מקרא
במדבר פרק יא
(לא) וְרוּחַ נָסַע מֵאֵת יְקֹוָק וַיָּגָז הפריח שַׂלְוִים מִן הַיָּם וַיִּטֹּשׁ ונפרש עַל הַמַּחֲנֶה כְּדֶרֶךְ כמהלך יוֹם כֹּה לצפון וּכְדֶרֶךְ וכמהלך יוֹם כֹּה לדרום[1] סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה וּכְאַמָּתַיִם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ פורחות בגובה עד שהן כנגד לבו של אדם כדי שלא יהא טורח באסיפתן לא להגביה ולא לשחות[2]:
(לב) וַיָּקָם הָעָם כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלַּיְלָה וְכֹל יוֹם הַמָּחֳרָת וַיַּאַסְפוּ אֶת הַשְּׂלָו הַמַּמְעִיט אָסַף עֲשָׂרָה חֳמָרִים "חומר" ו"כור", אחד הוא, וכור ל' סאין, ועשרה חומרים - ג' מאות סאין, והם עשר סאין ליום ש' סאין שלשים יום לממעיט[3] וַיִּשְׁטְחוּ פרשו לָהֶם שָׁטוֹחַ סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה:
(לג) הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם טֶרֶם יִכָּרֵת לאחר שהספיק בשר לכולם כדי שלא יאמרו לא נגפם אלא מפני שלא היה בידיו יכולת להספיק בשר לכולם[4] וְאַף יְקֹוָק חָרָה בָעָם וַיַּךְ יְקֹוָק בָּעָם מַכָּה רַבָּה מְאֹד דבר היה[5]:
(לד) וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא קִבְרוֹת הַתַּאֲוָה כִּי שָׁם קָבְרוּ אֶת הָעָם הַמִּתְאַוִּים:
(לה) מִקִּבְרוֹת הַתַּאֲוָה נָסְעוּ הָעָם אל חֲצֵרוֹת וַיִּהְיוּ בַּחֲצֵרוֹת: פ
במדבר פרק יב
(א) וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית יש אומרים כי משה מלך על כוש - כדכתיב בדברי הימים דמשה רבינו מלך היה בארץ כוש ארבעים שנה ולקח מלכה כושית אחת ולא שכב עמה[6]. וי"א שזאת הכושית היא צפורה, כי היא מדינית והמדינים הם הישמעאלים, הדרים באהלים בעבור חום השמש ואין בהם לבן וצפורה היתה שחורה דומה לכושית, וחשדו למשה שפירש מצפורה בעבור שאינה יפה[7] אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח לפי שלא מצינו במקום אחר שמשה לקח אשה כושית - הגיד לך הכתוב - כי בודאי אשה כושית לקח[8]:
(ב) וַיֹּאמְרוּ ודאי לא פירש ממנה בשביל הנבואה הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר יְקֹוָק הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר בנבואה ואין המשכב אסור לנו[9] וַיִּשְׁמַע יְקֹוָק:
(ג) וְהָאִישׁ מֹשֶׁה ענו עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה להגיד כי השם קנא לו בעבור ענותנותו, כי הוא לא יענה על ריב לעולם אף אם ידע[10]: ס
(ד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק פִּתְאֹם שלא היו בעת ההיא נותנים לבם ומתכונים לנבואה, ולכבוד משה באה להם מבלי הזמנה לדבר[11] ונאמר מיד אחרי שדיברו שלא יוכלו לומר משה קבל עלינו לפני המקום[12] אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל מִרְיָם משה לא היה עמהם אבל הנבואה באה לשלשתן כאחד[13] צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ שְׁלָשְׁתָּם:
(ה) וַיֵּרֶד יְקֹוָק בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם כדי שלא לומר הדברים הבאים בפני משה[14] וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם:
(ו) וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם אם היה משה נביא באותה המדרגה שחשבתם באמרכם הלא גם בנו דבר ה' יְקֹוָק בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע לא הייתי נודע לו ונגלה עליו בזה השם אלא במראה, לשון נקבה, ולא בהקיץ, כמו שהיה הענין בישעיהו באמרו ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא וכן במיכיהו ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל זה במראה הנבואה בלי ספק, לא בהקיץ[15] בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ:
(ז) לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן קבוע ומיוסד כל שעה ביום[16] הוּא כבן בית שיכנס בלא רשות ואם יצטרך ידבר צרכיו ואתם כאשר אתודע לכם בחלום תדעו ואם לא אין לכם רשות לשאול[17]:
(ח) פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ בלא אמצעות מלאך[18] והנבואה אליו היא בלתי תרדמת חושיו וּמַרְאֶה לשון זכר, הנקרא אספקלריא המאירה אצל רז"ל[19] וְלֹא בְחִידֹת אני מראה לו הדבר ממש כמו שהוא ולא על ידי חידה ומשל, וכולם מבינים מה שהוא אומר בשמי. והכל בא ממני, כי אני מגלה לו כל הסוד, כמו שאדם עושה עם שלוחו הנאמן לו, שמגלה לו כל סודו[20] וּתְמֻנַת יְקֹוָק יַבִּיט מראה אחורים כדכתיב וראית את אחורי[21] וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה:
(י) וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם וְהִנֵּה מְצֹרָעַת:
(יא) וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה בִּי אֲדֹנִי אַל נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ בך ודיברנו בטיפשות[23] לפי שהדיבור באותו ענין אולת היא לו למדברה וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ בשכינה[24]:
(יב) אַל נָא תְהִי מרים כַּמֵּת אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ כלומר צרעת הבאה מתולדתו שכשיוצא מבטן אמו בשרו מת ונאכל ולקוי, ואין דרכו להרפא לעולם, כי תולדתו הוא. אבל זה הלקוי אינו תולדתה אלא על ידי חטא בא לה, ועל ידי תפילה ותשובה דין הוא שילך, ולפיכך התפלל עליה ותחיה המכה[25]:
(יג) וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק לֵאמֹר אֵל אתה שיש הגבורה בידך[26] נָא בבקשה רְפָא נָא עתה עכשיו[27] לָהּ ולא נצטרך לבושה להוציאה מחוץ למחנה[28]:
(יד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים וראויה היא לזאת הבושה[29] תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְאַחַר תֵּאָסֵף:
(טו) וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם לפי שלא נעלה הענן. וכבוד גדול נעשה לה שהמתינו לה הענן וכל ישראל שבעה ימים עד שתתרפא[30]:
(טז) וְאַחַר נָסְעוּ הָעָם מֵחֲצֵרוֹת לומר, כאשר נסעו מחצרות לא נסעו ממדבר אל מדבר אחר, כאשר עשו במסע הראשון (לעיל י, יב) שנסעו ממדבר סיני ויחנו במדבר פארן, אבל נסעו מחצרות, אשר היא במדבר פארן, ויחנו במקום אחר מן המדבר ההוא עצמו, והוא קדש ברנע, כי משם נשתלחו המרגלים[31] וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר פָּארָן הוא קדש ברנע וכך היה מעשה בכ' באייר באו מחורב לקברות התאוה ולא נאמר התקדשו למחר עד כ"ב באייר ועל זה נאמר ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים עד חדש ימים עד ולא עד בכלל והוו להו כ"ב בסיון ואכלו השליו שבעת ימים מאייר וכ"ב בסיון ובאותו יום עצמו כ"ב בסיון באו לחצרות למחר ביום כ"ג הזמינו עצמם ליסע מחצרות ונשתהו שם עד האסף מרים ביום השביעי דהיינו כ"ט בסיון ובאותו יום עצמו באו לקדש ברנע ושלחו המרגלים כדאיתא במסכת תענית: פ
סליק פרשת בהעלותך
נביא
מלכים ב פרק כ
(א) בַּיָּמִים הָהֵם שלשה ימים לפני מפלתו של סנחריב חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת וַיָּבֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר יְקֹוָק צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה:
(ב) וַיַּסֵּב אֶת פָּנָיו אֶל הַקִּיר קיר בית המקדש כדי לכוון לבו בתפלה כי היה תמיה בלבו למה היה האל מקצר ימיו שהרי לא היה אלא בן ל"ט שנים כשחלה חלי זה וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְקֹוָק לֵאמֹר:
(ג) אָנָּה יְקֹוָק זְכָר נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵבָב שָׁלֵם וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי וַיֵּבְךְּ חִזְקִיָּהוּ בְּכִי גָדוֹל: ס
(ד) וַיְהִי יְשַׁעְיָהוּ לֹא יָצָא העיר חָצֵר הַתִּיכֹנָה וּדְבַר יְקֹוָק הָיָה אֵלָיו לֵאמֹר:
(ה) שׁוּב וְאָמַרְתָּ אֶל חִזְקִיָּהוּ נְגִיד עַמִּי כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי דָּוִד אָבִיךָ שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתֶךָ רָאִיתִי אֶת דִּמְעָתֶךָ הִנְנִי רֹפֶא לָךְ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי תַּעֲלֶה בֵּית יְקֹוָק:
(ו) וְהֹסַפְתִּי עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּמִכַּף מֶלֶךְ אַשּׁוּר אַצִּילְךָ וְאֵת הָעִיר הַזֹּאת וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי:
(ז) וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ קְחוּ דְּבֶלֶת תְּאֵנִים התאנים הנדרסים יחד וַיִּקְחוּ וַיָּשִׂימוּ עַל הַשְּׁחִין המחלה שחלה בה חזקיהו וַיֶּחִי:
(ח) וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֶל יְשַׁעְיָהוּ מָה אוֹת כִּי יִרְפָּא יְקֹוָק לִי וְעָלִיתִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בֵּית יְקֹוָק:
(ט) וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ זֶה לְּךָ הָאוֹת מֵאֵת יְקֹוָק כִּי יַעֲשֶׂה יְקֹוָק אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֵּר הָלַךְ הַצֵּל עֶשֶׂר מַעֲלוֹת אִם יָשׁוּב עֶשֶׂר מַעֲלוֹת מעלות היו עשויות מול החמה, לבחון בהם שעות היום, כי כל שעה ירד הצל מעלה אחת, ושאל לו באיזה אות יבחר יותר, אם שילך הצל במהלכו לפנים עשר מעלות, פתאום וברגע אחד או אם תרצה שישוב הצל אחורנית עשר מעלות:
(י) וַיֹּאמֶר יְחִזְקִיָּהוּ נָקֵל לַצֵּל לִנְטוֹת עֶשֶׂר מַעֲלוֹת לֹא כִי יָשׁוּב הַצֵּל אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת האות הזה שינטה הצל במהירות, הוא נקל מול אות החזרת הצל, כי בנטיות הצל במהירות, הלא תלך גלגל החמה במהלכו, ואך ימהר לכת במרוצה, ואין האות ניכר כל כך, ולזה ישוב הצל אחורנית, כי האות הזה יותר חזק וקשה ויהיה הדבר תימה, שראו שפנה היום לערוב, וחוזר להיות בוקר:
(יא) וַיִּקְרָא יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל יְקֹוָק וַיָּשֶׁב אֶת הַצֵּל בַּמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרְדָה בְּמַעֲלוֹת אָחָז אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת: פ
(יב) בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח בְּרֹאדַךְ בַּלְאֲדָן בֶּן בַּלְאֲדָן מֶלֶךְ בָּבֶל סְפָרִים וּמִנְחָה אֶל חִזְקִיָּהוּ כִּי שָׁמַע כִּי חָלָה חִזְקִיָּהוּ:
(יג) וַיִּשְׁמַע עֲלֵיהֶם חִזְקִיָּהוּ שכבר שמע בעבורם מה שבקשו ממנו והגיד להם כל אשר שאלו וַיַּרְאֵם אֶת כָּל בֵּית נְכֹתֹה בית האוצר שמאוחסנים בו דברים יחודיים אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת הַבְּשָׂמִים וְאֵת שֶׁמֶן הַטּוֹב וְאֵת בֵּית כֵּלָיו וְאֵת כָּל אֲשֶׁר נִמְצָא בְּאוֹצְרֹתָיו לֹא הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא הֶרְאָם חִזְקִיָּהוּ בְּבֵיתוֹ וּבְכָל מֶמְשַׁלְתּוֹ:
(יד) וַיָּבֹא יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אֵלָיו מָה אָמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה וּמֵאַיִן יָבֹאוּ אֵלֶיךָ וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאוּ מִבָּבֶל:
(טו) וַיֹּאמֶר מָה רָאוּ בְּבֵיתֶךָ וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתִי רָאוּ לֹא הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא הִרְאִיתִם בְּאֹצְרֹתָי:
כתובים
משלי פרק יט
(כב) תַּאֲוַת אָדָם חַסְדּוֹ כולם מתאוים לאיש שעושה חסד וְטוֹב רָשׁ מֵאִישׁ כָּזָב וטוב עני מאיש שמבטיח ולא מקיים, שהעני אין לו אבל העשיר מכזב בהם: (כג) יִרְאַת ה' לְחַיִּים יראת ה' מביאה חיים וְשָׂבֵעַ יָלִין, בַּל יִפָּקֶד רָע ויהיה תמיד בשבע ובטובה ולא (יזכור) יבא עליו רע: (כד) טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת העצל שם ידו בצלחת גַּם אֶל פִּיהוּ לֹא יְשִׁיבֶנָּה ולא יוכל להשיבה אל פיו שלא ימצא מה לאכול (שמתעצל): (כה) לֵץ תַּכֶּה וּפֶתִי יַעְרִם לץ תכה וע"י זה יעזוב רעתו, וגם הפתי יחכים כשיראה שהלץ הוכה וְהוֹכִיחַ לְנָבוֹן יָבִין דָּעַת ולנבון רק תוכיח והוא לבד יבין דעת: (כו) מְשַׁדֶּד אָב יַבְרִיחַ אֵם שודד את אביו ומבריח את אמו בֵּן מֵבִישׁ וּמַחְפִּיר בן שמביש ומבזה את הוריו: (כז) חֲדַל בְּנִי לִשְׁמֹעַ מוּסָר תפסיק בני לעשות רע בשביל לשמוע מוסר לִשְׁגוֹת מֵאִמְרֵי דָעַת ותפסיק לטעות ותשמע דברי חכמה: (כח) עֵד בְּלִיַּעַל יָלִיץ מִשְׁפָּט עד רשע מדבר יפה במשפט שיתקבלו דבריו וּפִי רְשָׁעִים יְבַלַּע אָוֶן ופי הרשעים מבליעים את הרֶשַע שלא ישימו לב לכוונתם: (כט) נָכוֹנוּ לַלֵּצִים שְׁפָטִים מוכן ללצים משפט יסורים וּמַהֲלֻמוֹת לְגֵו כְּסִילִים ומכות לגוף הכסילים:
משלי פרק כ
(א) לֵץ הַיַּין הֹמֶה שֵׁכָר הליצנות נגרמת ע"י היין וכן שצועק ומחפש יין (רודף אחרי היין) וְכָל שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יֶחְכָּם וכל מי שטועה בליצנות לא יחכם: (ב) נַהַם כַּכְּפִיר אֵימַת מֶלֶךְ הפחד של המלך כשעומדים לפניו זה כפחד צעקת האריה מִתְעַבְּרוֹ חוֹטֵא נַפְשׁוֹ ומי שמכעיס את המלך מחסיר את נפשו (שהמלך יהרגנו): (ג) כָּבוֹד לָאִישׁ שֶׁבֶת מֵרִיב כבוד לאיש חשוב לא לריב וְכָל אֱוִיל יִתְגַּלָּע וכל אויל כשרב עם חבירו כל אחד צועק על השני ויתגלה לכולם: (ד) מֵחֹרֶף עָצֵל לֹא יַחֲרֹשׁ בגלל הקור העצל לא חורש וְשָׁאַל בַּקָּצִיר וָאָיִן ומחפש תבואה בשדה בזמן הקציר ואין לו: (ה) מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ כמו מים עמוקים שקשה להגיע אליהם כך החכמה בלב החכם לא מגלה אותה וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה ואיש חכם ישאב את החכמה וילמד את זה: (ו) רָב אָדָם יִקְרָא אִישׁ חַסְדּוֹ הרבה אנשים קוראים להם "איש חסד" וְאִישׁ אֱמוּנִים מִי יִמְצָא ואיש שתמיד עושה חסד ויקיים מה שהבטיח מי ימצא (קשה למצוא): (ז) מִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ צַדִּיק הצדיק שהולך בתמימות אַשְׁרֵי בָנָיו אַחֲרָיו משובחים בניו אחרי שימות שינצלו בזכותו: (ח) מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דִין כשהמלך (ה') יושב על כסא משפט מְזָרֶה בְעֵינָיו כָּל רָע פזורים ומונחים לפניו כל הרעות שעשו האנשים:
משנת ההלכה
מצות הלואה
א. אין השאלת כלים או הקפת חנות[32] בכלל מצוה זו[33] אלא בכלל גמילות חסדים שאין מצות הלואה אלא במעות, ואין מצות השאלת כלים או הקפת החנות אלא בעני ובתורת מצות צדקה או החזקת ידו[34].
ב. אינו מחוייב במצות הלואה אלא כשיש לו מעות בעין, אבל אם אין בידו מעות אינו חייב ללוות מאחרים ולהלוות לזה, אבל אם יש לו מעות בפקדון ביד אחרים, צריך לילך וליטול את הפקדון ולהלוות, לפי שפקדון בכל מקום שישנו ברשותו עומד[35]
ג. גר-תושב אין מצוה להלוותו[36]. עבד כנעני מצוה להלוות לו[37] ואינו חייב להלוות לחרש שוטה וקטן, כיון שאינם חייבים לשלם[38]
ד. אשה חייבת במצווה זו ודוקא בפנויה אבל בנשואה מותר לה רק סכום קטן או בידיעת בעלה[39]
ה. שיעור ההלואה שחייב להלוות הוא כהשגת ידו וכפי צרכו של הלוה[40] בין בגודל הסכום[41] ובין באורך הזמן[42] שהרי נאמר והעבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לו, ואפילו עד מאה פעמים חייב לחזור ולהלוות לו[43].
ו.
ז. אסור לאדם להלוות מעות בלא עדים, ואפילו לתלמיד חכם, אלא אם כן הלוהו על המשכון, או במלוה בשטר משובח יותר[44] וכל המלוה בלא עדים עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול[45] וגורם לעצמו קללה שכשתובעו וזה כופר הכל מקללים אותו ואומרים שהוא דובר על צדיק עתק[46] ויש מן הראשונים שכתב שאין זה איסור ממש אלא מדת חסידות[47] וי"א שאם החשש רק שמא ישכח בשוגג, כתלמיד חכם שאין אנו חושדים שבמזיד לא ישלם אינו עובר בלפני עור, אלא שגורם קללה לעצמו[48]. האחרונים כתבו ליישב מנהג העולם שאין נזהרים מלהלוות בלא עדים[49].
ח. ראוי לייסד קופת גמ"ח וכל אחד יפריש לשם מעות שיש בידו להלוות[50].
ט. פריעת בעל חוב מצוה[51] מן התורה[52]. ובית דין כופים אותו ע"ז ויורדים לנכסיו בעל כרחו כמו שכופים על כל מצות עשה[53] וכיון שמצוה זו היא לטובת המלוה נתנה לו התורה זכות לתבוע ולמחול[54] ויש אומרים שהיא מצוה דרבנן ותקנת חכמים, ואין הדברים אמורים אלא ביורשים[55].
[1] ת"י
[2] רש"י
[3] פי' ר' יוסף בכור שור
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] אבע"ז
[6] ת"י רשב"ם
[7] אבע"ז
[8] פי' ר' יוסף בכור שור
[9] אבע"ז
[10] רמב"ן
[11] רמב"ן
[12] פי' ר' יוסף בכור שור
[13] רמב"ן
[14] פי' הטור
[15] ספורנו
[16] רשב"ם
[17] אבע"ז
[18] רבינו בחיי
[19] ספורנו
[20] פי' ר' יוסף בכור שור
[21] חזקוני
[22] אבע"ז
[23] ת"א
[25] פי' ר' יוסף בכור שור
[26] אבע"ז
[27] רבינו בחיי
[28] חזקוני
[29] ספורנו
[30] רבינו בחיי
[31] רמב"ן
[35] אהבת חסד פ"א הי"ב, ועי"ש אם יש לו הלואה ביד אחרים והגיע זמן פרעונו שתלה הדבר במחלוקת הפוסקים בשו"ע חו"מ קא ברמ"א וש"ך שם לענין גבית מלוה אם זה נקרא כיש לו מעות ברשותו
[41] שהממון חוזר אליו ולכן אין בזה דין מעשר, ומ"מ לא צריך ליתן כל מעותיו –שיהיו מזומנים לו לעסק ריווחי –אהב"ח פ"ו א
[43] אהבת חסד פ"א ס"ק יז, ע"פ ב"מ לא ב, ועי"ש שנסתפק אם מוטב שילוה ויחזור וילוה לאנשים רבים לכל אחד למשך זמן של סתם הלואה שהיא שלשים יום ויזכה במצוות רבות או שילוה לאחד לזמן ארוך, ועי' פהמ"ש להרמב"ם אבות פ"ג מט"ו
[48] מהר"ם שיף ב"מ שם; ב"ח סי' ע; פרישה שם וסמ"ע ס"ק ב, עיין שו"ת פרי יצחק ח"א סי' מח שבאר. ובלח"מ מלוה ולוה שם כתב להיפך שחוששים שישכח בשוגג ויעבור בלפני עוור ולא חוששים למזיד
[50] אהבת חסד ח"ב פט"ו ועי"ש שסדר שם תקנות לגמ"ח וראה בזה גם בפתחי חושן פ"א סק"ד שכתב בשם גדולי תורה ינהיגו להלוות בהלוואות צמודות שלא יאבד ערך הכסף
[52] ריטב"א קדושין יג ב; שו"ת מבי"ט ח"א סי' נא, ועי' פת"ש סי' צז ס"ק ד כשם שמצוה על המלוה להלוות- סמ"ג עשין צג
[54] חזון איש חו"מ סי' י ס"ק ו, בישוב קו' קצוה"ח על הש"ך סי' פז ס"ק פ. ועי' בארוכה בשערי יושר שער ה פ"ב
[55] שס"ל לרב פפא שאין נכסיהם משועבדים מן התורה, וחיובם לשלם הוא מתקנת חכמים שלא תנעול דלת בפני לוין -ראב"ן סי' סח, ופי' שם שעל מצוה דרבנן זו אמר ר"פ יתמי קטנים לאו בני מיעבד מצוה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה