מקרא
ויקרא פרק יט
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים פרושים מן המותר תִּהְיוּ
התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים, והתירה ביאת איש באשתו ואכילת בשר ויין, ואם כן ימצא בעל התאוה מקום להיות שטוף בזמת אשתו, או להרבות נשים, ולהיות בסובאי יין ואוכלי בשר למו, וידבר כרצונו בכל הנבלות, שלא הוזכר איסור זה בתורה, והנה יהיה נבל ברשות התורה, לפיכך בא הכתוב הזה, אחר שפירט האסורים שאסר לגמרי, וצוה בדבר כללי, שנהיה פרושים מן המותרות, למעט המשגל ויקדש עצמו מן היין במיעוטו, וכן יפריש עצמו מן הטומאה, אף על פי שלא הזהרנו ממנה בתורה, כענין שהזכירו (חגיגה יח, ב) בגדי עם הארץ מדרס לפרושים, וכן ישמור פיו ולשונו מהתגאל בריבוי האכילה הגסה, ומן הדבור הנמאס, ויקדש עצמו בזה עד שיגיע לפרישות, כמו שאמרו על ר' חייא שלא שח שיחה בטלה מימיו כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם לומר שנזכה לדבקה בו בהיותנו קדושים, והנה זה כענין הדבור הראשון שבעשרת הדברות[1]:
(ג) אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ בעשרת הדיברות צוה על הכבוד וכאן צוה על המורא שלא יישב במקומו ולא יסתור את דבריו ולא יקרא לו בשמו וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ בעשרת הדיברות צוה על הזכירה וכאן צוה על השמירה[2] אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
(ד) אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים שלא יפנה לבו בהם להאמין שיש בהם תועלת, או שיבואו העתידות שיתנבאו מהם, אלא יהיו כל מעשיהם בעיניו אפס ותוהו, ולא תבא עתידה רק בגזירת עליון וכן הוזהרנו שלא ינטה במחשבתו בספוריה, או בדרכי עבודתה, או יעיין בהם, כגון להרהר אחרי השגעונות אשר יאמרו המאמינים בה, שמזל פלוני או כוכב פלוני יעשה פעולה כן, וכן בקטורת פלונית או בעבודה פלונית, או תביט תמיד בצורות שעושין עובדיה כדי לדעת איכות עבודתה, כי המחשבה באלו הדברים והעיון באותן הליצניות הוא מה שיעורר האדם לבקש אותם ועבודתם[3] וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם הוזהרנו שלא לעשות עבודה זרה אפילו אם אינו מתכוין לעובדה או שעושה לאדם אחר[4] ואֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
(ה) וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח שְׁלָמִים לַיקֹוָק לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ עשו את עבודות הקרבן באופן שיעלה לכם לרצון כיצד -[5]:
(ו) בְּיוֹם זִבְחֲכֶם יֵאָכֵל וּמִמָּחֳרָת וְהַנּוֹתָר עַד יוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף צוה לאכלו ביום ראשון עצמו, וממחרת מותר לאכלו גם כן אם נותר מיום ראשון, וזהו שלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד, הוא לילה האמצעית שבין שני הימים[6]:
(ז) וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי ואפילו אם לא אכל אלא רק חשב בזמן עבודות הרבן לאכול ביום השלישי[7] פִּגּוּל הוּא לֹא יֵרָצֶה:
(ח) וְאֹכְלָיו עֲוֹנוֹ יִשָּׂא כִּי אֶת קֹדֶשׁ יְקֹוָק חִלֵּל וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ:
נביא
יחזקאל פרק כד
יב. תְּאֻנִים הֶלְאָת - עוונות שקר הרבתם לעשות עד שהתעייפתם. וְלֹא תֵצֵא מִמֶּנָּה רַבַּת חֶלְאָתָהּ בְּאֵשׁ חֶלְאָתָהּ - ולכן לא יצליחו להנצל מהפורענות כל הרשעים שבתוך ירושלים.
יג. בְּטֻמְאָתֵךְ זִמָּה - בגלל הטומאות של הזנות והע"ז שעשיתם אתם תיכלו. יַעַן טִהַרְתִּיךְ וְלֹא טָהַרְתְּ - שלחתי נביאים להוכיחך לשוב אלי ולא רצית. מִטֻּמְאָתֵךְ לֹא תִטְהֲרִי עוֹד - לכן ודאי שלא תרצי להטהר מטומאתך. עַד הֲנִיחִי אֶת חֲמָתִי בָּךְ - עד שאענישך ברוב כעסי.
יד. אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי בָּאָה וְעָשִׂיתִי - מה שדברתי יבוא ויתקיים. לֹא אֶפְרַע וְלֹא אָחוּס וְלֹא אֶנָּחֵם - לא אבטל את גזירתי ולא ארחם ואתחרט על מחשבתי. כִּדְרָכַיִךְ וְכַעֲלִילוֹתַיִךְ שְׁפָטוּךְ נְאֻם ה' אלקים - יבואו עליך עונשים על כל דרכיך הרעים.
טו. וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר
טז. בֶּן אָדָם הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ אֶת מַחְמַד עֵינֶיךָ בְּמַגֵּפָה - אשתו שהיא אהובה עליו תמות במגיפה. וְלֹא תִסְפֹּד וְלֹא תִבְכֶּה וְלוֹא תָבוֹא דִּמְעָתֶךָ - אסור לך להתאבל ולהצטער.
יז. הֵאָנֵק דֹּם - תשתוק מלהאנח ולבכות. מֵתִים אֵבֶל לֹא תַעֲשֶׂה - לא תעשה אבילות על מת. פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ - תמשיך ללבוש את כובעך המפואר. וּנְעָלֶיךָ תָּשִׂים בְּרַגְלֶיךָ - ותנעל נעלים. וְלֹא תַעְטֶה עַל שָׂפָם - דרך האבלים שמכסים את הפה (כמו המצורע "ועל שפם יעטה") וְלֶחֶם אֲנָשִׁים לֹא תֹאכֵל - דרך האבלים שמכינים להם אוכל אנשים אחרים (סעודת הבראה)
יח. וָאֲדַבֵּר אֶל הָעָם בַּבֹּקֶר וַתָּמָת אִשְׁתִּי בָּעָרֶב - נבאתי את הדברים בבקר והם התקיימו בערב. וָאַעַשׂ בַּבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי - בבקר למחרת.
יט. וַיֹּאמְרוּ אֵלַי הָעָם הֲלֹא תַגִּיד לָנוּ מָה אֵלֶּה לָּנוּ כִּי אַתָּה עֹשֶׂה - מה דבר זה מרמז אלינו.
כ. וָאֹמַר אֲלֵיהֶם דְּבַר ה' הָיָה אֵלַי לֵאמֹר.
כא. אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר ה' אלקים הִנְנִי מְחַלֵּל אֶת מִקְדָּשִׁי גְּאוֹן עֻזְּכֶם - המקדש שהוא גאות וחוזק ישראל יחולל ע"י הגויים. מַחְמַד עֵינֵיכֶם וּמַחְמַל נַפְשְׁכֶם - שהוא בשבילכם אהוב ביותר. וּבְנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר עֲזַבְתֶּם בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ - שהשארתם את ילדיכם בירושלים מתי שיצאתם לגלות.
כב. וַעֲשִׂיתֶם כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי - שלא תתאבלו על החורבן כמו שאני לא התאבלתי על אשתי. עַל שָׂפָם לֹא תַעְטוּ וְלֶחֶם אֲנָשִׁים לֹא תֹאכֵלוּ - כנ"ל
כג. וּפְאֵרֵכֶם עַל רָאשֵׁיכֶם וְנַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם -כנ"ל. לֹא תִסְפְּדוּ וְלֹא תִבְכּוּ - כנ"ל וּנְמַקֹּתֶם בַּעֲוֹנֹתֵיכֶם - תנמסו ברוב עוונתיכם. וּנְהַמְתֶּם אִישׁ אֶל אָחִיו - תנהמו ותבכו אחד לשני מרוב צער.
כד. וְהָיָה יְחֶזְקֵאל לָכֶם לְמוֹפֵת - שכך יקרה לכם. כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה תַּעֲשׂוּ - כמו שיחזקאל התנהג כך תתנהגו שלא תתאבלו. בְּבֹאָהּ וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אלקים - שתגיע הפורענות תדעו שדברי ה' מתקיימים.
כה. וְאַתָּה בֶן אָדָם הֲלוֹא בְּיוֹם קַחְתִּי מֵהֶם אֶת מָעוּזָּם- את חוזקם. מְשׂוֹשׂ תִּפְאַרְתָּם - הבית שהוא משמח אותם ומפאר אותם. אֶת מַחְמַד עֵינֵיהֶם - שאוהבים אותו. וְאֶת מַשָּׂא נַפְשָׁם בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם -ואת ילדיהם שנפשם יוצאת אליהם מאהבה.
כו. בַּיּוֹם הַהוּא יָבוֹא הַפָּלִיט אֵלֶיךָ לְהַשְׁמָעוּת אָזְנָיִם - יגיע זמן שיבוא אליך פליט מהמלחמה להשמיע לך את הבשורה הרעה שכבשו את ירושלים.
כז. בַּיּוֹם הַהוּא יִפָּתַח פִּיךָ אֶת הַפָּלִיט וּתְדַבֵּר וְלֹא תֵאָלֵם עוֹד - כי עד עכשיו היה כמו אלם שלא קבלו את דבריו ולא האמינו לו. וְהָיִיתָ לָהֶם לְמוֹפֵת וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' - ועכשיו ידעו שכל מה שאמרת אמת ויאמינו בה'.
כתובים
דברי הימים א פרק ח
(ו) וְאֵלֶּה האחרונים שהם שפופן וחורם היו בְּנֵי אֵחוּד ייתכן שזהו בלע אלא שהיו לו ב' שמות ושני אֵלֶּה הֵם רָאשֵׁי אָבוֹת לְיוֹשְׁבֵי גֶבַע שבעת שהיה המעשה של פלגש בגבעה היו הם הראשים שמה שנת 2764 וי"א שנת 2811 וַיַּגְלוּם אֶל מָנָחַת הראשים הללו הגלו את יושבי גבע אל מנחת (שם מדינה) אחרי המלחמה שהתחילה בשל סיפור פילגש בגבעה: (ז) ואז הלך אחוד אביהם והגלה גם את וְנַעֲמָן וַאֲחִיָּה וְגֵרָא הוּא הֶגְלָם כדי שיהיו כולם במקום אחד ואז וְהוֹלִיד אֶת עֻזָּא וְאֶת אֲחִיחֻד: (ח) וְשַׁחֲרַיִם הוֹלִיד בִּשְׂדֵה מוֹאָב בזמן שהלך לגור שם מִן אשתו האחת שנקראה שִׁלְחוֹ אֹתָם כל זה שם אשתו האחת חוּשִׁים שם אשתו השניה וְאֶת בַּעֲרָא שם אשתו השלישית שהיו כולם נָשָׁיו: (ט) וַיּוֹלֶד מִן חֹדֶשׁ אִשְׁתּוֹ הלא היא "שלחו אתם" והיו לה שתי שמות אֶת יוֹבָב וְאֶת צִבְיָא וְאֶת מֵישָׁא וְאֶת מַלְכָּם: (י) וְאֶת יְעוּץ וְאֶת שָׂכְיָה וְאֶת מִרְמָה אֵלֶּה בָנָיו רָאשֵׁי אָבוֹת: (יא) וּמֵחֻשִׁים אשתו הנזכרת לעיל פסוק ח' הוֹלִיד אֶת אֲבִיטוּב וְאֶת אֶלְפָּעַל: (יב) וּבְנֵי אֶלְפַּעַל עֵבֶר וּמִשְׁעָם וָשָׁמֶד הוּא שמד בָּנָה אֶת אוֹנוֹ וְאֶת לֹד וּבְנֹתֶיהָ הכפרים שסביבה: (יג) וּבְרִעָה וָשֶׁמַע הֵמָּה רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְיוֹשְׁבֵי אַיָּלוֹן הֵמָּה הִבְרִיחוּ בהלחמם עמהם אֶת יוֹשְׁבֵי גַת וגם הם בני אלפעל: (יד) ואלו הם בני בריעה וְאַחְיוֹ שָׁשָׁק וִירֵמוֹת: (טו) וּזְבַדְיָה וַעֲרָד וָעָדֶר: (טז) וּמִיכָאֵל וְיִשְׁפָּה וְיוֹחָא כל אלה בְּנֵי בְרִיעָה: (יז) ואלה בני עלפעל וּזְבַדְיָה וּמְשֻׁלָּם וְחִזְקִי וָחָבֶר: (יח) וְיִשְׁמְרַי וְיִזְלִיאָה וְיוֹבָב בְּנֵי אֶלְפָּעַל: (יט) ואלה בני שמעי וְיָקִים וְזִכְרִי וְזַבְדִּי: (כ) וֶאֱלִיעֵנַי וְצִלְּתַי וֶאֱלִיאֵל: (כא) וַעֲדָיָה וּבְרָאיָה וְשִׁמְרָת בְּנֵי שִׁמְעִי הוא שמע בן אלפעל הנ"ל: (כב) ואלה בני ששק וְיִשְׁפָּן וָעֵבֶר וֶאֱלִיאֵל: (כג) וְעַבְדּוֹן וְזִכְרִי וְחָנָן: (כד) וַחֲנַנְיָה וְעֵילָם וְעַנְתֹתִיָּה: (כה) וְיִפְדְיָה ופניאל וּפְנוּאֵל בְּנֵי שָׁשָׁק: (כו) ואלה בני ירוחם וְשַׁמְשְׁרַי וּשְׁחַרְיָה וַעֲתַלְיָה: (כז) וְיַעֲרֶשְׁיָה וְאֵלִיָּה וְזִכְרִי בְּנֵי יְרֹחָם: (כח) אֵלֶּה רָאשֵׁי אָבוֹת לְתֹלְדוֹתָם רָאשִׁים אֵלֶּה יָשְׁבוּ בִירוּשָׁלִָם כי ירושלים מקצתה היתה לבנימין ומקצתה ליהודה ואלה שזכר עד עתה מבני בנימין ישבו בירושלים: ס
משנת ההלכה
חמץ שעבר עליו הפסח
א. חכמים אסרו לאכול וליהנות מחמץ שעבר עליו הפסח והיה ברשותו של יהודי ולא קיים בו את מצוות הביעור. אמנם חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח אינו אסור כלל מכיון שאין מוטל עליו חובת ביעור. ולכן נהגו לעשות "מכירת חמץ" לפני פסח לנכרי ועל יד כך אין בו חובת ביעור. ולפיכך חנויות של נכרים מותר לקנות מהם חמץ אחר הפסח אע"ג שאותו חמץ היה ברשותם כל ימי הפסח ובכלל זה חנויות הדיוטי פרי בחו"ל.
ב. חנויות השייכים ליהודים או שיש להם זיכיון מאת חברה נכרית אבל המפעילים יהודים לאחר הפסח מותר לקנות מהם רק חמץ שנמכר לגוי כדין. ויש להקפיד לקנות רק ממי שבידו תעודה שמכר את חמצו כדין.
ג. מותר לקנות בבית מרקחת תרופות וויטמינים אפילו אם לא נמכרו לגוי בפסח
ד. אמנם כל זה בחנויות שבימות הפסח לא מכרו חמץ אבל חנויות של יהודים שמכרו חמץ, למשל "וויסקי" "וודקה" וכדומה בימי הפסח, אע"פ שחלק מן הפוסקים מתירים וסוברים שהחמץ שנמכר בימות הפסח הרי הוא כגזל מן הנכרי, אבל אינו מבטל את המכירה שנעשתה, ולכן על שאר החמץ אין בו משום חמץ שעבר עליו הפסח. מ"מ הרבה מן הפוסקים סבורים שאין מכירה זו מועילה כלל שהרי עיקרה של מכירת חמץ היא גילוי דעת שאינו רוצה בחמץ ובכך שמוכר חמץ בפסח מעשיו מוכיחים שמהמכירה בטילה וממילא שייך כאן איסור "חמץ שעבר עליו הפסח". אף על פי שיש להם תעודת מכירת חמץ.
ה. ולכן מן הראוי אם אפשר יש להימנע מלקנות בחנויות שבבעלות או בזיכיון יהודי שמכרו חמץ בימות הפסח אפילו אם יש להם תעודת מכירת חמץ. ומקומות שאין להם תעודת מכירת חמץ אין לקנות בהם כלל.
ו. חנות הדיוטי פרי בנתב"ג "ג'יימס ריצ'רדסון" מוכרת חמץ גמור בפסח ואין לקנות שם חמץ[8] לאחר הפסח.
[1] רמב"ן
[2] רמב"ן
[3] אלה המצוות ל"ת י
[4] אלה המצוות ל"ת ג
[5] ת"א ת"י רשב"ם חזקוני
[6] רבינו בחיי
[7] העמק דבר
[8] על פי פירסומי הרבנות בחנות הקטנה הממוקמת ליד שער D7 מבצעים מכירת חמץ והיא סגורה כל ימי הפסח ובשבתתו ובחגים אמנם צריך לברר האם הסחורה מגיעה מהמחסן הכללי שממנו מספקים אף לחנות הגדולה והאם נעשה בו מכירת חמץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה