מקרא
במדבר פרק יד
(יא) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי יכעיסוני[1] הָעָם הַזֶּה וְעַד אָנָה לֹא יַאֲמִינוּ בִי בְּכֹל הָאֹתוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ בשביל כל הנסים שעשיתי להם היה להם להאמין שהיכולת בידי לקיים הבטחתי[2]:
(יב) אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר וְאוֹרִשֶׁנּוּ אעשה שיעזבו לאחרים חילם ויירשום, כענין המתים יורשים את החיים שהיה בחלוקת הארץ. ובזה קיים מה שנדר ליוצאי מצרים באומרו ונתתי אותה לכם מורשה[3] וְאֶעֱשֶׂה אֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם מִמֶּנּוּ:
(יג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם כִּי אף על פי ש - הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ באותות ומופתים גדולים[4] אֶת הָעָם הַזֶּה מִקִּרְבּוֹ:
(יד) וְאָמְרוּ אֶל יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת שָׁמְעוּ כִּי אַתָּה יְקֹוָק בְּקֶרֶב הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה יְקֹוָק הכבוד שראו הזקנים או על מראה כבוד ה' לעיני בני ישראל[5] וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵהֶם וּבְעַמֻּד עָנָן אַתָּה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם וּבְעַמּוּד אֵשׁ לָיְלָה הכל דרך אהבה יצירה וחיבה יתירה וחיבה. ולבסוף -[6]:
(טו) וְהֵמַתָּה אֶת הָעָם הַזֶּה כְּאִישׁ אֶחָד וְאָמְרוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעֲךָ לֵאמֹר לא מתוך שנאה עשה להם כך אלא -[7]:
(טז) מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת יְקֹוָק לְהָבִיא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם וַיִּשְׁחָטֵם בַּמִּדְבָּר שיחשבו מצרים שיש כח באלהי כנען להציל מידך, כי עשית במצרים ובאלהיהם, אבל כנגד אלהי כנען אין לך יכולת, ויהיה חלול השם, ויחזיקו ידי עובדי עבודה זרה[8]:
(יז) וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי הראה גבורתך לכל שאתה יכול להכניסן לארץ ולהפיל לפניהם המלכים כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ במעשה העגל[9] לֵאמֹר ומהו הדיבור -[10]:
(יח) יְקֹוָק לא אמר כאן ה' ה', כמו שאמר למעלה (שמות לד, ו) כשהזכיר י"ג מדות, לפי שפי' ה' ה', אחד משחטא האדם, אף קודם תשובה, הוא ה' לסלוח, ואחד לאחר שחטא ועשה התשובה, הילכך, בעגל שכבר עשו תשובה כשהתפלל משה עליהם מזכיר ה' ה', אבל בכאן בשעת תפלתו עדיין לא עשו תשובה, ולכך אינו מזכיר ה' אלא פעם אחת[11]. ולא הזכיר "רחום וחנון", אולי ידע משה כי הדין מתוח עליהם ולא ימחול לעולם, לכן לא ביקש רק אריכות אפים שלא ימיתם כאיש אחד ולא ישחטם כצאן במדבר שימותו במגפה, ובעבור שלא בקש עתה אלא אריכות אפים אמר לו -[12] אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד שמרבה חסדו עם בריותיו[13] ולא הזכיר "אמת" כמו בי"ג מדות בפ' כי תשא, כי במדת אמת יהיו חייבים. ולא הזכיר "נוצר חסד לאלפים", כי לא בזכות אבות נתפלל משה עכשיו ולא הזכיר בתפילה הזאת לאברהם ליצחק וליעקב כלל והטעם בעבור שהארץ ניתנה לאבות ומהם ירשוה, והם מורדים באבותם ולא היו חפצים במתנה שלהם אשר האבות היו בוחרים בה מאד, והיאך יאמר "אשר נשבעת להם בך וגו' וכל הארץ הזאת אתן לזרעכם" (שמות לב יג) והם אומרים אי אפשנו במתנה זו נֹשֵׂא עָוֹן וָפָשַׁע ולא הזכיר "וחטאה", בעבור שאלו מזידים ופושעים[14] וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה שאינו מנקה הפושעים מן העולם, אלא מוחל להם, כדכתיב "ויסרתיך למשפט, ונקה לא אנקך" מן העולם[15]פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים גם זה מדת רחמנות, שאינו פורע לא מהראשון ולא מהשני עד הרביעי[16]:
(יט) סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה באריכות אפים ולא במחילה גמורה שזה ידע משה שמדת הדין מתוחה ולא ימחול לעולם[17] כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה במעשה העגל[18]:
(כ) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ שלא אכנו בדבר בפעם אחת אלא אאריך להם עד ארבעים שנה[19]:
(כא) וְאוּלָם חַי אָנִי לשון שבועה, אבל עדיין לא פירש מה הוא נשבע, אלא אמר וְיִמָּלֵא כְבוֹד יְקֹוָק אֶת כָּל הָאָרֶץ אני אעשה שלא יתחלל שמי, אלא ימלא כבודי את כל הארץ, גם בעיני מצרים, גם בעיני בני כנען, שאפרע מהם, ולא יוכלו לומר - "מבלתי יכולת ה'", כי סוף סוף אתן להם את הארץ, אבל זאת אני נשבע -[20]:
(כב) כִּי כָל הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ ויכעיסו[21] אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים כלומר פעמים רבות הזכיר עשר בעבור היותו סך חשבון כי הוא סוף האחדים וראש העשרות[22] אמנם רבותינו פירשו עשר ממש שנים בים שנים במן שנים בשליו שנים במים ואחד בעגל ואחד במדבר פארן [23] וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי:
(כג) אִם בשבועה נאמר דבר זה וכאומר אין הדבר ככה ש - יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם אלא לא יראו[24] וְכָל מְנַאֲצַי מבני בניהם לֹא יִרְאוּהָ ויהיה רמז לבכיה לדורות, לזמן החורבן והגלות שלא זכו לראותה[25]:
(כד) וְעַבְדִּי כָלֵב פירש לכלב שכרו שיוריש הארץ אשר בא שמה ושכר יהושע אינו ראוי לפרשו עתה מכיון שיהיה הוא במקום משה[26] עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ אחרת מן המרגלים, כי הצדיק אחר הוא מן הרשע[27] וַיְמַלֵּא אַחֲרָי גמר את הדבר אחרי משה שלוחי כדי להחזיקו[28] וַהֲבִיאֹתִיו אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה והלוים והכהנים אינם בכלל השבועה כי לא הלך מהם נשיא מרגל ועוד לכל פקודיכם לכל מספרכם אף על פי שלא היו הכהנים גם הלוים הם רבים[29]:
(כה) וְהָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הוא האמורי כי כל אמורי הוא כנעני ולא חשש הכתוב להפרישו בעבור העמלקי שהוא מבני שם וכנען שהוא אבי האמורי מבני חם וכן וירד העמלקי והכנעני והעד ויצא האמורי ולא הזכיר העמלקי כי האמורי הוא העיקר יוֹשֵׁב בָּעֵמֶק לארוב לכם ויש אומר אף על פי שהעמלקי והכנעני יושבים בעמק מָחָר פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם הַמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יַם סוּף ולא תפחדו[30]: פ
נביא
מלכים ב פרק כב
(א) בֶּן שְׁמֹנֶה שָׁנָה יֹאשִׁיָּהוּ בְמַלְכוֹ וּשְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ יְדִידָה בַת עֲדָיָה מִבָּצְקַת:
(ב) וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְקֹוָק וַיֵּלֶךְ בְּכָל דֶּרֶךְ דָּוִד אָבִיו וְלֹא סָר יָמִין וּשְׂמֹאול: פ
(ג) וַיְהִי בִּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אֶת שָׁפָן בֶּן אֲצַלְיָהוּ בֶן מְשֻׁלָּם הַסֹּפֵר בֵּית יְקֹוָק לֵאמֹר:
(ד) עֲלֵה אֶל חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְיַתֵּם כלומר השלם (מלשון תמימות) את איסוף הכסף אֶת הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵּית יְקֹוָק אֲשֶׁר אָסְפוּ שֹׁמְרֵי הַסַּף מֵאֵת הָעָם ובדברי הימים מפרש שהלוים אספו הכסף מכל שארית ישראל וישובו ירושלים, והוא עפמ"ש למעלה (סי' י"ב) גבי יהואש שהיו שם שני כספים, הכסף שהובא לבית ה' והכסף שאספו הלוים מכל ישראל, וכאן כלל שניהם בקוצר:
(ה) ויתנה וְיִתְּנֻהוּ עַל יַד עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הַמֻּפְקָדִים בבית בֵּית יְקֹוָק הם האומנים הגדולים הנקראים בדברי רבותינו ז"ל אדרכלין, והיו ממונים בבית ה', ומתחת ידם היו בונים האומנים הפועלים, כפי מה שיורו אותם וְיִתְּנוּ אֹתוֹ את הכסף לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר בְּבֵית יְקֹוָק בשכר עבודתם לְחַזֵּק בֶּדֶק הַבָּיִת:
(ו) לֶחָרָשִׁים כלומר הנגרים וְלַבֹּנִים וְלַגֹּדְרִים הבונים קירות האבן וְלִקְנוֹת עֵצִים וְאַבְנֵי מַחְצֵב לְחַזֵּק אֶת הַבָּיִת:
(ז) אַךְ לֹא יֵחָשֵׁב אִתָּם הַכֶּסֶף הַנִּתָּן עַל יָדָם לא עשו חשבון על הכסף וכו', כי ידוע היו כִּי בֶאֱמוּנָה הֵם עֹשִׂים:
(ח) וַיֹּאמֶר חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עַל אל שָׁפָן הַסֹּפֵר סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי בְּבֵית יְקֹוָק הספר תורה שכתב משה שהיה מונח אצל הארון גנזוהו בימי מנשה ששרף התורה ועכשיו מצא אותו, ועל זה אמר ספר התורה בה' הידיעה וַיִּתֵּן חִלְקִיָּה אֶת הַסֵּפֶר אֶל שָׁפָן וַיִּקְרָאֵהוּ:
(ט) וַיָּבֹא שָׁפָן הַסֹּפֵר אֶל הַמֶּלֶךְ וַיָּשֶׁב אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר וַיֹּאמֶר הִתִּיכוּ עֲבָדֶיךָ אֶת הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בַבַּיִת לעשות מטבעות, להוציאם בהוצאה וַיִּתְּנֻהוּ עַל יַד עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הַמֻּפְקָדִים בֵּית יְקֹוָק:
(י) וַיַּגֵּד שָׁפָן הַסֹּפֵר לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר סֵפֶר נָתַן לִי חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן וַיִּקְרָאֵהוּ שָׁפָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ:
(יא) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵי סֵפֶר הַתּוֹרָה וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו אמרו חז"ל כי מצאו הספר נגלל בפרשת תוכחות יולך ה' אותך ואת מלכך וגו' כי שם נרמז ענין גלות שומרון וגלות יהודה עם מלך יהודה כמו שבארנו שם ואולם חלקיה קרא זה אל שפן לסבב שיקראהו שפן אל מלך ויקח עצה להסיר ממנו זה הרע לפי מה שאפשר:
(יב) וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן וְאֶת עַכְבּוֹר ובדברי הימים ואת עבדון ושני שמות היו לו וכמוהו רבים בֶּן מִיכָיָה וְאֵת שָׁפָן הַסֹּפֵר וְאֵת עֲשָׂיָה עֶבֶד הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר:
(יג) לְכוּ דִרְשׁוּ אֶת יְקֹוָק ע"י שתשאלו בנביאים בַּעֲדִי וּבְעַד הָעָם וּבְעַד כָּל יְהוּדָה עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַנִּמְצָא הַזֶּה כִּי גְדוֹלָה חֲמַת יְקֹוָק אֲשֶׁר הִיא נִצְּתָה בָנוּ עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֲבֹתֵינוּ עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה ולכן רומז ה' שהוא רוצה לַעֲשׂוֹת ולהעניש כְּכָל הַכָּתוּב עָלֵינוּ בתוכחות שבהם נמצא הספר גלול:
(יד) וַיֵּלֶךְ חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן וַאֲחִיקָם וְעַכְבּוֹר וְשָׁפָן וַעֲשָׂיָה אֶל חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה ואמרו רבותינו ז"ל כי שלשה נביאים נתנבאו בימי יאשיהו והם ירמיה וצפניה וחולדה כי ירמיה היה מתנבא בשוקים וצפניה בבתי כנסיות וחולדה אל הנשים ולמה הלכו אל חולדה ולא הלכו אל ירמיה יש מרבותינו ז"ל שאמרו מפני שהנשים רחמניות ומהם אמרו כי ירמיה לא היה שם כי הלך להחזיר עשרת השבטים אֵשֶׁת שַׁלֻּם בֶּן תִּקְוָה בֶּן חַרְחַס שֹׁמֵר הַבְּגָדִים של המלך וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְׁנֶה בבית המדרש וַיְדַבְּרוּ אֵלֶיהָ:
(טו) וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אִמְרוּ לָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁלַח אֶתְכֶם אֵלָי:
כתובים
משלי פרק כא
(יא) בַּעֲנָשׁ לֵץ יֶחְכַּם פֶּתִי כשמענישים את הלץ הפתי מחכים ללכת בדרך ישרה וּבְהַשְׂכִּיל לְחָכָם יִקַּח דָּעַת וכשמוכיחים חכם יקח חכמה: (יב) מַשְׂכִּיל צַדִּיק לְבֵית רָשָׁע הצדיק מלמד את בני הרשע ללכת בדרך ישרה מְסַלֵּף רְשָׁעִים לָרָע אבל הרשעים שלא שומעים לו ומעקמים את דרכם גורמים לעצמם רע: (יג) אֹטֵם אָזְנוֹ מִזַּעֲקַת דָּל סוגר אזנו לשמוע צעקת העני ולא עוזר לו גַּם הוּא יִקְרָא וְלֹא יֵעָנֶה בסוף גם הוא יצעק שיעזרו לו, ולא יעזרו לו: (יד) מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף צדקה בסתר תכסה את כעס השם וְשֹׁחַד בַּחֵק חֵמָה עַזָּה והנותן שוחד בסתר גורם שהשם יכעס עליו הרבה: (טו) שִׂמְחָה לַצַּדִּיק עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט הצדיק שמח לעשות משפט וּמְחִתָּה לְפֹעֲלֵי אָוֶן והעושי רשע שמחים עשות שבר לאנשים: (טז) אָדָם תּוֹעֶה מִדֶּרֶךְ הַשְׂכֵּל אדם תועה מדרך החכמה (התורה) בִּקְהַל רְפָאִים יָנוּחַ בקהל המתים ינוח (גיהנם): (יז) אִישׁ מַחְסוֹר אֹהֵב שִׂמְחָה מי שאהב לשמוח ולעשות משתה יהיה עני אֹהֵב יַיִן וָשֶׁמֶן לֹא יַעֲשִׁיר ומי שאהב תענוגות לא יעשיר: (יח) כֹּפֶר לַצַּדִּיק רָשָׁע פדיון הצדיק שהרשע מת במקומו וְתַחַת יְשָׁרִים בּוֹגֵד ובמקום הישרים מת הבוגד (אם נגזר עליהם למות ועשו תשובה הרשע מת במקומם): (יט) טוֹב שֶׁבֶת בְּאֶרֶץ מִדְבָּר טוב לשבת במדבר בלי אנשים מֵאֵשֶׁת מִדְיָנִים וָכָעַס מלשבת עם אשה שרבה אתו ונמצא במקום אנשים: (כ) אוֹצָר נֶחְמָד וָשֶׁמֶן בִּנְוֵה חָכָם בבית החכם יש אוצר ושמן (שומר דברים לעת הצורך) וּכְסִיל אָדָם יְבַלְּעֶנּוּ ואדם כסיל יבלע ולא אוצר דברים: (כא) רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד הרודף לעשות צדקה וחסד עם אנשים יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד השם יתן לו חיים צדקה וכבוד: (כב) עִיר גִּבֹּרִים עָלָה חָכָם בעיר גבורים נכנס חכם וַיֹּרֶד עֹז מִבְטֶחָה והוריד את חזקם שבטחו בו (שנצחם): (כג) שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ השומר פיו מלדבר דברים אסורים שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹשומר את עצמו שלא יהיו צרות לנפשו: (כד) זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ אדם שמתגאה בזדון הוא לץ (שיתלוצץ מאנשים) עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן וכן עושה בכעס ובמזיד רע לאנשים: (כה) תַּאֲוַת עָצֵל תְּמִיתֶנּוּ תאות עצל (להתעשר) היא תגרום לו מות (בגלל שתאותו לא באה) כִּי מֵאֲנוּ יָדָיו לַעֲשׂוֹת כי לא רצו ידיו לעבוד (ולכן לא יהיה לו מה שמתאוה):
משנת ההלכה
דיני רכילות
א. בכדי לבאר היטב את דיני תועלת עלינו לדעת שבסיפור גנאי על חבירו ישנו איסור נוסף איסור רכילות.
ב. איזהו רכיל זה שטוען דברים מזה לזה שמספר למישהו, כך אמר פלוני עליך, כך עשה לך פלוני, כך וכך שמעתי עליו שעשה לך, או רוצה לעשות לך שדבר זה גורם שנאה בין אדם לחבירו. ואפלו אם הוא אמת גמור, שאין בו תערבת שקר אפלו שלא בפניו, ואפלו אם הוא יודע בעצמו, שהיה אומר דבר זה אף בפניו, גם כן אסור, ורכילות נקרא וכל שכן אם הוא מעיז פניו לומר לו בפניו ממש, אתה דברת עליו, או עשית לו כך וכך, דאסור, ועונו גדול הרבה יותר
ג. רכילות אסורה אפילו בדרך רמז כגון שאינו אומר לו בפרוש שם האיש ההוא שרגל עליו, רק הוא מספר לו סתם, ועל ידי ספורו ממילא מובן שם האיש ההוא, או שעצם הענין, מה שדברו עליו, או שנעשה לו, ידע מעצמו, אך לא ידע מי עשה לו, או דבר עליו זה, גם כן אסור
ד. אף על פי שאותו דבר שמספר אינו גנות על מי שמספר עליו, כגון שהיתה הצדקה מליאה למעשה שעשה לחבירו אותו אחד שמספר עליו, למשל שפלוני דיבר בגנות איזה אדם אע"ג שהיה מותר לו כגון שהיה לתועלת ואלו היו שואלין לזה שסיפרו עליו בעצמו, לא היה מכחיש בכל זאת אסור ונקרא רכילות.
ה. ולכן כשיושבים בועדת קבלה לבית הספר או משרה וכיו"ב או בבית דין או בדיון הנוגע לאדם מסוים אפי' הכריעו שלא לטובתו צריכים לזהר מאד כל אחד ואחד, שלא לספר אחר כך דעתו או דעת פלוני, ולומר שהיה מתחלה בענין זה לטובת אותו אדם, אך חבריו רבו עליו והכריחוהו לילך כדעתם. ואפי' לרמוז שאין דעתו נוחה במה שפסקו שלא לטובתו אסור כיון שממילא יטור בלבו מחמת זה לשאר וכ"ש אם היתה ההכרעה לטובת אותו האדם שאין לגלות את זהות המתנגדים לו וזה אפי' אם לא הסכימו ביניהם שלא לגלות.
ו. ואחת היא, אם הוא מספר לו, שפלוני עשה לו בעצמו, או שמספר לו שפלוני עשה דבר לסחורתו, כיון שעל ידי זה מכניס שנאה בלבו עליו. ולכן אסור לומר ליצרן או מפיץ איך שפלוני אמר שאינו אוהב את מוצריו וכיו"ב או לומר לסופר או מחבר איך שפלוני אינו אהב את ספריו.
ז. רכילות נקרא אפילו אם לא סיפר הדבר לאותו אדם שנוגע לו הרכילות אלא לסתם אנשים שאינם שייכים לענין, כגון, האומר בפני חברו, כך וכך שמעתי על ראובן, שהיה אומר על שמעון, כי דברים כאלו עתידים להגיע לאוזני שמעון וגורמים, לעורר מדנים בין ראובן האומר ובין שמעון הנאמר עליו אא"כ יזהיר את חבירו שלא לגלות לשום אדם ויודע בירור שחבירו לא יגלה שאז מותר אם אין בהסיפור שום גנות[31] על אף אחד מהצדדים
ח. אין חלוק באסור ספור רכילות, בין אם ספר לו מעצמו ברצונו, ובין אם חברו הבין קצת מעצמו בדבר ועמד עליו והפצירו, שיספר לו מה שדבר פלוני לפניו על אודותיו ואפלו אביו או רבו הפצירוהו שיספר להם, מה שדבר פלוני לפניו על אודותם, ואפלו אם הוא רק אבק רכילות, אף על פי כן אסור.
ט. אפלו אם הוא רואה, שעל ידי זה שלא יגלה, יסבב לו הפסד גדול בעניניו, אף על פי כן אסור, למשל כגון, שהוא תחת רשות אחרים, וכשהם מבינים את הדבר ועומדים עליו, שיגלה להם, והוא אינו רוצה, יחשדוהו, שגם ידו הוא עם פלוני, ועבור זה יסלקוהו ממשרתו, ולא יהיה לו אחר כך במה לפרנס את בני ביתו
י. מותר לומר שקר גמור מפני השלום[32] ולכן, אם שואלו, מה דבר פלוני אודותי, תלוי בזה, אם יש לו עצה להשיבו, באפן שלא יהיה שקר גמור וגם לא יהיה רכילות, ישיבהו באפן זה, ולא יוציא שקר מפיו. ואם הוא מבין, שחברו לא יקבל זה לתשובה, מותר לשקר.
[1] אבע"ז
[2] רש"י
[3] ספורנו
[4] רמב"ן
[5] אבע"ז
[6] רשב"ם
[7] רשב"ם
[8] רמב"ן
[9] חזקוני
[10] רמב"ן
[11] פי' הטור
[12] רמב"ן
[13] פי' ר' יוסף בכור שור
[14] רמב"ן
[15] פי' ר' יוסף בכור שור
[16] פי' ר' יוסף בכור שור
[17] אבע"ז רמב"ן
[18] חזקוני
[19] רשב"ם
[20] פי' ר' יוסף בכור שור
[21] חזקוני
[22] אבע"ז רשב"ם
[23] וזה לשון הגמרא (ערכין טו.) תניא עשר נסיונות נסו אבותינו להקב"ה, שנים בים שנים במן שנים בשליו שנים במים ואחד בעגל ואחד במדבר פארן. פירוש שנים בים, אחת בירידה דכתיב (שמות יד, יא) המבלי אין קברים במצרים, אחת בעליה דכתיב (תהלים קו, ז) וימרו על ים בים סוף מלמד שהיו ישראל ממרים באותה שעה ואמרו כשם שאנו עולים מצד זה כן המצריים עולים מצד אחר וכו'. שנים במים, במרה דכתיב (שמות טו, כג) ויבואו מרתה וגו' וילן העם על משה, וברפידים דכתיב (שם יז, א) ויחנו ברפידים ואין מים לשתות העם וירב העם עם משה. שנים במן, דכתיב (שם טז, יט--כז) אל תצאו ויצאו. ואל תותירו ויותירו. שנים בשליו, ראשון בשבתנו על סיר הבשר (שם, ג). שני והאספסוף אשר בקרבו (לעיל יא, ד). בעגל כדכתיב. במדבר פארן היינו מרגלים
[24] ת"י רמב"ן
[25] רבינו בחיי
[26] רמב"ן
[27] רבינו בחיי
[28] חזקוני
[29] אבע"ז
[30] אבע"ז
[32] אבל לא ישבע, חס ושלום, לשקר בשביל זה, [שם]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה