מקרא
בראשית פרק יז
(ז) וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ:
(ח) וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים:
(ט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אני הנה בריתי אתך וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם ומה שמירתו[1] - :
(י) זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר:
(יא) וּנְמַלְתֶּם גם מי שלא נמול בקטנותן ימול עצמו[2] אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית זכרון תמידי ללכת בדרכיו בהיותו כחותם האדון בעבדו[3] בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם:
(יב) וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם יְלִיד בָּיִת כל שנולד ברשותך בבית וּמִקְנַת כֶּסֶף שנקנה אחר שנולד[4] מִכֹּל בֶּן נֵכָר אֲשֶׁר לֹא מִזַּרְעֲךָ הוּא:
(יג) הִמּוֹל כלומר מי שהוא מהול יִמּוֹל ולא גוים ימולו[5] יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם אות קבוע בבשר שהוא כנוי לאבר התולדה בלשון הקודש[6] על אמונת ה' יתברך ויחודו, לא ישתנה ולא יסור ממנו בין מחיים בין לאחר מיתה[7]:
(יד) וְעָרֵל זָכָר אם היה בר מצוה[8] אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ שימות קודם שיהיה בן נ"ב שנה ויכרת גם במות זרעו[9] אֶת בְּרִיתִי הֵפַר: ס
(טו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ:
(טז) וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ בגופה שיהיה כנערה[10] וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ בהריון ובלידה ובגדול הבן שלא בצער[11] וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ:
(יז) וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק מתוך שמחה[12] וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן הנעשה טובה כזאת לבן[13] מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד שלא הוליד בבחרותו מן האשה הזאת יוליד ממנה עתה אחרי מאה וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה שפסק ממנה ארח נשים תֵּלֵד:
(יח) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים לוּ הלואי ש- יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה ויעבוד עבודתך[14] לְפָנֶיךָ:
(יט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל רק שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן רק הבן אשר אני מבשרך עליו שרה אשתך תלד אותו וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו ובו אני מקים בריתי לעולם ובזרעו אחריו, וישמעאל אברך להרבות זרעו, אך לא מבריתי[15]:
(כ) וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ קבלתי תפילתך[16] הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ לשון עבר שהברכה שאמר להגר הרבה ארבה את זרעך זה כיון השי"ת על ישמעאל בנה[17] וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל:
(כא) וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת:
(כב) וַיְכַל לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם:
(כג) וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ וְאֵת כָּל יְלִידֵי בֵיתוֹ וְאֵת כָּל מִקְנַת כַּסְפּוֹ כָּל זָכָר בְּאַנְשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם וַיָּמָל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתָם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה אשר דברה עמו שכינה, לימד זריזותו של אברהם אבינו[18] כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ אֱלֹהִים:
(כד) וְאַבְרָהָם בֶּן תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ בְּשַׂר עָרְלָתוֹ:
(כה) וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ אֵת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ:
(כו) בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ אברהם נזדרז במצות המילה שלהם תחילה ומל אותם הוא בעצמו, או שזימן להם מוהלים הרבה והוא עומד עליהם, ואחר כך מל את עצמו, שאילו הקדים מילתו היה חולה או מסוכן בה מפני זקנתו, ולא היה יכול להשתדל במילתם[19]:
(כז) וְכָל אַנְשֵׁי בֵיתוֹ יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת כֶּסֶף מֵאֵת בֶּן נֵכָר נִמֹּלוּ אִתּוֹ: פ
סליק פרשת לך לך
נביא
יחזקאל פרק ט
ז. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם טַמְּאוּ אֶת הַבַּיִת וּמַלְאוּ אֶת הַחֲצֵרוֹת חֲלָלִים - אפילו שימותו בביהמ"ק ויטמאו אותו ע"י המתים. צֵאוּ וְיָצְאוּ וְהִכּוּ בָעִיר - אחרי שתהרגו במקדש תצאו ותהרגו בעיר.
ח. וַיְהִי כְּהַכּוֹתָם וְנֵאשֲׁאַר אָנִי וָאֶפְּלָה עַל פָּנַי וָאֶזְעַק וָאֹמַר אֲהָהּ ה' אלקים הֲמַשְׁחִית אַתָּה אֵת כָּל שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל - האם אתה הורג את כולם. בְּשָׁפְכְּךָ אֶת חֲמָתְךָ עַל יְרוּשָׁלִָם - כשאתה שופך את כעסך על ירושלים.
ט. וַיֹּאמֶר אֵלַי עֲוֹן בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה גָּדוֹל בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ דָּמִים - שופכי דמים. וְהָעִיר מָלְאָה מֻטֶּה - הטיַת משפט. כִּי אָמְרוּ עָזַב ה' אֶת הָאָרֶץ וְאֵין ה' רֹאֶה.
י. וְגַם אֲנִי לֹא תָחוֹס עֵינִי וְלֹא אֶחְמֹל דַּרְכָּם בְּרֹאשָׁם נָתָתִּי - את ענשם אתן לפי דרכם.
יא. וְהִנֵּה הָאִישׁ לְבֻשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר הַקֶּסֶת בְּמָתְנָיו מֵשִׁיב דָּבָר לֵאמֹר עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי - האיש לבש הבדים חזר ואמר שעשה שליחותו.
יחזקאל פרק י
א. וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה אֶל הָרָקִיעַ - ראיתי מעל הרקיע. אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הַכְּרֻבִים - הרקיע נמצא מעל ראש הכרובים. כְּאֶבֶן סַפִּיר כְּמַרְאֵה דְּמוּת כִּסֵּא נִרְאָה עֲלֵיהֶם - שנראה מעל הכרובים מראה של כסא שנראה כאבן ספיר (כמראה שראה בפרק א')
ב. וַיֹּאמֶר אֶל הָאִישׁ לְבֻשׁ הַבַּדִּים - ה' אמר לאיש שהיה לבוש בגדי פשתן. וַיֹּאמֶר בֹּא אֶל בֵּינוֹת לַגַּלְגַּל - ה' אמר לו לאיש לבוא לבין האופנים. אֶל תַּחַת לַכְּרוּב - אל בין לכרובים (החיות). וּמַלֵּא חָפְנֶיךָ גַחֲלֵי אֵשׁ - תיקח מלא החפנים גחלים של אש. מִבֵּינוֹת לַכְּרֻבִים - שהגחלים נמצאים בין לחיות (הכרובים). וּזְרֹק עַל הָעִיר - ותזרוק את הגחלים על ירושלים. וַיָּבֹא לְעֵינָי - ראיתי את האיש בא לחיות.
ג. וְהַכְּרֻבִים עֹמְדִים מִימִין לַבַּיִת בְּבֹאוֹ הָאִישׁ - החיות עמדו מצד ימין - (דרום) לבית כאשר הגיע לבוש הבדים. וְהֶעָנָן מָלֵא אֶת הֶחָצֵר הַפְּנִימִית - ענן כבוד ה' מלא את החצר הפנימית.
ד. וַיָּרָם כְּבוֹד ה' מֵעַל הַכְּרוּב - כבוד ה' התרומם מעל המקום שבין הכרובים שעל ארון העדות (בקדש הקדשים). עַל מִפְתַּן הַבָּיִת - ויצא אל פתח קדש הקדשים. וַיִּמָּלֵא הַבַּיִת אֶת הֶעָנָן וְהֶחָצֵר מָלְאָה אֶת נֹגַהּ כְּבוֹד ה' - החצר הפנימית (עזרת כהנים) התמלאה בנוגה של כבוד ה'.
ה. וְקוֹל כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים נִשְׁמַע עַד הֶחָצֵר הַחִיצֹנָה - הקול שהשמיעו הכרובים הגיע עד החצר החיצונה. כְּקוֹל אֵל שַׁדַּי בְּדַבְּרוֹ - הקול היה חזק כקול ה' שדבר במתן תורה.
ו. וַיְהִי בְּצַוֹּתוֹ אֶת הָאִישׁ לְבֻשׁ הַבַּדִּים לֵאמֹר - כאשר ה' ציוה את האיש. קַח אֵשׁ מִבֵּינוֹת לַגַּלְגַּל מִבֵּינוֹת לַכְּרוּבִים - שיקח את האש מבין החיות. וַיָּבֹא וַיַּעֲמֹד אֵצֶל הָאוֹפָן- מיד בא ועמד ליד האופנים.
ז. וַיִּשְׁלַח הַכְּרוּב אֶת יָדוֹ מִבֵּינוֹת לַכְּרוּבִים - אחד מהכרובים שלח יד לבין הכרובים.
אֶל הָאֵשׁ אֲשֶׁר בֵּינוֹת הַכְּרֻבִים - לאש שנמצאת בין הכרובים. וַיִּשָּׂא וַיִּתֵּן אֶל חָפְנֵי לְבֻשׁ הַבַּדִּים - והרים את הגחלים ונתן לתוך חפני האיש. וַיִּקַּח וַיֵּצֵא - האיש לבוש הבדים לקח את הגחלים ויצא.
ח. וַיֵּרָא לַכְּרֻבִים תַּבְנִית יַד אָדָם תַּחַת כַּנְפֵיהֶם - היה מראה של צורת יד אדם לכרובים מתחת לכנפיהם.
כתובים
איוב פרק מב
(א) וַיַּעַן אִיּוֹב אֶת יְקֹוָק וַיֹּאמַר: (ב) איוב מודה לה' שהוא טועה ידעת יָדַעְתִּי כִּי כֹל תּוּכָל וה' הוא כל יכול וְלֹא יִבָּצֵר מִמְּךָ מְזִמָּה ואין דבר שחושב לעשות שנמנע ממנו: (ג) מִי זֶה מַעְלִים עֵצָה בְּלִי דָעַת מי הוא השוטה שמעלים עצות של חכמה בגלל חסרון ידיעותיו לָכֵן הִגַּדְתִּי ועד עכשיו דיברתי דברים שהם מופלאים ממני וְלֹא אָבִין נִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי וְלֹא אֵדָע ואין לי בהם ידיעה והשגה: (ד) שְׁמַע נָא שמע את שאלותי על הנהגתך המוסתרת וְאָנֹכִי אֲדַבֵּר אֶשְׁאָלְךָ וְהוֹדִיעֵנִי ותענה לי רק מה שתענה לי בחסדך ואותו אדע: (ה) לְשֵׁמַע אֹזֶן שְׁמַעְתִּיךָ עד עכשיו ידעתי עליך רק משמיעת האוזן שסיפרו על הממשלה שלך וְעַתָּה עֵינִי רָאָתְךָ אבל עכשיו אני רואה בעצמי את גדולתך ואת אלוקותך: (ו) עַל כֵּן אֶמְאַס ועכשיו אני מואס ברצונותי הקודמים שהייתי חפץ לתענוגות עוה"ז ודרישתי לשלוה בעולם וְנִחַמְתִּי עַל עָפָר וָאֵפֶר והתחרטתי על שחפצתי בתענוגות גופי שהוא עפר ואפר: פ (ז) וַיְהִי אַחַר דִּבֶּר יְקֹוָק אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל אִיּוֹב וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי חָרָה אַפִּי בְךָ וּבִשְׁנֵי רֵעֶיךָ כִּי לֹא דִבַּרְתֶּם אֵלַי נְכוֹנָה כְּעַבְדִּי אִיּוֹב: (ח) וְעַתָּה קְחוּ לָכֶם שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים וּלְכוּ אֶל עַבְדִּי אִיּוֹב וְהַעֲלִיתֶם עוֹלָה בַּעַדְכֶם וְאִיּוֹב עַבְדִּי יִתְפַּלֵּל עֲלֵיכֶם כִּי אִם פָּנָיו אֶשָּׂא לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת עִמָּכֶם נְבָלָה רק את פניתו של איוב אלי בתפילה עליכם אקבל כִּי לֹא דִבַּרְתֶּם אֵלַי נְכוֹנָה כְּעַבְדִּי אִיּוֹב ואתכם לא אשמע: (ט) וַיֵּלְכוּ אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי צֹפַר הַנַּעֲמָתִי וַיַּעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶם יְקֹוָק וַיִּשָּׂא יְקֹוָק אֶת פְּנֵי אִיּוֹב: (י) וַיקֹוָק שָׁב אֶת שבית שְׁבוּת אִיּוֹב נתן לו שבתון ומנוחה או שהשיב אותו לקדמותו בְּהִתְפַּלְלוֹ בְּעַד רֵעֵהוּ וַיֹּסֶף יְקֹוָק אֶת כָּל אֲשֶׁר לְאִיּוֹב לְמִשְׁנֶה כפול ממה שהיה לו: (יא) וַיָּבֹאוּ אֵלָיו כָּל אֶחָיו וְכָל אחיתיו אַחְיוֹתָיו וְכָל יֹדְעָיו לְפָנִים וַיֹּאכְלוּ עִמּוֹ לֶחֶם בְּבֵיתוֹ וַיָּנֻדוּ לוֹ וַיְנַחֲמוּ אֹתוֹ עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר הֵבִיא יְקֹוָק עָלָיו וַיִּתְּנוּ לוֹ אִישׁ קְשִׂיטָה אֶחָת שם מטבע יקר וְאִישׁ נֶזֶם זָהָב אֶחָד: ס (יב) וַיקֹוָק בֵּרַךְ אֶת אַחֲרִית אִיּוֹב מֵרֵאשִׁתוֹ וַיְהִי לוֹ אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף צֹאן וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים גְּמַלִּים וְאֶלֶף צֶמֶד בָּקָר וְאֶלֶף אֲתוֹנוֹת: (יג) וַיְהִי לוֹ שִׁבְעָנָה בָנִים וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת: (יד) וַיִּקְרָא שֵׁם הָאַחַת יְמִימָה על שם היום וְשֵׁם הַשֵּׁנִית קְצִיעָה שם בושם וְשֵׁם הַשְּׁלִישִׁית קֶרֶן הַפּוּךְ כלי לתמרוקים שמסמל יופי: (טו) וְלֹא נִמְצָא נָשִׁים יָפוֹת כִּבְנוֹת אִיּוֹב בְּכָל הָאָרֶץ וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם: ס (טז) וַיְחִי אִיּוֹב אַחֲרֵי זֹאת מֵאָה וְאַרְבָּעִים שָׁנָה וירא וַיִּרְאֶה אֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֵי בָנָיו אַרְבָּעָה דֹּרוֹת: (יז) וַיָּמָת אִיּוֹב זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה