פרשת וירא יום ב'

מקרא

בראשית פרק יט

(כה) חָלִלָה לְּךָ חילול ה' יהיה מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע כי יאמרו וְהָיָה כַצַּדִּיק עונשו כמו כָּרָשָׁע ואפילו אינו צדיק גמור אלא הוא צדיק ביחס לרשעים שבשכנותו יאמרו שאין שכר ועונש שהרי גם העושה טוב קיבל כעונש הרשע  חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ שופט הכלל כולו ויאמרו הרשעים לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט שיאמרו שאינו משפט בהשגחה פרטית אלא כולם שוים[1]:

 (כו) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק המלאך אִם אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר שימחו ברשעים[2] וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם לכל ערי סדום הנספחים לעיר המרכזית הנקראת סדום[3]:

(כז) וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי התחלתי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי לשאול הספק שהיה אצלי בענין המשפט האלהי[4] וְאָנֹכִי עָפָר הייתי וָאֵפֶר אשוב להיות[5] ולא ירדתי עדיין לסוף כוונת דברי תשובתך[6]:

(כח) אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם חֲמִשָּׁה הֲתַשְׁחִית  בגלל חסרון של - [7]בַּחֲמִשָּׁה אֶת כָּל הָעִיר רצה אברהם ללמוד דרכי האלוקים האם כדי להציל העיר צריכים שיהיה מנין בכל עיר מחמשת הערים כדי להציל[8] וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית אִם אֶמְצָא שָׁם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה הקב"ה הבטיחו שאם יחזרו בתשובה ארבעים וחמישה לא ישחית[9]:

(כט) וַיֹּסֶף עוֹד לְדַבֵּר אֵלָיו כדי ללמוד את דרכי האלוקים וַיֹּאמַר אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם אַרְבָּעִים עשרה לארבעה ערים והעיר צוער שחטאיה קלים ימחול לה בגלל רחמיו[10] ובגלל שהרוב יגן על המיעוט[11]וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה בַּעֲבוּר הָאַרְבָּעִים:

(ל) וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר שלא יהא בינתיים חרון אף כיון שאם יהיה לא אוכל להתפלל שכיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים[12] לַאדֹנָי וַאֲדַבֵּרָה אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם שְׁלֹשִׁים עשרה לכל עיר ולשניים הנותרים לצוער ולצבויים תמחל בגלל רחמיך והרוב יגן על המיעוט[13] וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה אִם אֶמְצָא שָׁם שְׁלֹשִׁים:

(לא) וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֶשְׂרִים שיתפללו עשרה עשרה לשתי הערים ולשלש מחל להם בגלל רחמיך[14] וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֶשְׂרִים:

(לב) וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה ונהיה אני והם ונבקש רחמים על כל המקום ותמחל להם[15] וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה:

(לג) וַיֵּלֶךְ יְקֹוָק נסתלקה הנבואה[16] והלך ממנו המלאך[17] כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם וְאַבְרָהָם שָׁב מהמקום שליוה המלאכים לִמְקֹמוֹ ביתו אלוני ממרא:

בראשית פרק יט

(א) וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם וַיַּרְא לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה:

(ב) וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי רבותי, לשון חול ואינו שם השם[18] סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשְׁכַּמְתֶּם וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם טרם יכיר איש את רעהו תלכו לכם, פן ירגישו אנשי העיר בכם, כי ירא אני פן יריעו לכם, כי רעים וחטאים הם מאד[19] וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי אלא[20] בָרְחוֹב נָלִין אולי יראונו אנשי העיר וישובו בתשובה ביודעם שלהופכה באנו[21]:

(ג) וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה קביעות סעודה על היין[22] וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ:

(ד) טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת מִנַּעַר וְעַד זָקֵן כָּל הָעָם מִקָּצֶה מקצה העיר עד הקצה שאין אחד מהם מוחה בידם שאפילו צדיק אחד אין בהם[23]:

(ה) וַיִּקְרְאוּ אֶל לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם למשכב זכר. כמו והאדם ידע את חוה אשתו, ועוד מתשובתו של לוט שאמר הנה נא לי שתי בנות יש להבין שלדבר עבירה היו תובעים אותם להתעלל בהם[24]:

(ו) וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם לוֹט הַפֶּתְחָה וְהַדֶּלֶת סָגַר אַחֲרָיו:

(ז) וַיֹּאמַר אַל נָא אַחַי תָּרֵעוּ:

(ח) הִנֵּה נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אִישׁ אוֹצִיאָה נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל האלה[25] אַל תַּעֲשׂוּ דָבָר כִּי עַל כֵּן שהרי בשביל שלא תהא להם שום טרדא -בָּאוּ בְּצֵל קֹרָתִי:

(ט) וַיֹּאמְרוּ גֶּשׁ הָלְאָה כיון שלא רצו לפגוע בו והאו עמד לפני הדלת וַיֹּאמְרוּ הָאֶחָד הרי לבדו בָּא לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט ונהיה שופט אצלינו[26] עַתָּה נָרַע לְךָ מגיע לך עונש גדול מֵהֶם וַיִּפְצְרוּ בָאִישׁ בדברי פיוסים[27] בְּלוֹט מְאֹד וַיִּגְּשׁוּ לִשְׁבֹּר הַדָּלֶת:

(י) וַיִּשְׁלְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת יָדָם וַיָּבִיאוּ אֶת לוֹט אֲלֵיהֶם הַבָּיְתָה וְאֶת הַדֶּלֶת סָגָרוּ:

(יא) וְאֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פֶּתַח הַבַּיִת הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים בעיוורון סבור לראות ואינו רואה, וכשיש לו לילך כאן הולך במקום אחר מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל וַיִּלְאוּ ולא יכלו[28] לִמְצֹא הַפָּתַח:

(יב) וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל לוֹט עֹד מִי יש פה שהוא טוב ואינו רשע לְךָ קרובי משפחה פֹה בעיר[29]  חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ בָּעִיר הוֹצֵא מִן הַמָּקוֹם:

(יג) כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת פְּנֵי יְקֹוָק וַיְשַׁלְּחֵנוּ יְקֹוָק לְשַׁחֲתָהּ:

(יד) וַיֵּצֵא לוֹט וַיְדַבֵּר אֶל חֲתָנָיו לֹקְחֵי בְנֹתָיו האחרות שלא היו עמו בבית[30] וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי מַשְׁחִית יְקֹוָק אֶת הָעִיר וַיְהִי כִמְצַחֵק בְּעֵינֵי חֲתָנָיו וממילא גם בנותיו אלו נשארו ומתו בסדום[31]:

(טו) וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת איתך נאמנות להקב"ה[32] פֶּן תִּסָּפֶה בַּעֲוֹן הָעִיר ויתכן שהיו לו בנים גדולים נשואים, ודבר עם חתניו תחלה, כי היה סבור שבניו ישמעו לו, וכאשר צחקו עליו חתניו וארכו הדברים ביניהם עלה השחר, והמלאכים לא הניחוהו לקחת רק הנמצאים אתו בבית[33]:         

נביא

יחזקאל פרק יא

א. וַתִּשָּׂא אֹתִי רוּחַ - הרימה אותי במראה נבואה והביאה אותי. וַתָּבֵא אֹתִי אֶל שַׁעַר בֵּית ה' הַקַּדְמוֹנִי הַפּוֹנֶה קָדִימָה- השער המזרחי בהיכל. וְהִנֵּה בְּפֶתַח הַשַּׁעַר עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ וָאֶרְאֶה בְתוֹכָם אֶת יַאֲזַנְיָה בֶן עַזֻּר וְאֶת פְּלַטְיָהוּ בֶן בְּנָיָהוּ שָׂרֵי הָעָם - בתוך העשרים וחמשה אנשים היו שני השרים הנ"ל. (אותם אנשים בפרק ח' ט"ז שהתשחווו קדמה לשמש)

ב. וַיֹּאמֶר אֵלָי בֶּן אָדָם אֵלֶּה הָאֲנָשִׁים הַחשְׁבִים אָוֶן - מחשבות רשע. וְהַיֹּעֲצִים עֲצַת רָע בָּעִיר הַזֹּאת - נותנים עצות רעות ליושבי ירושלים.

ג. הָאֹמְרִים לֹא בְקָרוֹב - עצתם הרעה היא שאומרים על הפורענות שמנבא יחזקאל שלא תהיה בזמן קרוב. בְּנוֹת בָּתִּים - לכן אפשר וכדאי לבנות בתים כי לא ילכו לגלות.

הִיא הַסִּיר וַאֲנַחְנוּ הַבָּשָׂר - ירושלים היא כמו סיר ואנחנו כמו בשר שמתבשל בסיר (וכמו שהבשר נשאר בסיר עד גמר בישולו כך גם אנחנו נשאר בירושלים כל ימי חיינו).

ד. לָכֵן הִנָּבֵא עֲלֵיהֶם הִנָּבֵא בֶּן אָדָם - כפל הדבר לזירוז.

ה. וַתִּפֹּל עָלַי רוּחַ ה' - מראה נבואה. וַיֹּאמֶר אֵלַי אֱמֹר כֹּה אָמַר ה' - תאמר לאנשי ירושלים כך אמר ה'. כֵּן אֲמַרְתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל - כך היו דבריכם במשל הסיר והבשר שלא תבוא פורענות. וּמַעֲלוֹת רוּחֲכֶם אֲנִי יְדַעְתִּיהָ - העולה במחשבתכם אני יודע.

ו. הִרְבֵּיתֶם חַלְלֵיכֶם בָּעִיר הַזֹּאת - הרגתם הרבה מיושבי ירושלים. וּמִלֵּאתֶם חוּצֹתֶיהָ חָלָל - ומלאתם את רחובות העיר במתי חרב שרצחתם ושפכתם דם נקיים.

ז. לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אלקים חַלְלֵיכֶם אֲשֶׁר שַׂמְתֶּם בְּתוֹכָהּ - המתים שרצחתם בתוך העיר. הֵמָּה הַבָּשָׂר וְהִיא הַסִּיר- הם כמו הבשר שבמשל שלכם וירושלים כמו הסיר (הם המשילו את הבשר ליושביה הרשעים והנביא ממשיל את הבשר להרוגים שהם רצחו).

 וְאֶתְכֶם הוֹצִיא מִתּוֹכָהּ - אבל אתם החיים לא תזכו להשאר בתוך העיר אלא תגלו ממנה.

ח. חֶרֶב יְרֵאתֶם - פחדתם מהחרב של נבוכדנצר. וְחֶרֶב אָבִיא עֲלֵיכֶם נְאֻם ה' אלקים - לכן אותה חרב תפגע בכם.

ט. וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתּוֹכָהּ - תלכו לגלות. וְנָתַתִּי אֶתְכֶם בְּיַד זָרִים - ביד האויב שיכבוש אתכם. וְעָשִׂיתִי בָכֶם שְׁפָטִים - מכות וצרות גדולות.

י. בַּחֶרֶב תִּפֹּלוּ עַל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל אֶשְׁפּוֹט אֶתְכֶם - תמותו ברעב ובמקום קרוב לגבול ישראל (ברבלה שבארץ חמת) שם אעניש אתכם (נבוכדנצר שחט שם את שרי יהודה ואת צדקיהו עיוור ושחט את בניו). וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' -בעונשים הללו תדעו ותכירו שאני מעניש מי שעובר על מצוותי.

יא. הִיא לֹא תִהְיֶה לָכֶם לְסִיר - ירושלים לא תשאיר אתכם בתוכה. וְאַתֶּם תִּהְיוּ בְתוֹכָהּ לְבָשָׂר - לבשר שמתקלקל בסיר. אֶל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל אֶשְׁפֹּט אֶתְכֶם - אבל אעניש אתכם לא בתוכה אלא בגבול ישראל(ברבלה כנ"ל)

יב. וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֲשֶׁר בְּחֻקַּי לֹא הֲלַכְתֶּם וּמִשְׁפָּטַי לֹא עֲשִׂיתֶם - תדעו שאני מעניש את מי שלא הולך בחוקים ובמשפטים שקבעתי בתורה. וּכְמִשְׁפְּטֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם עֲשִׂיתֶם - ועוד הלכתם אחרי משפטי הגויים שהם עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים.

יג. וַיְהִי כְּהִנָּבְאִי - תוך כדי שהתנבאתי. וּפְלַטְיָהוּ בֶן בְּנָיָה מֵת - ראה אותו שמת לפתע. וָאֶפֹּל עַל פָּנַי וָאֶזְעַק קוֹל גָּדוֹל וָאֹמַר אֲהָהּ ה' אלקים - נפל לבקש רחמים ולהתפלל. כָּלָה אַתָּה עֹשֶׂה אֵת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל - האם אתה מתחיל את הכליה בעם? שחשב שהתחיל בשר החשוב ותמשך הכליה לכל שאר העם.

יד. וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר

טו. בֶּן אָדָם אַחֶיךָ אַחֶיךָ אַנְשֵׁי גְאֻלָּתֶךָ - כל האחים שלך והקרובים שכבר הלכו לגלות (הזכיר כאן את גלות שומרון וגלות יהויכין) וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה - שהלכו בגולה.

אֲשֶׁר אָמְרוּ לָהֶם ישְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם - שלא יצאו עדיין לגולה דיברו על הגולים בלעג ושמחה לשברם. רַחֲקוּ מֵעַל ה' - שהגולים כבר רחוקים מהשגחת ה' (שה' נשאר להשגיח בארץ) . לָנוּ הִיא נִתְּנָה הָאָרֶץ לְמוֹרָשָׁה -ואנחנו שנשארנו בארץ ירשנו את כולה ונשב פה לעולם.

כתובים

ספר דניאל

הספר דניאל מחולק לשני חלקים. החלק הראשון מספר על חיי דניאל וחבריו בממלכות בבל ופרס (פרקים א-ו); החלק השני הוא חזיונות דניאל (פרקים ז-יב(.

תקופת הספר בראי ההסטוריה של עם ישראל מתחלק לשלשה:

1. ישראל בשלהי בית ראשון – ערב החורבן 
2. ישראל בגלות בבל – 70 שנה. 
3. תקופת שיבת ציון, ראשית ימי בית שני.

דבר מוסכם על כל פרשני הספר כי מופיעה בו קץ הגאולה כמו שמפורש גם בגמ' המפורסמת במס' מגילה: "תרגום של נביאים יונתן בן עוזיאל אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה יצתה בת קול ואמרה מי הוא זה שגילה סתריי לבני אדם עמד יונתן בן עוזיאל על רגליו ואמר אני הוא שגליתי סתריך לבני אדם גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא אלא לכבודך עשיתי שלא ירבו מחלוקת בישראל ועוד ביקש לגלות תרגום של כתובים יצתה בת קול ואמרה לו דייך מ"ט משום דאית ביה קץ משיח" (מגילה ג.)

חלק מהספר (פרקים ב'-ז') כתוב בלשון ארמית. ישנם כאלו שהלכו ותרגמו את הספר, אך בעניין זה כתב  הציץ אליעזר (חלק י"ד א,ב): וע"ד מה שהבטתי בעין לא יפה על הדבר שנעשה לתרגם ספר דניאל מתרגום לעברית - מה שאחרים שמחו על כך -. הנה גם הוא זה בגלל שלדעתי ישנו בדבר הזה משום הורדה מקדושה, ועוד יותר מזה, וכדאבאר.

איתא במס' מגילה ד' ג' ע"א, דיונתן בן עוזיאל ביקש לגלות תרגום של כתובים, יצתה בת קול ואמרה לו דייך, מ"ט משום דאית ביה קץ משיח. ומפרש"י: קץ משיח בספר דניאל. זאת אומרת דעכבו מן השמיים בידי יונתן בן עוזיאל לגלות גם תרגום של כתובים כשם שגילה תרגום של נביאים בגלל ספר דניאל שלא ניתן לגלות תרגומו בגלל קץ משיח שכתוב בו. ויעוין בספר תפארת ישראל למהר"ל מפארג ז"ל פרק ס"ה שמקשה דיהי' מתרגום הכל חוץ מן הקץ. ומתרץ, דדבר זה אין קשיא שאם לא היה מצוה לתרגם כדכתיב בקרא ויבינו במקרא מפורש, לא היה רשאי לתרגם כי אל יעלה על דעתך כי התורה הוא כמו ספר חכמה שאתה יכול להוסיף עליו ולשנות עליו דבר, זה אינו, כי תורת ה' היא, אין ראוי שיהיה שנוי בתורה, ולכך כיון דאין ראוי לתרגם כל כתובים מפני דניאל שיש בו קץ משיחנו אין ראוי לתרגם כלל דאין לומר שיש לתרגם חצי כתובים. עיי"ש.

למרות הפירושים הרבים שנכתבו, ישנם דברים רבים שעדיין לא נתגלו ונתפרשו עד עמקם כמו שכתוב בסוף ספר דניאל "וַיֹּאמֶר לֵךְ דָּנִיֵּאל כִּי סְתֻמִים וַחֲתֻמִים הַדְּבָרִים עַד עֵת קֵץ יִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וְיִצָּרְפוּ רַבִּים וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים וְלֹא יָבִינוּ כָּל רְשָׁעִים וְהַמַּשְׂכִּלִים יָבִינוּ" (י"ב ט-י).

מות דניאל

בספר יוסיפון מובא כי בסוף ימיו דניאל ביקש מהמלך רשות לעזוב את כל תפקידיו הציבוריים, ובמקומו יתמנה זרובבל בן שאלתיאל בן יכניה מלך יהודה, וכך היה. דניאל עצמו חזר לעירו שושן הבירה שם עבד את הק עד יום מותו.

מנגד בשיר השירים רבה מובא שדניאל וחבורתו עלו לארץ ישראל.

בספר סדר הדורות מתואר מקום קברו של דניאל בשושן הבירה. ארונו תלוי באמצע נהר חידקל מזהיר כזהב גבוה מאוד על עמודי ברזל ושלשלאות ברזל, כי מקודם ארונו היה לצד אחר של הנהר ובאותתו צד היה ברכה, ובצד השני של הנהר היה לעיתים רעב, ועשו מלחמה שני צידי הנהר עד שנאלצו לתלות את ארונו באמצע הנהר כדי שיוכלו לראות אותו משני הצדדים. וכשהיו עוברים ספינות מתחת הארון, אם היו חסידים, הם היו ניצולים, ואם היו רשעים היו נטבעין שם תחת הארון וכו. הרוצה להרחיב יעיין שם. (ג' אלפים ש"צ) ישנו גם תיאור על מקום קבורתו בספרו של רבי בנימין מטודלה. עיי"ש.

בחזיונותיו של דניאל מרומזים העתידות לבוא על עם ישראל ועל זמן ביאת המשיח, וכשם שנתקיימו חזיונותיו עד כאן, כן במהרה בימינו נזכה לראות בחוש את החזיונות שחזה על עם ישראל בביאת המשיח.

משנת ההלכה

מצות הכנסת אורחים

       א.       ממצוות הכנסת אורחים להכין לאורח מים לצורך נקיותו, ולתת לו קודם שיאכל להשען ולהנפש מטורח הדרך[34]. (שם).

        ב.        עיקר המצווה שישמש אותם הוא בעצמו ויתן להם בסבר פנים יפות[35] ולא זועפות ויראה להם את עצמו כאילו הוא עשיר אפי' שאיננו ולא יראה להם שום דבר דאגה וכ"ש שלא יספר להם תלאותיו[36]. (שם)

         ג.         ראוי שיפרוס בעה"ב בעצמו את הלחם וכיו"ב כדי שיבצע בעין יפה ולא יבוש ולא יכלם האורח ואפילו אם האורח גדול[37] ות"ח[38] ודוקא אם הוא בעל הסעודה[39] אבל בלא"ה אפי' שאוכלין בביתו אין לו לבצוע אלא יתן לגדול שבכלם  ולא יביט בפני האורח או במנתו בשעה שהוא אוכל שלא לביישו (שם ובשו"ע או"ח קס"ז סעי' י"ד ומ"ב שםובסי' ק"ע סעי' ד')

        ד.        ראוי שיוסיף מעט במאכלו כפי יכולתו[40] לכבוד האורח ואם אין ביכולתו ינחמו בדברים לאמר לו דאם היה יכול היה נותן לו בשר ויין[41] כפי כבודו

       ה.       ישכיבהו במיטב מטותיו[42] כפי הראוי לו. (אהבת חסד שם)

---

[1] מלב"ים

[2] ספורנו

[3] רש"י

[4] ספורנו

[5] רמב"ן

[6] ספורנו

[7] ת"א ת"י

[8] ספורנו

[9] רמב"ן

[10] ת"י

[11] מלבי"ם

[12] הגרי"ז הלוי על התורה

[13] ת"י מלבי"ם

[14] ת"י

[15] ת"י

[16] ת"א ת"י

[17] על פי הרשב"ם לעיל

[18] אבע"ז

[19] רמב"ן פי' ר' יוסף בכור שור

[20] רשב"ם

[21] חזקוני

[22] ספורנו

[23] רש"י

[24] חזקוני

[25] אבע"ז

[26] ת"א ת"י

[27] רמב"ן

[28] פי' ר' יוסף בכור שור

[29] ת"י

[30] אבע"ז

[31] אבע"ז מלבי"ם

[32] ת"א ת"י

[33] רמב"ן

[34] והוא נמי נלמד מאאע"ה "יקח נא מעט מים וכו' והשענו תחת העץ" ועיין בכד הקמח לרבנו בחיי אות אורחים וז"ל "וכן מצינו בשונמית שקבלה את אלישע וכו' ונשים לו מטה ושלחן וכסא ומנורה אשה חשובה וחכמה היתה וכו' והיו כל דבריה בחכמה ובסדר הראוי כי הקדימה מטה לשלחן כי דרך העיף הבא מן הדרך שרוצה לשכב על המטה ולנוח יותר מן האכילה ועל כן הזכיר מטה תחילה" וכו'

[35] "כשאתה מכניס אורחים לביתך לא תתן להם ופניך כבושות בקרקע שכל הנותן פניו כבושות בקרקע אפילו נתן כל מתנות שבעולם מעלים עליו כאילו לא נתן כלום". (ר"ב אבות פ"א מט"ו ד"ה והווה מקבל)

[36] עיין פ"י ממתנות עניים ה"ד וה"ה

[37] ועכ"פ נכון שיאמר "ברשות" ליטול רשות מהגדול (פוסקים בשו"ע שם)

[38] ואם כל אחד ואחד אוכל מככרו ומברך כל אחד לעצמו בודאי מהנכון שבעה"ב יכבד לגדול שיבצע תחילה כיון שאין כאן טעם משום עין יפה (מ"ב שם ס"ק ע"ד)

[39] שעה"צ שם ס"ק ס"א ועיין שם בשו"ע ופוסקים פרטי הדינים בדיני קדימת הבוצעים ועיי"ש שו"ע הרב סעי' י"ט האיך נדחה וקדשתו דכהן מפני בצעת בעה"ב ועוד שם לענין סעודת חתן

[40] בספר חסידים סי' נ"ו "ואין האדם חייב להאכילם בשר ולהשקותם יין אלא כפי שהיכולת בידו את לחמו ומימיו יתן להם בשמחה כי טוב ארוחת ירק שמחת פנים משור אבוס ופנים זעופים" משמע דעכ"פ במה שיש יכולת יוסיף לו וכ"כ שם במקור החסד ב' וז"ל עכ"ז נראה שבימים הראשונים יוסיף מעט על הרגיל משום כבוד האורח כי יודע הוא שיפחות וילך כדמצנו בב"ר ס"פ פנחס (פכ"א אות כ"ה) ובתנחומא שם פי"ז "אלא למדך תורה דרך ארץ מן הקרבנות שאם ילך אדם לאכסניא וקבלו ביום ראשון מקבלו יפה ומאכילו עופות בשני מאכילו דגים בשלישי גבינה ברביעי מאכילו ירק כך פוחת והולך עד שמאכילו קטניות" ועיין תוד"ה עשרה חולין פ"ד א' דבמקום גבינה גרסו בשר וכתבו דבמקומו דבעל המדרש היה עופות ודגים חשובים מבשר וא"כ ודאי דצריך להוסיף לאורח מאכלים חשובים כבשר ויין לכה"פ לפי יכולת שיש בידו

[41] שם בספר חסידים וז"ל "ולעת אוכל ידבר עמו אדווי אכול בשמחה וכו' כי הצור יודע כי ברצון ובנפש חפיצה הייתי נותן לך בשר בחיי נפשי שאין לי מה שאתן לך"

[42] כי גדולה מנוחת העיף בהיותו שוכב בטוב ולפעמים יותר עושה לו טובה המשכיבו היטב מן המאכילו והמשקהו (שם) ועיין בפי הרא"ש על התורה דברים כ"א פס' ז' וז"ל "דבעה"ב חייב לאורח חמשה דברים אכילה, שתיה, לינה, לויה, מתנה. (ועיי"ל הע' ז' מש"כ בשם כד הקמח)