מקרא
בראשית פרק י
(טו) וּכְנַעַן יָלַד אֶת צִידֹן בְּכֹרוֹ וְאֶת חֵת:
(טז) וְאֶת הַיְבוּסִי וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֵת הַגִּרְגָּשִׁי:
(יז) וְאֶת הַחִוִּי וְאֶת הַעַרְקִי וְאֶת הַסִּינִי:
(יח) וְאֶת הָאַרְוָדִי וְאֶת הַצְּמָרִי וְאֶת הַחֲמָתִי וְאַחַר נָפֹצוּ מִשְׁפְּחוֹת הַכְּנַעֲנִי רבים ממשפחות הכנעני נפוצו וגלו ממקומם[1]:
(יט) וַיְהִי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי מִצִּידֹן בֹּאֲכָה גְרָרָה עַד עַזָּה בֹּאֲכָה סְדֹמָה וַעֲמֹרָה וְאַדְמָה וּצְבֹיִם עַד לָשַׁע:
(כ) אֵלֶּה בְנֵי חָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לִלְשֹׁנֹתָם בְּאַרְצֹתָם בְּגוֹיֵהֶם אעפ"י שנחלקו ללשונות וארצות כולם בני חם הם[2]: ס
(כא) וּלְשֵׁם יֻלַּד גַּם הוּא אֲבִי כָּל בְּנֵי עֵבֶר שהוא אבי כל יושבי עבר הנהר, שהוא מקום יחוס של אברהם[3] אֲחִי יֶפֶת הַגָּדוֹל בגיל לפי שבכל מקום מונה "שם" תחילה, וכאן מנאן דרך תולדתן - "יפת, וחם, ושם" מגיד לך שזה דוקא, יפת הוא הגדול[4]:
(כב) בְּנֵי שֵׁם עֵילָם וְאַשּׁוּר וְאַרְפַּכְשַׁד וְלוּד וַאֲרָם:
(כג) וּבְנֵי אֲרָם עוּץ וְחוּל וְגֶתֶר וָמַשׁ:
(כד) וְאַרְפַּכְשַׁד יָלַד אֶת שָׁלַח וְשֶׁלַח יָלַד אֶת עֵבֶר:
(כה) וּלְעֵבֶר יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים שֵׁם הָאֶחָד פֶּלֶג כִּי בְיָמָיו של פלג נִפְלְגָה הָאָרֶץ נזרק בפיו על שם העתיד, ובסדר עולם אומר נביא גדול היה עבר[5] וְשֵׁם אָחִיו יָקְטָן:
(כו) וְיָקְטָן יָלַד אֶת אַלְמוֹדָד וְאֶת שָׁלֶף וְאֶת חֲצַרְמָוֶת וְאֶת יָרַח:
(כז) וְאֶת הֲדוֹרָם וְאֶת אוּזָל וְאֶת דִּקְלָה:
(כח) וְאֶת עוֹבָל וְאֶת אֲבִימָאֵל וְאֶת שְׁבָא:
(כט) וְאֶת אוֹפִר וְאֶת חֲוִילָה וְאֶת יוֹבָב כָּל אֵלֶּה בְּנֵי יָקְטָן:
(לא) אֵלֶּה בְנֵי שֵׁם לְמִשְׁפְּחֹתָם לִלְשֹׁנֹתָם בְּאַרְצֹתָם לְגוֹיֵהֶם:
(לב) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי נֹחַ לְתוֹלְדֹתָם בְּגוֹיֵהֶם וּמֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ הַגּוֹיִם בָּאָרֶץ אַחַר הַמַּבּוּל בפרשה זו תמצא שבעים בנים י"ד ליפת שלשים לחם כ"ו לשם והם ראשי משפחות שמהם יצאו ע' אומות לע' לשון והמדינות שירשו נקראו על שמם[7]: פ
בראשית פרק יא
(א) וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת דיברו כולם לשון הקודש שבה נברא העולם וּדְבָרִים אֲחָדִים כולם היו בדיעה אחת[8]:
(ב) וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם כאשר התרבו מהר המזרח הנ"ל שהוא הרי אררט[9] וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם:
(ג) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה בכיבשן כדי לחזקם[10] וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר:
(ד) וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם היו מבקשים להתישב במקום אחד להיותם מחוברים יחד ולא מצאו מקום אלא שנער, ועל כן רצו לבנות להם עיר ומגדל שיהיה מחזיק את כולם, העיר לישוב והמגדל לאות ולשם שיראוהו בני כל העולם ויישירו נגדו ויתישבו באותה העיר ולא במקום אחר[11] פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ ובקשו לבטל מה שגזר הקב"ה "ומלאו את הארץ וכבשוה"[12]:
(ה) וַיֵּרֶד יְקֹוָק כל מעשה התחתונים תלוים הם בכח הגבוהים ומהשמים יתכנו כל העלילות על כן נקרא השם רוכב שמים היושבי בשמיםדרך בני אדם הכתוב מדבר, כדי שיהא ניכר לאוזן, כי ממקומו רואה וחוקר וסוקר הכל[13] לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם:
(ו) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת עתה אינו אלא התחלת דבר עבירה במה שרוצים שיהיו בישוב אחדוְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר כלומר לא ימנע מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת ויבואו לעבירות חמורות יותר והשחתת העולם[14]:
(ח) וַיָּפֶץ יְקֹוָק אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר:
(ט) עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל יְקֹוָק שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְקֹוָק עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ: פ
נביא
יחזקאל פרק ג
כא. וְאַתָּה כִּי הִזְהַרְתוֹ צַדִּיק לְבִלְתִּי חֲטֹא צַדִּיק וְהוּא לֹא חָטָא - אחרי שהזהירו אותו הוא לא חטא ונשאר בצדקו. חָיוֹ יִחְיֶה כִּי נִזְהָר וְאַתָּה אֶת נַפְשְׁךָ הִצַּלְתָּ - הוא ישאר בחיים כי נזהר מלחטוא.
כב. וַתְּהִי עָלַי שָׁם יַד ה' - שרתה עליו רוח נבואה. וַיֹּאמֶר אֵלַי קוּם צֵא אֶל הַבִּקְעָה וְשָׁם אֲדַבֵּר אוֹתָךְ - שזה מקום טהור.
כג. וָאָקוּם וָאֵצֵא אֶל הַבִּקְעָה וְהִנֵּה שָׁם כְּבוֹד ה' עֹמֵד כַּכָּבוֹד אֲשֶׁר רָאִיתִי עַל נְהַר כְּבָר וָאֶפֹּל עַל פָּנָי - כמראה הנבואה של המרכבה שראיתי על נהר כבר.
כד. וַתָּבֹא בִי רוּחַ וַתַּעֲמִדֵנִי עַל רַגְלָי - הרוח, אחרי שנפל על פניו. וַיְדַבֵּר אֹתִי וַיֹּאמֶר אֵלַי בֹּא הִסָּגֵר בְּתוֹךְ בֵּיתֶךָ - ולא יצא לדבר עם בנ"י.
כה. וְאַתָּה בֶן אָדָם הִנֵּה נָתְנוּ עָלֶיךָ עֲבוֹתִים - חבלים חזקים. וַאֲסָרוּךָ בָּהֶם וְלֹא תֵצֵא בְּתוֹכָם - כאלו קושרים אותך שלא תוכל לצאת מהבית.
כו. וּלְשׁוֹנְךָ אַדְבִּיק אֶל חִכֶּךָ - לשון שדבוקה לחיך לא יכולה לדבר. וְנֶאֱלַמְתָּ - כמו אלם שלא תדבר אליהם עד שאצוך. וְלֹא תִהְיֶה לָהֶם לְאִישׁ מוֹכִיחַ כִּי בֵּית מְרִי הֵמָּה.
כז. וּבְדַבְּרִי אוֹתְךָ אֶפְתַּח אֶת פִּיךָ - כאשר אצוה אותך לפתוח את פיך. וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר ה' ה' הַשֹּׁמֵעַ יִשְׁמָע וְהֶחָדֵל יֶחְדָּל כִּי בֵּית מְרִי הֵמָּה - מי ששומע ישמע ומי שמפסיק לשמוע מפסיק כי הם בית מרי.
יחזקאל פרק ד
א. וְאַתָּה בֶן אָדָם קַח לְךָ לְבֵנָה וְנַתַּתָּה אוֹתָהּ לְפָנֶיךָ - של טיט ושורפים אותה בשמש או בתנור. וְחַקּוֹתָ עָלֶיהָ עִיר אֶת יְרוּשָׁלִָם - תצייר עליה בחקיקה את ירושלים.
ב. וְנָתַתָּה עָלֶיהָ מָצוֹר - תצייר עליה שאויבים באים עליה. וּבָנִיתָ עָלֶיהָ דָּיֵק- כמו מגדל עץ שממנו זורקים אבנים על העיר. וְשָׁפַכְתָּ עָלֶיהָ סֹלְלָה - ערמות עפר שאפשר לטפס על החומה ולחדור לעיר. וְנָתַתָּה עָלֶיהָ מַחֲנוֹת - כמו מחנה צבא סביב לעיר. וְשִׂים עָלֶיהָ כָּרִים סָבִיב - אילים מברזל שמנגחים את החומה לשוברה.
ג. וְאַתָּה קַח לְךָ מַחֲבַת בַּרְזֶל וְנָתַתָּה אוֹתָהּ קִיר בַּרְזֶל בֵּינְךָ וּבֵין הָעִיר - כלי לא עמוק ותעשה אותה קיר ברזל ליד העיר. וַהֲכִינֹתָה אֶת פָּנֶיךָ אֵלֶיהָ וְהָיְתָה בַמָּצוֹר וְצַרְתָּ עָלֶיהָ - תכין את עצמך כאילו אתה נלחם על העיר. אוֹת הִיא לְבֵית יִשְׂרָאֵל- וכל זה סימן לבית ישראל שכך יבואו האויבים עד שיכבשו את ירושלים.
ד. וְאַתָּה שְׁכַב עַל צִדְּךָ הַשְּׂמָאלִי - גם זה סימן שיצטער בזה שישכב רק על צד שמאל. שַׂמְתָּ אֶת עֲוֹן בֵּית יִשְׂרָאֵל עָלָיו - וזה כפרה לעוונות בית ישראל. וְמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו תִּשָּׂא אֶת עֲוֹנָם- הזמן שתשכב כך יהיה כפרה לעוונות ישראל.
ה. וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ אֶת שְׁנֵי עֲוֹנָם לְמִסְפַּר יָמִים שְׁלשׁ מֵאוֹת וְתִשְׁעִים יוֹם וְנָשָׂאתָ עֲוֹן בֵּית יִשְׂרָאֵל - כפי השנים שחטאו כך מספר הימים שתשכב.
ו. וְכִלִּיתָ אֶת אֵלֶּה - את שלש מאות ותשעים יום על צד שמאל והוא כנגד מלכות ישראל. וְשָׁכַבְתָּ עַל צִדְּךָ הַיְמָנִי שֵׁנִית - פעם שניה תשכב רק על צד ימין. וְנָשָׂאתָ אֶת עֲוֹן בֵּית יְהוּדָה אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה נְתַתִּיו לָךְ - וזה כנגד מלכות יהודה במשך ארבעים יום.
ז. וְאֶל מְצוֹר יְרוּשָׁלִַם תָּכִין פָּנֶיךָ וּזְרֹעֲךָ חֲשׂוּפָה - כאשר תשכב תהיה זרועך מגולה כדרך הנלחמים שמגלים זרועם. וְנִבֵּאתָ עָלֶיהָ - בזה כאלו תנבא עליה על חרבנה שחוץ מהאויבים גם ה' ילחם עליה.
ח. וְהִנֵּה נָתַתִּי עָלֶיךָ עֲבוֹתִים וְלֹא תֵהָפֵךְ מִצִּדְּךָ אֶל צִדֶּךָ - בזמן שאתה שוכב על צדך השמאלי או הימני כאילו אתה קשור בחבלים שלא תוכל לזוז. עַד כַּלּוֹתְךָ יְמֵי מְצוּרֶךָ- הימים שאתה צריך לצור על העיר בשכבך.
כתובים
איוב פרק לח
(לה) הַתְשַׁלַּח בְּרָקִים וְיֵלֵכוּ וְיֹאמְרוּ לְךָ הִנֵּנוּ האם אתה משלח ברקים ומוליכם והם נכנעים לצווי שלך?: (לו) מִי שָׁת בַּטֻּחוֹת חָכְמָה אוֹ מִי נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָה מי שם בכליות חכמה או מי נתן ללב בינה. בטוחות - כליות, שכוי - לב: (לז) מִי יְסַפֵּר שְׁחָקִים בְּחָכְמָה וְנִבְלֵי שָׁמַיִם מִי יַשְׁכִּיב מי שם את השחקים כספיר (אבן יקרה ומוצקה) בחכמתו האם אתה? ואת העננים שהם כמו נבל מים מי יוריד וישכיבם לארץ?: (לח) בְּצֶקֶת עָפָר לַמּוּצָק וּרְגָבִים יְדֻבָּקוּ מי עשה את העפר שעל הארץ למוצק ומי הדביק את רגבי האדמה?: (לט) הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא האם אתה צד ומביא טרף ללביא. ואת חית - לעדת וקבוצת הכפירים אתה ממלא באוכל: (מ) כִּי יָשֹׁחוּ בַמְּעוֹנוֹת יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ אָרֶב שהרי הם האריות יושבים שחוחים ונחבאים במעון של מארבם ומחכים לטרפם: (מא) מִי יָכִין לָעֹרֵב צֵידוֹ כִּי ילדו יְלָדָיו אֶל אֵל יְשַׁוֵּעוּ יִתְעוּ לִבְלִי אֹכֶל מי נותן לעורב את ציד מאכלו שהרי ילדיו משוועים אל ה' והם תועים לחפש אוכל:
איוב פרק לט
(א) הֲיָדַעְתָּ עֵת לֶדֶת יַעֲלֵי סָלַע חֹלֵל אַיָּלוֹת תִּשְׁמֹר האם אתה יודע את זמן הלידה של יעלי הסלע, ואת חיל הלידה של האילה אתה שומר ודואג ללידתה?: (ב) תִּסְפֹּר יְרָחִים תְּמַלֶּאנָה וְיָדַעְתָּ עֵת לִדְתָּנָה האם אתה סופר את חדשי הריונה ואת זמן לידתה אתה יודע?: (ג) תִּכְרַעְנָה יַלְדֵיהֶן תְּפַלַּחְנָה חֶבְלֵיהֶם תְּשַׁלַּחְנָה שהן כורעות ומבקיעות מבטנן את ילדיהן ומחבלי לידתן משלחות החוצה את ולדיהן. (והאם אתה מרפאם ודואג להם?): (ד) יַחְלְמוּ בְנֵיהֶם יִרְבּוּ בַבָּר יָצְאוּ וְלֹא שָׁבוּ לָמוֹ יתחזקו ויחלימו בניהם. בבר - לשון חוץ: (ה) מִי שִׁלַּח פֶּרֶא חָפְשִׁי וּמֹסְרוֹת עָרוֹד מִי פִתֵּחַ מי זה ששלח את הפרא - חמור בר חפשי ואת מוסרות - החבלים שקושרים את הערוד מי פתח?: (ו) אֲשֶׁר שַׂמְתִּי עֲרָבָה בֵיתוֹ וּמִשְׁכְּנוֹתָיו מְלֵחָה שהערבה היא ביתו ומקום משכנו הוא המדבר שאדמתו מלוחה: (ז) יִשְׂחַק לַהֲמוֹן קִרְיָה תְּשֻׁאוֹת נוֹגֵשׂ לֹא יִשְׁמָע צוחק הפרא לרעש והמולת העיר ואת הרעש והצעקות של הנוגשים בבהמות העבודה לא שומע:
משנת ההלכה
דיני תספורת ואיסור הקפת פאת הראש
א. לכתחילה מעיקר הדין ראוי להסתפר בפיאות הראש רק על גבי המסרק של ספרים כדי שלא יגעו המספרים בבשר כלל[16] ואין צריך להאריך השערות יותר מכך ונהגו בהרבה מדינות להאריך השערות ולגדל הפאות עד סוף האוזן או עד הלחי התחתון וקדוש יאמר לו[17] (דרכי תשובה שם ס"ק טז)
ב. אשה אינה במצות הקפה[18] ומותרת להקיף אפילו בתער לעצמה או לחברתה לפיכך האשה שגלחה פאת ראש האיש פטורה שנאמר לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית פאת זקנך כל שישנו בבל תשחית ישנו בבל תקיף ואשה שאינה בבל תשחית לפי שאין לה זקן אינה בבל תקיף: (שם ה"ב) וי"א שאף על פי שמותרת להקיף פאת ראשה, אסורה להקיף פאת ראש האיש ואפילו הוא קטן[19] (שם ה"ה שו"ע שם סעי' ו) וי"א שאין האיסור אלא מדרבנן (השגת הראב"ד שם)
ג. אסור למכור לחנוני[20] תערי ספרים אם יש חשד שעי"כ יקנהו ישראל שחשוד להקיף פאת הראש (דרכי תשובה שם ס"ק ג)
ד. ובעוונותינו הרבים מצוי שמעבירין הפאות ובמיוחד ע"י מכונת תספורת עד סמוך לבשרם ממש ואין משיירין כלל ויש בזה חשש דאורייתא והיה להם על כל פנים לשייר קצת מן הקצת ולדעת החת"ס לשייר לפחות באורך 4 מ"מ והוא מחמת שטועים לחשוב שפאת הראש הוא רק מה שאנו קורין פאה ואינו כן כאשר נתבאר והוא לאו גמור דאורייתא וראוי לכל איש ישראל להתחזק בזה (קונטרס תפארת האדם למרן החפץ חיים זצ"ל אות ג)
ה. נוהגים שלא לגלח התינוקות עד מלאת להם שלש שנים כדי לחנכם אז במצות פאת הראש[21]
מצורף בזה תמונה להמחשת מקום הפאות והאיסורים הכרוכים
[1] מלב"ם
[2] רמב"ן
[3] רמב"ן
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] פי' ר' יוסף בכור שור
[6] ת"א
[7] חזקוני
[8] ת"י
[9] אבע"ז רמב"ן
[10] ת"י
[11] רבינו בחיי
[12] פי' ר' יוסף בכור שור
[13] אבע"ז פי' ר' יוסף בכור שור
[14] העמק דבר
[15] רש"י
[16] ובכתב סופר בהגהה על החת"ס סוף יו"ד כתב שנהגו לגדל כל השערות באורך עד כדי לכוף ראשן לעיקרן ומ"מ בני ביתו ותלמידיו נהגו לגדל באורך עד סוף האוזן
[17] ועיי"ש שע"פ האר"י ז"ל אין לגדל מעבר ללחי התחתון עיי"ש בטעמו ואכמ"ל
[18] ואין בזה משום לפני עור במה שמקיפה לאיש כיון שאם היא לא תקיף הוא יקיף לעצמו והיה עובר בב' לאוין דמקיף וניקף וע"י שהיא מגלחת אותו מפרישתו עכ"פ מאיסור מקיף (רע"א בשו"ע שם)
[19] ועיין ברע"א שם שמצדד שמותר לאשה להקיף קטן ומסיים שם וצ"ע
[20] ואפילו לחנוני גוי אסור ואע"ג שהקונה יכול לקנותו במקום אחר וא"כ הווה כחד עברא דנהרא (עיין ל"ת רצט) דחיישינן שלפעמים יכלה הסחורה אצל חנוני אחד ויבוא לקנותו מחנוני זה כדרך הסוחרים ועוד דאיכא ביה משום מסייע ידי עוברי עבירה ולהכי אסור אפילו אם אין ידוע שמוכר להדיא לישראל החשוד על הקפת הראש
[21] עיין סידור עם פי' מהרי"ד מלאדי קסט ב טעם ע"פ קבלה, ועיין מכתבי הרח"א שפירא ממונקאטש בס' הלולא דרשב"י לריא"ז מרגליות, ועי' שעה"כ להרח"ו דרוש ל"ג בעומר שבארץ ישראל יש נוהגים לגלח ראש התינוקות בפעם ראשונה בהילולא דרשב"י במירון בל"ג בעומר ועיין בשו"ת תשובות והנהגות ח"ד סי' קיא בשם החזו"א שלא לגלח קודם ג' שנים כיון שדבר זה מזיק ליכרונו של הילד ועיין שו"ת ערוגת הבושם או"ח סי רי ובשו"ת מאור יהושע סי' ב ובשו"ת מהר"ם בריסק שכתבו ג"כ שלא יקדים וידוע שיש בזה מנהגים שונים עיין שו"ת חיי הלוי ח"ד סי' קיא ואכמ"ל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה