מקרא
ויקרא פרק כה
(כא) וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים זריעת ששית תפרנס ששית ושביעית. ושמיני יזרעו ויאכלו מתבואת ששית עד תחלת תשיעית שיתפרנסו מתבואה הנזרעת בשמינית[1]:
(כב) וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת וַאֲכַלְתֶּם מִן הַתְּבוּאָה יָשָׁן עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת עַד בּוֹא תְּבוּאָתָהּ תֹּאכְלוּ יָשָׁן:
(כג) וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת לאו במוכר, שלא ימכרנה לחלוטין לומר הריני מוכרה לך לעולמים גם אחרי היובל, ואע"פ שהיובל מפקיעה, הזהיר הכתוב למוכר וכמו כן ללוקח, שלא יעשו ממכרם לצמיתות ואם אמרו כן יעברו בלאו הזה, ולא יועיל להם כי תחזור ביובל[2] כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי:
(כד) וּבְכֹל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם גְּאֻלָּה תִּתְּנוּ לָאָרֶץ והוא ציוי על הבית דין שיוציאו הקרקע ביובל מיד המחזיקים בה[3]: ס
(כה) כִּי יָמוּךְ יהיה עני אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ ואינו יכול לגאול את קרקעו[4] וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו ממשפחתו[5] וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו ואין הלוקח יכול לעכב[6]:
(כו) וְאִישׁ כִּי לֹא יִהְיֶה לּוֹ גֹּאֵל וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ וּמָצָא כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ:
(כז) וְחִשַּׁב אֶת שְׁנֵי מִמְכָּרוֹ וְהֵשִׁיב אֶת הָעֹדֵף לָאִישׁ אֲשֶׁר מָכַר לוֹ שיחשוב כמה שנים יש משמכרו לו עד היובל, וכמה עולים דמי המקח לכל שנה, וכמה עמדה בידו, והיתרה יחזיר לו[7] וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ:
(כח) וְאִם לֹא מָצְאָה יָדוֹ דֵּי הָשִׁיב לוֹ וְהָיָה מִמְכָּרוֹ בְּיַד הַקֹּנֶה אֹתוֹ עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל וְיָצָא בַּיֹּבֵל וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ: ס
(כט) וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה בית בתוך עיר המוקפת חומה מימות יהושע בן נון[8] וְהָיְתָה גְּאֻלָּתוֹ עַד תֹּם שְׁנַת מִמְכָּרוֹ יָמִים כלומר שנה תִּהְיֶה אפשרות ל -[9] גְאֻלָּתוֹ:
(ל) וְאִם לֹא יִגָּאֵל עַד מְלֹאת לוֹ שָׁנָה תְמִימָה וְקָם הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּעִיר אֲשֶׁר לא לוֹ חֹמָה לַצְּמִיתֻת לַקֹּנֶה אֹתוֹ לְדֹרֹתָיו לֹא יֵצֵא בַּיֹּבֵל אפילו בתוך השנה הראשונה[10]:
נביא
יחזקאל פרק לג
(א) וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר:
(ב) בֶּן אָדָם דַּבֵּר אֶל בְּנֵי עַמְּךָ וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, אֶרֶץ כִּי אָבִיא עָלֶיהָ חָרֶב, וְלָקְחוּ עַם הָאָרֶץ אִישׁ אֶחָד מִקְצֵיהֶם – מביניהם, וְנָתְנוּ אֹתוֹ לָהֶם לְצֹפֶה:
(ג) וְרָאָה אֶת הַחֶרֶב בָּאָה עַל הָאָרֶץ וְתָקַע בַּשּׁוֹפָר וְהִזְהִיר אֶת הָעָם:
(ד) וְשָׁמַע הַשֹּׁמֵעַ אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר וְלֹא נִזְהָר, וַתָּבוֹא חֶרֶב וַתִּקָּחֵהוּ, דָּמוֹ בְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה- מפני שלא נזהר.
(ה) אֵת קוֹל הַשּׁוֹפָר שָׁמַע וְלֹא נִזְהָר, דָּמוֹ בּוֹ יִהְיֶה, וְהוּא נִזְהָר נַפְשׁוֹ מִלֵּט – והוא, השומע שנזהר, הציל את נפשו.
(ו) וְהַצֹּפֶה, כִּי יִרְאֶה אֶת הַחֶרֶב בָּאָה, וְלֹא תָקַע בַּשּׁוֹפָר וְהָעָם לֹא נִזְהָר, וַתָּבוֹא חֶרֶב וַתִּקַּח מֵהֶם נָפֶשׁ, הוּא –החוטא, בַּעֲוֹנוֹ נִלְקָח – יפול בחרב שבאה מפני עוונותיו, וְדָמוֹ מִיַּד הַצֹּפֶה אֶדְרֹשׁ – ואעפ"כ, את דמו של החוטא, אדרוש מידו של הצופה, שלא עשה את תפקידו להזהיר את העם מפני החרב.
(ז) וְאַתָּה בֶן אָדָם – אתה יחזקאל, צֹפֶה נְתַתִּיךָ לְבֵית יִשְׂרָאֵל וְשָׁמַעְתָּ מִפִּי דָּבָר וְהִזְהַרְתָּ אֹתָם מִמֶּנִּי – על הפורענות העתידה לבוא עליהם.
(ח) בְּאָמְרִי לָרָשָׁע רָשָׁע מוֹת תָּמוּת וְלֹא דִבַּרְתָּ לְהַזְהִיר רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ הוּא רָשָׁע בַעֲוֹנוֹ יָמוּת וְדָמוֹ מִיָּדְךָ אֲבַקֵּשׁ:
(ט) וְאַתָּה כִּי הִזְהַרְתָּ רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ לָשׁוּב מִמֶּנָּה וְלֹא שָׁב מִדַּרְכּוֹ הוּא בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת וְאַתָּה נַפְשְׁךָ הִצַּלְתָּ:
(י) וְאַתָּה בֶן אָדָם אֱמֹר אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֵּן אֲמַרְתֶּם לֵאמֹר כִּי פְשָׁעֵינוּ וְחַטֹּאתֵינוּ עָלֵינוּ וּבָם אֲנַחְנוּ נְמַקִּים - בעבור העבירות שעשינו אנו נְמֵסִים (שנמות ולא נחיה בגלל עווֹנוֹתֵנוּ). וְאֵיךְ נִחְיֶה:
(יא) אֱמֹר אֲלֵיהֶם חַי אָנִי נְאֻם ה’ אֱלוֹהִים אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע כִּי אִם בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה שׁוּבוּ שׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וְלָמָּה תָמוּתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל:
(יב) וְאַתָּה בֶן אָדָם אֱמֹר אֶל בְּנֵי עַמְּךָ צִדְקַת הַצַּדִּיק לֹא תַצִּילֶנּוּ בְּיוֹם פִּשְׁעוֹ וְרִשְׁעַת הָרָשָׁע לֹא יִכָּשֶׁל בָּהּ בְּיוֹם שׁוּבוֹ מֵרִשְׁעוֹ וְצַדִּיק לֹא יוּכַל לִחְיוֹת בָּהּ בְּיוֹם חֲטֹאתוֹ:
(יג) בְּאָמְרִי לַצַּדִּיק חָיֹה יִחְיֶה וְהוּא בָטַח עַל צִדְקָתוֹ וְעָשָׂה עָוֶל כָּל צִדְקֹתָיו לֹא תִזָּכַרְנָה וּבְעַוְלוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה בּוֹ יָמוּת:
(יד) וּבְאָמְרִי לָרָשָׁע מוֹת תָּמוּת וְשָׁב מֵחַטָּאתוֹ וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה:
(טו) חֲבֹל יָשִׁיב רָשָׁע - המשכון שלקח מהעני יחזיר. גְּזֵלָה יְשַׁלֵּם בְּחֻקּוֹת הַחַיִּים הָלַךְ לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת עָוֶל חָיוֹ יִחְיֶה לֹא יָמוּת:
כתובים
דברי הימים א פרק טו
(א) וַיַּעַשׂ לוֹ בָתִּים בְּעִיר דָּוִיד וַיָּכֶן הכין מָקוֹם בנוי מאבנים לַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֶּט ונטה ופרש לוֹ אֹהֶל של יריעות מלמעלה: (ב) אָז אָמַר דָּוִיד לֹא לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים כי חטאו בשני דברים. האחד שנשאוהו בלא מוט והשנית שעוזא ואחיו נשאוהו מבית עבינדב את העגלה שהם לא היו לווים ולכן הפעם כִּי אִם הַלְוִיִּם כִּי בָם בָּחַר יְקֹוָק לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן יְקֹוָק ולא יבוא בידם המכשול שנכשל בו עוזא וּלְשָׁרְתוֹ עַד עוֹלָם: ס (ג) וַיַּקְהֵל דָּוִיד אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל אֶל יְרוּשָׁלִָם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן יְקֹוָק מבית עובד האדומי אֶל מְקוֹמוֹ אֲשֶׁר הֵכִין לוֹ: (ד) וַיֶּאֱסֹף דָּוִיד אֶת בְּנֵי אַהֲרֹן וְאֶת הַלְוִיִּם: (ה) לִבְנֵי קְהָת באו אוּרִיאֵל הַשָּׂר וְאֶחָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים: ס (ו) לִבְנֵי מְרָרִי באו עֲשָׂיָה הַשָּׂר וְאֶחָיו מָאתַיִם וְעֶשְׂרִים: ס (ז) לִבְנֵי גֵּרְשׁוֹם באו יוֹאֵל הַשָּׂר וְאֶחָיו מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים: ס (ח) לִבְנֵי אֱלִיצָפָן באו שְׁמַעְיָה הַשָּׂר וְאֶחָיו מָאתָיִם: ס (ט) לִבְנֵי חֶבְרוֹן באו אֱלִיאֵל הַשָּׂר וְאֶחָיו שְׁמוֹנִים: ס (י) לִבְנֵי עֻזִּיאֵל באו עַמִּינָדָב הַשָּׂר וְאֶחָיו מֵאָה וּשְׁנֵים עָשָׂר: (יא) וַיִּקְרָא דָוִיד לְצָדוֹק וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים כי הכהנים היו צריכים לכסות את הארון בפרוכת, כיסוי עור תחש וכיסוי תכלת וְלַלְוִיִּם לְאוּרִיאֵל עֲשָׂיָה וְיוֹאֵל שְׁמַעְיָה וֶאֱלִיאֵל וְעַמִּינָדָב: (יב) וַיֹּאמֶר לָהֶם אַתֶּם רָאשֵׁי הָאָבוֹת לַלְוִיִּם ועליכם הדבר הִתְקַדְּשׁוּ והטהרו אַתֶּם וַאֲחֵיכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֵת אֲרוֹן יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶל המקום אשר הֲכִינוֹתִי לוֹ: (יג) כִּי לְמַבָּרִאשׁוֹנָה בהעלאה הראשונה מקרית יערים לֹא הייתם אַתֶּם שהעלתם את הארון ולכן פָּרַץ יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ בָּנוּ כִּי לֹא דְרַשְׁנֻהוּ כַּמִּשְׁפָּט התורה אמרה שרק בני לוי ישאו את הארון: (יד) וַיִּתְקַדְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: (טו) וַיִּשְׂאוּ בְנֵי הַלְוִיִּם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה כִּדְבַר יְקֹוָק בִּכְתֵפָם בַּמֹּטוֹת עֲלֵיהֶםולא בעגלה אלא במוטות עליהם: פ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה