מקרא
שמות פרק לה
(א) וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה למחרת יום רדתו כלומר י"א תשרי[1] אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אנשים והנשים, כי כלם התנדבו במלאכת המשכן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק לַעֲשֹׂת אֹתָם כי כיון שנתרצה להם הקב"ה ונתן לו הלוחות שניות וכרת עמו ברית חדשה שילך השם בקרבם, הנה חזרו לקדמותם ולאהבת כלולותם, ובידוע שתהיה שכינתו בתוכם כענין שצוהו תחלה, כמו שאמר (לעיל כה ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ולכן צוה אותם משה עתה בכל מה שנצטוה מתחלה[2]:
(ב) שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַיקֹוָק כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה אפילו מלאכת שמים, כגון בנין המשכן[3] יוּמָת:
(ג) לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ אפילו לאפות לחם ולבשל בשר כי האש צורך כל מאכל וענין הכתוב הזה ודאי לאסור בשבת גם מלאכת אוכל נפש[4] בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת: פ
(ד) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק לֵאמֹר:
(ה) קְחוּ אתם בחרו אנשים שיקבלו מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַיקֹוָק כֹּל נְדִיב לִבּוֹ ולא ילכו גבאים לגבותה בזרוע יְבִיאֶהָ אֵת עם תְּרוּמַת יְקֹוָק שאינה נדבה והיא תרומת בקע לגלגלת של מחצית השקל[5] זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת:
(ו) וּתְכֵלֶת צמר צבוע בתכלת וְאַרְגָּמָן צמר צבוע באדום ארגמן וְתוֹלַעַת שָׁנִי צמר צבוע באדום שני וְשֵׁשׁ פשתן וְעִזִּים מטוה של שער עזים:
(ז) וְעֹרֹת אֵילִם שאחרי עיבודם היו מְאָדָּמִים צבועים באדום וְעֹרֹת תְּחָשִׁים חיה שחיתה רק בתקופה זו לצורך המשכן ועורותיהם היו מצוירים בציור נפלא וַעֲצֵי שִׁטִּים:
(ח) וְשֶׁמֶן זית זך כתית לַמָּאוֹר וּבְשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים:
(ט) וְאַבְנֵי שֹׁהַם שתים לאפוד ואחת לחושן וְאַבְנֵי מִלֻּאִים שלמות כבריאתם, ולא אבנים שנחצבו לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן:
(י) וְכָל חֲכַם לֵב בָּכֶם המוזכרים לעיל פרשת כי תשא פ' ל"א פס' ו' יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק:
(יא) אֶת הַמִּשְׁכָּן יריעות המשכן התחתונות אֶת אָהֳלוֹ יריעות העזים וְאֶת מִכְסֵהוּ מכסה עורות האילים והתחשים[6] אֶת קְרָסָיו שחיברו את היריעות וְאֶת קְרָשָׁיו אֶת בְּרִיחָו אֶת עַמֻּדָיו שהיו בפתח הקודש ובפתח קודש הקדשים וְאֶת אֲדָנָיו משה הוצרך לספר לכל העדה כל המלאכה שצוה אותו השם, כדי להודיע להם שצריכין להביא נדבה רבה, כי המלאכה גדולה, ולכך ספר להם המשכן את אהלו ואת מכסהו וגו' כולן הזכירן על דרך הכלל[7]:
(יב) אֶת הָאָרֹן וְאֶת בַּדָּיו אֶת הַכַּפֹּרֶת וְאֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ החוצצת בין הקודש ובין קודש הקדשים[8]:
(יג) אֶת הַשֻּׁלְחָן וְאֶת בַּדָּיו וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֵת לֶחֶם הַפָּנִים:
(יד) וְאֶת מְנֹרַת הַמָּאוֹר וְאֶת כֵּלֶיהָ מלקחים ומחתות שנועדו לדישון המנורה וְאֶת נֵרֹתֶיהָ בזיכים שהשמן והפתילות נתונים בהם[9] וְאֵת שֶׁמֶן הַמָּאוֹר:
(טו) וְאֶת מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת וְאֶת בַּדָּיו וְאֵת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֵת קְטֹרֶת הַסַּמִּים וְאֶת מָסַךְ פרוכת הַפֶּתַח לְפֶתַח הַמִּשְׁכָּן:
(טז) אֵת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת מִכְבַּר הרשת שהיתה סביב במזבח באמצעו הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לוֹ אֶת בַּדָּיו וְאֶת כָּל כֵּלָיו הסירים היעים כלי השרת לקבל ולזרוק מהם הדם מזלגות להפוך את הבשר ומחתות ליטל גחלים מעל המזבח אֶת הַכִּיֹּר וְאֶת כַּנּוֹ:
(יז) אֵת קַלְעֵי הֶחָצֵר אֶת עַמֻּדָיו וְאֶת אֲדָנֶיהָ וְאֵת מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר:
(יח) אֶת יִתְדֹת הַמִּשְׁכָּן לקשור בהם את היריעות שלא ינועו ממקומם וְאֶת יִתְדֹת הֶחָצֵר וְאֶת מֵיתְרֵיהֶם החבלים שנקשרו ליתידות[10]:
(יט) אֶת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד לכסות בהם את כלי המשכן לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ אֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵן:
(כ) וַיֵּצְאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה שיצאו כולם כאחד בזריזות להביא, ולא היה בהם אחד שנתעכב מחברו[11]:
(כא) וַיָּבֹאוּ כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ על החכמים העושים במלאכה יאמר כן, כי לא היה בהם שלמד את המלאכות האלה ממלמד, או מי שאימן בהן ידיו כלל, אבל מצא בטבעו שידע לעשות כן, ויגבה לבו בדרכי ה' לבא לפני משה לאמר לו אני אעשה כל אשר אדני דובר[12] וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ שהיתה בו נבואה[13] הֵבִיאוּ אֶת תְּרוּמַת יְקֹוָק לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּלְכָל עֲבֹדָתוֹ וּלְבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ:
(כב) וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל עם[14] הַנָּשִׁים ומכיון שנדבה בתכשיטים מצויה יותר בנשים לכן נכתבו האנשים כטפלים לנשים[15] כֹּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ חָח עגיל באוזן וָנֶזֶם באף וְטַבַּעַת באצבע וְכוּמָז צמיד בזרוע[16]כָּל כְּלִי זָהָב וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר הֵנִיף מכיון שלא היו רבים שתרמו זהב כתרומת כסף ונחושת נקרא זו תְּנוּפַת זָהָב תנופה וזו תרומה, כי המביא זהב ינופף ידו לחשיבות הנדבה, או הלוקחים יניפו הזהב להראותו, לשבח המביא על נדבתו[17] לַיקֹוָק:
(כג) וְכָל אִישׁ או אשה[18] אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ שהרי לא היה זה דבר מצוי אלא רק למקצת[19] תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים הֵבִיאוּ:
(כד) כָּל מֵרִים שהיתה נדבה זו דבר מצוי תְּרוּמַת כֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת הֵבִיאוּ אֵת תְּרוּמַת יְקֹוָק וְכֹל אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ עֲצֵי שִׁטִּים שהיו מעט יותר מאלו שהיו בידם תכלת וכו'[20] לְכָל מְלֶאכֶת הָעֲבֹדָה הֵבִיאוּ:
(כה) וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ , הטויה היתה מעשי ידיהם ממש, לא קנו הטווי מאחרים, אף לא שכרו פועלים לטוות, רק הם עצמם השתדלו בטווי לחבוב מצוה[21] וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה אבל האריגה הית' ע"י חכמי לב וחושבי מחשבות ורק חוטים טווין נעשה ביד נשים[22] אֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן אֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ:
(כו) וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה היא היתה אומנות יתירה שמעל גבי העיזים קודם שגזזו אותם[23] טוין אותן טָווּ אֶת הָעִזִּים לשון רבים, משום שאת העזים טוו גם נדות שטוו כשהצמר עדיין מחובר על העזים ובעלי חיים אינם מקבלים טומאה, אבל בתכלת שמקבל טומאה טוו רק טהורות לכן אמר בלשון יחיד שכל אשה טהורה טוו תכלת וארגמן[24]:
(כז) וְהַנְּשִׂאִם[25] הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם שתים שהיו לאפוד הביאו כל הנשיאים ביחד לפי ששמות כל השבטים כתובים בהם וְאֵת אַבְנֵי הַמִּלֻּאִים שהיו לחשן הביאו כל אחד אבן אחת לחתום בה שם שבטו[26]לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן:
(כח) וְאֶת הַבֹּשֶׂם וְאֶת הַשָּׁמֶן לְמָאוֹר וּלְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים:
(כט) כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר נָדַב לִבָּם אֹתָם לְהָבִיא כלים שהוצרכו לעשות בהם המלאכה לְכָל הַמְּלָאכָה כמו קורנסים וקרדומים ומחטים וצינורות וכיוצא בהם[27] אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת בְּיַד מֹשֶׁה הֵבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל נְדָבָה לַיקֹוָק: פ
(ל) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ הטובה שעושה עמכם הקב"ה ש-קָרָא יְקֹוָק בְּשֵׁם אומן אחד שידע את כל המלאכות וכל מה שנצרך למלאכת המשכן ולא תאלצו לחפש אומנים שונים והוא פלא גדול שהרי עם ישראל במצרים עבדו בפרך ולא ראו כלל אומנות בזהב וכיוצא בו וכאן נתן להם הקב"ה את -[28] בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה ואמו של חור היתה מרים[29]:
(לא) וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה מה שאדם שומע מאחרים ולמד בִּתְבוּנָה שמבין דבר מתוך דבר ולמד וּבְדַעַת רוח הקודש וּבְכָל מְלָאכָה לדעת כל המלאכות למשכן:
(לב) וְלַחְשֹׁב בלבו מַחֲשָׁבֹת שלא נראו כמותן לַעֲשֹׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת כי יש אומן זהב ולא כסף וחרשי אבן ולא עץ ובכלם היה שלם[30] ויש מפרשים לחשוב כלומר ללמד מחשבות את האומנים האחרים איך לעשות בזהב וגו'[31]:
(לג) וּבַחֲרֹשֶׁת באומנות גילוף אֶבֶן לְמַלֹּאת לעשות בה גילופי השמות וגם החכמה שלקבוע אותם בזהב וּבַחֲרֹשֶׁת ובאומנות נגרות ה - עֵץ לַעֲשׂוֹת בעצמו ולהורות לאחרים בְּכָל מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת מלאכה שיש בה מחשבה ותכנון:
(לה) מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת לֵב לַעֲשׂוֹת כָּל מְלֶאכֶת חָרָשׁ שייך באומנות מתכיות עץ ואבן, שמשנה החומריים שעוסק בהם לפי צורך המלאכה וְחֹשֵׁב שייך באומניות האריגה והתפירה במחט[33] שאינו משנה דבר רק מסדר ומוציא צורות, ובזה יש שני מינים - וְרֹקֵם הוא מעשה מחט[34] בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ וְאֹרֵג עֹשֵׂי כָּל מְלָאכָה וְחֹשְׁבֵי מַחֲשָׁבֹת ומלמדי האומנים[35]:
נביא
שמואל א פרק ט
(א) וַיְהִי אִישׁ מבן ימין מִבִּנְיָמִין וּשְׁמוֹ קִישׁ בֶּן אֲבִיאֵל בֶּן צְרוֹר בֶּן בְּכוֹרַת בֶּן אֲפִיחַ בֶּן אִישׁ יְמִינִי גִּבּוֹר חָיִל:
(ב) וְלוֹ הָיָה בֵן וּשְׁמוֹ שָׁאוּל בָּחוּר נבחר במעשיו וָטוֹב ויפה מראה וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָּבֹהַּ מִכָּל הָעָם:
(ג) וַתֹּאבַדְנָה הָאֲתֹנוֹת לְקִישׁ אֲבִי שָׁאוּל וַיֹּאמֶר קִישׁ אֶל שָׁאוּל בְּנוֹ קַח נָא אִתְּךָ אֶת אַחַד מֵהַנְּעָרִים וְקוּם לֵךְ בַּקֵּשׁ אֶת הָאֲתֹנֹת:
(ד) וַיַּעֲבֹר בְּהַר אֶפְרַיִם וַיַּעֲבֹר בְּאֶרֶץ שָׁלִשָׁה ארץ הדרום וְלֹא מָצָאוּ וַיַּעַבְרוּ בְאֶרֶץ שַׁעֲלִים וָאַיִן וַיַּעֲבֹר בְּאֶרֶץ יְמִינִי וְלֹא מָצָאוּ:
(ה) הֵמָּה בָּאוּ בְּאֶרֶץ צוּף בארץ שבה גר הצופה כלומר הנביא וְשָׁאוּל אָמַר לְנַעֲרוֹ אֲשֶׁר עִמּוֹ לְכָה וְנָשׁוּבָה פֶּן יֶחְדַּל אָבִי לדאוג מִן הָאֲתֹנוֹת וְדָאַג לָנוּ כי יחשוב שאנו אבדנו בארץ:
(ו) וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּה נָא אִישׁ אֱלֹהִים בָּעִיר הַזֹּאת וְהָאִישׁ נִכְבָּד כֹּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר בּוֹא יָבוֹא עַתָּה נֵלֲכָה שָּׁם אוּלַי יַגִּיד לָנוּ אֶת דַּרְכֵּנוּ אֲשֶׁר הָלַכְנוּ עָלֶיהָ מעשה האתונות מה נהיתה בם, שבשבילם הלכנו את כל הדרך הזה:
(ז) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנַעֲרוֹ וְהִנֵּה נֵלֵךְ וּמַה נָּבִיא לָאִישׁ לא הכירו את שמואל וחשבו שלוקח הוא שכר כִּי הַלֶּחֶם אָזַל מִכֵּלֵינוּ וּתְשׁוּרָה אֵין לְהָבִיא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים מָה אִתָּנוּ:
(ח) וַיֹּסֶף הַנַּעַר לַעֲנוֹת אֶת שָׁאוּל וַיֹּאמֶר הִנֵּה נִמְצָא בְיָדִי רֶבַע שֶׁקֶל כָּסֶף וְנָתַתִּי לְאִישׁ הָאֱלֹהִים וְהִגִּיד לָנוּ אֶת דַּרְכֵּנוּ:
(ט) לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר הָאִישׁ בְּלֶכְתּוֹ לִדְרוֹשׁ אֱלֹהִים כותב הספר יודיענו בל נתפלא איך היה זה שעל שור ועל חמור ועל כל אבדה היו הולכים אל הרואה והיו נותנים לו בשכרו כסף ובעד ראיית פניו תשורה מה שלא מצינו כזאת בכל הנביאים אשר היו אחרי הדור ההוא לְכוּ וְנֵלְכָה עַד הָרֹאֶה הרואה נקרא בשמו על שם שהיה צופה ברוה"ק השורה עליו כל הדברים ההויים והעתידים וגם עניני היחידים ופרטיהםורדפו אחר הרואה באשר כ"א השיג ממנו מבוקשו על הגניבה ועל האבידה ועל החולה ועל האשה והבנים, והיו נותנים לו תשורה ומתן בעבור שהתבודד לעיין בענייניהם כִּי לַנָּבִיא הַיּוֹם יִקָּרֵא לְפָנִים הָרֹאֶה אבל הנביא נקרא שמו על שם דברותיו ותוכחותיו על כי ה' דבר בו וישלחהו להגיד לעם פשעם ולבית יעקב חטאתם, ולא שלחהו במלאכות ה' רק לצורך עניני הכלל והגוי כולו ולא חל רוה"ק עליו להראותו דברים פרטיים הנוגעים אל היחידים, ועל כן היו בורחים מן הנביא אשר היה תמיד מגיד פשע ומוכיח עלי עון:
(י) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנַעֲרוֹ טוֹב דְּבָרְךָ לְכָה נֵלֵכָה וַיֵּלְכוּ אֶל הָעִיר אֲשֶׁר שָׁם אִישׁ הָאֱלֹהִים:
(יא) הֵמָּה עֹלִים בְּמַעֲלֵה הָעִיר וְהֵמָּה מָצְאוּ נְעָרוֹת יֹצְאוֹת לִשְׁאֹב מָיִם וַיֹּאמְרוּ לָהֶן הֲיֵשׁ בָּזֶה הָרֹאֶה:
(יב) וַתַּעֲנֶינָה אוֹתָם וַתֹּאמַרְנָה יֵּשׁ הִנֵּה לְפָנֶיךָ ביתו של הנביא מַהֵר עַתָּה כִּי הַיּוֹם בָּא לָעִיר ואינו מן המוסר שיאיצו עליו בני העיר בשאלותיהם ומשפטיהם תיכף בבואו עד ינוח תחלה מן הדרך ובזה תמצאהו לבדו לדרוש ענינך ממנו באשר אתה אורח וגם כִּי זֶבַח הַיּוֹם לָעָם בַּבָּמָה וכולם טרודים להכין הזבח ותמצאהו מתבודד לבדו:
(יג) כְּבֹאֲכֶם הָעִיר כֵּן תִּמְצְאוּן אֹתוֹ בְּטֶרֶם יַעֲלֶה הַבָּמָתָה לֶאֱכֹל לזה מהר ולך, כי לא הרבה יתעכב בביתו כִּי לֹא יֹאכַל הָעָם עַד בֹּאוֹ וימהר לבוא לבמה שלא להטריחם כִּי הוּא יְבָרֵךְ הַזֶּבַח השלמים הברכה הראויה לה, והוא: אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול הזבח אַחֲרֵי כֵן יֹאכְלוּ הַקְּרֻאִים וְעַתָּה עֲלוּ כִּי אֹתוֹ כְהַיּוֹם תִּמְצְאוּן אֹתוֹ והאריכו בדבריהם כדי להסתכל ביופיו של שאול:
(יד) וַיַּעֲלוּ הָעִיר הֵמָּה בָּאִים בְּתוֹךְ הָעִיר וְהִנֵּה שְׁמוּאֵל יֹצֵא לִקְרָאתָם לַעֲלוֹת הַבָּמָה: ס
(טו) וַיקֹוָק גָּלָה אֶת אֹזֶן שְׁמוּאֵל יוֹם אֶחָד לִפְנֵי בוֹא שָׁאוּל לֵאמֹר:
כתובים
תהלים פרק קב
(א) תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף אשר יהיה כפוף ומעונה כאלו הוא מתעטף קצתו וְלִפְנֵי יְקֹוָק יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ: (ב) יְקֹוָק שִׁמְעָה תְפִלָּתִי וְשַׁוְעָתִי צעקתי אֵלֶיךָ תָבוֹא: (ג) אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי בְּיוֹם צַר לִי הַטֵּה אֵלַי אָזְנֶךָ בְּיוֹם אֶקְרָא מַהֵר עֲנֵנִי: (ד) כִּי כָלוּ בְעָשָׁן כמו עשן הכלה במהרה יָמָי וְעַצְמוֹתַי כְּמוֹקֵד נִחָרוּ כמו עצמות שמתייבשות על המוקד: (ה) הוּכָּה כָעֵשֶׂב כמו עשב המתייבש ונשבר מחום השמש כך וַיִּבַשׁ לִבִּי כִּי בגלל צערי שָׁכַחְתִּי מֵאֲכֹל לַחְמִי: (ו) מִקּוֹל אַנְחָתִי מרוב צעקתי כחש בשרי וזה הוא דָּבְקָה עַצְמִי לִבְשָׂרִי: (ז) דָּמִיתִי לִקְאַת מִדְבָּר היושבת במדבר וצועקת קול יללה הָיִיתִי כְּכוֹס סוג של ציפור השוכן ב-חֳרָבוֹת: (ח) שָׁקַדְתִּי התבוננתי בעצמי וָאֶהְיֶה כְּצִפּוֹר בּוֹדֵד עַל גָּג: (ט) כָּל הַיּוֹם חֵרְפוּנִי אוֹיְבָי מְהוֹלָלַי הלוגעים עלי בדברי הוללות בִּי נִשְׁבָּעוּ: (י) כִּי אֵפֶר כַּלֶּחֶם אָכָלְתִּי וְשִׁקֻּוַי בִּבְכִי מָסָכְתִּי מזגתי: (יא) מִפְּנֵי זַעַמְךָ וְקִצְפֶּךָ כִּי נְשָׂאתַנִי וַתַּשְׁלִיכֵנִי מתחלה רוממת אותי ואח"ז השלכתני לארץ וכפול הצער מאלו לא הייתי בגדולה מעולם: (יב) יָמַי הטובים חלפו כְּצֵל נָטוּי כצל הזה הנוטה ממקומו מבלי יגע בו וַאֲנִי כָּעֵשֶׂב אִיבָשׁ: (יג) וְאַתָּה יְקֹוָק לְעוֹלָם תֵּשֵׁב וְזִכְרְךָ לְדֹר וָדֹר: (יד) אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ לחנון אותה כִּי בָא מוֹעֵד מכיון שהגיע הזמן:
משנת ההלכה
נקיון לפסח
א. מחויבים אנו מן התורה לבדוק את בתינו וכל המקומות השייכים לנו ולוודאות שאין שם חמץ, בכדי שלא נעבור באיסור בל יראה ובבל ימצא בפסח, ואף על פי שיכולים אנו להפקיר או לבטל את החמץ ואז איננו עוברים עליו מכל מקום חששו חז"ל שמא ימצא חמץ בפסח ויבא לאכלו.
ב. זמן בדיקה זו תקנו לנו חז"ל לעשותו בליל י"ד ניסן ותיקנו שנבדוק גם בחורים ובסדקים שבבתים ובכל מקום השייך לנו שמכניסים בו חמץ ובדיקה זו יש לעשותה לאור הנר והביאו על כך פסוקים בגמ' בפסחים.
ג. חיוב זה הנו על חמץ של ממש אבל פירורים קטנים אין מן הדין חיוב לחפש אחריהם מכיון שאדם מבטל אותם מדעתו ואינו מחשיב אותם כלל וממילא אינו עובר עליהם וגם לא יבא לאוכלם אמנם כבר נהגו כל ישראל על פי מנהג הקבלה לחפש ולנקות גם משהו חמץ אפילו הפירורים הקטנים ביותר וידוע בשם האר"י ז"ל שהנזהר במשהו חמץ בפסח מובטח לו שלא יחטא כל השנה.
ד. ובזמננו המנהג המצוי הוא לנקות את הבית ימים רבים לפני בדיקת חמץ מכיון שכמעט ואינו אפשרי לנקות ולבדוק הכל בליל י"ד ניסן.
ה. נקיון זה נחלקו בו הפוסקים י"א שמכיון שמנקה היטב למשל את המקרר א"כ הופך הוא למקום שאין מכניסים בו חמץ וממילא בהגיע ליל י"ד ניסן אינו חייב לבדקו על פי הכלל במשנה "כל מקום שאין מכניסים בו חמץ אינו חייב בדיקה". וי"א שמכיון שכל השנה הוא מקום שמכניסין בו חמץ אינו מועיל נקיון בלבד אלא צריך לבצע בו בדיקת חמץ ממש ולכן כשגומר לנקות ייקח נר ויבדוק בכל מקום ובחורים וסדקים אף על פי שאינו זמן בדיקת חמץ ובזה לא יצטרך לבודקו שוב בליל י"ד ניסן.
ו. הרוצה לצאת ידי כל הדעות יכול לקחת פנס שביחס לבדיקה זו מועיל כמו נר ואחר שסיים לנקות מקום מסוים יבדוק אותו לאור הנר.
ז. ובזמן הזה הנשים שלנו בודקות יותר טוב ומחטטים אחר משהו חמץ ורוחצים ומנקים כל המקומות ומדקדקות יותר מאנשים.
[1] רש"י רמב"ן
[2] רמב"ן
[3] ספורנו פי' הטור
[4] אבע"ז רמב"ן
[5] ספורנו
[6] רש"י
[7] רמב"ן
[8] רש"י
[9] רש"י
[10] רש"י
[11] רבינו בחיי. אור החיים
[12] רמב"ן
[13] ת,י
[14] ת"י
[15] רמב"ן
[16] חזקוני
[17] רמב"ן
[18] אבע"ז
[19] רמב"ן
[20] רמב"ן
[21] הכתב והקבלה
[22] העמק דבר
[23] רש"י
[24] משך חכמה
[25] בת"י תרגם נשיאים מלשון עננים שענני השמים הלכו לפישון ודלו משם את האבנים והשליכום במשבר וגדולי ישראל הלכו ואספו אותם לצורך מלאכת המשכן.
[26] פי' ר' יוסף בכור שור. חזקוני
[27] פנים יפות
[28] רמב"ן לעיל לא, א,
[29] רש"י
[30] אבע"ז
[31] ת"א ת"י
[32] ת"י
[33] והצביעה וכל כיוצא בהם שאינו משנה את החומר אלא רק מסדר אותו בצורה חדשה או בצבע חדש ולזה צריך מחשבה ותיכנון ומדידה ולפיכך נקרא חושב. הכתב והקבלה
[34] מלבי"ם. הכתב והקבלה
[35] ת"א ת"י
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה