי המחובר לצדעים הוא רחב הפנים ויש לו שני פיאות הרי זה ארבע ואחת למטה
דעת הריב"ן במשנה שם (פירש"י בפנינו וכן הביא במאירי בשם יש מפרשים) שהפאה הראשונה שמכאן ומכאן היא פרק ראשון של זקן, תחת האוזן מקום שהלחי התחתון יוצא משם, בחודו של לחי שבולט, והפאה התחתונה שמכאן ומכאן היא בשתי השבולות שבסנטר בעצם קטן שמחבר הלחיים יחד, וכל אחד מהם לסוף הלחי ועיין פרישה אות יא בחילוק שבין דעה זו לדעת רש"י
והפאה החמישית למטה, היא בסנטר, ואין בסנטר אלא פאה אחת, כל מה שבסנטר לצד האויר וכמשש"כ בצ"צ במשניות שם לדעת הרמב"ם ולדעת הסוברים ששתי הפאות התחתונות הן שתי שבולות הזקן שבסנטר מכאן ומכאן של העצם הקטן המחבר הלחיים הפאה החמישית היא השיער באמצע הסנטר, ופרק הוא בפני עצמו (ולדבריהם יש בסנטר שלש פאות) ודעת היראים (ביראים השלם סי' שכה) שהיא תחת הלחיים סמוך לגרון בסוף הזקן סמוך לגרגרת (ובטור כתב דיעה זו בשם ר"ח אמנם בב"י השיג עליו שאינו ר"ח) ובראשונים השיגו על היראים דבהשחתה פאת זקנך כתוב, ותחת הגרון אינו פאת זקן ומותר לגמרי בכל הגרון אמנם דעת בהגהות סמ"ק סי' ע כתב שאפילו תחת הסנטר אוסר רבינו תם בתער לפי שפעמים שמושך אליו העור של הפאה ובב"ח כתב לאסור מתחת הגרון שכשמגלחים כל השער שתחת הגרון משחיתים עיקר הפאה סמוך לגרגרת שאין מגלחים לחצאין להניח שבולת הזקן אלא מגלחים הכל ועיין בביאור הגר"א ס"ק יח שכתב דהרמ"א שאסר להעביר תער גם תחת הגרון לפי שדומה לתיקון הנשים
[23] לדעת הרמב"ם שם ה"ח "השפה מותר לגלחו בתער והוא השיער שעל גב השפה העליונה וכן השיער המדולדל מן השפה התחתונה ואע"פ שהוא מותר לא נהגו ישראל להשחיתו אלא יגלח קצתו עד שלא יעכב אכילה ושתייה" אבל לדעת ר"ח הנ"ל בשפם יש את אחת משתי הפיאות וא"כ ראוי להחמיר מדינא וכמש"כ בט"ז ס"ק ג
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה