מקרא
(יח) וְאִם עַד אֵלֶּה כלומר אם אחרי כל המכות הנ"ל - לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם יסורים נוספים שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם המוזכרים למעלה[1]:
(יט) וְשָׁבַרְתִּי אֶת גְּאוֹן עֻזְּכֶם השובע, כטעם וישמן ישורון והגֶאה אם ישבר יפול וישח וְנָתַתִּי אֶת שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל ולא יורידו גשמים וְאֶת אַרְצְכֶם כַּנְּחֻשָׁה כנחושת שאינה מצמיחה פירות[2]:
(כ) וְתַם לָרִיק כֹּחֲכֶם שתזרעו ותחרשו בחינם, שלא תוציא כלום הארץ[3] וְלֹא תִתֵּן אַרְצְכֶם אֶת יְבוּלָהּ וְעֵץ הָאָרֶץ לֹא יִתֵּן פִּרְיוֹ:
(כא) וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי שיתלה אותם במקרה, כי אם יתלה זה במקרה הנה הקב"ה יוסיף לו מאותו מקרה וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ לִי כי דרך התורה, כאשר יצליחו עניניו של אדם ויצאו לו על הנכונה, שיתבונן בעצמו וישית אל לבו כי הוא חסד ה' יתברך, לא מפני זכותו ומעשיו הטובים, וכענין שכתוב (דברים ט, ה) לא בצדקתך וביושר לבבך, וכאשר יבואו עליו צרות ומקרים שיודה עלי פשעו לה', ויחשוב כי אין זה אלא מצד חטאו[4] וְיָסַפְתִּי עֲלֵיכֶם מַכָּה שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם:
(כב) וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה וְשִׁכְּלָה אֶתְכֶם בהריגת הקטנים וְהִכְרִיתָה אֶת בְּהֶמְתְּכֶם וְהִמְעִיטָה אֶתְכֶם בהריגת הגדולים וְנָשַׁמּוּ שממו דַּרְכֵיכֶם כי אין דרך בטוח מפחד החיות שאינם ברשות אדם[5]:
(כד) וְהָלַכְתִּי אַף אֲנִי עִמָּכֶם בְּקֶרִי וְהִכֵּיתִי אֶתְכֶם גַּם אָנִי שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם:
(כה) וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם ה - בְּרִית שהפרתם הברית שנכרתה בסיני[7] וְנֶאֱסַפְתֶּם אֶל עָרֵיכֶם מפחד החרב ושם -[8] וְשִׁלַּחְתִּי דֶבֶר בְּתוֹכְכֶם וְנִתַּתֶּם בְּיַד אוֹיֵב:
(כו) בְּשִׁבְרִי לָכֶם מַטֵּה המשענת של ה - לֶחֶם כלומר לא תוכלו להשען על אוכל[9] וְאָפוּ עֶשֶׂר נָשִׁים לַחְמְכֶם בְּתַנּוּר אֶחָד כי אשה אחת לא תוכל למלא את התנור פת[10] וְהֵשִׁיבוּ לַחְמְכֶם בַּמִּשְׁקָל במשקל הביאוהו לתנור ובמשקל ישיבוהו להאכילו לבעלים בצמצום לחם צר ומים לחץ[11] וַאֲכַלְתֶּם וְלֹא תִשְׂבָּעוּ: ס
(כז) וְאִם בְּזֹאת לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי:
(כח) וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם אַף אָנִי שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם:
(כט) וַאֲכַלְתֶּם בְּשַׂר בְּנֵיכֶם וּבְשַׂר בְּנֹתֵיכֶם תֹּאכֵלוּ:
(ל) וְהִשְׁמַדְתִּי אֶת בָּמֹתֵיכֶם כשתבא עליכם הרעה לא יהיה לכם מקום לזעוק ולהתפלל להושיעכם מהרעה, כי ישמיד במותיכם, מקום הזבחים[12] וְהִכְרַתִּי אֶת חַמָּנֵיכֶם בתים העשויים להשתחות לחמה לשמש[13] וְנָתַתִּי אֶת פִּגְרֵיכֶם עַל פִּגְרֵי גִּלּוּלֵיכֶם וְגָעֲלָה נַפְשִׁי אֶתְכֶם:
נביא
יחזקאל פרק לה
(יג) וַתַּגְדִּילוּ עָלַי בְּפִיכֶם וְהַעְתַּרְתֶּם עָלַי דִּבְרֵיכֶם - הרבתם עלי דברי חֵרוּף. אֲנִי שָׁמָעְתִּי:
(יד) כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹהִים כִּשְׂמֹחַ כָּל הָאָרֶץ שְׁמָמָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ - כשתהיה שמחה בכל הארץ (כשה' יראה מלכותו)- אתה תהיה שממה:
(טו) כְּשִׂמְחָתְךָ לְנַחֲלַת בֵּית יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר שָׁמֵמָה כֵּן אֶעֱשֶׂה לָּךְ שְׁמָמָה תִהְיֶה הַר שֵׂעִיר וְכָל אֱדוֹם כֻּלָּהּ וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה':
יחזקאל פרק לו
(א) וְאַתָּה בֶן אָדָם הִנָּבֵא אֶל הָרֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ הָרֵי יִשְׂרָאֵל שִׁמְעוּ דְּבַר ה':
(ב) כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹהִים יַעַן אָמַר הָאוֹיֵב עֲלֵיכֶם הֶאָח - ענין שמחה. וּבָמוֹת עוֹלָם לְמוֹרָשָׁה - א"י הגבוהה אנו נירש. הָיְתָה לָּנוּ:
(ג) לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹהִים יַעַן בְּיַעַן - בגלל (כפל לשון לחיזוק הדבר). שַׁמּוֹת - שממה. וְשָׁאֹף אֶתְכֶם מִסָּבִיב - הגויים שמסביב, רצו לבלוע אתכם (לירש את ארצכם). לִהְיוֹתְכֶם מוֹרָשָׁה לִשְׁאֵרִית הַגּוֹיִם וַתֵּעֲלוּ עַל שְׂפַת לָשׁוֹן - כולם דברו עליכם. וְדִבַּת עָם - שדברו בגנות ישראל:
(ד) לָכֵן הָרֵי יִשְׂרָאֵל שִׁמְעוּ דְּבַר ה’ אֱלוֹהִים כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹהִים לֶהָרִים וְלַגְּבָעוֹת לָאֲפִיקִים וְלַגֵּאָיוֹת וְלֶחֳרָבוֹת הַשֹּׁמְמוֹת וְלֶעָרִים הַנֶּעֱזָבוֹת אֲשֶׁר הָיוּ לְבַז וּלְלַעַג לִשְׁאֵרִית הַגּוֹיִם אֲשֶׁר מִסָּבִיב:
(ה) לָכֵן כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹהִים אִם לֹא בְּאֵשׁ קִנְאָתִי - ה' נשבע בכעסו על הגויים. דִבַּרְתִּי עַל שְׁאֵרִית הַגּוֹיִם וְעַל אֱדוֹם כֻּלָּא אֲשֶׁר נָתְנוּ אֶת אַרְצִי לָהֶם לְמוֹרָשָׁה - לעצמם לירושה. בְּשִׂמְחַת כָּל לֵבָב בִּשְׁאָט נֶפֶשׁ - בשמחת בִּיזוּ את ישראל. לְמַעַן מִגְרָשָׁהּ לָבַז - לגרש אותם כדי שיהיו לביזה:
(ו) לָכֵן הִנָּבֵא עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ לֶהָרִים וְלַגְּבָעוֹת לָאֲפִיקִים וְלַגֵּאָיוֹת כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹהִים הִנְנִי בְקִנְאָתִי וּבַחֲמָתִי דִּבַּרְתִּי יַעַן כְּלִמַּת גּוֹיִם נְשָׂאתֶם - בעבור שסבלתם מהם בזיון:
(ז) לָכֵן כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹהִים אֲנִי נָשָׂאתִי אֶת יָדִי - שבועה. אִם לֹא הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לָכֶם מִסָּבִיב הֵמָּה כְּלִמָּתָם יִשָּׂאוּ - הגויים ישאו בושה ובזיון:
(ח) וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא - כי הם קרבים לחזור לארצם:
(ט) כִּי הִנְנִי אֲלֵיכֶם - אליכם ההרים. וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְנֶעֱבַדְתֶּם וְנִזְרַעְתֶּם - בעבודת אדמה:
(י) וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם - כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל - כֻּלם יחזרו. כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה וְנושְׁבוּ הֶעָרִים - שישבו ישראל בערים. וְהֶחֳרָבוֹת תִּבָּנֶינָה - הערים שנחרבו יִבָּנו:
(יא) וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם וּבְהֵמָה וְרָבוּ וּפָרוּ וְהוֹשַׁבְתִּי אֶתְכֶם כְּקַדְמוֹתֵיכֶם - תֵּשְבוּ, כמו קודם שגְלִיתֶּם. וְהֵטִיבֹתִי מֵרִאשֹׁתֵיכֶם - טוב יותר מבראשונה לפני שגְלִיתֶּם. וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה':
(יב) וְהוֹלַכְתִּי עֲלֵיכֶם - על ההרים. אָדָם - את עמי ישראל. אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וִירֵשׁוּךָ וְהָיִיתָ לָהֶם לְנַחֲלָה וְלֹא תוֹסִף עוֹד לְשַׁכְּלָם - להיות שַכּוּלָה מהם:
כתובים
דברי הימים א פרק יז
(א) כל הספור והחזיון הנמצא בפרק זה הועתק מס' שמואל ב' סימן ז', ובאשר בו נמצא הבטחה עתידה על מלכות דוד היה ספור זה יקר בעיני עזרא להעתיקו שנית עם איזה שנויים אשר בא לבאר ולפרש הדברים או לקצר וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָשַׁב דָּוִיד בְּבֵיתוֹ וה' הניח לו מסביב מכל אויביו וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל נָתָן הַנָּבִיא הִנֵּה אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית הָאֲרָזִים ששלח חירם, שהיה בנין גדול ובית מלכות וַאֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק תַּחַת יְרִיעוֹת מצודת וכאומר וכי זו היא הבית הראוי לארון?: (ב) וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִיד כֹּל אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ עֲשֵׂה אם חפצך לבנות בית לה' עשה חפצך כִּי הָאֱלֹהִים עִמָּךְ: ס (ג) וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיְהִי דְּבַר אֱלֹהִים אֶל נָתָן לֵאמֹר: (ד) לֵךְ וְאָמַרְתָּ אֶל דָּוִיד עַבְדִּי כֹּה אָמַר יְקֹוָק לֹא אַתָּה תִּבְנֶה לִּי הַבַּיִת לָשָׁבֶת אלא בנך יבנה: (ה) כִּי לֹא יָשַׁבְתִּי בְּבַיִת מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתִי אֶת יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה וָאֶהְיֶה הייתי מתהלךמֵאֹהֶל מועד במדבר אֶל אֹהֶל לגלגל וּמִמִּשְׁכָּן שילה התהלכתי אל משכן נוב ומשם לגבעון ובכל אלה המקומות תחת היריעות היה הארון והמזבח, ואף כל הימים שהיה הארון בקרית יערים היה המזבח בנוב ובגבעון: (ו) בְּכֹל אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי בְּכָל יִשְׂרָאֵל הֲדָבָר דִּבַּרְתִּי אֶת אַחַד שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר צִוִּיתִי לִרְעוֹת אֶת עַמִּי לֵאמֹר לָמָּה לֹא בְנִיתֶם לִי בֵּית אֲרָזִים זה לא עשיתי ואף הם מאליהם לא עלה במחשבתם לבנות לי בית כאשר עלה במחשבתך: (ז) וְעַתָּה כֹּה תֹאמַר לְעַבְדִּי לְדָוִיד ס כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֲנִי לְקַחְתִּיךָ מִן הַנָּוֶה מדור הרועים מִן אַחֲרֵי הַצֹּאן לִהְיוֹת נָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל: (ח) וָאֶהְיֶה עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר הָלַכְתָּ וָאַכְרִית אֶת כָּל אוֹיְבֶיךָ מִפָּנֶיךָ וְעָשִׂיתִי לְךָ שֵׁם כְּשֵׁם הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ כמו שאמר למעלה ויצא שם דוד בכל הארצות וה' נתן פחדו על כל הגוים להתפרסם בעולם ככל הגדולים אנשי השם, ורז"ל אמרו שזהו מה שאומרים מגן דוד: (ט) וְשַׂמְתִּי מָקוֹם לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל בימיך שמתי מקום מנוחה וקבוע לעמי ישראל וּנְטַעְתִּיהוּ ונטעתיו על אדמתו וְשָׁכַן תַּחְתָּיו במקומו וְלֹא יִרְגַּז עוֹד ושכן ולא יחרד עוד לנוע ממנה וְלֹא יוֹסִיפוּ בְנֵי עַוְלָה לְבַלֹּתוֹ ובשמואל לענותו, ופי' חז"ל ברכות דף ה' (ע"ב), מתחלה לענותו ולבסוף לבלותו, שאחר שחטאו נשתנה ההבטחה, והיו מעונים מבני עולה, רק שנשאר ההבטחה שלא יבלו אותם להומם ולאבדם כַּאֲשֶׁר בָּרִאשׁוֹנָה: (י) וּלְמִיָּמִים כלומר מן היום אֲשֶׁר צִוִּיתִי שֹׁפְטִים עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל לא היה מנוחה להם כמוך אשר וְהִכְנַעְתִּי אֶת כָּל אוֹיְבֶיךָ וָאַגִּד לָךְ שבעתיד אגיד לך טעם הדבר שלא תבנה בית המקדש וּבַיִת יִבְנֶה לְּךָ יְקֹוָק שהגיד לו זאת בנבואה אחרת הטעם שלא יבנה הבית מפני ששפך דמים הרבה כמו שהזכיר נבואה זאת לקמן (כח, ג), ופירש עזרא שאז לא נאמר לו עדיין נבואה זו, כי אז לא שפך עדיין דם לרוב, שהמלחמות הגדולות עשה אחרי זה הדבור, ואחרי זאת א"ל ה' דמים הרבה שפכת: (יא) וְהָיָה כִּי מָלְאוּ יָמֶיךָ לָלֶכֶת עִם אֲבֹתֶיךָ וַהֲקִימוֹתִי אֶת זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲשֶׁר יִהְיֶה מִבָּנֶיךָ וַהֲכִינוֹתִי אֶת מַלְכוּתוֹ: (יב) הוּא יִבְנֶה לִּי בָּיִת וְכֹנַנְתִּי אֶת כִּסְאוֹ עַד עוֹלָם: (יג) אֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן וְחַסְדִּי לֹא אָסִיר מֵעִמּוֹ כַּאֲשֶׁר הֲסִירוֹתִי מֵאֲשֶׁר הָיָה לְפָנֶיךָ מעם שאול אשר הסירותי מלפניך, שהסיר החסד משאול באשר מצא את דוד יותר ראוי לחסד זה, ועזרא שהיה מגמתו לומר ששאול לא היה ראוי עוד למלוכה (כמ"ש למעלה י, יג), תקן הדבר שהוסר החסד משאול בעבור חטאיו: (יד) וְהַעֲמַדְתִּיהוּ בְּבֵיתִי וּבְמַלְכוּתִי עַד הָעוֹלָם וְכִסְאוֹ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם הוסיף שהיה הבטחה גם לשלמה, שתהיה המלוכה שמורה לזרעו תמיד לא ליתר זרע בית דוד: (טו) כְּכֹל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וּכְכֹל הֶחָזוֹן הַזֶּה כֵּן דִּבֶּר נָתָן אֶל דָּוִיד: פ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה