יום שישי, 11 באוקטובר 2013

פרשת לך לך יום ו' סיום ספר איוב

מקרא

בראשית פרק יז

(ז) וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ:
(ח) וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים:
(ט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אני הנה בריתי אתך וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם ומה שמירתו[1] - :
(י) זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר:
(יא) וּנְמַלְתֶּם גם מי שלא נמול בקטנותן ימול עצמו[2] אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית זכרון תמידי ללכת בדרכיו בהיותו כחותם האדון בעבדו[3] בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם:
(יב) וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם יְלִיד בָּיִת כל שנולד ברשותך בבית וּמִקְנַת כֶּסֶף שנקנה אחר שנולד[4] מִכֹּל בֶּן נֵכָר אֲשֶׁר לֹא מִזַּרְעֲךָ הוּא:
 (יג) הִמּוֹל כלומר מי שהוא מהול יִמּוֹל ולא גוים ימולו[5] יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם אות קבוע בבשר שהוא כנוי לאבר התולדה בלשון הקודש[6] על אמונת ה' יתברך ויחודו, לא ישתנה ולא יסור ממנו בין מחיים בין לאחר מיתה[7]:
(יד) וְעָרֵל זָכָר אם היה בר מצוה[8] אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ שימות קודם שיהיה בן נ"ב שנה ויכרת גם במות זרעו[9] אֶת בְּרִיתִי הֵפַר: ס
(טו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ:
(טז) וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ בגופה שיהיה כנערה[10] וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ בהריון ובלידה ובגדול הבן שלא בצער[11] וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ:
(יז) וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק מתוך שמחה[12] וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן הנעשה טובה כזאת לבן[13] מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד שלא הוליד בבחרותו מן האשה הזאת יוליד ממנה עתה אחרי מאה וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה שפסק ממנה ארח נשים תֵּלֵד:
(יח) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים לוּ הלואי  ש- יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה ויעבוד עבודתך[14] לְפָנֶיךָ:
(יט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל רק שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן רק הבן אשר אני מבשרך עליו שרה אשתך תלד אותו וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו ובו אני מקים בריתי לעולם ובזרעו אחריו, וישמעאל אברך להרבות זרעו, אך לא מבריתי[15]:
(כ) וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ קבלתי תפילתך[16] הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ לשון עבר שהברכה שאמר להגר הרבה ארבה את זרעך זה כיון השי"ת על ישמעאל בנה[17] וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל:
(כא) וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת:
(כב) וַיְכַל לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם:
(כג) וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ וְאֵת כָּל יְלִידֵי בֵיתוֹ וְאֵת כָּל מִקְנַת כַּסְפּוֹ כָּל זָכָר בְּאַנְשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם וַיָּמָל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתָם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה אשר דברה עמו שכינה, לימד זריזותו של אברהם אבינו[18] כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ אֱלֹהִים:
(כד) וְאַבְרָהָם בֶּן תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ בְּשַׂר עָרְלָתוֹ:
(כה) וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ אֵת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ:
(כו) בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ אברהם נזדרז במצות המילה שלהם תחילה ומל אותם הוא בעצמו, או שזימן להם מוהלים הרבה והוא עומד עליהם, ואחר כך מל את עצמו, שאילו הקדים מילתו היה חולה או מסוכן בה מפני זקנתו, ולא היה יכול להשתדל במילתם[19]:
(כז) וְכָל אַנְשֵׁי בֵיתוֹ יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת כֶּסֶף מֵאֵת בֶּן נֵכָר נִמֹּלוּ אִתּוֹ: פ

סליק פרשת לך לך



נביא

יחזקאל פרק ט

ז. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם טַמְּאוּ אֶת הַבַּיִת וּמַלְאוּ אֶת הַחֲצֵרוֹת חֲלָלִים - אפילו שימותו בביהמ"ק ויטמאו אותו ע"י המתים. צֵאוּ וְיָצְאוּ וְהִכּוּ בָעִיר - אחרי שתהרגו במקדש תצאו ותהרגו בעיר.
ח. וַיְהִי כְּהַכּוֹתָם וְנֵאשֲׁאַר אָנִי וָאֶפְּלָה עַל פָּנַי וָאֶזְעַק וָאֹמַר אֲהָהּ ה' אלקים הֲמַשְׁחִית אַתָּה אֵת כָּל שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל - האם אתה הורג את כולם. בְּשָׁפְכְּךָ אֶת חֲמָתְךָ עַל יְרוּשָׁלִָם - כשאתה שופך את כעסך על ירושלים.
ט. וַיֹּאמֶר אֵלַי עֲוֹן בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה גָּדוֹל בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ דָּמִים - שופכי דמים. וְהָעִיר מָלְאָה מֻטֶּה - הטיַת משפט. כִּי אָמְרוּ עָזַב ה' אֶת הָאָרֶץ וְאֵין ה' רֹאֶה.
י. וְגַם אֲנִי לֹא תָחוֹס עֵינִי וְלֹא אֶחְמֹל דַּרְכָּם בְּרֹאשָׁם נָתָתִּי - את ענשם אתן לפי דרכם.
יא. וְהִנֵּה הָאִישׁ לְבֻשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר הַקֶּסֶת בְּמָתְנָיו מֵשִׁיב דָּבָר לֵאמֹר עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי - האיש לבש הבדים חזר ואמר שעשה שליחותו.

יחזקאל פרק י

א. וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה אֶל הָרָקִיעַ - ראיתי מעל הרקיע. אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הַכְּרֻבִים - הרקיע נמצא מעל ראש הכרובים. כְּאֶבֶן סַפִּיר כְּמַרְאֵה דְּמוּת כִּסֵּא נִרְאָה עֲלֵיהֶם - שנראה מעל הכרובים מראה של כסא שנראה כאבן ספיר (כמראה שראה בפרק א')
ב. וַיֹּאמֶר אֶל הָאִישׁ לְבֻשׁ הַבַּדִּים - ה' אמר לאיש שהיה לבוש בגדי פשתן. וַיֹּאמֶר בֹּא אֶל בֵּינוֹת לַגַּלְגַּל ה' אמר לו לאיש לבוא לבין האופנים. אֶל תַּחַת לַכְּרוּב - אל בין לכרובים (החיות). וּמַלֵּא חָפְנֶיךָ גַחֲלֵי אֵשׁ - תיקח מלא החפנים גחלים של אש. מִבֵּינוֹת לַכְּרֻבִים - שהגחלים נמצאים בין לחיות (הכרובים)וּזְרֹק עַל הָעִיר - ותזרוק את הגחלים על ירושלים. וַיָּבֹא לְעֵינָי - ראיתי את האיש בא לחיות.
ג. וְהַכְּרֻבִים עֹמְדִים מִימִין לַבַּיִת בְּבֹאוֹ הָאִישׁ - החיות עמדו מצד ימין - (דרום) לבית כאשר הגיע לבוש הבדים. וְהֶעָנָן מָלֵא אֶת הֶחָצֵר הַפְּנִימִית - ענן כבוד ה' מלא את החצר הפנימית.
ד. וַיָּרָם כְּבוֹד ה' מֵעַל הַכְּרוּב - כבוד ה' התרומם מעל המקום שבין הכרובים שעל ארון העדות (בקדש הקדשים)עַל מִפְתַּן הַבָּיִת - ויצא אל פתח קדש הקדשים. וַיִּמָּלֵא הַבַּיִת אֶת הֶעָנָן וְהֶחָצֵר מָלְאָה אֶת נֹגַהּ כְּבוֹד ה' - החצר הפנימית (עזרת כהנים) התמלאה בנוגה של כבוד ה'.
ה. וְקוֹל כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים נִשְׁמַע עַד הֶחָצֵר הַחִיצֹנָה - הקול שהשמיעו הכרובים הגיע עד החצר החיצונה. כְּקוֹל אֵל שַׁדַּי בְּדַבְּרוֹ - הקול היה חזק כקול ה' שדבר במתן תורה.
ו. וַיְהִי בְּצַוֹּתוֹ אֶת הָאִישׁ לְבֻשׁ הַבַּדִּים לֵאמֹר - כאשר ה' ציוה את האיש.  קַח אֵשׁ מִבֵּינוֹת לַגַּלְגַּל מִבֵּינוֹת לַכְּרוּבִים - שיקח את האש מבין החיות. וַיָּבֹא וַיַּעֲמֹד אֵצֶל הָאוֹפָןמיד בא ועמד ליד האופנים.
ז. וַיִּשְׁלַח הַכְּרוּב אֶת יָדוֹ מִבֵּינוֹת לַכְּרוּבִים - אחד מהכרובים שלח יד לבין הכרובים.
 אֶל הָאֵשׁ אֲשֶׁר בֵּינוֹת הַכְּרֻבִים - לאש שנמצאת בין הכרובים. וַיִּשָּׂא וַיִּתֵּן אֶל חָפְנֵי לְבֻשׁ הַבַּדִּים - והרים את הגחלים ונתן לתוך חפני האיש. וַיִּקַּח וַיֵּצֵא - האיש לבוש הבדים לקח את הגחלים ויצא.
ח. וַיֵּרָא לַכְּרֻבִים תַּבְנִית יַד אָדָם תַּחַת כַּנְפֵיהֶם - היה מראה של צורת יד אדם לכרובים מתחת לכנפיהם.



כתובים

איוב פרק מב

(א) וַיַּעַן אִיּוֹב אֶת יְקֹוָק וַיֹּאמַר: (ב) איוב מודה לה' שהוא טועה ידעת יָדַעְתִּי כִּי כֹל תּוּכָל וה' הוא כל יכול וְלֹא יִבָּצֵר מִמְּךָ מְזִמָּה ואין דבר שחושב לעשות שנמנע ממנו: (ג) מִי זֶה מַעְלִים עֵצָה בְּלִי דָעַת מי הוא השוטה שמעלים עצות של חכמה בגלל חסרון ידיעותיו לָכֵן הִגַּדְתִּי ועד עכשיו דיברתי דברים שהם מופלאים ממני וְלֹא אָבִין נִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי וְלֹא אֵדָע ואין לי בהם  ידיעה והשגה: (ד) שְׁמַע נָא שמע את שאלותי על הנהגתך המוסתרת וְאָנֹכִי אֲדַבֵּר אֶשְׁאָלְךָ וְהוֹדִיעֵנִי ותענה לי רק מה שתענה לי בחסדך ואותו אדע: (ה) לְשֵׁמַע אֹזֶן שְׁמַעְתִּיךָ עד עכשיו ידעתי עליך רק משמיעת האוזן שסיפרו על  הממשלה שלך וְעַתָּה עֵינִי רָאָתְךָ אבל עכשיו אני רואה בעצמי את גדולתך ואת  אלוקותך: (ו) עַל כֵּן אֶמְאַס ועכשיו אני מואס ברצונותי הקודמים שהייתי חפץ לתענוגות עוה"ז ודרישתי לשלוה בעולם וְנִחַמְתִּי עַל עָפָר וָאֵפֶר והתחרטתי על שחפצתי בתענוגות  גופי שהוא עפר ואפר: פ (ז) וַיְהִי אַחַר דִּבֶּר יְקֹוָק אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל אִיּוֹב וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי חָרָה אַפִּי בְךָ וּבִשְׁנֵי רֵעֶיךָ כִּי לֹא דִבַּרְתֶּם אֵלַי נְכוֹנָה כְּעַבְדִּי אִיּוֹב: (ח) וְעַתָּה קְחוּ לָכֶם שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים וּלְכוּ אֶל עַבְדִּי אִיּוֹב וְהַעֲלִיתֶם עוֹלָה בַּעַדְכֶם וְאִיּוֹב עַבְדִּי יִתְפַּלֵּל עֲלֵיכֶם כִּי אִם פָּנָיו אֶשָּׂא לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת עִמָּכֶם נְבָלָה רק את פניתו של איוב אלי בתפילה עליכם  אקבל כִּי לֹא דִבַּרְתֶּם אֵלַי נְכוֹנָה כְּעַבְדִּי אִיּוֹב ואתכם לא אשמע: (ט) וַיֵּלְכוּ אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי צֹפַר הַנַּעֲמָתִי וַיַּעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶם יְקֹוָק וַיִּשָּׂא יְקֹוָק אֶת פְּנֵי אִיּוֹב: (י) וַיקֹוָק שָׁב אֶת שבית שְׁבוּת אִיּוֹב נתן לו שבתון ומנוחה או שהשיב אותו לקדמותו בְּהִתְפַּלְלוֹ בְּעַד רֵעֵהוּ וַיֹּסֶף יְקֹוָק אֶת כָּל אֲשֶׁר לְאִיּוֹב לְמִשְׁנֶה כפול ממה שהיה לו: (יא) וַיָּבֹאוּ אֵלָיו כָּל אֶחָיו וְכָל אחיתיו אַחְיוֹתָיו וְכָל יֹדְעָיו לְפָנִים וַיֹּאכְלוּ עִמּוֹ לֶחֶם בְּבֵיתוֹ וַיָּנֻדוּ לוֹ וַיְנַחֲמוּ אֹתוֹ עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר הֵבִיא יְקֹוָק עָלָיו וַיִּתְּנוּ לוֹ אִישׁ קְשִׂיטָה אֶחָת שם מטבע יקר וְאִישׁ נֶזֶם זָהָב אֶחָד: ס (יב) וַיקֹוָק בֵּרַךְ אֶת אַחֲרִית אִיּוֹב מֵרֵאשִׁתוֹ וַיְהִי לוֹ אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף צֹאן וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים גְּמַלִּים וְאֶלֶף צֶמֶד בָּקָר וְאֶלֶף אֲתוֹנוֹת: (יג) וַיְהִי לוֹ שִׁבְעָנָה בָנִים וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת: (יד) וַיִּקְרָא שֵׁם הָאַחַת יְמִימָה על שם היום וְשֵׁם הַשֵּׁנִית קְצִיעָה שם בושם וְשֵׁם הַשְּׁלִישִׁית קֶרֶן הַפּוּךְ כלי לתמרוקים שמסמל יופי: (טו) וְלֹא נִמְצָא נָשִׁים יָפוֹת כִּבְנוֹת אִיּוֹב בְּכָל הָאָרֶץ וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם: ס (טז) וַיְחִי אִיּוֹב אַחֲרֵי זֹאת מֵאָה וְאַרְבָּעִים שָׁנָה וירא וַיִּרְאֶה אֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֵי בָנָיו אַרְבָּעָה דֹּרוֹת: (יז) וַיָּמָת אִיּוֹב זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים:

חסלת ספר איוב





משנת ההלכה

ברכת הלבנה

       א.       ברכה זו נקראת 'קידוש לבנה' על שם קידוש החדש שהיה נעשה בבית דין, והיו בית דין מברכין בשעת קידוש. אכן הספרדים קורים לה 'ברכת הלבנה'.

        ב.        נתיחדה ברכה זו משאר ברכות שצריך לאמרה מעומד, ובשעת שמחה, ובלבוש נאה וברוב עם - כמו שיוצאין להקביל פני המלך, הואיל וברכת הלבנה יש בה ענין של קבלת פני שכינה.

         ג.         'ואין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבוסם ובבגדים נאים, ותולה עיניו כנגדה ומיַשר רגליו ומברך'. ואם לא יכל לקדש הלבנה במוצ"ש אם מוצ"ש הבא יהיה לאחר עשרה בחֹדש, יקדש באחד מימות השבוע. וכן בחדשי החורף אם יש חשש שיהיה מעונן ולא יראה הלבנה לא ימתין עד מוצ"ש, אלא יקדש באחד מימות השבוע.

        ד.        אף המקדש את הלבנה בימות החול, ראוי לו ללבוש בגד יפה לכבוד המצוה ולטהר רוחו ולבו לפני הקבלת פני שכינה.

       ה.       לכתחילה יש להדר לברך על הלבנה במניַן עשרה, משום בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ (משלי יד).

         ו.         כשהוא מברך לא יעמוד תחת קורת גג ויסתכל לחוץ דרך החלון או הפתח, אלא יצא לחוץ כדרך שיוצאין לקראת המלך. ואם קשה עליו היציאה מן הבית - מותר גם בבית, ובלבד שהפתח או החלון שרואה משם הלבנה יהיו פתוחים ולא יהא שום דבר חוצץ בין עיניו ללבנה. וזכוכית שבחלון אינה חוצצת אם רואים בבירור דרכה אמנם לכתחילה יש לכל הפחות לפתוח את החחלון.

         ז.         אין מברכין על הלבנה עד שיעברו עליה שלשה ימים מעת לעת (24 שעות) משעת המולד כלומר עד שיעברו 72 שעות מהמולד. ויש אומרים שבעה ימים דוקא.

       ח.       עברו ט"ו יום מעת המולד ולא ברך - שוב אינו מברך, שזמנה עד חצי החדש, כלומר, חצי הזמן שבין מולד למולד, כיון שעד חצי החדש עדיִן היא מתחדשת ומתמלאת.

        ט.       אין מקדשין הלבנה לא בלילי שבת ולא בלילי יום טוב, ואם לא יוכל לקדש למחר - מקדשין גם בליל שבת.

         י.         נשים אינן מברכות על הלבנה.

      יא.     כשהוא מברך, תולה עיניו למעלה פעם אחת, לראות את הירח בשעת ברכה, ואינו מסתכל בה יותר, שלא ללבנה אנו מכוְּנים לבֵּנו אלא למי שבראהּ. וצריך לישר רגליו בשעת ברכה ולעמוד דרך כבוד.

      יב.      תוכן ברכה זו: נותן שבח למקום שברא שחקים וכל צבא השמים והעמידם על משמרתם שלא ישנו תפקידם לעולם. ואף על פי שעושים תמיד עבודה אחת, אינם מואסים בה אלא שׂשׂים ושמחים לעשות רצון קונם וכל יום הרי היא כחדשה בעיניהם. הקדוש ברוך הוא, פועל אמת הוא, וכל פעולותיו אמת ואינן משתנות לעולם, חוץ מן הלבנה שצִּוָּה עליה אחר בריאתה שתתחדש תמיד, והיא סימן לישראל שנקראים 'עמוסי בטן' (כלומר, מיום הִוָּלדם ה' נושאם וסובלם) שאף על פי שהם עולים ואחר כך יורדים, אין זה קלון להם ואינם מאבדים סברם, אלא חידושה של הלבנה עטרת תפארת להם, כי היא עדות לישראל שלסוף ירידתם יהיו שוב עולים והם עתידים להתחדש ביום ההוא, כמו הלבנה שמתחדשת אחר התמעטותה. וכשם שבהתחדשות הלבנה מתכנסים ישראל ומברכים לה' על מעשי גבורותיו, כך עתידים כל עמי הארצות לברך את ה' ולפאר ליוצרם בהתחדשותם של ישראל, שבה יִגלה ויֵראה כבוד שם מלכותו לעיני כל בשר - ברוך אתה ה' מחדש חדשים:

       יג.       אומר איש לחברו 'שלום עליכם' - שלש פעמים, וכן הוא משיב לו 'עליכם שלום' - ג' פעמים. שאין הקדוש ברוך הוא מבשר את ישראל שיהיו נגאלים אלא בשלום שנאמר (ישעיה נב): מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹקָיִךְ. ולעולם הבא מלכות בית דוד נקראת שלום, שנאמר (שם ט), ויש שאין אומרים אלא ב' פעמים שלום עליכם.

      יד.      אנשי מעשה נוהגין בקידוש לבנה לנער שולי כנפי ציציותיהם כדי 'להבריח את הקליפות', כנזכר במנהגי האר"י ז"ל, והוא סוד גדול:

      טו.      וילך לביתו בלב טוב ושמח כאילו קבל פני השכינה. וכתוב בספרים: מי שקדש הלבנה, לא ידאג שימות במיתה משונה באותו חדש:

      טז.      וכל הסימנים האלה והרמזים שבסדר ברכת הלבנה, הם דוגמא ומעין הסימנים ורמזים שעושים בראש השנה, וראש חדש הוא כראש השנה קטן, ועיקרו של ראש חדש הוא בשעת קידוש לבנה, לכך נוהגין בשעת קידושה מעין ממנהגי ראש השנה.

 



[1] רמב"ן
[2] חזקוני
[3] ספורנו
[4] רש"י
[5] ת"י
[6] ספורנו
[7] רבינו בחיי
[8] אבע"ז
[9] אבע"ז
[10] ת"י רבינו בחיי
[11] ספורנו
[12] ת"א רמב"ן
[13] פי' ר' יוסף בכור שור
[14] ת"א ת"י
[15] רמב"ן
[16] ת"א ת"י
[17] משך חכמה
[18] פי' ר' יוסף בכור שור
[19] רמב"ן

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה