מקרא
במדבר פרק ג
(יח) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי גֵרְשׁוֹן לְמִשְׁפְּחֹתָם לִבְנִי וְשִׁמְעִי:
(יט) וּבְנֵי קְהָת לְמִשְׁפְּחֹתָם עַמְרָם וְיִצְהָר חֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל:
(כ) וּבְנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחֹתָם מַחְלִי וּמוּשִׁי אֵלֶּה הֵם מִשְׁפְּחֹת הַלֵּוִי לְבֵית אֲבֹתָם:
(כא) לְגֵרְשׁוֹן היו הפקודים[1] מִשְׁפַּחַת הַלִּבְנִי וּמִשְׁפַּחַת הַשִּׁמְעִי אֵלֶּה הֵם מִשְׁפְּחֹת הַגֵּרְשֻׁנִּי:
(כב) פְּקֻדֵיהֶם בְּמִסְפַּר כָּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמָעְלָה פְּקֻדֵיהֶם שִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת:
(כג) מִשְׁפְּחֹת הַגֵּרְשֻׁנִּי אַחֲרֵי כמו אחורי הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ יָמָּה בצד מערב[2] לא החל הכתוב במשמרות הלוים מן המזרח כאשר עשה בדגלים, מפני שאין שם משמרת ללוים רק לאהרן ובניו הכהנים ולמשה שהוא כהן הכהנים והחל מן המערב שהוא מעמד כנגד המזרח[3]:
(כד) וּנְשִׂיא בֵית אָב לַגֵּרְשֻׁנִּי אֶלְיָסָף בֶּן לָאֵל:
(כה) וּמִשְׁמֶרֶת בְּנֵי גֵרְשׁוֹן בְּאֹהֶל מוֹעֵד יריעות הַמִּשְׁכָּן וְהָאֹהֶל יריעות העזים מִכְסֵהוּ עורות אילים ותחשים[4] וּמָסַךְ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
(כו) וְקַלְעֵי הֶחָצֵר וְאֶת מָסַךְ פֶּתַח הֶחָצֵר אֲשֶׁר עַל סמוך ל - הַמִּשְׁכָּן וְעַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב שהחצר וכן קלעי החצר הקיפו בג' רוחות את המשכן וברוח מזרחית היה עקרו להקיף את המזבח שלכן היה רחוק נ' אמה מן המשכן[5] וְאֵת מֵיתָרָיו של משכן והאהל ולא של חצר לְכֹל עֲבֹדָתוֹ:
(כז) וְלִקְהָת מִשְׁפַּחַת הַעַמְרָמִי משה ובניו[6] וּמִשְׁפַּחַת הַיִּצְהָרִי וּמִשְׁפַּחַת הַחֶבְרֹנִי וּמִשְׁפַּחַת הָעָזִּיאֵלִי אֵלֶּה הֵם מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי:
(כח) בְּמִסְפַּר כָּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמָעְלָה שְׁמֹנַת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ הוא הארון ונקרא קדש כנגד המשכן[7]:
(כט) מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי קְהָת יַחֲנוּ עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן תֵּימָנָה בדרום:
(ל) וּנְשִׂיא בֵית אָב לְמִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי אֱלִיצָפָן בֶּן עֻזִּיאֵל:
(לא) וּמִשְׁמַרְתָּם הָאָרֹן וְהַשֻּׁלְחָן וְהַמְּנֹרָה וְהַמִּזְבְּחֹת החיצוני והפנימי[8] וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָּהֶם וְהַמָּסָךְ היא הפרכת[9] וְכֹל עֲבֹדָתוֹ וי"א שהוא מסך פתח אהל מועד וכל עבודתו מיתריו[10]:
(לב) וּנְשִׂיא נְשִׂיאֵי הַלֵּוִי שהיה נשיא על שלשת הנשיאים של שלש המשפחות[11] אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן פְּקֻדַּת שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ:
(לג) לִמְרָרִי מִשְׁפַּחַת הַמַּחְלִי וּמִשְׁפַּחַת הַמּוּשִׁי אֵלֶּה הֵם מִשְׁפְּחֹת מְרָרִי:
(לד) וּפְקֻדֵיהֶם בְּמִסְפַּר כָּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמָעְלָה שֵׁשֶׁת אֲלָפִים וּמָאתָיִם:
(לה) וּנְשִׂיא בֵית אָב לְמִשְׁפְּחֹת מְרָרִי צוּרִיאֵל בֶּן אֲבִיחָיִל עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ צָפֹנָה:
(לו) וּפְקֻדַּת מִשְׁמֶרֶת בְּנֵי מְרָרִי קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן וּבְרִיחָיו וְעַמֻּדָיו וַאֲדָנָיו וְכָל כֵּלָיו וְכֹל עֲבֹדָתוֹ:
(לז) וְעַמֻּדֵי הֶחָצֵר סָבִיב וְאַדְנֵיהֶם וִיתֵדֹתָם וּמֵיתְרֵיהֶם:
(לח) וְהַחֹנִים לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן קֵדְמָה לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד מִזְרָחָה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו שֹׁמְרִים מִשְׁמֶרֶת הַמִּקְדָּשׁ לְמִשְׁמֶרֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת:
(לט) כָּל פְּקוּדֵי הַלְוִיִּם אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פִּי יְקֹוָק לְמִשְׁפְּחֹתָם כָּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמַעְלָה שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אָלֶף ואם תחשב את כולם אתה מוצא - "עשרים ושנים אלף ושלש מאות", וזו שאלה [ששאל] קונטרקוס ההגמון את רבן גמליאל בבכורות ואמר לו - שאותם שלש מאות בכורות היו ופדו את עצמן, ולכך לא נמנו דרך הפדיום[12]: ס
נביא
מלכים ב פרק יג
(יד) וֶאֱלִישָׁע חָלָה אֶת חָלְיוֹ אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ וַיֵּרֶד אֵלָיו יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הנה אלישע משח את חזאל למלך על ארם (עפ"י נבואת אליהו) ונבא לו שיעשה רע לישראל, ולא היה אפשר שיתבטל זה בחייו, ובעת חלה את חליו שהיה עתיד למות בו ירד אליו יואש בתחלת מלכותו, בעוד יואחז חי וַיֵּבְךְּ עַל פָּנָיו עד שרחם הנביא עליו וַיֹּאמַר אָבִי אָבִי רבי רבי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו שעזר ישראל בתפלתו כרכב ופרשים:
(טו) וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלִישָׁע אחר שחזאל היה כחו ע"י דבורו של אלישע איכול לבוא דבור ולבטל דבור, והוצרך לעשות מעשה עם נבואתו כדי שיעמוד נגד דבור הראשון ויבטלנו קַח קֶשֶׁת וְחִצִּים וַיִּקַּח אֵלָיו קֶשֶׁת וְחִצִּים:
(טז) וַיֹּאמֶר לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הַרְכֵּב יָדְךָ עַל הַקֶּשֶׁת הנח ידך על הקשת ותפוש בו וַיַּרְכֵּב יָדוֹ וַיָּשֶׂם אֱלִישָׁע יָדָיו עַל יְדֵי הַמֶּלֶךְ להעיר כי ידיו תהיינה במלחמותיו על דרך המופת וההשגחה הפרטית בעבור הנביא:
(יז) וַיֹּאמֶר פְּתַח הַחַלּוֹן קֵדְמָה מזרחה לכיוון ארם וַיִּפְתָּח וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע יְרֵה וַיּוֹר שמע לו וירה וַיֹּאמֶר חֵץ תְּשׁוּעָה לַיקֹוָק על ידי החץ יהיה תשועה המיוחדת לה' לבוא מאתו וְחֵץ תְּשׁוּעָה ובאיזה עם יפול החץ שיהיה על ידו תשועה לישראל בַאֲרָם יפול החץ וְהִכִּיתָ אֶת אֲרָם בַּאֲפֵק עַד כַּלֵּה:
(יח) וַיֹּאמֶר קַח הַחִצִּים וַיִּקָּח וַיֹּאמֶר לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הַךְ אַרְצָה וַיַּךְ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וַיַּעֲמֹד:
(יט) וַיִּקְצֹף עָלָיו אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמֶר היה לך לְהַכּוֹת חָמֵשׁ אוֹ שֵׁשׁ פְּעָמִים ו- אָז הִכִּיתָ אֶת אֲרָם עַד כַּלֵּה וְעַתָּה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים תַּכֶּה אֶת אֲרָם: ס
(כ) וַיָּמָת אֱלִישָׁע וַיִּקְבְּרֻהוּ וּגְדוּדֵי מוֹאָב יָבֹאוּ בָאָרֶץ בָּא שָׁנָה אחר שבא שנה אחרת, כלומר שעבר שנה מעת נקבר אלישע ואז באו גדודי מואב לשלול שלל:
(כא) וַיְהִי הֵם קֹבְרִים אִישׁ וְהִנֵּה רָאוּ אֶת הַגְּדוּד ומרוב פחד מהגדוד וַיַּשְׁלִיכוּ אֶת הָאִישׁ בְּקֶבֶר אֱלִישָׁע וַיֵּלֶךְ וַיִּגַּע הָאִישׁ בְּעַצְמוֹת אֱלִישָׁע וַיְחִי וַיָּקָם עַל רַגְלָיו לצאת משם, כי גוף הצדיק ועצמותיו שהיו ארון מיוחד לקדושה אין ראוי שיגע בהם חול: פ
(כב) וַחֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם לָחַץ אֶת יִשְׂרָאֵל כֹּל יְמֵי יְהוֹאָחָז:
(כג) וַיָּחָן מלשון חנינה וחמלה יְקֹוָק אֹתָם וַיְרַחֲמֵם וַיִּפֶן אֲלֵיהֶם לְמַעַן בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וְלֹא אָבָה הַשְׁחִיתָם וְלֹא הִשְׁלִיכָם מֵעַל פָּנָיו עַד עָתָּה:
(כד) וַיָּמָת חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וַיִּמְלֹךְ בֶּן הֲדַד בְּנוֹ תַּחְתָּיו בכדי לבוא תשועה לישראל, מת חזאל ומלך בן הדד, ובימיו נושעו:
(כה) וַיָּשָׁב יְהוֹאָשׁ בֶּן יְהוֹאָחָז וַיִּקַּח אֶת הֶעָרִים מִיַּד בֶּן הֲדַד בֶּן חֲזָאֵל אֲשֶׁר לָקַח מִיַּד יְהוֹאָחָז אָבִיו בַּמִּלְחָמָה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים הִכָּהוּ יוֹאָשׁ וַיָּשֶׁב אֶת עָרֵי יִשְׂרָאֵל: פ
מלכים ב פרק יד
(א) בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְיוֹאָשׁ בֶּן יוֹאָחָז מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ אֲמַצְיָהוּ בֶן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה:
(ב) בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ יהועדין יְהוֹעַדָּן מִן יְרוּשָׁלִָם:
(ג) וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְקֹוָק רַק לֹא כְּדָוִד אָבִיו כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה יוֹאָשׁ אָבִיו עָשָׂה:
(ד) רַק הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת:
(ה) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר חָזְקָה הַמַּמְלָכָה בְּיָדוֹ וַיַּךְ קטל אֶת עֲבָדָיו הַמַּכִּים את אלו שהרגו אֶת הַמֶּלֶךְ אָבִיו:
(ו) וְאֶת בְּנֵי הַמַּכִּים לֹא הֵמִית כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק לֵאמֹר לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת כִּי אִם אִישׁ בְּחֶטְאוֹ ימות יוּמָת והגם שחז"ל דרשו לא יומתו אבות על בנים בעדות בנים, זה הוציאו מיתור הכתוב איש בחטאו ופשוטו כפשוטו, ולכן הביאו סוף הכתוב כי אם איש בחטאו יומת:
(ז) הוּא הִכָּה אֶת אֱדוֹם בְּגֵיא המלח מֶלַח עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים ולא זכר השאר שאומר בדברי הימים עוד עשרת אלפים שבו חיים ויביאום לראש הסלע וישליכום מראש הסלע וכלם הבקעו וְתָפַשׂ אֶת המצודה שהיתה בנויה על הַסֶּלַע בַּמִּלְחָמָה וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ יָקְתְאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה: פ
כתובים
רות פרק א
(א) וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים לפני מלוך מלכים על עמ"י בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה, וגם לא היה אז שופט אחד מיוחד לכל ישראל שאז היה השופט עוצר בעם, כי היה בין שופט לשופט שאז היו שופטים רבים החפץ ימלא את ידו, ואין מורא השופט על העם וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּלֶךְ אִישׁ עשיר גדול ופרנס הדור היה מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה לָגוּר בִּשְׂדֵי מוֹאָב הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּשְׁנֵי בָנָיו מפני צרות העין שהייתה בו שלא רצה לעזור לעניי עמו:
(ב) וְשֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ נָעֳמִי וְשֵׁם שְׁנֵי בָנָיו מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן אֶפְרָתִים חשובים שנישאו למשפחת מלוכה מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וַיָּבֹאוּ שְׂדֵי מוֹאָב וַיִּהְיוּ שָׁם:
(ג) ומכיוון שהסכים להשאר בחו"ל וַיָּמָת אֱלִימֶלֶךְ אִישׁ נָעֳמִי שאין אדם מת אלא לאשתו וַתִּשָּׁאֵר הִיא וּשְׁנֵי בָנֶיהָ ולא לקחו מוסר ממות אביהם:
(ד) ויוסיפו לחטוא וַיִּשְׂאוּ לָהֶם נָשִׁים מֹאֲבִיּוֹת נשאו את בנות עגלון מלך מואב שֵׁם הָאַחַת עָרְפָּה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית רוּת וַיֵּשְׁבוּ שָׁם כְּעֶשֶׂר שָׁנִים:
(ה) וַיָּמוּתוּ גַם שְׁנֵיהֶם קודם לקו בממונם ואח"כ מתו מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן מחלון מת קודם כליון כי בתור האח הבכור היה עליו למחות ביד אחיו הצעיר וַתִּשָּׁאֵר הָאִשָּׁה ולא השתתפה בחטאם מִשְּׁנֵי יְלָדֶיהָ וּמֵאִישָׁהּומבעלה:
(ו) וַתָּקָם הִיא וְכַלֹּתֶיהָ וַתָּשָׁב מִשְּׂדֵי מוֹאָב כִּי שָׁמְעָה מרוכלים המסתובבים בעיירות בִּשְׂדֵה מוֹאָב כִּי פָקַד יְקֹוָק אֶת עַמּוֹ לָתֵת לָהֶם לָחֶם והרעב הסתיים:
(ז) וַתֵּצֵא מִן הַמָּקוֹם כי יציאת צדיק עושה רושם אֲשֶׁר הָיְתָה שָׁמָּה וּשְׁתֵּי כַלֹּתֶיהָ עִמָּהּ וַתֵּלַכְנָה בַדֶּרֶךְ לָשׁוּב אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה:
(ח) וַתֹּאמֶר נָעֳמִי לִשְׁתֵּי כַלֹּתֶיהָ לֵכְנָה שֹׁבְנָה אִשָּׁה לְבֵית אִמָּהּ יעשה יַעַשׂ יְקֹוָק עִמָּכֶם חֶסֶד כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עִם הַמֵּתִים הבנים שלי וְעִמָּדִי:
(ט) יִתֵּן יְקֹוָק לָכֶם וּמְצֶאןָ מְנוּחָה אִשָּׁה בֵּית אִישָׁהּ וַתִּשַּׁק לָהֶן וַתִּשֶּׂאנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה:
(י) וַתֹּאמַרְנָה לָּהּ אנו לא מלוות אותך מחוץ למואב אלא כִּי אִתָּךְ נָשׁוּב לְעַמֵּךְ:
(יא) וַתֹּאמֶר נָעֳמִי שֹׁבְנָה בְנֹתַי לָמָּה תֵלַכְנָה עִמִּי הַעוֹד לִי בָנִים בְּמֵעַי וְהָיוּ לָכֶם לַאֲנָשִׁים:
(יב) שֹׁבְנָה בְנֹתַי לֵכְןָ כִּי זָקַנְתִּי מִהְיוֹת לְאִישׁ שאנשא לו ואוליד בנים ואז תתחתנו איתם כִּי אָמַרְתִּי בליבי יֶשׁ לִי תִקְוָה גַּם הָיִיתִי הַלַּיְלָה לְאִישׁ והריתי זכרים וְגַם יָלַדְתִּי בָנִים ואפילו אם אלד הלילה כבר לא תוכלו להתחתן איתם וכל זה כדרך הלצה:
(יג) ואז שואלת נעמי בתמיהה הֲלָהֵן תְּשַׂבֵּרְנָה לילדים אלו תצפו עַד אֲשֶׁר יִגְדָּלוּ הֲלָהֵן תֵּעָגֵנָה בשבילם תהיו אסורות לְבִלְתִּי הֱיוֹת לְאִישׁ אַל בְּנֹתַי כִּי מַר לִי מְאֹד מִכֶּם כִּי יָצְאָה בִי יַד יְקֹוָק ולא נשאר לי כלום:
(יד) וַתִּשֶּׂנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה עוֹד וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ נשיקה של פרישות וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ שכוונתה הייתה לטוב:
(טו) וַתֹּאמֶר הִנֵּה שָׁבָה יְבִמְתֵּךְ אֶל עַמָּהּ וְאֶל אֱלֹהֶיהָ אז גם את שׁוּבִי אַחֲרֵי יְבִמְתֵּךְ:
(טז) וַתֹּאמֶר רוּת בבקשה אַל תִּפְגְּעִי בִי תפצירי בי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי ומכאן אמרו חז"ל שגר הבא להתגייר מודיעים לו מקצת עונשים שאם בא לחזור בו יוזור שמתוך דברים של רות נלמד שנעמי אמרה לה שאסור לצאת חוץ לתחום בשבת ורות ענתה באשר תלכי אלך. המשיכה נעמי ואמרה שאסור הייחוד עם זכר ועונה רות באשר תליני אליןץ המשיכה נעמי ואמרה אנו מובדלים משאר העמים ע"י תרי"ג מצוות, ענתה רות עמך עמי. המשיכה נעמי והוסיה שאסור לעבוד ע"ז, ענתה רות ואלהיך אלהי. נעמי: ארבע מיתות בי"ד נמסרו לנו. רות: באשר תמותי אמות. מסיימת נעמי ואומרת ששני קברים נמסרו לבי"ד אחד לסקילה ושרפה ואחד לחנק והרג וסיימה רות ואמרה ושם אקבר:
(יז) בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת וְשָׁם אֶקָּבֵר כֹּה יַעֲשֶׂה יְקֹוָק לִי כמו שבעלי מת וְכֹה יֹסִיף כִּי רק הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ:
(יח) וַתֵּרֶא כִּי מִתְאַמֶּצֶת הִיא לָלֶכֶת אִתָּהּ וַתֶּחְדַּל לְדַבֵּר אֵלֶיהָ ואמרו רז"ל מכאן שאין מרבין ומדקדקים על הגר:
משנת ההלכה
דיני יו"ט
לש
א. לישה (ובכלל זה עריכה במערוך וכל אופני הלישה) מותרת ביום טוב. ומ"מ לא ימדוד את הקמח ביו"ט, שהרי הוא עשה חול וכלשון חז"ל דהוי עובדא דחול[13] מכיון שאינו צורך הפת ולא יתקלקל אם לא ימדוד, אלא יקח באומד הדעת. ואם לוקח בכלי המיוחד למדה שמודד בו בחול[14] אינו ממלא המדה אלא פוחת מעט או מוסיף מעט (חיי אדם כלל פה סעי' א ומ"ב סי' תקו ס"ק א ג)
ב. ואם צריך את הקמח לדבר שצריך מידה מותר (מ"ב שם ס"ק ב)
ג. מותר ללוש עיסה לעשות ממנה פת גדולה ואין חוששים שמתוך כך יאפה יותר ממה שצריך[15] (שו"ע סי' תקו סעי' ה)
ד. אפילו יש לו לחם שאפה מערב יו"ט, מותר לאפות עוד לחם, שיכול לומר[16] "אוכל היום פת חמה[17]". וכן מותר לו ללוש מין אחר כגון שיש לו פת חיטים ורוצה ללוש פת שעורים או כוסמת. (מ"ב שם ס"ק לו לז).
ה. יש ליזהר ללוש לאקשין (אטריות) מערב י"ט, שהישנים יותר טובים מהחדשים, ומכל מקום אם אין פנאי או ששכח מעי"ט, יעשה בי"ט ע"י שינוי קצת, שאם רגיל לעשות על השלחן, יעשה על מפה וכיוצא בו, וכן הדין בכל אוכל נפש. ומותר לכתחלה להמתין לעשותו ביו"ט ע"י שינוי (חיי אדם שם סעי' ז ומ"ב תצה ס"ק ח)
ו. מותר להקציף ביצה או להכין קצפת משמנת מתוקה וכן להכין מאכל ביצה עם בצלים ולערבו בשמן וכן להכין דייסה לתינוק או פודינג כהרגלו בחול (שמירת שבת כהלכתה פי"א סעי' לא לב)
האופה והמבשל
ז. האופה והמבשל, מותרים ביו"ט. והוא שיהא בדעתו לאכול מן התבשל שמבשל בו ביום אבל לצורך מחר אסור לבשל ולאפות אפי' לצורך יו"ט שני של ר"ה (שו"ע תקג סעי' א)
ח. אסור לאדם המקפיד[18] על אכילת קטניות בפסח לבשל אותם לאדם שאינו מקפיד על אכילתם, כיון שהוא נוהג איסור באכילתו משום גדר וסייג, אבל לטלטלו ביום טוב מותר, (בן איש חי שנה ראשונה פרשת צו ס"ק מא)
ט. מי שאכל בשר ביום טוב, לנוהגים כבן איש חי אסור לבשל מאכלי חלב לאחרים, אלא אם כן יש שהות ביום שיעבור זמן ההמתנה בין בשר בחלב (שש שעות, שלוש שעות, או שעה, כל אחד כמנהגו), כדי שראוי שיאכל זה מן התבשיל ההוא בו ביום, אבל אם אין שהות ביום שיאכל הוא עצמו ממנו, אסור לבשל לאחרים, אבל בטלטול מותר (בן איש חי שם) ובפוסקים האשכנזים פסקו שאף אין לו עצמו שהות ביום לאכלו מותר[19]. (שמירת שבת כהלכתה פ"ב סעי' א).
י. אסור לבשל פירות יבשים ביו"ט שהוא ידוע שהמבושלים מעיו"ט טובים הם יותר לאכילה אח"כ ביו"ט מיהו אם לא היה לו שהות מקודם לבשל מותר לבשל ע"י שינוי וכש"כ כשלא היה לו הפירות מקודם בודאי מותר לבשלם ביו"ט אפילו שלא ע"י שינוי. (מ"ב תצה ס"ק ח).
יא. וכן כל דבר שטעמו לא יפוג כלל אם יבשלו בערב החג יבשלו מבעוד יום ואם לא הספיק או ששכח בערב החג מותר לבשל והוא שיעשה בשינוי קצת ואם היה אנוס או שבאו אליו אורחים במפתיע ולא ידע להכין עבורם מבעוד יום מותר אף בלא שינוי. (רמ"א תצה סעי' א ומ"ב שם ס"ק י).
יב. אם רוצה מים חמים מותר להחם אותם ביו"ט[20] ואין צריך לחמם מערב יו"ט ולהשאירם ע"ג האש. (שמירת שבת כהלכתה שם הערה ו).
יג. אם לא היו לו את כל החומרים הדרושים לבישול או שלא ידע באיזה אופן רוצה את הבישול בערב החג או איזה מין רוצה לבשל מותר לבשלו ביו"ט אפילו בדבר שאין טעמו פג (שם)
יד. ממלאה אשה קדרה בשר[21] אף על פי שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת וה"ה אם אינה צריכה רק לתבשיל או לרוטב בלבד ג"כ מותר שכל אלו משתבחים ע"י הוספת הבשר ומ"מ תזהר שלא תאמר בפיה שמבשלת לצורך לילה ומ"מ בדיעבד אינו נאסר עי"ז (שו"ע ורמ"א סי' תקג סעי' א ומ"ב ס"ק ז)
טו. וכן יכולה לבשל הרבה קדרות ולאכול מכל אחת מעט. ואפילו כונתה לצורך הלילה כיון שרוצה לאכול מכל אחת בסעודת שחרית ודוקא כשבכל קדרה היתה מבשלת מין בפני עצמו אבל מין אחד בשתי קדרות אין להתיר כיון שטעם שתי הקדרות הוא שוה א"כ כל מה שטועם משתיהן יכול לטעום מאחת ונמצא שהקדרה השניה אינה מתבשלת כ"א לצורך לילה לבד וכן בכמה מינים דוקא קודם אכילה מותר, אבל אחר אכילה אינה יכולה לבשל ולומר: אוכל ממנה כזית, שהרי זה הערמה[22] (שם ומ"ב ס"ק י)
טז. ואפילו אחר שהניחה הקדרה על האש מותרת להוסיף בשר שאינה צריכה היום מפני שהתבשיל משתבח טעמו יותר כשיש שם בשר הרבה ואפילו הוא בקדרה קטנה מותר ליתנו בקדרה גדולה ולהוסיף עליו כדי שיהיה שמן ביותר (מ"ב שם ס"ק ה)
יז. וכ"ז שייך דוקא כשמבשל בשר ודגים בקדרה אבל בשאר תבשילין אינה רשאה להוסיף בשביל מוצאי יו"ט כשעומדת כבר הקדרה על האש כיון שאינו מוסיף שבח עי"ז בתבשיל וכן כשצולין בשר על השפוד אינו רשאי להוסיף בשביל לילה כשעומד כבר השפוד על האש אבל בתחלה יכול להוסיף על השפוד כמה שירצה כיון שהוא בטרחא אחת וכן בתבשיל כה"ג (מ"ב שם ס"ק ה)
יח. ודוקא בזה שיש תועלת גם לצורך היום ע"י הריבוי אבל אסור לעשות חרעמזלא"ך או קרעפלא"ך וכיו"ב יותר ממה שצריך לבו ביום שאין אחד משביח מחבירו וצריך לטרוח בכל אחד ואחד בפני עצמו (שם ס"ק ח)
[2] אבע"ז
[8] אבע"ז
[10] אבע"ז
[14] ולפ"ז לקחת בכוס שאינו מיוחד למידה בחול מותר
[15] ר"ל הואיל ואין בה טורח כ"כ כמו שיש בפת קטן בעריכת כל אחת מהם וע"כ הו"א שיש לחוש שיאפה יותר ממה שצריך והיינו באופן שאסור וכגון בתנור גדול או בכמה פעמים דבתנור קטן ובפעם אחת אפילו לאפות יותר ממה שצריך לית לן בה מפני שהפת משתבח על ידי זה וה"ה שמותר לו לאפות לחמניות דקות מאד אע"ג שטורח הרבה בעריכת ובלישת כל אחת ואחת: (מ"ב שם ס"ק לב)
[17] ולכאורה ה"ה ברוצה פת טריה
[18] ולכאורה ה"ה גם במי שמקפיד על אכילת שרויה בפסח אסור לו לבשל ביו"ט למי שאינו מקפיד
[19] שכיון שמותר לו לבשל כל מאכל חלבי וגם קודם שאכל בשר היה מותר לו לאכול חלבי איך נאמר שפתאום באמצע היום יאסר עליו לבשל מאכל חלבי (שם הערה א)
[20] אע"ג שאין טעמם פג במה שמשאירם להחם על האש מעיו"ט עכ"פ כיון שאיכא פסידא שצריך לשלם עבור בעירת האש (כגון בגז או חשמל או אם משלם עבור עצים) וכן המים הולכים ומתחסרים הוי כטעמו פג)
[21] היינו אף אם כונתה בהוספת הבשר בשביל לילה שהוא חול אעפ"כ מותר כיון שעכ"פ צריכה לחתיכה אחת לאכול ביו"ט (מ"ב שם ס"ק ו) ואם א"צ לסעודת היום כלל ועיקר בישולו רק לצורך הלילה ואוכל קצת ממנה כי היכי דלא ליתסר עליה לבשל יש דיעות בין הפוסקים דיש אוסרין דהוא בכלל הערמה ויש מתירין כיון שעכ"פ אוכל קצת ממנה וגם הוא קודם אכילה והעולם נהגו להקל כדעה זו שמבשלין בשחרית לצורך הלילה וטועמין קצת מהן ואין למחות בידם כי יש להם על מי שיסמוכו ודוקא מיו"ט א' ליו"ט ב' אבל מיו"ט לחול יש ליזהר בזה. והמחמיר כדעה ראשונה שלא לבשל לצורך הלילה בקדרה בפני עצמה אלא באותה קדרה עצמה שמבשל לצורך סעודת שחרית הוא מרבה בה לצורך הלילה תבוא עליו ברכה (שם ס"ק ז)
[22] ובזה לכו"ע אסור אף שאוכלת אח"כ מעט דהוי הערמה הניכרת לכל כיון שכבר סעדה (מ"ב שם ס"ק יב): ובשו"ע כתב מיהו אם עברה ובשלה, מותר לאכלו. ונחלקו בזה האחרונים יש מן האחרונים שמפרשי דאריש הסעיף קאי דהיינו אם עבר במזיד ובישל מיו"ט לחבירו ולא קאי כלל אדסמיך ליה דמיירי בדין הערמה דשם אפשר דאף בדיעבד אסור דהערמה חמירא ממזיד כדאיתא בסימן תקכ"ז סעיף כ"ד אבל כמה אחרונים כתבו דאדסמיך ליה קאי דהערמה זו קילא להתיר בדיעבד כיון שעכ"פ אכל ממנה קצת מבע"י (מ"ב שם ס"ק יג)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה