מקרא
שמות פרק לו
(א) וְעָשָׂה בְצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב וְכֹל אִישׁ חֲכַם לֵב אֲשֶׁר נָתַן יְקֹוָק חָכְמָה וּתְבוּנָה בָּהֵמָּה לָדַעַת לַעֲשֹׂת אֶת כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ כלים שהם מלאכת מעשה עבודת הקודש והכוונה היא שהכין כל כלי אומנות הצריכין לעשות בהם כל פרטי המלאכה לְכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק כי יש עבודת המתכות, ועבודת כלי עץ, ועבודת האבנים, והאריגה[1]:
(ב) וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל בְּצַלְאֵל וְאֶל אָהֳלִיאָב וְאֶל כָּל אִישׁ חֲכַם לֵב אֲשֶׁר נָתַן יְקֹוָק חָכְמָה בְּלִבּוֹ כֹּל אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ שאם הרגיש בלבו תשוקה אל המלאכה והרגיש שיוכל לְקָרְבָה לקרב אֶל הַמְּלָאכָה לַעֲשֹׂת אֹתָהּ זה היה הסימן שנתן ה' חכמה בלבו לזה, ובא לפני משה[2]:
(ג) וַיִּקְחוּ מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה שהביאו הנדבה באהל משה, והחכמים לקחו אותו בו ביום מלפניו אֵת כָּל הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר הֵבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִמְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ לַעֲשֹׂת אֹתָהּ וְהֵם הֵבִיאוּ אֵלָיו עוֹד נְדָבָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר כלומר וכן עשו ביום המחרת, שנשארו מעטים שהביאו אליו נדבה בהשכמה בבוקר והוא צוה להביא אותה לאומנים[3]:
(ד) וַיָּבֹאוּ כָּל הַחֲכָמִים הָעֹשִׂים אֵת כָּל מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ אִישׁ אִישׁ מִמְּלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר הֵמָּה עֹשִׂים כלומר שכל אחד בא בנפרד לומר על מלאכתו שיש לו מספיק[4]:
(ה) וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא יותר מִדֵּי מכדי צורך[5] הָעֲבֹדָה לַמְּלָאכָה אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק לַעֲשֹׂת אֹתָהּ כי בשני בקרים התנדבו כל הנדבה[6]:
(ו) וַיְצַו מֹשֶׁה וַיַּעֲבִירוּ הכריזו[7] קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר אִישׁ וְאִשָּׁה אַל יַעֲשׂוּ עוֹד מְלָאכָה נאמרו בזה שני דברים א. שלא יביאו יותר נדבה כי ממון נקרא מלאכה כמו שנאמר "אם לא שלח ידו במלאכת רעהו (לעיל כב, ז) ב. שהנשים העושות מלאכת טוויה יפסיקו לטוות[8] לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ וַיִּכָּלֵא הפסיק[9] הָעָם מֵהָבִיא כתב הפסוק לשבח העם המביאים נדבתם, שהזדרזו להביא והביאו יותר מהצורך ולפאר החכמים בנאמנותם, שהפסיקו ממלאכתם כדי לומר שיש די בידיהם וגם הנגיד עליהם כלומר משה רבינו משובח, בזה שהעביר קול במחנה למונעם, כי אין לו חפץ בכספם ובזהבם[10]:
(ז) וְהַמְּלָאכָה ומלאכת המתנדבים כלומר ההמון שהביאו בכל דבר שהתנדבו הָיְתָה דַיָּם לְכָל עושי הַמְּלָאכָה לַעֲשׂוֹת אֹתָהּ המלאכה וְהוֹתֵר ולהותיר, באופן שלא היו צריכים לצמצם אופן עשייתם מדאגה פן יחסר החומר[11] ולא פירש הכתוב המותר, כי לא היה דבר חשוב שיספר ב"אלה פקודי" מה עשו בו, והיה מונח באהל לחזק בו בדק המשכן, או שעשו ממנו כלי שרת כאשר עשו במקדש בירושלים במותרות (שקלים פ"ד מ"ד)[12]: ס
(ח) וַיַּעֲשׂוּ כָל חֲכַם לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה היותר חכמים שבהם עשו אֶת הַמִּשְׁכָּן עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב עָשָׂה אֹתָם צורות שונות משני עבריהם:
(ט) אֹרֶךְ הַיְרִיעָה הָאַחַת שְׁמֹנֶה וְעֶשְׂרִים בָּאַמָּה וְרֹחַב אַרְבַּע בָּאַמָּה הַיְרִיעָה הָאֶחָת מִדָּה אַחַת לְכָל הַיְרִיעֹת:
(י) וַיְחַבֵּר אֶת חֲמֵשׁ הַיְרִיעֹת אַחַת אֶל אֶחָת וְחָמֵשׁ יְרִיעֹת חִבַּר אַחַת אֶל אֶחָת:
(יא) וַיַּעַשׂ לֻלְאֹת תְּכֵלֶת עַל שְׂפַת הַיְרִיעָה הָאֶחָת מִקָּצָה בַּמַּחְבָּרֶת בקצה של החמש המחוברות כֵּן עָשָׂה בִּשְׂפַת הַיְרִיעָה הַקִּיצוֹנָה בַּמַּחְבֶּרֶת הַשֵּׁנִית:
(יב) חֲמִשִּׁים לֻלָאֹת עָשָׂה בַּיְרִיעָה הָאֶחָת וַחֲמִשִּׁים לֻלָאֹת עָשָׂה בִּקְצֵה הַיְרִיעָה אֲשֶׁר בַּמַּחְבֶּרֶת הַשֵּׁנִית מַקְבִּילֹת הַלֻּלָאֹת אַחַת אֶל אֶחָת:
(יג) וַיַּעַשׂ חֲמִשִּׁים קַרְסֵי זָהָב וַיְחַבֵּר בצלאל אֶת הַיְרִעֹת אַחַת אֶל אַחַת בַּקְּרָסִים וַיְהִי הַמִּשְׁכָּן אֶחָד לפני הקמת כל המשכן והעמיד היריעות על כלונסאות וכדומה שיעמדו לשעה. כדי להכניס לתוכם את הכלים ולא יעמדו לעין כל אדם בחוץ שאין זה כבוד כלי קודש[13]: ס
(יד) וַיַּעַשׂ יְרִיעֹת עִזִּים לְאֹהֶל לגג שנפרש עַל יריעות הַמִּשְׁכָּן הנזכרות עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה אחת עשרה יְרִיעֹת עָשָׂה אֹתָם:
(טו) אֹרֶךְ הַיְרִיעָה הָאַחַת שְׁלֹשִׁים בָּאַמָּה וְאַרְבַּע אַמּוֹת רֹחַב הַיְרִיעָה הָאֶחָת מִדָּה אַחַת לְעַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה יְרִיעֹת:
(טז) וַיְחַבֵּר אֶת חֲמֵשׁ הַיְרִיעֹת לְבָד וְאֶת שֵׁשׁ הַיְרִיעֹת לְבָד:
(יז) וַיַּעַשׂ לֻלָאֹת חֲמִשִּׁים עַל שְׂפַת הַיְרִיעָה הַקִּיצֹנָה בַּמַּחְבָּרֶת וַחֲמִשִּׁים לֻלָאֹת עָשָׂה עַל שְׂפַת הַיְרִיעָה הַחֹבֶרֶת הַשֵּׁנִית:
(יח) וַיַּעַשׂ קַרְסֵי נְחֹשֶׁת חֲמִשִּׁים בכדי לְחַבֵּר אֶת הָאֹהֶל לִהְיֹת אֶחָד אבל לא חיברם עדיין שזה לא נעשה עד שלב הקמת המשכן ואז מי שחיברם בפעם ראשונה היה משה[14]:
(יט) וַיַּעַשׂ מִכְסֶה לָאֹהֶל עֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וּמִכְסֵה עֹרֹת תְּחָשִׁים מִלְמָעְלָה לאותו גג של יריעות עזים עשה עוד מכסה אחד של עורות אילים מאדמים ועוד למעלה ממנו מכסה עורות תחשים ואותן מכסאות לא היו מכסין אלא את הגג ארכן ל' אמה ורחבן י' אלו דברי רבי נחמיה ולדברי רבי יהודה מכסה אחד היה חציו של עורות אילים מאדמים וחציו של עורות תחשים[15]: ס
(כ) וַיַּעַשׂ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים לא שוכבים זה על זה כשורות הבנין[16] וכן שלא יקחו עצי שטים נופלים והקצוצים מימים רבים שכבר נרקבו אלא מן העומדים והמחוברים לקרקע דרך גדלתן:
(כא) עֶשֶׂר אַמֹּת אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ וְאַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה רֹחַב הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד:
(כב) שְׁתֵּי יָדֹת לַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד מְשֻׁלָּבֹת אַחַת אֶל אֶחָת כֵּן עָשָׂה לְכֹל קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן:
(כג) וַיַּעַשׂ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֶשְׂרִים קְרָשִׁים לִפְאַת נֶגֶב תֵּימָנָה:
(כד) וְאַרְבָּעִים אַדְנֵי כֶסֶף עָשָׂה תַּחַת עֶשְׂרִים הַקְּרָשִׁים שְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד לִשְׁתֵּי יְדֹתָיו וּשְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד לִשְׁתֵּי יְדֹתָיו:(
כה) וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית לִפְאַת צָפוֹן עָשָׂה עֶשְׂרִים קְרָשִׁים:
(כו) וְאַרְבָּעִים אַדְנֵיהֶם כָּסֶף שְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד וּשְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד:
(כז) וּלְיַרְכְּתֵי הַמִּשְׁכָּן יָמָּה במערב עָשָׂה שִׁשָּׁה קְרָשִׁים:
(כח) וּשְׁנֵי קְרָשִׁים עָשָׂה לִמְקֻצְעֹת הַמִּשְׁכָּן לשני הקצוות אחד לצד צפון ואחד לצד דרום אלא שאלו השתים אינן בחלל המשכן אלא חצי אמה מזו וחצי אמה מזו נראות בחלל להשלים רחבו לעשר והאמה מזה והאמה מזה באות כנגד אמות עובי קרשי המשכן הצפון והדרום בַּיַּרְכָתָיִם:
(כט) וְהָיוּ תוֹאֲמִם מִלְּמַטָּה וְיַחְדָּו יִהְיוּ תַמִּים אֶל רֹאשׁוֹ אֶל הַטַּבַּעַת הָאֶחָת כֵּן עָשָׂה לִשְׁנֵיהֶם לִשְׁנֵי הַמִּקְצֹעֹת:
(ל) וְהָיוּ שְׁמֹנָה קְרָשִׁים וְאַדְנֵיהֶם כֶּסֶף שִׁשָּׁה עָשָׂר אֲדָנִים שְׁנֵי אֲדָנִים שְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד:
(לא) וַיַּעַשׂ בְּרִיחֵי עֲצֵי שִׁטִּים חֲמִשָּׁה לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן הָאֶחָת:
(לב) וַחֲמִשָּׁה בְרִיחִם לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית וַחֲמִשָּׁה בְרִיחִם לְקַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן לַיַּרְכָתַיִם יָמָּה:
(לג) וַיַּעַשׂ אֶת הַבְּרִיחַ הַתִּיכֹן לִבְרֹחַ בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה:
(לד) וְאֶת הַקְּרָשִׁים צִפָּה זָהָב וְאֶת טַבְּעֹתָם עָשָׂה זָהָב בָּתִּים לַבְּרִיחִם וַיְצַף אֶת הַבְּרִיחִם זָהָב:
(לה) וַיַּעַשׂ אֶת הַפָּרֹכֶת תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב עָשָׂה אֹתָהּ כְּרֻבִים:
(לו) וַיַּעַשׂ לָהּ אַרְבָּעָה עַמּוּדֵי שִׁטִּים וַיְצַפֵּם זָהָב וָוֵיהֶם זָהָב וַיִּצֹק לָהֶם אַרְבָּעָה אַדְנֵי כָסֶף:
(לז) וַיַּעַשׂ מָסָךְ לְפֶתַח הָאֹהֶל תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה רֹקֵם:
(לח) וְאֶת עַמּוּדָיו חֲמִשָּׁה וְאֶת וָוֵיהֶם וְצִפָּה רָאשֵׁיהֶם וַחֲשֻׁקֵיהֶם זָהָב וְאַדְנֵיהֶם חֲמִשָּׁה נְחֹשֶׁת: פ
החזיר בתורה מלאכת המשכן ה' פעמים (לעיל כה, י-כח, מג. לא, ז-יא. לה, יא-כ. לו, ח-לט, מב. לט, לג-מב), בצואה הזכירו תחלה בפרט, ועשית כך, ועשית כך, ואחר כך הזכירו דרך כלל, ועשו את כל אשר צויתיך, את אהל מועד ואת הארון עדות, עד, ככל אשר צויתיך יעשו (לעיל לא, ז-יא), והטעם שצוה השם למשה שיגיד לבצלאל ולכל החכמים כל המלאכה ואחרי כן יקרבו לעשותה, כי לא יכשרו למלאכת הקדש עד שישמעו כל המלאכה ויבינו אותה ויקבלו עליהם, שידעו להשלימה:
ועדיין חסר מכאן בפרשה זו פרט אחד, כי בודאי הוצרך משה לומר לחכמים העושים במלאכה, עשו משכן עשר יריעות, אורך היריעה כך וכך, ורוחב כך וכך, וכן בכל מלאכה, ולא הזכיר זה, כי בידוע שאמר להם הכל כסדר, והטעם, כי לא הוצרך לפרט להם כל דבר ודבר כמו שנאמר לו בצואה ובמעשה, אלא קיצר להם, כאילו אמר, שיעשו המשכן עשר יריעות חמש כנגד חמש, והם הבינו כי יעשו לולאות מקבילות וקרסי זהב, וכיוצא בזה בכל מלאכה אמר להם הענין בקצרה והם הבינו:
נביא
שמואל א פרק ט
(טז) כָּעֵת כזמן הזה מָחָר אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ אִישׁ מֵאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּמְשַׁחְתּוֹ לְנָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל וְהוֹשִׁיעַ אֶת עַמִּי מִיַּד פְּלִשְׁתִּים כִּי רָאִיתִי אֶת עַמִּי כִּי בָּאָה צַעֲקָתוֹ אֵלָי:
(יז) וּשְׁמוּאֵל רָאָה אֶת שָׁאוּל וַיקֹוָק עָנָהוּ הִנֵּה הָאִישׁ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ זֶה יַעְצֹר בְּעַמִּי ימשול בעמי שעוצר ומעכב בעמו מלעשות דבר שלא ברשות:
(יח) וַיִּגַּשׁ שָׁאוּל אֶת אל שְׁמוּאֵל בְּתוֹךְ הַשָּׁעַר וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא לִי אֵי זֶה בֵּית הָרֹאֶה:
(יט) וַיַּעַן שְׁמוּאֵל אֶת שָׁאוּל וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָרֹאֶה עֲלֵה לְפָנַי הַבָּמָה וַאֲכַלְתֶּם עִמִּי הַיּוֹם וְשִׁלַּחְתִּיךָ בַבֹּקֶר וְכֹל אֲשֶׁר תחפוץ לדעת בִּלְבָבְךָ אַגִּיד לָךְ:
(כ) וְלָאֲתֹנוֹת הָאֹבְדוֹת לְךָ הַיּוֹם שְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים אַל תָּשֶׂם אֶת לִבְּךָ לָהֶם כִּי נִמְצָאוּ וּלְמִי כָּל חֶמְדַּת יִשְׂרָאֵל הֲלוֹא לְךָ וּלְכֹל בֵּית אָבִיךָ ובא לרמוז לו על המלוכה: ס
(כא) וַיַּעַן שָׁאוּל וַיֹּאמֶר הֲלוֹא בֶן יְמִינִי אָנֹכִי מִקְּטַנֵּי שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל ושבט בנימין היה אז מעט ונבזים ע"י מלחמת פילגש גבעה וּמִשְׁפַּחְתִּי הַצְּעִרָה מִכָּל מִשְׁפְּחוֹת שִׁבְטֵי בִנְיָמִן וְלָמָּה דִּבַּרְתָּ אֵלַי כַּדָּבָר הַזֶּה: ס
(כב) וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת שָׁאוּל וְאֶת נַעֲרוֹ וַיְבִיאֵם לִשְׁכָּתָה לחדר וזאת הלשכה היתה בית הבמה אשר שם אכלו הקרואים וַיִּתֵּן לָהֶם מָקוֹם בְּרֹאשׁ הַקְּרוּאִים וְהֵמָּה כִּשְׁלֹשִׁים אִישׁ:
(כג) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל לַטַּבָּח תְּנָה אֶת הַמָּנָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ מוקדם יותר שת - שִׂים אֹתָהּ עִמָּךְ:
(כד) וַיָּרֶם הַטַּבָּח הביא בהרמת הידים, כאשר הדרך להביא לפני החשובים אֶת הַשּׁוֹק וְהֶעָלֶיהָ הירך שעליה וַיָּשֶׂם לִפְנֵי שָׁאוּל וַיֹּאמֶר הִנֵּה הַנִּשְׁאָר שִׂים לְפָנֶיךָ אֱכֹל כִּי לַמּוֹעֵד האכילה היה השוק הזה שָׁמוּר לְךָ לֵאמֹר הלא אני את הָעָם קָרָאתִי לזבח ועלי לחלק המנות ואני שמרתי לך המנה הזאת וַיֹּאכַל שָׁאוּל עִם שְׁמוּאֵל בַּיּוֹם הַהוּא:
(כה) וַיֵּרְדוּ מֵהַבָּמָה הָעִיר וַיְדַבֵּר עִם שָׁאוּל עַל הַגָּג:
(כו) וַיַּשְׁכִּמוּ וַיְהִי כַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר וַיִּקְרָא שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל הגג הַגָּגָה לֵאמֹר קוּמָה וַאֲשַׁלְּחֶךָּ וַיָּקָם שָׁאוּל וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם הוּא וּשְׁמוּאֵל הַחוּצָה:
(כז) הֵמָּה יוֹרְדִים בִּקְצֵה הָעִיר וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֶל שָׁאוּל אֱמֹר לַנַּעַר וְיַעֲבֹר לְפָנֵינוּ יתרחק ללכת לפנינו וַיַּעֲבֹר כשמוע הנער דברי שמואל, עבר מעצמו לפניהם וְאַתָּה עֲמֹד כַּיּוֹם וְאַשְׁמִיעֲךָ אֶת דְּבַר אֱלֹהִים: פ
שמואל א פרק י
(א) וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת פַּךְ הַשֶּׁמֶן שמן אפרסמון ולא שמן המשחה כיון שאין מושחים אלא את מלכי בית דוד וַיִּצֹק עַל רֹאשׁוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיֹּאמֶר הֲלוֹא כִּי מְשָׁחֲךָ יְקֹוָק עַל נַחֲלָתוֹ לְנָגִיד:
(ב) בְּלֶכְתְּךָ הַיּוֹם מֵעִמָּדִי וּמָצָאתָ שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִם סמוך ל - קְבֻרַת רָחֵל בִּגְבוּל בִּנְיָמִן בְּצֶלְצַח וְאָמְרוּ אֵלֶיךָ נִמְצְאוּ הָאֲתֹנוֹת אֲשֶׁר הָלַכְתָּ לְבַקֵּשׁ וְהִנֵּה נָטַשׁ עזב אָבִיךָ אֶת דִּבְרֵי דאגתו ל-הָאֲתֹנוֹת וְדָאַג לָכֶם לֵאמֹר מָה אֶעֱשֶׂה לִבְנִי:
(ג) וְחָלַפְתָּ מִשָּׁם וָהָלְאָה וּבָאתָ עַד אֵלוֹן תָּבוֹר וּמְצָאוּךָ שָּׁם שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים עֹלִים אֶל הָאֱלֹהִים בֵּית אֵל אֶחָד נֹשֵׂא שְׁלֹשָׁה גְדָיִים וְאֶחָד נֹשֵׂא שְׁלֹשֶׁת כִּכְּרוֹת לֶחֶם וְאֶחָד נֹשֵׂא נֵבֶל יָיִן:
(ד) וְשָׁאֲלוּ לְךָ לְשָׁלוֹם וְנָתְנוּ לְךָ שְׁתֵּי חלות לֶחֶם שהם נושאים איתם חוץ משלושת הככרות והחלות קטנות מן הככרות וְלָקַחְתָּ מִיָּדָם:
(ה) אַחַר כֵּן תָּבוֹא גִּבְעַת הָאֱלֹהִים אשר שם ארון האלוקים כלומר גבעת יערים אֲשֶׁר שָׁם נְצִבֵי פְלִשְׁתִּים וִיהִי כְבֹאֲךָ שָׁם הָעִיר וּפָגַעְתָּ פגשת חֶבֶל חבורה של - נְבִיאִים יֹרְדִים מֵהַבָּמָה וְלִפְנֵיהֶם נֵבֶל וְתֹף וְחָלִיל וְכִנּוֹר כדי להיות בשמחה שאין הנבואה שורה מתוך עצבות אלא מתוך שמחה וְהֵמָּה מִתְנַבְּאִים:
כתובים
תהילים פרק קב
(טו) כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ עמ"י כשהיה בגלות היה מתאווה ומחבב את אבני המקום ואת עפרה ומאוד רוצים לחזור אליה: (טז) ואז וְיִירְאוּ גוֹיִם אֶת שֵׁם יְקֹוָק כשתושיע את עמך וְכָל מַלְכֵי הָאָרֶץ אֶת כְּבוֹדֶךָ השוכן בציון: (יז) כִּי בָנָה יְקֹוָק צִיּוֹן נִרְאָה בִּכְבוֹדוֹ וכולם יראו את כבוד הקב"ה כשתבנה ציון: (יח) פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר אותו אחד הצועק בתפילתו המעורר את התפילה בתמידות וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם כפי שהיו חושבים אומות העולם: (יט) תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן רואי הישועה יאמרו שגאולה זאת תהיה כתובה לזכרון דור בכדי ש- וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָהּ שהדורות הנבראים לעתיד יהללו על אותה גאולה: (כ) כִּי הִשְׁקִיף מִמְּרוֹם קָדְשׁוֹ יְקֹוָק מִשָּׁמַיִם אֶל אֶרֶץ הִבִּיט לראות בעני עמו: (כא) ו- לִשְׁמֹעַ אֶנְקַת צעקת אנחה אָסִיר לְפַתֵּחַ ולהתיר את הקשרים של בְּנֵי תְמוּתָה העומדים למות: (כב) כדילְסַפֵּר בְּצִיּוֹן שֵׁם יְקֹוָק וּתְהִלָּתוֹ בִּירוּשָׁלִָם: (כג) בְּהִקָּבֵץ עַמִּים יַחְדָּו וּמַמְלָכוֹת לַעֲבֹד אֶת יְקֹוָק: (כד) עִנָּה בַדֶּרֶךְ כחו כֹּחִי קִצַּר יָמָי בני הגלות היו אומרים שהם עונו ע"י האדונים בדרך עד שחשבו שימותו: (כה) אֹמַר לה' אֵלִי אתה אַל תַּעֲלֵנִי בַּחֲצִי יָמָי אל תסלק אותנו להשמידנו בידי אויבינו בחצי ימינו בְּדוֹר דּוֹרִים שְׁנוֹתֶיךָ ואין אנו מתפללים רק עלינו אלא על כל הדורות לבוא: (כו) לְפָנִים מתחילה הָאָרֶץ יָסַדְתָּ וּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ שָׁמָיִם ואתה קדמת לכולם: (כז) סוף דבר יהיה ש- הֵמָּה יֹאבֵדוּ וְאַתָּה תַעֲמֹד וְכֻלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ כַּלְּבוּשׁ תַּחֲלִיפֵם וְיַחֲלֹפוּ כמו שמחליפים בגדים כך הקב"ה יחלוף את העולם כנאמר בישעיה הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה: (כח) וְאַתָּה הוּא העומד וקיים וּשְׁנוֹתֶיךָ לֹא יִתָּמּוּ כי אין תשלום זמן לשנותיו של הקב"ה: (כט) בְּנֵי עֲבָדֶיךָ האבות הקדושים יִשְׁכּוֹנוּ בארצם לאחר שישובו בימי הגאולה וְזַרְעָם לְפָנֶיךָ יִכּוֹן כי יעבדו את הקב"ה כל הימים:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה