מקרא
ויקרא פרק כג
(ט) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר[1]:
(י) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם שתהיה היא הראשונה להקצר ואסור לקצור מהחדש קודם הבאת העומר[2] אֶל הַכֹּהֵן:
(יא) וְהֵנִיף כל תנופה מוליך ומביא מעלה ומוריד אֶת הָעֹמֶר לִפְנֵי יְקֹוָק לִרְצֹנְכֶם ואין כופים את הציבור בעל כרחם[3] מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת יום טוב הראשון של פסח יְנִיפֶנּוּ הַכֹּהֵן:
(יב) וַעֲשִׂיתֶם בְּיוֹם הֲנִיפְכֶם אֶת הָעֹמֶר כֶּבֶשׂ תָּמִים בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה לַיקֹוָק:
(יג) וּמִנְחָתוֹ שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים יצא כבש זה מכלל כל הכבשים שאין לך כבש בתורה שמנחתו אלא עשרון וזה שני עשרונים[4] סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן אִשֶּׁה לַיקֹוָק רֵיחַ נִיחֹחַ וְנִסְכֹּה יַיִן רְבִיעִת הַהִין:
(יד) וְלֶחֶם וְקָלִי קמח העשוי מתבואה לחה שמייבשים בתנור וְכַרְמֶל קמח שעשוי מתבואה בעודה לחה[5] לֹא תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה עַד הֲבִיאֲכֶם אֶת קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם קרבן העומר[6] חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם גם בחו"ל גם בזמן הזה[7]: ס
(טו) וּסְפַרְתֶּם לָכֶם כמו ולקחתם לכם, שתהא ספירה ולקיחה לכל אחד ואחד, שימנה בפיו ויזכיר כקבלת חז"ל (מנחות סה ע"ב)[8] מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת יום טוב ראשון של פסח מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת כלומר תמנו את השבועות[9] תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה:
(טז) עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת השבוע הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיקֹוָק כלומר מנחה מתבואה חדשה שגדלה קודם שבועות ונקרא חדשה מכיון שלא יובא בית ה' מנחה עד שיביאו זאת, כמו שפירשו רבותינו (מנחות פג:)[10]:
(יז) מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם ולא מחוצה לארץ תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה בִּכּוּרִים ראשונה לכל המנחות אף למנחת קנאות הבאה מן השעורים לא תקרב מן החדש קודם לשתי הלחם[11] לַיקֹוָק:
(יח) וְהִקְרַבְתֶּם עַל כלומר בשביל הקרבת[12] ועם[13] הַלֶּחֶם שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִם בְּנֵי שָׁנָה וּפַר בֶּן בָּקָר אֶחָד וְאֵילִם שְׁנָיִם יִהְיוּ עֹלָה לַיקֹוָק וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק:
(יט) וַעֲשִׂיתֶם שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת וּשְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה לְזֶבַח שְׁלָמִים:
(כ) וְהֵנִיף הַכֹּהֵן אֹתָם את הכבשים עַל עם[14] לֶחֶם הַבִּכּוּרִים תְּנוּפָה לִפְנֵי יְקֹוָק עַל סמוך ל - שְׁנֵי כְּבָשִׂים של שלמים כיצד הוא עושה מניח שתי הלחם בצד שני הכבשים ומניף קֹדֶשׁ יִהְיוּ לַיקֹוָק לַכֹּהֵן ולא לזרים לפי שהם קרבנות ציבור[15]:
(כא) וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ חֻקַּת עוֹלָם בְּכָל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם:
(כב) וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לצורך העומר, ולא תלקט הלקט לצורכו, ובא לומר שלא תדחה מצות העומר הלאוין האלה וי"א לפי שמשבועות ואילך עיקר הקציר, והתחיל לדבר מהעומר שהוא תחילת הקציר, הזכיר כאן לקט ופאה[16] לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם: ס
(כג) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(כד) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי מניסן והוא חודש תשרי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן נצטוינו מן התורה להיות לנו מנוחה בי"ט אפילו מדברים שאינן מלאכה, לא שיטרח כל היום למדוד התבואות ולשקול הפירות והמתנות ולמלא החביות יין, ולפנות הכלים וגם האבנים מבית לבית וממקום למקום, ואם היתה עיר מוקפת חומה ודלתות נעולות בלילה יהיו עומסים על החמורים ואף יין וענבים ותאנים וכל משא יביאו בי"ט ויהיה השוק מלא לכל מקח וממכר, ותהיה החנות פתוחה והחנוני מקיף והשלחנים על שלחנם והזהובים לפניהם, ויהיו הפועלים משכימין למלאכתן ומשכירין עצמם כחול לדברים אלו וכיוצא בהן, והותרו הימים הטובים האלו ואפילו השבת עצמה שבכל זה אין בהם משום מלאכה, לכך אמרה תורה "שבתון" שיהיה יום שביתה ומנוחה לא יום טורח זִכְרוֹן תְּרוּעָה שנריע ביום הזה ויהיה לנו לזכרון לפני השם[17]מִקְרָא קֹדֶשׁ:
(כה) כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה המוספים האמורים בחומש במדבר בפרשת פנחס[18] לַיקֹוָק: ס
(כו) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(כז) אַךְ אף על פי שבשאר מקראי קדש ראוי לשמוח ולהתענג גם באכילה ושתיה כאמרו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדוננו מכל מקום - בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא להתודות ולהתאונן גבר על חטאיו ואינו יום שמחה ותענוג אבל הוא יום ענוי[19] מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם באחד לחודש יום הדין אמנם בעשור לחודש יום כפורים שאחתום גזר דין שלכם לכפרה על כן -[20] וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה קרבנות כהן גדול וקרבנות צבור הבאים לכפרה וקרבנות מוסף שבפרשת פנחס[21] לַיקֹוָק:
(כח) וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ כמו בשבת לפי שהוא יום טוב ויום צום אבל בשאר יו"ט כתיב כל מלאכת עבודה לא תעשו אבל מלאכת אוכל נפש הותרה[22] בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
(כט) כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ:
(ל) וְכָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כָּל מְלָאכָה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ:
(לא) כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם אף על פי שאין שם כפרת מזבח שהיא חובת היום כמו שקרה בגלות[23]:
(לב) שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם: פ
נביא
יחזקאל פרק ל
(ה) כּוּשׁ וּפוּט וְלוּד וְכָל הָעֶרֶב - תערובת גויים שהלכו עם מצרים וְכוּב - שם מקום. וּבְנֵי אֶרֶץ הַבְּרִית - אלו שכרתו ברית עם מצרים. אִתָּם בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ:
(ו) כֹּה אָמַר ה' וְנָפְלוּ סֹמְכֵי מִצְרַיִם - העוזרים של מצרים - (שבפסוק ה') - וְיָרַד גְּאוֹן עֻזָּהּ - גדוּלת חוזקה. מִמִּגְדֹּל סְוֵנֵה - שם מקום בגבול מצרים. בַּחֶרֶב יִפְּלוּ בָהּ נְאֻם ה’ אֱלוֹהִים:
(ז) וְנָשַׁמּוּ בְּתוֹךְ אֲרָצוֹת נְשַׁמּוֹת - יהיו שממה כמו שאר ארצות שוממות. וְעָרָיו בְּתוֹךְ עָרִים נַחֲרָבוֹת תִּהְיֶינָה - וְעָרֵי מצרים יֶחְרֶבוּ כמו שאר ערים חָרֵבוֹת: (ח) וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' בְּתִתִּי אֵשׁ בְּמִצְרַיִם וְנִשְׁבְּרוּ כָּל עֹזְרֶיהָ - של מצרים:
(ט) בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַלְאָכִים מִלְּפָנַי - אוייבי מצרים שהם שְלִיחֵי ה'. בַּצִּים - בספינות. לְהַחֲרִיד אֶת כּוּשׁ בֶּטַח - לעשות חרדה בְּכּוּש שישבה תמיד בבטחה. וְהָיְתָה חַלְחָלָה בָהֶם כְּיוֹם מִצְרַיִם- יֶחְרֶדוּ, כמו שנחרדו ביום ששמעו על הפורענות שהיתה במצרים כִּי הִנֵּה בָּאָה - הפורענות גם עליהם:
(י) כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹהִים וְהִשְׁבַּתִּי אֶת הֲמוֹן מִצְרַיִם - אבטל אותם מהעולם ביד בבל. בְּיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל:
יחזקאל פרק ל
(יא) הוּא וְעַמּוֹ אִתּוֹ - פרעה ועמו יחד איתו. עָרִיצֵי גוֹיִם מוּבָאִים לְשַׁחֵת הָאָרֶץ - אביא עליהם גויים - חזקים - להשחית את ארצם. וְהֵרִיקוּ חַרְבוֹתָם עַל מִצְרַיִם - ישלפו חרבות וּמָלְאוּ אֶת הָאָרֶץ חָלָל:
(יב) וְנָתַתִּי יְאֹרִים חָרָבָה - היאורים במצרים יִתְּיַבְּשוּ. וּמָכַרְתִּי אֶת הָאָרֶץ בְּיַד רָעִים - אנשים רעים (הם הכשדים). וַהֲשִׁמֹּתִי אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ בְּיַד זָרִים - ארצם וכל מה שבה אעשה שממה ביד עם זר.(בבל) אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי:
(יג) כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹהִים וְהַאֲבַדְתִּי גִלּוּלִים - אבטל הע"ז שבמצרים. וְהִשְׁבַּתִּי אֱלִילִים מִנֹּף -אבטל הע"ז מִנוֹף שבמצרים. וְנָשִׂיא מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יִהְיֶה - שלא יהיה מלך - עוֹד וְנָתַתִּי יִרְאָה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם-יהיה פחד במצרים
(יד) וַהֲשִׁמֹּתִי אֶת פַּתְרוֹס וְנָתַתִּי אֵשׁ בְּצֹעַן וְעָשִׂיתִי שְׁפָטִים - עונשים בְּנֹא - פַּתְרוֹס, צֹעַן, נֹא - שמות של מקומות:
(טו) וְשָׁפַכְתִּי חֲמָתִי עַל סִין מָעוֹז מִצְרָיִם - אשפוך כעסי על העיר סִין שהיא החוזק של מצרים.
וְהִכְרַתִּי אֶת הֲמוֹן נֹא - אשמיד את המון העם שבנֹא:
(טז) וְנָתַתִּי אֵשׁ בְּמִצְרַיִם חוּל תָּחוּל סִין - פחד גדול יהיה בסִין. וְנֹא תִּהְיֶה לְהִבָּקֵעַ - יהיה קל לשבור את החומה שלה - וְנֹף צָרֵי יוֹמָם - אוֹיְיבֵי נֹף יבואו ביום -:
(יז) בַּחוּרֵי אָוֶן וּפִי בֶסֶת - הבחורים - של אָוֶן וּפִי בֶסֶת יפלו בחרב בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ וְהֵנָּה בַּשְּׁבִי תֵלַכְנָה - וְהַנָשִים - שלהם ילכו בשבי:
(יח) וּבִתְחַפְנְחֵס - שם מקום. חָשַׂךְ הַיּוֹם - יִמָנַע" היום. (שיהיה רק "לילה" -. רק צרות) בְּשִׁבְרִי שָׁם אֶת מֹטוֹת מִצְרַיִם - כשאשבור בתחפנחס את שלטון מצרים. וְנִשְׁבַּת בָּהּ גְּאוֹן עֻזָּהּ - יתבטל בתחפנחס גדולת חוזקה של מצרים. הִיא עָנָן יְכַסֶּנָּה - חושך, צרות רבות. וּבְנוֹתֶיהָ בַּשְּׁבִי תֵלַכְנָה - והנשים ילכו בַּשֶבִי:
(יט) וְעָשִׂיתִי שְׁפָטִים בְּמִצְרָיִם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה':
כתובים
דברי הימים א פרק יב
דוד ברח מפני שאול אל אכיש מלך גת והוא נתן לו את העיר צקלג כפי שמובא בספר שמואל א' פרק כ"ז ושם באו לו מבנימין גיבורים המובאים להלן
(א) וְאֵלֶּה הַבָּאִים אֶל דָּוִיד לְצִיקְלַג עוֹד עָצוּר כשהוא היה נחבא מִפְּנֵי שָׁאוּל בֶּן קִישׁ וְהֵמָּה בַּגִּבּוֹרִים עֹזְרֵי הַמִּלְחָמָה: (ב) נֹשְׁקֵי קֶשֶׁת מזוינים בקשת מַיְמִינִים וּמַשְׂמִאלִים ששולטים בשני ידיהם באופן שווה לירות בָּאֲבָנִים וּבַחִצִּים בַּקָּשֶׁת מֵאֲחֵי מקרובי שָׁאוּל מִבִּנְיָמִן אע"פ שרוב בני בנימין היו אטרי יד: (ג) הָרֹאשׁ עמד בראשם אֲחִיעֶזֶר וְיוֹאָשׁ בְּנֵי הַשְּׁמָעָה הַגִּבְעָתִי ויזואל וִיזִיאֵל וָפֶלֶט בְּנֵי עַזְמָוֶת וּבְרָכָה וְיֵהוּא הָעַנְּתֹתִי: (ד) וְיִשְׁמַעְיָה הַגִּבְעוֹנִי גִּבּוֹר בַּשְּׁלֹשִׁים הוא היה בגיבור בשרים וממונה עליהם וְעַל הַשְּׁלֹשִׁים: (ה) וְיִרְמְיָה וְיַחֲזִיאֵל וְיוֹחָנָן וְיוֹזָבָד הַגְּדֵרָתִי: (ו) אֶלְעוּזַי וִירִימוֹת וּבְעַלְיָה וּשְׁמַרְיָהוּ וּשְׁפַטְיָהוּ החריפיהַחֲרוּפִי: (ז) אֶלְקָנָה וְיִשִּׁיָּהוּ וַעֲזַרְאֵל וְיוֹעֶזֶר וְיָשָׁבְעָם הַקָּרְחִים שהיו מבני קרח: (ח) וְיוֹעֵאלָה וּזְבַדְיָה בְּנֵי יְרֹחָם מִן הַגְּדוֹר: (ט) וּמִן הַגָּדִי משבט גד נִבְדְּלוּ מאת שאול ללכת אֶל דָּוִיד לַמְצַד למצודה שנמצאתמִדְבָּרָה גִּבֹּרֵי הַחַיִל אַנְשֵׁי צָבָא למודים לצאת בצבא לַמִּלְחָמָה עֹרְכֵי צִנָּה וָרֹמַח מיני מגנים וּפְנֵי אַרְיֵה פְּנֵיהֶם ומראה פניהם מפחידים כמו אריה וְכִצְבָאיִם עַל הֶהָרִים לְמַהֵר וקלים היו במרוצתם על ההרים כמו צבי הבורח מהצייד: ס (י) עֵזֶר הָרֹאשׁ עֹבַדְיָה הַשֵּׁנִי אֱלִיאָב הַשְּׁלִשִׁי: (יא) מִשְׁמַנָּה הָרְבִיעִי יִרְמְיָה הַחֲמִשִׁי: (יב) עַתַּי הַשִּׁשִּׁי אֱלִיאֵל הַשְּׁבִעִי: (יג) יוֹחָנָן הַשְּׁמִינִי אֶלְזָבָד הַתְּשִׁיעִי: (יד) יִרְמְיָהוּ הָעֲשִׂירִי ס מַכְבַּנַּי עַשְׁתֵּי עָשָׂר: (טו) אֵלֶּה מִבְּנֵי גָד רָאשֵׁי הַצָּבָא אֶחָד לְמֵאָה הַקָּטָן החלש שבהם יכול לרדוף מאה וְהַגָּדוֹל לְאָלֶף והגיבור אפילו אלף וכאן נתקיים הפסוק בפרשת בחוקותי ורדפו מכם חמשה מאה וכו':
משנת ההלכה
דיני ימי העומר
א. כאמור לעיל נהגו כל ישראל שלא להסתפר בימי הספירה ל"ג יום בין גדולים ובין קטנים ובענין תספורת הזקן נחלקו הפוסקים יש האוסרים מעיקר הדין כתספורת הראש ויש האוסרים מכח המנהג ומ"מ לכולם ודאי הדבר אסור.
ב. וכן בקהילות האשכנזים נהגו שאין נשים מסתפרות מלבד לצורך מיוחד כגון בשיער שיש בו כינים וכדומה ולצורך מצוה כגון לצניעות או ליל טבילה וכן בכדי שלא תתגנה על בעלה ודאי מותר
ג. מריטת שער הגבות או הריסים מותרת ושאר שרות הגוף דינם כנ"ל.
ד. אדם שאורך שפמו מפריע לו לאכול רשאי לקצרו ולגלחו. וכן אדם שנגרם לו צער רב על ידי שגדלים שערות זקנו מותר לו לגלח אך אם יכול ישתדל לעשות כן בערב שבת לכבוד שבת.
ה. אדם החייב להתגלח לצרכי פרנסתו רשאי לגלח אמנם יש לשאול שאלת חכם וישתדל לעשות כן בערב שבת כנ"ל.
ו. אין איסור בימי העומר לרחוץ בים או בבריכה.
זמן ספירת העומר
ז. המתפלל במנין קבוע בשעה מאוחרת לדוגמא מי שיש לו מנין קבוע באחת עשרה י"א שעליו לספור ספירת העומר מיד בצאת הכוכבים ללא תפילת ערבית וי"א שעליו לספור עם הציבור אחרי תפילת ערבית מאוחר יותר וכן נהגו.
ח. ומ"מ לכו"ע מכיון שנאמר בפ' אמור "וספרתם...תמימות תהיינה" וכתבו הראשונים שכדי שיהיה כל יום "תמים" יש לספור ספירת העומר מיד בתחילת הלילה ומכיון שהלכה בידינו "תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם" יש להקדים להתפלל תפילת ערבית בימי הספירה מוקדם ככל האפשר מיד אחרי צאת הכוכבים כדי לספור אח"כ ספירת העומר.
[1] עיין רמב"ן שכתב "בעבור שיחדש בכאן בכל אחד מן המועדים מצוה חדשה, מלבד השבתון והמקרא קודש, תתיחד בכל מועד פרשה בפני עצמה שיזהיר בה "דבר אל בני ישראל" ומפני שחג השבועות זמנו תלוי בעומר, אמר הכל בפרשה אחת ובעבור שיום הזכרון ויום הכפורים בחדש אחד ושניהם מענין אחד בדין העונות וכפרתם לשבים, לא אמר ביום הכפורים "דבר אל בני ישראל", כי יספיק לו בדבור הראשון, ועשה מהן שתי פרשיות, שהם ענינים שונים".
[2] רש"י רמב"ן
[3] אדרת אליהו
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] רש"י ויקרא ב יד
[6] פי' ר' יוסף בכור שור
[7] רש"י ספורנו
[8] רבינו בחיי
[9] חזקוני
[10] רמב"ן
[11] רש"י
[12] רש"י פי' ר' יוסף בכור שור
[13] חזקוני
[14] חזקוני
[15] פי' ר' יוסף בכור שור
[16] אבע"ז רמב"ן פי' ר' יוסף בכור שור
[17] רמב"ן
[18] רש"י
[19] ספורנו
[20] רמב"ן רבינו בחיי
[21] רשב"ם ספורנו
[22] חזקוני
[23] ספורנו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה