מקרא
שמות פרק לד
(יא) שְׁמָר לְךָ אֵת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם הִנְנִי גֹרֵשׁ מִפָּנֶיךָ אֶת הָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי ולא תעשה בהם כאשר עשית במה שצויתיך תחלה, שעברת על הכל לעבוד עבודה זרה, והבטיח לגרש העמים, והזהיר על עבודה זרה שלהם ועל בריתם, כאשר עשה בפרשה הנה אנכי שולח מלאך (לעיל כג, כ) לומר שיחזרו אל התנאים הראשונים[1]:
(יב) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָּא עָלֶיהָ פֶּן יִהְיֶה לְמוֹקֵשׁ בְּקִרְבֶּךָ:
(יג) כִּי אֶת מִזְבְּחֹתָם תִּתֹּצוּן וְאֶת מַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּן וְאֶת אֲשֵׁרָיו תִּכְרֹתוּן:
(יד) כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר כִּי יְקֹוָק קַנָּא שְׁמוֹ אֵל קַנָּא הוּא:
(טו) פֶּן תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ וְזָנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם וְזָבְחוּ לֵאלֹהֵיהֶם וְקָרָא לְךָ וְאָכַלְתָּ מִזִּבְחוֹ זו אזהרה באוכל תקרובת ע"ז, (כלומר ממה שהוקרב לע"ז) וכן משמעו, פן תכרות ברית ליושב הארץ וזנו אחרי אלהיהם כי יזבחו להם תמיד, ופן יקרא לך ואכלת מזבחו אשר יזבח לאלהיו בזנותו אחריו, ופן תקח מבנותיו לבניך והנה כלן אזהרות נמשכות בלאו הראשון שאמר פן תכרות ברית:
(טז) וְלָקַחְתָּ מִבְּנֹתָיו לְבָנֶיךָ וְזָנוּ בְנֹתָיו אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן וְהִזְנוּ אֶת בָּנֶיךָ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן:
(יח) אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר אפילו אם תגלה מארצך ולא תאמר שאין עליך חיוב מצה כיון שהנך משועבד שנית אלא -[3] שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם:
(יט) כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לִי באדם ובבהמה הטהורה ובקצת הטמאה אבל יהיה זה על אופנים שונים -[4] וְכָל מִקְנְךָ תִּזָּכָר תקדיש את הזכר[5] כלומר תהיה נזכר בחלק הקרבן הנקרא אזכרה פֶּטֶר שׁוֹר וָשֶׂה כאמרו אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה קדש הם, את דמם תזרוק ואת חלבם תקטיר[6]:
(כ) וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה נותן שה לכהן והוא חולין ביד כהן ופטר חמור מותר בעבודה לבעלים וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ כֹּל בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּפְדֶּה וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם כשתעלו לרגל לראות לא יראו פני ריקם מצוה עליכם להביא עולת ראיית פנים[7]:
(כא) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת שבהם עיקר חיי האדם והזכיר השבת באמצע הרגלים, כי סמך אותו לחג המצות ולקדוש הבכורות, בעבור שכולם זכר למעשה בראשית[8]:
(כב) וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת בסיום וביציאת[9] הַשָּׁנָה:
(כג) שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי הָאָדֹן יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:
(כד) כִּי כאשר[10] אוֹרִישׁ גּוֹיִם מִפָּנֶיךָ בארץ ישראל וְהִרְחַבְתִּי אֶת גְּבוּלֶךָ בעבר הירדן ארץ סיחון ועוג[11] וְלֹא יַחְמֹד אִישׁ אֶת אַרְצְךָ כי יאמרו בלבם ארצות שהיינו מחזיקים בהם לא נשאר בידינו כי הורישם אלהיהם כל שכן שלא נוכל לקחת ארצם מידם כיון שהן עוסקים במצותיו[12] בַּעֲלֹתְךָ לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה:
(כה) לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי לא תשחט את הפסח ועדיין חמץ קיים אזהרה לשוחט או לזורק או לאחד קיב מבני חבורה[13] וְלֹא יָלִין לַבֹּקֶר בשר וחלבים של זֶבַח כלומר קרבן חַג הַפָּסַח:
(כו) רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ: פ
(כז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל צוה שיכתוב ספר ברית ויקרא אותו באזני העם, ויקבלוהו עליהם בנעשה ונשמע כאשר עשו בראשונה, כי כל המעשה אשר היה בלוחות הראשונות ירצה לשנותו עמהם בלוחות השניות ואין ספק שעשה כן, אבל לא חשש הכתוב להאריך לאמר ויעש כן משה[14]:
(כח) וַיְהִי שָׁם עִם יְקֹוָק במ' יום שלישיים מעלות השחר של כ"ט באב עד עלות השחר של עשרה בתשרי[15] אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה וַיִּכְתֹּב ה', לא משה[16] עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים:
(כט) וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי ביום השלשי בשבת עשרה בתשרי לאחר מ' יום שלישיים וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד מֹשֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו שהבהיק אורו מזיו השכינה[17] בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ:
(ל) וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה וְהִנֵּה קָרַן עוֹר פָּנָיו וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו וחזרו אחורנית, אולי חשבו שהיה שם כבוד השם, או מלאכי עליון עמו, ופחדו פן יפרוץ בהם ה'[18]:
(לא) וַיִּקְרָא אֲלֵהֶם מֹשֶׁה וַיָּשֻׁבוּ אֵלָיו אַהֲרֹן וְכָל הַנְּשִׂאִים בָּעֵדָה וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם דברי שלום ובשרם בסליחת עונם ובלוחות שהוריד[19]:
(לב) וְאַחֲרֵי כֵן ראו כל בני ישראל כי הוא מדבר עם הנשיאים ו - נִגְּשׁוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיְצַוֵּם אֵת כָּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אִתּוֹ בְּהַר סִינָי והוא עשרת הדברות השניות שנתן לו, וכל הנאמר לו מתחלה שמר לך את אשר אנכי מצוך היום (פסוק יא) עד סוף הפרשה (פסוק כו), כי הגיד להם שצוהו לכרות עמהם ברית חדשה על פי הדברים האלה והכתוב קצר בזה וספר הענין בכלל[20]:
(לג) וַיְכַל מֹשֶׁה מִדַּבֵּר אִתָּם המצוות וַיִּתֵּן עַל פָּנָיו מַסְוֶה בגד לכסות פניו[21] כי התבונן בשובם אחור כי קרן עור פניו, או הגידו לו[22]:
(לד) וּבְבֹא תמיד כל ימיו עם ישראל[23] מֹשֶׁה לִפְנֵי יְקֹוָק לְדַבֵּר אִתּוֹ יָסִיר אֶת הַמַּסְוֶה עַד צֵאתוֹ וְיָצָא וְדִבֶּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת אֲשֶׁר יְצֻוֶּה לימדך הכתוב שכשהיה משה מדבר עם ישראל פירוש המצוות היה מדבר עמהם בלא מסוה ובלא מחיצה כלל וכן כשהיה מדבר עם הקב"ה[24]:
(לה) וְרָאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת פְּנֵי מֹשֶׁה כִּי קָרַן עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה וְהֵשִׁיב מֹשֶׁה אֶת הַמַּסְוֶה עַל פָּנָיו עַד בֹּאוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ: ס
סליק פרשת כי תשא
נביא
שמואל א פרק ח
(יא) וַיֹּאמֶר זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם אֶת בְּנֵיכֶם יִקָּח וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ:
(יב) וְלָשׂוּם לוֹ שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ:
(יג) וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם יִקָּח לְרַקָּחוֹת מתקנות מרקחים ובשמים, לתמרוקי נשיו וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפוֹת:
(יד) וְאֶת שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח וְנָתַן לַעֲבָדָיו להעשירם כיון שהם קרובים אליו:
(טו) וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשֹׂר יקח מהם מעשר וְנָתַן לְסָרִיסָיו וְלַעֲבָדָיו:
(טז) וְאֶת עַבְדֵיכֶם וְאֶת שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּוֹ:
(יז) צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר וְאַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים כלומר תצטרכו לעשות מלאכתו:
(יח) וּזְעַקְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא בגלל קושי השעבוד מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם וְלֹא יַעֲנֶה יְקֹוָק אֶתְכֶם בַּיּוֹם הַהוּא:
(יט) וַיְמָאֲנוּ הָעָם לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל שְׁמוּאֵל שניסה להניאם מלהמליך עליהם מלך וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי אִם מֶלֶךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ:
(כ) וְהָיִינוּ גַם אֲנַחְנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם שנעשקים גם הם על ידי מלכם וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ וְנִלְחַם אֶת מִלְחֲמֹתֵנוּ:
(כא) וַיִּשְׁמַע שְׁמוּאֵל אֵת כָּל דִּבְרֵי הָעָם וַיְדַבְּרֵם בְּאָזְנֵי יְקֹוָק: פ
(כב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹלָם וְהִמְלַכְתָּ לָהֶם מֶלֶךְ וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל לְכוּ אִישׁ לְעִירוֹ: פ
כתובים
אסתר פרק ט
(יח) והיהודיים וְהַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן נִקְהֲלוּ בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר בּוֹ וּבְאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ להשמיד את בני עמלק וְנוֹחַ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ וְעָשֹׂה אֹתוֹ יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה:
(יט) עַל כֵּן הַיְּהוּדִים הפרוזים הַפְּרָזִים שאינם יושבים בערים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת ואפילו אם אינו תושב העיר אלא מתארח עתה בפרזים ליום אחד עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר שִׂמְחָה ולכן אסור בהספד ובתענית וּמִשְׁתֶּה סעודת פורים וְיוֹם טוֹב ולכן אין עושים בו מלאכה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת שתי מנות אִישׁ לְרֵעֵהוּ: פ
(כ) וַיִּכְתֹּב מָרְדֳּכַי לבדו אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לקיים את פורים בשנה הבאה ובשנים לאחר מכן וכמו שמתפרש בהמשך הפסוקים עד פסוק כ"ז וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַקְּרוֹבִים שידעו מהסבל והצרות שעשו שונאיהם וְהָרְחוֹקִים שלא ידעו כלל מה זמם המן לעשות:
(כא) לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים בני הפרזים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר כמו שעשו בשנה שבה נעשה הנס וְאֵת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ לבני שושן ולערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה:
(כב) כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאוֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי דוקא ביום אבל אם עשה סעודה בלילה לא יצא ידי חובתו מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת שתי מתנות לָאֶבְיוֹנִים לשתי אביונים מתנה לכל אביון ולא הוזכר יום מכיון שלא קיבלו עליהם חז"ל לדורות הבאים את איסור המלאכה וממילא אינו כיום טוב לענין זה ובמקום שנהגו שלא לעשות אין עושים וכך מנהגנו היום:
(כג) וְקִבֵּל כולם כאחד הַיְּהוּדִים אֵת אֲשֶׁר הֵחֵלּוּ לַעֲשׂוֹת שנהגו ימים אלו בשמחה משתה וְאֵת אֲשֶׁר כָּתַב מָרְדֳּכַי אֲלֵיהֶם שהוסיף להם משלוח מנות ומתנות לאביונים:
(כד) ומרדכי כתב להם דין הוא שתקבלו על עצמכם ימים אלו - כִּי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר כָּל הַיְּהוּדִים חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים לְאַבְּדָם וְהִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לְהֻמָּם וּלְאַבְּדָם:
(כה) וּבְבֹאָהּ אסתר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בבוא אסתר לפני המלך להתחנן לו להעביר את מחשבת המן אָמַר עִם הַסֵּפֶר האגרות החדשות יָשׁוּב מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים עַל רֹאשׁוֹ וְתָלוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ:
(כו) עַל כֵּן קָרְאוּ לַיָּמִים הָאֵלֶּה פוּרִים עַל שֵׁם הַפּוּר על שהפך הקב"ה את כל המזלות ובמקום שחשב הוא לשלוט ביהודים נשלט הוא על ידיהם עַל כֵּן עַל כָּל דִּבְרֵי הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת על מגילת אסתר כולה הנקראת אגרת וּמָה רָאוּ מה ראו אחשורוש ויועציו שהשתמשו בכלי בית המקדש ומה ראו מרדכי ושאר הצדיקים שבאותו דור שלא יכרע ולא ישתחוה ומה ראה המן שהתקנא בכל היהודים ומה ראב אשורוש להביא את ספר הזכרונות עַל כָּכָה בגלל כך שאחשורוש חישב את שבעים שנות גלות בבל וראה שלא נגאלו ישראל עמד והוציא את כלי בית המקדש ועל ככה שעשה המן את עצמו ע"ז ראה מרדכי שלא לכרוע לו ועל ככה שמרדכי לא כרע התקנא המן ביהודים ועל כך שזימנה אסתר למשתה את המן ראה אחשורוש להביא את ספר הזכרונות וּמָה הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם לכל הנ"ל לאחשורוש הגיע שהרג את ושתי למרדכי הגיע שהתרחש נס להמן הגיע שתלו אותו ואת בניו על העץ ולאחשורוש שאמר להביא את ספר הזכרונות הגיע לו שהתרחש מזה ליהודים נס:
(כז) קִיְּמוּ וקבל וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם לשמור פורים כהלכתו וְעַל זַרְעָם וְעַל כָּל הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם העתידים להתגייר וְלֹא יַעֲבוֹר שלא יעברו את יום חמישה עשר אדר באדר וגם אם חל פורים בשבת ואסור לקרוא בשבת לא ידחו ליום ראשון ששה עשר באדר אלא יקדימו ליום י"ד לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה כִּכְתָבָם בכתב אשורית וְכִזְמַנָּם בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה גם בשנה מעוברת יקראו באדר הסמוך לניסן כלומר אדר ב':
(כח) וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים ע"י קריאת המגילה וְנַעֲשִׂים ע"י משתה ושמחה ונתינת משלוח מנות ומתנות לאביונים וכנגד ארבע דברים שגזר המן תיקנו מצוות אלו גזר להשמיד שלא ישאר שום מצוה מהתורה לכן נתוספה עוד מצוה קריאת המגילה חשב לאבד את הגוף מן העולם לכן עושים משתה חשב להרוג ולהפרישד הנפש מהגוף עושים שמחה שהיא לנפש חשב ושללם לבוז נהפוך הוא וכל אחד שולח לחבירו מנות ומתנות לאביונים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מִשְׁפָּחָה ישראלים ואפילו וּמִשְׁפָּחָה של כהנים מתאספים ביחד קוראים המגילה ואוכלים ושותים ושמחים ועדיף מעבודת הקרבנות ואפילו מתלמוד תורה מְדִינָה המוקפת חומה מימות יהושע בן נון ביום חמשה עשר וּמְדִינָה המוקפת חומה מימות אחשורוש קוראים בי"ד וְעִיר שושן שקוראת בט"ו וָעִיר שאר עיירות שאינם מוקפות שקוראות בי"ד וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם קריאת המגילה לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם: ס
(כט) וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת אֲבִיחַיִל וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי ברוח הקודש אֶת כָּל תֹּקֶף תוקפו של נס פורים לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפּוּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית שבפעם הראשונה מרדכי כתב לבדו ועם ישראל נטש את קיום פורים לכן אסתר כתבה יחד עם מרדכי שדבריה של המלכה יתקיימו:
(ל) וַיִּשְׁלַח סְפָרִים ספרי המגילה אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֶל שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ דִּבְרֵי שָׁלוֹם שאינם מעוררים את חמת האומות עלינו מכיון שעקר המגילה הנקמה בעמלק וֶאֱמֶת הרי היא כספר תורה תורת אמת ודיני כתיבתה כספר תורה וניתנת להדרש כספר תורה:
(לא) לְקַיֵּם אֶת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם זמנים הרבה תיקנו ט"ו לבני כרכים המוקפים י"ד לבני עיירות שאינם מוקפות ולבני כפרים שצריכים שיקרא להם אחד מבני העיר תיקנו במצבים מסוימים את י"א י"ב י"ג כַּאֲשֶׁר קִיַּם עֲלֵיהֶם מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְכַאֲשֶׁר קִיְּמוּ עַל נַפְשָׁם וְעַל זַרְעָם דִּבְרֵי הַצֹּמוֹת וְזַעֲקָתָם:
(לב) וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּם דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר: פ
אסתר פרק י
(א) וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ אחשרש אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מַס עַל הָאָרֶץ מאה מדינות ביבשה כגימטריא של מס וְאִיֵּי הַיָּם עשרים ושבע מדינות על איי הים ובהטלת המסים הכבדים גרם לכל נתיניו להתרושש וכולם נעשו בימיו עניים אמנם כל זאת לשאר העמים אבל לעם אסתר – היהודים שם אותם חפשים בעולם ולא שילמו מיסים אלו והעביד להם את כל העמים והממלכות:
(ב) שלחה אסתר לחכמים קבעוני לדורות לפרסם את הנס בקריאת המגילה ולעשות את ימי הפורים לימי משתה ושמחה שלחו לה חכמים קנאה את מעוררת עלינו בין האומות שיאמרו שמחים אנו במפלתם (וכמו ששמענו בימינו כמה רשעי אומות העולם אומרים ממש דבר זה על חג הפורים) שלחה להם חזרה הרי - וְכָל מַעֲשֵׂה תָקְפּוֹ חוזקו וּגְבוּרָתוֹ של אחשורוש וּפָרָשַׁת גְּדֻלַּת מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי מָדַי וּפָרָס וא"כ אין חשש או סיבה שרק בגלל כתיבת המגילה או קביעת הפורים תתעורר קנאתם ואין אנו מתגרים בהם על ידי כך:
(ג) כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ שר על כל העמים גזבר וזקן היהודים ובכל העולם נשמע שמעו וכל המלכים יראים מפניו וְגָדוֹל בתורה לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו ולא לכל אחיו שפרשו ממנו קצת מחברי הסנהדרין כי נעשה קרוב למלכות ולכן היה בטל קצת מתלמודו אמנם לא היתה לו ברירה מכיון שהיה עסוק בלהיות - דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם מטיב עם האומות ודובר איתם שלום כדי שאחרי מותו לא ינקמו בזרעו ומזה הגיע שלום - לְכָל זַרְעוֹ:
סליק מגילת אסתר ופירושה בעז"ה הנותן לנו דעת ושמחה
וימי הפורים האלו לא יעברו ממנו ומזרענו עד עולם בשמחה ובאחדות ובדביקות בתורה אמן
משנת ההלכה
סעודת פורים
א. השנה שחל פורים לבני המוקפים בערב שבת יש להזהר שלא לפגוע בקדושת השבת ולהתחיל את הסעודה בזמן שלא יפגע בתיאבון לסעודת השבת.
ב. ומספר אפשריות נאמרו בפוסקים
ג. להתחיל את הסעודה בשחרית ולסיים בעוד היום גדול כדי שיהיה לו תיאבון לסעודת השבת.
ד. ואם עושה כן יש לודאות שלא יהיה שיכור בעת תפילת מנחה ברמה שאינו יכול להתפלל. ויתפלל מנחה סמוך לשקיעה כבכל ערב שבת
ה. אפשרות נוספת להתחיל מיד אחר תפילת המנחה ולקצר בסעודתו בכדי שיהיה תאב לאכול בהגיע הלילה אמנם אפשרות זו קשה לשער מכיון שמחויב בשתיה ועוד שעל ידי כן עלול להיווצר זלזול בסעודת פורים
ו. אפשרות נוספת שנראית כמובחרת ביותר היא להתחיל את סעודתו מתי שירצה אחר מנחה אבל יקפיד שיהיה קודם שעה עשירית זמנית (כלומר לפני השעה 16:00) ויאכל וישתה ומעט לפני שקיעה יפסיק את אכילתו ושתייתו ויניח לחם משנה על השולחן ויפרוס מפה עליהם ויקדש ואם כבר שתה יין יאמר נוסח הקידוש ללא ברכת פרי הגפן וישתה מכוס הקידוש
ז. אח"כ יבצע על הלחם אך לא יברך המוציא מכיון שכבר נטל ידים על סעודת פורים ויאכל כזית וימשיך את סעודתו באכילה ובשתיה ובטוב לבב ואח"כ יתפלל ערבית מתי שיתפלל
שלושים יום קודם החג
א. שואלין בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום ומצוה להתחיל מיום הפורים בעצמו והוא מתקנת חכמים הראשונים בזמן שבית המקדש היה קיים שיתחילו הדרשנים לדרוש ברבים הלכות הרגל שלשים יום לפני הרגל דהיינו שמפורים ואילך ידרשו הלכות פסח ומחמשה באייר ואילך ידרשו הלכות עצרת ומי"ד באלול ואילך ידרשו הלכות החג לפי שכל אחד ואחד הדר בארץ ישראל חייב להביא ברגל ג' קרבנות עולת ראייה ושלמי חגיגה ושלמי שמחה וכל קרבן צריך להיות נקי מכל מום ומשאר דברים הפוסלים את הקרבן לפיכך תקנו חכמים לדרוש הלכות הרגל שלשים יום לפניו כדי להזכיר העם את הרגל שלא ישכחו להכין בהמות הכשרים לקרבן ויהיה להם שהות כל שלשים יום.
ב. ותקנה זו לא נתבטלה מישראל אף לאחר שחרב בית המקדש שכל חכם היה שונה לתלמידיו הלכות הרגל שלשים יום לפניו כדי שיהיו בקיאים בהלכותיו וידעו המעשה אשר יעשון. והעיקר לדרוש ולהורות להם דרכי ה' וללמד להם המעשה אשר יעשון. ובדורות הללו שאין החכם שונה לתלמידיו הלכות לפי שהכל כתוב בספר. מצוה על כל אחד ואחד שילמוד הלכות הרגל קודם הרגל עד שיהיה בקי בהם וידע המעשה אשר יעשה.
ג. ואע"ג שיש חולקים וסבורים שאין חיוב זה בשאר מועדים שלושים יום קודם מכל מקום בפסח כולם מודים שצריך להתחיל שלושים יום קודם משום שיש בהם הלכות רבות כגון טחינת חטים ואפיית המצות והגעלת כלים וביעור חמץ שאלו אם אין עושים אותם כהלכותיהם קודם פסח אין להם תקנה בפסח.
הלכות פסח
א. החל משלושים יום קודם הפסח יש לודאות בכל דבר שעושה שלא יישאר בו חמץ שקשה להסירו, או שלא ידע אחר כך אם יש בו חמץ. ולכן צריך להיזהר בשימוש בספרים, כלים, צעצועים, וכדומה בסמיכות לחמץ.
ב. ומנהג הרבה מישראל להתחיל לנקות לפסח כבר משלושים יום קודם, אבל אינו חיוב.
ג. מי שיצא מביתו לפני פורים ויחזור רק אחר חג הפסח אינו מחויב בבדיקת ביתו מחמץ, וכן אינו מחויב בניקיונו ומספיק לו ביטול החמץ שיעשה בערב פסח, כמו שיבואר במקומו.
ד. אך חמץ שידוע בקיומו חייב לבער אותו. אלא אם כן ימוכר אותו לגוי, וכמו שיבואר להלן בהלכות מכירת חמץ.
ה. אם חוזר לביתו קודם הפסח מחויב הוא בבדיקה וניקיון ביתו ככל אחד מישראל, ולפיכך ייזהר שלא לחזור קרוב מדי לחג הפסח, שאז לא יוכל לנקות כראוי.
ו. מי שיצא מביתו בפורים או אחריו, אפילו אם אינו מתכוין להיות בביתו בחג הפסח, מכיון שהוא כבר בתוך שלושים יום קודם החג חלה עליו חובת בדיקה וניקיון ביתו, אמנם אם ימכור את חמצו לנכרי קודם י"ד בניסן, כדרך שיבואר להלן בהלכות מכירת חמץ, פטור הוא מבדיקת וניקיון ביתו.
ז. מנהג כל ישראל עוד מזמן חכמי התלמוד שגובים 'מעות חיטין' (קמחא דפסחא) מכל בני העיר כפי אשר תשיג ידם, וקונים במעות אלה חיטים לפסח ומחלקים אותם לעניי העיר, איש איש כפי צרכיו לפסח. וכן נותנים להם שאר צרכי החג ביין בשר ודגים, או נותנים להם מעות והם קונים צרכיהם בעצמם.
ח. ומנהג זה לפני הפסח, אינו משום מצוַת צדקה, שהרי מצוה זו נוהגת בכל השנה כמו בפסח, אלא משום חרות נהגו בו. שאפילו כבר קיֵּם אדם מצוַת צדקה כהלכתה, אין הוא מרגיש חרות בנפשו אם הוא יודע שבסמוך לו נמצאים רעבים שאין להם מה יאכלו. ועוד, בשביל שלא יהא ח"ו כדובר שקרים בליל השימורים, בשעה שאומר בתחילת ההגדה: 'כל דכפין ייתי וייכול', כלומר, כל מי שרעב יבוא ויאכל, והרי ידע שישנם רעבים בעירו ולא טרח קודם החג לשבור רעבונם.
ט. כל בני העיר חיָּבים ליתן מעות חיטין לעניים בני עירם וכופין עליהן את הסרבנים.
י. ובזמן הזה צריך כל אחד להשתתף במגבית זו, על אף שאין גבאי הצדקה באים לדרוש ממנו.
יא. ובמקומות בו העניים מתביישים לבוא לאסוף מצרכים, או לעמוד בתור לחלוקת מצרכים, צריך לתת להם כסף ויקנו צרכי החג בעצמם.
[1] רמב"ן
[2] הם הטלסמאות הנעשות בשעות ידועות בחבור מהכוכבים ולזה עושין אותן על ידי התוך, למען יעשו כל חלקי אותן הצורות יחדיו באותו רגע, ובם יחשבו עושיהם להשיג קנינים וצרכי הגופות, ואולי יחשוב החושב שאין זה מרד באל יתברך כשלא יקבלהו העובד עליו כאלוה. והוא אמנם הפך רצונו, כי חפץ שלא יפנו עובדיו לעזר אלוה זולתו, כאמרו ואנחנו לא נדע מה נעשה, כי עליך עינינו. ספורנו.
[3] מלבי"ם
[4] ספורנו
[5] ת"י
[6] ספורנו
[7] רש"י
[8] רמב"ן
[9] ת"א ת"י
[10] ת"א ת"י
[11] חזקוני
[12] דעת זקנים
[13] רש"י
[14] רמב"ן
[15] חזקוני
[16] רמב"ן
[17] פי' ר' יוסף בכור שור
[18] רמב"ן
[19] רמב"ן
[20] רמב"ן
[21] ת"י
[22] רמב"ן
[23] רמב"ן
[24] רבינו בחיי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה