מקרא
בראשית פרק ט
(יד) וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן כי לא תראה הקשת בזולת ענן עכור עב אחרי הזך והלח[1]:
(טו) וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר שלא יהיה כלל מים שראוים למבול, כי הגשמים יהיו אז מועטים ולא יהיו מים מרובים שיתאפשר שיהיה מהם מבול לשחת כל בשר[2]:
(טז) וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ אראה את מה שנגרם ממנה והיא תפילת הצדיקים שעומדים בפרץ להתפלל שלא תשלוט מדת הדין[3] לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹהִים וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ:
(יז) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי בֵּינִי וּבֵין כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ שגם אם לא תראה הקשת בכל זאת תדע שלא יהיה מבול על הארץ[4]: פ
(יח) וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה שֵׁם וְחָם וָיָפֶת וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן באותו הזמן לא היו לו ילדים אחרים זולת כנען ולכן רק הוא נתקלל[5]:
(יט) שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה בְּנֵי נֹחַ ועם היות בתוכם הרשע הנה בעבור היותם בני נח ברך האל ית' את כלם באמרו פרו ורבו ומלאו את הארץ ולכן -[6] וּמֵאֵלֶּה נָפְצָה כָל הָאָרֶץ:
(כ) וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה שהיה דר בכל האדמה ולא בנה עיר ומדינה שיתייחס אליהוַיִּטַּע כָּרֶם כיון שרצה יין לא נטע הגפן כשאר האילנות אלא החל לנטוע גפנים רבים שורות שורות הנקרא "כרם", כי הראשונים נטעו גפן לבדה כשאר אילנות[7]:
(כא) וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה:
(כב) וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ:
(כג) וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית גם בפעלת הכסוי שהיה קצת הכרח לפנות אליו לא פנו שלא לראות ויהיה נוסף עליהם עצבון[8] וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ:
(כד) וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן הטובה אשר עשה לו בנו הקטן שם ולכך ברכו יותר מהגדול[9]:
(כה) וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן כיון שחם רק ראה ערות אביו וכנען ביזהו ויש בחז"ל שתי דעות י"א שסירסו וי"א שרבעו ואת חם לא יכל לקלל כיון שהקב"ה ברכו[10] עֶבֶד עֲבָדִים עבד כאחד העבדים[11] יִהְיֶה לְאֶחָיולכל בני אדם כל מוצאו יעבוד בו[12]:
(כו) וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְקֹוָק אֱלֹהֵי שֵׁם הודיעו כי יהיה שם עובד האלהים[13] וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ לזרעו של שם שיהיו רבים[14]:
(כז) יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת ירחיב הקב"ה גבולו של יפת שיירש ארצות רבות ובכל זאת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם בעם ישאל בבית המקדש[15] וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ:
(כח) וַיְחִי נֹחַ אַחַר הַמַּבּוּל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה:
(כט) וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי נֹחַ תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וַיָּמֹת: פ
בראשית פרק י
(א) וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת בְּנֵי נֹחַ שֵׁם חָם וָיָפֶת וַיִּוָּלְדוּ לָהֶם בָּנִים אַחַר הַמַּבּוּל אף על פי שהיו ראוים לבנים קודם המבול, כי דרך הדורות ההם להוליד כבני ששים, אלו לא נולדו להם גם למאה רק אחר המבול, כי כבש השם את מעיינם שלא יולידו ויאבדו במבול[16]:
(ב) בְּנֵי יֶפֶת גֹּמֶר וּמָגוֹג וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָס:
(ג) וּבְנֵי גֹּמֶר אַשְׁכֲּנַז וְרִיפַת וְתֹגַרְמָה:
(ד) וּבְנֵי יָוָן אֱלִישָׁה וְתַרְשִׁישׁ כִּתִּים וְדֹדָנִים:
(ה) מֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ אִיֵּי הַגּוֹיִם בְּאַרְצֹתָם אִישׁ לִלְשֹׁנוֹ לְמִשְׁפְּחֹתָם בְּגוֹיֵהֶם בני יפת יושבי איי הים והם נפרדים, כל אחד מבניו באי אחר יושב לבדו, וארצותם רחוקות זו מזו, והיא ברכת אביהם שאמר יפת אלהים ליפת, שיהיו רבים במרחבי ארץ אבל בני חם כלם קרובים יושבי הארצות[17]:
(ו) וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן:
(ז) וּבְנֵי כוּשׁ סְבָא וַחֲוִילָה וְסַבְתָּה וְרַעְמָה וְסַבְתְּכָא וּבְנֵי רַעְמָה שְׁבָא וּדְדָן:
(ח) וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד הוּא הֵחֵל הראשון אחר המבול לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ להראות גבורות בני אדם על החיות כי הי' גבור ציד[18]:
(ט) הוּא הָיָה גִבֹּר צַיִד לִפְנֵי יְקֹוָק שהיה בונה מזבחות ומעלה אותם החיות עולה לשם[19] עַל כֵּן יֵאָמַר על כן כל אדם אשר יריק את חניכיו לחנכו לתפוש חרב מברכו ברכה זו כְּנִמְרֹד שגזר עליו הקב"ה להיותגִּבּוֹר לצוד צַיִד לִפְנֵי יְקֹוָק שלא ישמט מידו חיה רעה דוב וחזיר יער וארי, כן תצלח בחרב זו שאני חוגרך ותתפוש נצחון בכל אשר תלך[20]:
(י) וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר:
(יא) מִן הָאָרֶץ הַהִוא יָצָא נמרוד ל -[21] אַשּׁוּר וַיִּבֶן אֶת נִינְוֵה וְאֶת רְחֹבֹת עִיר וְאֶת כָּלַח:
(יב) וְאֶת רֶסֶן בנה בֵּין נִינְוֵה וּבֵין כָּלַח ועי"כ התחברו שלושתם ונהיו הִוא הָעִיר הַגְּדֹלָה שנקראה כולה נינוה[22]:
(יג) וּמִצְרַיִם יָלַד אֶת לוּדִים וְאֶת עֲנָמִים וְאֶת לְהָבִים וְאֶת נַפְתֻּחִים:
(יד) וְאֶת פַּתְרֻסִים וְאֶת כַּסְלֻחִים אֲשֶׁר יָצְאוּ מִשָּׁם פְּלִשְׁתִּים וְאֶת כַּפְתֹּרִים: ס
ענין נמרוד פי' על פי דרך הפשט וכדרכו של האבע"ז והחזקוני אבל הרמב"ן כתב על כך -
..."ואין דבריו נראין, כי הוא מצדיק רשע, כי רבותינו (תו"כ כו, יח) ידעו רשעו בקבלה:
והנכון בעיני, כי הוא החל להיות מושל בגבורתו על אנשים, כי עד ימיו לא היו מלחמות ולא מלך מלך, וגבר תחלה על אנשי בבל, עד שמלך עליהם, ואחר כן יצא אל אשור, וזהו שאמר (פסוקים י-יא) ותהי ראשית ממלכתו בבל [וגו'] מן הארץ ההיא יצא אשור, פי', יצא אל אשור, כי אשור מבני שם היה, כמו ויצא חצר אדר ועבר עצמונה (במדבר לד, ד) ורבים כאלה:
וסיפר עוד בגבורתו כי "היה גבור ציד", לצוד חיות ולהתגבר עליהן. ואמר "לפני ה"', להפליג, שאין תחת כל השמים כמוהו בגבורה, וכן ותשחת הארץ לפני האלהים (לעיל ו, יא) כי כל אשר לפניו בארץ נשחת, כענין ונכרתה הנפש ההיא מלפני (ויקרא כב, ג), כי כל מקום הוא לפניו":
נביא
יחזקאל פרק ג
ו. לֹא אֶל עַמִּים רַבִּים עִמְקֵי שָׂפָה וְכִבְדֵי לָשׁוֹן - לא לכל העמים שיש להם שפות שונות אני שולח אותך. אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע דִּבְרֵיהֶם - שאתה לא מבין את שפתם. אִם לֹא אֲלֵיהֶם שְׁלַחְתִּיךָ הֵמָּה יִשְׁמְעוּ אֵלֶיךָ - אילו הייתי שולח אותך לגויים היו שומעים (למרות שאינם מבינים את דבריך)
ז. וּבֵית יִשְׂרָאֵל לֹא יֹאבוּ לִשְׁמֹעַ אֵלֶיךָ כִּי אֵינָם אֹבִים לִשְׁמֹעַ אֵלָי - לא ירצו לשמוע. כִּי כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל חִזְקֵי מֵצַח וּקְשֵׁי לֵב הֵמָּה - מעיזים פנים ולב חזק לא לשמוע לקול ה'.
ח. הִנֵּה נָתַתִּי אֶת פָּנֶיךָ חֲזָקִים לְעֻמַּת פְּנֵיהֶם וְאֶת מִצְחֲךָ חָזָק לְעֻמַּת מִצְחָם- תוכל לעמוד בעֹז מולם שתהיה יותר חזק מהם.
ט. כְּשָׁמִיר חָזָק מִצֹּר נָתַתִּי מִצְחֶךָ לֹא תִירָא אוֹתָם וְלֹא תֵחַת מִפְּנֵיהֶם כִּי בֵּית מְרִי הֵמָּה - כמו סוג ברזל, שחזק יותר מסלע כך תהיה אתה חזק מהם.
י. וַיֹּאמֶר אֵלָי בֶּן אָדָם אֶת כָּל דְּבָרַי אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ קַח בִּלְבָבְךָ וּבְאָזְנֶיךָ שְׁמָע
יא. וְלֵךְ בֹּא אֶל הַגּוֹלָה אֶל בְּנֵי עַמֶּךָ וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר ה' אלקים אִם יִשְׁמְעוּ וְאִם יֶחְדָּלוּ- אל בני הגולה, בני ישראל שבגלות ליד נהר כבר.
יב. וַתִּשָּׂאֵנִי רוּחַ וָאֶשְׁמַע אַחֲרַי קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ - רוח הרימה אותי ושמעתי קול אומר ברוך כבוד ה' ממקומו.
יג. וְקוֹל כַּנְפֵי הַחַיּוֹת מַשִּׁיקוֹת אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ - במעופם הכנפים דופקות אחת על חברתה ועושות רעש.
וְקוֹל הָאוֹפַנִּים לְעֻמָּתָם וְקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל - האופנים מרעישים לעומת הכנפיים ונשמע רעש גדול.
יד. וְרוּחַ נְשָׂאַתְנִי וַתִּקָּחֵנִי וָאֵלֵךְ מַר בַּחֲמַת רוּחִי וְיַד ה' עָלַי חָזָקָה - הייתי עצוב שאני צריך להוכיח את בנ"י.
טו. וָאָבוֹא אֶל הַגּוֹלָה תֵּל אָבִיב הַיּשְׁבִים אֶל נְהַר כְּבָר וָאֵשֵׁב הֵמָּה יוֹשְׁבִים שָׁם - מקום ששמו תל אביב ליד נהר כבר. וָאֵשֵׁב שָׁם שִׁבְעַת יָמִים מַשְׁמִים בְּתוֹכָם - שותק, שבמשך שבעה ימים לא אמר להם כלום.
טז. וַיְהִי מִקְצֵה שִׁבְעַת יָמִים וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר
יז. בֶּן אָדָם צֹפֶה נְתַתִּיךָ לְבֵית יִשְׂרָאֵל וְשָׁמַעְתָּ מִפִּי דָּבָר וְהִזְהַרְתָּ אוֹתָם מִמֶּנִּי - כמו הצופה במלחמה שמזהיר מסכנות כך הנביא מזהיר את בנ"י.
יח. בְּאָמְרִי לָרָשָׁע מוֹת תָּמוּת וְלֹא הִזְהַרְתּוֹ וְלֹא דִבַּרְתָּ לְהַזְהִיר רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ הָרְשָׁעָה לְחַיֹּתוֹ הוּא רָשָׁע בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת וְדָמוֹ מִיָּדְךָ אֲבַקֵּשׁ- כשה' אומר שהרשע ימות ברשעו ואתה הנביא לא מזהיר אותו, אבקש את דמו מידך שיכלת להוכיחו ולא הוכחת.
יט. וְאַתָּה כִּי הִזְהַרְתָּ רָשָׁע וְלֹא שָׁב מֵרִשְׁעוֹ וּמִדַּרְכּוֹ הָרְשָׁעָה הוּא בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת וְאַתָּה אֶת נַפְשְׁךָ הִצַּלְתָּ - אם תוכיח אותו ולא ישוב מדרכו וימות ברשעו אתה נצלת.
כ. וּבְשׁוּב צַדִּיק מִצִדְקוֹ וְעָשָׂה עָוֶל וְנָתַתִּי מִכְשׁוֹל לְפָנָיו הוּא יָמוּת כִּי לֹא הִזְהַרְתּוֹ בְּחַטָּאתוֹ יָמוּת - שיעשה שקר, חטא, וימות בעונו.
וְלֹא תִזָּכַרְןָ צִדְקֹתָו אֲשֶׁר עָשָׂה וְדָמוֹ מִיָּדְךָ אֲבַקֵּשׁ - לא יזכרו את זכויותיו וימות בעונו כי לא הזהרתו דמו מידך אבקש.
כתובים
איוב פרק לח
(כא) יָדַעְתָּ כִּי אָז תִּוָּלֵד וּמִסְפַּר יָמֶיךָ רַבִּים האם אתה יודע את כל עשיית בריאת העולם כי אז נולדת ומספר ימי חייך כ"כ רבים: (כב) הֲבָאתָ אֶל אֹצְרוֹת שָׁלֶג וְאֹצְרוֹת בָּרָד תִּרְאֶה האם באת אל מקום האוצר של השלג והברד: (כג) אֲשֶׁר חָשַׂכְתִּי לְעֶת צָר לְיוֹם קְרָב וּמִלְחָמָה ששמרתי אותם לעת צרה ליום קרב ומלחמה שאז אשתמש בהם: (כד) אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ יֵחָלֶק אוֹר יָפֵץ קָדִים עֲלֵי אָרֶץ היכן הדרך והמקום שבו נחלק האור שיש במקום אחד אור ובמקום השני חושך והרוח מתפזרת על הארץ (האם אתה יודע את מקומם? או יכול לעשותם?): (כה) מִי פִלַּג לַשֶּׁטֶף תְּעָלָה וְדֶרֶךְ לַחֲזִיז קֹלוֹת מי שם תעלה שבה יש פלג מים ושטף - זרם מים ומי שם דרך לרעמים והברקים?: (כו) לְהַמְטִיר עַל אֶרֶץ לֹא אִישׁ מִדְבָּר לֹא אָדָם בּוֹ מי גורם ויכול להמטיר גשם על מקום ללא אנשים - מדבר: (כז) לְהַשְׂבִּיעַ שֹׁאָה וּמְשֹׁאָה וּלְהַצְמִיחַ מֹצָא דֶשֶׁא לתת שובע של מי גשם על מקום של שואה ושממה להצמיח שם ולהוציא דשא: (כח) הֲיֵשׁ לַמָּטָר אָב אוֹ מִי הוֹלִיד אֶגְלֵי טָל האם יש למטר אבא והאם יש לרסיסי הטל אמא שהרי ה' הוא זה שמורידם: (כט) מִבֶּטֶן מִי יָצָא הַקָּרַח וּכְפֹר שָׁמַיִם מִי יְלָדוֹ מאיזו בטן יצא הקרח שמי הולידו וכן את כפור השמים מי ילד: (ל) כָּאֶבֶן מַיִם יִתְחַבָּאוּ וּפְנֵי תְהוֹם יִתְלַכָּדוּ שהקרח שנהיה מהמים נראה כמו אבן והמים כביכול מתחבאים וכן פני התהום נחבא מהקרח שהתלכד עליו: (לא) הַתְקַשֵּׁר מַעֲדַנּוֹת כִּימָה אוֹ מֹשְׁכוֹת כְּסִיל תְּפַתֵּחַ האם אתה קשרת את מזלות השמים מעדנות וכימה והאם את החבלים של המזל כסיל פתחת: (לב) הֲתֹצִיא מַזָּרוֹת בְּעִתּוֹ וְעַיִשׁ עַל בָּנֶיהָ תַנְחֵם האם אתה מוציא את המזלות בזמנם ואת המזל עיש האם אתה עם בניה מוביל ומנהיג?: (לג) הֲיָדַעְתָּ חֻקּוֹת שָׁמָיִם אִם תָּשִׂים מִשְׁטָרוֹ בָאָרֶץ האם אתה יודע את חקות השמים וקובע את סדר ומשטר החוקים בארץ?: (לד) הֲתָרִים לָעָב קוֹלֶךָ וְשִׁפְעַת מַיִם תְּכַסֶּךָּ האם אתה מצווה לשמים להוריד גשם ושפע מים יכסה אותך?:
משנת ההלכה
דיני תספורת ואיסור הקפת פאת הראש
א. אינו חייב אלא בתער[23] או כל הדומה לו שמשחית את השיער מעיקרו כגון אבן העשויה חידודים חידודים שתופסים את השערות וחותכים אותם וכל כיו"ב[24]. ויש אוסרים במספרים כעין תער דהיינו שמגלח במספריים סמוך לבשר ואינו משייר כלום מן השערות[25] ויש לחוש לדבריהם[26]. (שו"ע שם סעי' ג וחכמת אדם שם סעי' טז) וי"א שכעין תער הוא שלא הניח מהשער כדי לכוף ראשו לעיקרו (שהוא לערך 5 מילימטר[27]), ואם הניח כשיעור זה הוא הנקרא שלא כעין תער ומותר[28] (שו"ת חתם סופר או"ח סי קנד)
ב. ואם צריך לגלח לרפואה יגלח במספרים שהלהב התחתון שלהם הנוגע בבשר אינו חד[29] שאז אינו מגלח סמוך ממש לבשר ועדיף לעשות כן ע"י עכו"ם (חכמת אדם שם ודרכי תשובה שם ס"ק ו)
ג. ולפיכך צריך ליזהר במכונות גילוח שלנו שהם ודאי לכל הפחות מספרים כעין תער ולדעת כמה פוסקים הם תער ממש לגלח רק אם יודע שישאר שיעור של לכוף ראשן לעיקרן וכו',
ד. י"א[30] שאסור להקיף הראש ע"י תלישת השיער בידים וכן ע"י משיחת סם וכ"ש שאסור להשחית ע"י מלקט ורהיטני[31] (פינצטה), וי"א[32] שאין בזה איסור הקפה
ה. מותר לסרוק פאות הראש ליפות צורת פרצוף היהודית לכבוד השי"ת ולכבוד שבת ואפילו במסרק ואפילו אם ע"י זה יפלו כמה שערות ואין לחשוש להקפת הראש בזה (שו"ת חתם סופר יו"ד סי' קלט דרכי תשובה שם ס"ק יד) אמנם אם כוונתו להסרת שיער בלבד אסור[33]
ו. ופאה זו שמניחים בצדעים לא נתנו בו חכמים שיעור ושמענו מזקנינו[34] שאינו מניח פחות מארבעים שערות[35] (רמב"ם שם ה"ו) וי"א[36] שישי בו שיעור לחיוב שאם תלש ב' שערות ממקום הפאה חייב וי"א[37] שאפילו בגילוח שערה אחת חייב ולהלכה מחמירים שכל רוחב מקום זה לא תגע בו יד (שו"ע שם סעיט ודרכי תשובה שם ס"ק יב)
[1] ספורנו
[2] מלב"ם
[3] ספורנו
[4] העמק דבר
[5] רמב"ן
[6] ספורנו
[7] רמב"ן
[8] ספורנו
[9] חזקוני
[10] חזקוני
[11] אבע"ז
[12] רמב"ן
[13] רמב"ן
[14] רמב"ן
[15] פי' ר' יוסף בכור שור
[16] רמב"ן
[17] רמב"ן
[18] אבע"ז
[19] אבע"ז
[20] חזקוני
[21] פי' ר' יוסף בכור שור
[22] פי' ר' יוסף בכור שור
[23] בחינוך מצוה רנב כתב בדעת הרמב"ם דס"ל דאין מקיף אלא בתער דזה רק לענין חיובא אבל איסורא איכא אף במספרים כעין תער אבל דעת הב"י דלפי הרמב"ם מותר לגמרי ועיין בשו"ת חיים שאל ח"ב סי נב ועיין בדרכי תשובה סי' קפא ס"ק ב הביא מס' חמרא וחיי דף מח שהביא דברי הריטב"א דאע"ג ששורת הדין מותר במספרים אפי' כעין תער "מדת חסידות שלא לעשות כן לפני הרואים" ועיי"ש שהביא מהרבה אחרונים שחלקו על הב"י וס"ל דאף לפי הרמב"ם פטור אבל אסור במספרים כעין תער
[25] וכן משמע בביאור הלכה סי' רנא סעי' ב ד"ה אפילו מספר וז"ל "ובעו"ה מצוי שמעבירין את הפאות עד סמוך לבשרן ממש ואין משיירין כלל ויש בזה חשש דאורייתא והיה להם לשייר עכ"פ קצת מן הקצת" וכן בסוף קונטרס מחנה ישראל פי"ג כתב דכעין תער היינו סמוך לבשר
[26] ולענין קבלת תשובה במי שגילח במספרים כעין תער עיין שו"ת זרע יצחק יו"ד סי' יב שבזה יש לסמוך על דעת הרמב"פם שאין עובר על הלאו במספרים כעין תער
[27] עיין בספר תגלחת מצוה דף קלד שתב שהשיעור 3-4 מ"מ אבל בקונטרס פלגי שמן סי' ג אות כו הביא מספר לשכנו תדרשו סעי' ו שבחצי ס"מ ייצא מכלל ספק
[28] ועיין שו"ת הר צבי" יו"ד סי' קמ"ג דן לגבי יהודי המגלח את פיאותיו של חבירו בתער חשמלי. שאדם זה עובר על איסור "לא תקיפו", למרות שגזיזת השערות נעשית על ידי המכונה, מאחר שהוא מכוון את המכונה על ראש המתגלח ולמעשה "מנהיג" אותה בין התלמים, ועיי"ש גבי גילוח פאות הזולת באמצעות סם בספר שיניח סם גילוח על פיאות חבירו, שלדעת היעב"ץ (בשו"ת שאילת יעב"ץ חו"מ סוף סי' שז) שסבירא לגבי נתינת שאור שאינו נחשב למעשה וז"ל "שאפי' נתן בו שאור, מ"מ אינו מחמיץ מיד,וה"ל כסוף חמה לבוא סןף צנה לבוא", אין לייחס אליהם את הפעולות שהתחוללו בגינם והוא לא יתחייב מלקות על פעולה זו ועיי"ש להילכתא
[29] וזה לדעת החכמת אדם והמ"ב אבל לחת"ס דבעינן כדי לכוף ראשם וכו' א"כ זה לבד לא מהני אמנם לדעתו יכול לגלח בסם או בתלישה בכלי ועיין שו"ת מלמד להועיל ח"ב יו"ד סי' סד כתב שיש אופנים שמותר לצורך רפואה ועיין בשו"ת מהרי"א הלוי ח"א סי' קיט משמע שאוסר בכל גווני ואפילו בסכנת אבר אם לא שיש משום פקוח נפש (כגון שצריך לעשות ניתוח במקום הפאה וכיו"ב) ואכמ"ל
[30] בערוך לנר מכות דף כ תלה זה במחלוקת הרמב"ם ותוספות אם מותר במספרים כעין תער ועיין במהר"ם שיק על המצות מצוה רנב אות ד שהוכיח נמי לאסור בזה
[32] שו"ת חת"ס יו"ד סי' קלט ומה דאיתא בתוספתא שלא יאחז אדם בזקנו או בפאות בחוזק עד פן יתלוש שיער אחת או שתים זהו רק אם אוחז בכוונה דרך כעס או חרון (דרכי תשובה שם ס"ק טו)
[33] היינו לאוסרים תלישה בידים או בכלי לעיל
[34] דעת החת"ס יו"ד קלט שלרמב"ם כל שמשאיר ב' שערות אינו חייב מן התורה אבל קבלת החכמים היה להשאיר ארבעים משום מראית העין אבל התשב"ץ בשו"ת ח"ג סי' צג ס"ל דלדעת הרמב"ם בעי' ארבעים מן התורה ואם גילח אפי' אחת והעמידם על ל"ט חייב מן התורה וכמש"כ במנחת חינוך מצוה רנא אות ה ובשו"ת מלמד להועיל ח"ב יו"ד סי' סד אות יא
[35] ודלעת התשב"ץ שם בעינן שיהיו ארבעים מרובעות בשטח גריס (שהוא שטח שש שערות מרובעות) אבל בב"י כתב שהוא שיעור לרוחב הפאה ולא לכמות השערות עיי"ש
[37] שו"ת מלמד להועיל ח"ב יו"ד סי' סד אות יא ועיין במהרי"ץ חיות נדה נב ע"ב על רש"י דה והאמורות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה