פרשת נשא יום א'

מקרא

במדבר פרק ד

(כא) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

(כב) נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן גַּם הֵם כמו שצויתיך על בני קהת לראות כמה יש שהגיעו לכלל עבודה[1] לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם:

(כג) מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה עַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּפְקֹד אוֹתָם כָּל הַבָּא לִצְבֹא צָבָא לַעֲבֹד עֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד להקים את המשכן ולפרקו כדכתיב יורידו אותו הלוים יקימו אותו הלוים[2]:

(כד) זֹאת עֲבֹדַת מִשְׁפְּחֹת הַגֵּרְשֻׁנִּי לַעֲבֹד בחנותם[3] להקים המשכן ולעשות הלחם ולשחוט ולשמור[4] וּלְמַשָּׂא בעת מסע[5]:

(כה) וְנָשְׂאוּ אֶת יְרִיעֹת הַמִּשְׁכָּן עשר התחתונות וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד יריעות העזים מִכְסֵהוּ מעורות אילים מאדמים[6] וּמִכְסֵה הַתַּחַשׁ אֲשֶׁר עָלָיו מִלְמָעְלָה וְאֶת מָסַךְ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:

(כו) וְאֵת קַלְעֵי הֶחָצֵר וְאֶת מָסַךְ פֶּתַח שַׁעַר הֶחָצֵר אֲשֶׁר עַל הַמִּשְׁכָּן וְעַל הַמִּזְבֵּחַ הקלעים והמסך של חצר הסוככים ומגינים על המשכן ועל מזבח הנחשת[7] סָבִיב וְאֵת מֵיתְרֵיהֶם וְאֶת כָּל כְּלֵי עֲבֹדָתָם כשולחנות ויתדות ומיתרות וְאֵת כָּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה לָהֶם לכלי העבודה או למשכן ולמזבח[8] וְעָבָדוּ:

(כז) עַל פִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו תִּהְיֶה כָּל עֲבֹדַת בְּנֵי הַגֵּרְשֻׁנִּי הם ימנו בני הגרשוני על עבודתם, יאמרו פלוני מבני גרשון יהיה גזבר על ענין כך לְכָל מַשָּׂאָם ישא מן היריעות כך, וגם במסע לא יפרקו ולא יטענו עד שיצוו אותם אהרן ובניו וּלְכֹל עֲבֹדָתָם ויהיה משורר או שוער כך, כלם צריכין לפקידה שהוא המנוי ואלעזר אמרכל על כל שלשת הנשיאים, ואיתמר גזבר על גרשון ומררי וּפְקַדְתֶּם עֲלֵהֶם בְּמִשְׁמֶרֶת אֵת כָּל מַשָּׂאָםמשה יהיה עמהם בעת המנוי כאשר יפקידו אליהם המשמרות[9]:

(כח) זֹאת עֲבֹדַת מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי הַגֵּרְשֻׁנִּי בְּאֹהֶל מוֹעֵד וּמִשְׁמַרְתָּם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן שכל אחד יחזיר כליו לידו בחנות המשכן ויאמר לו הרי לפניך כלים המסורים בידי[10]: פ

(כט) בְּנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם תִּפְקֹד אֹתָם:

(ל) מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּפְקְדֵם כָּל הַבָּא לַצָּבָא לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד:

(לא) וְזֹאת מִשְׁמֶרֶת מַשָּׂאָם היה להם ג"כ מינוי קבוע מה ישא ומה תהיה עבודתו[11] לְכָל עֲבֹדָתָם בְּאֹהֶל מוֹעֵד קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן וּבְרִיחָיו וְעַמּוּדָיו וַאֲדָנָיו:

(לב) וְעַמּוּדֵי הֶחָצֵר סָבִיב וְאַדְנֵיהֶם וִיתֵדֹתָם וּמֵיתְרֵיהֶם של עמודים שהרי יתדות ומיתרי הקלעים במשא בני גרשון היו ויתדות ומיתרים היו ליריעות ולקלעים מלמטה שלא תגביהם הרוח ויתדות ומיתרים היו לעמודים סביב לתלות בהם הקלעים בשפתם העליונה[12] לְכָל כְּלֵיהֶם וּלְכֹל עֲבֹדָתָם וּבְשֵׁמֹת תִּפְקְדוּ אֶת כְּלֵי מִשְׁמֶרֶת מַשָּׂאָם שיפקד ביד כל איש במספר שמות לגלגלותם כלי משאם, לומר, פלוני ישא כך מן הקרשים, ופלוני כך מן הבריחים, והוא הדין בבני גרשון וקהת, שלא תאמר לא צוה כן אלא בני מררי, בעבור כובד משאם, וירצה כל אחד להקל מעליו ולהכביד על חבירו, אלא גם בבני גרשון וקהת צוה כן[13]:

(לג) זֹאת עֲבֹדַת מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי מְרָרִי לְכָל עֲבֹדָתָם בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן:

(לד) וַיִּפְקֹד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּנְשִׂיאֵי הָעֵדָה אֶת בְּנֵי הַקְּהָתִי לְמִשְׁפְּחֹתָם וּלְבֵית אֲבֹתָם אחר שהשלים צווי ה' באר שמשה עשה כן ושפקד בני קהת תחלה כצווי ה'[14]:

(לה) מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל הַבָּא לַצָּבָא לַעֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד:

(לו) וַיִּהְיוּ פְקֻדֵיהֶם לְמִשְׁפְּחֹתָם אַלְפַּיִם שְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים:

(לז) אֵלֶּה פְקוּדֵי מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי כָּל הָעוֹבֵד בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פִּי יְקֹוָק בְּיַד מֹשֶׁה: ס

(לח) וּפְקוּדֵי בְּנֵי גֵרְשׁוֹן לְמִשְׁפְּחוֹתָם וּלְבֵית אֲבֹתָם:

(לט) מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל הַבָּא לַצָּבָא לַעֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד:

(מ) וַיִּהְיוּ פְּקֻדֵיהֶם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם אַלְפַּיִם וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים:

(מא) אֵלֶּה פְקוּדֵי מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי גֵרְשׁוֹן כָּל הָעֹבֵד בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פִּי יְקֹוָק:

(מב) וּפְקוּדֵי מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם:

(מג) מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל הַבָּא לַצָּבָא לַעֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד:

(מד) וַיִּהְיוּ פְקֻדֵיהֶם לְמִשְׁפְּחֹתָם שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּמָאתָיִם:

(מה) אֵלֶּה פְקוּדֵי מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי מְרָרִי אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פִּי יְקֹוָק בְּיַד מֹשֶׁה:

(מו) כָּל הַפְּקֻדִים אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּנְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַלְוִיִּם לְמִשְׁפְּחֹתָם וּלְבֵית אֲבֹתָם:

(מז) מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל הַבָּא לַעֲבֹד עֲבֹדַת עֲבֹדָה הוא השיר במצלתים וכנורות שהיא עבודה לעבודה אחרת והיא הקרבנות[15] שחיטה הפשט וניתוח שהיא עבודה לעבודת הכהנים וזה היה עושים הלוים בגיל עשרים וחמש כדתיב בעזרא ובדברי הימים וגבי פסחו של חזקיהו שהלויים היו מפשיטים וכו'[16] וַעֲבֹדַת מַשָּׂא שהיו עושים בגיל שלושים בְּאֹהֶל מוֹעֵד:

(מח) וַיִּהְיוּ פְּקֻדֵיהֶם שְׁמֹנַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וּשְׁמֹנִים:

(מט) עַל פִּי יְקֹוָק פָּקַד אוֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה אִישׁ אִישׁ שמינה שלשת האחים האלה כל אחד עַל עֲבֹדָתוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ וּפְקֻדָיו אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה מינה היחידים לגולגלותם, כל אחד על עבודתו ועל משאו כן הדין שאין בן לוי רשאי לעשות במלאכת חבירו ולא לסייעו בה, כמו שאמרו (ספרי קרח ט) וכבר בקש רבי יהושע בן חנניה לסייע את רבי יוחנן בן גודגדה בהגפת דלתות, אמר לו חזור לאחוריך, שכבר אתה מתחייב מיתה, שאני מן השוערים ואתה מן המשוררים[17]: פ

נביא

מלכים ב פרק טו

(ח) בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה לַעֲזַרְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ זְכַרְיָהוּ בֶן יָרָבְעָם עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים:

(ט) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָיו לֹא סָר מֵחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל:

(י) וַיִּקְשֹׁר עָלָיו שַׁלֻּם בֶּן יָבֵשׁ וַיַּכֵּהוּ קָבָלְעָם שתי מילים והוא כמו נגד לפני העם. תרגום נגד קבל וַיְמִיתֵהוּ וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו:

(יא) וְיֶתֶר דִּבְרֵי זְכַרְיָה הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל:

(יב) הוּא דְבַר יְקֹוָק אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל יֵהוּא לֵאמֹר בְּנֵי רְבִיעִים יֵשְׁבוּ לְךָ עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל לא היה ראוי שתמשך מלכות יהוא ד' דורות רק מפני דבר ה' שלטובה אינו חוזר, ולכן ויהי כן - כי בדרך הטבע היו מורדים בו שהרי הכה את זכריה קבל עם בלא פחד רק עד עתה נתקיים המלכות בדבר ה' וַיְהִי כֵן: פ

(יג) שַׁלּוּם בֶּן יָבֵישׁ מָלַךְ בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָתֵשַׁע שָׁנָה לְעֻזִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ יֶרַח כלומר חודש יָמִים בְּשֹׁמְרוֹן:

(יד) וַיַּעַל מְנַחֵם בֶּן גָּדִי מִתִּרְצָה וַיָּבֹא שֹׁמְרוֹן וַיַּךְ אֶת שַׁלּוּם בֶּן יָבֵישׁ בְּשֹׁמְרוֹן וַיְמִיתֵהוּ וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו:

(טו) וְיֶתֶר דִּבְרֵי שַׁלּוּם וְקִשְׁרוֹ אֲשֶׁר קָשָׁר הִנָּם כְּתֻבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל: ס

(טז) אָז יַכֶּה מְנַחֵם אֶת תִּפְסַח וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ וְאֶת גְּבוּלֶיהָ מִתִּרְצָה כִּי לֹא פָתַח שתפסח לא היתה מארץ ישראל וקרא לה מנחם לשלום ולא הסכימה להשלי' עמו ולא פתח לו ולזה הכה אותה ואת כל אשר בה ואת גבוליה אשר מחוץ לעיר מתרצה ואילך וַיַּךְ אֵת כָּל הֶהָרוֹתֶיהָ המגדלים החזקים הבנויים בהרים אשר בה ויש מפרשים כל הנשים ההרות בִּקֵּעַ: פ

(יז) בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָתֵשַׁע שָׁנָה לַעֲזַרְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ מְנַחֵם בֶּן גָּדִי עַל יִשְׂרָאֵל עֶשֶׂר שָׁנִים בְּשֹׁמְרוֹן:

(יח) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק לֹא סָר מֵעַל חַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל כָּל יָמָיו:

(יט) כאשר בָּא פוּל מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל הָאָרֶץ וַיִּתֵּן מְנַחֵם לְפוּל אֶלֶף כִּכַּר כָּסֶף לִהְיוֹת יָדָיו אִתּוֹ לְהַחֲזִיק הַמַּמְלָכָה בְּיָדוֹ:

(כ) וַיֹּצֵא מְנַחֵם אֶת הַכֶּסֶף כלומר העביר ההתחייבות לכסף עַל יִשְׂרָאֵל עַל כָּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל לָתֵת לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים כֶּסֶף לְאִישׁ אֶחָד וַיָּשָׁב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְלֹא עָמַד שָׁם בָּאָרֶץ לא נתעכב שם אלא שב לו לארצו כיון שקבל הכסף ולא שמרה מאויב אחר:

(כא) וְיֶתֶר דִּבְרֵי מְנַחֵם וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל:

(כב) וַיִּשְׁכַּב מְנַחֵם עִם אֲבֹתָיו וַיִּמְלֹךְ פְּקַחְיָה בְנוֹ תַּחְתָּיו: פ

(כג) בִּשְׁנַת חֲמִשִּׁים שָׁנָה לַעֲזַרְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ פְּקַחְיָה בֶן מְנַחֵם עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן שְׁנָתָיִם:

(כד) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק לֹא סָר מֵחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל:

(כה) וַיִּקְשֹׁר עָלָיו פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ שָׁלִישׁוֹ וַיַּכֵּהוּ בְשֹׁמְרוֹן בְּאַרְמוֹן בֵּית מלך הַמֶּלֶךְ אֶת אַרְגֹּב וְאֶת הָאַרְיֵה עם הארגוב ועם האריה והם שמות שני גבורים ואולי נקרא ארגוב על שהיה מושל בחבל הארגוב, והאריה על שם גבורתו, ופקח התחבר עמהם, ועוד היו חמשים איש, והמיתו את פקחיה וְעִמּוֹ חֲמִשִּׁים אִישׁ מִבְּנֵי גִלְעָדִים וַיְמִיתֵהוּ וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו:

(כו) וְיֶתֶר דִּבְרֵי פְּקַחְיָה וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל: פ

כתובים

רות פרק ג

 (א) וַתֹּאמֶר לָהּ נָעֳמִי חֲמוֹתָהּ בִּתִּי הֲלֹא כבר כלו ג' חדשי הבחנה שמבחינים לראות אם את מעוברת מבעלך שמת ולכן מוטל עלי ש - אֲבַקֶּשׁ לָךְ מָנוֹחַ בעל כי אין לאשה מנוח עד שתנשא אֲשֶׁר יִיטַב לָךְ:

(ב) וְעַתָּה הֲלֹא בֹעַז מֹדַעְתָּנוּ קרוב משפחתינו  וכולם יודעים שאת מקורב בבית הזה מצד הקורבה ויאמרו שבאת לראות את הדישה והזריה כדרך הקרוב השמח בשמחת קרובו אֲשֶׁר הָיִית אֶת נַעֲרוֹתָיו ויחשבו שבאת לבקר את הנערות שלא ראית אותן מעת כלות הקציר הִנֵּה הוּא זֹרֶה אֶת גֹּרֶן הַשְּׂעֹרִים הַלָּיְלָה:

(ג) וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ וְשַׂמְתְּ שמלתך שִׂמְלֹתַיִךְ עָלַיִךְ וירדתי וְיָרַדְתְּ הַגֹּרֶן אַל תִּוָּדְעִי לָאִישׁ שכולם יחשבו כי הלכת לביתך ותשבי שם בסתר עַד כַּלֹּתוֹ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת:

(ד) וִיהִי בְשָׁכְבוֹ וְיָדַעַתְּ אֶת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכַּב שָׁם וּבָאת וְגִלִּית מַרְגְּלֹתָיו ושכבתי וְשָׁכָבְתְּ וְהוּא יַגִּיד לָךְ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשִׂין רמזה לבועז במה שגלתה מרגלותיו ותשכב, ר"ל רמזה לו אחר שאתה הגואל ליבם, א"כ או תגלה רגליך להיות בלא נעל ותקרא בית חלוץ הנעל, או שאשכב בצדך להקים לקרובך שם בישראל ואז תכסה רגלך בנעל, והוא יגיד לך את אשר תעשין דהיינו או שיצוה אותך לתבוע גואל הקרוב יותר או שהוא ידבר עם הגואל:

(ה) וַתֹּאמֶר אֵלֶיהָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֵלַי אֶעֱשֶׂה:

(ו) וַתֵּרֶד הַגֹּרֶן וַתַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוַּתָּה חֲמוֹתָהּ:

(ז) וַיֹּאכַל בֹּעַז וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ וַיָּבֹא לִשְׁכַּב בִּקְצֵה הָעֲרֵמָה וַתָּבֹא בַלָּט וַתְּגַל מַרְגְּלֹתָיו וַתִּשְׁכָּב:

(ח) וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת כסבור שד הוא ובקש לזעוק והיא אחזתו ולפפתו בזרועותיה וְהִנֵּה אִשָּׁה שֹׁכֶבֶת מַרְגְּלֹתָיו יתכן שאמרה לו לא תפחד וקול אשה לעולם מוכר או היה אור הלבנה רב וראה אותה שהיתה בלא זקן גם יוכל להכירה במלבושיה:

(ט) וַיֹּאמֶר מִי אָתְּ וַתֹּאמֶר אָנֹכִי רוּת אֲמָתֶךָ וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל אֲמָתְךָ היא מליצה נלקחה מן העופות שפורשים כנפיהם על בני זוגם בעת הזווג כִּי גֹאֵל אָתָּה:

(י) וַיֹּאמֶר בְּרוּכָה אַתְּ לַיקֹוָק בִּתִּי הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן שתרצי לעשות עם נפש בעלך ע"י היבום ועי"כ בחרת לקחת איש זקן  מִן הָרִאשׁוֹן שעשית עם בעלך בעת שנשא אותך שבחרת לקחת איש מזרע ישראללְבִלְתִּי לֶכֶת אַחֲרֵי הַבַּחוּרִים אִם דַּל וְאִם עָשִׁיר:

(יא) וְעַתָּה בִּתִּי אַל תִּירְאִי כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֶעֱשֶׂה לָּךְ ואל תיראי פן כשאתיעץ למחר עם אנשי העיר יניאוני מיבם אותך ויאמרו לי שאין זה מכבודי לישא נערה מואביה, גם מזה אל תיראי כִּי יוֹדֵעַ כָּל שַׁעַר עַמִּי כִּי אֵשֶׁת חַיִל אָתְּ:

(יב) וְעַתָּה כִּי אָמְנָם כִּי אם גֹאֵל אָנֹכִי וְגַם יֵשׁ גֹּאֵל קָרוֹב מִמֶּנִּי:

(יג) לִינִי הַלַּיְלָה וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב שם הגואל היה "טוב" יִגְאָל וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי חַי יְקֹוָק אני מבטיחך בשבועה שאם לא יחפץ לגאלך אז וגאלתיך אנכי חי ה', ע"ז אני נשבע לךשִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר כי איני ירא פן יסיתני היצה"ר לבא עליך עתה:

(יד) וַתִּשְׁכַּב מרגלתו מַרְגְּלוֹתָיו עַד הַבֹּקֶר וַתָּקָם בטרום בְּטֶרֶם יַכִּיר אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וַיֹּאמֶר אל נערו שלא יגלה לשום אדם שהאשה שהיתה בשדה בלילה עם נערותיו באה מן השדה אל הגורן ונשארה שם ללון אַל יִוָּדַע כִּי בָאָה הָאִשָּׁה הַגֹּרֶן:

(טו) וַיֹּאמֶר הָבִי הַמִּטְפַּחַת אֲשֶׁר עָלַיִךְ וְאֶחֳזִי בָהּ וַתֹּאחֶז בָּהּ וַיָּמָד שֵׁשׁ מדת קב שהוא ששית הסאה שְׂעֹרִים וַיָּשֶׁת עָלֶיהָ ונתן לנעמי ורות קב שהוא מזון סעודת שחרית לשתיהן, ובזה גילה שיגמר הדבר היום ולא יצטרכו על סעודת הערב וַיָּבֹא הָעִיר:

(טז) וַתָּבוֹא אֶל חֲמוֹתָהּ וַתֹּאמֶר מִי אַתְּ בִּתִּי כשבאה לבית חמותה היה בטרם יכיר איש את רעהו ולכן שאלה מי הוא הבא וַתַּגֶּד לָהּ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לָהּ הָאִישׁ שנשבע לה שתגאל אם ע"י טוב אם על ידו:

(יז) וַתֹּאמֶר שֵׁשׁ הַשְּׂעֹרִים הָאֵלֶּה נָתַן לִי ולא לשם קדושין רק כִּי אָמַר אֵלַי אַל תָּבוֹאִי רֵיקָם אֶל חֲמוֹתֵךְ:

(יח) וַתֹּאמֶר שְׁבִי בִתִּי עַד אֲשֶׁר תֵּדְעִין אֵיךְ יִפֹּל דָּבָר כִּי לֹא יִשְׁקֹט הָאִישׁ כִּי אִם כִּלָּה הַדָּבָר הַיּוֹם ממה שנתן רק מזון סעודה אחת הוא סימן שהיום יוגמר הדבר:

משנת ההלכה

דיני יו"ט

המחתך, והמשרטט, והכותב, והמוחק

       א.       כל מה שאסור בשבת, אסור בי"ט. ולכן אע"פ שמותר ללוש ולאפות בי"ט כל מה שצריך, אבל אסור לחקוק בדפוס בעיסה איזה צורה. ולכן אין לעשות צורה מיוחדת או כיתוב בעוגה או כל כיו"ב. (חיי אדם כלל צב סעי' ג)

הבונה, והסותר

        ב.        כל מה שאסור בשבת, אסור בי"ט. ולפיכך אין עושין גבינה קשה^[18] ביו"ט, שהמגבן בשבת, חייב משום בונה, והגבינה הישנה יותר טובה מחדשה. ואפי' היה לו אונס ולא עשה מערב יו"ט, אסור, כיון שהיא מלאכה שנעשית לימים הרבה. (חיי אדם סי' צג סעי' א)

         ג.         אסור ליתן לימון או קאלציום וכדומה לתוך חלב לעשותו גבינה משום שבהפרדת הגבינה ממי החלב עובר משום איסור בורר ואפילו להעמיד את החלב במקום חם כדי להחמיצו אסור. (שמירת שבת כהלכתה פ"ג סעי' כ).

המכבה והמבעיר

        ד.        אסור לכבות אש ביו"ט בכל דרך שהיא (שו"ע סי' תקיד סעי' א) ולפיכך יזהר שלא יזרוק גפרור בוער אלא יניחנו בזהירות באופן שיכבה מאליו וכן יזהר שלא ינער סיגריה כדי להסיר את האפר שהצטבר בה או לכסות מקטרת במכסה שלה וכ"ש שאין לדרוך על בדל סיגריה בוער וכל כיו"ב (בה"ל סי' תקיא סעי' ד ד"ה אין שמירת שבת כהלכתה פי"ג סעי' ח)

       ה.       וכן אסור לכבות הנר. אפי' אם צריך לשמש מטתו ואין יכול לכפות עליו כלי או להוציאו, אעפ"כ אסור ואפילו בבעילת מצוה^[19]. (שו"ע סי' תקיד סעי' א ומ"ב ס"ק ה)

         ו.         גם הקטנת האש היא בכלל כיבוי ולפיכך להטות הנר כדי להרחיק השמן מן הפתילה חשוב כיבוי ואסור, ואין צריך לומר שאסור להסתפק מן השמן שבנר בשעה שהוא דולק שכיון שמסיר שמן מעט מהנר עי"ז כהה אורו קצת והרי זה כמכבה. (שו"ע שם סעי' ב ומ"ב ס"ק טו)    

         ז.         וכן אסור ליקח פתילה מנר הדלוק אפילו ליתנה בנר אחר שהרי כשמוציאה מיד הוא מכבה אותה כיון שעי"כ מתמעט אורה. (שו"ע שם) 

       ח.       בד"א כשמוציאה לגמרי מן השמן אבל מותר להוציא מקצתה העליון חוץ  לשמן כדי שתאחוז האש בזה המקצת שהוציא מן השמן ותהא הפתילה דולקת יפה ואם אינו יכול לאחוז בפתילה להוציא מקצתה חוץ לשמן מחמת שהשמן סמוך מאד  לאש הדולק מותר להגביה הנר מעט כדי שיסתלק השמן מעט לאחוריו ויוכל לאחוז בפתילה ולהוציא מקצתה כדי שתאחוז בו האור ואח"כ יחזור ויקרב השמן אל  האש כמו שהיה. (מ"ב שם ס"ק טז):

        ט.       חתיכות חלב או שעוה המונחות בנר מותר ליקח אחת מן החתיכות הרחוקות מן הפתילות אחרי שאין הפתילה יונקת עדיין מהם כלל (מ"ב שם ס"ק טו) 

         י.         אם אין לו אלא להבה אחת בכירה שמבשל עליה ויש חשש שהתבשיל שעל האש ייקדח ויתקלקל או יש חשש שהמים יתאדו ואינו רוצה להסיר את הקדירה כדי שתשמר חומה לצורך יו"ט מותר^[20] להקטין את הלהבה אבל אם יש לו להבה אחרת קטנה מזו אסור להקטין את זו אלא חייב להעבירה ללהבה האחרת וכן אסור להקטין אם לא יתקלקל המאכל אלא רק יחרך קצת. (רמ"א שם סעי' א ומ"ב ס"ק ו וס"ק ז)

      יא.     ואף בכירי גז אסור לסגור את ברז הגז בשעה שהכיריים מופעלים ויש בכך משום כיבוי אבל אחר שכבתה האש מותר לסגור את ברז הגז וכן מותר לרוקן ממיכל הגז בשעה שאין האש דלוקה כדי שאח"כ כשיבשל עליה תכבה מהרה  (שמירת שבת כהלכתה שם סעי' יב יד)

      יב.      מיתקן לחימום מים הפועל באופן כזה שהגז נדלק בפתיחת ברז המים ונכבה בסגירתו אסור להפעילו ביו"ט שהרי בסגירת הברז תכבה האש (שמירת שבת כהלכתה שם סעי' טו)

---

[1] רש"י

[2] חקוני

[3] ספורנו

[4] אבע"ז

[5] ספורנו

[6] רש"י

[7] רש"י

[8] אבע"ז

[9] רמב"ן

[10] רמב"ן

[11] מלבי"ם

[12] רש"י

[13] פי' הטור

[14] מלבי"ם

[15] רש"י

[16] פי' ר' יוסף בכור שור פי' הרא"ש

[17] רמב"ן

[18] עיין שמירת שבת כהלכתה פ"ג הערה מג

[19] ונ"ל דלצורך שעה שיצרו מתגבר או ליל טבילה, יש לסמוך על המתירין בי"ט ב' של גליות לכבות. ואם יכול להדביק הנרות לעשותן כמין אבוקה כדי שידליק מהר, לא יכבה. או שיעמיד הנר במים וכשיגיע שם ממילא יכבה, כל זה יש להתיר בי"ט ב' של גליות וכן מותר להעמיד במקום שהרוח שולט כדי שיכבה, ובלבד שלא יהיה הרוח מנשב אז, דאל"כ הוי כמכבה בידים. ודוקא לצורך תשמיש יש לסמוך על זה (חיי אדם כלל צה סעי' א ובה"ל שם ד"ה או כדי)

[20] דס"ל דזהו צורך אוכל נפש ממש ומותר הכיבוי כמו שהתירה התורה לאפות ולבשל  (מ"ב שם ס"ק ז)