מקרא
במדבר פרק א
(מח) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(מט) אַךְ אֶת מַטֵּה לֵוִי לֹא תִפְקֹד אע"ג שהבין משה שלא ימנה את בני לוי כמבואר לעיל היה מסופק בדבר מה יעשה בהם, וכאשר השלים מנין העם ונשארו הלוים לבדם, פירש לו הקב"ה שלא ימנה אותם בתוך בני ישראל וימנה אותם לבדם, כי יפקידם על משכן העדות[1] וְאֶת רֹאשָׁם לֹא תִשָּׂא בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(נ) וְאַתָּה הַפְקֵד תמנה[2] אֶת הַלְוִיִּם עַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת הוא אהל מועד והמשכן לארון ששם העדות וְעַל כָּל כֵּלָיו כמנורה והשלחן והמזבחות וְעַל כָּל אֲשֶׁר לוֹ הם כלי הכלים[3] הֵמָּה יִשְׂאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּןבנסוע המחנה וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְהֵם יְשָׁרְתֻהוּ בהקמתו וְסָבִיב לַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ מד' רוחותיו בחנותן להזהיר ולשמור שלא יקרב זר אליו[4]:
(נא) וּבִנְסֹעַ הַמִּשְׁכָּן יוֹרִידוּ אֹתוֹ להסיר הבריחים והעמודים הַלְוִיִּם וּבַחֲנֹת הַמִּשְׁכָּן יָקִימוּ אֹתוֹ הַלְוִיִּם וְהַזָּר הַקָּרֵב אפי' כהן הבא לעבודת לויים בפריקת המשכן והקמתו חייב מיתה, כי הכהן גם הוא נקרא זר לעבודה זו[5] יוּמָת בידי שמים[6]:
(נג) וְהַלְוִיִּם יַחֲנוּ סָבִיב לְמִשְׁכַּן הָעֵדֻת וְלֹא יִהְיֶה קֶצֶף עַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל פי' הכתוב למעלה למה יחנו סביב שלא יקרב אל המשכן אחד מעדת בני ישראל וימות וזה טעם ולא יהיה קצף כעוזא שנגע בארון ושם כתוב ויחר אף ה' בעוזא[8] וְשָׁמְרוּ הַלְוִיִּם אֶת מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן הָעֵדוּת שישמרו אותו בלילה וילכו סביב המשכן, כמו שאמרו (ספרי קרח קטז) הכהנים שומרים מבפנים והלוים מבחוץ, והם כלם כשומרים לראש המלך והוא מצוה לדורות גם במקדש[9]:
(נד) וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ שלא נגעו במשכן לעולם[10]: פ
במדבר פרק ב
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בעבור כי אהרן ובניו ישימו משא הקהתים בכתף[11] לֵאמֹר:
(ב) אִישׁ עַל דִּגְלוֹ וכל דגל היה בצבע שונה כצבע אבנו של אותו השבט הקבועה בחושן[12] בְאֹתֹת סימנים היו בכל דגל ודגל וקדמונינו אמרו שהיה בדגל ראובן צורת אדם מכח דרש דודאים ובדגל יהודה צורת אריה כי בו המשילו יעקב ובדגל אפרים צורת שור מטעם בכור שור ובדגל דן צורת נשר עד שידמו לכרובים שראה יחזקאל הנביא[13] לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד מרחוק מיל שהוא אלפים אמה[14] סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ:
(ג) וְהַחֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה לצד פתח אהל מועד שהוא במזרח דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה לְצִבְאֹתָם לפי שיהודה גדול ומלך - חונה לפני שער המלך וכן מצינו במשה ואהרן לפי שהיו גדולים, לפני אהל מועד משה ואהרן ובניו [15] וְנָשִׂיא לִבְנֵי יְהוּדָה נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב:
(ד) וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם אַרְבָּעָה וְשִׁבְעִים אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וכן כל הפקודים למחנה יהודה (פסוק ט), וכן בכולם, הכל דברי השם אל משה, ונמשך למעלה (פסוק א) על וידבר ה' אל משה ואל אהרן, כי לא מנאם משה עתה פעם אחרת, וכן אלה פקודי בני ישראל (פסוק לב), גם כן דברי השם, והזכיר כל זה להודיע שמימי המנין ועד שנתקנו המחנות וחנו לדגליהם ונסעו, שהיה עשרים יום (להלן י, יא) לא נפקד מהם איש, וזה היה מעשה נס, שלא מת אחד מכל העם הגדול ההוא תוך עשרים יום[16]:
(ו) וּצְבָאוֹ וּפְקֻדָיו אַרְבָּעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת:
(ז) מַטֵּה זְבוּלֻן וְנָשִׂיא לִבְנֵי זְבוּלֻן אֱלִיאָב בֶּן חֵלֹן:
(ח) וּצְבָאוֹ וּפְקֻדָיו שִׁבְעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת:
(ט) כָּל הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה יְהוּדָה מְאַת אֶלֶף וּשְׁמֹנִים אֶלֶף וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת לְצִבְאֹתָם רִאשֹׁנָה יִסָּעוּ כשרואין הענן מסתלק תוקעין הכהנים בחצוצרות ונוסע מחנה יהודה תחלה וכשהולכין הולכין כדרך חנייתן הלוים והעגלות באמצע דגל יהודה במזרח ושל ראובן בדרום ושל אפרים במערב ושל דן בצפון[18]: ס
(י) דֶּגֶל מַחֲנֵה רְאוּבֵן תֵּימָנָה דרומה[19] לְצִבְאֹתָם וְנָשִׂיא לִבְנֵי רְאוּבֵן אֱלִיצוּר בֶּן שְׁדֵיאוּר:
(יא) וּצְבָאוֹ וּפְקֻדָיו שִׁשָּׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת:
(יב) וְהַחוֹנִם עָלָיו מַטֵּה שִׁמְעוֹן וְנָשִׂיא לִבְנֵי שִׁמְעוֹן שְׁלֻמִיאֵל בֶּן צוּרִי שַׁדָּי:
(יג) וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם תִּשְׁעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת:
(יד) וּמַטֵּה גָּד וְנָשִׂיא לִבְנֵי גָד אֶלְיָסָף בֶּן רְעוּאֵל:
(טו) וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם חֲמִשָּׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים:
(טז) כָּל הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה רְאוּבֵן מְאַת אֶלֶף וְאֶחָד וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים לְצִבְאֹתָם וּשְׁנִיִּם יִסָּעוּ: ס
(יז) וְנָסַע אֹהֶל מוֹעֵד מַחֲנֵה הַלְוִיִּם בְּתוֹךְ הַמַּחֲנֹת לאחר שני דגלים הללו[20] כי הגרשונים והמררים נוסעים בין דגל יהודה ובין דגל ראובן והקהתים נוסעים ועמהם אהרן ובניו בין דגל יהודה ובין דגל אפריםכַּאֲשֶׁר יַחֲנוּ כֵּן יִסָּעוּ שב אל המחנות שהם ישראל לא אל מחנה הלוים כי יחנה דגל יהודה למזרח כי הגרשוני שהוא למערב המקדש ומררי בצפון יחדו יסעו אִישׁ עַל יָדוֹ על מקומו לְדִגְלֵיהֶם: ס
(יח) דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם לְצִבְאֹתָם יָמָּה לרחל דגל בפני עצמה אפרים מנשה ובנימין[21] וְנָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרַיִם אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד:
(יט) וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם אַרְבָּעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת:
(כ) וְעָלָיו מַטֵּה מְנַשֶּׁה וְנָשִׂיא לִבְנֵי מְנַשֶּׁה גַּמְלִיאֵל בֶּן פְּדָהצוּר:
(כא) וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף וּמָאתָיִם:
(כב) וּמַטֵּה בִּנְיָמִן וְנָשִׂיא לִבְנֵי בִנְיָמִן אֲבִידָן בֶּן גִּדְעֹנִי:
(כג) וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם חֲמִשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת:
(כד) כָּל הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה אֶפְרַיִם מְאַת אֶלֶף וּשְׁמֹנַת אֲלָפִים וּמֵאָה לְצִבְאֹתָם וּשְׁלִשִׁים יִסָּעוּ: ס
(כה) דֶּגֶל מַחֲנֵה דָן דגל רביעי לבן שפחת רחל[22] צָפֹנָה לְצִבְאֹתָם וְנָשִׂיא לִבְנֵי דָן אֲחִיעֶזֶר בֶּן עַמִּישַׁדָּי:
(כו) וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם שְׁנַיִם וְשִׁשִּׁים אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת:
(כז) וְהַחֹנִים עָלָיו מַטֵּה אָשֵׁר וְנָשִׂיא לִבְנֵי אָשֵׁר פַּגְעִיאֵל בֶּן עָכְרָן:
(כח) וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם אֶחָד וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת:
(כט) וּמַטֵּה נַפְתָּלִי וְנָשִׂיא לִבְנֵי נַפְתָּלִי אֲחִירַע בֶּן עֵינָן:
(ל) וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת:
(לא) כָּל הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה דָן מְאַת אֶלֶף וְשִׁבְעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת לָאַחֲרֹנָה יִסְעוּ לְדִגְלֵיהֶם: פ
נביא
מלכים ב פרק יב
(יא) וַיְהִי בכל עת כִּרְאוֹתָם כִּי רַב הַכֶּסֶף בָּאָרוֹן וַיַּעַל סֹפֵר הַמֶּלֶךְ וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל לא בעצמו כי אם פקידו בא ממקומו, וכן מפורש בדברי הימים (שם פסוק יא) וַיָּצֻרוּ עשו ממנו צורת מטבע וַיִּמְנוּ אֶת הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בֵית יְקֹוָק:
(יב) וְנָתְנוּ אֶת הַכֶּסֶף הַמְתֻכָּן המנוי, (המתכן - לשון מנין, כמו (שמות ה יח) ותוכן לבנים תתנו) עַל יד יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הפקדים הַמֻּפְקָדִים בֵּית יְקֹוָק הם האומנים הגדולים הממונים בבית ה' ומתחת ידם בונים האומנים הפועלים, כפי אשר יורו אותם. ובדברי רבותינו ז"ל (ירושלמי ברכות ט א) נקראים אדרכלין וַיּוֹצִיאֻהוּ בשכר האומנים הפועלים לְחָרָשֵׁי הָעֵץ כלומר הנגרים וְלַבֹּנִים הָעֹשִׂים בֵּית יְקֹוָק:
(יג) וְלַגֹּדְרִים הם הבונים קירות אבנים וּלְחֹצְבֵי הָאֶבֶן החוצבים את האבנים מן ההר וְלִקְנוֹת עֵצִים וְאַבְנֵי מַחְצֵב לְחַזֵּק אֶת בֶּדֶק בֵּית יְקֹוָק וּלְכֹל שאר הדברים אֲשֶׁר יֵצֵא עַל הַבַּיִת לְחַזְקָה לחזק אותו:
(יד) אַךְ לֹא יֵעָשֶׂה מהכסף הזה לא עשו לצורך בֵּית יְקֹוָק סִפּוֹת כֶּסֶף הם כלים לקבל הדם או יין הנסכים ומה שידמה להם מְזַמְּרוֹת כלי הזמר מִזְרָקוֹת לזרוק מהם הדם על המזבח חֲצֹצְרוֹת הם היו נעשות לתקוע על המזבחות כמו שזכרה התורה ואמר שלא יעשה מזה הכסף אלו הכלים וזולת' אבל יתנוהו לעושי המלאכ' לחזק את בית ה' ואולם התבאר בספר ד"ה שאחר שחזקו את בית ה' אם הותיר היו עושין מהנשאר כלי שרת ולא היו מסכימין לעשות מהכסף כלי שרת אם לא נשאר אחר חזוק הבית כָּל כְּלִי זָהָב וּכְלִי כָסֶף מִן הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית יְקֹוָק:
(טו) כִּי לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה יִתְּנֻהוּ וְחִזְּקוּ בוֹ אֶת בֵּית יְקֹוָק:
(טז) וְלֹא יְחַשְּׁבוּ אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֶת הַכֶּסֶף עַל יָדָם לָתֵת לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה שהאנשים הנותנים הכסף לעושי המלאכה לא יחשבו עמהם אם נתנוהו כולו לעושי מלאכה אם לא כִּי בודאי -בֶאֱמֻנָה הֵם עֹשִׂים:
(יז) כֶּסֶף אָשָׁם וְכֶסֶף חַטָּאוֹת לֹא יוּבָא בֵּית יְקֹוָק לַכֹּהֲנִים יִהְיוּ מי שהיה מפריש ממון לאשמו או לחטאתו, וקנה הקרבן והותיר מן הממון, הנה המותר הזה לא בא לבדק הבית, כי אם לכהנים יהיו, לקחת מהם עולות, והיה הבשר כליל, והעורות לכהנים, כן דרשו רבותינו ז"ל(שקלים יח א): פ
(יח) אָז אחר מות יהוידע, ועשה יואש את עצמו אלוה יַעֲלֶה חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וַיִּלָּחֶם עַל גַּת וַיִּלְכְּדָהּ וַיָּשֶׂם חֲזָאֵל פָּנָיו לַעֲלוֹת עַל יְרוּשָׁלִָם:
(יט) וַיִּקַּח יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה אֵת כָּל הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר הִקְדִּישׂוּ יְהוֹשָׁפָט וִיהוֹרָם וַאֲחַזְיָהוּ אֲבֹתָיו מַלְכֵי יְהוּדָה וְאֶת קֳדָשָׁיו וְאֵת כָּל הַזָּהָב הַנִּמְצָא בְּאֹצְרוֹת בֵּית יְקֹוָק וּבֵית הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלַח לַחֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וַיַּעַל מֵעַל יְרוּשָׁלִָם ספר מה החטא גורם, שהגם שהיה לו זכות במה שהשתדל להרבות קדשי הבית עבירה מכבה מצוה והוצרך לבזבז כל אוצרות ההקדש וגם אוצרות אבותיו ולתתם שוחד למלך ארם:
(כ) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יוֹאָשׁ וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה בד"ה נזכר שאח"כ הוכיחם זכריה בן יהוידע הכהן והרגוהו בחצר בית ה' במצות המלך, ולתקופת השנה עלו עליו חיל ארם במתי מספר והשחיתו את כל שריו, ואת יואש עשו שפטים ועזבו אותו במחליים רבים, ואז התקשרו עליו עבדיו כנזכר, וזה היה הפעם השנית שבאו עליו חיל ארם בלא חזאל, וזה היה עונש מיוחד על הריגת זכריה, וירמיה כותב הספר לא הזכיר זה כי היה נודע בימיו, ודם זכריה היה תוסס ומעלה קצף:
(כא) וַיָּקֻמוּ עֲבָדָיו וַיִּקְשְׁרוּ קָשֶׁר וַיַּכּוּ אֶת יוֹאָשׁ ובדברי הימים אמר ויהרגוהו על מטתו וכן היה כי במלחמה הוכה כמו שאומר שם ואת יואש עשו שפטים ובלכתם ממנו כי עזבו אותו בתחלואים רבים וגו' ונשאוהו במטה להוליכו לישראל ובדרך הרגוהו עבדיו על מטתו בֵּית מִלֹּא העומדת בדרך הַיּוֹרֵד סִלָּא:
(כב) וְיוֹזָבָד בֶּן שִׁמְעָת וִיהוֹזָבָד בֶּן שֹׁמֵר עֲבָדָיו הִכֻּהוּ וַיָּמֹת וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד ובדברי הימים ולא קברוהו בקברות המלכים כי שרי יהודה שחזקו את ידו ופתו אותו לעשות הרעות שעשה מתו במלחמה כמו שאמר שם והכירו העם כי מאת ה' היה כל זה שלקח נקמה מן השרים ומן יואש על הרעות שעשו לעבוד עבודה זרה ולהרוג זכריה ולפיכך עשו לו העם זה הבזיון ולא נתנוהו שיקברוהו בקברות המלכיםוַיִּמְלֹךְ אֲמַצְיָה בְנוֹ תַּחְתָּיו: פ
כתובים
משלי פרק טו
(יב) לֹא יֶאֱהַב לֵץ הוֹכֵחַ לוֹ הלץ לא אוהב שמוכיחים אותו אֶל חֲכָמִים לֹא יֵלֵךְ ולכן לא ילך לחכמים ללמוד (כי אולי יוכיחו אותו): (יג) לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב פָּנִים כשהלב שמח גם פניו נראים טוב (החיצוניות)וּבְעַצְּבַת לֵב רוּחַ נְכֵאָה וכשהלב בעצבון שובר את רוחו (הפנימיות): (יד) לֵב נָבוֹן יְבַקֶּשׁ דָּעַת הנבון מחפש לקנות דעת וּפִי כְסִילִים יִרְעֶה אִוֶּלֶת הכסיל רוצה לומר דברי אוולתו כי דרכו דרך אולת: (טו) כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים מי שלא שמח בחלקו כל חייו ברעה (שתמיד רוצה עוד ואין לו) וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד השמח בחלקו תמיד בשמחה כמו במשתה: (טז) טוֹב מְעַט בְּיִרְאַת ה' טוב מעט שיש לאדם שנעשה ביראת ה'מֵאוֹצָר רָב וּמְהוּמָה בּוֹ מאוצר שיש בו הרבה, אבל הרבה צועקים שגזל מהם: (יז) טוֹב אֲרֻחַת יָרָק וְאַהֲבָה שָׁם טוב סועדה מועטת באהבה בבית מִשּׁוֹר אָבוּס וְשִׂנְאָה בוֹ מלאכול שור מפוטם ושנאה בבית (וכן בנתינה לעני): (יח) אִישׁ חֵמָה יְגָרֶה מָדוֹן איש כעסן יתחיל מריבה וְאֶרֶךְ אַפַּיִם יַשְׁקִיט רִיב המאריך אף ולא כועס גם מריבה קיימת משקיטה: (יט) דֶּרֶךְ עָצֵל כִּמְשֻׂכַת חָדֶק דרך העצל נראית לו מלאה קוצים שא"א לעבור בה וְאֹרַח יְשָׁרִים סְלֻלָה ודרך הישרים סלולה ודרוכה ואין בה מכשול: (כ) בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב בן חכם משמח אביו בבית מדרש וּכְסִיל אָדָם בּוֹזֶה אִמּוֹ וכסיל מבזה את אימו (בבית): (כא) אִוֶּלֶת שִׂמְחָה לַחֲסַר לֵב הטפשות שמחה למי שלבו חסר מהחכמה וְאִישׁ תְּבוּנָה יְיַשֶּׁר לָכֶת ומי שיש לו תבונה שמח כשהולך בדרך ישרה: (כב) הָפֵר מַחֲשָׁבוֹת בְּאֵין סוֹד כשלא מתייעצים המחשבות מתבטלות וּבְרֹב יוֹעֲצִים תָּקוּם ומי שמרבה בעצה מחשבתו תתקיים: (כג) שִׂמְחָה לָאִישׁ בְּמַעֲנֵה פִיו כשאיש עונה דבר נכון הוא שמח וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב וכשעונה דבר בזמן הנכון אין טוב יותר מזה: (כד) אֹרַח חַיִּים לְמַעְלָה לְמַשְׂכִּיל המשכיל עולה כל הזמן בדרך שמביאה לחיים לְמַעַן סוּר מִשְּׁאוֹל מָטָּה כדי שלא ירד למטה לשאול: (כה) בֵּית גֵּאִים יִסַּח ה' בית הגאותנים ה' יעקור וְיַצֵּב גְּבוּל אַלְמָנָה והאלמנה היא שְפָלָה (נמוכה בדעתה) יעמיד השם, את השטח שלה שיתקיים: (כו) תּוֹעֲבַת ה' מַחְשְׁבוֹת רָע מחשבות רעות ה' מתעב (מואס ומתרחק) וּטְהֹרִים אִמְרֵי נֹעַם ודיבורים נעימים טהורים לפני ה':
משנת ההלכה
דיני יו"ט
הדש
א. הדש, אע"פ שהיא מלאכת אוכל נפש, כבר נתבאר שאסור י"א מדרבנן, וי"א מדאורייתא. וכל מה שאסור מן התורה בשבת אסור ביו"ט אבל בדברים שאינן אסורים בשבת אלא מדרבנן, יש מהם שהתירו חכמים ביו"ט וכן בשאר מלאכות, והיינו מה שהוא נצרך מאוד לשמחת יו"ט.
ב. לפיכך, אע"ג שיש אוסרין בשבת לסחוט אשכול של ענבים אפילו לתוך האוכל, מ"מ ביו"ט מותר אם סוחט לתוך אוכל[23], אבל מ"מ צריך להקפיד שיהיה כמות מספיקה של אוכל שרוב המשקה ייספג בו (חיי אדם כלל פא סעי' א ג)
ג. יש מתירים לסחוט פירות הדר בשינוי ביו"ט[24]
ד. יש מתירין ביו"ט למלול קטניות אפילו בלא שינוי כדי לפרק את תרמיליהם מעליהם גם אם התרמילים נתייבשו, ויש אומרים שאם נתייבשו התרמילים מותר דוקא בשינוי כגון בראשי אצבעותיו. (חיי אדם שם סעי' ח ומ"ב סי' תקי ס"ק ג)
ה. אסור לדוך שקדים להוציא חלב, כיון שדומה לסחיטת פירות, ולכן אע"פ שמפיג טעם קצת, אסור וע"י שינוי יש להתיר[25] (חיי אדם שם סעי' י מ"ב תצ"ה ס"ק ט)
הזורה
ו. הזורה לרוח, כל מה שאסור בשבת, אסור ביו"ט (חיי אדם כלל פב סעי' א)
הבורר
ז. הבורר, הוא מהמלאכות המותרות ביו"ט[26], בין אוכל מתוך הפסולת ובין פסולת מתוך האוכל, ומותר לברור[27] אפילו לסעודה אחרת שצריך לבו ביום (חיי אדם שם סעי' ב ומ"ב תקו ס"ק ה ותקי ס"ק ה)
ח. במה דברים אמורים, כשהאוכל מרובה על הפסולת שאז טוב יותר לברור את הפסולת[28] כיון שטירחתו מועטת אבל אם היתה הפסולת מרובה על האוכל, בורר את האוכל שטירחתו מועטת ומניח את הפסולת. ואם שניהם שוים בורר איזה מהם שירצה (שו"ע סי' תקי סעי' ב ובמ"ב שם)
ט. ואם היה טורח בברירת הפסולת מן האוכל יותר מטורח ברירת האוכל מן הפסולת, כגון שהפסולת דקה אעפ"י שהאוכל מרובה בורר את האוכל ומניח את הפסולת. וכן להיפך (שם ובמ"ב ס"ק ט)
י. ואם יכל לברור מבעוד יום ראוי שיברור דוקא אוכל מתוך פסולת[29], ויעשה כן סמוך לסעודתו[30]
יא. הפוצח אגוזים או אגוזי אדמה וכיו"ב ביו"ט יברור את האוכל מתוך הפסולת או את הפסולת מתוך האוכל ובלבד שיברור את זה שקל יותר לברור כדי למעט בטורח (מ"ב שם ס"ק י)
יב. אסור להניח קטניות או שאר זרעונים במים כדי שתצוף הפסולת למעלה או שיפול העפר למטה[31] שזה דרך חול (חיי אדם שם סעי' ד)
יג. אוכל שאי אפשר היה לבררו בערב יו"ט כגון חלב שהרתיחו ביו"ט ורוצה לברור את הקרום[32] או איטריות שבשלן ביו"ט ורוצה לסננם מותר לבררם כדרכו בחול[33] ואפילו במסננת (שם מ"ב ס"ק יז ובה"ל ד"ה מותר)
יד. ואם מסנן בשינוי כגון שהופך את המסננת מותר אפילו אם יכל לסנן מעיו"ט (ביאור הלכה שם סעי' ג סוף ד"ה אין ומ"ב ס"ק יח)
טו. אבל אם מסנן דבר שדרכו להשמר לימים רבים כגון שרגילים לסננו בכמות גדולה או שמסנן במסננת המיועדת לסינון לימים רבים אסור ואם[34] לא יכל לסנן מעיו"ט מותר בשינוי (מ"ב שם ס"ק יב ובשער הציון ס"ק ח)
טז. וכמו כן אסור לסנן לצורך יו"ט בנפה[35] או בכלי המיוחד לסינון כמות גדולה כיון שנראה כבורר לצורך מחר כיון שדרך כלים אלו לברור לימים רבים (מ"ב סי' תקי ס"ק ה וס"ק ז)
יז. אם נפלו זבובים או פסולת אחר לתוך הכוס או התבשיל לא יסיר אותם כדרך שהוא בורר בחול אלא צריך שיקח מן המשקה או התבשיל ג"כ עמהם וה"ה השותה שכר ובתחתיתו יש שמרים יניח מעט שכר על השמרים (מ"ב סי' תקו סעי' יב)
יח. הבא להכין עלי חסה לסעודת יו"ט מותר להסיר את העלים שאינם ראויים לאכילה וכן מותר להוציא את התולעים אף אם קטנים הם וטוב יעשה אם יקח התולעים יחד עם קצת מן העלה ולא יטלטלם בפני עצמם אבל אסור לשטוף עלי החסה בתוך מי חומץ או מי מלח על מנת להסיר את התולעים כי התולעים מתים במים אלו (שמירת שבת כהלכתה ח"א פ"ג סעי' ח)
יט. מותר לקלוף פירות וירקות ביו"ט אפילו במקלף[36] המיוחד לכך (שם סעי' י)
כ. אין עושין חמאה מן החלב בי"ט אע"פ שמותר לברור, לפי שיש בזה טורח גדול ונעשה לימים רבים. ולכן אע"ג שחמאה חדשה טובה יותר מן הישנה, אסור (חיי אדם שם סעי' ה)
כא. נפל פסולת או קיסם לתוך הקמח[37], יש אוסרין ליקח אותו בידו, שכן דרך ברירתו בחול[38], ויש מתירין וכן לברור פירורי מצות הגדולים מתוך הקמח הנכתש מן המצות דינו כנפל פסולת בקמח. (חיי אדם שם סעי' ג) ונכון לנהוג כדעת האוסרים ואם רוצה לקחם יקחם עם מעט קמח (מ"ב סי' תקו ס"ק יב וסי' תקד ס"ק כ)
[2] רש"י "דכל מיתות האמורות בקודש ומקדש, כלן מיתתן בידי שמים, כמ"ש הסמ"ג שלא מצינו מיתת ב"ד בקדש ומקדש, וכן מדאמר ולא יהיה קצף על בני ישראל. הנה היא מיתה בידי שמים, כבמעשה קרח דכתיב כי יצא הקצף, שהיתה מיתה בידי שמים (הרא"ם) ערמב"ם וראב"ד ספ"ג מכלי מקדש, ועוד דבמיתות ב"ד בא הלשון כפול מות יומת". הכתב והקבלה
[6] רש"י
[11] אבע"ז
[12] רש"י
[13] אבע"ז
[17] אבע"ז
[21] חזקוני
[22] חזקוני
[23] "דלא קיי"ל בשבת להחמיר אלא משום חומרא דשבת. אבל ליו"ט, סמכינן על רוב הפוסקים, דאין זה דומה לדש, דמלאכת דש היא על א' משני אופנים, או שמפרק אוכל מן הקש והתבן כדישה בתבואה, או שסוחט משקה מאוכל כסחיטת זיתים וענבים. וכיון שסוחט לתוך האוכל, קיימא לן דמשקה הבא לתקן האוכל, הוי המשקה ג"כ אוכל, ואם כן אינו דומה לסחיטת ענבים למשקין, ששם מפריד משקה מו האוכל ומצד מה שמפריד את המשקה מן החרצנים שאינם נאכלים בדרך כלל מכל מקום החרצנים אינן פסולת גמור, וא"כ אינו דומה לדישה בתבואה, ולכן מותר" (חיי אדם שם)
[24] בשו"ת חלקת יעקב ח"ב סי' פה ובשערים המצויינים בהלכה סי' צח ס"ק ז כתבו שכיון שמשקה היוצא מפירות הדר מפיג טעמו כשסוחטו מבעו"י מותר לסוחטו ביו"ט בשינוי אמנם עיין בשמירת שבת כהלכתה פ"ה הע' א בפירות הדר דינם כענבים
[25] "דבאמת הוא חומרא בעלמא דמעיקר הדבר. לא שייך בזה סחיטה כמו שכתבו הפוסקים שהחלב אינו כנוס בשקדים כיין בענבים וכן פליג באמת הפר"ח על דין זה וכן בספר מו"ק ודי לנו להחמיר בזה כמו בדבר שאינו מפיג טעם כלל ואפ"ה מותר ע"י שינוי" (שער הציון שם ס"ק י)
[26] ולרשב"א אסור מדאורייתא, ולכן כל מה שבשבת חייב, אסור גם ביום טוב, אלא מה שאסרו בשבת מדרבנן, התירו ביו"ט, ולפי זה אפילו כשבורר ביד, אינו מותר אלא מה שצריך לאותה סעודה. אבל לסעודה אחרת, אפי' לבו ביום, אסור. אבל לדעת שאר פוסקים וכן דעת השו"ע דכל מלאכות שהם באוכל נפש גופא דינו אלא מדרבנן, מלאכת בורר התירו לגמרי (חיי אדם שם)
[27] ובדבר שהדרך לברור אותו לצורך זמן מרובה ידו וכ"ש בכלי אע"ג שהוא בורר עכשיו לצורך יו"ט אסור כיון שנראה שבורר לצורך מחר (ביאור הלכה סי' תקי ד"ה הבורר ולדעת החיי אדם המובא שם כל דבר שעיקר דרך ברירתו הוא בידו ג"כ אסור ביו"ט ועיין בבה"ל שם ד"ה אם ירצה שכתב שבסתם ברירה ביד אינה עיקר דרך הברירה)
[28] ואע"ג שהפסולת מוקצה כתב בתורע"א בחידושיו לביצה פ"א מ"ח דטלטול מוקצה לצורך אוכל נפש מותר ביו"ט ועיי"ש ברש"ש ובחזו"א סי' מז ס"ק טו
[29] בבה"ל תקי סעי' ב ד"ה אם רוצה הביא דדעת המ"א ושאר אחרונים דבורר הוא ממלאכות המותרות לגמרי ביו"ט. והביא שהט"ז מצדד להלכה כדעת הרשב"א דדוקא לאלתר שרי אבל לא להניח דכיון שבשבת חייב חטאת אסור ביום טוב ותמהו עליו האחרונים (פמ"ג ובית מאיר ונהר שלום וש"א) וכתב "אכן מה דהעיר דצריך לאסור מטעם דהיה אפשר לעשות מבעוד יום לכאורה הדין עמו בזה דהא כן מבואר ברמ"א סי' תצ"ה ס"ג לדעת היש מחמירין דאפילו באוכל נפש עצמו כל שאפשר לעשותו מבע"י אסור כ"א ע"י שינוי ואם כן בעניננו הא דמתירין פסולת מתוך אוכל דוקא כשלא היה יכול לברור מבע"י אכן מסתימת השו"ע והרמ"א משמע דיש להקל בעניננו בכל גווני והטעם אפשר לענ"ד לומר דכיון דע"י שינוי כתב שם הרמ"א שמותר וכאן דבלא"ה לא התירו אלא ע"י קנון ותמחוי י"ל דזה חשיב שינוי דכדרכו הוא דוקא ע"י נפה וכברה ואף דאין זה שינוי גמור דבשבת בפסולת מתוך אוכל חייב אף בזה מ"מ לענין יו"ט חשיב שינוי וכ"ש אם בורר ביד וכן בעבוה"ק להרשב"א משמע גם כן דזה חשיב שלא כדרכו" וכתב למסקנא היוצא מדברינו דהנוהג להקל לברור קטניות פסולת מתוך אוכל אף שהיה אפשר מבעוד יום יש להם על מי לסמוך ואף בבורר להניח לסעודה אחרת ומ"מ לכתחלה נכון בכגון זה שהיה אפשר לו מבעוד יום לברור האוכל מתוך הפסולת דזהו בודאי חשיב שינוי וכמדומה שכן נוהגין העולם":
[30] בבה"ל שם לא כתב דבעינן סמוך לסעודה אבל בשו"ע הרב סי' תקי סעי' ה כתב שיברור סמוך לסעודה ומביאו בשמירת שבת כהלכתה ח"א פ"ד הערה יח
[31] ועיין בשמירת שבת כהלכתה שם הערה כ שכתב בשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל שיש להסתפק שמה שנאסר הוא רק בעפר או פסולת שדרך לברור לימים רבים אבל לברור באופן זה קטניות מתולעים כיון שרגילים לעשות כן לפני הבישול ולא לימים רבים אין זה בורר ביו"ט ובסעי' ה שם כתב לאיסורא
[32] בחיי אדם שם סעי' ז כתב "ונ"ל דמותר לקלוט הסמעטאנקע מן החלב לשתות בו קאווע" וא"כ ה"ה לקולטו ולהסירו כדי שלא יפריע לקפה שהרי מותר לברור גם פסולת מאוכל וכנ"ל
[33] וקצת צ"ע שלטעם החיי אדם שם סעי' ג בנפל פסולת לקמח שאסור לבררו כיון שכך דרכו תמיד בחול א"כ ה"ה הכא יהיה אסור כיון שדרכו תמיד כך בחול אע"ג שאינו עושהו לזמן מרובה
[34] דעת המג"א להתיר בלא יכל אבל בבה"ל שם ד"ה אין מסננין השיג עליו שהרי לדעת המחבר סי' תצה מובא לעיל ל"ת שכג אין הבדל באוכל נפש עצמו בין יכל לעשות מעיו"ט או לא יכל שבכל גווני מותר וא"כ ע"כ מה שאסר לסנן במסננת כזו הוא גם אם יכל וא"כ גם לדידן הכי הוא "ואין להקל אף באי אפשר אם לא על ידי שינוי"
[36] מכיון שאינו מיוחד לקלוף כדי להכין בו לימים הרבה הרי הוא כקנון ותמחוי שהתירו ביו"ט כדאיתא בשו"ע סי' תקי סעי' ב (שם בהערה כז בשם הגרש"ז אוירבך)
[38] ומתורץ בזה מה שהקשו הט"ז ומאמר מרדכי מהא דסימן תק"י (המבואר לעיל) שמותר לברור ביד (דהיינו שסתם ברירה ביד הו דרך שינוי קצת דכדרכו הוא דוקא ע"י נפה וכברה וכמש"כ בבה"ל סי' תקי ד"ה אם רוצה משא"כ כאן דרך הוצאת הקיסם היא ביד ואינו שינוי כלל) והגר"ז כתב לחלק בין חטים וקמחים לקטניות דקטניות אין דרך לברור ביד אלא ליומו (שער הציון תקו ס"ק יא)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה