מקרא
ויקרא פרק כג
(לג) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(לד) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַיקֹוָק:
(לה) בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:
(לו) שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַיקֹוָק קרבנות המוספים האמורים בפרשת פנחס בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיקֹוָק עֲצֶרֶת הִוא אע"ג שכבר זמן שבעה ימי סוכה עברו, אעצור אתכם יום אחד שלא תלכו עדיין[1] וענין העצירה הוא לא בלבד לשבות ממלאכת הדיוט אבל היא עם זה אזהרת עמידה איזה זמן במקומות הקדש לעבוד במקומות ההם את האל יתברך בתורה או בתפלה או שזה היום אחר חג הסכות אשר בו שלמו כל שמחות הרגלים הוא קודש להיות יום עצרת שיעצרו במקומות הקודש ותהיה שמחתו שמחה של תורה ומעשים טובים כאמרו ישמח ישראל בעושיו[2] כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:
(לז) אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְקֹוָק אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַיקֹוָק עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים בכולם יש בהם עולה ומנחה זבח ונסכים כי עד עתה לא הזכיר רק אשה לבדו ויתכן להיותו עולה לבדה או מנחה לבדה[3] דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ:
(לח) מִלְּבַד שַׁבְּתֹת יְקֹוָק וּמִלְּבַד מַתְּנוֹתֵיכֶם שאתם חייבים לה' כמו הבכור והמעשר[4] וּמִלְּבַד כָּל נִדְרֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַיקֹוָק:
(לט) אַךְ אע"פ שראש השנה ויום הכפורים באים לזכרון לכפרה אבל סוכות בא לשמחה ולהודאה על שמילא בתיהם כל טוב בימי אסיפה[5] בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץשדות וכרמים[6] תָּחֹגּוּ אֶת חַג יְקֹוָק שתחוגו לפניו, לתת הודאה לשמו על מעשיכם שאספתם תבואתכם[7] שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן:
(מ) וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר קיבלו חז"ל שזהו אתרוג כַּפֹּת תְּמָרִים לולב וַעֲנַף עֵץ עָבֹת הדס וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים:
(מא) וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיקֹוָק על ידי מצוות החד ישיבה בסוכה ד' מינים ושמחה[8] שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ:
(מב) בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל אפי' אותן שיש להם בתים מפוארים[9] יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת:
(מג) לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם צוה שידעו הדורות את כל מעשי ה' הגדול אשר עשה עמהם להפליא ששכן אותם בענני כבודו כסוכה[10] אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
ויקרא פרק כד
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ אחר שכלה השמן שהתנדבו במלאכת המשכן צוה שיביאו לדורות[12] שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד מלילה ללילה כמו עולת תמיד שאינה אלא מיום ליום[13]:
(ג) מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדֻת הפרוכת שלפני הארון הנקרא עדות בְּאֹהֶל מוֹעֵד יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן ולדורות כשר גם בכהן הדיוט[14] מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי יְקֹוָק תָּמִיד יערוך אותו עריכה הראויה למדת כל הלילה ושיערו חכמים חצי לוג לכל נר ונר והן כדאי אף ללילי תקופת טבת ומדה זו הוקבעה להם[15] חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם:
(ד) עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה שעריכת הנרות יהיה על המנורה עצמה ולא יהיה דבר מפסיק בין הנרות להמנורה ולכן אמר הטהורה כי אם היה יכול להפסיק בקיסמים ובצרורות לא היה קפידא בטהרת המנורה לענין הנרות שאין נוגעים בה אבל כיון שצריך שיקבעם במנורה עצמה מקבלים טומאה ולכתחלה צריך ליזהר בטהרתם[16] יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּרוֹת לִפְנֵי יְקֹוָק תָּמִיד: פ
נביא
(כ) וַיְהִי בְּאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה - לגלות יהויכין. בָּרִאשׁוֹן - היא גם שנת החורבן וסוף מלכות צדקיהו. - בחודש הראשון. בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר:
(כא) בֶּן אָדָם אֶת זְרוֹעַ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם שָׁבָרְתִּי - שפעם אחת כבר נכבש ביד נבוכדנצר מלך בבל (בזמן יהויקים מלך יהודה; מלכים ב', כג'; דהי"ב פרק לה') וְהִנֵּה לֹא חֻבְּשָׁה - לא חבשו את הזרוע (שלא חזרו לחָזְקם הראשון) לָתֵת רְפֻאוֹת לָשׂוּם חִתּול לְחָבְשָׁהּ - לא שמו בֶּגֶד לַחְבוֹש המַכָּה. לְחָזְקָהּ לִתְפֹּשׂ בֶּחָרֶב - להיות חזקה כדי שתחזיק חרב.
(כב) לָכֵן כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹהִים הִנְנִי אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְשָׁבַרְתִּי אֶת זְרֹעֹתָיו - עכשיו אשבור לו שתי ידיו. אֶת הַחֲזָקָה וְאֶת הַנִּשְׁבָּרֶת וְהִפַּלְתִּי אֶת הַחֶרֶב מִיָּדוֹ - אחר שאשבור שתי ידיו החרב כבר תפול (שירד מכוחו לגמרי):
(כג) וַהֲפִצוֹתִי אֶת מִצְרַיִם בַּגּוֹיִם וְזֵרִיתִם בָּאֲרָצוֹת - וַהֲפִצוֹתִי, וְזֵרִיתִם - אפזר אותם בין הגויים:
(כד) וְחִזַּקְתִּי אֶת זְרֹעוֹת מֶלֶךְ בָּבֶל וְנָתַתִּי אֶת חַרְבִּי בְּיָדוֹ וְשָׁבַרְתִּי אֶת זְרֹעוֹת פַּרְעֹה וְנָאַק נַאֲקוֹת חָלָל לְפָנָיו - יֶאַנַח אַנָחוֹת של חלל לפני נבוכדנצר:
(כה) וְהַחֲזַקְתִּי - אַחַזֵק (את בבל) אֶת זְרֹעוֹת מֶלֶךְ בָּבֶל וּזְרֹעוֹת פַּרְעֹה תִּפֹּלְנָה וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' בְּתִתִּי חַרְבִּי בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל וְנָטָה אוֹתָהּ אֶל אֶרֶץ מִצְרָיִם:
(כו) וַהֲפִצוֹתִי אֶת מִצְרַיִם בַּגּוֹיִם וְזֵרִיתִי אוֹתָם בָּאֲרָצוֹת וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה':
יחזקאל פרק לא
(א) וַיְהִי בְּאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה - לגלות יהויכין. היא גם שנת החורבן וסוף מלכות צדקיהו. בַּשְּׁלִישִׁי - בחודש השלישי. בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר:
(ב) בֶּן אָדָם אֱמֹר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְאֶל הֲמוֹנוֹ - אל המון העם שבמצרים.
אֶל מִי דָּמִיתָ בְגָדְלֶךָ - אל מי מכל המלכים אתה דומה בגודלך ?:
(ג) הִנֵּה אַשּׁוּר אֶרֶז בַּלְּבָנוֹן - אפילו אשור שהיה גדול ממך, ודמה לעץ ארז שגבוה מכל עצי הלבנון - ובכל זאת נפל מגדולתו. יְפֵה עָנָף - בעל ענפים יפים. וְחֹרֶשׁ מֵצַל - בעל ענפים שעושים הרבה צל. וּגְבַהּ קוֹמָה וּבֵין עֲבֹתִים הָיְתָה צַמַּרְתּוֹ - אפילו הצמרת (ראש העץ) היה בעל ענפים עבים:
(ד) מַיִם גִּדְּלוּהוּ - ריבוי מים הביאו אותו לגדולתו. תְּהוֹם רֹמְמָתְהוּ - מי התהום רוממו אותו. אֶת נַהֲרֹתֶיהָ הֹלֵךְ סְבִיבוֹת מַטָּעָהּ - הנהרות ממי התהום היו משקים סביב המטע (סביב אשור).וְאֶת תְּעָלֹתֶיהָ שִׁלְחָה אֶל כָּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה:
(ה) עַל כֵּן גָּבְהָא קֹמָתוֹ - של סנחריב מלך אשור. - התרבו ענפיו. מִכֹּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה וַתִּרְבֶּינָה סַרְעַפֹּתָיו וַתֶּאֱרַכְנָה פֹארֹתָיו - התארכו ענפיו. מִמַּיִם רַבִּים בְּשַׁלְּחוֹ - בזכות המים הרבים. שנשלחו מהתהום:
(ו) בִּסְעַפֹּתָיו קִנְנוּ כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם - בענפיו עשו העופות קינים לגור בהם (שאשור שלט בכולם) - תחת ענפיו יַלְדוּ. וְתַחַת פֹּארֹתָיו יָלְדוּ כֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּבְצִלּוֹ יֵשְׁבוּ כֹּל גּוֹיִם רַבִּים:
(ז) וַיְּיִף - היה יפה תואר (בְּגוֹדל ובאורך ענפיו). בְּגָדְלּוֹ בְּאֹרֶךְ דָּלִיּוֹתָיו כִּי הָיָה שָׁרְשׁוֹ אֶל מַיִם רַבִּים - ולכן גָדַל:
(ח) אֲרָזִים לֹא עֲמָמֻהוּ - ארזים יפים אחרים, לא החלישו את מראה יוֹפְיוֹ.(כי אשור עלה על כולם). בְּגַן אֱלֹהִים - בכל העולם שהאלוקים ברא. בְּרוֹשִׁים לֹא דָמוּ אֶל סְעַפֹּתָיו - ענפי שאר ברושים לא דמו ליופי הענפים שלו. וְעַרְמֹנִים לֹא הָיוּ כְּפֹארֹתָיו - ענפי עצי "עַרְמוֹן" לא דמו לענפי הארז המשובח ההוא (לאשור). (שלא היה מלך גדול מאשור בכל העולם). כָּל עֵץ בְּגַן אֱלֹהִים לֹא דָמָה אֵלָיו בְּיָפְיוֹ:
כתובים
דברי הימים א פרק יב
(טז) אֵלֶּה הֵם אֲשֶׁר עָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בניסן שכבר התחילו להפשיר השלגים וְהוּא והמים מְמַלֵּא עַל כָּל גדיתיו גְּדוֹתָיו של נהר הירדן עד שנתמלאו כל שפתיו ולגבורה גדולה נחשב מי שיכול לעבור במים כ"כ עמוקים ושוצפים ובכל זאת וַיַּבְרִיחוּ אֶת כָּל הָעֲמָקִים לַמִּזְרָח וְלַמַּעֲרָב אפילו שנתייגעו לעבור במים עדיין הם הכריחו את יושבי העמקים ההגריים לצאת משם: ס (יז) וַיָּבֹאוּ מִן בְּנֵי בִנְיָמִן וִיהוּדָה עַד לַמְצָד לְדָוִיד ששם הוא נחבא מפני שאול. וכשבאו היה עמהם עמשי משבט יהודה כדי שדוד לא יחשוד שבני בנימין באו לכפותו ולהביאו אל שאול: (יח) וַיֵּצֵא דָוִיד מן המצד לִפְנֵיהֶם וַיַּעַן וַיֹּאמֶר לָהֶם אִם לְשָׁלוֹם בָּאתֶם אֵלַי לְעָזְרֵנִי יִהְיֶה לִּי עֲלֵיכֶם לֵבָב לְיָחַד שהקב"ה יתן בליבי שיהיה לבבי עליכם להיות לעם אחד ואהובים זה לזה וְאִם לְרַמּוֹתַנִי באתם כי ראה שבאו מבני בנימין אחי שאול חשש בדבר ואמרלְצָרַי בְּלֹא חָמָס בְּכַפַּי הנה באתם לרמות אותי ולתפוס אותי ולהצר לי בחנם בלי שעשיתי חמס כי לא עשיתי שום דבר רע לשאול יֵרֶא אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ אז הקב"ה יראה ויעזור לי לגלות את המרמה וְיוֹכַח שלא להיות עם אחד: ס (יט) וְרוּחַ לָבְשָׁה אֶת עֲמָשַׂי רֹאשׁ השלושים הַשָּׁלִישִׁים לדבר בשם כולם לְךָ דָוִיד באנו להנאתך ולטובתך וְעִמְּךָ בֶן יִשַׁי וחפצים אנו להיות אתך שָׁלוֹם שָׁלוֹם לְךָ וְשָׁלוֹם לְעֹזְרֶךָ הרי אנו רואים הלום איתך וכי שאול לא הצליח לשים את ידו עליך כִּי עֲזָרְךָ אֱלֹהֶיךָ וַיְקַבְּלֵם דָּוִיד והאמין לדבריהם ולדברי עמשי שהיה בן אחותו אביגיל שהייתה אחותו מן האם וַיִּתְּנֵם בְּרָאשֵׁי הַגְּדוּד להיות אחראיים: פ (כ) וּמִמְּנַשֶּׁה נָפְלוּ עַל דָּוִיד בְּבֹאוֹ עִם פְּלִשְׁתִּים כשהלכו להלחם עַל שָׁאוּל לבקש ממנו עצה לַמִּלְחָמָה בה נהרג שאול וְלֹא עֲזָרֻם כִּי בְעֵצָה שִׁלְּחֻהוּ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים לֵאמֹר בְּרָאשֵׁינוּ יִפּוֹל אֶל אֲדֹנָיו שָׁאוּל: (כא) וכשחזר מהמלחמה בְּלֶכְתּוֹ אֶל צִיקְלַג נָפְלוּ עָלָיו מִמְּנַשֶּׁה עַדְנַח וְיוֹזָבָד וִידִיעֲאֵל וּמִיכָאֵל וְיוֹזָבָד וֶאֱלִיהוּא וְצִלְּתָי רָאשֵׁי הָאֲלָפִים שכל אחד היה ראש על אלף אנשים אֲשֶׁר לִמְנַשֶּׁה: (כב) וְהֵמָּה עָזְרוּ עִם דָּוִיד עַל הַגְּדוּד של העמלקים ששבו את נשי דוד ואנשיו כמו שמובא בספר שמואל א כִּי גִבּוֹרֵי חַיִל כֻּלָּם וַיִּהְיוּ שָׂרִים בַּצָּבָא: (כג) כִּי לְעֶת יוֹם בְּיוֹם ובסופו של דבר בכל יום ויום יָבֹאוּ עוד אנשים עַל דָּוִיד לְעָזְרוֹ עַד לְמַחֲנֶה גָדוֹל כְּמַחֲנֵה אֱלֹהִים: פ (כד) וְאֵלֶּה מִסְפְּרֵי רָאשֵׁי הֶחָלוּץ לַצָּבָא בָּאוּ לחברון עַל דָּוִיד חֶבְרוֹנָה לאחר שמלך על בני יהודה לְהָסֵב מַלְכוּת שָׁאוּל אֵלָיו כְּפִי שאמר יְקֹוָק: ס (כה) בְּנֵי יְהוּדָה נֹשְׂאֵי צִנָּה וָרֹמַח שֵׁשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת חֲלוּצֵי צָבָא: ס (כו) מִן בְּנֵי שִׁמְעוֹן גִּבּוֹרֵי חַיִל לַצָּבָא שִׁבְעַת אֲלָפִים וּמֵאָה: ס (כז) מִן בְּנֵי הַלֵּוִי אַרְבַּעַת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת: ס (כח) וִיהוֹיָדָע אביו של בניהו הַנָּגִיד לְאַהֲרֹן וְעִמּוֹ שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁבַע מֵאוֹת: ס (כט) וְצָדוֹק נַעַר גִּבּוֹר חָיִל וּבֵית אָבִיו שָׂרִים עֶשְׂרִים וּשְׁנָיִם: ס (ל) וּמִן בְּנֵי בִנְיָמִן אֲחֵי שָׁאוּל שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְעַד הֵנָּה מַרְבִּיתָם שֹׁמְרִים מִשְׁמֶרֶת בֵּית שָׁאוּל:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה