מקרא
(יט) וְעֶרְוַת אֲחוֹת אִמְּךָ וַאֲחוֹת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה כִּי אֶת שְׁאֵרוֹ הֶעֱרָה עֲוֹנָם יִשָּׂאוּ:
(כ) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת דֹּדָתוֹ עֶרְוַת דֹּדוֹ גִּלָּה חֶטְאָם יִשָּׂאוּ עֲרִירִים יָמֻתוּ בלא ולד ודומה לו (בראשית טו) ואנכי הולך ערירי יש לו בנים קוברן אין לו בנים מת בלא בנים[1]:
(כא) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֵשֶׁת אָחִיו נִדָּה הִוא השכיבה הזאת מנודה היא ומאוסה[2] ונקראת נדה שכמו שפעמים שהנדה אסורה ופעמים שהיא מותרת אף באשת אח פעמים שהיא אסורה ופעמים שהיא מותרת ע"י יבום כשנתאלמנה בלא זרע[3] עֶרְוַת אָחִיו גִּלָּה עֲרִירִים יִהְיוּ:
(כב) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל חֻקֹּתַי שלא לעבור על אזהרות אלו העריות וְאֶת כָּל מִשְׁפָּטַי משפטי העונש[4] וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָקִיא אֶתְכֶם הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לָשֶׁבֶת בָּהּ:
(כג) וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה עָשׂוּ וָאָקֻץ בָּם:
(כד) וָאֹמַר לָכֶם אַתֶּם תִּירְשׁוּ אֶת אַדְמָתָם וַאֲנִי אֶתְּנֶנָּה לָכֶם לָרֶשֶׁת אֹתָהּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים:
(כה) וְהִבְדַּלְתֶּם בֵּין הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה לַטְּמֵאָה וּבֵין הָעוֹף הַטָּמֵא לַטָּהֹר וְלֹא תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי לָכֶם לְטַמֵּא:
(כו) וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְקֹוָק וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי חכמת התורה חייבה לנו להיותנו מובדלין במאכלנו ובמשתנו ובמלבושנו, ומתוך שאנו מסוגלין במצוות התורה הם מקנאים בנו ומתוך קנאתם ישנאו אותנו[5]:
(כז) וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בָהֶם אוֹב אוֹ יִדְּעֹנִי מוֹת יוּמָתוּ בָּאֶבֶן יִרְגְּמוּ אֹתָם דְּמֵיהֶם בָּם: פ
סליק פרשת קדושים
נביא
יחזקאל פרק כז
כג. חָרָן וְכַנֵּה וָעֶדֶן רֹכְלֵי שְׁבָא - כולם מקומות שסחרו עם צור. אַשּׁוּר כִּלמַד רֹכַלְתֵּךְ - אשור ומדי היו סוחרים איתך.
כד. הֵמָּה רֹכְלַיִךְ בְּמַכְלֻלִים - בכל הדברים המושלמים ביופי. בִּגְלוֹמֵי תְּכֵלֶת וְרִקְמָה וּבְגִנְזֵי בְּרֹמִים - גלימות עשויות מתכלת ורקמה ובתכשיטים יקרים שגונזים ומסתירים אותם בארגזים מיוחדים. בַּחֲבָלִים חֲבֻשִׁים וַאֲרֻזִים בְּמַרְכֻלְתֵּךְ - הארגזים היו מעץ ארז (-ארוזים) וקשורים בחבלים יפים.
כה. אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ שָׁרוֹתַיִךְ מַעֲרָבֵךְ - באו בשיירות של אניות רבות לסחור איתך. וַתִּמָּלְאִי וַתִּכְבְּדִי מְאֹד בְּלֵב יַמִּים - התעשרת מאד מכל ארצות הים.
כו. בְּמַיִם רַבִּים הֱבִיאוּךְ הַשָּׁטִים אוֹתָךְ - המשיטים את הספינה הביאו אותך למקום מים עמוקים. רוּחַ הַקָּדִים שְׁבָרֵךְ בְּלֵב יַמִּים - ושם רוח מזרחית שברה את האוניה שהיתה באמצע הים.
כז. הוֹנֵךְ וְעִזְבוֹנַיִךְ מַעֲרָבֵךְ - כל הסחורות שהיו באניה והעושר הרב שהחזיקה. מַלָּחַיִךְ וְחֹבְלָיִךְ מַחֲזִיקֵי בִדְקֵךְ - כל אנשי הספינה שמוליכים אותה ומתקנים את מה שצריך בה. וְעֹרְבֵי מַעֲרָבֵךְ וְכָל אַנְשֵׁי מִלְחַמְתֵּךְ אֲשֶׁר בָּךְ וּבְכָל קְהָלֵךְ אֲשֶׁר בְּתוֹכֵךְ - וכל הסוחרים והחילים ושאר האנשים שבתוכך. יִפְּלוּ בְּלֵב יַמִּים בְּיוֹם מַפַּלְתֵּךְ - טבעו בים ביום שפגעה בך הפורענות.
כח. לְקוֹל זַעֲקַת חֹבְלָיִךְ יִרְעֲשׁוּ מִגְרֹשׁוֹת - שנשמע קולות הזעקה של מנהיגי הספינה רעדו מגרשי הערים והמקומות שסמוכים לספינה הטובעת.
כט. וְיָרְדוּ מֵאֳנִיּוֹתֵיהֶם כֹּל תֹּפְשֵׂי מָשׁוֹט - כל המשיטים את ספינותיהם ירדו מאוניותם. מַלָּחִים כֹּל חֹבְלֵי הַיָּם אֶל הָאָרֶץ יַעֲמֹדוּ - וכל עובדי האוניות ומפקדיהם ירדו מהאניה ונעמדו על הארץ.
ל. וְהִשְׁמִיעוּ עָלַיִךְ בְּקוֹלָם וְיִזְעֲקוּ מָרָה - וזעקו בקול מר על שברך. וְיַעֲלוּ עָפָר עַל רָאשֵׁיהֶם בָּאֵפֶר יִתְפַּלָּשׁוּ - התאבלו.
לא. וְהִקְרִיחוּ אֵלַיִךְ קָרְחָה וְחָגְרוּ שַׂקִּים - כדרך שמתאבלים על מת. וּבָכוּ אֵלַיִךְ בְּמַר נֶפֶשׁ מִסְפֵּד מָר - בכו על מפלתך והספידו אותך בקול עצוב.
לב. וְנָשְׂאוּ אֵלַיִךְ בְּנִיהֶם קִינָה וְקוֹנְנוּ עָלָיִךְ - וקוננו והספידו אותך. מִי כְצוֹר כְּדֻמָה בְּתוֹךְ הַיָּם - מי עוד דומה לצור בין כל הארצות של הים.
לג. בְּצֵאת עִזְבוֹנַיִךְ מִיַּמִּים הִשְׂבַּעַתְּ עַמִּים רַבִּים - כאשר היית בגדולתך היית משביעה בסחורותייך את הארצות. בְּרֹב הוֹנַיִךְ וּמַעֲרָבַיִךְ הֶעֱשַׁרְתְּ מַלְכֵי אָרֶץ - ברוב עושרך היית מעשירה את מלכי הארץ .
לד. עֵת נִשְׁבֶּרֶת מִיַּמִּים בְּמַעֲמַקֵּי מָיִם - עכשיו שאת נשברת וטבעת בעומק הים. מַעֲרָבֵךְ וְכָל קְהָלֵךְ בְּתוֹכֵךְ נָפָלוּ - כל הסחורה שיש לך וכל עמך טבעו יחד איתך.
לה. כֹּל יֹשְׁבֵי הָאִיִּים שָׁמְמוּ עָלָיִךְ - כל אנשי ארצות הים השתוממו למפלתך. וּמַלְכֵיהֶם שָׂעֲרוּ שַׂעַר רָעֲמוּ פָּנִים - המלכים של הארצות רעדו מפחד והיו עצובים וכעוסים.
לו. סֹחֲרִים בָּעַמִּים שָׁרְקוּ עָלָיִךְ - הסוחרים של הארצות שרקו ברוב השתוממות על מפלתך. בַּלָּהוֹת הָיִית וְאֵינֵךְ עַד עוֹלָם - בהלה גדולה היתה בך במפלתך ויותר לא תחזור להיות כמו שהיית.
יחזקאל פרק כח
א. וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר
ב. בֶּן אָדָם אֱמֹר לִנְגִיד צֹר - למלך צור. כֹּה אָמַר ה' אלקים יַעַן גָּבַהּ לִבְּךָ וַתֹּאמֶר אֵל אָנִי - התגאית ואמרת על עצמך שאתה אלהים. מוֹשַׁב אֱלֹהִים יָשַׁבְתִּי בְּלֵב יַמִּים - שאתה יושב בים ושולט כמו שה' יושב ושולט בשמים. וְאַתָּה אָדָם וְלֹא אֵל - אבל אתה בסך הכל אדם ולא אל. וַתִּתֵּן לִבְּךָ כְּלֵב אֱלֹהִים - ואיך אתה מעז להשוות עצמך לאלהים.
כתובים
דברי הימים א פרק י
ניתן ללמוד פרק זה בהרחבה בשמואל א' פרק ל"א
(א) וּפְלִשְׁתִּים נִלְחֲמוּ בְיִשְׂרָאֵל וַיָּנָס אִישׁ יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים בְּהַר גִּלְבֹּעַ אצל שאול הספר מספר על מפלתו ואצל דוד רק על גבורותיו וזאת כי ספר זה הוא למלכי יהודה: (ב) וַיַּדְבְּקוּ רדפו עד שתפסו פְלִשְׁתִּים אַחֲרֵי שָׁאוּל וְאַחֲרֵי בָנָיו וַיַּכּוּ פְלִשְׁתִּים אֶת יוֹנָתָן וְאֶת אֲבִינָדָב וְאֶת מַלְכִּי שׁוּעַ בְּנֵי שָׁאוּל: (ג) וַתִּכְבַּד הַמִּלְחָמָה אחרי שמתו בניו עַל שָׁאוּל וַיִּמְצָאֻהוּ הַמּוֹרִים בַּקָּשֶׁת שהיו אנשים שהיו מורים היכן לירות בקשת וַיָּחֶל מִן הַיּוֹרִים כי הוא לא היה רובה קשת אלא בנו יונתן היה והוא כבר נפל במלחמה והוא פחד שהם יתעללו בו: (ד) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל נֹשֵׂא כֵלָיו שְׁלֹף חַרְבְּךָ וְדָקְרֵנִי בָהּ פֶּן יָבֹאוּ הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה וְהִתְעַלְּלוּ בִי לייסרני בייסורי ביזיון וְלֹא אָבָה הסכים נֹשֵׂא כֵלָיו כִּי יָרֵא מְאֹד כי הוא פחד מה' לשלוח יד במלך ישראל ס וַיִּקַּח שָׁאוּל אֶת הַחֶרֶב וַיִּפֹּל עָלֶיהָ להמית את עצמו ונעשה גוסס עד שהנער העמלקי גמר את מיתתו: (ה) וַיַּרְא נֹשֵׂא כֵלָיו כִּי מֵת שָׁאוּל וַיִּפֹּל גַּם הוּא עַל הַחֶרֶב וַיָּמֹת: ס (ו) וַיָּמָת שָׁאוּל וּשְׁלֹשֶׁת בָּנָיו וְכָל בֵּיתוֹ כל אנשיו יַחְדָּו מֵתוּ: (ז) וַיִּרְאוּ כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּעֵמֶק יזרעאל שהיה סמוך למקום המלחמה כִּי נָסוּ אנשי ישראל וְכִי מֵתוּ שָׁאוּל וּבָנָיו וַיַּעַזְבוּ את עָרֵיהֶם וַיָּנֻסוּ וַיָּבֹאוּ פְלִשְׁתִּים וַיֵּשְׁבוּ בָּהֶם: ס (ח) וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹאוּ פְלִשְׁתִּים לְפַשֵּׁט מלשון להפשיט מבגדיהם אֶת הַחֲלָלִים וַיִּמְצְאוּ אֶת שָׁאוּל וְאֶת בָּנָיו נֹפְלִים בְּהַר גִּלְבֹּעַ: (ט) וַיַּפְשִׁיטֻהוּ וַיִּשְׂאוּ אֶת רֹאשׁוֹ שאותה כרתו מהגוף וְאֶת כֵּלָיו וַיְשַׁלְּחוּ בְאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים סָבִיב לְבַשֵּׂר אֶת עֲצַבֵּיהֶם כהני העכו"ם וְאֶת הָעָם: (י) וַיָּשִׂימוּ אֶת כֵּלָיו בֵּית אֱלֹהֵיהֶם וְאֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ פרט זה הוסיף עזרא ולא מובא בספר שמואל ששם מוזכר שרק תקעו את גויתו בחומת בית שן תָקְעוּ בֵּית דָּגוֹן: ס (יא) וַיִּשְׁמְעוּ כֹּל יָבֵישׁ גִּלְעָד אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ פְלִשְׁתִּים לְשָׁאוּל: (יב) וַיָּקוּמוּ כָּל אִישׁ חַיִל וַיִּשְׂאוּ אֶת גּוּפַת שָׁאוּל ללא ראשו שנשאר בבית דגון וְאֵת גּוּפֹת בָּנָיו וַיְבִיאוּם יָבֵישָׁה ליבש גלעד וַיִּקְבְּרוּ אֶת עַצְמוֹתֵיהֶם תַּחַת הָאֵלָה בְּיָבֵשׁ וַיָּצוּמוּ שִׁבְעַת יָמִים והסיבה שהתעסקו בו כי הם זכרו את מה שהוא עזרם כשבא עליהם נחש העמוני ורצה שהם יעקרו את עין ימין כדי לכרות עמהם ברית עיין בספר שמואל א' פרק י"א: (יג) וַיָּמָת שָׁאוּל בְּמַעֲלוֹ אֲשֶׁר מָעַל בַּיקֹוָק שלא חיכה לשמואל 7 ימים עד בואו עַל דְּבַר יְקֹוָק אֲשֶׁר לֹא שָׁמָר שלא שמר למחות את עמלק וְגַם לִשְׁאוֹל בָּאוֹב לִדְרוֹשׁ אצל האשה בעלת האוב עיין שמואל א' כ"ח: (יד) וְלֹא דָרַשׁ בַּיקֹוָק עמ"ש בספר שמואל א' פרק כ"ח וַיְמִיתֵהוּ וַיַּסֵּב אֶת הַמְּלוּכָה לְדָוִיד בֶּן יִשָׁי: פ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה