מקרא
ויקרא פרק כה
(מא) וְיָצָא מֵעִמָּךְ הוּא וּבָנָיו שניזונו על ידי האדון עִמּוֹ וְשָׁב אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ וְאֶל אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו יָשׁוּב:
(מב) כִּי עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד אחד המוכר את עצמו או שמכרוהו ב"ד אינו נמכר כדרך שמוכרין העבדים כנעניים בהכרזה בפרהסיא על אבן המקח לומר ולהכריז יש כאן עבד לימכר ולא בסימטא שנאמר לא ימכרו ממכרת עבד אינו נמכר אלא בצנעה ודרך כבוד כמו כן אין האדון יכול למכור עבד עברי לאחר ולא ליתנו לאחר במתנה שנאמר לא ימכרו ממכרת עבד דהיינו כעבד שנמכר לזה ולזה[1]:
(מג) לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ כל עבד עברי אסור לעבוד בו בפרך ואין חילוק בין מכרוהו בית דין או מוכר עצמו או אמה העבריה. ועבודת פרך יש בה שני עניינים אחד זו עבודה שאין לה קצבה לפיכך אמרו חכמים שלא יאמר לו עדור תחת הגפנים עד שאבא שהרי לא נתן לו קצבה אלא יאמר לו עדור עד שעה פלונית או עד מקום פלוני וי"א שהאיסור הוא להעבידו בעבודה יותר מדאי ושלא כדרך שאר פועלים ולפיכך אסור לומר עשה במלאכה פלונית עד שאבא והוא מכוין שיהא שוהה כדי שירבה במלאכה יותר מדאי ויאמר לו לא היה לי פנאי לבא עד עתה ועל זה נאמר -[2] וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ:
(מד) וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ לָךְ מֵאֵת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם שאינם משבעה האומות שנאמר בהם לא תחיה כל נשמה[3] מֵהֶם תִּקְנוּ עֶבֶד וְאָמָה:
(מה) וְגַם מִבְּנֵי הַתּוֹשָׁבִים הַגָּרִים עִמָּכֶם שבאו מסביבותיכם לישא נשים בארצכם וילדו להם הבן הולך אחר האב ואינו בכלל לא תחיה אלא אתה מותר לקנותו כעבד[4] מֵהֶם תִּקְנוּ וּמִמִּשְׁפַּחְתָּם אֲשֶׁר עִמָּכֶם אֲשֶׁר הוֹלִידוּ בְּאַרְצְכֶם וְהָיוּ לָכֶם לַאֲחֻזָּה:
(מו) וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם החזיקו בהם לנחלה לצורך[5] לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחֻזָּה לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ ובא למעט שאין לו רשות לשחררו[6] וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ: ס
(מז) וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר והוא וְתוֹשָׁב עִמָּךְ וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ וְנִמְכַּר לְגֵר תּוֹשָׁב עִמָּךְ אוֹ לְעֵקֶר לעבודה זרה שמצוה לעקרה מִשְׁפַּחַת גֵּר לעובד עבודה זרה[7]:
(מח) אַחֲרֵי נִמְכַּר כלומר אע"ג שמכר עצמו והביא עצמו למצב זה בכל זאת מיד גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ ולא תמתין ליובל[8] אֶחָד מֵאֶחָיו יִגְאָלֶנּוּ:
(מט) אוֹ דֹדוֹ אוֹ בֶן דֹּדוֹ יִגְאָלֶנּוּ אוֹ מִשְּׁאֵר בְּשָׂרוֹ מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ יִגְאָלֶנּוּ הקרוב הקרוב קודם אוֹ הִשִּׂיגָה יָדוֹ או יד הציבור משיגה לפדותו[9] וְנִגְאָל:
(נ) וְחִשַּׁב עִם קֹנֵהוּ יזהיר הכתוב שידקדק עמו בחשבון ולא יבוא עליו בעקיפין, לפי שגזל הגוי אסור מפני חלול ה', ובגוי שתחת ידו הכתוב מדבר ואף על פי כן הזהירה עליו התורה שיזהר עמו שלא יגזול אותו[10]מִשְּׁנַת הִמָּכְרוֹ לוֹ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל וְהָיָה כֶּסֶף מִמְכָּרוֹ בְּמִסְפַּר שָׁנִים כִּימֵי שָׂכִיר יִהְיֶה עִמּוֹ יחשוב כאלו נשכר עמו כל שנה במנה וינכה לו[11]:
נביא
יחזקאל פרק לג
(לא) וְיָבוֹאוּ אֵלֶיךָ כִּמְבוֹא עָם - באסיפה של עם. וְיֵשְׁבוּ לְפָנֶיךָ עַמִּי וְשָׁמְעוּ אֶת דְּבָרֶיךָ וְאוֹתָם לֹא יַעֲשׂוּ כִּי עֲגָבִים בְּפִיהֶם הֵמָּה עֹשִׂים - עושים הנבואה. בפיהם "כשיר עגבים"- כשיר של שחוק. אַחֲרֵי בִצְעָם לִבָּם הֹלֵךְ - רדיפת וחמדת הממון:
(לב) וְהִנְּךָ לָהֶם כְּשִׁיר עֲגָבִים יְפֵה קוֹל וּמֵטִב נַגֵּן וְשָׁמְעוּ אֶת דְּבָרֶיךָ וְעֹשִׂים אֵינָם אוֹתָם - לא מקיימים דברי התוכחה שבנבואה.
(לג) וּבְבֹאָהּ הִנֵּה בָאָה - כשתבוא הפורענות יאמרו:
"הנה באה" - הנבואה שאמר !!. וְיָדְעוּ כִּי נָבִיא הָיָה בְתוֹכָם:
"הנה באה" - הנבואה שאמר !!. וְיָדְעוּ כִּי נָבִיא הָיָה בְתוֹכָם:
יחזקאל פרק לד
(א) וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר:
(ב) בֶּן אָדָם הִנָּבֵא עַל רוֹעֵי יִשְׂרָאֵל הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם לָרֹעִים כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹהִים הוֹי רֹעֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ רֹעִים אוֹתָם - שהרועים היו רועים את עצמם ורק לתועלתם. הֲלוֹא הַצֹּאן יִרְעוּ הָרֹעִים - הרי את הצאן צריכים היו לרעות.
(ג) אֶת הַחֵלֶב תֹּאכֵלוּ וְאֶת הַצֶּמֶר תִּלְבָּשׁוּ הַבְּרִיאָה תִּזְבָּחוּ - הצאן המשובח והבריא היו שוחטים ואוכלים, והַצֹּאן לֹא רעוּ. הַצֹּאן לֹא תִרְעוּ:
(ד) אֶת הַנַּחְלוֹת - הצאן שיש להן כְּאֵבים שונים לֹא חִזַּקְתֶּם. לֹא חִזַּקְתֶּם וְאֶת הַחוֹלָה לֹא רִפֵּאתֶם וְלַנִּשְׁבֶּרֶת לֹא חֲבַשְׁתֶּם וְאֶת הַנִּדַּחַת לֹא הֲשֵׁבֹתֶם - העזובה לא החזרתם לעדר. וְאֶת הָאֹבֶדֶת לֹא בִקַּשְׁתֶּם - למצוא אותה. וּבְחָזְקָה רְדִיתֶם אֹתָם וּבְפָרֶךְ - משלתם בהם בחוזקה ובפרך:
(ה) וַתְּפוּצֶינָה מִבְּלִי רֹעֶה - התפזרו כאילו אין להן רועה. וַתִּהְיֶינָה לְאָכְלָה לְכָל חַיַּת הַשָּׂדֶה וַתְּפוּצֶינָה:
(ו) יִשְׁגּוּ צֹאנִי - יתעו ממקום למקום כהפקר. בְּכָל הֶהָרִים וְעַל כָּל גִּבְעָה רָמָה וְעַל כָּל פְּנֵי הָאָרֶץ נָפֹצוּ צֹאנִי וְאֵין דּוֹרֵשׁ וְאֵין מְבַקֵּשׁ:
(ז) לָכֵן רֹעִים שִׁמְעוּ אֶת דְּבַר ה':
(ח) חַי אָנִי נְאֻם ה’ אֱלוֹהִים אִם לֹא יַעַן הֱיוֹת צֹאנִי לָבַז - שהצאן היה לביזה. וַתִּהְיֶינָה צֹאנִי לְאָכְלָה לְכָל חַיַּת הַשָּׂדֶה מֵאֵין רֹעֶה וְלֹא דָרְשׁוּ רֹעַי אֶת צֹאנִי וַיִּרְעוּ הָרֹעִים אוֹתָם וְאֶת צֹאנִי לֹא רָעוּ:
(ט) לָכֵן הָרֹעִים שִׁמְעוּ דְּבַר ה':
(י) כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹהִים הִנְנִי אֶל הָרֹעִים וְדָרַשְׁתִּי אֶת צֹאנִי מִיָּדָם וְהִשְׁבַּתִּים מֵרְעוֹת צֹאן - אמנע מהם להיות רועים. וְלֹא יִרְעוּ עוֹד הָרֹעִים אוֹתָם וְהִצַּלְתִּי צֹאנִי מִפִּיהֶם וְלֹא תִהְיֶיןָ לָהֶם לְאָכְלָה:
(יא) כִּי כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹהִים הִנְנִי אָנִי וְדָרַשְׁתִּי אֶת צֹאנִי וּבִקַּרְתִּים - אחקור אודותם ואדאג להם:
(יב) כְּבַקָּרַת רֹעֶה עֶדְרוֹ בְּיוֹם הֱיוֹתוֹ בְתוֹךְ צֹאנוֹ נִפְרָשׁוֹת - כמו שחוקר ודואג הרועה לצאנו, שלא יתפזרו ויאבדו. כֵּן אֲבַקֵּר אֶת צֹאנִי - בנ"י, וְהִצַּלְתִּי אֶתְהֶם מִכָּל הַמְּקוֹמֹת אֲשֶׁר נָפֹצוּ שָׁם בְּיוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל - בימי הגלות, המלאים בצרות ויסורים. (ענן וערפל, משל לחושך, צרות ויסורים)
כתובים
דברי הימים א פרק טז
(א) וַיָּבִיאוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיַּצִּיגוּ העמידו אֹתוֹ בְּתוֹךְ הָאֹהֶל אֲשֶׁר נָטָה לוֹ דָּוִיד וַיַּקְרִיבוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים לִפְנֵי הָאֱלֹהִים: (ב) וַיְכַל דָּוִיד מֵהַעֲלוֹת הָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים וַיְבָרֶךְ אֶת הָעָם בְּשֵׁם יְקֹוָק: (ג) וַיְחַלֵּק לְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה לְאִישׁ כִּכַּר לֶחֶם וְאֶשְׁפָּר מנה יפה בגודל ששית פר וַאֲשִׁישָׁה כלי ליין המכיל ששית הין - בספר שמואל מסופר שאח"כ - "וילך כל העם איש לביתו וישב דוד לברך את ביתו", ועזרא מצא בדברי הימים אשר למלכי בית דוד כי בטרם שהלכו העם סדר דוד תחלה את משמרת הארון ועבודת המשכן ככל המסופר בספר זה, והעתיקו, לבאר שרק אחר המעשים האלה הלכו העם לביתם ודוד לביתו: (ד) וַיִּתֵּן לִפְנֵי אֲרוֹן יְקֹוָק מִן הַלְוִיִּם מְשָׁרְתִים לכבד ולנקות לפני הארון וגם נתן לוים כדי וּלְהַזְכִּיר לומר אותן שני מזמורים שכתוב בהם מזמור לדוד להזכיר (תהלים ל"ח) וּלְהוֹדוֹת על טובותיו שמזמור הודווּלְהַלֵּל בספור שבחיו במזמורי הללויה לַיקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: פ (ה) ועל הלוים הנ"ל שנתן לפני הארון אָסָף היה הָרֹאשׁ וּמִשְׁנֵהוּ זְכַרְיָה יְעִיאֵל וּשְׁמִירָמוֹת וִיחִיאֵל וּמַתִּתְיָה וֶאֱלִיאָב וּבְנָיָהוּ וְעֹבֵד אֱדֹם וִיעִיאֵל בִּכְלֵי נְבָלִים וּבְכִנֹּרוֹת וְאָסָף בַּמְצִלְתַּיִם מַשְׁמִיעַ: (ו) וּבְנָיָהוּ וְיַחֲזִיאֵל הַכֹּהֲנִים בַּחֲצֹצְרוֹת כפי הדין שהכהנים תוקעים בחצוצרות, וצריך שני כהנים כמבואר בערכין תָּמִיד לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים: (ז) בַּיּוֹם הַהוּא אָז נָתַן דָּוִיד שני מזמורים אלה לאומרם בָּרֹאשׁ לפני אמירת מזמורים אחרים לְהֹדוֹת לַיקֹוָק ונתנם לאמרם בְּיַד אָסָף שהיה מתחיל הודו לה' קראו בשמו וְאֶחָיו אחרי כן עונים אחריו - : פ (ח) הוֹדוּ לַיקֹוָק קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הודאה פרטיית על הטובות הפרטיות ויקראו בשמו לפרסם מעשיו הפרטיים הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילֹתָיו הם ההנהגות והמעשים שיעשה לפי מדותיו רחום וחנון ורב חסד שהוא לפי מעשה בני אדם ולפי השכר והעונש: מבואר בסדר עולם שמזמור הראשון עד פסוק כ"ג היו אומרים בבקר, והמזמור השני מפסוק כ"ג ואילך היו אומרים בין הערבים, ומזמור הראשון יסדו דוד בספר תהלותיו פרק ק"ה: (ט) שִׁירוּ לוֹ בפהזַמְּרוּ לוֹ בכלי נגינה שִׂיחוּ שתהא שיחתכם תמיד בְּכָל נִפְלְאֹתָיו: (י) הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ מורה על ההנהגה שנוהג בקדש, שהיא מובדלת מחקות הטבע הקבועים אל הנהגה קדושה מופלאת, וזה יהיה לפי קדושת ישראל ומעשיהם שלפיהן יתקדש שמו גם הוא ועל ידי זה - יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי יְקֹוָק מצד שהבקשה בעצמה היא התכלית, כי ה' לא יושג לעולם רק יבוקש תמיד וזאת היא התכלית: (יא) דִּרְשׁוּ יְקֹוָק וְעֻזּוֹ הארון נקרא עוז, כלומר, דרשו משכן הארון ושם התפללו לפניו שעקר הוא הדרישה לא המציאה, כי אין מי שישיג עצמותו רק צריך לדרוש מעשיו בַּקְּשׁוּ התפללו ל - פָנָיו תָּמִיד כי בארץ ישראל הם פני השכינה ושם תקובל תפלתו מהרה: (יב) זִכְרוּ נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה כמו קריעת ים סוף והעמדת השמש והמן וכדומה מֹפְתָיו שעשה לברר דבריו, כמו הפיכת המטה לנחש וכדומה וּמִשְׁפְּטֵי פִיהוּ שהם המכות והעונשים שעשה במצרים שהיה מצד העונש על עונותיהם בדרך משפט, והם היו מובדלים מכל המשפטים שעושה בעולם במה שהיה משפטי פיהו, שאמר בפירוש בפיו שיעשה בהם משפט הזה והתרה בם תחלה בכל מכה: (יג) זאת תזכרו אתם - זֶרַע יִשְׂרָאֵל שעשה לו ה' מצד שהוא עַבְדּוֹ ועבד אותו באמונה, ואתם - בְּנֵי יַעֲקֹב שהם בְּחִירָיו: (יד) הוּא יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ משגיח עלינו בפרטות אף על פי ש - בְּכָל הָאָרֶץ מִשְׁפָּטָיו והוא מנהיג העולם כולו, אבל הוא אלהינו בייחוד ואנחנו עַמו:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה