יום שישי, 13 במאי 2016

פרשת אמור יום ו'

מקרא

ויקרא פרק כד

(ה) וְלָקַחְתָּ סֹלֶת וְאָפִיתָ אֹתָהּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים יִהְיֶה הַחַלָּה הָאֶחָת:
(ו) וְשַׂמְתָּ אוֹתָם שְׁתַּיִם מַעֲרָכוֹת שֵׁשׁ חלות בכל אחת מ - הַמַּעֲרָכֶת עַל הַשֻּׁלְחָן  של הזהב הַטָּהֹר ולא על שלחנות אחרים שיש שם והוא לבדו מצופה זהב וזרו זהב[1] לִפְנֵי יְקֹוָק:
(ז) וְנָתַתָּ עַל כל אחת מ - הַמַּעֲרֶכֶת לְבֹנָה זַכָּה וְהָיְתָה הלבונה לַלֶּחֶם לְאַזְכָּרָה שמקטיר אותה אִשֶּׁה לַיקֹוָק והלחם לכהנים[2]:
(ח) בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מקטיר הישנה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַעַרְכֶנּוּ את החדש[3] לִפְנֵי יְקֹוָק תָּמִיד מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם:
(ט) וְהָיְתָה מערכת הלחם לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וַאֲכָלֻהוּ את הלחם[4] בְּמָקוֹם קָדֹשׁ כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לוֹ מֵאִשֵּׁי יְקֹוָק חָק עוֹלָם: ס
(י) וַיֵּצֵא מאהלו לתוך המחנה בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי להורות כי הגוי הבא על בת ישראל הולד אינו ישראלי ואע"פ שפסקנו בגמרא (יבמות מה) שגוי הבא על בת ישראל הולד כשר בין בפנויה בין באשת איש, הרי אמרו מזהמין את הולד שהוא פגום לכהונה, וכל שכן שאינו ישראלי בשמו לענין היחס בדגלים ובנחלת הארץ, כי "לשמות מטות אבותם" כתוב בהן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה ושמעו רבים ותפשו בו ויביאו אותו אל משה האהלה[5] בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי:
(יא) וַיִּקֹּב קילל בנקיבת כלומר שפירש שם המפורש[6] בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן אחת הייתה ופרסמה הכתוב ללמדך שלא היו בנות ישראל פרוצות בעריות[7]:
(יב) וַיַּנִּיחֻהוּ בַּמִּשְׁמָר בבית הסוהר[8] נראה היה בעיניהם שחייב מיתה משום דכתיב - "ומקלל אביו ואמו מות יומת", קל וחומר לשכינה, אלא שלא רצו לעונשו מן הדין, ומשום הכי כתיב -[9] לִפְרֹשׁ לָהֶם עַל פִּי יְקֹוָק: פ
(יג) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(יד) הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְסָמְכוּ כָל הַשֹּׁמְעִים אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁוֹ לתבוע כבוד שמים וכדי שיתכפר להם מה ששמעו ברכת השם, כמו שסומכין על הקורבן כדי להתכפר, לתבוע כבוד שמים, לדחפו מבית הסקילה[10] וְרָגְמוּ אֹתוֹ כָּל הָעֵדָה:
(טו) וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו סתם בכינוי בלא פירוש שם המובהק[11] וְנָשָׂא חֶטְאוֹ:
(טז) וְנֹקֵב שמפרש את שֵׁם יְקֹוָק מוֹת יוּמָת רָגוֹם יִרְגְּמוּ בוֹ כָּל הָעֵדָה כַּגֵּר כָּאֶזְרָח בְּנָקְבוֹ שֵׁם יוּמָת:
(יז) וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם מוֹת יוּמָת:
(יח) וּמַכֵּה נֶפֶשׁ בְּהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ אין נפש תחת נפש בבהמה, ממש, שיצטרך לקנות לו בהמה כבהמתו, אבל שישלם לו דמים בשווי הנזק אשר עשה לו[12]:
(יט) וְאִישׁ כִּי יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ יפצה אותו על ידי תשלום ממון[13]:
(כ) דמי שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר דמי עַיִן תַּחַת עַיִן דמי שֵׁן תַּחַת שֵׁן כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ תשלום ממוני:
(כא) וּמַכֵּה בְהֵמָה וחבל בה ולא מתה[14] יְשַׁלְּמֶנָּה וּמַכֵּה אָדָם יוּמָת:
(כב) מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם כַּגֵּר כָּאֶזְרָח יִהְיֶה כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
(כג) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיּוֹצִיאוּ אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ אָבֶן וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה קיימו עליהם כל האמור בפרשה גבי דין אדם ובהמה[15]: פ      
סליק פרשת אמור      

נביא

יחזקאל פרק לא
 (ט) יָפֶה עֲשִׂיתִיו בְּרֹב דָּלִיּוֹתָיו - בריבוי ענפיו היפים.  וַיְקַנְאֻהוּ כָּל עֲצֵי עֵדֶן אֲשֶׁר בְּגַן הָאֱלֹהִים - משל לכך, שכל העמים קִנְאוּ בגדולת אשור:
(י) לָכֵן כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹהִים יַעַן אֲשֶׁר גָּבַהְתָּ בְּקוֹמָה וַיִּתֵּן צַמַּרְתּוֹ אֶל בֵּין עֲבוֹתִים וְרָם לְבָבוֹ בְּגָבְהוֹ יַעַן. וְרָם לְבָבוֹ בְּגָבְהוֹ - בגלל. שהתגאה בגדולתו:
(יא) וְאֶתְּנֵהוּ בְּיַד אֵיל גּוֹיִם - ביד החזק שבעמים (נבוכדנצר)  עָשׂוֹ יַעֲשֶׂה לוֹ - עונש כרצון ה'.  כְּרִשְׁעוֹ גֵּרַשְׁתִּהוּ - שבגלל רִשְעוֹ (של אשור) גֵרַשְתִּי אותו מהעולם:
(יב) וַיִּכְרְתֻהוּ זָרִים - את אשור.  עָרִיצֵי גוֹיִם - החזקים שבעמים.
וַיִּטְּשֻׁהוּ אֶל הֶהָרִים - הפילו אותו על ההרים.  וּבְכָל גֵּאָיוֹת נָפְלוּ דָלִיּוֹתָיו וַתִּשָּׁבַרְנָה פֹארֹתָיו בְּכֹל אֲפִיקֵי הָאָרֶץ - שִבְרֵי ענפיו יפלו במקום זרימת המים.  וַיֵּרְדוּ מִצִּלּוֹ - לא ישבו עוד בצילו (תחת ממשלתו) - והפילו אותו מגדולתו.  כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ וַיִּטְּשֻׁהוּ:
(יג) עַל מַפַּלְתּוֹ - במקום נפילתו שם יִשְׁכְּנוּ כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם.  יִשְׁכְּנוּ כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם וְאֶל פֹּארֹתָיו הָיוּ כֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה - ובמקום שְבִירַת ענפיו ישבו כל חית השדה.(כל העמים):
(יד) לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִגְבְּהוּ בְקוֹמָתָם - שאר העמים כשיהיו חזקים (שילמדו מוסר מנפילת אשור) כָּל עֲצֵי מַיִם וְלֹא יִתְּנוּ אֶת צַמַּרְתָּם אֶל בֵּין עֲבֹתִים - שלא יתנו את לבם להתגאות כשצמרתם תהיה עַבוֹתָה. (כמו שהיה אשור שהתגאה) וְלֹא יַעַמְדוּ אֵלֵיהֶם - לא יעמוד חוזקם לעולם.  בְּגָבְהָם כָּל שֹׁתֵי מָיִם - למען שלא יעמדו בגדולתם ובגאוותם, כל העצים החזקים השותים מים.  כִּי כֻלָּם נִתְּנוּ לַמָּוֶת - שבסוף כולם מתים.  אֶל אֶרֶץ תַּחְתִּית - אל הקבר (ומדוע יִתְגָאוּ ?!) בְּתוֹךְ בְּנֵי אָדָם אֶל יוֹרְדֵי בוֹר - כמו כל שאר בני אדם שיורדים כולם לבור (לקבר):
(טו) כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹהִים בְּיוֹם רִדְתּוֹ שְׁאוֹלָה הֶאֱבַלְתִּי - כְּשְיָרַד אשור מגדולתו, רבים היו אבלים על נפילתו.  כִּסֵּתִי עָלָיו אֶת תְּהוֹם וָאֶמְנַע נַהֲרוֹתֶיהָ - כאילו כיסה מי התהום, ומנע מהנהרות להשקותו עוד.  וַיִּכָּלְאוּ מַיִם רַבִּים -"נֶאֶסְרוּ" במאסר ולא ישקו עוד.  וָאַקְדִּר עָלָיו לְבָנוֹן - הושחרו עצי הלבנון (משל לאבֵלוּת)  וְכָל עֲצֵי הַשָּׂדֶה עָלָיו עֻלְפֶּה - כאילו יתעלפו מפחד:
 (טז) מִקּוֹל מַפַּלְתּוֹ הִרְעַשְׁתִּי גוֹיִם - הגויים יֶחְרְדוּ ממפלתו.  בְּהוֹרִדִי אֹתוֹ שְׁאוֹלָה אֶת יוֹרְדֵי בוֹר - עִם כל יורדי בור (קבר)וַיִּנָּחֲמוּ בְּאֶרֶץ תַּחְתִּית כָּל עֲצֵי עֵדֶן מִבְחַר וְטוֹב לְבָנוֹן כָּל שֹׁתֵי מָיִם - כל שאר העצים,המובחרים והטובים שקבלו פורענות, יתנחמו בקבר,. כשיִרְאוּ שגם אשור הגדול נפל:
(יז) גַּם הֵם אִתּוֹ יָרְדוּ שְׁאוֹלָה אֶל חַלְלֵי חָרֶב וּזְרֹעוֹ יָשְׁבוּ בְצִלּוֹ בְּתוֹךְ גּוֹיִם - אל כל שאר חללי חרב. וּזְרֹעוֹ יָשְׁבוּ בְצִלּוֹ - גם עוזריו שישבו בצילו, יפלו עִמוֹ:
(יח) אֶל מִי דָמִיתָ כָּכָה בְּכָבוֹד וּבְגֹדֶל - אל מי, פרעה, היית דומה בכבוד ובגדולה ?!.  בַּעֲצֵי עֵדֶן וְהוּרַדְתָּ - אתה פרעה, תּוּרַד לקבר עם שאר עֲרֵלִים.
אֶת עֲצֵי עֵדֶן אֶל אֶרֶץ תַּחְתִּית בְּתוֹךְ עֲרֵלִים תִּשְׁכַּב אֶת חַלְלֵי חֶרֶב הוּא פַרְעֹה וְכָל הֲמוֹנוֹ - וכל המון העם נְאֻם ה’ אֱלוֹהִים:

יחזקאל פרק לב

 (א) וַיְהִי בִּשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה - לגלות יהויכין, שהיא גם השנה ה -12 למלכות צדקיהו שנה אחת לחורבן. בִּשְׁנֵי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר:
(ב) בֶּן אָדָם שָׂא קִינָה עַל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כְּפִיר גּוֹיִם נִדְמֵיתָ - דימית עצמך לכפיר אריות שיוצא לטרוף בכל מקום (גם ביבשה) וְאַתָּה כַּתַּנִּים בַּיַּמִּים - ובאמת אתה דומה לתנין שכוחו רק בתוך המים (ואין כוחו ביבשה (מחוץ לארצו) כלל.)וַתָּגַח בְּנַהֲרוֹתֶיךָ - והוצאת מים מנהרותיך מחוץ לנהר.(הכוונה שהוציא חיילים לארצות אחרות)וַתִּדְלַח מַיִם בְּרַגְלֶיךָ וַתִּרְפֹּס נַהֲרוֹתָם - דָרַסְתָוְהֶעֶכַרְתָּ (ערבוב הטיט במים מעכיר את המים) מֵי נהרות אחרים (שיצא להלחם בעמים אחרים):
(ג) כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹהִים וּפָרַשְׂתִּי עָלֶיךָ אֶת רִשְׁתִּי בִּקְהַל עַמִּים רַבִּים - נבוכדנצר יביא את הכשדים וְהֶעֱלוּךָ בְּחֶרְמִי - ויעלו אותך ברשת שיִפְרְשֹוּ עליך.
(ד) וּנְטַשְׁתִּיךָ בָאָרֶץ, עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה אֲטִילֶךָ – ישליכו אותך על פני השדה בארצך. וְהִשְׁכַּנְתִּי עָלֶיךָ כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם - ישכנו מעליך. (שיאכלו אותך) העופות. וְהִשְׂבַּעְתִּי מִמְּךָ חַיַּת כָּל הָאָרֶץ - יאכלו אותך וְיִשְבְּעוּ:
(ה) וְנָתַתִּי אֶת בְּשָׂרְךָ עַל הֶהָרִים וּמִלֵּאתִי הַגֵּאָיוֹת רָמוּתֶךָ - המקומות הנמוכים יתמלאו מהחיילים שהיית גֵאֶה בהם:


 

כתובים

דברי הימים א פרק יב

(לא) וּמִן בְּנֵי אֶפְרַיִם עֶשְׂרִים אֶלֶף וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת גִּבּוֹרֵי חַיִל אַנְשֵׁי שֵׁמוֹת שהיו מפורסמים בשמם ובשם אבותם לְבֵית אֲבוֹתָם: ס (לב) וּמֵחֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה שנחלו נחלה בא"י בעצמה שְׁמוֹנָה עָשָׂר אָלֶף אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת מי ומי ההולכים לָבוֹא לְהַמְלִיךְ אֶת דָּוִיד: ס (לג) וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים שהיו יודעים לתת עצות על מעשה בני ישראל לפי תקופות הזמן היינו שהיו בקיאין בחשבון תקופות ומזלותלָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁיהֶם מָאתַיִם וְכָל אֲחֵיהֶם נשארו בארצותם עַל פִּיהֶם: ס (לד) מִזְּבֻלוּן יוֹצְאֵי צָבָא עֹרְכֵי מִלְחָמָה בְּכָל כְּלֵי מִלְחָמָה חֲמִשִּׁים אָלֶף וְלַעֲדֹר תכסיס מלחמה שהיו מתייצבים החיילים כעדרים אחד מול השני בְּלֹא לֵב וָלֵב היינו שבאו לעשות מלחמה בלבב שלם ולא באו בעניין רמיה: ס (לה) וּמִנַּפְתָּלִי שָׂרִים אָלֶף וְעִמָּהֶם בְּצִנָּה וַחֲנִית שְׁלֹשִׁים וְשִׁבְעָה אָלֶף: ס (לו) וּמִן הַדָּנִי עֹרְכֵי מִלְחָמָה עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת: ס (לז) וּמֵאָשֵׁר יוֹצְאֵי צָבָא לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה אַרְבָּעִים אָלֶף: ס (לח) וּמֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן מִן הָראוּבֵנִי וְהַגָּדִי וַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בְּכֹל כְּלֵי זיין אשר יוצאים בהם ב- צְבָא מִלְחָמָה מֵאָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף: (לט) כָּל אֵלֶּה אַנְשֵׁי מִלְחָמָה עֹדְרֵי מַעֲרָכָה בְּלֵבָב שָׁלֵם ולא היו לבטים בלבבם כמו רכי הלבב והם בָּאוּ חֶבְרוֹנָה לְהַמְלִיךְ אֶת דָּוִיד עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְגַם כָּל שֵׁרִית שארית היינו אלו שלא באו מ- יִשְׂרָאֵל לֵב אֶחָד לְהַמְלִיךְ אֶת דָּוִיד: (מ) וַיִּהְיוּ שָׁם עִם דָּוִיד יָמִים שְׁלוֹשָׁה אֹכְלִים וְשׁוֹתִים כִּי הֵכִינוּ לָהֶם אֲחֵיהֶם אנשי חברון ולא היה חסר לצבא הגדול הזה מאכל ומשתה: (מא) וְגַם הַקְּרוֹבִים אֲלֵיהֶם הסמוכים לאנשי חברון עַד יִשָּׂשכָר וּזְבֻלוּן וְנַפְתָּלִי מְבִיאִים לֶחֶם בַּחֲמוֹרִים וּבַגְּמַלִּים וּבַפְּרָדִים וּבַבָּקָר וכן היו טעונים על הבקר מַאֲכָל שעשוי מ- קֶמַח דְּבֵלִים וְצִמּוּקִים וְיַיִן וְשֶׁמֶן וּבָקָר וְצֹאן לָרֹב כִּי שִׂמְחָה בְּיִשְׂרָאֵל שהיה להם מלך מצליח ומשכיל: פ

דברי הימים א פרק יג

 (א) וַיִּוָּעַץ דָּוִיד עִם שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת לְכָל נָגִיד לא נתייעץ דוד עם כולם אלא עם המובחרים שביניהם: (ב) וַיֹּאמֶר דָּוִיד לְכֹל קְהַל יִשְׂרָאֵל שעומד במקומו אִם עֲלֵיכֶם טוֹב וּמִן יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ יצא הדברנִפְרְצָה נתחזקה ו- נִשְׁלְחָה עַל אַחֵינוּ הַנִּשְׁאָרִים בְּכֹל אַרְצוֹת יִשְׂרָאֵל וְעִמָּהֶם וכן בעבור הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם בְּעָרֵי מִגְרְשֵׁיהֶם שנמצאים אתם וְיִקָּבְצוּ אֵלֵינוּ: (ג) וְנָסֵבָּה נסובב אֶת אֲרוֹן אֱלֹהֵינוּ אֵלֵינוּ לירושלים שגרים בו הרבה אנשים כדי להרבות את כבודו כִּי לֹא דְרַשְׁנֻהוּ בִּימֵי שָׁאוּל כי הרג את נוב עיר הכהנים משרתי הארון: (ד) וַיֹּאמְרוּ כָל הַקָּהָל לַעֲשׂוֹת כֵּן כִּי יָשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי כָל הָעָם:





משנת ההלכה

       א.       מנהג קדום עוד מימות חז"ל לומר פרקי אבות בשבתות הקיץ אחר תפילת המנחה, בכל שבת פרק אחד. ונהגו האשכנזים ברוב המקומות שמתחילים בשבת הראשונה שלאחר הפסח ופוסקים בשבת שלפני ראש השנה. ואומרים בכל שבת פרק אחד עד שמסיְּמים כל ששה הפרקים, בשבת שקודם חג השבועות, ומתחילים שוב בשבת פרשת נשׂא לומר פרק ראשון עד שמסיְּמים. ובשבת שקורין סדר פינחס מתחילים בפעם השלישית, ובשבת שקורין סדר שופטים מתחילים בפעם הרביעית. והואיל ואין בין פרשת שופטים לראש השנה אלא שלש או ארבע שבתות בלבד, לכן בשבתות האחרונות כופלים ואומרים שני פרקים ומסיְּמין בשבת שקודם ראש השנה.

        ב.        ואולם בקהילות ספרד המנהג הנפוץ, לומר פרקי אבות רק שש שבתות בלבד - משבת שלאחר פסח ועד חג השבועות, 'לפי שהם ימים מנויים למתן תורה' וכו', וכדברי החסיד רבנו יונה; 'יען התורה לא תשכון כי אם באדם הריקן ממידות הרעות ומלא ממידות החשובות וכשם שיוצאי מצרים קדשו את עצמם בין פסח לעצרת לקראת מתן תורה, כך אנו מטהרים את עצמנו לקבלת התורה על ידי הכנה במידות ובמוסר ולימוד בשבח התורה ולומדיה.

         ג.         מקור נוסף להמנהג לומר פרקי אבות בשבת אחר המנחה, הוא בדברי רב שר שלום גאון ורב סעדיה גאון בשם חז"ל, שתקנו כך לכבודו של משה רבינו שנפטר בשבת במנחה סמוך לחשכה, ואמרו חכמים: 'נשיא שמת, כל מדרשות בטלים', היינו שאין קובעים שיעורי תורה ברבים בשעה זו. וכדי שלא להבטיל את העם מתורה לגמרי, תקנו לומר פרקי אבות דרך אמירה ולא דרך לימוד. אבל קודם המנחה קובעין מדרשות, ורק אחר המנחה לומדים ביחידות, ואין לומדים ברבים אלא בפרקי אבות.

        ד.        פותחין בלימוד כל פרק במשנה אחת השנויה במסכת סנהדרין "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא". וכן עושים סיום לכל פרק עם מאמר אחד של ר' חנניא בן עקשיא שממסכת מכות "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות..."

       ה.       ונתנו טעם לדבר לפי שיש במסכת זו דברים העומדים ברומו של עולם וכל הלומד אותם שואל כלום מסוגל אני לקיֵּם דברים רמים ונשגבים אלה, לשם מה אלמדם? וכמו כן אתה מוצא במסכת זו דברים רבים, שכל מי שאינו עושה אותם הוא רשע ועבריָן, ולא נחשדו רוב ישראל על כך, ויכול כל איש הולך תמים לשאול: מאי קא משמע לן, למה נקבעו דברים אלה שהכל ילמדום, בין כך וכך אני נזהר בהם?:

         ו.         כדי לתת תשובה לאלה ולאלה, 'כל ישראל יש להם (לכל אחד ואחד מהם, ואפילו הקטן ביותר) חלק (שבו הוא מקושר תמיד) לעולם הבא' - ואל יאמר שום אדם מישראל: דבר זה נשגב מהשגתי ואינו ענין אלא לקדושים וטהורים אשר בארץ, לאו מעלמא הדין אלא מעולם הבא - אין הדבר כן אלא כל אחד יש לו בתוכו חלק שבו הוא מקושר לכל העולמות הנעלים.

         ז.         וזו לשון ספר 'נפש החיים' להר"ח מוולוזין: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, ולא אמרו בעולם הבא, שמשמעו היה שהעוה"ב הוא מוכן מעת הבריאה כענין ודבר לעצמו, ואם יצדק האדם יתנו לו בשכרו, חלק ממנו אבל האמת, שהעולם הבא, הוא הוא מעשה ידי האדם עצמו; שהרחיב (את העולם הבא) והוסיף (עליו) והתקין חלק לעצמו, במעשיו".

       ח.       גופה של מסכת אבות - רק חמשה פרקים יש בה. והוסיפו אליה פרק ששי, פרק 'קנין תורה' שנו חכמים בלשון המשנה וכו'. שאינה משנה אלא ברייתא;כדי שיהו ששה פרקים, ופרק 'קנין תורה' יאמר בשבת הסמוכה לחג השבועות זמן מתן תורתנו. לפי שגם אלו שנוהגים לומר פרקי אבות בכל שבתות הקיץ, הכל מודים כי בשש השבתות שבין פסח לעצרת הוא עיקר תקפו של המנהג.

        ט.       מסכת אבות, היא מסדר 'נזיקין' שבששה סדרי משנה, ומקומה בסדר זה - בין מסכת עבודה זרה למסכת הוריות

         י.         ולמה קבעוה בסדר נזיקין המלמד חק ומשפט לדיָני ישראל? - לפי ש'אין אדם צריך לזה הדבר, (המוסר, שמסכת אבות מלאה ממנו) כמו הדיָנים. שעמי הארץ כשלא יהיו בעלי המוסר, אין ההזק לכל ההמון אלא לבעליו לבד; אבל השופט, כשלא יהיה בעל מוסר וצנוע - יזיק לעצמו ויזיק לבני האדם'

      יא.     ונקראת 'אבות', לפי שכל דבריה דברי מוסר ודרך ארץ ומידות טובות שמסרו לנו אבותינו ושהם גופי תורה ככל שאר דברי המסורת שקבלנום איש מפי איש עד למשה מסיני.

      יב.      ועל שם שדברי המוסר ודרך ארץ והמעשה הטוב הנאמרים במסכת זו הם 'אבות' לכל דברי מוסר ודרך ארץ שאמרו חז"ל בכל מקום שהוא, וכולם תולדות של הכללים האמורים במסכת זו.



[1] אבע"ז
[2] רש"י
[3] חזקוני
[4] רמב"ן
[5] רמב"ן
[6] רש"י
[7] פי' ר' יוסף בכור שור
[8] ת"א
[9] פי' ר' יוסף בכור שור
[10] פי' ר' יוסף בכור שור
[11] רשב"ם
[12] רמב"ן
[13] רש"י
[14] רשב"ם
[15] פי' ר' יוסף בכור שור

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה