מקרא
בראשית פרק יח
(א) וַיֵּרָא אֵלָיו יְקֹוָק להראות כבוד הנעשה לו בעת שעשה המילה ולהודיע כי רצה אלהים מעשיו, והוא תשלום גמול המצוה שעשה, כענין שנאמר (תהלים יז, טו) אני בצדק אחזה פניך בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא להודיע המקום אשר בו נימול והיה זה בהיותו חולה בגלל ברית המילה ולא היה מוכן לנבואה וְהוּא יֹשֵׁב ומתקרר פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם מפני חום היום אשר יחלישנו[1]:
(ב) וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא בעיניו ממש[2] וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים לפי מדרשו ראה שלושה מלאכים בדמות אנשים[3] נִצָּבִים עָלָיו פונים אליו כממתינים לדבר עמו בהיותו פנוי מן המראה הנכבד[4] וַיַּרְא לפי מדרש חז"ל נכתב שוב וירא לומר שהבין בשכלו שהנם מלאכים ולפי פשוטו וירא שהם מתעכבים ולא באים לקראת ביתו מיד[5] וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה:
(ג) וַיֹּאמַר בבקשת רחמים אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר אל תסלק שכינתך מֵעַל עַבְדֶּךָ עד שאכניס את האורחים[6]:
(ד) יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם כיון שבחום היום זיעה מצויה ברגליהם של עוברי דרכים[7] וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ הכיר בהם שהם עוברי דרך ואין חפצם ללון, ולכך לא ביקש מהם אלא שיאכלו מעט, וינוחו באויר תחת העץ, ויעברו לדרכם[8]:
(ה) וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי רואה אני מכח שבאתם באמצע היום עַל כֵּן שבאתם בשביל לאכול ולנפוש בלבד עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם ולא כדי ללון ולנוח וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּלנו להשען תחת העץ ולעבור מיד, כי שלוחים אנחנו, ואל תעכבנו לבא באהל או ללון עמך[9]:
(ו) וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח כדי להוציא מהם סֹלֶת והוציאה מכל השלש סאין סלת נקיה מעט[10] לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת לחם שלא החמיץ או משום שלא רצה לעכבם עד שיטפח או משום שהיה פסח[11]:
(ז) וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם כיון שלא רצה לעכבם שהרי הם רצו רק פת לחם ונוא אמר מעט ועשה הרבה וַיִּקַּח הוא בעצמו להראות כמה גודל מצות הכנסת אורחים בעינינו שאפילו שהיה לו 318 איש בני ביתו רץ למרות חולשתו ובחר הבקר בעצמו[12] בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ כלומר לבשל אותו[13]:
(ח) וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב הלחם אין צריך להזכירו כי הוא עיקר הסעודה[14] וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה כלומר שבישל אותו[15] וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם לשרת אותם והם יושבים[16] תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ:
(ט) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל:
(י) וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה כעת הזאת בשנה האחרת ושרה חיה[17] וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו הפתח של אהל שרה היה אחרי המלאך לפיכך שמעה שרה את דבריהם[18]:
(יא) וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח מחזור וסת[19] כַּנָּשִׁים:
(יב) וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי זקנותי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה יתעדן הבשר ויתפשטו הקמטין[20] וַאדֹנִי זָקֵן אפילו הייתי ילדה, הלא אדוני זקן[21]:
(יג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי ועכשיו חזרתי לנערותי והקב"ה אמר שאמרה בלשון תמיה וכי אני אלד בעת זקנתי הלא שבתי להיות ילדה וא"כ האיך אלד מאברהם שהוא כעת עוד זקן. אבל אברהם לא הבין כך אלא רק שאמרה ואני זקנתי מפני השלום[22]:
(יד) הֲיִפָּלֵא מֵיְקֹוָק דָּבָר הבא מה' היפלא בעיני שום בריה, הלא ידוע לכל כי כל אשר יחפוץ יעשה[23] לַמּוֹעֵד אשר אמרתי אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן:
(טו) וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה שהרי מעולם לא צחקה על עצמה אמנם כי יראה להודות שכונת הצחוק והתמיה שלה היה בגלל אברהם שאמרה עליו ואדני זקן[24] וַיֹּאמֶר המלאך לֹא אל תיראיכִּי צָחָקְתְּ כמה שצחקת האמת היה[25]:
(טז) וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם שנים מ -[26] הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל פְּנֵי סְדֹם וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם להראות לנו לקיים מצות לויה באורחים הבאים:
(יח) וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ לכן לא אכסה ממנו, כי יאמרו הדורות הבאים איך נתאכזר הצדיק על שכיניו החונים עליו ולא ריחם ולא התפלל עליהם כלל[28]:
(יט) כִּי יְדַעְתִּיו גדלתיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו לעשות הישר בעיני ה' וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט ולכן ראוי לגלות לו על סדום לְמַעַן הָבִיא יְקֹוָק עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו שיהיה אב המון גוים וראוי לאב לחוש לקיומם ואולי יועיל בתפלתו עבורם[29]:
(כ) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק זַעֲקַת העשוקים ב- סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד:
(כא) אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה אם כולם חוטאים הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ ואז חייבים כולם כָּלָה כליה וְאִם לֹא עשו כולם אֵדָעָה מי החוטאים[30]:
(כב) וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי יְקֹוָק לפני המלאך השלישי[31]:
(כד) אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר כלומר עשרה צדיקים לכל אחד מערי סדום שהם סדום ועמורה וכו'[33] הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא תסלח לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ:
נביא
יחזקאל פרק י
ט. וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה אַרְבָּעָה אוֹפַנִּים אֵצֶל הַכְּרוּבִים - ראיתי ארבעה אופנים ליד הכרובים. אוֹפַן אֶחָד אֵצֶל הַכְּרוּב אֶחָד - לכל כרוב אופן אחד. וְאוֹפַן אֶחָד אֵצֶל הַכְּרוּב אֶחָד - להדגיש שהיה לכל כרוב רק אופן אחד. וּמַרְאֵה הָאוֹפַנִּים כְּעֵין אֶבֶן תַּרְשִׁישׁ- מראה האופנים כמראה של אבן יקרה ששמה תרשיש.
י. וּמַרְאֵיהֶם דְּמוּת אֶחָד לְאַרְבַּעְתָּם - כל ארבעת האופנים היו באותו מראה. כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה הָאוֹפַן בְּתוֹךְ הָאוֹפָן - מראיהם כמו אופן בתוך אופן (כמו כדור שיכול להתגלגל לכל כיוון).
יא. בְּלֶכְתָּם אֶל אַרְבַּעַת רִבְעֵיהֶם יֵלֵכוּ - כאשר הם רוצים ללכת הם יכולים ללכת לכל אחד מארבעת צדדיהם. לֹא יִסַּבּוּ בְּלֶכְתָּם - ולא צריכים להסתובב. כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִפְנֶה הָרֹאשׁ אַחֲרָיו יֵלֵכוּ - החיה שהולכת קדימה נקראת הראש וכל שאר האופנים הולכים אחריה. לֹא יִסַּבּוּ בְּלֶכְתָּם - ולא צריכים להסתובב (כי הם כמו אופן בתוך אופן)
יב. וְכָל בְּשָׂרָם וְגַבֵּהֶם וִידֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם - הבשר של החיות ורוחבם וידיהם וכנפיהם.
וְהָאוֹפַנִּים מְלֵאִים עֵינַיִם סָבִיב - וגם האופנים מלאים בגוונים (צורות של כל מיני מראות נוסף על המראה העיקרי שלהם שהיה כעין תרשיש וכעין גחלי אש). לְאַרְבַּעְתָּם אוֹפַנֵּיהֶם - כך היה המראה לכל הארבעה אופנים וחיות.
יג. לָאוֹפַנִּים לָהֶם קוֹרָא הַגַּלְגַּל בְּאָזְנָי - שמעתי באזני שקול קורא להם גלגל.
יד. וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָד - לכל אחת מהחיות היו ארבע פנים. פְּנֵי הָאֶחָד פְּנֵי הַכְּרוּב - פני דמות תינוק (והחליף את פני השור מפרק א') וּפְנֵי הַשֵּׁנִי פְּנֵי אָדָם וְהַשְּׁלִישִׁי פְּנֵי אַרְיֵה וְהָרְבִיעִי פְּנֵי נָשֶׁר - מבואר.
טו. וַיֵּרֹמּוּ הַכְּרוּבִים - התרוממו החיות (שנקראים כרובים על שם הפנים הראשונות) הִיא הַחַיָּה אֲשֶׁר רָאִיתִי בִּנְהַר כְּבָר - אותו מראה של המרכבה שנראה בנהר כבר (בפרק א').
טז. וּבְלֶכֶת הַכְּרוּבִים יֵלְכוּ הָאוֹפַנִּים אֶצְלָם - האופנים הולכים להיכן שהכרובים הולכים. וּבִשְׂאֵת הַכְּרוּבִים אֶת כַּנְפֵיהֶם - כאשר מרימים הכרובים את כנפיהם. לָרוּם מֵעַל הָאָרֶץ- להתרומם מעל הארץ.לֹא יִסַּבּוּ הָאוֹפַנִּים גַּם הֵם מֵאֶצְלָם - לא מסתובבים והולכים האופנים למקום אחר מהחיות.
יז. בְּעָמְדָם יַעֲמֹדוּ - כאשר החיות עומדות האופנים עומדים. וּבְרוֹמָם יֵרוֹמּוּ אוֹתָם- וכאשר מתרוממים החיות מתרוממים האופנים. כִּי רוּחַ הַחַיָּה בָּהֶם - הרצון של החיה נמצא באופנים.
יח. וַיֵּצֵא כְּבוֹד ה' מֵעַל מִפְתַּן הַבָּיִת - גלות השכינה מהפתח של קדש הקדשים.
וַיַּעֲמֹד עַל הַכְּרוּבִים - מעל החיות.
יט. וַיִּשְׂאוּ הַכְּרוּבִים אֶת כַּנְפֵיהֶם - התרוממו כדי לעוף. וַיֵּרוֹמּוּ מִן הָאָרֶץ לְעֵינַי בְּצֵאתָם - וראיתי אותם מתרוממים ביציאתם מהפתח. וְהָאוֹפַנִּים לְעֻמָּתָם - האופנים מתרוממים לעבר הכיוון שהחיות הולכות.וַיַּעֲמֹד פֶּתַח שַׁעַר בֵּית ה' הַקַּדְמוֹנִי - החיות נעמדו. וּכְבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם מִלְמָעְלָה - השכינה עומדת מעליהם.
כ. הִיא הַחַיָּה אֲשֶׁר רָאִיתִי תַּחַת אֲלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בִּנְהַר כְּבָר וָאֵדַע כִּי כְרוּבִים הֵמָּה - אותו מראה שראיתי בנהר כבר (בפרק א') וידעתי שזה אותו מראה אפילו שהשתנה פני השור לפני כרוב.
כא. אַרְבָּעָה אַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָד - לכל אחד מהכרובים יש ארבעה פנים.
וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם לְאֶחָד - וגם ארבע כנפים יש לכל חיה. וּדְמוּת יְדֵי אָדָם תַּחַת כַּנְפֵיהֶם - ומראה של ידי אדם מתחת לכנפיהם.
כב. וּדְמוּת פְּנֵיהֶם הֵמָּה הַפָּנִים אֲשֶׁר רָאִיתִי עַל נְהַר כְּבָר - אותו דמות וצורה שכבר ראיתי בנהר כבר. מַרְאֵיהֶם וְאוֹתָם - בדיוק אותם ראיתי, את אותו מראה. אִישׁ אֶל עֵבֶר פָּנָיו יֵלֵכוּ - שכל אחד מהם הלך ופניו היו לכוון הפנים שהראש הלך.
כתובים
ספר דניאל
הקדמה
בשנת ג' שנ"ט בשנה השלישית למלכות יהויקים מלך יהודה, צר נבוכדנצר על ירושלים, ולאחר שכשבה, הגלה את רוב אנשי העיר לבבל. גלות זו הייתה 11 שנים לפני חורבן בית ראשון ונקראת גלות יהויכין ובמגילת אסתר "היא הגולה אשר הגלתה עם יכניה מלך יהודה" דניאל, יחד עם חבריו חנניה, מישאל ועזריה (11 שנה לפני החורבן) גלו גם הם בגלות זו.
ספר דניאל מתפרס על פני כ-70 שנה מתחילת עלייתה של מלכות בבל, דרך תקופת נפילתה בזמן בלשצר בנו של נבוכדנצר, עד לתקופת עליית מלכות מדי ופרס. בתחילת הספר דניאל וחבריו כבני י"ג שנים ובסוף רואה דניאל את בניין בית שני כזקן.
מובא במדרש תנחומא: " יש לך אדם שחביב לפני המלך ואינו חביב לפני בני פלטין של מלך, (פירוש יש לך אדם שהוא חביבו של המלך אבל לא של אנשי ארמונו) ויש שחביב לפני בני פלטין, ואינו חביב לפני המלך, (ויש שחביב בפני אנשי הארמון אבל לא לפני המלך) אבל הצדיקים בזמן שהן חביבין לפני הקב"ה הן חביבין לפני המלאכים ולפני הבריות שכן אתה מוצא בדיניאל כשהמלאך בא אצלו היה קורא אותו חמודות ג' פעמים... ולמה ג' פעמים קורא אותו חמודות? אלא אשרי האיש שבישרו המלאך ואמר: נחמד אתה לפני הקב"ה, גם משובח בעליונים וחמוד אתה על דורך". מספר פעמים דניאל מכונה בספר כ"איש חמודות".
1. "בִּתְחִלַּת תַּחֲנוּנֶיךָ יָצָא דָבָר וַאֲנִי בָּאתִי לְהַגִּיד כִּי חֲמוּדוֹת אָתָּה וּבִין בַּדָּבָר וְהָבֵן בַּמַּרְאֶה" (ט,כ"ג).
2. "וַיֹּאמֶר אֵלַי דָּנִיֵּאל אִישׁ חֲמֻדוֹת הָבֵן בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹבֵר אֵלֶיךָ וַעֲמֹד עַל-עָמְדֶךָ כִּי עַתָּה שֻׁלַּחְתִּי אֵלֶיךָ וּבְדַבְּרוֹ עִמִּי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה עָמַדְתִּי מַרְעִיד" (י, יא).
3. "יֹּאמֶר אַל תִּירָא אִישׁ חֲמֻדוֹת שָׁלוֹם לָךְ חֲזַק וַחֲזָק וּכְדַבְּרוֹ עִמִּי הִתְחַזַּקְתִּי וָאֹמְרָה יְדַבֵּר אֲדֹנִי כִּי חִזַּקְתָּנִי" (י,י"ט).
גם בספר יחזקאל מובא כי דניאל היה מורם מעם:
"בֶן-אָדָם אֶרֶץ כִּי תֶחֱטָא לִי לִמְעָל מַעַל וְנָטִיתִי יָדִי עָלֶיהָ וְשָׁבַרְתִּי לָהּ מַטֵּה לָחֶם וְהִשְׁלַחְתִּי בָהּ רָעָב וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה וְהָיוּ שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, בְּתוֹכָהּ נֹחַ דנאל (דָּנִיֵּאל) וְאִיּוֹב הֵמָּה בְצִדְקָתָם יְנַצְּלוּ נַפְשָׁם נְאֻם אֲדֹנָי ה'" (יחזקאל י"ד יג-יד).
"הִנֵּה חָכָם אַתָּה מדנאל (מִדָּנִיֵּאל) כָּל סָתוּם לֹא עֲמָמוּךָ"
חז"ל קישרו בצורה ברורה את דניאל המוזכר ביחזקאל עם ספר דניאל באומרם: "זה אחד משלשה שראו ג' עולמות נח ודניאל ואיוב, נח ראה עולם בישובו וראהו בחרבנו וחזר וראהו בישובו דניאל ראה בנין בית ראשון וראהו חרב וחזר וראהו בנוי בבנין בית שני איוב ראה בנין ביתו וחרבנו וחזר וראה בישובו" (תנחומא נח ה').
בשהש"ר פרשה ג' לומד על הפסוק: "בקשתי את שאהבה נפשי"- זה דניאל. וכן מצאנו ביחס לכהן גדול בליל יום הכיפורים:"... ובמה קורין לפניו?- באיוב ובעזרא ובדברי הימים. זכריה בן קבוטל אמר פעמים הרבה קריתי לפניו בדניאל".
כמו כן ישנם מדרשים רבים וגמ' רבות אשר דורשות את ספר דניאל כדוגמת הגמ' בסנהדרין: צב-ג, צה:, צז-ח ועוד מקומות רבים נוספים בחז"ל.
מי היה דניאל?
מובאים מספר דעות בחז"ל בפסיקתא רבתי (ו' "ותשלם כל המלאכה") מזוהה דניאל עם "ששבצר הנשיא ליהודה" שמוזכר בעזרא (א,ח) ונזכר שם שהוא היה מבוני היסודות של בית המקדש השני (עזרא ה,טז) ונקרא שמו ששבצר על שם שש צרות שקרו בימיו: גלות יהויקים, גלות צדקיה, בקשו להרגו עם חכמי בבל, שליחת חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש וגוב האריות.
התרגום שני באסתר א' י"ד מזהה את דניאל כממוכן שהיה אחד משרי פרס ומדי (מתאים עם המסופר אצלנו שהוא היה שר בתחילה אצל בבל ואח"כ אצל מדי ופרס) ונקרא שמו ממוכן כי קרו על ידו ניסים (מוכן- מזומן).
בגמ' במגילה טו. משמע שדניאל הוא התך שקישר בן מרדכי ואסתר ולמה נקרא שמו התך שחתכוהו מגדולתו בימי אחשורוש, או על שם שעניני מלכות נחתכים על פיו.
והיה מאנשי כנסת הגדולה כמבואר בספר יוחסין
דניאל נביא?
הרמב"ם במורה נבוכים נוקט בצורה חד משמעית שדניאל לא היה נביא. הוא טוען שאין דבר כזו נבואה שבאה בלשון של חלום, אלא יש כאן מדרגה נמוכה יותר שנקראת רוח הקודש:
"...והמדרגה ב הוא שימצא האדם כאלו ענין אחד חל עליו וכח אחד התחדש וישימהו לדבר, וידבר בחכמות או בתושבחות, או בדברי הזהרה מועילים, או בענינים הנהגיים או אלהיים, וזה כלו בעת היקיצה והשתמש החושים על מנהגיהם, וזהו אשר יאמר עליו שהוא מדבר ברוח הקודש, ובזה המין מרוח הקודש חבר דוד תהלים, וחבר שלמה משלי וקהלת ושיר השירים, וכן דניאל ואיוב ודברי הימים, ושאר הכתובים בזה המין ברוח הקודש חוברו, ולזה יקראום כתובים, רוצים לומר שהם כתובים ברוח הקודש... וממה שצריך שנעורר עליו שדוד ושלמה ודניאל הם מזה הכת, ואינם מכת ישעיהו וירמיהו ונתן הנביא ואחיה השילוני וחבריהם, שאלו ר"ל דוד ושלמה ודניאל, אמנם דברו וזכרו מה שזכרו ברוח הקודש... ולא כמו ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה, ולא כנבואת ישעיהו וירמיהו, כי כל אחד מהם אף על פי שבאתהו הנבואה בחלום, הנבואה ההיא תודיעהו שהיא נבואה ושבאת לו הנבואה, ובזה הענין של שלמה אמר בסופו, וייקץ שלמה והנה חלום, וכן בענין השני אמר בו וירא ה' אל שלמה שנית כאשר נראה אליו בגבעון, אשר התבאר שהוא חלום, וזאת מעלה למטה ממעלת הנאמר עליה בחלום אדבר בו, כי כאשר יתנבאו בחלום לא יקראוהו חלום בשום פנים אחר הגיע הנבואה אליהם בחלום, אלא שיפסקו לגמרי שהיא נבואה, כמו שאמר יעקב אבינו כאשר התעורר מחלום הנבואה ההוא לא אמר שזה חלום, אבל פסק ואמר, אכן יש ה' במקום הזה וגו', ואמר אל שדי נראה אלי בלוז בארץ כנען, ופסק שהוא נבואה, אמנם בשלמה אמר וייקץ שלמה והנה חלום, וכן דניאל תמצאהו מתיר המאמר שהם חלומות, ואע"פ שהיה רואה בהם המלאך וישמע דברו יקראם חלומות, ואפילו אחר דעתו מהם מה שידע, אמר אדין לדניאל בחיזווא די ליליא רזא גליא, ואמר עוד באדין חלמא כתב חזי הוית בחזוי עם לילא וגו' וחזוי רישי יבהלונני, ואמר ואשתומם על המראה ואין מבין, ואין ספק שזאת המדרגה למטה ממדרגת אשר נאמר בהם בחלום אדבר בו, ולזה הסכימה האומה לסדר ספר דניאל מכלל הכתובים לא מן הנביאים, ולזה העירותיך שזה המין מן הנבואה אשר בא לדניאל ושלמה, אע"פ שראו בו מלאך בחלום, לא מצאו בעצמם שהיא נבואה גמורה, אבל חלום יודיע באמתת ענינים, והוא מכת מי שידבר ברוח הקודש, וזאת היא המדרגה השנית, וכן בסדר כתבי הקודש לא שמו הפרש בין משלי וקהלת ודניאל ותהלים ומגלת רות ומגלת אסתר, הכל ברוח הקודש נכתבו, ואלו ג"כ כלם יקראו נביאים בכלל" (מו"נ ב' מ"ה).
הסיוע הגדול ביותר לדבריו הוא מעצם העובדה שספר דניאל סודר בכתובים ולא בנביאים.
ואעפ"כ אין נופלת דרגתו של דניאל ממדרגת הנביאים ואדרבה הגמ' במגילה אומרת שאע"פ שהוא לא היה נביא יש ענינים שלגביהם היה דניאל עדיף מנביא:
"וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ויברחו בהחבא מאן נינהו אנשים (מי הן האנשים המוזכרים כאן) אמר ר' ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא זה חגי זכריה ומלאכי אינהו עדיפי מיניה ואיהו עדיף מינייהו (הם עדיפים ממנו והוא עדיף מהם) אינהו עדיפי מיניה דאינהו נביאי ואיהו לאו נביא (הם עיפים ממנו מכיון שהם נקראו נביאים והוא לא) איהו עדיף מינייהו דאיהו חזא ואינהו לא חזו (הוא עדיף מהם מכיון שהוא ראה את המרא והם לא ראו)" (מגילה ג.).
אמנם מפירושו של רש"י בגמרא משמשע שהיה נביא רק "לא היה נביא לייסר ולהוכיח ישראל כאשר היו הנביאים אחרים, אכן נביא היה כי רוח הקדש שורה עליו ויודע הכל"[34].
הפיוט "יה ריבון" של זמירות השבת בנוי ומבוסס בחלקו הגדול על ציטוטים מספר דניאל.
משנת ההלכה
מצות הכנסת אורחים
א. מצווה על האדם[35] להשתדל ולטרוח בגופו[36] ובממונו להכניס אורחים לביתו ולקבלם בסבר פנים יפות. (אהבת חסד ח"ג פ"א). והכנסת אורחים מצוה גדולה היא עד מאד וכמו שאמרו חז"ל גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה (שבת קכ"ז)
ב. המשכים לביהמ"ד[37] ונזדמנו לו אורחים אם אין לו מי שיקבלם בביתו כהוגן מוטב יותר שיתעסק במצוות הכנסת אורחים ואם יש לו מי שיקבלם כהוגן אין לבטל ת"ת בשביל זה[38]. (שם).
ג. ובאורחים נכבדים ביותר אף אם יש לו בביתו מי שיקבלם נכון שהוא בעצמו ישמש לפניהם לכבודם. (שם בהגה"ה).
ד. מצוות הכנסת אורחים נוהגת אף באורחים עשירים ואפי' שאין צריכין לטובתו[39], וכ"ש אם האורחים הם עניים שאז היא מצווה כפולה שמקיים גם מצוות צדקה. (שם בפנים).
ה. כופין בני העיר זה לזה להכניס להם אורחים ולחלק צדקה. (שם בשם הרמ"א חו"מ קס"ג סעי' א' והש"ך יו"ד סי' קנ"ו ס"ק א').
ו. מצווה[40] לתור ולחפש אחר אורחים כדי להכניסם לביתו. (שם פ"ב).
[1] רמב"ן
[2] רמב"ן
[3] ת"י
[4] ספורנו
[5] פי' ר' יוסף בכור שור רבינו בחיי
[6] ובראשונים פה פי' באופנים שונים ברמב"ן פי' שפנה למלאכים וקראם בשם ה' כיון שקראם בשם אדוניהם ועוד פירושים והוצרכו לכל זה כיון שהמילה אדונ' בקמץ הינו שם קדוש אמנם עיין כאן בהעמק דבר וז"ל "שני משמעות יש במקרא הזה גם לגדול שבהם. גם להקב"ה. ויש הרבה שמות בתורה שמשמעותם קודש וחול וע' ס' דברים ל"ב בפסוק ואמר אי אלהימו".
[7] חזקוני
[8] רמב"ן
[9] רמב"ן חיזקוני
[10] רמב"ן
[11] חזקוני
[12] רשב"ם רמב"ן
[13] ת"י
[14] פי' הטור
[15] ת"י
[16] ת"י
[17] אבע"ז
[18] רשב"ם
[19] רש"י
[20] רשב"ם
[21] פי' ר' יוסף בכור שור
[22] העמק דבר
[23] פי' ר' יוסף בכור שור
[24] העמק דבר
[25] ת"י
[26] רשב"ם
[27] רשב"ם
[28] רמב"ן
[29] העמק דבר
[30] רמב"ן רבינו בחיי פי' הטור
[31] רשב"ם
[32] ת"י
[33] ת"י
[34] כך לשון תוספות הרא"ש אמנם עיין בטורי אבן שם "פירש"י דאינהו נביאי שנתנבאו בשליחותו של מקום והוא לא נשתלח לישראל בשום נבואה. מפירושו משמע שהיה נביא אבל לא ניבא לאחרים ואין הלשון משמע כן אלא לא הי' נביא כלל ולא נתייחד אליו הדיבור מפי הגבורה לעולם וכל דברי העתידות בס' דניאל הי' ע"י מלאך או חלום כדמפרש בקרא. ורש"י בעצמו נראה שחזר בו דלקמן בפיר' (דף י"ד ע"א) דאמר ארבעי' ושמונה נביאים נתנבאו לישראל וחשב רש"י דניאל א' מהן ומסיים ועל דניאל אמרו לעיל ואיהו לאו נביא אלא אפיק דניאל ועייל שמעי' ואי דניאל הי' נביא אלא שלא נשתלח אמאי אפיק דניאל הא חשיב התם במ"ח נביאים הרבה שלא נשתלחו כמו האבות דקחשיב להו ולא מצינו שנשתלחו".
[35] ז"ל הרמב"ם פי"ד מאבל ה"א "מצות עשה של דבריהם לבקר חולים וכו' ולהכניס הכלה וללוות האורחים ולהתעסק בכל צרכי הקבורה וכו' ואלו הן גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור אע"פ שכל מצות אלו מדבריהם הרי הן בכלל ואהבת לרעך כמוך כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים עשה אתה אותן לאחיך בתורה ובמצות" וצ"ע אמאי ייחד מצוות לווית אורחים שהיא פרט ממצות הכנס"א ואי"ל דהוא משום דלויה היא מצווה שבגופו דהא הכנס"א עצמה שייך בגופו דהיינו לטרוח בפניהם ולקבלם בסבר פנים יפות ואולי צ"ל דנקט לויה כיון דאין לה שיעור משא"כ הכנס"א יש לה שיעור כשהוא בממונו וככתובות נ' א' וכמש"כ בפיה"מ פ"א מ"א דפאה וצ"ע ועיין מש"כ לקמן הע' כ"ט עוד יישוב בדעת הרמב"ם
ובאהבת חסד שם פ"ב משמע דהוא בכלל מצות והלכת בדרכיו וז"ל שם "הכנס"א שהיא ג"כ בכלל מצות והלכת בדרכיו שהיא לגמול חסד ולהיטיב לזולתו" והרמב"ם לשיטתו נמי בספר המצוות שורש שני דמקור הכנסת אורחים הוא מ-"ואהבת" ולא מ-"והלכת בדרכיו" וז"ל "ונסמכים במחשבה זו מנו בכלל מצות עשה בקור חולים ונחום אבלים וקבורת מתים בעבור הדרש הנזכר באמרו יתעלה והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון והוא אמרם בו (ב"ק ק א ב"מ ל ב) את הדרך זו גמילות חסדים ילכו זה בקור חולים בה זו קבורת מתים ואת המעשה אלו הדינין אשר יעשון זו לפנים משורת הדין. וחשבו כי כל פועל ופועל מאלו הפעולות מצוה בפני עצמה ולא ידעו כי הפעולות האלו כלם והדומים להם נכנסות תחת מצוה אחת (ע' רו) מכלל המצות הכתובות התורה בבאור והוא אמרו יתעלה (קדושים יט) ואהבת לרעך כמוך". והא דקרי ליה מצוות דבריהם אע"ג דהווה מצווה דאו' פי' במרגניתא טבא שם דואהבת הווה מצוה כללית להיטיב לחברו בכל דרך ורבנן עשו מצות פרטיות הכנסת אורחים וביקור חולים וכו' ועל המצוה הפרטית קראה מדבריהם
[36] ובגופו אין לו שיעור דהיינו דבכל שהוא קיים המצווה אם זהו צורך האורח אבל בממונו יש שיעור דלא יבזבז יותר מחומש רמב"ם הנ"ל והמפרשים אמשנה דפאה הנ"ל ועיי"ש בתוי"ט דשיעור דבממונו אינו מדאו' וצ"ע הגדרים להלכתא בזה דלכאו' השיעור הוא תמיד לפי צורך האורח רק דבממונו יש שיעור למעלה דלא יבזבז יותר מחומש וכ"מ ל' פיהמ"ש שם
[37] עיין בהעמק שאלה שאילתא י"א או"ק ב' דדיק דל' הגמ' גדולה הכנס"א כהשכמת ביהמ"ד ובשאילתות גרס כביטול ביהמ"ד דהיינו ביטול התלמידים כגון שמבטל מה שמלמדם כדי להכניס אורחים או שמבטל לימודם מביהמ"ד בביתו כדי שיוכל להכניס אורחים והשאילתות לשיטתו דמצוה שבגופו עדיפא על ת"ת דאחרים אבל אם הוא בר הכי וע"י הכנס"א יבטל מלימודו העצמי א"כ זה שייך לכלל דכל המצוות דתליא אם אפ' ע"י אחרים או לאו ולפ"ז אין נ"מ בין אורחים נכבדים או לאו אמנם אפשר דאורחים נכבדים חשיב א"א ע"י אחרים כיון דעיקר כבודם שהוא עצמו ישמש בפניהם וצל"ב.
[38] דהא ביו"ד רמ"ו סעי' י"ח איתא דבאפשר לעשות ע"י אחרים אין לבטל ת"ת בשביל זה (הגה"ה באהבת חסד שם) ועיי"ש בביאור הגר"א דהוא נלמד מהא דת"ת כנגד כולם בקידושין לט ב' ושם איתא נמי הכנס"א ואע"ג דמבטלין ת"ת להוצאת המת (ככתובות יז א') אפי' ביש לו מתעסקין כדי קבורה ועוד הרבה יותר דלמאן דקרי ותני מבטלין עד ס' ריבוא התם היינו טעמא כיון דקרי ותני כבוד התורה גופא שיהיה נטילתו כנתינתו (הגה"ה שם)
[39] עיין מהרש"א בח"א ברכות י' ב' ד"ה הרוצה ליהנות וז"ל "מצות הכנסת אורחים שהיא הגדולה בגמ"ח מיירי דבעי גם לעשירים שכל אדם עני הוא בדרך מכלי תשמישים הצריכים לו" ומשמע התם דמשאר דברים שאינם כלי תשמישו אין ראוי ליהנות וצל"ב.
[40] והוא נלמד מאברהם אבינו שנהג כן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה