מקרא
ויקרא פרק כא
(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן מה שנאמר למעלה להבין ולהורות כל מיני הטומאות ולהבדיל בין הבהמה הטהורה לטמאה ובין העוף הטמא לטהור כי זה יאות יותר לכהנים כאמרו ולהבדיל בין הקדש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור ולהורות וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם שצריכים הם ליזהר בלעדי אלה גם מטומאת מת וחלול הזרע שהם מעלות קדושה לכהנים בלבד[1] לְנֶפֶשׁ איש בעם הכהנים לא יטמא לנפש אדם[2] לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו שהוא כל מת מן ההמון שאינו קרובו אלא שהוא מעמו בלבד[3]:
(ב) כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ אמרו רבותינו - שארו זו אשתו הַקָּרֹב אֵלָיו אבל לא ארוסה לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו:
(ג) וְלַאֲחֹתוֹ הַבְּתוּלָה הַקְּרוֹבָה אֵלָיו אפילו אם מאורסת[4] אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה לְאִישׁ לָהּ יִטַּמָּא מצוה שאם לא רצה לטמא מטמאין אותו בעל כרחו, ומעשה ביוסף הכהן שמתה אשתו בערב פסח ולא רצה ליטמא לה ודחפוהו חכמים וטמאוהו בכל כרחו[5]:
(ד) לֹא יִטַּמָּא בַּעַל בְּעַמָּיו לְהֵחַלּוֹ על דרך הפשט, "בעל", כמו מבעלי יהודה (ש"ב ו, ב), שפי' מנכבדי יהודה, וכמו בעל הבית, שהוא גדול ונכבד הבית, ופירוש הפסוק, לא יטמא הנכבד שבעמיו, להחל את כבודו, ובא לומר, כי למעלת הכהן, בעבור שהוא ראוי להיות הגדול בעמיו, מזהירו שלא יחלל מעלתו בטומאתו למתים[6] ורבותינו דרשו שלא יטמא הבעל לאשתו להחלו כלומר לאשצו שהוא מחולל עליה כגון שהיא גרושה זונה או חללה[7]:
(ה) לֹא יקרחה יִקְרְחוּ קָרְחָה בְּרֹאשָׁם על מת וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ בתער שיש בו השחתה וּבִבְשָׂרָם לֹא יִשְׂרְטוּ שָׂרָטֶת נכתב גם בכהנים לומר לנו שאם עשו הכהנים קרחה או שריטה או השחיתו זקנם אסורים לעבוד עבודה בבית המקדש עד שיצמח ראשם וזקנם ותתרפא השריטה[8]:
(ו) קְדֹשִׁים פרושים יִהְיוּ לֵאלֹהֵיהֶם שאפילו במותר לישראל יהיו הכהנים פרושים, יבדלו מטומאת המתים ונשואי הנשים שאינן הגונות להם בטהרה ובנקיות[9] וְלֹא יְחַלְּלוּ שֵׁם אֱלֹהֵיהֶם כִּי אֶת אִשֵּׁי יְקֹוָק לֶחֶם אֱלֹהֵיהֶם הֵם מַקְרִיבִם וְהָיוּ קֹדֶשׁ כי על ידו אני מקדש אתכם ומשרה שכינתי במקדשכם[10]:
(ז) אִשָּׁה זֹנָה שנבעלה לפסול לה וַחֲלָלָה שנולדה מן הפסולים שבכהונה כגון בת גרושה[11] לֹא יִקָּחוּ וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ כִּי קָדֹשׁ הוּא לֵאלֹהָיו:
(ח) וְקִדַּשְׁתּוֹ כִּי אֶת לֶחֶם אֱלֹהֶיךָ הוּא מַקְרִיב קָדֹשׁ יִהְיֶה לָּךְ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְקֹוָק מְקַדִּשְׁכֶם צונו לכבד זרע אהרן ולנשאם ולרוממם ונשים מדרגתם מדרגה קודמת וראשונה ואפילו ימאנו לא נשמע מהם. וזה כלו הגדלה לאל יתעלה אחר שהוא לקחם ובחרם לעבודתו ולהקריב קרבנותיו. ובכל דבר שבקדושה נגדלם לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון[12]:
(ט) וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל תחלל עצמה לִזְנוֹת הכתוב מדבר בארוסה אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת חללה ובזתה את כבודו שאומרים עליו ארור שזו ילד ארור שזו גדל[13] בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף: ס
(י) וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו אֲשֶׁר יוּצַק עַל רֹאשׁוֹ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמִלֵּא אֶת יָדוֹ לִלְבֹּשׁ אֶת הַבְּגָדִים אֶת רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע לא יגדל פרע על אבל ואיזהו גידול פרע יותר משלשים יום וּבְגָדָיו לֹא יִפְרֹם לא יקרע על מת[14]:
(יא) וְעַל כָּל נַפְשֹׁת מֵת לֹא יָבֹא באהל או בבית ששם המת[15] לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ שחייב בכבודם בכל זאת לֹא יִטַּמָּא וכל שכן שאר קרובים[16]:
(יב) וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא וְלֹא יְחַלֵּל אֵת מִקְדַּשׁ אֱלֹהָיו יזהיר בכהן גדול שלא יצא מן המקדש בשעת עבודה על כל נפשות מת, ולא יחלל את המקדש שיעזוב עבודתו לכבוד המת, אבל יהיה כבוד המקדש ועבודתו גדול עליו מכבוד המת ואהבתו אותו וכל שכן שאם מניח עבודתו ללא דבר ויוצא שעובר בלאו הזה[17] כִּי נֵזֶר שֶׁמֶן מִשְׁחַת אֱלֹהָיו עָלָיו אֲנִי יְקֹוָק:
(יד) אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זֹנָה אֶת אֵלֶּה לֹא יִקָּח כִּי אִם בְּתוּלָה מֵעַמָּיו ולא בתולה גיורת או שבויה[19] יִקַּח אִשָּׁה:
(טו) וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו לתת לאו שני כל לקיחת נשים הפסולות לו ופירושו "את אלה לא יקח כי אני מזהירו בלא יחלל זרעו", ומאלינו נלמוד שהזרע מן הפסולות הוא מחולל[20] כִּי אֲנִי יְקֹוָק מְקַדְּשׁוֹ: פ
(טז) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(יז) דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר אִישׁ מִזַּרְעֲךָ לְדֹרֹתָם אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם לֹא יִקְרַב כל כהן שיש בו מום קבוע לא יכנס למקדש מן המזבח ולפנים דהיינו בין המזבח לאולם וכן על המזבח עצמו לא יעלה ואם עבד במקדש פסל וחילל עבודה ולוקה אף על העבודה שנאמר אשר יהיה בו מום לא יקרב[21] לְהַקְרִיב לֶחֶם אֱלֹהָיו הוא קרבן המזבח[22]:
(יח) כִּי כָל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב בא להזהיר שלא יעבוד בעל מום עובר כל זמן שהמום בו אִישׁ עִוֵּר אפילו בעין אחת אוֹ פִסֵּחַ ואפילו ברגל אחת אוֹ חָרֻם כולל כל צורה משונה של החוטם[23] אוֹ שָׂרוּעַשאחת מירכותיו ארוכה מחבירתה[24]:
(יט) אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ שֶׁבֶר רָגֶל אוֹ שֶׁבֶר יָד:
(כ) אוֹ גִבֵּן מלשון גבות שצורת גבותיו משונה אוֹ דַק שיש לו בעיניו עור דק המחליש את כח הראיה אוֹ תְּבַלֻּל מלשון בלול בְּעֵינוֹ שהלבן והשחור מעורבים בעיניו שהלבן נכנס בשחור אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת מיני מחלות עור אוֹ מְרוֹחַ אָשֶׁךְ שאשכיו מעוכים[25]:
(כא) כָּל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לרבות מומים נוספים וכל המומין הפוסלין בכהנים מאה וארבעים וזהו כללם שמונה בראש ושנים בצואר ותשעה באזנים וחמשה בגבינים ושבעה בריס העין ותשעה עשר בעינים ותשעה בחוטם ותשעה בפה ושלשה בבטן ושלשה בגב ושבעה בידים וששה עשר באיברי הזרע ועשרים ברגלים ושמונה בכל הגוף ושמונה בעור הבשר ושבעה בכח הגוף וריחו[26] מִזֶּרַע אַהֲרֹן הַכֹּהֵן לֹא יִגַּשׁ לְהַקְרִיב אֶת אִשֵּׁי יְקֹוָק מוּם בּוֹ אֵת לֶחֶם אֱלֹהָיו לֹא יִגַּשׁ לְהַקְרִיב:
(כב) לֶחֶם אֱלֹהָיו לחם הפנים והאשם והחטאת שהם מִקָּדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וּמִן הַקֳּדָשִׁים השלמים המעשר והבכור יֹאכֵל אף על פי שהוא בעל מום[27]:
(כג) אַךְ אֶל הַפָּרֹכֶת לֹא יָבֹא וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִגַּשׁ כִּי מוּם בּוֹ י"א[28] שבא לאסור כל כהן שיש בו מום בין מום קבוע בין מום עובר אחד שהיו בו מתחלת ברייתו ואחד שנולדו בו אחר כן לא יכנס למקדש מן המזבח ולפנים אסור לכהן בעל מום ליכנס בין אולם ולמזבח כדי ליטול חלק בלחם הפנים אלא מוציאין להם חלקם לחוץ וי"א[29] שאינו אסור אלא בבא לעבוד עבודה וכאן בא לאסור שלא יזה הזאות על הפרוכת ומזבח הזהב אפילו אם הוא כהן גדול ולא יעבוד שום עבודה במזבח אם הוא בעל מום[30] וְלֹא יְחַלֵּל אֶת מִקְדָּשַׁי כִּי אֲנִי יְקֹוָק מְקַדְּשָׁם:
(כד) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְאֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שלא ימסרו קרבנותיהם לבעלי מומים[31]: פ
נביא
יחזקאל פרק כח
ג. הִנֵּה חָכָם אַתָּה מִדָּנִיֵּאל - האם אתה יותר חכם מדניאל? כָּל סָתוּם לֹא עֲמָמוּךָ- וכל דבר קשה וסתום לא נסתר ממך?
ד. בְּחָכְמָתְךָ וּבִתְבוּנָתְךָ עָשִׂיתָ לְּךָ חָיִל - אתה אומר על עצמך שבזכות חכמתך העשרת. וַתַּעַשׂ זָהָב וָכֶסֶף בְּאוֹצְרוֹתֶיךָ - והרווחת הרבה זהב וכסף ומלאת את אוצרותיך בהם.
ה. בְּרֹב חָכְמָתְךָ בִּרְכֻלָּתְךָ הִרְבִּיתָ חֵילֶךָ - התגאית שאמרת שבחכמתך במסחר התעשרת וַיִּגְבַּהּ לְבָבְךָ בְּחֵילֶךָ - והתגאית בעושרך ולא תלית שעושרך והצלחתך הם מאת ה'.
ו. לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אלקים יַעַן תִּתְּךָ אֶת לְבָבְךָ כְּלֵב אֱלֹהִים - בגלל שהשווית את עצמך לה'.
ז. לָכֵן הִנְנִי מֵבִיא עָלֶיךָ זָרִים עָרִיצֵי גּוֹיִם - גויים זרים וחזקים. וְהֵרִיקוּ חַרְבוֹתָם עַל יְפִי חָכְמָתֶךָ - ישלפו את חרבותיהם עליך ולא יועילו לך חכמתך ויופיך להנצל. וְחִלְּלוּ יִפְעָתֶךָ - יבזו את יופיך הזוהר.
ח. לַשַּׁחַת יוֹרִדוּךָ וָמַתָּה - לקבר יורידו אותך. מְמוֹתֵי חָלָל בְּלֵב יַמִּים - ותמות כמו מתי חרב למרות שאתה מתגאה בחזקך בין כל ארצות הים.
ט. הֶאָמֹר תֹּאמַר אֱלֹהִים אָנִי לִפְנֵי הֹרְגֶךָ - האם תנסה לומר שאתה אלוהים לפני אלו שירצו להורגך. וְאַתָּה אָדָם וְלֹא אֵל בְּיַד מְחַלְלֶיךָ - הבאים להורגך (לעשותך חלל חרב) מחשיבים אותך כאדם ולא אל.
י. מוֹתֵי עֲרֵלִים תָּמוּת בְּיַד זָרִים - תמות מות רשעים בידי זרים ולא מיתת עצמך מזיקנה. כִּי אֲנִי דִבַּרְתִּי נְאֻם ה' אלקים - ובידי לקיים דברי.
יא. וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר
יב. בֶּן אָדָם שָׂא קִינָה עַל מֶלֶךְ צוֹר וְאָמַרְתָּ לּוֹ כֹּה אָמַר ה' אלקים - תספיד את מלך צור. אַתָּה חוֹתֵם תָּכְנִית מָלֵא חָכְמָה וּכְלִיל יֹפִי - אתה שלם בכל החכמות, הכבוד, העושר והיופי
יג. בְּעֵדֶן גַּן אֱלֹהִים הָיִיתָ - היה לך הכל באילו שהיית בגן עדן. כָּל אֶבֶן יְקָרָה מְסֻכָתֶךָ - הגג לביתך היה עשוי מאבנים יקרות. אֹדֶם פִּטְדָה וְיָהֲלֹם תַּרְשִׁישׁ שֹׁהַם וְיָשְׁפֵה סַפִּיר נֹפֶךְ וּבָרְקַת וְזָהָב - סוגי האבנים שגג ביתו היה עשוי. מְלֶאכֶת תֻּפֶּיךָ וּנְקָבֶיךָ בָּךְ - היה אצלך בבית גם כלי ניגון תופים וחלילים (כלי נגינה עשויים נקבים). בְּיוֹם הִבָּרַאֲךָ כּוֹנָנוּ - כאילו הוכנו ביום שנבראת (בא להמשיל את התענוגות וההנאות שהיו לו באופן מושלם).
יד. אַתְּ כְּרוּב מִמְשַׁח הַסּוֹכֵךְ - אתה חשוב מאד (כמו הכרובים שעל ארון הברית שהיו סוככים בכנפיהם) ממשח - גדולה (כמו מי שנמשח בשמן המשחה). וּנְתַתִּיךָ בְּהַר קֹדֶשׁ אֱלֹהִים הָיִיתָ - היה לך את הזכות להשתתף בבנין ביהמ"ק בימי שלמה וחירם מלך צור. בְּתוֹךְ אַבְנֵי אֵשׁ הִתְהַלָּכְתָּ - בין מלכים חשובים כמו דוד ושלמה היית מתחבר.
טו. תָּמִים אַתָּה בִּדְרָכֶיךָ מִיּוֹם הִבָּרְאָךְ - היית בתחילתך תמים וצדיק בדרכיך. עַד נִמְצָא עַוְלָתָה בָּךְ - עד עכשיו שיש בך עוולה של הגאוה.
טז. בְּרֹב רְכֻלָּתְךָ מָלוּ תוֹכְךָ חָמָס וַתֶּחֱטָא - מרוב המסחר והעושר שהרווחת התמלאת בגזל. וָאֲחַלֶּלְךָ מֵהַר אֱלֹהִים - ולכן ארחיק אותך מהזכות שהיתה לך בבנין ביהמ"ק. וָאַבֶּדְךָ כְּרוּב הַסֹּכֵךְ מִתּוֹךְ אַבְנֵי אֵשׁ - אכרית אותך, אתה שהיית כמו כרוב סוכך שלא תהיה בחברת המלכים דוד ושלמה
יז. גָּבַהּ לִבְּךָ בְּיָפְיֶךָ - התגאית ביופיך. שִׁחַתָּ חָכְמָתְךָ עַל יִפְעָתֶךָ - השחתת את מעשיך בעבור חכמתך ויופיך שהתגאית בהם. עַל אֶרֶץ הִשְׁלַכְתִּיךָ לִפְנֵי מְלָכִים נְתַתִּיךָ לְרַאֲוָה בָךְ - תושפל ותרד מגדולתך וכל המלכים יראו אותך במפלתך.
יח. מֵרֹב עֲוֹנֶיךָ בְּעָוֶל רְכֻלָּתְךָ חִלַּלְתָּ מִקְדָּשֶׁיךָ - מריבוי העוונות שעשית ובעוולות שעשית במסחרך גרמת לעצמך שירדת מקדושתך. וָאוֹצִא אֵשׁ מִתּוֹכְךָ הִיא אֲכָלַתְךָ - העוונות שעשית יהפכו לאש שתשרוף אותך (תענש בעבור עוונותיך). וָאֶתֶּנְךָ לְאֵפֶר עַל הָאָרֶץ לְעֵינֵי כָּל רֹאֶיךָ - מושפל, שישאר בך כמו האפר שנשאר משריפת האש.
יט. כָּל יוֹדְעֶיךָ בָּעַמִּים שָׁמְמוּ עָלֶיךָ - אלו שהכירו אותך יתפלאו ויתמהו על מה שקרה לך. בַּלָּהוֹת הָיִיתָ וְאֵינְךָ עַד עוֹלָם - קרו לך דברים מבהילים ויותר לא תשוב להיות מה שהיית.
כתובים
דברי הימים א פרק יא
עזרא מדלג על כל סיפור המעשה של המלכת איש בושת ושבאותם שני דוד מלך רק על יהודה כי מטרת ספר דברי הימים הוא למלכי יהודה ולכך להגדיל ולרומם את שמו של דוד ועיקר הסיפור הוא מאז שדוד מלך גם על ישראל.
(א) וַיִּקָּבְצוּ כָל יִשְׂרָאֵל אֶל דָּוִיד חֶבְרוֹנָה לאחר שמלך על חברון על יהודה לֵאמֹר הִנֵּה עַצְמְךָ וּבְשָׂרְךָ אֲנָחְנוּ כמו כל בית יהודה שהרי בני איש אחד אנחנו: (ב) גַּם תְּמוֹל גַּם שִׁלְשׁוֹם גַּם בִּהְיוֹת שָׁאוּל מֶלֶךְ אַתָּה הַמּוֹצִיא וְהַמֵּבִיא אֶת יִשְׂרָאֵל כאילו אמרו שלא תאהב את בית יהודה יותר מבית ישראל כי כאילו מלכת עלינו גם לפני זה וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְךָ אַתָּה תִרְעֶה אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל וְאַתָּה תִּהְיֶה נָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל: (ג) וַיָּבֹאוּ כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל שבידם הכח להמליכו אֶל הַמֶּלֶךְ חֶבְרוֹנָה וַיִּכְרֹת לָהֶם דָּוִיד בְּרִית בְּחֶבְרוֹן לִפְנֵי יְקֹוָק לפני הארון שהיה לפי שעה בחברון וַיִּמְשְׁחוּ אֶת דָּוִיד לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל כִּדְבַר יְקֹוָק בְּיַד שְׁמוּאֵל: ס (ד) וַיֵּלֶךְ דָּוִיד וְכָל יִשְׂרָאֵל אל יְרוּשָׁלִַם הִיא יְבוּס כדי להלחם בה כי רצה שיהיה עיר מלוכה משותף לשני השבטים (בנימין ויהודה) ולכן יצא למלחמה וְשָׁם הַיְבוּסִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ: (ה) וַיֹּאמְרוּ יֹשְׁבֵי יְבוּס לְדָוִיד לֹא תָבוֹא הֵנָּה דרך השער וַיִּלְכֹּד דָּוִיד אֶת מְצֻדַת צִיּוֹן שם מבצר חזק הִיא עִיר דָּוִיד שנמצאת מהצד השני של העיר וסיפור זה באריכות נמצא בספר שמואל ב' פרק ה': (ו) וַיֹּאמֶר דָּוִיד כָּל מַכֵּה יְבוּסִי בָּרִאשׁוֹנָה היינו לעלות ראשון להכות בהם יִהְיֶה לְרֹאשׁ וּלְשָׂר וַיַּעַל בָּרִאשׁוֹנָה יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה וַיְהִי לְרֹאשׁ העיר שכבר היה שר הצבא לפני כן: (ז) וַיֵּשֶׁב דָּוִיד בַּמְצָד בהר הגבוה שהוא חזק מצד עצמו והוא שונה ממצודה שזהו הבניין החזק הבנוי על ההר כמ"ש בספר שמואל עַל כֵּן קָרְאוּ לוֹ עִיר דָּוִיד: (ח) וַיִּבֶן הָעִיר מִסָּבִיב מִן הַמִּלּוֹא מסמוך לחומה הניח מקום פנוי ששם יוכלו אנשים להתאסף וְעַד הַסָּבִיבה הכל בנה לבד וְיוֹאָב יְחַיֶּה אֶת שְׁאָר הָעִיר בנה וחיזק את שאר החומה והפיח בה רוח חיים שתהיה עיר הומיה ועליזה: (ט) וַיֵּלֶךְ דָּוִיד הָלוֹךְ וְגָדוֹל וַיקֹוָק צְבָאוֹת עִמּוֹ: פ (י) וְאֵלֶּה רָאשֵׁי הַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר לְדָוִיד הַמִּתְחַזְּקִים עִמּוֹ בְמַלְכוּתוֹ עִם כָּל יִשְׂרָאֵל לְהַמְלִיכוֹ כִּדְבַר יְקֹוָק עַל יִשְׂרָאֵל: ס (יא) וְאֵלֶּה אשר התחזקו איתו מִסְפַּר הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר לְדָוִיד יָשָׁבְעָם שהיה יושב ללמד חכמה בעם בֶּן חַכְמוֹנִי רֹאשׁהשלושים הַשָּׁלִישִׁים ראש הגיבורים הוּא עוֹרֵר אֶת חֲנִיתוֹ עַל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת חָלָל בְּפַעַם אֶחָת שפעם אחת הרג 300 אנשים וידו לא התעייפה ומיד חזר לתלמודו: (יב) וְאַחֲרָיו בדרגת החשיבות אֶלְעָזָר בֶּן דּוֹדוֹ הָאֲחוֹחִי הוּא בִּשְׁלוֹשָׁה הַגִּבֹּרִים הוא היה אחד משלושת הגיבורים שנאמרו בספר שמואל ב' פרק כ"ג ואפילו שכאן הזכיר רק שנים: (יג) הוּא הָיָה עִם דָּוִיד בַּפַּס דַּמִּים שם מקום וְהַפְּלִשְׁתִּים נֶאֶסְפוּ שָׁם לַמִּלְחָמָהשהזדרזו להנקם מישראל ומאותם גיבורים וַתְּהִי חֶלְקַת הַשָּׂדֶה מְלֵאָה שְׂעוֹרִים ורצו פלישתים לקוצרה ולהציתה באש וְהָעָם נָסוּ מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים: (יד) וַיִּתְיַצְּבוּ בְתוֹךְ הַחֶלְקָה של השדה וַיַּצִּילוּהָ אלעזר האחותי ודוד כדי שלא ישרפוה וַיַּכּוּ אֶת פְּלִשְׁתִּים וַיּוֹשַׁע יְקֹוָק תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה:
משנת ההלכה
דיני ימי העומר
א. מנהגם של ישראל שלא לישא אשה ושלא להסתפר בין פסח לעצרת (שבועות), וממעטים קצת בשמחה בימים אלה, לפי שמתאבלים בהם על כ"ד אלפים מתלמידי רבי עקיבא שמתו בין פסח לעצרת.
ב. דעת רוב הפוסקים שאם נזדמן לו ענין שצריך לברך עליו 'שהחיָנו' – מברך. אמנם יש שכתבו שאין מברכים שהחיינו בימי הספירה ומי שנהג כך לא ישנה את מנהגו ללא התרה על ידי רב אך אם נהג כך בטעות יכול להפסיק את מנהגו ללא התרה[32].
ג. יש שנהגו שלא להכנס לדירה חדשה בימי הספירה שהרי שמחה היא כנשיאת אשה ומי שיכול ראוי לחשוש לכך ולהכנס לדירה רק בר"ח או בל"ג בעומר, ובמקום הצורך ודאי שיש להקל.
ד. מותר לסייד דירה ולעשות בה תיקונים ושיפוצים בימי הספירה.
ה. יש שנהגו לא לחדש בגדים בימי הספירה, וגם למנהגם בגדים שלובשים משום זיעה כגון גופיות גרביים והלבשה תחתונה מותר לחדש וכן לישלדים או למי שיש צורך מיידי בבגד חדש מותר לחדש בימי הספירה, ויש שלא נהגו כלל לחשוש לכך.
ו. עיקרו של מנהג זה הוא, שלא להסתפר ל"ג ימים, ומזה נתפשטו מנהגות שונים. מנהג הספרדים שאין מסתפרים ואין נושאים אשה מפסח ועד ל"ד בעומר. מל"ד בעומר ואילך כל הימים מותרים בתספורת ולישא אשה.
ז. בקהילות אשכנז חלוקים המנהגים: יש נוהגים להסתפר עד לראש חֹדש אייר, ופוסקים עד לל"ג בעומר, ובל"ג בעומר מסתפרים, ושוב פוסקים עד ערב שבועות. נמצא בין הכל ל"ג ימים של איסור תספורת. ואחרים נוהגים שלא להסתפר מפסח עד ל"ג בעומר, ומל"ג בעומר ואילך מסתפרים - וכל אחד ינהג כמנהג אבותיו.
[1] ספורנו
[2] רשב"ם
[3] ספורנו
[4] רש"י
[5] חזקוני
[6] רמב"ן
[7] רש"י רשב"ם פי' ר' יוסף בכור שור
[8] פי' ר' יוסף בכור שור
[9] רמב"ן
[10] רמב"ן
[11] רש"י
[12] אלה המצוות עשה לב
[13] רש"י
[14] רש"י
[15] אבע"ז
[16] חזקוני
[17] רמב"ן אלה המצוות ל"ת קסה
[18] רמב"ן
[19] אבע"ז
[20] רמב"ן
[21] אלה המצוות ל"ת ע
[22] אבע"ז
[23] חוטם נקרא אף וחרון. נקרא אף על שהיא צורת הפנים. נקרא חרון ונחיר על שמשם נתגלה הכעס. ובהיותו שקוע ואינו אף ר"ל צורת הפנים. ואין בו רק הנחירים נקרא חרום. מלבי"ם
[24] אלה המצוות ל"ת עא
[25] רש"י מלבי"ם רש"ר הירש אלה המצוות שם
[26] אלה המצוות שם
[27] אבע"ז
[28] דעת הרמב"ם והחינוך
[29] דעת הרמב"ן ורש"י
[30] אלה המצוות ל"ת סט
[31] חזקוני
[32] עיין שו"ת יביע אומר ג, כו, ושו"ת יחו"ד א, כד ובספר בין פסח לשבועות טז, הערה א
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה