פרשת במדבר יום ב'

מקרא

במדבר פרק א

(מח) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

(מט) אַךְ אֶת מַטֵּה לֵוִי לֹא תִפְקֹד אע"ג שהבין משה שלא ימנה את בני לוי כמבואר לעיל היה מסופק בדבר מה יעשה בהם, וכאשר השלים מנין העם ונשארו הלוים לבדם, פירש לו הקב"ה שלא ימנה אותם בתוך בני ישראל וימנה אותם לבדם, כי יפקידם על משכן העדות[1] וְאֶת רֹאשָׁם לֹא תִשָּׂא בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

(נ) וְאַתָּה הַפְקֵד תמנה[2] אֶת הַלְוִיִּם עַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת הוא אהל מועד והמשכן לארון ששם העדות וְעַל כָּל כֵּלָיו כמנורה והשלחן והמזבחות וְעַל כָּל אֲשֶׁר לוֹ הם כלי הכלים[3] הֵמָּה יִשְׂאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן בנסוע המחנה וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְהֵם יְשָׁרְתֻהוּ בהקמתו וְסָבִיב לַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ מד' רוחותיו בחנותן להזהיר ולשמור שלא יקרב זר אליו[4]:

(נא) וּבִנְסֹעַ הַמִּשְׁכָּן יוֹרִידוּ אֹתוֹ להסיר הבריחים והעמודים הַלְוִיִּם וּבַחֲנֹת הַמִּשְׁכָּן יָקִימוּ אֹתוֹ הַלְוִיִּם וְהַזָּר הַקָּרֵב אפי' כהן הבא לעבודת לויים בפריקת המשכן והקמתו חייב מיתה, כי הכהן גם הוא נקרא זר לעבודה זו[5] יוּמָת בידי שמים[6]:

(נב) וְחָנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ על שבטו[7] וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ לְצִבְאֹתָם:

(נג) וְהַלְוִיִּם יַחֲנוּ סָבִיב לְמִשְׁכַּן הָעֵדֻת וְלֹא יִהְיֶה קֶצֶף עַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל פי' הכתוב למעלה למה יחנו סביב שלא יקרב אל המשכן אחד מעדת בני ישראל וימות וזה טעם ולא יהיה קצף כעוזא שנגע בארון ושם כתוב ויחר אף ה' בעוזא[8] וְשָׁמְרוּ הַלְוִיִּם אֶת מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן הָעֵדוּת שישמרו אותו בלילה וילכו סביב המשכן, כמו שאמרו (ספרי קרח קטז) הכהנים שומרים מבפנים והלוים מבחוץ, והם כלם כשומרים לראש המלך והוא מצוה לדורות גם במקדש[9]:

(נד) וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ שלא נגעו במשכן לעולם[10]: פ

במדבר פרק ב

(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בעבור כי אהרן ובניו ישימו משא הקהתים בכתף[11] לֵאמֹר:

(ב) אִישׁ עַל דִּגְלוֹ וכל דגל היה בצבע שונה כצבע אבנו של אותו השבט הקבועה בחושן[12] בְאֹתֹת סימנים היו בכל דגל ודגל וקדמונינו אמרו שהיה בדגל ראובן צורת אדם מכח דרש דודאים ובדגל יהודה צורת אריה כי בו המשילו יעקב ובדגל אפרים צורת שור מטעם בכור שור ובדגל דן צורת נשר עד שידמו לכרובים שראה יחזקאל הנביא[13] לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד מרחוק מיל שהוא אלפים אמה[14] סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ:

(ג) וְהַחֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה לצד פתח אהל מועד שהוא במזרח דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה לְצִבְאֹתָם לפי שיהודה גדול ומלך - חונה לפני שער המלך וכן מצינו במשה ואהרן לפי שהיו גדולים, לפני אהל מועד משה ואהרן ובניו[15] וְנָשִׂיא לִבְנֵי יְהוּדָה נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב:

(ד) וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם אַרְבָּעָה וְשִׁבְעִים אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וכן כל הפקודים למחנה יהודה (פסוק ט), וכן בכולם, הכל דברי השם אל משה, ונמשך למעלה (פסוק א) על וידבר ה' אל משה ואל אהרן, כי לא מנאם משה עתה פעם אחרת, וכן אלה פקודי בני ישראל (פסוק לב), גם כן דברי השם, והזכיר כל זה להודיע שמימי המנין ועד שנתקנו המחנות וחנו לדגליהם ונסעו, שהיה עשרים יום (להלן י, יא) לא נפקד מהם איש, וזה היה מעשה נס, שלא מת אחד מכל העם הגדול ההוא תוך עשרים יום[16]:

(ה) וְהַחֹנִים עָלָיו עמו[17] מַטֵּה יִשָּׂשכָר וְנָשִׂיא לִבְנֵי יִשָּׂשכָר נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר:

(ו) וּצְבָאוֹ וּפְקֻדָיו אַרְבָּעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת:

(ז) מַטֵּה זְבוּלֻן וְנָשִׂיא לִבְנֵי זְבוּלֻן אֱלִיאָב בֶּן חֵלֹן:

(ח) וּצְבָאוֹ וּפְקֻדָיו שִׁבְעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת:

(ט) כָּל הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה יְהוּדָה מְאַת אֶלֶף וּשְׁמֹנִים אֶלֶף וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת לְצִבְאֹתָם רִאשֹׁנָה יִסָּעוּ כשרואין הענן מסתלק תוקעין הכהנים בחצוצרות ונוסע מחנה יהודה תחלה וכשהולכין הולכין כדרך חנייתן הלוים והעגלות באמצע דגל יהודה במזרח ושל ראובן בדרום ושל אפרים במערב ושל דן בצפון[18]: ס

(י) דֶּגֶל מַחֲנֵה רְאוּבֵן תֵּימָנָה דרומה[19] לְצִבְאֹתָם וְנָשִׂיא לִבְנֵי רְאוּבֵן אֱלִיצוּר בֶּן שְׁדֵיאוּר:

(יא) וּצְבָאוֹ וּפְקֻדָיו שִׁשָּׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת:

(יב) וְהַחוֹנִם עָלָיו מַטֵּה שִׁמְעוֹן וְנָשִׂיא לִבְנֵי שִׁמְעוֹן שְׁלֻמִיאֵל בֶּן צוּרִי שַׁדָּי:

(יג) וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם תִּשְׁעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת:

(יד) וּמַטֵּה גָּד וְנָשִׂיא לִבְנֵי גָד אֶלְיָסָף בֶּן רְעוּאֵל:

(טו) וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם חֲמִשָּׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים:

(טז) כָּל הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה רְאוּבֵן מְאַת אֶלֶף וְאֶחָד וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים לְצִבְאֹתָם וּשְׁנִיִּם יִסָּעוּ: ס

(יז) וְנָסַע אֹהֶל מוֹעֵד מַחֲנֵה הַלְוִיִּם בְּתוֹךְ הַמַּחֲנֹת לאחר שני דגלים הללו[20] כי הגרשונים והמררים נוסעים בין דגל יהודה ובין דגל ראובן והקהתים נוסעים ועמהם אהרן ובניו בין דגל יהודה ובין דגל אפריםכַּאֲשֶׁר יַחֲנוּ כֵּן יִסָּעוּ שב אל המחנות שהם ישראל לא אל מחנה הלוים כי יחנה דגל יהודה למזרח כי הגרשוני שהוא למערב המקדש ומררי בצפון יחדו יסעו אִישׁ עַל יָדוֹ על מקומו לְדִגְלֵיהֶם: ס

(יח) דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם לְצִבְאֹתָם יָמָּה לרחל דגל בפני עצמה אפרים מנשה ובנימין[21] וְנָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרַיִם אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד:

(יט) וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם אַרְבָּעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת:

(כ) וְעָלָיו מַטֵּה מְנַשֶּׁה וְנָשִׂיא לִבְנֵי מְנַשֶּׁה גַּמְלִיאֵל בֶּן פְּדָהצוּר:

(כא) וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף וּמָאתָיִם:

(כב) וּמַטֵּה בִּנְיָמִן וְנָשִׂיא לִבְנֵי בִנְיָמִן אֲבִידָן בֶּן גִּדְעֹנִי:

(כג) וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם חֲמִשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת:

(כד) כָּל הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה אֶפְרַיִם מְאַת אֶלֶף וּשְׁמֹנַת אֲלָפִים וּמֵאָה לְצִבְאֹתָם וּשְׁלִשִׁים יִסָּעוּ: ס

(כה) דֶּגֶל מַחֲנֵה דָן דגל רביעי לבן שפחת רחל[22] צָפֹנָה לְצִבְאֹתָם וְנָשִׂיא לִבְנֵי דָן אֲחִיעֶזֶר בֶּן עַמִּישַׁדָּי:

(כו) וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם שְׁנַיִם וְשִׁשִּׁים אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת:

(כז) וְהַחֹנִים עָלָיו מַטֵּה אָשֵׁר וְנָשִׂיא לִבְנֵי אָשֵׁר פַּגְעִיאֵל בֶּן עָכְרָן:

(כח) וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם אֶחָד וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת:

(כט) וּמַטֵּה נַפְתָּלִי וְנָשִׂיא לִבְנֵי נַפְתָּלִי אֲחִירַע בֶּן עֵינָן:

(ל) וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת:

(לא) כָּל הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה דָן מְאַת אֶלֶף וְשִׁבְעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת לָאַחֲרֹנָה יִסְעוּ לְדִגְלֵיהֶם: פ

נביא

(ח) מִיָּמִים רַבִּים תִּפָּקֵד - עוד מזמן, שחטאת כנגד ישראל, תִּזָכֵר, וה' יתן בלבך לבוא נגד ישראל ואז ה' יִפָּרַע ממך. בְּאַחֲרִית הַשָּׁנִים תָּבוֹא אֶל אֶרֶץ מְשׁוֹבֶבֶת מֵחֶרֶב - ארץ שיושביהָ שבו אֵליהָ, לאחר שגלו מפני החרב שבאה עליהָ. מְקֻבֶּצֶת מֵעַמִּים רַבִּים - שבנ"י התקבצו ממקומות רבים. עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ לְחָרְבָּה תָּמִיד - שמה בא"י תִּפָקֵד. וְהִיא מֵעַמִּים הוּצָאָה - ויושבי ארץ זו (א"י)הוצאו מהעמים שגלו לשם. וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח כֻּלָּם - וכעת יושבים בה בבטחה:

 (ט) וְעָלִיתָ כַּשֹּׁאָה תָבוֹא כֶּעָנָן - שְגוֹג יבוא על א"י כחושך שבא פתאום. לְכַסּוֹת הָאָרֶץ תִּהְיֶה אַתָּה וְכָל אֲגַפֶּיךָ - וכל חַיָילֶךָ. וְעַמִּים רַבִּים אוֹתָךְ:

(י) כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹהִים וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יַעֲלוּ דְבָרִים עַל לְבָבֶךָ וְחָשַׁבְתָּ מַחֲשֶׁבֶת רָעָה:

(יא) וְאָמַרְתָּ אֶעֱלֶה עַל אֶרֶץ פְּרָזוֹת - ארץ בלי חומה. אָבוֹא הַשֹּׁקְטִים יֹשְׁבֵי לָבֶטַח - אבוא להלחם עם אלו שיושבים בהשקט ובבטחה. כֻּלָּם יֹשְׁבִים בְּאֵין חוֹמָה וּבְרִיחַ וּדְלָתַיִם אֵין לָהֶם:

(יב) לִשְׁלֹל שָׁלָל וְלָבֹז בַּז - לקחת שלל וביזה. לְהָשִׁיב יָדְךָ עַל חֳרָבוֹת נוֹשָׁבֹת - להשיב את ידך עליהם פעם נוספת, לכבוש ערים שהיו חָרֵיבוֹת, ועכשיו הן מיושבות. וְאֶל עַם מְאֻסָּף מִגּוֹיִם - שהתאסף מהגלות בין הגויים. עֹשֶׂה מִקְנֶה וְקִנְיָן - שאספו מקנה בהמות, ושאר קִנְיָינִים. יֹשְׁבֵי עַל טַבּוּר הָאָרֶץ - יושבים במרכזה של הארץ:

(יג) שְׁבָא וּדְדָן וְסֹחֲרֵי תַרְשִׁישׁ וְכָל כְּפִרֶיהָ - כל השרים החשובים שלה. יֹאמְרוּ לְךָ הֲלִשְׁלֹל שָׁלָל אַתָּה בָא הֲלָבֹז בַּז - שהעמים יְשַבְּחוּ את גוג ויאמרו:"לשלול שלל וביזה אתה הולך" ??. הִקְהַלְתָּ קְהָלֶךָ לָשֵׂאת כֶּסֶף וְזָהָב לָקַחַת מִקְנֶה וְקִנְיָן לִשְׁלֹל שָׁלָל גָּדוֹל:

(יד) לָכֵן הִנָּבֵא בֶן אָדָם וְאָמַרְתָּ לְגוֹג כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹהִים הֲלוֹא בַּיּוֹם הַהוּא בְּשֶׁבֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל לָבֶטַח תֵּדָע - אז כשישבו לבטח, ותבוא עליהם תדע את גבורת ה':

(טו) וּבָאתָ מִמְּקוֹמְךָ מִיַּרְכְּתֵי צָפוֹן - מסוֹף הצפון. אַתָּה וְעַמִּים רַבִּים אִתָּךְ רֹכְבֵי סוּסִים כֻּלָּם קָהָל גָּדוֹל וְחַיִל רָב:

(טז) וְעָלִיתָ עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל כֶּעָנָן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּהְיֶה וַהֲבִאוֹתִיךָ עַל אַרְצִי לְמַעַן דַּעַת הַגּוֹיִם אֹתִי - שהגויים ידעו גבורתי. בְּהִקָּדְשִׁי בְךָ לְעֵינֵיהֶם גּוֹג - שאקדש לעינהם ע"י הפורענות שאביא עליך:

(יז) כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹהִים הַאַתָּה הוּא אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי בְּיָמִים קַדְמוֹנִים - באותו זמן תדע שאתה הוא זה שהנביאים דברו עליו שיבוא על ישראל. בְּיַד עֲבָדַי נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּבְּאִים בַּיָּמִים הָהֵם שָׁנִים לְהָבִיא אֹתְךָ עֲלֵיהֶם:

(יח) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא בְּיוֹם בּוֹא גוֹג עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה’ אֱלוֹהִים תַּעֲלֶה חֲמָתִי בְּאַפִּי - אכעס מאוד:

(יט) וּבְקִנְאָתִי בְאֵשׁ עֶבְרָתִי דִּבַּרְתִּי - הנבואה הזאת נאמרה - בקנאה ובכעס חזק כָּאֵש. אִם לֹא - לשון שבועה (שיהיה רעש גדול בא"י). בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה רַעַשׁ גָּדוֹל עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל:

(כ) וְרָעֲשׁוּ מִפָּנַי דְּגֵי הַיָּם - יֶחְרֶדוּ וִיפַחַדוּ מִלִפְנֵי כעס ה' - אפילו דגי הים ושאר בע"ח והאנשים. וְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְחַיַּת הַשָּׂדֶה וְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאֲדָמָה וְכֹל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וְנֶהֶרְסוּ הֶהָרִים- יבקעו ההרים. וְנָפְלוּ הַמַּדְרֵגוֹת - יפלו המגדלים (שעולים עליהם במדרגות). וְכָל חוֹמָה לָאָרֶץ תִּפּוֹל:

(כא) וְקָרָאתִי עָלָיו - על גוג. לְכָל הָרַי חֶרֶב - שמכל ההרים תבוא עליו חרב. נְאֻם ה’ אֱלוֹהִים חֶרֶב אִישׁ בְּאָחִיו תִּהְיֶה - שאחד יהרוג בחרב את חבירו (מרוב הבהלה):

(כב) וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ - אשפוט ואוכיח אשמתו. בְּדֶבֶר וּבְדָם וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ - ברד חזק אֵשׁ וְגָפְרִית אַמְטִיר עָלָיו וְעַל אֲגַפָּיו וְעַל עַמִּים רַבִּים אֲשֶׁר אִתּוֹ:

(כג) וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה':

כתובים

דברי הימים א פרק כא

(טז) וַיִּשָּׂא דָוִיד אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ יְקֹוָק עֹמֵד בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם באויר כי נסתלק מהארץ כי לא קיבל רשות לנגוף אך גם לא קיבל רשות לחזור לשמים וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ נְטוּיָה עַל יְרוּשָׁלִָם וַיִּפֹּל דָּוִיד וְהַזְּקֵנִים מְכֻסִּים בַּשַּׂקִּים עַל פְּנֵיהֶם: (יז) וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל הָאֱלֹהִים הֲלֹא אֲנִי אָמַרְתִּי לִמְנוֹת בָּעָם וַאֲנִי הוּא אֲשֶׁר חָטָאתִי וְהָרֵעַ הֲרֵעוֹתִי וְאֵלֶּה הַצֹּאן היינו העם מֶה עָשׂוּ יְקֹוָק אֱלֹהַי תְּהִי נָאמכת יָדְךָ בִּי וּבְבֵית אָבִי וּבְעַמְּךָ לֹא תשלוט לְמַגֵּפָה: ס (יח) וּמַלְאַךְ יְקֹוָק אָמַר אֶל גָּד לֵאמֹר לְדָוִיד כִּי יַעֲלֶה דָוִיד לְהָקִים מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבֻסִי: (יט) וַיַּעַל דָּוִיד בִּדְבַר גָּד אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּשֵׁם יְקֹוָק: (כ) וַיָּשָׁב אָרְנָן החזיר את פניו וַיַּרְא אֶת הַמַּלְאָךְ וְאַרְבַּעַת בָּנָיו של ארנן עִמּוֹ מִתְחַבְּאִים מפחד המלאך וְאָרְנָן היה באמצע ל- דָּשׁ חִטִּים: (כא) וַיָּבֹא דָוִיד עַד אָרְנָן וַיַּבֵּט אָרְנָן וַיַּרְא אֶת דָּוִיד וַיֵּצֵא מִן הַגֹּרֶן וַיִּשְׁתַּחוּ לְדָוִיד אַפַּיִם אָרְצָה: (כב) וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל אָרְנָן תְּנָה לִּי מְקוֹם הַגֹּרֶן וְאֶבְנֶה בּוֹ מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק בְּכֶסֶף מָלֵא במחיר כסף שלם כל משקלו תְּנֵהוּ לִי כדי ש- וְתֵעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל הָעָם: (כג) וַיֹּאמֶר אָרְנָן אֶל דָּוִיד קַח לָךְ את הגורן  וְיַעַשׂ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב בְּעֵינָיו ויקריב קרבנות משלי רְאֵה נָתַתִּי הַבָּקָר לָעֹלוֹת וְהַמּוֹרִגִּים לוח עץ ובתחתיתו תחובים אבנים קטנות והוא מיועד לדישת החיטים לָעֵצִיםלהבעיר את האש על המזבח וְהַחִטִּים לַמִּנְחָה הַכֹּל נָתָתִּי: (כד) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ דָּוִיד לְאָרְנָן לֹא אקח ממך להקריב להקב"ה אלא כִּי קָנֹה אֶקְנֶה בְּכֶסֶף מָלֵא כִּי לֹא אֶשָּׂא אֲשֶׁר לְךָ לַיקֹוָק וְהַעֲלוֹת עוֹלָההניתנת לי ב- חִנָּם: (כה) וַיִּתֵּן דָּוִיד לְאָרְנָן בַּמָּקוֹם שִׁקְלֵי זָהָב מִשְׁקָל שֵׁשׁ מֵאוֹת ובשמואל כתוב 50 שקל אך כאשר ראה שירד האש מהשמים קנה את כל האזור כדי לייחד את המקום לביהמ"ק: (כו) וַיִּבֶן שָׁם דָּוִיד מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים וַיִּקְרָא אֶל יְקֹוָק וַיַּעֲנֵהוּ בָאֵשׁ צורת הענייה הייתה בעצם ירידת האש מִן הַשָּׁמַיִם עַל מִזְבַּח הָעֹלָה: פ (כז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לַמַּלְאָךְ וַיָּשֶׁב חַרְבּוֹ אֶל נְדָנָהּ ולא להשחית כלל יותר: (כח) בָּעֵת הַהִיא בִּרְאוֹת דָּוִיד כִּי עָנָהוּ יְקֹוָק בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי וַיִּזְבַּח שָׁם שהיה רגיל לזבוח שם את כל קרבנותיו: (כט) וּמִשְׁכַּן יְקֹוָק אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה בַמִּדְבָּר וּמִזְבַּח הָעוֹלָה בָּעֵת הַהִיא בַּבָּמָה בְּגִבְעוֹן הבית שעמד בה המשכן והמזבח נקראה במה ע"ש הבמה שעמדה בה - המזבח: (ל) וְלֹא יָכֹל דָּוִיד לָלֶכֶת לְפָנָיו לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים ולכן הקריב את הקרבן הגורן ארנן כִּי נִבְעַת מִפְּנֵי חֶרֶב מַלְאַךְ יְקֹוָק וחש כחו מעכשיו ללכת לגבעון: ס

משנת ההלכה

מלאכת הכותב

       א.       מנעולים הנפתחים ע"י הכוונת אותיות מסוימות אין כל מקום לאסור זאת. והנוהגים בזה היתר בשופי גם בלי עשיית שינוי כל שהו יש להם כר נרחב לסמוך עליו. (שו"ת ציץ אליעזר חלק יג סימן מד)

        ב.        ארון שכתוב על דלתותיו וע"י פתיחתו מפריד האותיות זה מזה ובסגירתו מחברם מותר לפתחו ולסגרו בשבת ואפילו אם רק חלק מהאות כתוב על דלת זו וחלק כתוב על דלת אחרת (שו"ת אג"מ ח"ב סי' מ)

         ג.         אסור לחרוט על לוח ממחק בשבת (חומר שניתן לכתוב עליו בי עט ושוב מוחקין ע"י הפרדת חלקיו) (שמירת שבת כהלכתה פט"ז סעי' כב) 

        ד.        מותר לשחק במשחקי אותיות או ציורים שבהם מניחים את חלקי האותיות או התמונה זה ליד זה ועי"ז נעשית מילה או תמונה ואין בחיבורם משום כותב אבל אם החלקים מתחברים ומהדקים זה עם זה יש בחיבורם משום כותב וכן אם מונחים במסגרת (שמירת שבת כהלכתה פט"ז סעי' כג)

       ה.       אסור לצלם במצלמה בשבת  אפילו שאין בה שום פעולה חשמלית משום כותב וכ"ש שאין לפתח או להדפיס פילם בשבת (שמירת שבת כהלכתה שם סעי' כו)

         ו.         אסור לכתוב באוכלין ולפיכך אסור לעשות צורת אות או כל צורה אחרת ע"י אוכלין כגון לסדר סוכריות או קרם כדי לעשות אות או ציור מסוים וכן אסור לחתוך את המאכל בצורה מסויימת (שמירת שבת כהלכתה פי"א סעי' יב יג)

         ז.         מד חום שמניחים על המצח ועי"כ משתנה צבעו או שע"י נצבעת אות או מספר מסויים שהיה ניכר לפני שבת מותר להשתמש בו לצורך חולה בשבת אבל אם צורת הואת או המספר ניכר רק עכשיו בזמן המדידה אסור (שמירת שבת כהלכתה פ"מ סעי' ב)

---

[1] רמב"ן

[2] רש"י "דכל מיתות האמורות בקודש ומקדש, כלן מיתתן בידי שמים, כמ"ש הסמ"ג שלא מצינו מיתת ב"ד בקדש ומקדש, וכן מדאמר ולא יהיה קצף על בני ישראל. הנה היא מיתה בידי שמים, כבמעשה קרח דכתיב כי יצא הקצף, שהיתה מיתה בידי שמים (הרא"ם) ערמב"ם וראב"ד ספ"ג מכלי מקדש, ועוד דבמיתות ב"ד בא הלשון כפול מות יומת". הכתב והקבלה

[3] אבע"ז

[4] חזקוני

[5] הכתב והקבלה

[6] רש"י

[7] אבע"ז

[8] אבע"ז

[9] רמב"ן

[10] פי' ר' יוסף בכור שור

[11] אבע"ז

[12] רש"י

[13] אבע"ז

[14] רש"י

[15] פי' ר' יוסף בכור שור

[16] רמב"ן

[17] אבע"ז

[18] רש"י

[19] ת"א

[20] רש"י

[21] חזקוני

[22] חזקוני