יום שני, 9 במאי 2016

פרשת אמור יום ג'

מקרא

ויקרא פרק כב

(כא) וְאִישׁ כִּי יַקְרִיב זֶבַח שְׁלָמִים לַיקֹוָק לְפַלֵּא לפרש בדיבורו שיהיה ל -[1] נֶדֶר אוֹ לִנְדָבָה בַּבָּקָר אוֹ בַצֹּאן תָּמִים יִהְיֶה לְרָצוֹן כָּל מוּם לֹא יִהְיֶה בּוֹ הזהירנו שלא להטיל מום בקדשים אפילו אחרי שחיטת הקרבן[2]:
(כב) עַוֶּרֶת מום של עורון אוֹ שָׁבוּר עצם שבורה[3] אוֹ חָרוּץ ריס של עין שנסדק או שנפגם וכן שפתו שנסדקה או נפגמה אוֹ יַבֶּלֶת בעין אבל שבגוף מצוי הוא בכל בעל חי[4] אוֹ גָרָב סוג שחין אוֹ יַלֶּפֶת חזזית לֹא תַקְרִיבוּ אֵלֶּה לַיקֹוָק הזהירנו משחוט בעל מום[5] ואפילו המקדיש בהמה שיש בה מום לגבי המזבח עובר בלא תעשה ולוקה על הקדשו כיון שע"י דיבורו יוצא מחול לקודש שנאמר כל אשר בו מום לא תקריבו מפי השמועה למדו שזו אזהרה למקדיש בעלי מומין[6] וְאִשֶּׁה לֹא תִתְּנוּ מֵהֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לַיקֹוָק הזהירנו מהקטיר בעלי מומים על המזבח[7]:
(כג) וְשׁוֹר וָשֶׂה שָׂרוּעַ אבר גדול מחבירו וְקָלוּט פרסתו אינה חצויה אלא הרי היא כפרסת סוס או חמור נְדָבָה לבדק הבית תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ וּלְנֵדֶר לרצון על המזבח[8] לֹא יֵרָצֶה:
(כד) וּמָעוּךְ מום באבר הרבייה ביציו מעוכין וְכָתוּת ביציו כתושים וְנָתוּק שהביצים מנותקים ביד וְכָרוּת מנותקים בכלי[9] לֹא תַקְרִיבוּ לַיקֹוָק הזהירנו מזרוק דם בעלי מומים על המזבח[10] וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ הוזהרנו שלא לסרס אדם או בהמה[11]:
(כה) וּמִיַּד בֶּן נֵכָר לֹא תַקְרִיבוּ אֶת לֶחֶם אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל אֵלֶּה הזהירנו מהקטיר קרבנות גויים אם הם בעלי מומים[12] כִּי מָשְׁחָתָם לשון השחתה בָּהֶם מוּם בָּם לֹא יֵרָצוּ לָכֶם: פ
(כו) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(כז) שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה לְקָרְבַּן אִשֶּׁה לַיקֹוָק:
(כח) וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ נוהג בנקבה שאסור לשחוט האם והבן או הבת ואינו נוהג בזכרים ומותר לשחוט האב והבן[13] לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד:
(כט) וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח תּוֹדָה לַיקֹוָק לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחוּ יהי רצונכם וכונתכם בעת שתזבחו שביום ההוא יאכל[14]:
(ל) בַּיּוֹם הַהוּא יֵאָכֵל לֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר אֲנִי יְקֹוָק:
(לא) וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֹתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי יְקֹוָק שיזהרו בקרבנות במומים ובמחוסרי הזמן קודם שבעה ויום שנשחטה האם, ולעשות הזבחים והתודה ולשחטם לרצון[15]:
(לב) וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ונתחייבנו בזה לקדש את ה', כלומר לפרסם את האמונה ה' בעולם בלי לפחד מאף אחד. ולא לשמוע למי שינסה להכריח אותנו לכפור בה' ח"ו, ולמסור את עצמנו למיתה, בשביל לא לעבור על דבר זהשעל מנת כן הוציאנו ה' ממצרים[16]  אֲנִי יְקֹוָק מְקַדִּשְׁכֶם:
(לג) הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְקֹוָק: פ

ויקרא פרק כג

(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי יְקֹוָק אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ שיהיו ביום הזה כולם קרואים ונאספים לקדש אותו, כי מצוה על כלישראל להאסף בבית אלהים ביום מועד, לקדש אותו בפרהסיא בתפלה והלל לה' ובכסות נקיה ולעשותו יום משתה ושמחה, והוא מלשון קרואי העדה (במדבר א, טז) ואחרי כן יאכלו הקרואים[17] אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי מתייחס לשבת ובגלל שיש הרבה שבתות בשנה כתב בלשון רבים[18]:
(ג) שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַיקֹוָק בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם: פ
(ד) אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְקֹוָק מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם:
(ה) בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם משעה ששית מתחילת היום כלומר מחצות תקריבו קרבן -[19] פֶּסַח לַיקֹוָק:
(ו) וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חַג הַמַּצּוֹת לַיקֹוָק שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ:
(ז) בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ אבל מלאכת אוכל נפש תעשו[20]:
(ח) וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיקֹוָק קרבנות המוספים שבפרשת פנחס[21] שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: פ        

נביא

יחזקאל פרק כט

י. לָכֵן הִנְנִי אֵלֶיךָ וְאֶל יְאֹרֶיךָ - להענישכם. וְנָתַתִּי אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם לְחָרְבוֹת חֹרֶב שְׁמָמָה מִמִּגְדֹּל סְוֵנֵה וְעַד גְּבוּל כּוּשׁ - גבולות ארץ מצרים.
יא. לֹא תַעֲבָר בָּהּ רֶגֶל אָדָם וְרֶגֶל בְּהֵמָה לֹא תַעֲבָר בָּהּ וְלֹא תֵשֵׁב אַרְבָּעִים שָׁנָה
יב. וְנָתַתִּי אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁמָמָה בְּתוֹךְ אֲרָצוֹת נְשַׁמּוֹת  וְעָרֶיהָ בְּתוֹךְ עָרִים מָחֳרָבוֹת תִּהְיֶיןָ שְׁמָמָה אַרְבָּעִים שָׁנָה וַהֲפִצֹתִי אֶת מִצְרַיִם בַּגּוֹיִם וְזֵרִיתִים בָּאֲרָצוֹת - יהיו מפוזרים בארצות הגולה.
יג. כִּי כֹּה אָמַר ה' אלקים מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה - אחרי ארבעים שנה. אֲקַבֵּץ אֶת מִצְרַיִם מִן הָעַמִּים אֲשֶׁר נָפֹצוּ שָׁמָּה - אשיבם חזרה למצרים.
יד. וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת מִצְרַיִם - אחזירם מהגלות. וַהֲשִׁבֹתִי אֹתָם אֶרֶץ פַּתְרוֹס - כינוי לארץ מצרים. עַל אֶרֶץ מְכוּרָתָם וְהָיוּ שָׁם מַמְלָכָה שְׁפָלָה - לארץ מגוריהם יחזרו אך יהיו אומה שפלה.
טו. מִן הַמַּמְלָכוֹת תִּהְיֶה שְׁפָלָה - מכל הגויים תהיה מושפלת. וְלֹא תִתְנַשֵּׂא עוֹד עַל הַגּוֹיִם - לא תתגאה על העמים. וְהִמְעַטְתִּים לְבִלְתִּי רְדוֹת בַּגּוֹיִם - יהיו גם מעט כדי שלא ימשלו על הגויים.
טז. וְלֹא יִהְיֶה עוֹד לְבֵית יִשְׂרָאֵל לְמִבְטָח מַזְכִּיר עָוֹן - שישראל לא יבטחו בהם ולא יזכירו את העוון שבטחו בהם במקום בה'. בִּפְנוֹתָם אַחֲרֵיהֶם - כאשר הם פנו לבטוח בהם. וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אלקים
יז. וַיְהִי בְּעֶשְׂרִים וָשֶׁבַע שָׁנָה - למלכות נבוכדנצר בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ - א' ניסן. הָיָה דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר
יח. בֶּן אָדָם נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הֶעֱבִיד אֶת חֵילוֹ עֲבֹדָה גְדֹלָה אֶל צֹר - שנלחמו עליה. כָּל רֹאשׁ מֻקְרָח - שנתלשו שערות חיילי בבל מרוב עבודה. וְכָל כָּתֵף מְרוּטָה - וכתפם נמרטה - נחתכה. וְשָׂכָר לֹא הָיָה לוֹ וּלְחֵילוֹ מִצֹּר עַל הָעֲבֹדָה אֲשֶׁר עָבַד עָלֶיהָ - לא קבלו שכר על כיבוש צור כי כל עושרה ירד לים.
יט. לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אלקים  הִנְנִי נֹתֵן לִנְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם - וְנָשָׂא הֲמֹנָהּ וְשָׁלַל שְׁלָלָהּ וּבָזַז בִּזָּהּ - יקבלו את שלל מצרים. וְהָיְתָה שָׂכָר לְחֵילוֹ - וזה יהיה השכר לחיליו על כיבוש צור.
כ. פְּעֻלָּתוֹ אֲשֶׁר עָבַד בָּהּ נָתַתִּי לוֹ אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם - על העבודה שעבד בצור יקבל את שכרו במצרים. אֲשֶׁר עָשׂוּ לִי נְאֻם ה' אלקים
כא. בַּיּוֹם הַהוּא אַצְמִיחַ קֶרֶן לְבֵית יִשְׂרָאֵל - יקום מלך לישראל שיגאלם ויוציאם מגלות בבל. וּלְךָ אֶתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה בְּתוֹכָם - ליחזקאל יהיה למי לדבר שיקשיבו לו כי יראו שנבואותיו מתקיימות. וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'
יחזקאל פרק ל
(א) וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר:
(ב) בֶּן אָדָם הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹהִים הֵילִילוּ - יללה .הָהּ לַיּוֹם - תאמרו: "אהה" על שבא יום פורענות:
(ג) כִּי קָרוֹב יוֹם - יום הפורענות.וְקָרוֹב יוֹם לה’ - והיום שבא - מה' בא עלינו.יוֹם עָנָן - יום חושך.(מָשָל לפורענות שתבוא.) עֵת גּוֹיִם יִהְיֶה - זמן הפורענות לגויים.
(ד) וּבָאָה חֶרֶב בְּמִצְרַיִם, וְהָיְתָה חַלְחָלָה בְּכוּשׁ - פחד גדול. בִּנְפֹל חָלָל בְּמִצְרָיִם - מת במלחמה נקרא חלל. וְלָקְחוּ הֲמוֹנָהּ - יקחו בשבי את המון העם שבמצרים. וְנֶהֶרְסוּ יְסוֹדֹתֶיהָ - - יֶהַרְסוּ החומות של מצרים. (החומות הן כאילו היסודות של הארץ):



כתובים

דברי הימים א פרק יא

(כו) וְגִבּוֹרֵי הַחֲיָלִים ואלו הם שאר החיילים ובספר שמואל נזכרו בשמות אחרים וחלקם נזכרו רק שם וחלקם נזכרו רק כאן ואלו הם עֲשָׂה אֵל אֲחִי יוֹאָב אֶלְחָנָן בֶּן דּוֹדוֹ מִבֵּית לָחֶם: ס (כז) שַׁמּוֹת הַהֲרוֹרִי חֶלֶץ הַפְּלוֹנִי: ס (כח) עִירָא בֶן עִקֵּשׁ הַתְּקוֹעִי אֲבִיעֶזֶר הָעַנְּתוֹתִי: ס (כט) סִבְּכַי הַחֻשָׁתִי עִילַי הָאֲחוֹחִי: ס (ל) מַהְרַי הַנְּטֹפָתִי חֵלֶד בֶּן בַּעֲנָה הַנְּטוֹפָתִי: ס (לא) אִיתַי בֶּן רִיבַי מִגִּבְעַת בְּנֵי בִנְיָמִן ס בְּנָיָה הַפִּרְעָתֹנִי: (לב) חוּרַי מִנַּחֲלֵי גָעַשׁ ס אֲבִיאֵל הָעַרְבָתִי: ס (לג) עַזְמָוֶת הַבַּחֲרוּמִי אֶלְיַחְבָּא הַשַּׁעַלְבֹנִי: ס (לד) בְּנֵי הָשֵׁם הַגִּזוֹנִי יוֹנָתָן בֶּן שָׁגֵה הַהֲרָרִי: ס (לה) אֲחִיאָם בֶּן שָׂכָר הַהֲרָרִי אֱלִיפַל בֶּן אוּר: ס (לו) חֵפֶר הַמְּכֵרָתִי אֲחִיָּה הַפְּלֹנִי: ס (לז) חֶצְרוֹ הַכַּרְמְלִי נַעֲרַי בֶּן אֶזְבָּי: ס (לח) יוֹאֵל אֲחִי נָתָן מִבְחָר בֶּן הַגְרִי: ס (לט) צֶלֶק הָעַמּוֹנִי נַחְרַי הַבֵּרֹתִי נֹשֵׂא כְּלֵי יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה: ס (מ) עִירָא הַיִּתְרִי גָּרֵב הַיִּתְרִי: ס (מא) אוּרִיָּה הַחִתִּי זָבָד בֶּן אַחְלָי: ס (מב) עֲדִינָא בֶן שִׁיזָא הָראוּבֵנִי רֹאשׁ לָראוּבֵנִי וְעָלָיו שְׁלוֹשִׁים: ס (מג) חָנָן בֶּן מַעֲכָה וְיוֹשָׁפָט הַמִּתְנִי: ס (מד) עֻזִּיָּא הָעַשְׁתְּרָתִי שָׁמָע ויעואל וִיעִיאֵל ס בְּנֵי חוֹתָם הָעֲרֹעֵרִי: ס (מה) יְדִיעֲאֵל בֶּן שִׁמְרִי וְיֹחָא אָחִיו הַתִּיצִי: ס (מו) אֱלִיאֵל הַמַּחֲוִים וִירִיבַי וְיוֹשַׁוְיָה בְּנֵי אֶלְנָעַם וְיִתְמָה הַמּוֹאָבִי: (מז) אֱלִיאֵל וְעוֹבֵד וְיַעֲשִׂיאֵל הַמְּצֹבָיָה: פ






משנת ההלכה

דיני ימי העומר

       א.       מלבד המנהג שלא לישא אשה נהגו ישראל שלא לעשות ריקודים ומחולות בימי הספירה ואפילו אם רוקד לבדו אסור.

        ב.        וכן נהגו ישראל בכל אתר ואתר שלא לנגן או לשמוע נגינה מכלי זמר בין אם שומע את כלי הזמר עצמם (LIVE) ובין אם שומע בכל אמצעי מדיה אחר דוגמת CDMP3 וכדומה.

         ג.         יש המתירים לשמוע שירה בפה (ווקאלי) בימי העומר ויש הסבורים שאף זה בכלל המנהג לאסור. והמנהג להקל בכך אמנם המחמיר תבוא עליו ברכה.

        ד.        המנהג להתיר לאדם יחיד לשיר לעצמו שירה בפה אמנם יש מאנשי מעשה שנמנעו מכך.

       ה.       ובהתאספות של כמה אנשים או בסעודה משותפת מותר לנאספים לשיר ניגונים שתוכנם הודאה להשי"ת או שירי אמונה ודביקות אבל אסור לשיר שירים המעוררים לריקוד או מחול.

         ו.         בסעודת שבת מותר בכל ענין.

         ז.         בסעודות מצוה כגון ברית מילה, הכנסת ספר תורה, פדיון הבן, בר מצוה, סיום מסכת, יש המתירים אף לנגן בכלי זמר ולרקוד ריקודים ומחולות, ויש שאסרו, ומי שבידו נכון להחמיר מנגינה בכלי זמר.

       ח.       הלומד נגינה וחושש שאם לא יתאמן בימי הספירה ישכח מה שלמד מותר לו להתאמן

        ט.        וכן המנגן לפרנסתו וחייב להתאמן לצורך כך או שמנגן לפרנסתו ואם לא ינגן תהיה לו פסידא כגון לפני שאינם יהודים או קודם ר"ח אייר לנוהגים בדיני העומר מאייר עד שבועות או שמנגן בגני ילדים וכדומה מותר לנגן בימי העומר



[1] רש"י
[2] אלה המצוות ל"ת צז
[3] ת"י
[4] מלבי"ם
[5] שם ל"ת צב
[6] שם צא
[7] שם צד
[8] רש"י
[9] רש"י
[10] שם צג
[11] שם שסא
[12] שם צו
[13] רש"י
[14] ספורנו
[15] רמב"ן
[16] אלה המצוות מ"ע ט
[17] רמב"ן
[18] חזקוני
[19] רש"י
[20] רמב"ן
[21] רש"י

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה